בנין דוד א· רבי דוד דוב מייזליש
פרשת חיי שרה
א) ויהיו חיי שרה וכו' ותמת שרה בקרית ארבע ובמדרש קרית ארבע שנקברו בה ד' צדיקים אדם הראשון אברהם יצחק ויעקב, ונ"ל ההמשך דהכה המפורשים הקשו למה לא חיתה שרה קע"ה כשנות אברהם, ותירצו למד"א דבן מ"ח שנים הכיר אברהם את בוראו א"כ המ"ח שנים אינם נחשבים בכלל ימי חיו ולא כשאר לו ג"כ אלא קכ"ז שנים והנה מבואר באהל יעקב הטעם דלא הכיר אאע"ה את בוראו עד מ"ח שנים יען כי הי' הראשון להדריך את העולם לתשובה ותוכחת איש כזה שגם בנעוריו לא הכיר את בוראו מוצלחת יותר לפעול אצל הסרים מד' לעשות תשובה כי יאמר להם כמוכם כמוני עשיתי כמעשיכם וראיתי כי הכל הבל ודבריו יצליחו להדריך את בני אדם לעשות תשובה ע"ש דברי נועם, והנה באוהב ישראל ז"ל כ' דלכן שינתה הארץ שהשי"ת אמר לה שתהי העץ כפרי והארץ שינתה שיהי' העץ עושה פרי שכוונתה היתה לטובה בראותה שיחטא האדם ויעשה פגם גדול ולא יועיל לו תשובה, לכן שינתה רצון הקב"ה שיהי' להאדם אשר יחטא אמתלא טובה כי יסודו מעפר והעפר כבר שינתה רצון השי"ת ויועיל תשובה ע"ש דה"ק, והנה מבואר בתפארת יהונתן ז"ל דלכן ידעה הארץ שיחטא האדם, דאחז"ל למה נקראת שמה ארץ שרצתה להתרחב ואמר לה הקב"ה די דהארץ חשבה מתחלה שלא יחטא האדם א"כ לא ימות וגם תלד אשה בכל יום כמו שיהי' לעתיד לבא ע"כ רצתה להתרחב שלא תקטן הארץ ליושביה. אבל הקב"ה שידע שיחטא האדם וימות ולא תלד אשה בכל יום ע"כ אמר לה די ע"ש, וכבר כתבו הקדמונים ז"ל דדברי המדרש הנ"ל שנקראת ארץ שרצתה להתרחב כאמרים למד"א דהעולם מאמציעתה נברא ע"כ היתה יכולה להתפשט, אבל למד"א מהצדדים נברא העולם א"כ לא היתה יכולה להתפשט שהרי היתה לה גבול להתחיל מהצדדים, והנה איתא בשל"ה ה"ק ז"ל בפרשתן בשם הזוה"ק דלכן נקבר אדם הראשון במערת המכפלה ששם פתח גן עדן ומערת המכפלה היתה קולטתו להקבר שמה, יען שאדה"ר נברא מעפר ממקום המזבח שהיא אמציעתה של עולם והעולם מאמציעתה נברא ומשם משיתותו של עולם כמחז"ל אבן שתיה שממנו הושתת העולם, א"כ גם מערת המכפלה הושתתה ממקום שנברא אדם הראשון ע"כ קולטתו להקבר שמה ע"ש דה"ק באריכות גדול, ולפי"ז מובן ההמשך ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים ולא יותר דגם אאע"ה לא חי יותר דבן מ"ח שנים הכיר את בוראו, למען יחזיר העולם לתשובה דמועיל תשובה דהארץ שינתה דידעה דיחטא האדם ע"י שרצתה להתרחב ואמר לה הקב"ה די ואתיא כמד"א דהעולם מאמציעתה נברא, ולראי' דהעולם מאמציעתה נברא אמרה התוה"ק ותמת שרה בקרית ארבע ובמדרש שנקברו בה ד' צדיקים אדם הראשון וכו', והמערה היתה קולטתו יען שנברא ממקום המזבח שממנה הושתתה העולם דהעולם מאמציעתה נברא ודו"ק וב"ה הוא דבר נחמד:
ב) ויהיו חיי שרה וכו' ותמת שרה וכו' גר ותושב אנכי עמכם וברש"י אם תרצו הריני גר ואם לאו אהי' תושב ואטלנו מן הדין שאמר לי הקב"ה לזרעך אתן הארץ הזאת, ונ"ל ההמשך דהשל"ה ז"ל הקשה וכי דינא הכא שאם אחד נתן מתנה ליטלה ממנו הלא כבר נתן השי"ת לאוה"ע את א"י, וכ' לתרץ כיון דבה"א נברא העולם וה"א לשון הלילא דלית בי' ממשא כמבואר במדרש והוה כדבר שאין בו ממש לכן יכול הקב"ה לחזור מהם וליתן לנו א"י, והנה מבואר בנזה"ק פ"א ס"ג מדברי הזוה"ק הא דנברא העולם בה"א היינו בזכות אברהם ע"י הה"א שנתוסף לו שיהי' נקרא אברהם ולא אברם ע"ש, א"כ למד"א דבשביל משה נברא העולם יש לומר דלא נברא העולם בה"א אלא בבית דהוא לשון ברכה כדאיתא במדרש בראשית, ומד"א דבשביל משה נברא העולם ה"ט דכ' בראשית ברא ולא כ' בראשונה לומר דבשבילו נברא שנקרא ראשית כמבואר במדרש, ומד"א דבשביל אברהם נברא העולם י"ל הא דכ' בראשית ולא בראשונה לרמז דסופי תיבות של בראשית ברא אלקים המה אותיות אמת דהוא חותמו של הקב"ה, והנה איתא במדרש בראשית וכו' אריב"ל מנצפ"ך המה הלכה לממ"ם וכ' בתפארת יהונתן ז"ל לפרש עפי"ד המדרש הנ"ל בראשית ברא אלקים סו"ת אמת חותמו של הקב"ה, וה"ט דאמת הוא חותמו דהקב"ה הוא הי' הוה ויהי' היינו בראש ובאמצע ולעולם כ"כ אות א' הוא בתחלה ומ' באמצע ות' באחרונה, ולכאורה הלא המ' אינה באמצע בין הכ"ב אתוון אמנם הדבר נכון דהא יש אותיות מנצפ"ך שהמה הללממ"ס ויש כ"ז אתוון א"כ המ' הוא באמצע וזש"א המדרש מדכ' בראשית ברא אלקים ולא נ' בראשונה דאתא לרמז דסו"ת הוא אמת חותמו של הקב"ה מזה נשמע דמנצפ"ך המה הללממ"ס עכדפח"ח והנה נודע דלכן מקבלין גרים דיש להם ג"כ אחיזה בתורה באותיות מנצפ"ך [עי' בנחלת יעקב מזה], והנה הקשו הא דכ' ויהיו חיי שרה מאה שנים וכו' הלא אחז"ל מי שאין לו בנים לא נקרא חי א"כ לא הי' לה רק ל"ז שנים מזמן שנולד יצחק, וכ' בתפארת יהונתן לתרץ דכיון דשרה גיירה הנשים דהוה כאלו ילדם דכ' ואת הנפש אשר עשו בחרן לכן חיתה שפיר קכ"ז שנים ע"ש ולפי"ז מובן ההמשך ויהיו חיי שרה מאה שנה וכו' א"כ נשמע מזה שגיירה את הנשים דמקבלין גרים דיש להם אחיזה באותיות מנצפ"ך שהמה הללממ"ס, א"כ י"ל דלכן כ' בראשית ולא בראשונה לרמז דסו"ת אמת שהוא חותמו של הקב"ה דמנצפ"ך המה הללממ"ס כנ"ל א"כ י"ל דבשביל אברהם נברא ולא בשביל משה ולכן כתיב בראשית ולא כ' בראשונה לרמז דסו"ת אמת דמנצפ"ך המה הללממ"ס, א"כ נברא העולם בה"א של אברהם דבשבילו נברא עולם ויכול הקב"ה לחזור מנתינת א"י לאוה"ע, וזהו שאמר ואם לאו הריני תושב שאמר לי הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת, והבן וב"ה הוא דבר נכון:
ג) ולפי הנ"ל י"ל המשך הפ' פ' אמור בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ובתו"כ בישראל לרבות את הגרים דלפי המבואר לעיל דלכן מקבלין גרים דיש להם אחיזה במנצפ"ך שהמה הללממ"ס מדכ' בראשית וכו' דסו"ת הוא אמת ולא כ' בראשי' לרמז דבשביל משה נברא העול' דהעולם נברא בשביל אברהם כנ"ל והנה כתבו הקדמונים ז"ל דזה אי העולם נברא בשביל אברהם או בשביל משה תלי' בפלוגתת ר"ק ואביי בסנהדרין [צ"ז ע"א] דר"ק סובר דשית אלפי שנין הוה עלמא וחד חרוב ואביי ס"ל דשית וכו' ותרי חרב דר"ק דס"ל דחד חרב ס"ל דמשה תרומתו של עול' לכן הי' חי ק"ך שנים כפי מדה בינונית שהוא אחד מחמישים דשית אלפי שנין הוה עלמא ומאלף השביעי לא בטלה תרומה דשביעית פטורה מתרומה ואביי דס"ל דתרי חרב א"כ חד לא נחשב דשביעית פטורה מתרומה מ"מ נשאר עוד שבעה אלפים דהוה עלמא א"כ עכצ"ל דאברהם הי' תרומתו של עולם לפי מספר עין יפה אחד מארבעים לכן הי' חי קע"ה שנים והנה קיימ"ל דאין תורמין אלא מן היפה א"כ אי נימא דאברהם הי' התרומה כשמע דהוא הי' מבחר היצירים ובשבילו נברא העולם אבל אי נימא דמשה הי' תרומתו של עולם הי' הוא מבחר היצירים ובשבילו נברא העולם, והנה כבר דברו המפורשים אם האלף שהוא חרוב נכנס למספר ליקח מהם תרומה או לא וזקיני הגאון ז"ל בעיר דוד הביא ראי' דגם האלף שהיא חרב נכנס למספר הששה אלפים דהוה עלמא ונחשב העלמא לשבעה אלפים מדכ' בסוכות תשבו שבעת ימים ומבואר בהקדמונים ז"ל הטעם לרמז דשבעה אלפים הוה עלמא וכמו שסוכה הוא דירת ארעי כ"כ כל השבעה אלפים הוא כדירת ארעי ע"ש א"כ מדאמרה תורה בסוכות תשבו שבעת ימים כשמע דמחשבין עלמא לשבעה אלפים ע"ש דפח"ח ולפי"ז מובן ההמשך בסוכות תשבו שבעת ימים ונשמע דמחשבין החד חרוב וז' אלפים הוה עלמא א"כ עכצ"ל דאאע"ה הי' תרומתו של עולם ולא משה רבינו א"כ הא דכ' בראשית ברא אלקים עכצ"ל לרמז דסו"ת הוא אמת תותמו של הקב"ה דמנצפ"ך המה הללמת"ס א"כ מקבלין גרים לכן אתא קרא בישראל לרבות הגרים דחייבים בסוכה דהא איכא גרים דמקבלין אותם לגיירם והבן וב"ה הוא דבר נחמד:
ד) ויהיו חיי שרה וכו' ותמת שרה בקרית ארבע ובילקוט וז"ל בקרית ארבע בשביל שאמרה האמכ"ם אל"ד ואכ"י זקבת"י לכן ותמת שרה בקרית ארבע בקריאת ארבע תיבות אלו עכ"ל הובא בשתי ידות וכ"ל דהיפה תואר הקשה למה לחטא יחשב לשרה במה שאמרה האמנם אלד ואני זקנתי הא אין דרכו של השי"ת לשנות הטבע וכ' בשתי ידות לגאון קדמון ז"ל לתרץ לפי המבואר בתוס' ר"ה [יא ע"א] ששרה פרסה כדה בפסח קודם סעודת המלאכים באקראי ופסקה ולמועד הבא בסוכות חזרה להיות לה וסת קבוע ואז אמרה האמנם אלד וכו' לכן לחטא יחשב לה שכבר ראתה שנשתנה אצלה חוקי הטבע הי' לה להאמין שתלד ע"ש וכ"ז נכון לאפרים מקשאה שאמר בשם ר"מ במס' ב"מ [פ"ז ע"א] דכ' ויקח חמאה וכו' ואולי לחם לא הביא שפירסה נדה ואאע"ה הי' אוכל חולין בטהרה אבל לרבנן דס"ל דהביא ג"כ לחם והא דלא כתיב דמה שלא אמר הביא מה שאמר לא כש"כ ע"ש ובמדרש א"כ לא כשמע כלל שפירסה שרה כדה והכה בכזה"ק הקשה על אפרים הנ"ל דאיך אפשר לומר דלכן לא הביא לחם דפירסה כדה הלא אפילו אם אברהם הי' אוכל חולין בטהרה לא הי' לו להחמיר על האורחים וכ' לתרץ דהאורחים הי' מלאכים לכן החמיר עליהם לאכול חולין בטהרה ע"ש והנה מבואר בזרע ברך דלכן התגוררו המלאכים אצל אברהם יצחק ויעקב כיון דבשבילם נברא העולם שמים והארץ וכל צבאם ע"כ המה נכנעים לפניהם ולבוא אליהם, והנה איתא בירושלמי ברכות עה"פ כימי השמים על הארץ מהלך ת"ק שנים כשני האבות וכ' ביפ"ת דס"ל כמד"א בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו א"כ כיון שחי קע"ה ושני שנים לא נחשבים אלא כשנכנס לשנת הג' שהכיר את בוראו נמצא דהי' חי קע"ג שנים ויצחק חי ק"פ ויעקב קמ"ז שני' ס"ה ת"ק שנה לדעת דבשבילם נברא העולם ע"ש והנה היריעות שלמה הק' מדוע חיתה שרה רק קכ"ז שנים ולא קע"ה שנים כאברהם דהא הי' טפל לשרה בנבואה אמנם י"ל לפימש"כ דזה דהי' אברהם טפל לשרה אתיא כמ"ד בן מ"ח שנים הכיר את בוראו אבל לפי מדקיימ"ל דבן ג' הכיר אח בוראו הי' אברהם גדול משרה לכן שפיר לא חיתה שרה נשבות. אברהם ולפי"ז א"ש דברי הילקוט הנ"ל ויהיו חיי שרה מאה שנה כו' ולא חיתה כמספר שנות אברהם ועכצ"ל כנ"ל א"כ י"ל דבשביל האבות נברא העולם א"כ שפיר י"ל דמלאכים היו אצל אברהם ולכן לא הביא לחם שפירסה נדה והמלאכים הי' אוכלין חולין בטהרה א"כ כיון שראתה שפירסה כדה הי' לה להאמין שתלד ולא לומר האחכ"ם אל"ד ואנ"י זקנת"י. לכן ותמת שרה בקרית ארבע בשביל שאמרה ארבע תיבות אלו. ודו"ק וב"ה הוא דבר נחמד:
ה) ויהיו חיי שרה וכו' ותמת שרה בקרית ארבע ובמדרש שנקברו שם ד' צדיקים אדם הראשון אברהם יצחק ויעקב. וכ"ל עפי"ד היריעות שלמה לפ' דהרש"י שני חיי שרה כולן שוין לטובה. דהנה משי"ה לא חיתה שרה קע"ה שנים כשנות אברהם דכן מ"ח שנים הכיר אברהם את בוראו. וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי א"כ כחסר משנותיו מ"ח שנים ולא תו ג"כ רק קכ"ז שנים כשנות שרה. והא תונח אי שרה היתה צדיקית מיום הולדה. אבל אי נימא דגם שרה לא היכירה את בוראה מיד א"כ שוב יקשה מדוע לא היתה שנותיהם שוות. וזש"א ויהיו חיי שרה שחיתה קכ"ז שנים מזה נשמע שכולן הי' שוין לטובה ודפח"ח והנה כבר מבואר בקדמונים ז"ל דאם הי' חטא יעקב באיסור ב' אחיות לא הי' נקבר אצל אבותיו. והטעם דלא חטא כ' הקדמונים דגיירם וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולא היו ב' אחיות. ולפי"ז מובן ההמשך ויהיו חיי שבה וכו' שחיתה קכ"ז שנים ולא יותר דגם אברהם לא תי יותר דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי כנ"ל. א"כ לא חטא יעקב באיסור ב' אחיות. וזהו ותמת שרה בקרית ארבע ובמדרש שנקברו שם ד' צדיקים אדה"ר ואברהם יצחק ויעקב דכיון דלא חטא שפיר כקבר אצל אבותיו. ו) ויהיו חיי שרה וכו' ותמת שרה בקרית ארבע ואחז"ל ובמדרש הובא ברש"י ז"ל על שם ארבע זוגות אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה. וכ"ל עפי"ד הפר"ד דלכן לא נקברה רחל במערה דיעקב נשא אותה באחרונה אחר לאה והו' באיסור ב' אחיות. והכה המפורשים כ' עפי"ד הרמב"ן ז"ל פ' אחרי דאיסור ב' אחיות כ' בתורה לא תקח לצרור שתקנא באחותה ויהי' צרות זו לזו. אבל ברחל שמסרה בעצמה הסימנים ללאה לא שייך גבי' ס"ג לצרור כי לא תקנא באחותה לכן לא הי' כלל איסור ב' אחיות עכ"ד. וראי' לזה מהא דאמרה רחל לאחר דכ' ותקנא רחל באחותה הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי. הכוונה דכיון שראתה שיש לה קנאה א"כ יהי' איסור ב' אחיות שהוא במיתה שוב ראיתי שכ"כ הגאון הרד' יונתן ז"ל. א"כ לפי"ז מאחר שהי' לה באמת בנים סר הקנאה לא הי' איסור ב' אחיות כלל. אבל לפימש"א חז"ל דלכן אמרה הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי דמי שאין לו בנים חשוב כמת. א"כ שפיר י"ל דהי' איסור ב' אחיות דלא אמרינן כנ"ל דהאיסור היא שלא תקנא זל"ז. והנה בבעלי התוס' כי וז"ל ויהיו חיי שרה כי תשעים שנה היתה בלא בנים ומי שאין לו בנים חשוב כמת וחשוב מתשעים שנה עד סוף ימי' שהיו קל"ז יעלו ל"ז כמנין ויהיו עכ"ל. ולפי"ז מובן המדרש והוי חיי שרה דמזה כשמע דמי שאין לו בנים חשוב כמת כדברי בעלי התוס' הנ"ל. א"כ י"ל הא דאמרה רחל ואם אין מתה אנכי דמי שאין לו בנים חשוב כמת ולא כפי' הג' הר"ר יונתן הנ"ל. א"כ שפיר י"ל דנשואי רחל הי' באיסור ב' אחיות. וזהו ותמת שרה בקרית ארבע שנקברו בה ד' זוגות אדם וכו' ויעקב ולאה. ולא רחל דנשא אותה באיסור ע"כ לא נקברה במערה והבן ונכון בס"ד:
ז) עי"ל עפי"ד הבע"ת הנ"ל דאף שחיתה שרה קנ"ז שנים לא נחשב רק ל"ז שנים דעד תשעים שנה שלא הי' לה בן נחשבת כמת. וכ' המפורשים אע"ג שהיתה צדיקת לא זכתה לבן עד צ' שנים דשכר מצוה בה"ע ליכא. והטעם מבואר בצ"פ משום דהאדם הוא בדמיון פיעל להקב"ה ואין שכירות משתלמת אלא בסוף היינו לאחר מיתה. ומבואר בפר"ד למד"א שכירות אין משתלמת אלא בסוף הי' נשואי רחל באיסור דלא נתקדשה בשכר עבודה דאין משתלמות אלא בסוף ונשואי לאה הי' בהיתר. ולפי' הנ"ל דלכן לא נקברו רחל במערת המכפלה דנשואי שלה הי' באיסר ב' אחיות. א"ש המדרש ויהיו חיי שרה וכו' דחיי שרה לא הי'. אלא כמנין ויהיו ל"ז שנים דשכר מצוה בה"ע ליכא. דשכירות אין משתלמת אלא בסוף וזהו ותמת שרה בקרית ארבע על שם שנקברו שם אדם וכו' ויעקב ולאה ולא רחל דנשואי שלה הי' באיסר. והבן: ח) ויהיו וכו' במדרש ר"ע הי' יושב ודורש והציבור מתנמנם ביקש לעוררן אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינות אלא תבא אסתר שהיא כת בתה של שרה שחיתה קכ"ז שכה ותמלוך על קנ"ז מדינות. וכ"ל דהמפו' הקשו דהי' לה למלוך על קע"ה מדינותבזכות אברהם שחי קע"ה שנים. ונ"ל עפידחז"ל תמו זכות אבות וראיתי בשם מרן מלובלין ז"ל לפ' דזכות אבות הוא עוד בשלימות ונשאר זכותם לגאול אותנו עכדה"ק. א"כ שפיר לא עמדה לאסתר זכות אאע"ה דזכותו נשאר לגאול אותנו. ואיתא במדרש הובא בשובע שמחות דנכון לדרוש בענינו הגאולה שלא יתייאשו בנ"י ח"ן ע"י אורך הזמן. וזש"א שהי' ר"ע דורש שלא להתייאש מהגאולה. ועוררן עי"ז שמלכה אסתר על קכ"ז מדינות ולא על קע"ה בזכות אברהם יען דזכותו נשאר לגאול אותנו אכי"ר:
ט) עי"ל עפימש"כ המפו' דלא עמדה לה זכות אברהם למלוך על קע"ה מדינות דזכות שרה הי' גדולה מזכותו של אברהם. אמנם לפימש"כ בע"מ מאמר עוהכ"פ סי' ט"ו דהאבות הי' תלוים בזרועותיו של אדה"ר ובזרועתיו לא חטא כי לא נגע בידיו בהעה"ד לא כן האמהות עזרו לרעה שהי' בפתקה של חוה שחטאה בהידים דכ' בה ותקח ותתן ע"ש. א"כ הי' אברהם גדול משרה שאברהם לא חטא בעה"ד. אמנם לפימש"כ שם שחטאו האבות שהי' כמתנמנם בשב וא"ת ולא מיחו באדה"ר שלא לאכול ולכן הפיל אותו כמרד לכבשן האש ע"ש. א"כ חטא אאע"ה ג"כ בעה"ד. ולפי"ז מובן המדרש ר"ע הי' יושב ודורש והדרשה הי' על זה שהציבור מתנמנם שהמה בשב וא"ת מלמחות לעוברי עבירה בחשבם שאין זה חטא דהא המה בשוא"ת. ע"כ עוררן בזה שמלכה אסתר על קכ"ז מדינות ולא קע"ה מדינות כשנות אברהם יען דזכותה של שרה גדולה משל אברהם דגם הוא חטא בעה"ד שהי' כמתנמנם בשוא"ת דגם זה לעון יחשב ובזה עוררן:
י) עי"ל עפימש"כ המפו' דלכן לא מלכה אסתר על קע"ה מדינות כשנות אברהם דבן מ"ח שנים הכיר את בוראו ע"כ המ"ח שנים אינם נחשבים וכשאר לו ג"כ רק קכ"ז שנים עכ"ד, ווש"א שהי' ר"ע יושב ודורש לעורר העם לתשובה והציבור מתכמנם בחשבם לאחר שעזבו ימי נעוריהם א"א עוד לעשות תשובה. ע"כ עוררן בזה דמלכה אסתר על קכ"ז מדינות ולא קע"ה מדינות בזכות אברהם יען דבן מ"ח שנים הכיר את בוראו כנ"ל. א"כ חזינן דאאע"ה אע"ג שעד ת"ת שנים לא הכיר את בוראו נתעלה למעלה לאחר שהכיר את בוראו ובזה עוררן לתשובה:
יא) עי"ל דאיתא בתגיגה [י"ד ע"א] דא"ל ראב"ע לר"ע מה לך עקיבא אצל אגדה כלך לך אצל נגעים ואהלות. דאיתא במס' סופרים פט"ז הדא אגדתא כל מי שלומד אינו מקבל שכר ופריך לה והא כתיב פנים בפנים דבר ד' עמכם פנים תרי בפנים תרי הרי ד' פנים למקרא למשנה לתלמוד ולאגדה א"כ מקבלין שכר על אגדה וכ' בעיר דוד. דפליגי בזה אי אמרינן הא דכ' לא יראני אדם וחי קאי על הצדיקים א"כ אא"ל ל פכים בפנים כפשוטה. ועכצ"ל דד' פנים למקרא וכו' ולאגדה ומקבלין שכר על אגדה. אבל אי נימא דפנים וכו' קאי על המלאכים אבל צדיקים דגדולים ממלאכים יכולים לראות פני השכינה. א"כ י"ל פנים בפנים כפשוטה דצדיקים רואין פני השכיכה ולא כשמע שיש ד' פכים לתורה וכו' ולאגדה ע"כ אמרינן דאין מקבלין שכר על אגדה. ור"ע סובר דמלאכים גדולים מצדיקים לכן סובר דמקבלין שכר על אגדה ע"כ דרש באגדתא. אבל ראב"ע ס"ל דצדיקים גדולים ממלאכים ע"כ סובר דאין מקבלין שכר על אגדה לכן אמר לר"ע מה לך אצל אגדה כלך אצל נגעים ואהלות עכדפח"ח. וכבר כ' הקדמונים ז"ל אי מלאכים גדולים מצדיקים או צדיקים גדולים תלי' אי מצווה ועושה גדול ממי שאינו מצווה ועושה. דאי אמרינן דאינו מצווה ועושה גדול ממצווה ועושה א"כ המלאכים גדולים דהמה כאינם מצווים ועושין. אבל אי נימא דמצווה ועושה גדול אז צדיקים גדולים ממלאכים דאדם הוא מצוה ועושה. והכה בצפנת פענח ערך זכות הקשה אמאי לא מלכה אסתר על קע"ה מדינות כשנות אברהם בזכותו. ותירץ דנשים המה כאינם מצווים ועושין דפטורים מהרבה מצות ואפ"ה המה עושין. לכן רק זכות שרה עמדה לה דגדול מי שאינו מצווה ועושה ממי שהוא מצווה ועושה ואאע"ה הי' מצווה ועושה ע"ש. ולפי"ז מובן המדרש ר"ע הי' יושב ודורש והציבור מתנמנם ולא רצו לשמוע דהא אין מקבלין שכר על אגדה ביקש לעוררן אמר מה ראתה אסתר למלוך על קכ"ז מדינות אלא שתבא ב"ב של שרה שחיתה קכ"ז שנים א"כ יקשה אמאי לא עמדה לה זכות אברהם למלוך על קע"ה מדינות ועכצ"ל דזכותה גדול מזכות אברהם דאינה מצווה ועושה גדול ממצווה ועושה. א"כ המלאכים גדולים מצדיקים א"כ הא דכ"ר לא יראני אדם וחי קאי גם על הצדיקים. ועכצ"ל הא דכ' פנים אל פכים וכו' פנים למקרא למשנה ותלמוד ולאגדה. א"כ מקבלין שכר על אגדה. ועי"ז עוררן לשמוע דברי אגדה. והבן וב"ה הוא דבר נכון:
יב) עי"ל עפי"ד הכתנת פסים דה"ט דאין לישן ביום דאחז"ל דבנ"י נדונים ביום ולא בלילה ועל מחשבה רעה ליכא עונש דאין המלאכים יודעים המחשבה רק הקב"ה בלבדו ואין עד נעשה דיין אבל אם ישן ביום הרי בעת השינה האדם מתוודה על חטאיו יהי' עונש על המחשבה ג"כ דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי עכ"ד. והנה בכ"פ הנ"ל הקשה אמאי לא מלכה אסתר בזכות אברהם על קע"ה מדינות. ותי' שם דהי' לאאע"ה חטא במה שאמר במה אדע ע"כ הגן רק זכות שרה שלא הי' לה שום חטא ע"ש. והנה לכאורה הא הי' לשרה ג"כ חטא במה שצחקה. אמנם הד"כ דכבר כ' המפורשים דלא חטאה בזה דצחקה רק במחשבה כמש"כ ותצחק שרה בקרבה ועל מחשבה לבד ליכא עונש. ולפי"ז מובן המדרש דהציבור הי' מתנמנם ביום ועורר אותם ע"י שאמר מה ראתה אסתר וכו' תבוא ב"ב של שרה ולא עמדה לה זכות אברהם דחטא ושרה לא חטאה דעל מחשבה רעה ליכא עונש. א"כ אין לישן ביום דאם לא ישן לא יהי' נענש על המחשבה לא כן אם ישן יהי' נענש על המחשבה דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי. והבן:
יג) עי"ל עפי"ד הפרדס דוד דלכן הי' הציבור מתנמנם שאמרו שכבר שמעו דברים אלו ולא יפה עשו דהא אמחז"ל ברכות [ס"ג ע"ב] כ' הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם וכי באותו יום נתנה תורה לישראל אלא ללמדך שתהי' חביבה תורה על לומדי' בכל יום כיום שנתנה מסיני. והנה הקשה שם מנ"ל מקרא הנ"ל שתהי' חביבה תורה וכו' דלמא משו"ה כ' היום הזה דעד היום הי' קבלת התורה באונס ובערבות מואב קבלו ברצון ע"ש. אמנם לפי"ד הקדמונים דאי נימא דשכר מצוה בה"ע איכא לא הי' קבלת התורה באונס דהוה כתלוי' וזבין דהוה זבינא. שפיר כשמע מהיום הזה שתהי' חביבה תורה וכו' ומתורץ קו' הפר"ד וכבר כ' המפו' דאי אמרינן דגדול שאינה מצווה ועושה ממי שמצווה ועושה א"כ אמרינן דעל מצות שהוא מצווה ועושה מגיע לו שכר בעוה"ז ועל מצות שאינו מצווה ועושה דהשכר גדול כשאר לעוה"ב. והנה מבואר בצפע"כ דלכן לא מלכה אסתר רק על קכ"ז מדינות בזכות שרה ולא מלכה על קע"ה מדינות בזכות אברהם דזכות שרה גדולה מזכות אברהם דשרה היא כאינה מצווה דפטורות ממצעשהז"ג עכ"ד לפי"ז מובן המדרש דהציבור הי' מתנמנם ועוררן עי"ז שתבוא ב"ב של שרה וכו' דגדולה זכותה דאינה מצווה גדול ממצווה. א"כ איכא שכר מצוה ב"ע ולא הי' קבלת התירה באונס ונשמע מהסכת ושמע וכו' דתהי' חביבה תורה על לומדי' בכל יום כיום שנתנה בסיני. וצריכים לשמוע אפילו דבר שכבר שמעו. והבן:
יד) עי"ל עפ"י הנ"ל דלא יפה עשו במה שלא שמעו הדרשה דכ' הסכת ושמע וכו' היום הזה שיהי' התורה חביבה בעינך כיום שנתנה מסיני. והנה הפ"ד הקשה דלמא לכן כ' היום הזה דעד כה הי' קבלת התורה באונס ובערבות מואב קבלהו ברצון. אמנם יש לתרץ לפימש"כ בלקט יוסף ע' קבה"ת דלמד"א א"י מוחזקת לכו תאבותיני גם בערבות מואב הי' השבועה באונס שלא יקחו מהם את א"י ע"ש א"כ שפיר כשמע מהיום הזה שיהי' בכל יום בעינך כיום שכתבה מסיני דהא גם עתה הי' באונס. והנה הקדמונים הקשו למה לא היו בנ"י במצרים רק רד"ו שנים. ותירצו דהגלות התחיל משנולד יצחק והא דכ' בארץ לא להם דגם א"י היא ארץ לא להם דאין מוחזקת לכו מאבותינו. ובלק"י הנ"ל כי דלמד"א דא"י מוחזקת לכי עכצ"ל דנגאלו קודם זמנם בזכות נשים צדקניות כמחז"ל. ובצפנת פענח כ' דה"ט דנגאלו בזכות נשים צדקניות. דגדול מי שאינו מצווה ועושה ממצווה ועושה ונשים כאינם מצווים ועושים דפטורים מהרבה מצוות. ונ' שם דמש"ה לא מלכה אסתר על קע"ה מדינות בזכות אברהם אלא על קכ"ז מדינות בזכות שרה דגדולה זכותה דהיא כאינה מצוות ועושה. ולפי"ז מובן המדרש ר"ע הי' יושב ודורש והציבור מתנמנם שלא רצו לשמוע דכבר שמעו דברים אלו. לכן עוררן בזה שאמר מה ראתה אסתר וכו'. דעמדה לה זכות שרה דגדול אינו מצווה ועושה ממצווה ועושה כנ"ל. א"כ פיר י"ל דנגאלו ממצרים בזכות הצדקניות וא"י מוחזקת לנו. א"כ גם בערבות מואב הי' באונס. ועכצ"ל דקרא דהסכת ושמע ישראל היום הזה. לומר שתהי' חביבה תורה בכל יום כנתנה בסיני. והבן ונכון בס"ד:
טו) ויהיו חיי שרה וכי' ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה ולעיל כ' ויהי אחר הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר וכו' ובתואל ילד את רבקה וברש"י שנתבשר שנולדה רבקה בת זוגו של יצחק. ונ"ל דהתוס' [ב"ב קמ"א ע"א] הקשו למד"א דבת הי' לו לא"א אמאי לא השיאה ליצחק למד"א ב"כ מותר באחותה ע"ש. אמנם לפי"ד המדרש שהבת מתה ביחד עם שרה לק"מ קו' התוס' דהא כבר מתה. ובלב ארי' כ' לפי"ד המדרש הנ"ל לפרש מדוע הכ"ף שבתיבה ולבכתה זעירא לרמז שמתה הבת יחד עם שרה לכן כ' כ"ף קטנה כאילו לא נכתבה ונשאר מתבת ולבכתה אם נחסר אות כ"ף תיבת ולבתה. שבא לספוד את שרה ובתה ביחד עכ"ד. ולפ"ז מובן הסמיכות ויגד לאברהם לאמר וכו' ובתואל ילד את רבקה שנתבשר לו שנולדה זווגו של בנו ולכאו' הלא הי' יכול להשיא את יצחק לבתו ולז"א ויהי' וכו' ולבכתה בכ"ף זעירא שמתה הבת. לכן הי' בשורה טובה לאחר שמתה בתו לדעת שנולדה רבקה בת זוגו של יצחק. והבן:
טז) ויהיו חיי שרה וכו' ולעיל כ' ופילגשו ושמה ראומה. וכ"ל עפי"ד הזוה"ק תרומה דראומה זו קטורה היא הגר ובפענח רזא כ' לת' הא דלקח אברהם שנית להגר שהיא מצרית [אף לאחר שנימול וקיים כה"ת] משום דלא נאסרו רק בשביל ששעבדו בישראל ואין הקב"ה דן ע"ש סופו. וז' הטו"ז בדברי דוד כ' לת' הא דבן סורר נידון ע"ש סופו. דדין שלמטה חמור משלמעלה והראי' דלמטה דנין מבן י"ג ולמעלה מעשרים. ולפי"ז מובן הסי' ופילגשו וכו' דנשמע דאין הקב"ה דן ע"ש סופו וזהו ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שכה וברש"י בת ק' כבת כ' שאינה בת עונשין וקצרתי: יז) ויהיו חיי שרה וכו' גר ותושב אנכי עמכם וברש"י אם תרצו הריני גר ואם לאו אהי' תושב ואטלנה מן הדין שאמר לי הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת, ולעיל כ' ופילגשו ושמה ראומה ובזוה"ק תרומה דקאי על אברהם שלקח ראומה זו קטורה לפילגש ע"ש. ונ"ל הסמיכות דבדורש לציון דרוש י"ג הקשה לשיטת הרמב"ם ז"ל דהבועל אשה בלא קידושין פנויה או פילגש עובר בלאו דלא תהי' קדשה א"כ איך לקח אברהם פילגש לאחר שמל וקיים את כל התורה ע"ש. ובשו"ת שם ארי' אהע"ז סי' י"ז כ' לתרץ לפי"ד הרמב"ם פ"ד ממלכים דפילגש מותרת למלך והקב"ה נתן כל ארץ כנען לאברהם כמש"כ לזרעך אתן את כל הארץ הזאת א"כ הי' לו דין מלך ומותר בפילגש ע"ש ולפי"ז מובן הסמיכות ופילגשו ושמה ראומה שלקח אותה אברהם ומותרת לו שהי' מלך על א"י ולכן אמר גר ותושב אנכי וברש"י אם תרצו הריני גר ואם לאו אטלנה מן הדין שאמר לי הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת. והבן: יח) ולפי הנ"ל יל"פ מדרש פליאה וד' ברך את אברהם בכל הדד"כ אנכי ה' אלקיך, דהנה בדורש לציון הקשה איך לקח אברהם פילגש בלא קידושין הא איכא איסור דל"ת קדשה, וכ' לתרץ דלא הי' לו בת א"כ עדיין לא קיים מצות פו"ר לכן הי' מותר בפילגש ע"ש. אמנם יקשה למד"א הא דכ' וה' ברך את אברהם בכל בת הי' לו לאאע"ה ובכל שמה א"כ איך לקח פילגש, אמנם הדבר נכון לשיטת רש"י עה"פ הפילגשים דנשים בכתובה וקידושין ופילגש בקידושין בלא כתובה ע"ש, א"כ שפיר לקח אברהם פילגש בקידושין דליכא לאו דל"ת קדשה. והנה במלה"ר ע' כתובה כ' דדברי רש"י נכונים דס"ל כמד"א כתובה דאורייתא, אבל למד"א כתובה מדרבנן אא"ל דנשים בכתובה ופילגש בלא כתובה הא מה"ת ליכא כתובה לנשים, ועכצ"ל דנשים בקידושין ופילגש בלא קידושין ע"ש. [ועי' בספרי שו"ת בנין דוד ח"א ס' א' פלפול נחמד בזה] והנה בבעה"ט פ' משפטים עה"פ כמהר הבתולות כ' כמה"ר נוטריקון כמה מהר הבתולות ר' היינו מאתים. א"כ כשמע אי דרשינן נוטריקון דכתובה מדאורייתא, והנה איתא בשבת [ק"ה ע"א] אר"י מנין ללשון נוטריקון מן התורה שנאמר אנכי ה' אלקיך אנכי נוטריקון אנא נפשי כתיבת יהבית, רבנן אמרו אמירה נעימה כתיבה יהיבה ע"ש. ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל וה' ברך את אברהם בכל הדד"כ אנכי ה' וכו' דהא אמרו חז"ל הא דכ' וה' ברך את אברהם בכל שהי' לו בת א"כ אא"ל כתירוץ הדול"צ דהי' מותר בפילגש שלא הי' לו בת הא הי' לו בת, ועכצ"ל דפילגש בקידושין בלא כתובה דכתובה דאורייתא וע"י קידושין ליכא הלאו דל"ת קדשה, והא דכתובה דאורייתא משום דדרשינן נוטריקון כנ"ל, והא דדרשינן נוטריקון כשמע מקרא אנכי ה' וכו' כנ"ל, וזש"א הדד"כ אנכי ה' אלקיך והבן וב"ה הוא דבר נכון:
יט) עוי"ל הסמיכות הנ"ל עפי"ד הנ"ל דיש לתרץ קו' הדול"צ א) דס"ל דכתובה דאורייתא ופילגש בקידושין בלא כתובה, ב) דהי' לו דין מלך דמותר בפילגש והכה לכאורה הי' ראי' דכתובה דאורייתא מש"ס כתובות [י ע"ב] דאחז"ל מאי אלמנה אר"ס על שם מנה [ובשמ"ק וז"ל על שום מנה כלומר אל מנה דמשמע הסיר מנה ממאתים דבתולה ובירושלמי דיה לאלמנה שתטול מחצית בתולה עכ"ל]] ופריך אלמנה דכ' באורייתא מאי איכא למימר ומשני דקרא כתב על שם העתיד דעתידין רבנן דמתקני לאלמנה מנה ע"ש והנה התוס' כ' שם דאי כתובה דאורייתא י"ל דשפיר כ' בתורה אלמנה על שם מכה דהא כתובה דאורייתא [ואח"כ כ' דאא"ל כן ע"ש] א"כ מבואר דאי אמרינן דכתב קרא ע"ש העתיד שפיר י"ל דכתובה מדרבנן ושם אלמנה ע"ש העתיד אבל אי הו"א דלא כתב קרא ע"ש העתיד הי' הכרח לומר דכתובה דאורייתא, והכה כ' ותמת שרה בקרית ארבע ואחז"ל הובא ברש"י דנקראת כן ע"ש ד' זוגות שנקברו שם אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה, א"כ מבואר מזה דכתב קרא ע"ש העתיד דהא אז עדיין לא נקברו שם הד' זוגות, ולפי"ז מובן הסמיכות ופילגשו ושמה ראומה שלקח אותה אברהם, א"כ יקשה קו' הדול"צ הנ"ל, דאין לתרץ דכתובה דאורייתא ופילגש בקידושין בלא כתובה וליכא איסור, ע"ז אמרה התוה"ק ויהיו חיי שרה וכו' ותמת שרה בקרית ארבע, ונשמע מזה דכ' קרא ע"ש העתיד א"כ י"ל דכתובה מדרבנן ושם אלמנה על שם העתיד, ועכצ"ל דנשים בקידושין ופילגש בלא קידושין, א"כ יקשה איך לקח אברהם פילגש, ולזה אמרה תוה"ק שאמר אברהם גר ותושב אנכי, וברש"י אם תרצו הריני גר ואם לאו אהי' תושב ואטלנה מה"ד שא"י שלו היא, א"כ הוא מלך דמותר בפילגש כנ"ל. והבן ונכון בס"ד:
כ) ולפי הנ"ל דהותר לאאע"ה ליקח פילגש דהי' לו דין מלך דמותר בפילגש, י"ל המשך הפ' ויאמרו כקרא לנערה ונשאלה את פיה וכו' ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה וברש"י שהיתה פילגש ע"ש, דהנה במקנה אה"ע סי' כ"ו כ' הטעם דמלך מותר בפילגש, דאיסור פילגש להדיוט הוא משים מצות עשה שצריך לקדשה תחילה דכ' כי יקח איש אשה אבל מלך כיון שהתורה התירה לו ליקח מבנות ישראל ופלגשים אפילו שלא מדעתן כמש"כ הרמב"ם ז"ל ה' מלכים. לא שייך לומר דאסור בפילגש יען שמוטל עליו מצות עשה לקדשה דהא אין קידושין אלא מדעתה ודפח"ח. והנה אחז"ל הובא ברש"י ויאמרו נקרא לנערה ונשאלה את פיה מכאן שאין משיאין את אשה אלא מדעתה ע"ש ולפי"ז מובן ההמשך ויאמרו נקרא לנערה ונשאלה את פיה, א"כ כשמע דצריכין דעתה ולכן מלך מותר בפילגש דליכא מצות עשה שהרי יכול ליקח מבנות ישראל אפילו שלא מדעתן כדברי המקנה, ע"כ שפיר ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה, דמלך מותר בפילגש. והבן ונכון בס"ד:
כא) ולפי"ד המקנה הנ"ל יל"פ דברי רש"י על הא דכ' הפילגשים שלא היתה אלא פילגש אחת היא הגר היא קטורה וביפ"ת תמה מנ"ל דהגר היתה דהנה הדול"צ הקשה איך לקח אברהם פילגש אמנם הד"כ לפימש"כ במנ"ח מצוה תק"ע דבמופקרת איכא לאו דלא תהי' קדשה ועשה דכי יקח איש אשה דצריך להיות קידושין ובאינה מופקרת הגם דליכא הלאו דל"ת קדשה עכ"פ איכא עשה דכי יקח איש אשה כדברי המקנה וכ"ז בראוים לקידושין אבל שפחה שאין קידושין תופסין בה ליכא העשה כלל ואם אינה מופקרת ליכא הלאו דל"ת קדשה א"כ ליכא איסור תורה כלל ולכן ס"ל להרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' א"ב דאיסור שפחה אינו אלא מדרבנן ע"ש ומבואר ברש"י ובמדרש קטורה זו הגר ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטרת ושקשרה פתחה שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם ע"ש א"כ מתורץ קו' הדול"צ הנ"ל דהא הגר לא היתה מופקרת שהרי לא נזדווגה לאיש א"כ ליכא הלאו דל"ת קדשה וגם ליכא העשה דכי יקח איש וכו' דהרי היתה שפחה ובשפחה לא שייך העשה ע"כ שפיר לקח אברהם את הגר לפילגש דלא הי' איסור תורה כלל [ואע"ג דעכ"פ הי' איסור דרבנן לשיטת הרמב"ם הנ"ל י"ל דאתיא כמד"א במדרש פ' וירא תתן תורה גליתי לו ולא כמד"א אפילו הלכות עירובי חצירות הי' יודיע דלא קיים אאע"ה אלא מצות דאורייתא כמש"כ המפורשים] ולפי"ז מתורץ קו' היפ"ת מנ"ל דהגר היתה דהא עכצ"ל דהגר היתה ולכן מותרת לו כיון שהיא שפחה כנ"ל והבן:
כב) ולפי הנ"ל יל"פ המשך הפ' ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה ואחז"ל זו הגר, דהרמב"ן ז"ל כ' דלכן כ' ויאהבה לא מצד אהבת איש לאשתו אלא שהאהבה היתה מפני צדקתה שנחם בה אחרי אמו הצדיקת, דיצחק נתקדש כ"כ שהי' עולה תמימה לכן לא הי' האהבה רק מפני צדקתה ומבואר באוה"ח הק' ובעבודת ישראל ז"ל דלכן לא שחררו אברהם ושרה את הגר כדי שתשאוב הגר קצת זוהמא שעדיין באברהם להמשיך הזוהמא לישמעאל ועי"ז יצא בנו יצחק מטפה קדושה להיות עולה תמימה והנה מבואר לעיל דהא דהי' מותר לאברהם ליקח הגר לפילגש יען כי היתה שפחה וליכא העשה דכי יקח וכו' אבל אם היתה נשתחררה היתה אסורה לו וזש"א ויקח וכו' ויאהבה וכו' מפני צדקתה לא מפני אהבת איש לאשתו כי הי' עולה תמימה עי"ז שלא כשתחררה הגר כנ"ל לכן ויקח אשה ושמה קטורה זו הגר דהיתה מותרת לו כיון דהיתה שפחה והבן:
כג) ותמת שרה וכו' גר ותושב אנכי עמכם וברש"י אם תרצו הריני גר ואם לאו אהי' תושב ואטלנה מה"ד וכו' וכ"ל ההמשך דהנה בפענח רזא הקשה למה נסתבבה מיתת שרה ע"י רמאות השטן שאמר שנשחט יצחק ותי' דמדת הקב"ה לשלם מדה כנגד מדה וכיון דתכחש שרה לומר לא צחקתי מתה ע"י כחש השטן שהי' מכחש בה והנה המפורשים כ' דלכן אמר א"א אם תרצו הריני גר וא"ל אטלכה מה"ד דמבואר ברמב"ן ז"ל שהי דיניהם של בני חת להיות להם בית הקברות איש לבית אבותיו ושדי קבורה אחת לכל הגרים ומבואר בתפ"י דבאמת הי' ארץ כנען של א"א רק החמיר על עצמו לפנים משוה"ד להיות כגר בהארץ ולכן אמר אם תרצו להתנהג עמי לפמשוה"ד ליתן לי אחוזת קרקע הריני גר להתנהג ג"כ מדה כנגד מדה ואם לאו שתרצו רק לעשות כפי הדין א"כ אטלנה מה"ד מדה כנגד מדה וזש"א ותמת שרה ע"י רמאות השטן מדה כנגד מדה. לכן אמר גר ותושב אנני אם תרצו הריני גר וא"ל אהי' תושב ואטלנה מן הדין להתנהג עמכם מדה כנגד מדה שגם הקב"ה מתנהג מדה כנגד מדה:
כד) עי"ל עפי"ד תפ"י דאחז"ל דמתה שמסרה דינה לשמים שאמרה חמתי עליך וברש"י כשהתפללת עליך למה לא התפללת עלי. ולכאורה תמוה הא אשה אינה מצווה בפו"ר. אלא דאחז"ל יבמות [ס"ה עב] בבאה מחמת טענה בעינן חוטרא לידי ומרא לקבורה ע"ש ויען שחשבה שרה שאברהם ימות תחילה אמרה בעינא חוטרא לידי ומרה לקבורה דהא אם תמות שרה תחילה הבעל חייב בקברתה. לכן שילם לה הקב"ה מדה כנגד מדה דהיא מתה תחילה ע"ש. וזש"א ותמת שרה מדה כנגד מדה לכן אמר א"א גר ותושב אנכי אם תרצו הריני גר ואם לאו אהי' תושב ואטלנה מה"ד מדה כנגד מדה כנ"ל. והבן:
כה) ותמת שרה וכו' ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה. ונ"ל דלכאורה יקשה הא אחז"ל דלכן כ' בדוד שכיבה ולא מיתה כיון שהניח בן כמותו א"כ למה כאמר מיתה בשרה הא הניחה בן כמותה את יצחק אמנם י"ל דהא איכא בנשים מצות שאין באנשים לכן לא הי' לה השלמה ע"י שהניחה בן. אולם יקשה הא אחז"ל דבת הי' לו לא"א ובתוס' ב"ב [קמא ע"א] דמשרה היתה א"כ הניחה בת כמותה. אכן הד"נ לפימד"א במדרש דהבת מתה ביחד עם שרה ע"כ שפיר כ' ותמת שרה שלא הניחה בת כמותה ועי' לעיל אות ט"ו דלכן הכ"ף שבתיבה ולבכתה זעירא לרמז שמתה הבת יחד עם שרה והכ"ף זעירא כאילו לא נכתבה ונשאר מתיבת ולבכתה תיבת ולבתה שבא לספוד לשרה ולבתה ביחד ע"ש. וזש"א ותמת שרה ולכן כ' בה מיתה. יען כי ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה. שמתה הבת ביחד עם שרה כנ"ל. א"כ לא הניחה בת לכן כאמר אצלה ותמת שרה:
כו) ותמת שרה בקרית ארבע וכו' ואקברה מתי וכו' ונ"ל עפימש"כ המפו' לפ' ותמת שרה בקרית ארבע דשם מתה אבל חיתה בקברה דצדיקים במיתתם קרוין חיים ושפתיהם דובבות בקבר עכ"ד, וראיתי בשם הגר"א ז"ל מווילנא דלכן כ' בפרשה שבעה פעמים קבורת מת ואקברה מתי קבור מתך מקבור מתך לקבור את מתי קבור מתך ואקברה את מתי ואת מתי קבור, והזכיר ו' פעמים קבורה קודם מת ובפעם השביעי ואת מתך קבור הזכיר מת קודם לקבורה משום שאאע"ה קנה המערה לקבור שם ג' זוגות אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה, ואיתא בסוטה [יג ע"א] דגם ראשו של עשו קבור שם דאתא לעכב קבורת יעקב ולקח חושים בן דן קולפא מתי' ארישי' בתרן עיבי' ונפלו אכרעא דיעקב ע"ש. ומבואר בשבת [קכב ע"ב] דשעה אחת קודם תחיית המתים עתידים צדיקים דהוו עפרא ע"ש. ולכן שפיר כ' ששה פעמים קבורה קודם על שלש זוגות הנ"ל דנקברים חיים ואח"כ ימותו קודם תחה"מ אבל השביעי ירמוז על עשו דמת קודם הקבורה ודפח"ח. וזש"א ותמת שרה בקרית ארבע דהשם מתה אבל עודנה בחיים דצדיקים במיתתם קרוין חיים. ולכן כ' ואקברה מתי ששה פעמים קבורה קודם למיתה כי אצל הצדיקים הקבורה הוא קודם המיתה דצדיקים במיתתם קרוין חיים:
כז) ויבא אברהם וכו' וידבר אל בכי חת וכו' תנו לי אחוזת קבר ובמדרש ויבא אברהם מהיכן בא בא מהר המורי'. וכ"ל דבתפארת יהונתן הקשה למה ביקש מבני חת הא הי' די לבקש מעפרון ותירץ דירא א"א שיערערו בני חת בטענת בר מצרא שהי' שדותיהן סמוך להמערה לכן ביקש הסכמתם. אולם יש להעיר לפי"מ שכ' בפני"פ דלא הי' יכולים לטעון טענת בר מצרא אי נימא כדרש"י ז"ל דארץ כנען כפלה בחלקו של שם כשחלק כח את הארץ לזרעו אלא שהכנעני כבש אותה מזרעו של שם [עי' רש"י לך עה"פ והכנעני]. א"כ כשחזר וקנה אברהם מהם המערה דינו כמו שנמכר לבעלים הראשונים דשל אבותיו של אברהם היתה דקיימ"ל בחו"מ סי' קע"ה דבכה"ג ליכא טענת בר מצרא ע"ש. א"כ יקשה קו' התפא"י למה ביקש גם מבני חת. אמנם אי נימא דלא כפלה ארץ כנען בחלקו של שם א"כ שייך טענת בר מצרא לכן שפיר ביקש אברהם הסכמת בני חת והנה איתא במדרש דהר המורי' הי' בקעה ואמר אאע"ה שאין כבוד למלך לשכון בבקעה ונעשה הר. ומקשים דא"כ מדוע לא ברא השי"ת שיהי' הר מתחילה וכ' זקיני הגאון הר"ר העשיל והתפא"י ז"ל לתרץ דלכאורה יקשה איך העלה א"א עולה על הר המורי' הא אחז"ל דאין לך הר שלא עבדו בו עכו"ם ומחובר אסור לגבוה כקי' הירושלמי. [עי' תוס' ע"ז מ"ה ע"א ובח"ס אי"ח סי' ר"ח ויו"ד סי' רל"ג ואכמ"ל] אמנם הדבר נכון דהא מתחלה היתה בקעה ולא עבדו בו עכו"ם ומעת שנעשה הר הא ראה א"א שלא עבדו בו עכו"ם. א"כ מתורץ קו' הנ"ל אמאי לא ברא השי"ת שיהי' הר מתחלה דא"כ הי' נאסר דעבדו בו עכו"ם ודפח"ח. וכ"ז נכון אי נימא דלא נפלה ארץ כנען בחלקו של שם. אבל א"כ דנפלה בחלקו של שם שוב יקשה דלמה לא הי' הר מתחלה דאין לומר כנ"ל דהי' נאסר דהא אאאדשאיש כמבואר בע"ז [כג ע"ב] ע"ש [ואי"ל דהי' נאסר עוד קודם המבול דבמבול כתבטלו הע"ז כמש"כ המפו'] ולפי"ז מובן המדרש ויבא אברהם שבא מהר המורי' וראה שהי' בקעה ונעשה הר ועכצ"ל דלא כפלה ארץ כנען בחלקו של שם. א"כ שוב יהי' יכולים בני חת לטעון טענת בר מצרא. לכן אמר אאע"ה לבני חת תנו לי אחוזת קבר שיהי' בהסכמתם שלא יערערו בטענת בר מצרא. והבן וב"ה הוא דבר נחמד:
כח) עי"ל המדרש הנ"ל עפי"ד הרש"י גר ותושב וכו' אם תרצו הריני גר ואם לאו אהי' תושב ואטלנה מן הדין דהנה הקשו המפ' איך הוכשר הר המורי' למקום המקדש הא עבדו בו עכו"ם ומחובר נאסר לגבוה ובתפ"י כ' לתרץ דמתחלה הי' בקעה ואח"כ כשנעשה הר הרי כבר זכה בו אאע"ה דארץ כנען שלו הוא ולא הי' יכולים העכו"ם לאסור דאאאדשא"ש ע"ש. וזש"א ויבא אברהם וכו' גר ותושב אנכי ובמדרש שבא מהר המורי' וראה שנבחר למקום מקדש דאאאדשא"ש דמוחזקת לו לאברהם. ע"כ אמר גר ותושב אנכי שאטלנה מן הדין ששלי הוא. והבן:
כט) עי"ל עפי"ד הבעה"ט ולבכתה כ"ף קטנה שלא בכה אלא מעט. וזש"א שבא מהר המורי' וראה שפשט יצחק צוארו למסור נפשו לד'. לכן אין לבכות הרבה על צדיקת כזו שזכתה לבן קדוש כזה:
ל) עי"ל עפי"ד הבעה"ט הנ"ל שלא בכה אלא מעט והטעם שבכה מעט כ' בדרוש שמואל שמתה שרה אחר מיתת תרח ובכה הרבה וחז"ל אמרו דכל המתקשה על המת על מת אחר הוא בוכה. לכן תלה א"א שמתה שרה יען שבכה הרבה במיתת תרח לכן בכה כעת מעט. והטעם דאין מתקשין על המת יותר מדאי דנראה כאלו כופר ח"ו בתחה"מ דאם מודה בתה"מ א"כ אין לבכות הרבה דהא המת יעמוד במהרה כמש"כ המפורשים. והנה איתא במדרש פליאה כיון ששמע קול שאמר אל תשלח ידך אל הנער ידע שיש תחה"מ. וראיתי לפ' בשם האורח מישור עפידחז"ל מו"ק [י"ח ע"א] אר"י מנין שברית כרותה לשפתים שנאמר ויאמר אברהם וכו' ונשובה אליכם והדרו תרויהו ובתוס' שם מקשים דילמא משום דמדה טובה מרובה ממדת פורעניות ובמ"פ אמרו אל יפתח פה לשטן עאכו"כ מדה טובה שאם אדם אומר דבר טוב שיתקיים ע"ש ואיתא בילקוט ואתחנן מנין לתחה"מ מה"ת דכ' וירדו וכו' חיים שאולה ומה במדת פורעניות כך מדה טובה עאכו"כ שיעמדו המתים מן האדמה חיים. וזש"א כיון ששמע קול שאמר אל תשלח ידך וכו' דהדרו תרויהו דמדה טובה מרובה ממד"פ ידע שיש תחה"מ מה"ת ודפח"ח. וזש"א ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה שבא מהר המוריה. ונתוודע לו שיהי' תחה"מ כנ"ל. לכן הכ"ף קטנה שלא בכה אלא מעט כי תעמוד לתחה"מ. והבן:
לא) ולפי"ז יל"פ הפ' פ' ראה בנים אתם לד' אלקיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת. וכ' המפורשים הטעם דיהי' נראה שכופר ח"ו בתחה"מ דהא באמת יעמדו להחה"מ ע"כ אין לצער על המת יותר מדאי. והנה הפר"ד הקשה הא אחז"ל דמפתח של תחה"מ הוא ביד הקב"ה וכהן הוא ואיך יטמא למת. וכ' לת' דישראל בנים למקום ולכן מותר לטמא. וזש"א בנים אתם לד' אלקיכם א"כ יהי' תחה"מ לכן לא תתגודדו וכו' לצער יותר מדאי כיון דיעמדו לתחה"מ. והבן:
לב) ויקם אברהם מעל פני מתו וכו' גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחוזת קבר וכו' וברש"י אם תרצו הריני גר וא"ל אהי' תושב ואטלנה מה"ד שאמר לי הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת. ונ"ל ההמשך עפי"ד התפ"י לפ' הלשון מעל פני מתו דאיתא במדרש דבמערת המכפלה ל"ה נקברים רק המתים בלי חטא דמתו בנשיקה ולא ע"י מלה"מ. ומבואר בע"ז [כ ע"ב] דהמת ע"י מלה"מ פניו מוריקות. וזש"א ויקח מעל פני מתו לאחר שראה פני' שאינה מוריקות דמתה בנשיקה לכן ביקש אחוזת קבר במערת המכפלה ודפח"ח. והנה בב"ק [צ"ג ע"א] א"ר חנן המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה שכ' ותאמר שרה אל אברהם חמתי עליך וכו' ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה. והני מילי דאית לי' דינא בארעא ובתוס' וז"ל ובימי שרה הי' ב"ד של שם קיים עכ"ל. א"כ יקשה למה לא הי' פני' מוריקות דהא מתה ע"י חטא אמנם הד"נ לפימש"כ בזרע ברך דר' חנן הנ"ל ס"ל דלא הי' לאברהם דין מלך אבל למד"א במדרש דהי' לו דין מלך וקיימ"ל מלך לא דן ולא דנין אותו א"כ הוה כליכא דינא בארעא ולא היתה שרה כמוסר דינה לשמים ולא חטאה ומתה בנשיקה ול"ה פני' מוריקות והא דהי' לו לאאע"ה דין מלך היינו לאחר שזכה בארץ כנען אבל אם לא הי' זוכה לארץ כנען א"כ איכו מלך כמבואר לעיל [אות י"ז] בשם הת' שם ארי' ולפי"ז א"ש ההמשך ויקם אברהם מעל פני מתו וראה של"ה פני' מוריקות דלא חטאה ומתה בנשיקה דליה מוסר דינה לשמים כיון דארץ כנען שייך לאברהם והי' לו דין מלך. לכן אמר גר ותושב אנכי עמכם אם תרצו הריני גר וא"ל אהי' תושב ואטלנה מה"ד דהארץ שלי הוא והבן ונכון:
לג) ואברהם זקן בא בימים וד' ברך את אברהם בכל מדרש פליאה מכאן אמרו חכמים אל יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה. ונ"ל דאחז"ל סוכה [נ"ב ע"ב] ברכות [ה' ע"א] עצות לנצח היצה"ר אם פגע בך מנוול זה משכהו לביהמ"ד לנצחו ע"י תורה ואם לא נצחו יקרא ק"ש ע"ש. ובאור לישרים כ' דמשכהו לביהמ"ד אינו מועיל רק אם אין היצה"ר חבירו ולז"א אם פגע בך שהוא רק בדרך פגיעה אבל אם הוא חבירו לא כשאר לו רק העצה שיקרא ק"ש ע"ש. והנה חד מד"א ס"ל דבן מ"ח שנים הכיר א"א את בוראו וגם ארז"ל ואברהם זקן בא בימים שתיקן כל הימים שלא הי' בהם פגם. והנה מוח"ז הגה"ק ז"ל בייטב לב הביא בשם הגה"ק העטרת צבי ז"ל לפרש וד' ברך את אברהם בכל שברכו ד' לקיים בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך למסור נפשו בק"ש כמאחז"ל בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך עכדה"ק. והנה התוך של אותיות דבר הלכה המה אות ב' ואות כ' ואות ל' והוא תיבת בכל. ולפי"ז מובן המדרש ואברהם זקן בא בימים היינו שתיקן כל הימים וגבר עצמו על היצה"ר. והגם שלא הי' לו העצה של משכהו לביהמ"ד דבן מ"ח שנים הכיר את בוראו א"כ הי' חברו של היצה"ר עד מ"ח שנים ומשכהו לביהמ"ד אינו מועיל רק אם פגע בך מנוול זה שהיא בדרך פגיעה ולא כשהוא חברו. ולז"א וד' ברך את אברהם בכל כנ"ל היינו בכל לבבך ובכל נפשך וכו' למסור נפשו בק"ש דע"י ק"ש ניצל מהיצה"ר כמחז"ל ואם לא נצחו יקרא ק"ש. וזש"א המדרש מכאן אמרו חכמים אל יפטר אדם מחברו. אם היצה"ר הוא חברו אלא מתוך דבר הלכה היינו התוך של דבר הלכה שהוא תיבת בכל. מסהנ"פ בק"ש והבן ונכון בס"ד:
לד) ואברהם זקן בא בימים וד' ברך את אברהם בכל מדרש פליאה הרד"כ אנכי ד' אלקיך וכו' לא יהי' לך אלקים אחרים על פני. ונ"ל עפי"ד המעשה רוקח פ' ואתחנן לפ' הפ' פ האזינו ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי. וז"ל והקרה ד' לפני דבר נפלא בזה דאיתא בס' גלנטי דיש תתקנ"ה רקיעים כמנין השמים כשתחשוב המ' סתומה במספר ת"ר כפי חשבון מנצפ"ך כידוע הרי עולה תיבת השמים תתקנ"ה. ובתת"ק יש רשות למטטרון להעלות תפלתם של ישראל ובנ"ה רקיעים אין לו רשות לעלות כלל. וזהו הכוונה הן לד' אלקיך השמים ושמי השמים כמנין ה"ן רקיעים לד' אלקיך שאין רשות אף למט"ט לילך שם ע"ש. וידוע הגמרא חגיגה [טו ע"א] דאחר טעה בזה שראה למט"ט יושב וכותב זכיות של ישראל והי' סבר שתי רשויות הן. נמצא עד תת"ק רקיעים אפשר ח"ו לטעות כמו שטעה אחר במט"ט דעד שם יש לו רשות לילך ולראות. אבל משם ואילך א"א לטעות כלל דה"ן רקיעים לד' בלבדו ואין בלעדו. וספר משנה תורה שאמר משה קודם מותו המה תתקכ"ה פסוקים כמנין הרקיעים דדיבורו של משה הי' בוקע כל הרקיעים כדאיתא במדרש. לכן אמר דוקא תתקכ"ה פסוקים במכוון כדי שיראו כל התתקכ"ה רקיעים ויראו בנ"י שאין אלקים זולתו. ובזה מבואר הפ' בטוב טעם דצא וחשוב ותמצא עד אותו פסוק ראו עתה וכו' המה תת"ק פסוקים ומאותו פסוק ואילך עד גמר התורה המת נ"ה פסוקים לכך קאמר ראו עתה דוקא אחר תת"ק רקיעים ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי דעד כאן יש רשות למט"ט לכנוס שם והי' יכולים ח"ו לטעות אחריו כמו שטעה אחר אבל עתה בכ"ה רקיעים אלו שאין אלקים עמדי היינו מט"ט שנקרא אלקים כשם רבו כידוע מזה"ק. ובזה מדוקדק ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי והוא רמז נפלא ונכון עכ"ל קדשו ושפ"י. והיוצא לנו מדה"ק דאפילו מלאך מט"ט אין לו רשות לכנוס ולראות בה"ן רקיעים אבל משה ראה והראה אותם לבנ"י. דגדולים צדיקים אמה"ש והטעם מבואר בקדמונים דמלאכי השרת המה כאינם מצווה ועושים אבל צדיקים המה מצוים ועושים דגדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה כמבואר בקידושין [ל"א ע"א] והכה המפו' כ' לתרץ קו' הקדמונים ז"ל למה נולד יצחק לאברהם לעת זקנתו ולא מקודם. דאע"ג דקיים אאע"ה כל התורה דבן ג' שנים הכיר את בוראו מ"מ לא הי' רק כאינו מצווה ועושה עד אחר המילה שאמר לו הקב"ה התהלך לפני והי' תמים וא"א להיות תמים בלי תורה ומאז הי' כמצווה ועושה ויען דגדול מצווה ועושה ממי שאינה מצווה ועושה לכן רק לעת זקנותו לאחר המילה עמדה לו זכותו להוליד את יצחק ולא מקודם. והנה רש"י פי' ואברהם זקן וכו' וד' ברך את אברהם בכל בכל בגימטריא בן שהי' לו בן. ולפי"ז יתבאר המדרש הנ"ל ואברהם זקן בא בימים וד' ברך את אברהם בכל בבן. ולכן כולד הבן לאחר זקנותו ולא מקודם יען דגדול המצווה ועושה משאינו מצווה ועושה א"כ גדולים צדיקים ממה"ש כנ"ל. וא"כ שפיר ראה מרע"ה הכ"ה רקיעים אע"ג דמט"ט איכו יכול לכנוס ולראות. ושפיר הראה מרע"ה לבנ"י הכ"ה רקיעים לדעת כי ד' הוא האלקים ואין עוד מלבדו. וזש"א המדרש הדד"כ אנכי ד' אלקיך וכו' לא יהי' אלקים אחרים על פני. דאין לטעות כמו שטעה אחר דע"י שראו הנ"ה רקיעים ידעו שאני אני הוא ואין אלקים עמדי. והבן ונכון בס"ד:
לה) ולפי"ד הס' גלאנטי והמעשה רוקח הנ"ל דהשמים בגמטריא תתקכ"ה לרמז דיש תתקנ"ה רקיעים כמספר השמים כאשר תחשוב המ' סתימה במספר ת"ר כפי חשבון מנצפ"ך דהאותיות מנצפ"ך המה לאחר אות ת' א"כ ך' הוא ת"ק ומ' ת"ר כידוע הרי עולה תיבת השמים תתקכ"ה כמנין הרקיעים ובכ"ה רקיעים אין רשות למט"ט לכנוס ע"כ אין לטעות שיש ח"ו ב' רשויות כנ"ל. יל"פ המדרש בראשית ברא א' את השמים וכו' א"ר סימן בשם ריב"ל מנצפ"ך צופים אמרום הלכה לממ"ס [עי' לעיל פ' בראשית אות ל"ד דבר נכון] דהנה רשי' פי' עה"פ ויקרא א' לרקיע שמים שא מים שם מים אש שערבן זה בזה ועשה מהם שמים ע"ש. וז' הטו"ז ז"ל בדברי דוד הקשה למה לא כזכר באש אלא השי"ן לחוד ולא האל"ף שיהי' כ' שאמים. וכ' לת' שהקמץ תחת השין מביא האל"ף עי' נדרים [לז ע"ב] והוה כאילו הי' כזכר האל"ף ע"ש. אבל באמת יקשה אמאי לא נכתב האל"ף בפירוש. אמנם לפי"ד של הס' גלאנטי והמעשה רוקח הנ"ל א"ש דלכן לא כ' האל"ף לדעת דהשמים אתא לרמז דיש תתקנ"ה רקיעים וכ' הן לד' אלקיך השמים שאין רשות למט"ט לכנוס בנ"ה רקיעים. שלא לטעות דיש ח"ו ב' רשויות. וכ"ז נכון כיון דמנצפ"ך המה הללממ"ס ושפיר השמים הוא מנין תתקכ"ה רקיעים כנ"ל אבל אי הוה אמינא דמנצפ"ך אינם הללממ"ס א"כ השמים אין מספר של הרקיעים. שוב יוקשה למה כ' השמים הי' מהראוי שיהי' כתוב השמים באלף. ולפ"ז מובן המדרש הנ"ל בראשית ברא אלקים את השמים וכו' אר"ס בשם ריב"ל מנצפ"ך צופים אמרום הללממ"ס דהא מדכ' השמים בלא אל"ף עכצ"ל כנ"ל לרמז דיש תתקנ"ה רקיעים מספר השמים כפי חשבון מנצפ"ך ובניה רקיעים אין רשות למט"ט לכנוס לדעת כי אין עוד מלבדו. א"כ נשמע דמנצפ"ך המה הללממ"ס. והבן וב"ה הוא דבר נחמד:
לו) עיל"פ המדרש הנ"ל ואברהם זקן בא בימים וד' ברך את אברהם בכל הדד"כ אנכי ד' אלקיך. עפי"ד ש"ב הגאון ביבין שמועה ז"ל לפ' הפ' הנ"ל דאחז"ל זקן נוטריקון זה קנה חכמה והקשה הפנ"י מנ"ל דקנה חכמה וכ' לתרץ דהא דכ' דעה קנית מה חסרת דעה חסרת מה קנית וכיון דזקן נוטריקון זה קנה ממילא נשמע שקנה חכמה ודפח"ח. וזש"א ואברהם זקן שקנה חכמה לכן וד' ברך את אברהם בכל דדעה קנית מה חסרת ודפח"ח. ואתחז"ל בשבת [ק"ה ע"א] מנין ללשון נוטריקון מן התורה שנאמר אנכי ד' אלקיך אנכי נוטריקון אנא נפשי כתיבת יהיבת. רבנן אמרו אמירה נעימה כתיבה יהיבה ע"ש. ולפי"ז מובן המדרש ואברהם זקן וכו' וד' ברך את אברהם בכל דזקן נוטריקון זה קכה ודעה קנית מה חסרת לכן ברך ד' את אברהם בכל. א"כ כשמע דדרשינן נוטריקון. הדד"כ אנכי ד' וכו' לדרוש נוטריקון אנא נפשי כתיבת יהיבת. ורבנן אמרו וכו' והבן וב"ה הוא דבר נכון:
לז) עי"ל עפי"ד המדרש וד' ברך את אברהם בכל זה אליעזר שנאמר המושל בכל אשר לו. והנה אחז"ל יומא [כ"ח ע"ב] המושל בכל אשר לו שמושל בתורתו של רבו הוא דמשק אליעזר שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים וברש"י שם וז"ל דולה ומשקה נוטריקון של דמשק עכ"ל ולפי"ז מובן המדרש וד' ברך את אברהם בכל זה אליעזר שנאמר המושל בכל אשר לו הוא דמשק אליעזר דמשק נוטריקון דולה ומשקה שהי' דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים דדרשינן נוטריקון וזש"א הדד"כ אנכי א' וכו' דדרשינן נוטריקון אנא נפשי, וכו' והבן ונכון בס"ד:
לח) עי"ל עפי"ד הזוה"ק ואברהם זקן בא בימים אברהם לא עאל באינון יומין עלאין עד דהוה סיב. אבל מאריה דתשובה מיד בא בימים ע"ש ונשמע מזה דגדולים בעלי תשובה מצדיקים גמורים וע' בנצוצי אורות והנה איתא בשבת [ק"ד ע"א] דה"ט דתגא דקוף לגבי הריש ולא לגבי הצדיק דאמר השי"ת אם הרשע עושה תשובה אני קושר לו קשר כתותי ע"ש ומזה הוכיחו הקדמונים דבעית עדיף מצדיק וכ"ז נכון אי המנין דהאותיות ניתנו באבג"ד אבל אי נימא דניתנו בתשר"ק א"כ התנא דקוף לגבי הצדיק ולא להר"ש ומוכח דצדיק עדיף מבעית] עי' לעיל פ' בראשית אות י' מזה] ואיתא במדרש דהאל"ף הי' קורא תגר אני ראש האותיות ולמה לא התחיל בי אלא בבית כדכ' בראשית ברא וכו' ואמר לה הקב"ה לפייסה להתחיל בה בתורה לכן פתח אנכי ד' אלקיך באלף. וכ"ז נכון אי נימא דהאותיות ניתבו באבג"ד אבל א"נ דניתנו בתשר"ק א"כ לא הי' לה במה לקרוא תגר להתחיל בה דהא אינה ראש האותיות ולא הי' צריך הקב"ה לפייסה להתחיל בה אנכי ד' וכו'. ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל ואברהם זקן בא בימים ונשמע מזה דבע"ת עדיף מצדיק כדברי הזוה"ק הנ"ל ועכצ"ל דתגא דקו"ף לגבי הרי"ש ולא לגבי צדיק. א"כ צ"ל דהאותיות ניתנו דרך אבג"ד ולא דרך תשר"ק ושפיר היתה האלף קורא תגר להתחיל בה ולכן נתפייסה להתחיל בה באנכי ולז"א הד"כ אנכי וכו', וב"ה הוא דבר נכון:
לט) ואברהם זקן וכו' במדרש מי יעלה וכו' זה אברהם וכו' ישא ברכה מאת ד' וצדקה מאלקי ישעו. וכ"ל עפי"ד התפארת שלמה ז"ל לפ' הפ' ונתן לאשר אשם לו ור' נתן יליף לי' דמוציאין מזה ונותנים לזה. הכוונה דאע"ג דאדם עושה מצות ומגיע לו שכר מ"מ הלא אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ובאים המחבלים ר"ל אשר נולדו מעבירה שהמה כבעלי חוב שהאדם חייב להם שברא אותם לטרוף השכר מכח שבדר"נ. וזש"א ונתן היינו שכר המצוה לאשר אשם לו שהוא חייב להמחבלים על החטא שחטא ע"ש. א"כ לכאורה ח"ו אין עצה לקבל שכר מצוה. אמנם העצה היעוצה שלא יחשוב האדם שמגיע לו שכר והקב"ה חייב לו דא"כ יחטיפו המחבלים דבחוב אמרינן שבדר"נ שמוציאין מזה ונותנין לזה. רק יחשוב האדם שאין הקב"ה נותן לו רק בתורת צדקה דהוא אינו חייב לו כלום. וכבר העלה ז' הש"ך ז"ל בחו"מ ס' פ"ו סק"ג דבצדקה ל"א שבדר"נ דהנותן רוצה ליתן לזה ולא לאחר ע"ש. וזש"א ואברהם זקן בא בימים וד' ברך את אברהם בכל ולכאורה הלא הי' יכולים המחבלים לחטוף את הברכות מכת שדר"נ. ולז"א המדרש ישא ברכה מאת ד'. יען וצדקה מאלקי ישעו שחשב שהקב"ה נותן לו רק בתורת צדקה ובצדקה לא שייך שדר"נ והבן ונכון בס"ד. מ) ואברהם זקן במד"ת משה"כ ברכי נפשי את ד' וכו' תקלס נפש שרואה ואינו נראת להקב"ה שרואה ואינו נראה. ונ"ל דאחז"ל ב"מ [פ"ז ע"א] עד אברהם לא הוי זקנה מאן דבעי משתעי בהדי אברהם משתעי בהדי יצחק אתא אברהם ובעי רחמי והוי זקנה שנאמר ואברהם זקן. ואמר קדוש זקיני מאוה"ג מליסא ז"ל הכוונה דקודם שבא אאע"ה ל"ה העולם מאמינים שהנפש היא חלק אלקי ממעל וכמו שהיא נצחיי כמ"כ הנפש אלא דהנפש היא חלק מהחומר כמו יתר החושים וכמו הנר שכ"ז שהולך ודולק נתבטל חשיבותו יותר כי מהרה ילך לאיבוד כמ"כ האדם. ולפי דעתם הנפסדה הבן נחשב מאביו אבל כאשר בא אברהם ובעי רחמי מהשי"ת להאיר עיני העורים לדעת כי הנפש היא חלק אלקי ונצחיי כמו השי"ת שהוא נצחיי ועיקר תכלית האדם לתקן עצמו בפרוזדור בעוה"ז לבוא לטרקלין לעוה"ב להתענג בתענוג נצחיי ואדרבה כל מה שיזקין האדם יותר גדול חשיבותו כי עד מהרה יבוא לתכלית השלימות לחסות בנועם ד'. ולפי"ז האב יותר נכבד מהבן כי קרוב זמנו יותר לבוא לעוה"ב. וזש"א עד דאתא אברהם ל"ה זקנה ר"ל שלא הי' חשיבות לזקן מאן דבעי משתעי בהדי אברהם היינו האב. משתעי בהדי יצחק שהבן נכבד יותר. אבל כשבא אברהם ביקש רחמי והוי זקנה כלומר נתהווה להזקנה חשיבות דהנפש היא חלק אלקי ונצחיי וקרוב זמנו לחסות בנועם ד' ודפח"ח עי' לעיל פ' לך אות י"ז] וכבר כ' המפורשים דלכן הנפש אינה נראת כמו החומר שנראת לעיני כל כל אבר ואבר. כיון שהנפש הוא חלק אלקי ממעל וכמו הקב"ה שהוא רואה ואינו נראה כ"כ הנפש רואה ואינה נראת. ולפי"ז מובן המד' הנ"ל ואברהם זקן דנתהווה חשיבות לזקנה כיון שהנפש נצחיי חלק אלקי ממעל כנ"ל. ולכן היא רואה ואינה נראת כמו הקב"ה שהוא רואה ואינו נראה כנ"ל. ולז"א זשה"נ ברכי נפשי את ד' וכו' תקלס נפש הרואה ואינו נראית להקב"ה שהוא רואה ואיכה נראה. דכיון שהוא חלק אלקי ממעל ולא חלק מהחומר והבן: מא) ואברהם זקן בא בימים וד' ברך את את אברהם בכל וכו' שים נא ידך תחת ירכי וברש"י שיטול בידו המילה ע"ש ובמדרש וד' ברך את אברהם בכל בעושר. ונ"ל ההמשך דאחז"ל צדיק וטוב לו זה צדיק בן צדיק צדיק ורע לו זה צדיק בן רשע וראיתי בכנסת יחזקאל מכ"ק מחו' הגה"צ מדעש בשם זקינו הגה"ק המעגלי צדק ז"ל לבאר הענין כי ידוע שהקב"ה הטביע ביד האדם להיות הבחירה בידו לבחור בטוב או ברע. וידוע דעשירות הוא גרם ועילה להביא את בעליו לידי חטא. ובאמת רצון השי"ת שיהי' האדם על משקל השוה בלתי נטוי' לטוב או לרע לכן הלב"צ שמסייע לו קדושת אבותיו ואינו במשקל השוה תבוא לו העשירות שמדתו הוא להיפך כדי להי' במשקל השוה לגמרי. וכן בן הרשע אשר מצד אבותיו הוא עלול לעשות הרע בעיני ד' ואם יהי' לו עשירות בודאי לא יהי' בכחו להלחם כנגד השנים ויהי' כמוכרח במעשיו אל צד הרע וינטל ממנו הבחירה. ע"כ מוכרח להיות צדיק ורע לו כדי לבוא למשקל השוה ודפח"ח א"נ לכאורה יקשה איך נתברך אאע"ה בעושר הא הי' צדיק בן רשע. אמנם הד"נ דהא השי"ת אמר לאאע"ה ואעשך ואחז"ל במדרש ואתנך ואשימך אין כתיב כאן אלא ואעשך שאני בורא אותך ברי' חדשה ומה"ט הי' פטור מכיבוד אב ואם דהי' כיציר כפיו של הקב"ה כמש"כ הקדמונים ז"ל. א"כ הי' אברהם צדיק בן צדיק צדיקו של עולם ולא הי' ילוד אשה כלל לכן שפיר נתברך בעשירות. והכה הקדמונים הקשו האיך אמר אאע"ה שים כא ידך תחת ירכי לאחוז במילה הא אחז"ל נדה [יג ע"ב] יד לאמה תקצץ. אמנם לפי הנ"ל דאאע"ה לא הי' ילוד אשה אלא כיציר כפיו של הקב"ה א"ש דהא איתא שם שאמר שמואל לר"י אחוז באמתך והשתן ופריך הא אר"א כל האוחז באמה ומשתין כאלו מביא מבול לעולם. ומשני שאני ר"י דקרי שמואל עליו אין זה ילוד אשה ע"ש. ע"כ שפיר אמר אאע"ה שים נא ידך תחת ירכי לאחוז במילה דהא ל"ה ילוד אשה אלא כיציר כפיו של הקב"ה. ומעתה מובן ההמשך ואברהם זקן בא בימים ובזוה"ק שהי' צדיק שתיקן כל הימים לכן וד' ברך את אברהם בכל בעושר דהי' צדיק בן צדיק צדיקו של עולם. א"כ ל"ה ילוד אשה כלל. לכן אמר שים נא ידך תחת ירכי לאחוז במילה והבן כי הדבר נכון בס"ד:
מב) ולפי"ז יל"פ הפ' ואעשך וכו' ואברכך וברש"י בממון. דלכאורה איך נתברך בעושר הא הי' צדיק בן רשע. ולז"א ואעשך שאני בורא אותך ברי' חדשה. א"כ תהי' צדיק בן צדיק צדיקו של עולם לכן ואברכך בממון. כי לצדיק בן צדיק הוא הכרח שיהי' עושר שיעמוד על משקל השוה כדברי המעג"צ הנ"ל:
מג) ולפי"ז מובן ההמשך ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב וילך למסעיו. דלכן הי' עושר יען שהי' צדיק בן צדיק צדיקו של עולם ולא הי' ילוד אשה כלל כנ"ל. א"כ הי' פטור מכיבוד אב ואם ע"כ שפיר וילך למסעיו והניח את תרח ואשתו לעת זקנתם כי הי' פטור מכיבוד או"א כנ"ל. והבן: מד) ואברהם זקן בא בימים וד' ברך את אברהם בכל במדרש הדד"כ עטרת תפארת שיבה. ונ"ל בדרך צחות דכ' [ש"א ח'] ויהי כאשר זקן שמואל וכו' ולא הלכו בניו בדרכיו יבליע דבתענית [ה' ע"ב] פריך הש"ס וכי הי' שמואל זקן הלא בן כ"ב שנים הי' במותו ע"ש. דהנה יש זקנה שבא ע"י אריכות ימים. אבל יש זקנה אם האבות הולכים בדרכי השם והבנים סרים מד' ח"ו. וכאשר שואלים אותם מדוע אין אתם הולכים בדרכי אבותיכם מענה בפיהם כי האבות המה עוד מדור הישן ואנחנו מדור החדש. וזש"א ויהי כאשר זקן שמואל ויקשה קו' הש"ס הא לא הי' זקן ולז"א ולא הלכו בניו בדרכיו שאמרו ששמואל הוא מדור הישן ע"כ כקרא זקן. יהבה אם אין להאדם בנים א"א לו להיות זקן רק ע"י אריכות ימיו. אבל לא כן אם יש לו בנים הסרים מד' יכול להיות זקן בלא אריכות ימים ע"י הבנים שאמרו שאביו הוא מדור הישן. אבל אם הבנים הולכים בדרכי האבות א"כ לא נעשה האב זקן ע"י הבנים רק ע"י אריכות ימים זקנה כזו הוא לכבוד ולתפארת וזש"א ואברהם זקן שהי' זקן בא להזקנה בימים ע"ה הימים שהאריך וד' ברך את אברהם בכל ברש" בבן ובמדרש בבת ובכל שמה. א"כ הי' לו בן ובת ואפ"ה לא נעשה זקן ע"י שאמרו שאביו הוא מדור הישן כי הלכו בדרכי אבות. וזש"א המדרש הדד"כ עטרת תפארת שיבה כלומר אם יש להאדם בנים ולא כעשה זקן ע"י שאומרים שאביהם הוא מדור הישן אלא שנעשה זקן שהאריך ימים. זקנה כזו הוא לכבוד ולתפארת. ונכון בדרך צחות:
מה) ובאברהם זקן בא בימים וד' ברך את אברהם בכל ואחז"ל ב"ב [טז ע"ב] מאי בכל מרגליות טובה היתה תלוי' בצוארו של א"א שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא. וכ"ל עפי"ד השל"ה הק' ז"ל דאפילו אם חטא האדם בשפ"ד וע"ז וג"ע מ"מ אם מעורר את אחרים לתשובה מועיל תשובתו גם על עבירות הנ"ל. ובזה פי' תשב אנוש עד דכ"א דר"ת דכ"א דם כפירה אשת איש דמועיל תשובה עי"ז ותאמר שובי בני אדם לעורר את אחרים לתשובה ובעקידה כ' לפרש מחז"ל הנ"ל מרגליות וכו' היינו שעורר את בנ"א לתשובה ומיד מתרפא מחולי הנפש. וזש"א ואברהם זקן בא בימים ובזוה"ק שתיקן כל הימים. אע"ג דעד מ"ח שנה עבד ע"ז הי' מועיל תשובתו. כי וד' ברך את אברהם בכל במרגליות טובה לעורר העולם לתשובה:
מו) ואברהם זקן בא בימים וד' ברך את אברהם בכל במדרש בעושר. ונ"ל דאחז"ל א"ל הקב"ה לר"א שהי' עני ניחא לך דאחריב עלמא אולי תתיילד במזל מזונא. אר"א הי מרובין דחיינא או דעתיד לחיות. א"ל הקב"ה דחיינא אחר ד"א לא בעינא. וראיתי בשם ז' המהר"ם מלובלין ז"ל הכוונה דירא הי' ר"א שלא יעביר אותו העניות על דעת קונו כמחז"ל וכיון שאמר לו הקב"ה שעברו רוב שנותיו ואחז"ל דאם עברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא לא יחטא עוד. לכן הסכים להיות עני ודפח"ח ונודע דנסיון העשיר גדול משל עני. וזש"א ואברהם זקן לאחר שנעשה זקן בא בימים ובזוה"ק שתיקן כל הימים ועברי רוב שנותיו שלא חטא ולא יחטא עוד וד' ברך את אברהם בכל בעושר הי' אצלו העושר ברכה שלא ירא שיחטא:
מז) ואברהם זקן וכו' וד' ברך את אברהם בכל ונ"ל עפי"מ שאמר הרה"ק מוהר"ש מיעריסלאב ז"ל. דלכן הי' זקן ושבע ימים כי לא הי' מהרהר ח"ו אחר מדותיו של הק"בה. וכל מה שעבר עליו קבלום באהבה ולברכה הי' נחשב אצלו. דאם הי' ח"י מהרהר הי' אומרים לו עלי השמימה ותראה כי הכל לטובתך לכן טוב לו שלא להרהר ולהשאר בחיים כפדה"ק. וזש"א ואברהם זקן כעשה זקן וד' ברך את אברהם בכל כי הכל הי' אצלו לברכה:
מח) במדרש אברהם הי' מברך את הכל מי מברך את אברהם הקב"ה ברכו שנאמר וד' ברך את אברהם בכל. ונ"ל עפימש"כ בס' לך [אות ל"ז] דברכה של עשיר מרובה משל עני דהעשיר יש לי השגה גדולה לא כן העני ע"ש וזש"א אברהם הי' מברך את הכל מי מברך את אברהם. דאם לא תברך אברהם לא יהי' ברכתו ברכה מרובה. ולזה אמר במד' הקב"ה ברכו לאברהם לכן הי' חברך את הכל בברכה מרובה:
מט) וד' ברך את אברהם בכל וכו' ובמדרש פליאה הד"כ אנכי ד' וכו'. וכ"ל דאחז"ל בכל בת ה"ל ובכל שמה. ובתוס' ב"ב [קמא ע"א] הק' למה לא השיאה ליצחק ונ"ל עפי"ד רבינו בחיי דלכן שלח א"א לרבקה נזם זהב בקע משקלו לרמז שתצא ממנה עם מקבלי התורה דשקל הוא נוטריקון אש קיל. דכ' שם השמיעך את קולו הראך את אשו ע"ש א"כ מתורץ קו' התוס' דשפיר לא השיא בתו ליצחק כי ידע שמרבקה תצא עם מקבלי התורה לכן שלח את אליעזר לרבקה וכ"ז אי דרשינן נוטריקון. והנה אחז"ל שבת [קה ע"א] מנין ללשון נוטריקון שנאמר אנכי אבא נפשי כתיבת יהיבת וזש"א וד' ברך וכי' בכל בבת ולכן לא השיאה ליצחק אלא שלח את אליעזר ליקח רבקה כי ידע שתצא ממנה עם מקבלי התורה. ולכן שלח נזם זהב בקע משקלו דדרשינן נוטריקון כנ"ל. ולז"א המדרש הדד"כ אנכי וכו' דנשמע מאנכי דדרשינן נוטריקון ונכון בס"ד:
נ) ואברהם זקן בא בימים וד' ברך את אברהם בכל. במדרש ר"י אמר בא בדיופלין ובמתנות כהונה פירש בכפל שהי' לו עוה"ז ועוה"ב ובמדרש וד' ברך את אברהם בכל בעושר. ונ"ל עפי"מ ששמעתי בשם מחו' הגה"ק התפארת שלמה ז"ל לפ' הפ' אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי. דרש ב' מיני עשירות עושר הבא ע"י ברכת ד' לטובת האדם שיהי' לו עוה"ז ועוה"ב. ויש עושר הבא ע"י יצה"ר בראות איש עני מתנהג כשורה נותן לו העושר למען וישמן ישורון ויבעט לסור מד'. ויען כי העושר לא נתן להאדם לטובתו שהרי הוא אויב הפנימי. לכן כאשר רואה שהאדם מילא רצונו וסר מד' לוקח ממנו העושר להיות רש ועני כבתחלה ואין לו לא עוה"ז ולא עוה"ב. וזש"א אמר אויב האויב הפנימי היצה"ר ארדוף אשיג ארדוף אחר האדם להשיגו לעשות רצוני. ע"י אחלק שלל אתן לו העושר וישמן ישורון וכו'. אבל תמלאמו נפשי וברש"י תתמלא רוחי ורצוני כאשר האדם מילא רצוני וסר מד'. אז אריק תרבי תורישתו [מלשון רש] ידי אעשה אותו לרש ועני ולא יהי' לו לא עוה"ז ולא עוה"ב עכד"ק דפח"ח וזש"א ואברהם זקן בא בימים שבא בדיופלין שהי' לו עוה"ז ועוה"ב כי לא בא לו העושר מהיצה"ר וזהו וד' ברך את אברהם בכל ובמדרש בעושר שבא העושר מהשי"ת:
נא) וד' ברך את אברהם בכל ויאמר אברהם אל עבדו וכו' ולקחת אשה לבני. ונ"ל ההמשך דאחז"ל בכל בת היתה לו לא"א ובכל שמה ובתוס' ב"ב [קמא ע"א] הקשו למד"א ב"כ מותר באחותו אמאי לא השיאה ליצחק ע"ש. אולם המפו' כ' לתרץ דהא הקב"ה בשרו לא"א שנולדה רבקה בת זוגו של יצחק כמש"כ רש"י עה"פ אחרי הדברים וכו' לכן לא השיא את בתו ליצחק והנה בפני"פ הקשה איך עשה אברהם את אליעזר לשליח לקדש אשה ליצחק הא אברהם הי' שלוחו של יצחק ואין שליח עושה שליח בקידושין לשיטת הק' מרדוש ז"ל דהוי מילי ולא ממסר לשליח כמבואר באהע"ז סי' ל"ה ס"ו. אמנם הדבר נכון לפימש"כ דדוקא בגירושין דאיתא בע"כ א"כ המעשה נגמר מיד דהשליח יכול לגרשה בע"כ ע"כ שליח עושה שליח אבל בקידושין דאין המעשה כגמר מיד שמא לא תאבה האשה הוי מילי דלא ממסרי לשליח לכן אין שלית עושה שליח בקידושין ע"ש בח"מ. א"כ ה"ה הכא הוי כנגמר המעשה דדיבורו של הקב"ה מכריע כידוע ובודאי תתרצה רבקה שפיר אמרינן דשליח עושה שליח כמו בגירושין. ולפי"ז מובן המדרש וד' ברך את אברהם בכל בבת ולכן לא השיאה ליצחק דרבקה הי' בת זוגו. לכן ויאמר אברהם אל עבדו וכו' ולקחת אשה לבני דשליח עושה שליח והבן:
נב) ולפי הנ"ל יל"פ הפ' ויאמר לא אוכל עד אם דברתי דברי ויאמר דבר ויאמר עבד אברהם אנכי דהנה הפני"פ הקשה איך נעשה אליעזר שלוחו של אברהם הא אברהם הי' שלוחו של יצחק ואין שליח עושה שליח. וכ' לתרץ דעבד כגופו ועדיף משליח והוה כמו שהי' אברהם בעצמו השליח ע"ש. והנה מבואר שם באהע"ז בב"ש ובח"מ דדוקא בקידושי כסף אין שליח עושה שליח אבל בקידושי שטר יכול השליח למנות שליח אחר דלא הוי מילי כיון דאינו יכול לקדשה רק בשטר זה ע"ש. א"כ אי נימא דהי' אליעזר שליח לקדש בשטר לא קשה כלל קו' הפני"פ דהא בקידושי שטר שליח עושה שליח. אבל אי נימא דהי' שליח לקדש בכסף וא"כ הו' מילי ועכצ"ל דבעבד דהוא כגופו שליח עושה שליח כדברי הפני"פ הנ"ל. והנה בקדושת לוי ז"ל כ' לפ' לא אוכל עד אם דברתי דברי ויאמר דבר. כי החתן אסור לאכול ביום הקידושין עד אחר קידושין וכיון שהי' אליעזר שליח של החתן לכן לא הי' יכול לאכול עד אם דברתי דברי וזהו הקידושין ע"כ אמר לו דבר לקדשה בדיבור ע"ש. א"כ לא הי' שליח לקדש בשטר דאם הי' שליח לקדש בשטר אין לו לדבר רק למסור השטר. וע"כ צ"ל דהי' שליח לקדש בכסף. וא"כ יקשה הא הוי מילי ואין שליח עושה שליח לכן אמר עבד אברהם אנכי ועבד עדיף משליח ואני כגופו של אברהם לכן אוכל לקדשה. והבן וב"ה הוא דבר נכון:
נג) וד' ברך את אברהם בכל ויאמר אברהם אל עבדו וכו' ולקחת אשה לבני משם ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית משבועתי. ונ"ל דהתוס' הנ"ל הקשו למד"א הא דכ' וד' ברך את אברהם בכל שהי' לו בת אמאי לא השיאה ליצחק למד"א ב"כ מותר באחותו והקדמונים תירצו דמדס"ל שהי' לו בת ס"ל כמד"א ב"כ אסור באחותו. והנה הח"ס ז"ל כ' דכיון שגייר אברהם א"ע וכל אנשי ביתו עמו כעשו כקטן שנולד ותו ליכא איסור אחוה כלל מה"ת רק למד"א דב"נ אסור באחותו איכא איסור דרבנן שלא יאמרו יצאנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ולכן לא השיא את בתו ליצחק כיון דאיכא עכ"פ איסור דרבנן ואברהם קיים אפילו מצות דרבנן ע"ש דפח"ח. והנה המפורשים הקשו לשיטות התוס' נזיר [י"ב עא] דהא דאמרינן דהאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם ומת אסיר בכל הנשים שבעולם. דמה"ת ליכא איסור דאזלינן בתר רובא אלא משום קנסא דרבנן שצוה לקדש סתם ע"ש א"כ איך שלח אאע"ה לקדש אשה סתם הא אסור מדרבנן לעשות כן ואברהם קיים אפילו מצות דרבנן ונ"ל לתרץ לפי"ד התוס' גיטין [ס"ד ע"א] ד"ה אסור דמש"ה קנסו רבנן אע"ג דאיכא רובא משום דהוה קבוע אפילו קידש בשוקא דאשה הדרא לניחותא הא הוה קבוע שאינו ניכר דלא הוה קבוע דידיה כמחצה על מחצה אלא כלומר דקנסינן מחמת קביעותא אע"ג דהוה קבוע שאינו ניכר ע"ח. ונודע דברי קדוש זקיני התב"ש ז"ל בחידושיו לקידושין [ס"א ע"ב] דבנידן דידן לא הוה קבוע כלל דהי' יכול אליעזר לקדש בשוקא דלא שייך לומר דהדרא לניחותא דהרי א"א אמר לאליעזר ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית משבועתי זאת רק את בני לא תשב שמה. א"כ אמר שהאשה תלך מקביעותה ותלך ליצחק ולא תהי' הדרא לניחותא קמא א"כ לא הוה קבוע כלל ע"ש דפח"ח א"כ מתורץ קו' הנ"ל איך שלח א"א שליח לקדש אשה סתם הא איכא איסור דרבנן ולפי הנ"ל ניחא דהא הי' יכול לקדש בשוקא דלא הדרא לניחותא א"כ לא היה קבוע כלל ובכה"ג לא קנסו רבנן דכל הקנס משום דהוה קבוע כדברי תוס' הנ"ל. ולפי"ז מובן ההמשך וד' ברך את אברהם בכל שהי' לו בת ולא השיאה ליצחק דאיכא איסור דרבנן וא"א קיים אפילו מצות דרבנן כנ"ל א"כ יקשה איך שלח אליעזר ואמר לו ולקחת אשה לבני משם הא איכא איסור דרבנן לשלוח שליח לקדש אשה סתם הא א"א קיים אפילו מצות דרבנן דאל"כ הלא הי' יכיל להשיא את בתו ליצחק. ולז"א ואם לא תאבה האשה לילך אחריך ונקית משבועתי רק את בני לא תשב שמה. א"כ לא הוה קבוע כלל כדברי ז' התב"ש ז"ל וליכא אפילו איסור דרבנן. והבן ונכון בס"ד: נד) וד' ברך את אברהם בכל במדרש פליאה הדד"כ אנכי ד' א' וכו' לא יהי' לך אלקים אחרים [עי' לעיל אות יח לד לו לז לח מט] ואמר בני מחמד נפשי הרב הגאון וכו' מו"ה צבי שליט"א דומ"ץ דק"ק ווייטצען בעהמח"ס הנחמד שו"ת בנין צבי לפ' דהתוס' הנ"ל הקשו למד"א הא דכ' וד' ברך את אברהם בכל שהי' לו בת א"כ אמאי לא השיאה ליצחק למד"א ב"נ מותר באחותו. והקדמונים תירצו דס"ל כמד"א ב"כ אסור באחותו סנהדרין [נח ע"ב] ואיתא בסנהדרין [לח ע"א] ת"ר אדם יחידי נברא ומפני מה שלא יהו המינים אומרין הרבה רשויות בשמים. וז' בחא"ג ז"ל הקשה למה הקשה הש"ס באדם יותר מכל הבריות שנבראו יחידי. וכ' לת' דלא קשה רק על אדם דנברא יחידי והוכרח קין לישא אחותו שהיא ערוה למד"א גוי אסור באחותו הי' לו להקב"ה לברא ב' זכרים וב' נקיבות והי' נושא בכו של אחד בתו של שני ומשני הש"ס דנברא אדם יחידי שלא יאמרו המינים הרבה רשויות בשמים ע"ש. ולפי"ז מובן המדרש וד' ברך את אברהם בכל שהי' לו בת ובכל שמה א"כ יקשה קו' התוס' למה לא השיאה ליצחק. ועכצ"ל דגוי אסור באחותו א"כ יקשה למה נברא אדם יחידי והי' מוכרח קין לישא אחותו שהוא ערוה דגוי אסור באחותו. ועכצ"ל דנברא יחידי מפני המינים שלא יאמרו הרבה רשויות בשמים וזש"א הדד"נ אנכי ד' אלקיך וכו' לא יהי' לך אלקים אחרים שלא יהי' יכולים המינים לומר דהרבה רשויות בשמים ח"ו כי אין עוד בלבדו עכ"ד בני הג' שליט"א דפח"ח. והבן:
נה) ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו וכו' הוא ישלח מלאנו לפניך. ונ"ל דהנה הקשו המפורשים דבפ' משפטים שאמר הקב"ה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך לא הקפיד מרע"ה ובפ' תשא כשאמר לו הקב"ה ושלחתי לפניך מלאך הקפיד ואמר אם אין פניך הולכים אל תעלני מזה. ובש"ך עה"ת כ' לתרץ דבפ' משפטים שהי' קודם חטא העגל דנעקר היצה"ר מהם לאחר קבלת התורה לא הקפיד מרע"ה שילך מלאך עמהם דשלוחו של מקום כמותו. אבל בפ' תשא לאחר החטא שחזר היצה"ר למקומו והוצרכו בנ"י תמיד לסליחה ולמחילה על חטאם שאין ברשות המלאך למחול זולת הקב"ה לכן טען מרע"ה שהקב"ה בעצמו ילך עמהם עכדפח"ח והנה אחז"ל המושל בכל אשר לו שהי' שליט ביצרו וזש"א ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו שהי' שליט ביצרו. א"כ לא יחטא ולא יצטרך תמיד לסליחה ומחילה לכן הוא ישלח מלאכו לפניך דשלוחו כמותו כי אין מהצורך שהקב"ה בעצמו ילך עמך ונכון בס"ד:
נו) ויאמר אליו העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי וכו' ויאמר אליו אברהם וכו' ד' אלקי השמים וכו' הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני. ונ"ל עפי"ד האלשיך ז"ל שהי' ויכוח בין אאע"ה ובין אליעזר דאליעזר רצה שהשי"ת בעצמו ילך עמו כמו שהולך עם אדונו אברהם בכל עת הצורך אבל אאע"ה אמר לו יען שאין אני הולך בעצמי רק הנני שולח אותך כ"כ לא ילך השי"ת בעצמו עמך רק ישלח מלאכו לפניך שהוא ג"כ שלוחו ע"ש. והנה כ"ז נכון אי אאע"ה הי' יכול לילך בעצמו לקדש האשה לבנו ואעפ"כ שלח שליח שורת הדין שכ"כ הקב"ה ישלח שלוחו מדה כנגד מדה אבל אי נימא דא"א לא הי' יכול לקדש בעצמו והי' מוכרח לשלוח שליח שוב צדקו דברי אליעזר שהקב"ה בעצמו ילך עמו ולא מלאך והכה הנוב"י אהע"ז סי' ס"ד הקשה איך מועיל שליח לקדש אשה הא הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים. וכ' לתרץ דאמרינן מיגו דזכי לנפשי' שהרי יכול השליח לקדשה לעצמו זכי נמי לאחרינא ע"ש. א"כ לשיטת הרמב"ם ז"ל פי"ז מהא"ב דכהן גדול אסור ליקח לו ב' נשים ע"ש. והרי א"א הי' כה"ג כמבואר במדרש וכבר כ' המפו' דלמד"א שלא הי' לו בת לא"א עכצ"ל שכבר נשא אשה קודם ששלח שליח לקדש אשה ליצחק. דאל"כ הלא לא קיים עוד מצות פו"ר כיון שלא הי' לו בת. וקיימ"ל הוא לישא אשה ובנו לישא אשה הוא קודם אם לא קיים עוד מצות פו"ר. ועכצ"ל שכבר הי' לו אשה א"כ לא שייך אצלו מיגו דזכי לנפשי' דהא אסור לו ליקח ב' נשים ולא הי' יכול להיות שליח לקדש אשה ליצחק. א"כ הי' מוכרח לשלוח את אליעזר א"כ צדקו דברי אליעזר שהקב"ה בעצמו ילך עמו ולא מלאך שלוחו. אמנם הדבר נכון דהא באמת כ' הנוב"י שם לתרץ הקו' הנ"ל דלא הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרינא דהא אין קידושין אלא מדעתה והיא מתרצת לזה ולא לאחר לכן מועיל שליח בקידושין. א"כ שפיר הי' יכול אאע"ה לילך בעצמו לקדש אשה ליצחק אע"ג דלא שייך מגו כנ"ל מ"מ לא הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרינא כיון דאין קידושין אלא מדעתה. ועכ"ז שלח את אליעזר לכן גם הקב"ה לא ילך בעצמו עם אליעזר אלא ישלח מלאך שלוחו וזש"א ויאמר אליו העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי. א"כ אליעזר ס"ל כהלכה דאין קידושין אלא מדעתה א"כ יכול אברהם לילך בעצמו לקדש כנ"ל ואם אינו הולך בעצמו אלא שולח שליח הרי הדין נותן שגם הקב"ה לא ילך בעצמו אלא ישלח מלאך שלוחו. ולזה אמר לו אברהם ד' אלקי השמים וכו' הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני. שלא ילך בעצמו אלא ישלח שליח. והבן וב"ה הוא דבר נחמד: נז) ד' אלקי השמים וכו' ואשר כשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ונ"ל ההמשך דאיתא בפענח רזא פ' לך דלכן נתן לכו הקב"ה את א"י דאיתא במדרש וביוצר לאחרון ש"פ דא"י היא מעשר מכל העולם וישראל המה כבת שנוטלת עישור נכסים וכ"א ביוצר לשבה"ג ע"ש. והנה באור תורה ז"ל בראשית אות י"ג מבאר החשבון דא"י היא מעשר מכל העולם דמבואר בפסחים [צד ע"א] דשיתא אלפי פרסי הוי עלמא ופירש"י שם דהיינו היקף הילוך החמה ממזרח למערב ע"ש. וכיון דביום החמה מקפת שיתא אלפי פרסי כמ"כ מה שתקפת בלילה הוא שיתא אלפי פרסי הרי י"ב אלפי פרסי היקף כל העולם בעיגול ולפמ"ש בעירובין [י"ג] דכל שבהיקיפו ג' טפחים יש ברחבו טפח נמצא העולם ארבע אלפי פרסי בארכו וכן ברחבו וארבע אלפי פרסי על ארבע אלפי פרסי עולה ששה עשר פעמים מאה ריבוא. והנה מבואר בפסחים שם דכל הישוב אינו אלא שעה אחת ביום שאין חמה נכנס בישוב אלא שעה אחת ביום. ודעת הרמב"ם דהיום נחשב י"ב שעות מהנה"ח עד שקה"ח ובאו"ח סי' כ"ח כ' ז' הדרכי משה והב"ח ז"ל דשיעור עליית החמה הוא שיעור שעה ע"ש. ומסתמא גם בהשקיעה מתעכב כן וממילא אין החמה הולכת בהעולם רק עשרה שעות נמצא דהישוב שאינו אלא שעה אחת ביום הוא חלק עשירי מכל העולם וכיון דהעולם הוא ששה עשר פעמים מאה ריבוא דשית אלפי פרסי הוי עלמא הוי הישוב ששה עשר פעמים עשרה ריבוא. ובמגילה [ג ע"א] איתא דארץ ישראל ארבע מאות פרסי על ארבע מאות פרסי היינו ששה עשר ריבוא נמצא מכוון ממש דא"י הוא חלק עשירי מן הישוב של כל העולם דכל הישוב של כל העולם הוא ששה עשר פעמים עשרה ריבוא וא"י הוא ששה עשר ריבוא והוא מעשר מן הכל לפי החשבון דשית אלפי פרסי הוי עלמא כפירש"י דהיינו היקף הילוך החמה ממזרת למערב כנ"ל עכדפח"ח, ובמעשה רוקח ז"ל כ' דלכן אמר אאע"ה הוא ישלח מלאכו לפניך דאיתא במד"ת פ' ויצא עשה אדם מצוה אחת מוסרין לו מלאך אחד לשמרו וכיון שהלך אליעזר לעשות מצוה לכן אמר לו אאע"ה הוא ישלח מלאכו לפניך. והטעם דאם עשה אדם מצוה אחת מוסרין לו מלאך אחד כ' במעשה רוקח דאחז"ל עוקצין פ"ג מי"ב עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות דידוע שיש תרי"ג מצות בתורה וז' מצות דרבנן ס"ה תר"ך א"כ בעד כל מצוה שאדם עושה מגיע לו חצי עולם ולכן כשמקיים כל המצות נותנים לו ש"י עולמות. ומבואר בחולין [צא ע"ב] דרחבו של מלאך הוא שני אלפים פרסה ע"ש. א"כ המלאך הוא שליש העולם דהעולם הוא שית אלפים פרסי וכיון דאם האדם עושה מצוה אחת זוכה לחצי עולם ע"כ עכ"פ מגיע לו מלאך אחד לשמרו שהמלאך הוא רק שליש עולם. דא"א ליתן לו ב' מלאכים שהמה ב' שלישים והאדם לא קנה רק חצי עולם ע"כ אין מוסרין לו רק מלאך אחד לשמרו ודפח"ח. ולפי"ז מובן ההמשך ד' אלקי השמים יכו' ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת. ועכצ"ל דלכן יתן לנו הקב"ה את א"י שהוא מעשר מכל העולם דשית אלפי פרסי הוי עלמא כנ"ל. א"כ דשית אלפי פרסי הוי עלמא ורחבו של המלאך הוא שני אלפים פרסה שליש העולם ובעשה מצוה אחת מגיע להאדם חצי עולם לכן מגיע לו עכ"פ בעד מצוה אחת מלאך אחד לשמרו. ולזה אמר הוא ישלח מלאכו לפניך דבעשה מצוה אחת מוסרין לו מלאך אחד. והבן וב"ה הוא דבר נכון: