בנין דוד א· רבי דוד דוב מייזליש
פרשת וירא
א) וירא אליו ד' באלני ממרא וכו' וישא עיניו וירא והכה שלשה אנשים נצבים עליו ובמדרש א"ר לוי אחד נדמה לו בדמות סדקי פ' סוחר תבואה והשני בדמות כטווי פי' מנהיג ספינות והג' בדמות ערבי סוחר מדברי ע"ש, וכ"ל ההמשך דהנה בזרע ברך כ' הטעם דבאו המלאכים בדמות הנ"ל דאיתא במדרש בהבראם א"ת בהבראם אלא באברהם דבשביל אברהם נברא העולם, ואחז"ל דהעולם כחלק לג' חלקים שליש ישוב שליש ימים שליש מדבריות ועל כל שליש ושליש ממונה מלאך אחר, ויען כי בשביל אברהם נברא העולם לכן כאשר חלה באו כולם לבקרו וע"כ המלאך הממונה על שליש ישוב בא בדמות סוחר תבואה שזהו התמנות שלו ומלאך הב' הממונה על שליש ים הוצרך לבוא בדמות מנהיג ספינה ומלאך הג' הממונה על שליש מדבר הוצרך לבוא בדמות סוחר מדברי ודפח"ח והכה כבר כתבו הקדמונים ז"ל להוכיח כמד"א דבשביל אאע"ה נברא העולם דהוא הי' מובחר כל היצירים מדחזינן דשנות אאע"ה היו קע"ה שנים משום דשבעה אלפי שני הוי עלמא ומדת עין יפה בהפרשת תרומה הוא אחד מארבעים ואין תורמין אלא מן היפה ויען שהי' אאע"ה מובחר היצירים לכן הי' הוא תרומתו של עולם וחי קע"ה שנים שהוא מדת עין יפה משבעה אלפים דהוי עלמא עי' בעיר דוד לזקיני הגאון ז"ל ובצ"פט ובשמנה לחמי מזה, והנה מבואר בתוס' [קידושין מ"א ע"א ד"ה תורם] הטעם שמדת עין יפה הוא א' מארבעים, וז"ל ועין רעה אחד מששים ונפקא לי' מקרא דכתיב ששית האיפה מחומר החטים וששיתם האיפה מחומר השעורי' וחומר הוא שלשים סאין ואיפה ג' סאין נמצא ששית האיפה עולה חצי סאה וכסתורם ששית האיפה מחומר נמצא דהיינו א' מששים והיינו עין רעה ועין יפה א' ממ' נפקא לי' כמי מהאי קרא דכתיב ששית האיפה וכתיב כמי בהאי קרא וששיתם כלומר וששיתם קא אחומר חטים וחומר שעורי' דבכל חד וחד איכא שתות דהיינו סאה לשני חומרין ותן ששית האיפה דכתיב בהאי קרא על וששיתם נמצא דהיינו אחד מארבעים דהויא סאה וחצי לששים סאין דהיינו חומר חטים וחומר שעורים עכ"ל, הרי מבואר דה"ט דאמרינן עין יפה א' מארבעים דאמרינן דקרא וששיתם קאי על לפניו אחומר חטים ולאחריו אחומר שעורין דדרשינן קרא לפניו ולאחריו ובהא דכ' וירא אליו ד' הקשה האוה"ח הק' ז"ל למה שינה הכתוב להקדים הרואה קודם הנראה שהי' לו לומר וירא ד' אליו כמו בכל המקומות וירא ד' אל אברם יירא ד' אל וכו' ובבאר מים חיים ז"ל כ' לתרץ דאחז"ל באלוני ממרא לפי שנתן ממרא עצה על המילה ע"כ נגלה הקב"ה בחלקו, ולכאורה מניין לנו לומר שזכות ממרא גרם זאת דלמא לפי שהי' אברהם אבינו שם וכך גדלה זכותו להיות לו גילוי שכינתו יתברך גם בשדה ממרא אמנם זה נדרש ממה דכתיב וירא אליו ד' ולא כבשאר מקומות כדי להסמיך ד' לאלוני ממרא כי מקרא נדרש לפניו ולאחריו לומר וירא אליו ד' שנגלה לאברהם בזכותו וגם ד' באלוני ממרא לומר ד' נמצא באלוני ממרא כי נגלה בשדה ממרא בזכות ממרא יען שנתן עצה על המילה עכ"ד, ולפי"ז מובן ההמשך וירא אליו ד' באלוני. ממרא ונשמע מזה דדרשינן קרא לפניו ולאחריו כדברי הבאמ"ח ז"ל א"כ אמרינן דמדת עין יפה הוא אחד מארבעים א"כ אאע"ה הי' תרומתו של העולם כי אין תורמין אלא מן היפה ומוכח דהוא הי' מיבחר היצירים ובשבילו נברא העולם, לכן וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו ובמדרש אחד סוחר תבואה והשני מנהיג ספינות והשלישי סוחר מדברי דכיון שבשבילו נברא העולם לכן באו השלשה מלאכים לבקרו כדברי הזרע ברך הנ"ל ודוק כי הוא דבר נחמד תלי"ת:
ב) ולפי"ד התוס' קידושין הנ"ל, יל"פ המדרש פ' תרומה ועשית מנורת זהב וכו' ועשית את נרותיה שבעה, ובמדרש משה רבינו נתקשה במעשה המנורה ולא נתקרר דעתו עד שהראה לו הקב"ה באצבעו, דאיתא בילקוט דשבעה קני המנורה הוא כנגד ז' מלכים שהרג משה רבינו והקשו הקדמונים ז"ל הא משה רבינו לא הרג אלא ב' מלכים והחמשה הרג יהושיע, וכ' ביד אבי שלום לתרץ דהחמשה מלכים שהרג יהושיע הוה כמו שהרג אותם משה שהי' כגופו כמבואר ברש"י פ' וילך עה"פ אחרי מותי דכ"ז שיהושע חי הי' כראה למשה כאילו הוא חי ע"ש, ונוכל לומר הטעם דנודע דברי האר"י הק' ז"ל דמשה רבינו הי' תרומתו של עולם דשית אלפי שנין הוה עלמא ומדה בינונית הוא אחד מחמשים לכן הי' שנותיו של מרע"ה מאה ועשרים שנה עכ"ד הק' ולכאורה קשה מדוע לא חי מספר ק"נ שנה שהיא מדת עין יפה אחד ממ' אמנם הדבר נכון לפי"ד רש"י ז"ל הנ"ל שכ"ז שיהושיע חי היה נראה למשה כאילו הוא חי, ובבע"הט מבואר כי יהושיע הי' חי אחרי משה שלשים שנים ע"ש א"נ שפיר נתן הקב"ה למרע"ה מדת עין יפה אחד ממ' כי יהושיע השלים לו שנותיו א"כ כיון דשני יהושיע הי' השלמה למלאות שנותיו לכן שפיר אמרינן דהחמשה שהרג יהושיע הי' כמו שהרג משה לכן צוה השי"ת לעשות ז' קני המנורה כנגד ז' מלכים שהרג, והכה מבואר באות הקדום דה"ט דאמרינן דמדת עין יפה הוא א' מארבעים דדרשינן מקרא לפניו ולאחריו כנ"ל ומבואר בש"ס זבחים [כ"ד ע"א] מדכתיב ולקח הכהן באצבעו ונתן וכו' דרשינן באצבעו לפניו ולאחריו באצבעו ולקח באצבעו ונתן ע"ש ולפי"ז מובן דברי המדרש הנ"ל משה רבינו נתקשה במעשה המנורה שאמר הקב"ה לעשות שבעה קני המכירה כנגד המלכים שהרג הלא לא הרג אלא שני מלכים ולא נתקררה דעתו עד שהראה לו הקב"ה באצבעו היינו דדרשינן באצבעו ולקח באצבעו ונתן דמקרא נדרש לפניו ולאחריו, א"כ מדת עין יפה הוא אחד מחמשים והי' צריך להיות מספר שנותיו של מרע"ה ק"כ שנים, ועכצ"ל דיהושיע השלים שנותיו א"כ החמשה מלכים שהרג יהושיע נחשב כאלו הרגם חשה לכן שפיר נתקררה דעתו להבין מה שאמר הקב"ה לעשות נירותיה שבעה. ודו"ק וב"ה הוא דבר נחמד:
ג) ולפי הנ"ל יל"פ הפ' פ' ואתחנן אעברה נא וכו' וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה דמבואר בהאר"י הק' ז"ל הטעם שלא נכנס מרע"ה לא"י יען שהי' תרומתו של עולם ושית אלפי שנין הוה עלמא ולפי מדה בינונית מגיע לו מאה ועשרים שנה ולא יותר ולכאורה יקשה למה לא נתן לו הקב"ה לפי מדת עין יפה להיות חי מאה וחמשים שכה והי' יכול לכנס לא"י אמנם באמת נתן לו הקב"ה מדת עין יפה כי השלשים שנה שחי יהושיע היה כמו שהי' חי מרע"ה כנ"ל, והנה איתא בבעה"ט פ' וילך עה"פ ואף כי אחר מותי וז"ל כ"י שנים אחר מותי יהושיע פרכס את ישראל עכ"ל וזש"א וראה בעיניך כי היינו שיחי' יהושיע אחריך כ"י שנים א"כ אין לך טענה ליתן מדת עין יפה דהא אני נותן לך מדת עין יפה לכן לא תעבור את הירדן: ד) וירא וכו' והוא ישב פתח האהל וברש"י ז"ל לראות אם יש עובר ושב ויכניסם לביתו, ונ"ל עפי"ד הקדמונים ז"ל דלכן מועיל תשובה על החטא כיון דשכר מצוה בה"ע ליכא והי' מהראוי דגם העונש לא יהי' בהאי עלמא א"כ העונש הוא מטעם קנס ומודה בקנס פטור עכ"ד ואיתא במדרש והוא יושב והקב"ה עומד וכ' בכזה"ק וז"ל דלכן הי' הקב"ה עומד ואברהם יושב כאילו נכנע לפניו כי צדיק מושל וכו' ואחז"ל מי מושל בי צדיק וכבר פי' גדולי המפורשים הטעם דהצדיק הוא כמושל משום דשכר מצוה בה"ע ליכא והרי הוא כאילו הוא יתברך זוקף אצלו השכר במלוה לכן הוא כנכנע אליו שנאמר עבד לוה לאיש מלוה עכ"ל וזש"א וירא וכו' והוא ישב דעבד לוה לאיש מלוה דשכר מצוה בה"ע ליכא א"כ מועיל תשובה דהעונש הוא מטעם קנס וזהו לראות אם יש עובר שעבר עבירה ושב ועשה תשובה ויכניסם לביתו דתשובה מועלת. והבן:
ה) ולפי"ז יל"פ הפ' (תהילים צ') תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם כי אלף שנים בעינך כיום וכו' דהראשונים ז"ל הקשו אמאי שכר מצוה בה"ע ליכא הא כ' לא תלין פעולת שכיר ביומו תתן שכרו, ותירצו דיומו של הקב"ה הוא אלף שבים ואינו עובר בלא תלין וזש"א תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בכי אדם דמועיל תשובה דהעונש הוא מצד קנס דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ואי דיקשה לך הא כ' לא תלין וכו' ביומו תתן לו שכרו ולזה אמר כי אלף שנים בעינך כיום דיומו של הקב"ה הוא אלף שנים ואינו עובר בבל תלין וכו'. ונכון בס"ד:
ו) וירא וכו' יהוא ישב פתח האוהל ובמדרש שאאע"ה יושב על פתח הגיהנם ואינו מניח אדם מהול לירד לתוכה. וכ"ל עפי"ד הכזה"ק הנ"ל באות ד' דהוא ישב והקב"ה עומד כאילו נכנע לפניו דצדיק מושל וכו' ואחז"ל דהצדיק הוא כמושל דצדיק גוזר והקב"ה מקיים ע"ש והנה באך פ"ת ז"ל כ' הטעם דהנימל אינו יורד לגיהנם דצדיק אאע"ה גוזר והקב"ה מקיים ע"ש, וזש"א וירא אליו ד' וכו' והוא ישב והקב"ה עומד דצדיק הוא כמושל כנ"ל לכן יושב על פתח הגיהנם ואינו מניח אדם מהול לירד לתוכה דצדיק גוזר והקב"ה מקיים. והבן:
ז) וירא אליו ד' ואחז"ל יום שלישי למילתו הי' ובא הקב"ה ושאל בשלומו וכ"ק מוחז"ל הי"מ מדקדק על תיבת ובא הקב"ה דהו"ל למימר ובא ושאל ונ"ל דהקשו מנ"ל שהי' ביום ג' אפשר הי' ביום א' או ביום ב' למילתו וכ' באוה"ח הק' ז"ל לתרץ עפי"ד הר"ן ז"ל דביום ב' ליכא סכנה אלא ביום א' וג' א"כ א"א לומר שהי' ביום ב' וגם א"א שהי' ביום א' הא אחז"ל רבא יומא קמא דחליש אמר לא תגלו לאיבוש דלא ליתרע מזלי' וברש"י דלא לישתעי מילי עילויה ע"ש א"כ בבוא הקב"ה אוושא מילתא בכל העולמות ובודאי לא הלך ביום א' ומוכח דהי' ביום ג' ע"ש, וזש"א יום שלישי למילתו הי' ולא ביום א' כי ובא הקב"ה א"כ אוושא מילתא. והבן: א) וירא אליו ד' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל ונ"ל עפי"ד הזרע ברך דשאל אברהם עצת ענר ואשכל וממרא אם למול עצמו ולא הסכים עמו אלא ממרא, לכן ברח מהם דאל תתחבר לרשע וברח לאלני ממרא ע"ש והא דהתחבר אאע"ה עם לוט שהי' רשע כ' בזוה"ק שראה שדהמע"ה יצא ממנו, ומבואר ביבמות (ע"ו ע"א) דלכן הי' ראוי לבוא בקהל דכבודה בת מלך פנימה ולא נאסרה רות המואבי' בקהל ע"ש ובאש דת מהחכם אלפאנדרי ז"ל כ' דלכן כ' והוא יושב פתח האהל לומר דאברהם יושב פתח האהל ולא שרה דהיתה באהל דכבודה בת מלך פנימה ע"ש וזש"א וירא אליו ד' באלני ממרא שהי' שם דברח מענר ואשכל שלא להתחבר עם רשעים, והא דהתחבר עם לוט יען שדוד יצא ממנו דראוי לבוא בקהל דכבודה בת מלך פנימה כנ"ל, וזהו והוא ישב וכו' אבל שרה היתה באהל דכבודה בת מלך פנימה והבן:
ט) וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וכו' אל נא תעבור מעל עבדיך, וברש"י הקשה למה ביקש אל נא תעבור וכו' לאחר שרץ ולא קודם שרץ וכ"ל לפי המבואר בד' המהרש"א ז"ל (ב"מ פ"ו ע"ב) דלכן ביקש אל נא תעבור וכו' להמתין עליו עד שיכניס האורחים שגדולה הכנ"א מקבלת פכ"הש ע"ש והנה ברש"י הקשה על וירא וירא ב' פעמים ובס' הר סיני הביא בשם הגאון מו"ה צבי ז"ל שהי' אב"ד פה לתרץ דאחז"ל שפסיעה גסה נוטלת א' מת"ק ממאור עיניו אבל לדבר מצוה אינה מזיק למאור עיניו וזש"א וירא שראה כמקדם אף וירץ לקראתם כיון שרץ למצוה ודפח"ח, והנה ראיתי לתרץ הא דכ' וירץ לקראתם מפתח האהל דלכאורה מפתח האהל כמיותר דאחז"ל ברכות (ו' ע"ב) היוצא מביהכ"נ אל יפסע פסיעה גסה שלא יהי' נראה כבורח מהמצוה ומבואר בא"ר סי' צ' דמצוה לרוץ לקראת מצוה ואם עשה מצוה והולך לעשות מצוה אחרת ילך בנחת מהמצוה ראשונה עד חצי הדרך ומהחצי הדרך ירוץ לקראת מצוה השנית וכ"ז אם השני מצות שקולים המה אבל אם המצוה השני' גדולה מהראשונה צריך לרוץ תיכף מתחלת הדרך ולא מהחצי דרך, וזש"א וירץ לקראתם מפתה האהל שרץ למצות הכנ"א מתחלת הדרך אף שהלך ממצות קבלת פנ"הש, כי גדולה הכנ"א מקפ"הש ודפח"ת וזש"א וירא וירץ לקראתם מפתח האהל, היינו שראה כמו מקדם אף שרץ מתחלת הדרך, א"כ מוכח דגדולה הכנ"א מקפ"הש דאל"כ לא הי' מצוה מה שרץ מתחלת הדרך והי' לו להזיק למאור עיניו, לכן ביקש רק לאחר שרץ אם כא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור וכו' להמתין עליו עד שיכנס האורחים כי גדולה הכנ"א מקפ"הש, ומתורץ קו' רש"י ז"ל על נכון: טז) ולפי"ז יל"פ ההמשך והוא יושב פתח האהל כחם היום וכו' וירץ לקראתם מפתח האהל דהנה מקשים מכא ידע אאע"ה שגדולה הכנ"א מקפ"הש ותירצו עפי"מ שאחז"ל [ב"מ פ"ו ע"ב] מאי כחם היום שהוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריח אותו באורחים ע"ש א"כ א"כ דגדולה קפ"הש מהכנ"א למה הוציא החמה הא לא יעזוב מצות קפ"הש, אלא בודאי נשמע דגדולה הכנ"א מקפ"ה עכ"ד וזש"א והוא ישב וכו' כחם היום שהוציא הקב"ה החמה מנרתיקה, א"כ נשמע מזה דגדולה הככ"א מקפ"ה א"כ צריך לרוץ מתחלת הדרך ולא מחצי דרך כנ"ל לכן וירץ לקראתם מפתח האהל מתחלת הדרך כיון שרץ למצוה השני' הגדולה מהראשונה נכון הוא בס"ד:
א) ויקח חמאה וחלב ובן הבקר וכו' ויאכלו ויאמרו אליו איה שרה אשתך, ובמס' ב"מ [פ"ז ע"ב] רבי יוסי בר"ח אמר כדי לשגר לה כוס של ברכה, ונ"ל דאיתא שם ויקח חמאה וכו' ואילו להם לא אייתי קמייהו אמר אפרים וכו' אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה הי' ושרה אמנו אותו יום פירסה כדה ע"ש, וא"כ איך שגרו לה כוס של ברכה הא מבואר ביו"ד סי' קצ"ה דאסור לשלוח לנדה כוס של ברכה אמנם י"ל דר"י בר"ח ס"ל כמ"ד במדרש שהביא לחם ג"כ שלא פירסה כדה, אמנם הא מקשים מדוע לא נאמר בקרא דהביא לחם וכ' במהר"ם שי"ף לתי' לפ"ד בחולין [ק"ה ע"א] באוכל חלב ואח"כ בשר דס"ל לר"ז אין קנוח הפה אלא בפת א"כ כיון דכ' ויקח חמאה וחלב ובן הבקר וכו' ויאכלו, דמשמע שאכלו מקודם חמאה וחל ואח"כ הבשר וע"כ הי' צריכין קנוח הפה בפת וממילא מוכח שהביאו לחם ולא הוצרך הכ' להזכיר ודפח"ח, וזש"א ויקח חמאה וחלב ובן הבקר וכו' ויאכלו א"כ כשמע שהביא לחם ג"כ ולא פירסה כדה, לכן שפיר שאלו איה שרה אשתך כדי לשגר לה כוס של ברכה, והבן ונכון בס"ד:
יב) ויקח חמאה וכו' והוא עומד עליהם תחת העץ ואכלו. ובב"מ [פ"ו ע"ב] תני דבי רבי ישמעאל בשכר שלש זכו לשלש וכו' בשכר והיא עומד עליהם זכו לעמוד הענן [ארבעים שנה] עיי"ש, וצ"ב למה הי' השכר ארבעים שנה דיקא, ואמר נכדי חביבי יניק וחכים טובא חריף ושנון כ' שבתי שיחי' בן בני הרב הגאון האב"ד דק"ק סארוואש שליט"א, עפימד"כ באור תורה ז"ל דאכילת כל מלאך הי' יותר שלשה פעמים מאכילת סתם אדם והי' שיעור אכילת המלאכים שלשה כדי אכילת פרס ער"ש, ובלקוטי הח"ס ז"ל [סי' כ"ג] כ' דשיעור כדי אכ"פ תשעה מינוטין ע"ש, א"כ הי' שהיית המלאכים בהסעודה כ"ז מינוטין, ומגיע לאברהם אבינו שכר עבור כ"ז מינוטין שעמד עליהם, והנה בילקוט [פ' ויקרא] יליף דעונש הוא אלף תקל"ו פעמים ממעילה דאם מעל בפרוטה משלם אשם בשתי סלעים שהוא אלף תקל"ו פרוטות ע"ש, ומדה טובה מרובה ממדת פרענות ר"נ פעמים, דגבי מדה טובה כ' שומר הברית והחסד וכו' לאלף דור, וגבי מדת פרענות כ' פוקד א אבות וכו' ועל רבעים, היינו לד' דורות, חזינן דמדה טובה מרובה ממדת פרענות ר"נ פעמים, א"כ לפי"ד הילקוט הנ"ל דהעונש הוא אלף תקל"ו פעמים לפי"ז למדה טובה השכר ר"כ פעמים אלף תקל"ו והוא עולה שפ"ד אלף, א"כ מוכח דהשכר למדה טובה שפ"ד אלף פעמים וכעי"ז כ' האו"ת ז"ל בכ"מ עיי"ש, ולפ"ז למינוט אחד מגיע שכר שפ"ד אלף מינוטין, שהוא ששה אלף וד' מאות שעה, וזהו שכר למינוט אחד, ולפי"ז עולה השכר לאברהם אבינו עבור הכ"ז מינוטין שעמד עליהם קע"ב אלף ושמנה מאות שעה, והנה גבי עמוד הענן כ' לא ימיש עמוד הענן יומם, ובמעיו"ט עמ"ס ברכות כ' שיום הוא י"ב שעות דמעמוד השחר עד צאת הכוכבים י"ב שעות ע"ש ובס' הקנה כ' דשנה הוא ש"ס ימים א"כ בשנה הי' לפניהם העמוד הענן ד' אלף וש"כ שעות, ובהארבעים שכה קע"ב אלף ושמנה מאה שעות, ולפי"ז מכוין היטב דבשכר הכ"ז מינוטין שאברהם אבינו ע"ה הי' עומד עליהם זכו בניו לעמוד הענן ארבעים שנה דייקא, ודו"ק היטב. עכ"ד נכרי שיחי' ונכון הוא:
יג) ויקח חמאה וכו' ב"מ [פ"ז ע"א] ואילו לחם לא אייתי אמר אפרים וכו' א"א אוכל חולין בטהרה הי' ושרה אמנו אותו היום פירסה נדה ותיבות אותו היום תמוהים ונ"ל דהרא"ם הקשה הא פירסה כ אחר הבשורה ותי' המהרש"א נדה [ו' ע"ב] דידע אברהם שתפרוס כדה באותו היום דמטמאה מע"לע למפרע לכן לא הביא לחם ע"ש וזש"א אותו היום פירסה כדה היינו לא קודם הסעודה רק אחר הבשורה, ואפ"ה לא הביא לחם דמטמאה מעל"ע ע למפרע ונטמא הלחם כדברי המהרש"א ז"ל הנ"ל. והבן:
יד) ויקח חמאה וחלב וכו' ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך, ונ"ל דהנה איתא בב"מ [פ"ז ע"א] ויקח חמאה וכו' ואלו לחם לא אייתי אמר אפרים מקשאה א"א אוכל חולין בטהרה הי' ואותו יום שרה אמנו פירסה כדה ע"ש והכה הרא"ם הקשה אדברי אפרים הנ"ל וז"ל לפי סדר הכתובים נטמא הלחם קודם הבשורה ע"י שפירסה נדה וא"כ איך צחקה שרה לאמור אחרי בלותי היתה לי עדנה וכו' וזקיני המהרש"א ז"ל נדה [ו' ע"ב] כ' לתרץ דוודאי לא פירסה נדה עד אחר הבשורה אלא שידע אברהם שתפרוס נדה היום וקיי"ל דנדה מטמאה טהרות דמעל"ע למפרע מה"ט לא רצה אברהם ליקח הלחם אעפ"י שנעשה קודם שפירסה כדה, [ולפי"ז כ' שם דבר נפלא לתרץ מש"כ רש"י והרא"ם ז"ל דא"א אוכל חולין בטהרה הי' שנעשו על טהרת הקודש הא סגי גם בנעשו על טהרות תרומה, ולפי הנ"ל א"ש דהא איתא שם א"ר הונא הא דמטמאה מעל"ע למפרע בין לקדש ובין לתרומה ופריך והתני תנא לקדש אבל לא לתרומה ומשני קבלה מיני' רשב"י בחולין שנעשה עטה"ק ולא על טהרות תרומה לכן כ' שפיר שאכל עטה"ק דלא סגי דאכל עטה"ת דהא בנעשה על טהרות תרומה אינה מטמאה מעל"ע למפרע ודפח"ח] אמנם המהרש"א שם הקשה וז"ל אע"ג דשרה היתה זקינה ותנן התם במתני' דזקינה די' שעתה הא אמרו בגמרא דר"ח אמר דשרה חזרה לנערותה וכו' וא"כ מאז הי' לה דין ילדה שמטמאה מעל"ע עכ"ל ע"ש והנה מבואר במפורשים דלכן ס"ל לר"ח דשרה חזרה לנערותה דס"ל כר' לוי דאמר מדכתיב הניקה בנים שרה לשון רבים אף שלא הי' לה אלא בן אחד לפי ששרה עשתה סעודה גדולה לשרות המדינות ביום הגמל את יצחק לפי שליצני הדור הי' אומרים ראיתם זקינה זו הביאה אסופי מן השוק ואומרת שהיא ילדתו ולכך זימנה להסעודה השרות עם הילדים הקטנים והניקה אותם בפניהם לכן ס"ל לר"ח דנעשה ג"כ כס דחזרה לנערותה לדעת שהיא ילדה את יצחק ועי' באלשיך הק' ז"ל וכ"ז נכון למד"א ב"ב [ט"ז ע"ב] דלא הי' לו בת לאברהם אבינו אבל למד"א וד' ברך את אברהם בכל שהי' לו בת ושמה בכל ובתו' [דקמ"א] דמשרה היתה א"כ י"ל הא דכ' הניקה בנים שרה קאי על בכה ובתה ולא כשמע שהניקה בנים של השרות שלא יאמרו שאספה ילד מהשוק א"כ י"ל ג"כ דלא חזרה לנערותה כלל דאין להשגיח על דברי ליצני הדור א"כ ר"ח דסובר דחזרה לנערותה יסבור דלא הי' לו בת לא"א כלל דס"ל כרש"י ז"ל דהא דכ' וד' ברך את אברהם בכל בכל בגימטריא בן דנתברך בבן ולא הי' לו בת א"נ ס"ל לרש"י דהברכה לא קאי על הבת אלא על הבן והנה בנזה"ק הקשה בשלמא למד"א שהי' לו בת לכן כ' וד' ברך את אברהם בכל בבת דלא הי' הדבר מפורסם אבל לדרש"י דקאי שנתברך בבן הלא נודע לכל שהי' לו בן ונ"ל לתרץ עפיד"ק של האר"י ז"ל לפרש הפ' ואלה תולדות יצחק בן אברהם ופרש"י אלה תולדות יצחק יעקב ועשו האמורים בפרשה כי יצחק כשנולד הי' נשמתו מסטרא דנוקבא ולא הי' ראוי להוליד ולכן אמרו המלאכים והנה בן לשרה אשתך לשרה דייקא ולא לאברהם כי הי' מסטרא דנוקבא אלא בשעת העקידה פרחה נשמתו ממנו ונתנה לו כשמה מסטרא דדוכרא ומאז הי' בן אברהם והי' ראוי' להוליד וזש"א ואלה תולדות יצחק ופרש"י יעקב ועשו שהי' לו תולדות יען שהי' לו נשמה מסטרא דדוכרא בן אברהם נעשה ג"כ בן אברהם עכ"ד הקדושים ולפי"ז מתורץ קו' הכזה"ק על רש"י דשפיר י"ל שנתברך בבן היינו שנתנה לו נשמה דדוכרא שיהי' בן אברהם ג"כ ולא דייקא בן שרה, ולפי"ז מובן המקרא קודש ויקח חמאה וכו' ולחם לא הביא דפירסה כדה ומטמאה מעל"ע למפרע דחזרה לכערותה כדברי המהרש"א הנ"ל, ולכן חזרה לנערותה שלא יאמרו ליצני הדור שאספה ילד מן השוק דמה"ט הניקה בנים של השרות דלא הי' לה בת רק בן בלבד א"כ עכצ"ל הא דכתיב וד' ברך את אברהם בכל דעד שעת העקידה הי' רק בן שרה רק אח"כ נתברך אאע"ה שיהי' בנו, לכן שפיר אמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך שיהי' הבן רק לשרה ולא לך כי יהי' מסטרא דנוקבא בעת שנולד. ודו"ק וב"ה היא דבר נחמד:
טו) ולפי הנ"ל יל"פ המשך הפ' וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי וכו' לושי ועשי עגות ואל הבקר רץ אברהם וכו' ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה דהנה מדקדקים מדוע כתיב וימהר אברהם וכו' ולא כ' וירץ וכאן כ' ואל הבקר רץ וי"ל עפיד"ק של הה"ק הרר"מ מרימינוב ז"ל דלכן כ' וישלח אברהם את ידו וכו' כי בכל המצות הי' כל אבריו רצים לעשות רצון השי"ת משא"כ עתה בעקידה שבאמת לא הי' רצון הקב"ה שישחוט את בכו לכן לא רצה היד לשחוט רק הוא חשב שמצוה הוא לכן שלח ידו בכפי' ששלח את ידו בעל כרחו עכדה"ק והנה הגם שאחז"ל דחישב לעשות מצוה ולא עשאה הרי הוא כאלו עשאה מ"מ המצוה שיצא מכח אל הפועל גדולה מאם לא עשה המצוה וכיון שהפעולה של בן הבקר יצא מכח אל הפועל והפעולה של הלחם לא יצאה מכח אל הפועל דפירסה כדה ונטמא הלחם ולא הביא את הלחם כלל לכן לא רצו אבריו להכנת הלחם רק לפעולת בן הבקר שיצא מכח אל הפועל, אמנם לכאורה עכצ"ל דהביא ג"כ לחם ולא כאפרים מקשאה הנ"ל כמש"כ במהר"ם שיף חולין [ק"ה ע"א] דהא כ' ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה וכו' ויאכלו ועכצ"ל דהי' להם לחם דהא האוכל גבינה ורצה לאכול אח"כ בשר צריך קנוח בפת [מובא לעיל אות י"א] אמנם הד"כ דהא כתבו הקדמונים ז"ל דלכן כ' ובן הבקר אשר עשה היינו שברא אותו ע"י ספר יצירה וליכא כלל איסור בשר בחלב א"כ לא הביא לחם לכן שפיר לא כ' גבי לחם שרץ, ולפי"ז מובן ההמשך וימהר אברהם וכו' לושי ועשי עגות ואל הבקר רץ יען כי לחם לא הביא ולכאורה יקשה הא עכצ"ל דהביא לחם דהא ויקח חמאה וחלב ובן הבקר א"כ הי' צריך קנוח בפת, וז"א אשר עשה היינו שברא הבן בקר ע"י ספר יצירה א"כ ליכא איסור בב"ח ע"כ לא הביא לחם כלל, לכן שפיר כתיב רץ אצל הבן בקר ולא אצל הלחם כיון דלא יצאה מכח אל הפועל. ודו"ק ונכון בס"ד:
טז) עוי"ל ההמשך ויאמר מהרי שלש סאים קמת סולת וכו' ויקח חמאה וחלב ובן הבקר דהנה אחז"ל ב"מ [פ"ז ע"א] אמר ר' יצחק כתיב קמח וכתיב סולת הוא אמר קמח והיא אמרה סולת מכאן שהאשה עיני' צרה באורחים, ומקשים העולם הא סולת טוב יותר מקמח וראיתי במרגניתא דרב ממוחז"ל הגאון הברוך טעם ז"ל לתרץ עפימד"א בשבת [קי"ז ע"ב] הציל פת נקי' אינו מציל פת הדראה פת הדראה מציל פת נקי' וכ' שם בתוס' אומר ר"י כשאפו ביו"ט של פסח מצות מסולת נקי' שיש לו די לצורך יו"ט אין אופים אחריהם פת של הדראה אלא מתחילה יעשה של הדראה ואח"כ יעשה הנקי' והנה המלאכים באו לאאע"ה בפסח [ערש"י ושפ"ת] ואמר אאע"ה לשרה אמנו שתאפה פת מקמח שבאם יצטרך עוד תוכל לאפות מסולת אבל שרה לקחה תיכף סולת ובזה לא תוכל לאפות אח"כ עוד, ומזה נשמע שהאשה עיני' צרה באורחים ודפת"ח, והכה כ' ויקח חמאה וחלב וכו' ואחז"ל דלחם לא הביא שפירסה שרה כדה וא"א הי' אוכל חולין בטהרה והקשה הנזה"ק למד"א בקידושין [ל"ב ע"ב] דכערבים נדמו לו א"כ למה הי' מחמיר עליהם לאכול חולין בטהרה, וכ' בהקדמת בית אפרים לתרץ לפימד"א במדרש ובתוס' ר"ה [י"א ע"א] דפסח הי' א"כ איך הי' יכול לעשות מלאכה בשביל הערביים הא הי' יו"ט ואין לומר הואיל ואיקלע אורחים מאת הנפש אשר עשו בחרן ושיטת הרמב"ם דגם המבשל לעכו"ם ביו"ט אינו לוקה דאמרינן הואיל, דז"א דהא הקב"ה הוציא חמה מנרתיקה ולא הי' בא שום אורח ומבואר בתוס' פסחים [מ"ו ע"ב] דהואיל דלא שכיח ל"א להתיר. אמנם הד"ב דהא הי' יכול להטריח עצמו דחזי לי' לאאע"ה, א"כ מתורץ קו' הנזה"ק דלכן לא הביא לחם דנטמאת העיסה א"כ שוב הי' אסור לאפות דלא שייך הואיל דלא חזי לי' כיון דהוא אכל חולין בטהרה ודפח"ח, ולפי"ז מובן ההמשך ויאמר וכו' סולת קמח א"ר יצחק הוא אמר קמח והיא אמרה סולת מכאן שהאישה עיני' צרה באורחים כנ"ל דברי מוחז"ל יען שהי' בחג הפסח, ולראי' אמרה ויקח חמאה וחלב ולחם לא הביא יען שהי' בחג הפסח דהי' אסור לאפות הלחם דלא שייך הואיל כיון דהי' אסור לו לאאע"ה לאכול כנ"ל. והבן ונכון בס"ד:
יז) ויקח חמאה וחלב וכו' והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו, ונ"ל עפי"ד חז"ל דלחם לא הביא שפירסה שרה נדה ונטמא הלחם, והנה בנזה"ק הקשה דאף שאאע"ה הי' אוכל חולין בטהרה מ"מ לא הי' לו להחמיר על האורחים ומדוע לא הביא הלחם עבור האורחים, אמנם הד"נ לפי"ד הבל"ע שאמרו לאאע"ה כן תעשה היינו שרצו שגם הוא יאכל עמהם ע"כ שפיר לא הביא הלחם דהא הוא לא יהי' יכול לאכול עמהם הלחם, והנה באפיק"י דקדק על סדר הכ' ויקח וכו' ויתן לפניהם והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו, דהו"ל לכתוב ויתן לפניהם ויאכלו והוא עומד עליהם, וכ' לתרץ דאם הי' כ' ויאכלו והוא עומד עליהם הי' משמע שלא אכל עמהם ולכן כ' והוא עומד עליהם לשמשם ויאכלו דגם אאע"ה אכל עמהם, וזש"א ויקח חמאה וכו' ולחם לא הביא דפירסה כדה והי' אוכל חולין בטהרה, ושלא יקשה קו' הכזה"ק הנ"ל אמרה התוה"ק והוא עומד עליהם ויאכלו דאכלו כולם ביחד לכן שפיר לא הביא לחם. ודו"ק:
יח) ויקח חמאה וחלב וכו' ויאמרו איה שרה אשתך וראיתי לדקדק דתיבת אשתך כשפת יתר וכ"ל עפידחז"ל הנ"ל דלחם לא הביא דפירסה נדה וכ' במהרש"א דידע אברהם שתיפרוס כדה היום ונדה מטמאה מעל"ע למפרע ע"כ לא הביא לחם דהא הי' נביא [ואין מהצורך לומר כדברי מהרש"א שהמלאכים הודיעו לאאע"ה כמובן] ונודע דברי זקיני הגאון הר"ר העשיל ז"ל לפרש הפ' ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ובש"ס מכות [ט' ע"ב] פריך לה וכי אי לאו נביא הוא לא בעי לאיהדר, וכ' לתרץ דהא אחז"ל דשרה אילונית היתה ואילונית קדושי טעות נינהו כמבואר ביבמות [ב' ע"ב] א"כ לא היתה שרה כלל אשת אברהם ולא היתה אשת איש, אמנם הרי קיימ"ל דבקיבל עליו שידע שאילונית היא ואפ"ה קדשה לא הוה קדושי טעות א"כ אברהם שהי' נביא וידע דאילונית היא ואפ"ה קדשה שפיר היתה אשתו, וזש"א ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ע"כ היא אשת איש דלא הוה קדושי טעות עכדפח"ח, וזש"א ויקח חמאה וכו' ולחם לא הביא דידע כי תפרוס נדה היום כי נביא הוא ותטמאה העיסה מעל"ע למפרע, ע"כ אמרו אליו איה שרה אשתך דכיון דאנו רואים שנביא אתה ממילא שרה היא אשתך דלא הוה קדושי טעות אף דאילונית הוא ודו"ק והדבר נכון בס"ד:
יט) ויקח חמאה וכו' והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו ויאמרו אליו אי' שרה אשתך ונ"ל ההמשך עפי"ד חז"ל דלחם לא הביא שפירסה שרה נדה ואאע"ה הי' אוכל חולין בטהרה והקשה הכזה"ק דמ"מ לא הי' לו להחמיר על האורחים וכ' לתרץ די"ל דידע שהמה מלאכים או שהוא הי' אוכל עמהם ע"כ לא הביא הפת ובש"ס ב"מ הנ"ל פריך על שאלתם שלא כהוגן אי' שרה אשתך הא אסור לשאול בשלום אשה ע"ש ובמזרחי כ' לתרץ דמלאכים שאין להם יצה"ר יכולין לשאול בשלום אשה והכה י"ל דלכן כתיב והוא עומד עליהם וכו' ויאכלו להודיע כמה גדולה מצות הכנסת אורחים אצל אאע"ה שהוא כבר אכל ועכ"ז עשה סעודה גדולה לפניהם אף שהוא לא יאכל עמהם רק הי' עומד אצלם וזש"א ויקח חמאה וכו' ולחם לא הביא דפירסה כדה ועכצ"ל דידע שהמה מלאכים דאל"כ לא הי' מחמיר על האורחים דאא"ל דאכל עמהם ולזה אמרה תוה"ק והוא עומד עליהם שלא אכל עמהם לכן כיון שראו המלאכים שיודע אאע"ה שהמה מלאכים ומותר להם לשאול בשלום אשה ע"כ שאלו כהוגן איה שרה אשתך דאין שום חשש לחשוד אותם לקלים כיון דידע אאע"ה דמלאכים המה:
כ) ויאמרו אליו אי' שרה אשתך ויאמר הכה באהל [וברש"י צנועה היא] ויאמר שוב אשוב וכו' והנה בן לשרה אשתך וכ"ל דאיתא במדרש ב' טעמים דנפקדה שרה א) בזכות אברהם שזימן את האורחים ונתברך מהם שאמרו יהי' רצין שתזכה לעשות סעודה לבר דכר דתילד לך שרה ב) דכתיב בתורה ונקתה ונזרעה זרע זו שנכנסה לבית פרעה ולבית אבימלך אינו דין שתפקד בזכותה ע"ש והנה מבואר במעשה רוקח דלא שייך לומר ונקתה ונזרעה זרע אלא אם האשה חשודה בעיני בעלה שזנתה עם אחר אבל אם היא צנועה ולא נחשדה בעיניו ל"א דאם נקתה ונזרעה זרע ע"ש, וזש"א ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל וברש"י ז"ל צנועה היא א"כ א"א לומר דנפקדה בזכותה משום דנקתה אלא עכצ"ל דנפקדה בזכות אברהם שהיא אשתו לכן אמרו שוב אשוב וכו' והנה בן לשרה לא בזכותה אלא אשתך יען כי היא אשתך דתפקד בזכותך ודו"ק:
כא) ויקח חמאה וחלב ובן הבקר וכו' והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו ויאמר וכו' והנה בן לשרה וכו' ותצחק שרה ונ"ל ההמשך עפי"ד המפורשים הובא ג"כ בכזה"ק דלכן צחקה שרה דלא ידעה דהמה מלאכי עליון ע"ש והנה ברבינו בחיי פ' תשא כ' דלכן אכלו בשר וחלב דבב"ח נאסר דמרבה תאות המשגל ובמלאכים לא שייך זה ע"כ לא נאסר להם בב"ח ע"ש א"כ לכאורה הי' לה לדעת כי מלאכים המה דאל"כ לא הי' נותן אאע"ה לפניהם לאכול בב"ת אמנם לפמש"כ הקדמונים ז"ל דלא נתן להם בב"ח לאכול ביחד רק לאכול מקודם חמאה וחלב ואח"כ בשר דליכא איסורא ואע"פ שאסור להעלות גבינה ובשר ביחד על השלחן כ' בלב ארי' חולין [ק"ד ע"א] דמשו"ה הי' עומד עליהם להשגיח שלא לאכלם יחד ובכה"ג מותר להעלות גבינה ובשר על השלחן ע"ש א"כ אדרבא הי' לה לשרה הוכחה דאינם מלאכים דאם היו מלאכים א"כ מותר להם לאכול בב"ת אפילו ביחד א"כ למה עמד עליהם בעת שאכלו, ולפי"ז מובן ההמשך ויקח וכו' והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו א"כ הי' לה הוכחה דאינם מלאכים לכן כשאמר והכה בן לשרה ותצחק שרה כי לאנשים פשוטים לא הי' לה להאמין. והבן:
כב) ויקח חמאה וכו' והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו, במדרש ומשה עלה אל האלקים באותה שעה בקשו מלה"ש לפגוע במשה עשה בו הקב"ה קלסטירין של פניו דומה לאברהם אמר להם הקב"ה אי אתם מתביישין הימנו לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו, ותיבת שירדתם אצלו תמוה, ונ"ל דנודע דטענת מלה"ש הי' שהמה גדולים מבנ"י אבל חז"ל אמרו שישראל גדולים ממה"ש כי מלה"ש אין להם יצה"ר לא כן ישראל שיש להם יצה"ר ואפ"ה עושים רצון קונם לכן גדלה מעלתם, ולפי"ז כ' המפורשים לפ' מאמר הנביא זכרי' ג' ויראני את יהושע הכהן גדול עומד לפני מלאך ד' והשטן עומד על ימינו לשטנו, כלומר שראה במראה הנבואה דיהושע כהן גדול עומד במעלה לפני מלאך ד' שהמלאך הוא קטן ממנו יען והשטן עומד על ימינו לשטנו ואפ"ה מתגבר עליו משא"כ מלאך אין לו יצה"ר ודפח"ח, והנה כתיב אצל אאע"ה וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו ואח"כ כ' והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו ובמדרש והוא עומד עליהם הכא את אמר והוא עומד עליהם ולהלן אמר נצבים עליו אלא עד שלא יצא ידיהם נצבים עליו כיון שיצא ידיהם והוא עומד עליהם אימתו מוטלת עליהם וכ' המפורשים דה"ט דלאחר שעשה אאע"ה המצוה של הכנסת אורחים להאכילם הי' גדול מהם כיון דיש להאדם יצה"ר ואפ"ה עשה המצוה כנ"ל א"כ חזינן דבעת שבאו המלאכים לאאע"ה הי' גדולים ממנו אבל לאחר שעשה המצוה הי' להם ירידה אצל אאע"ה שנתעלה למעלה מהמלאכים, ולפי"ז מובן המדרש שאמר הקב"ה להמלאכים לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם, כי הי' לכם ירידה אצלו בעת שאכלתם כי לאחר שעשה המצוה הי' גדול מכם א"כ ראוי ליתן התורה לישראל ולא לפניכם כי כאשר יעשו ישראל מצות ד' הם גדולים מחלה"ש. ודו"ק: כג) ויאמרו אליו אי' שרה אשתך ויאמר הנה באהל [וברש"י צנועה היא] ויאמר וכו' והנה בן לשרה אשתך, ונ"ל עפי"ד הח"ס ז"ל לפרש הפ' ויהי' לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים כי בני פנינה סרו מדרכי ד' ויען כי לא היתה צנועה הי' נחשב אצלה לבנים. אבל חנה שהיתה צנועה לא נחשב אצלה בנים כאלו לבנים וזה ולחנה אין ילדים בנים כאלו עכ"ד, וכתיב [משלי י'] בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו, ומפרשים כי האב מצווה על פו"ר ואפילו אם יהי' הבן רשע ח"ו כתחז"ל ברכות [י' ע"א] בהדי כבשי דרחמנא למה לך. לכן אם הבן הוא חכם ישמח האב יותר מאמו אבל אם הוא כסיל ורשע אין תוגה לו דעכ"פ לבן יחשב שקיים מצות פו"ר רק התוגה לאמו דאיכה מצווה על פו"ר ונפשה מרה לה כי בן כזה לא לבן יחשב כנ"ל ולחבה אין ילדים, וזש"א ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הכה באהל צנועה היא, ע"כ בישרו לו והנה בן לשרה אשתך שיהי' הבן צדיק שיהי' נקרא בן גם אצלה ולא יהי' רשע שאצל שרה לא לבן יחשב רק אצל אברהם שעכ"פ קיים מצות פו"ר. ודו"ק:
כד) ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה ארח כנשים, ונ"ל עפיד"א בדברי צדיקים לפ' ואברהם זקן בא בימים דאחז"ל זקן זה שקנה חכמה והנה האדם צריך להיות כנגד עיניו כל ימי חייו השני ימים יום הלידה שבא לעולם רק לעסוק בתורה ומצות, ויום המיתה שעתיד ליתן דין וחשבון על כל רגע ורגע מימי חייו, וז"פ ואברהם זקן שקנה חכמה בא למעלות החכמה בימים ע"י השני ימים שזכר יום הלידה ויום המיתה עכ"ד, והנה אחז"ל נשים דעתן קלות ולז"א ואברהם ושרה זקינים שקנו חכמה, באים שבאו למעלת החכמה בימים ע"י השני ימים שהי' כנגד עיניהם יום הלידה ויום המיתה, יען כי חדל להיות לשרה ארח כנשים שלא הי' לה הדרך של הנשים שדעתן קלות אלא קנתה חכמה:
כה) ותצחק שרה בקרבה וכו' ויאמר ד' אל אברהם למה זה צחקה שרה וכו' היפלא מד' דבר למועד אשוב אליך כעת חי' ולשרה בן וכ"ל עפי"ד המפורשים דלכן לא הי' לה עונש על מה שצחקה שלא דהי' לה בן כי צחקה בקרבה רק במחשבה ומחשבה רעה אין הקב"ה מצרף למעשה עכ"ד, והנה איתא הטעם דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרף למעשה כיון דהיפלא מד' דבר שהשי"ת יודע מקודם מה שיחשב האדם ואם כי הידיעה אינו מכריח שיבוא לידי מעשה בפועל אבל עכ"פ הידיעה מכריח את האדם עכ"פ שיהי' לו מחשבה רעה עכ"ד, וזש"א ותצחק שרה בקרבה וכו' ויאמר וכו' למה זה צחקה שרה דלא הי' ראוי שיהי' לה אפילו מחשבה רעה, עכ"ז אין מגיע לה עונש יען היפלא מד' דבר ובתרגום היתכסי מן קדם ד' א"כ כיון שאני יודע מחשבות האדם א"כ הידיעה מכריח על המחשבה רעה, לכן למועד וכו' ולשרה בן דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרף למעשה ואין מגיע לה עונש:
כו) למועד אשוב אליך כעת חי', וכ"ל דאחז"ל ישוב היום שמא ימות למחר, כי אין אדם יודע עתיו ורגעיו הכה כי כן אין לומר כשאפנה לעת זקנתי או למועד אחר אעשה תשובה כי לא תדע מה יולד יום, וזש"א אם תעלה במחשבתך למועד אשוב אליך יבוא עת שאעשה תשובה, אזי תשב אל לבבך כעת חי' שמא רק כעת הזאת אני חי ולמחר איננו ולכן תשוב עתה חרד: כז) היפלא מד' דבר למועד אשוב אליך, ונ"ל עפי"ד הבני יששכר ז"ל הטעם דמועיל תשובה הגם שהוא דבר שחוץ לשכל האנושי שאם יחטא אדם כנגד ממ"המל הקב"ה שיועיל תשובה אך כי גם העונש עבור החטא הוא ג"כ למעלה משכל האנושי כידוע קו' הרמב"ם ז"ל כיון שהקב"ה יודע עתידות על זמן הבא אח"כ ויודע שיחטא האדם א"כ ליכא בחירה א"כ מדוע מגיע עונש על החטא, וכ' לתרץ כי לא מחשבותי מחשבותיכם והוא למעלה משכל האנושי כ"כ השי"ת מקבל שבים הגם שהוא למעלה משכל האנושי ע"ש דפח"ח [הובא לעיל פ' בראשית אות כ"ו] וזש"א היפלא מד' דבר למועד ובתרגום היפלא היתכסי מן קדם ד', היינו וכי מכוסה ונעלם מד' דבר שיהי' למועד לאיזה זמן א"כ ליכא בחירה, ועכצ"ל כנ"ל דלא מחשבותי מחשבותיכם, לכן אשוב אליך דיועיל תשובה. ודו"ק:
כח) היפלא מד' דבר למועד אשוב אליך כעת חי' ולשרה בן, וכ"ל עפי"ד היער"ד ח"א לפ' מחז"ל [סנהדרין צ"ג ע"ב] מפני מה לא נקרא ספר נחמיה בשמו משום שהחזיק טובה לעצמו שאמר זכרה לי אלקי לטובה, ופריך דוד נמי אמר הני זכרני ד' וכו' ופקדני בישועתך, ומשני דוד רחמי קבעי ע"ש דמצד הדין אין מגיע להאדם שוב גמול מהקב"ה כי מי יקדמני ואשלם אמר ד' לכן אין לבקש מאלקים מדה"ד שמורה שמבקש גמול המגיע לו עפ"י דין, אלא יבקש מד' מדה"ר גמול ושכר מצד הרחמים ואז השי"ת ממלא משאלותיו, וזש"א נחמי' אמר זכרה לי אלקי לטובה שביקש מצד הדין לכן הי' לו עונש לא כן דוד אמר זכרני ד' וכו' ופקדני בישועתך שביקש ממדה"ר וזהו דוד רחמי קבעי לכן נענה ודפח"ח, וזש"א היפלא מד' דבר כי אם מבקשים מד' ממדה"ר וכי היפלא מד' דבר שלא למלאות רצון המבקש, לכן למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן למלאות המבוקש:
כט) היפלא מד' דבר למועד אשיב אליך כעת חיה, ונ"ל עפי"ד היער"ד ה"א עה"פ במסתרים תבכה נפשי דלכן מכוסה מועד הגאולה וזמן שישוב ד' אלינו, דאלו הי' נודע לכו אורך זמן הגלות לא הי' לנו כח ועצמה לסבול הצער אבל כיון דנסתר הקץ חושבים בכל עת צרה שהוא עקבתא דמשיחא והוא הנותן חיל לסבול הכל א"כ המבין יבין כי הסתרת הקץ מורה היותו לזמן מרובה ח"ו וזש"א היפלא מד' [וברש"י מכוסה ממני] דבר היינו מה שהקב"ה כסה והעלים דבר ואיזה דבר למועד אשוב אליך זמן ומועד שישוב ד' אלינו כמש"כ ואשובה אליכם ולמה עשה ד' ככה להסתיר קץ הפלאות ע"ז בא הכ' כמשיב כעת חיה שעי"ז נוכל לסבול עול הגלות ולהשאר בחיים עד אשר יאר ד' רוח ממרום לגאלינו בב"א:
ל) ויאמר ד' וכו' למועד אשוב אליך וכו' ולשרה בן, וכ"ל עפי"מ שהביא החיד"א ז"ל לפרש הפ' [ישעי' כא] הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו כי נחם ד' ציון, הכוונה עפי"ד המדרש פ' נח א"ר לוי בכל מקום שנאמר אין לה הוה לה ותהי שרי עקרה אין לה ולד הוה לה וכו' ציון היא דורש אין לה והוה לה ובא לציון גואל, וזהו הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם הסתכלו והביטו אל אברהם וכו' כי אחד קראתיו שהי' אחד דהיינו בלא זרע, ואפ"ה ואברכהו וארבהו כי כ"מ שנאמר אין לה הוה לה, ומזה ראי' כי כחם ד' ציון דשם כ' ג"כ דורש אין לה והוה לה ובא לציון גואל ודפח"ח, וזש"א ויאמר ד' וכו' למועד אשוב אליך היינו למועד הגאולה אשוב אליך מדכ' ציון דורש אין לה והוה לה והראי' ולשרה בן יען דכ' ותהי שרה עקרה אין לה ולד והוה לה, א"כ מזה נשמע גם על ציון דכ' דורש אין לה והוה לה דבא לציון גואל ואשובה אליכם. ודוק:
לא) ולפי"ז מובן הפסיקתא פ"ב וד' פקד את שרה וכו' ותהר ותלד, הדד"כ מושיבי עקרת הבית זו ציון הכוונה דכמו גבי שרה דכ' אין לה והוה לה, כמ"כ גבי ציון דכ' דורש אין לה והוה לה להיות מושיבי עקרת הבית זו ציון להיות אם הבנים שמחה ב"ב אמן:
לב) ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי צחקת, ואיתא במדרש פליאה מכאן לנשים שפסולות לעדות, ונ"ל דמבואר ברמב"ם עדות פ"ט ה"ב וז"ל נשים פסולות לעדות מה"ת שנאמר על פי שנים עדים לשון זכר ולא לשון נקבה עכ"ל, ובכ"מ וז"ל והראי' שהביא אינה כוחה לי שהרי כל התורה בלשון זכר נאמרה עכ"ל, והנה בשמנה לחמו דרוש לשבועות כ' הטעם דהתורה בלשון זכר נאמרה להורות דהתורה מן השמים ניתנה למרע"ה דבשמים כל המלאכים זכרים הם כמבואר במדרש עיר גברים דכולן זכרים ע"ש א"כ לריב"ל דאמר [במדרש בראשית] מנצפ"ך הלכה לממ"ס ולכן כתיב מ"ם מ"ם נו"ן נו"ן צדי"ק צדי"ק פ"א פ"א כ"ף כ"ף לומר ממאמר הקב"ה למשה מנאמן הקב"ה למשה מצדיק הקב"ה למשה מפה של הקב"ה לפה של משה מכף ידו של הקב"ה לכף ידו של משה ע"ש, א"כ כשמע דהתורה מן השמים ניתנה למשה, ושוב יכולין לומר דהתורה לא נאמרה דוקא בלשון זכר והנה נודע דברי הזוה"ק דכ"ב אתוון המה מדה"ר וה' אתוון דמנצפ"ך המה מדה"ד ה' גבורות, ונודע דברי האר"י הק' ז"ל דמצד מדה"ר ליכא עון על מחשבה רעה, אבל מצד מדה"ד איכא עון גם על מחשבה רעה, ועם הצדיקים הקב"ה מתנהג לפי מדה"ד דגם מחשבה רעה לחטא יחשב, ולפי"ז מובן הויכוח שהי' בין הקב"ה עם שרה שהיא אמרה לא צחקתי והקב"ה אמר לה לא כי צחקת דשרה חשבה דלא נחשב לצחוק דהצחוק הי' רק במחשבה כמש"כ ותצחק שרה בקרבה כמש"כ המפורשים. אבל הקב"ה אמר לה לא כי צחקת כי לפי צדקתה נדונית במדה"ד דמחשבה רעה לעון חשב כנ"ל, דאותיות מנצפ"ך המה הללחמ"ס והמה מדה"ד להתנהג עם הצדיקים במדה"ד, ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל ותכחש שרה וכו' ויאמר לא כי צחקת כי נדונה במדה"ד כפי אותיות מנצפ"ך שהמה הללממ"ס ונשמע דהתורה מן השמים ניתנה למרע"ה א"כ יכולים לומר דהתורה לא נאמרה דוקא בלשון זכר כנ"ל, א"כ ממילא נשמע דנשים פסולות לעדות מדכ' על פי שני עדים לשון זכר כדברי הרמב"ם ז"ל, וזש"א המדרש מכאן שנשים פסולות לעדות. ודו"ק ונכון בס"ד:
לג) וד' אמר המכסה אני מאברהם אשר אכי עושה [וברש"י בסדום] וכי' ויאמר ד' זעקת סדום ועמורה כי רבה וכו', ובירושלמי [ב"מ פ"ד ע"ב] בדור המבול כ' רבה ובסדום כ' רבה כמעשה אלו דור המבול מעשה אלו אנשי סדום [א"כ אין להם חלק לעוה"ב כדור המבול כמבואר בסנהדרין [ק"ז ע"א] ע"ש, ונ"ל ההמשך בהקדם המדרש המכסה אכי וכו' מתן תורה גליתי לו [ר"א אמר אפילו הלכות עירובי חצירות הי' אברהם יודע] גיהנם גליתי לו דינה של סדום למחר ואינו מגלה לו בתמיה, ותמהו דמשמע כיון שידע דיני תורה וידע שיש גיהנם עי"ז צריך הקב"ה להודיע לו דינה של סדום ואיך תלוי' זה בזה, וגם תמוה מה בפמ"כ אם יהי' דינה של סדום למחר או ביום אחר ונ"ל דאיתא במדרש דסדום נהפכה בשבת ובמעיני הישועה הקשה הלא מבואר בסנהדרין [ל"ה ע"א] דאין רציחה דוחה שבת והקב"ה שומר את השבת ואיך נהפכה בשבת וכ' לתרץ דבתוס' שם הקשו למד"א מקלקל בחבורה פטור אמאי אין רציחה דוחה שבת הא הוה מקלקל ותירצו דהוה לי' תיקון שיהי' לו כפרה להנצל מגיהנם ולירש עוה"ב] א"כ אנשי סדום דאין להם חלק לעוה"ב שוב הוה מקלקל בחבורה דפטור לכן נהפכה בשבת ודפח"ח [עי' לעיל פ' לך אות ס"ג מזה] ולפי"ז מובן ההמשך והמדרש וד' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה בסדום מתן תורה גליתי לו גיהנם גליתי לי, א"כ יודע דאין רציחה דוחה שבת דהו"ל תיקון שיהי' לו כפרה להנצל מגיהנם, דינה של סדום למחר [היינו בשבת] אינו מגלה לו [הטעם דיתהפכה בשבת בתמיה] הא יקשה לו דאני שומר את השבת ואיך אהפכה בשבת, ולזה אמר ויאמר ד' זעקת סדום ועמורה כי רבה ובירושלמי כ' בדור המבול רבה ובסדום כ' רבה לומר כמעשה אלו מעשו אלו, א"כ אין להם חלק לעוה"ב ואין להם כפרה ושוב לא הו"ל תיקון, ושפיר נתהפכה בשבת דמקלקל בחבורה פטור. ודו"ק כי נכון הוא בס"ד:
לד) וד' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו יהי' לגוי גדול וכו' למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' וכו', ותיבת אחריו לכאורה כשפת יתר, ונ"ל עפי"ד המדרש ואברהם היו יהי' וכו' זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב, א"ר יצחק כל מי שמזכיר את הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה מ"ט זכר צדיק לברכה, וכל מי שמזכיר את הרשע ואינו מקללו עובר בעשה מ"ט ושם רשעים ירקב, והטעם מבואר בנזה"ק עפי"ד הרמב"ם ז"ל בשמונה פרקים שראוי לשבת החשובים במעלתם כדי להטיב מנהגיהם בעיני בכי אדם ללמוד ממעשיהם ולגנות הרעים בפחיתותם כדי שיתגנו פעולתם בעיני כי אדם ע"ש, וזש"א המכסה אכי מאברהם וכו' ואברהם היו יהי' לגוי היינו כיון שהזכיר את הצדיק ברכו כדברי המדרש זכר צדיק לברכה, ומבאר הטעם ע"ז למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, שעי"ז ילכו בניו וביתו אחריו בדרך הקודש אשר סלל הוא ושמרו דרך ה' ג"כ לעשות כמעשהו הטובים. ודו"ק:
לה) ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ כי ידעתי למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' וכ"ל דלכן כולד יצחק לאברהם לעת זקנתו בן מאה שנה ולא קודם לכן כי מעודו הי' אאע"ה נרדף מכל הצדדים ולעת כזאת אין דברי האב נשמעין כ"כ באזני הבן, אבל לעת זקנתו שה' ברך את אברהם בכל ואוה"ע המליכו אותו עליהם למלך עד שנברכו בו כל גויי הארץ אז הי' הזמן מוכשר להוליד את יצחק ולגדלו להיות ראוי לעולה תמימה, והכה איתא בבעה"ט וז"ל ואברהם היו יהיה לגוי גדול היו יהיה לגוי בגימטריא ק' פ' כשיהי' בן ק' אז יהי' לגוי גדול עכ"ל, וזש"א ואברהם היו יהיה לגוי גדול וכו' דאז יוליד את יצחק ולא מקודם, ולמה, ע"ז אמר ונברכו בו כל גויי הארץ כי אז כבר יתעלה עד שיתברכו בו כל גויי ארץ, ויהי' ראוי לצוות את בניו אחריו וזהו למען אשר יצוה את בניו וכו' כי דבריו יהיו נשמעין. ודו"ק: לו) וד' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו יהי' לגוי וכו', וכ"ל ההמשך עפי"ד הרשב"ם ז"ל דלכן אמר ד' המכסה אני וכו' כי אלו העיירות מארץ כנען מכחלת בניו הם ואיך אחריב שלא מדעתו הקרקע של בניו, ועי' לכ"ק מוחז"ל בי"ת מזה, והנה איתא בזרע ברך פ' חקת ובפתח האהל דלכן ניתנה ארץ כנען לבנ"י יען שהי' בגלות מצרים ארבע מאות שנה כפי הגזירה ע"ש, ולכאורה דקשה הלא לא היו רק רד"ו שנים א"כ עכ"פ העיירות של ארץ כנען סדום ועמורה וכו' אין מגיע לבנ"י דהא לא קיימו את הגזירה של ד' מאות שנה, אמנם הדבר נכון לפי"ד המדרש ילקוט פ' שלח דהזמן של ד' מאות שנה כשלם ע"י אברהם ושרה במה שאחרו אברהם ושרה לילד את יצחק, ואברהם הי' אז בן ק' ושרה בת תשעים ועלה הק"צ שנים לרד"ו והי' ארבע מאות שנה ע"ש, א"כ שפיר שייך כל ארץ כנען לבנ"י וסדום ועמורה וכו' שלהם הוא, לכן אמר השי"ת המכסה אני מאברהם וכו' כי איך אחריב הקרקע של בניו, והנה איתא בבעה"ט ואברהם היו יהיה לגוי היו יהיה לגוי בגימטריא ק' דכשיהי' אברהם בן ק' יזכה ליצחק שיצא ממנו הגוי גדול וכמבואר במדרש פ' לך ע"ש וזש"א המכסה אני מאברהם אשר אני עושה כי איך אחריב העיירות של בניו דגם אלו העיירות שלהם דנשלם הד' מאות שנה ע"י אברהם ושרה שנולד יצחק לאברהם בהיותו בן ק' כנ"ל. וזהו ואברהם היו יהיה לגוי ובבעה"ט דבגימטריא ק' דאז יהי' כולד יצחק ע"כ א"א לי להחריב העיירות אלו שלא מדעתו. והבן ונכון בס"ד: לז) המכסה אני מאברהם אשר אני עושה וכו' זעקת וכו' וחטאתם וכו' ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה. וכ"ל דלכאורה יש להסתיר הגזירה מאברהם שלא יבטל הגזירה בתפלתו אמנם לפימש"כ האוה"ח הק' ז"ל דזעקת וחטאתם הוא כנגד ב' רשעיות בין אדם למקום ובין אדם לחבירו ע"ש. ומבואר במדרש מדכתיב הכצעקתה ולא כ' הכצעקתם, דאמר הקב"ה אפילו אם אני מבקש לשתוק דינה של הנערה שהרגוה על שנתנה מזון לעני אינו מניח לי לשתוק ע"ש. והנה מחו' הגה"ק מדעש ז"ל במעגלי צדק פ' כח כ' דלא מהני תפלת צדיק רק על חטא שבין אדם למקום ולא על חטא שבין אדם לחבירו דגם יוה"כ אינו מכפר. א"כ לפי הנ"ל דעיקר ענשם הי' על חטא שבין אדם לחבירו וע"ז לא מועיל תפלת צדיק א"כ אין מהצורך להסתיר הגזירה מאברהם וזש"א המכסה אני מאברהם וכו' זעקת וכו' וחטאתם וכו' שחטאו בין אדם למקום ובין אדם לחבירו ואפ"ה ארדה בא ואראה הכצעקתה דדינה של הבערה אינו מניח לי לשחוק כנ"ל. ע"כ אין מהצורך לכסות הגזירה מאברהם:
לח) המכסה אני מאברהם וכו' אשר יצוה וכו' לעשות צדקה. ונ"ל עפי"ד רש"י ז"ל כי הכרכים שלו הם ולא יפה לי לעשות שלא מדעתו. ובשם משמואל הקשה הא אינם שלו דמה שקנה עבד קנה רבו. אמנם הד"כ דבנ"י נקראים בנים למקום ולא עבדים. והכה מבואר במס' ב"ב [י' ע"א] דלדעת המין אסור ליתן צדקה דישראל עבדים הם ור"ע השיב לו דישראל בנים למקום לכן צדקה למצוה יחשב. וזש"א המכסה אני מאברהם וכו' כי הכרכים שלו הם דישראל נקראים בנים. וזהו למען אשר יצוה וכו' לעשות צדקה כיון דישראל בנים למקום ולא עבדים והבן:
לט) וד' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה, ובמסורה וד' פקד את שרה וכו' ותהר ותלד שרה לאברהם בן. ונ"ל דאיתא במדרש אמר הקב"ה אברהם זה נביא הוא שנאמר כי נביא הוא ואינו מגלה לו בתמיה ע"ש. ולכאורה יקשה לפדחז"ל שאברהם הי' טפל לשרה בנביאות מדוע לא גילה הקב"ה לשרה. אמנם הד"כ לפי"ד הע"מ במאמר אם כל חי הובא בעמדי' שבעה בפחד יצחק לפ' הפ' וד' פקד את שרה וכו' ותהר ותלד שרה לאברהם בן. כי אברהם הי' כגד החמה ושרה כגד הלבנה והי' משתמשים תחלה בכתר אחד כמו החמה והלבנה במדריגה אחת. אבל כשמדריגות והטבעיים מהאיש והאשה שוין א"א להם להוליד, ולכן מיעט הקב"ה לשרה ונתעלה אאע"ה למדריגה יותר גבוה ממנה ועי"ז זכתה להריון ולהוליד את יצחק שממנה יבנה כל בית ישראל ובזה נתפייסה. וז"פ וד' פקד את שרה לשון מיעוט וחסרון [כמש"כ ולא נפקד ממנו איש] שהחמירה ממדריגתה לכן ותהר ותלד שרה לאברהם בן ע"ש באריכות גדול דפח"ת. והנה בעת הפיכת סדום כבר נפקדה שרה בהריון כמחז"ל במדרש. א"כ לפי"ד הע"מ הנ"ל כבר עלה אאע"ה למדריגה יותר גדולה ממדריגות שרה אמנו. לכן שפיר אמר הקב"ה המכסה אני מאברהם, כי א"א לי לכסות לו כי נביא הוא אבל לשרה לא אגלה, וזש"א המסורה וד' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה, דייקא מאברהם לא אכסה אבל משרה אכסה. יען וד' פקד את שרה וכו' ותהר ותלד וכו' דעי"ז נתמעטה ונחסרה ממדריגתה ועלה אברהם למעלה הימנה לכן לא אכסה דייקא מאברהם והבן: מ) וד' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו יהיה לגוי גדול וכו'. ונ"ל עפי"ד רש"י ז"ל דהקב"ה אמר דלא יפה לי לעשות שלא מדעתו כי נתתי לו הארץ וחמשה כרכין שלו הן ע"ש. והנה לכאורה יש להעיר דהא חטא אאע"ה במה שאמר במה אדע כי אירשנה ובכה"ג יכול הקב"ה לחזור עכ"פ מחמשה כרכין, אולם הד"נ דהא אמר לו הקב"ה לעונש על שאמר במה אדע וכו' שיהיה בניו בגלות ע"כ א"א לו להקב"ה עוד לחזור. והנה בעשרה מאמרות כ' דהגלות הי' לתקן הג' דורות דור אנוש דור המבול ודור הפלגה ע"ש ושוב יקשה כנ"ל אמנם הד"נ לפי"ד זקיני המגלה עמוקות ז"ל הובא ג"כ בעמודי' שבעה דהגלות לא הי' לתקן הדורות הנ"ל כי הי' להם תיקון ע"י אאע"ה ומה"ט לא בולד יצחק עד שהי' אברהם בן מאה שנה דאז כבר תיקן דורות הנ"ל שר"ת מאה הוא מבול אנוש הפלגה ע"ש. א"כ עכצ"ל דהגלות יהי' בשביל שאמר במה אדע וכו'. והנה איתא בבעה"ט ואברהם היו יהיה לגוי גדול וז"ל היו יהיה לגוי בגימטריא ק' פי' כשיהי' בן ק' אז יהי' לגוי גדול עכ"ל. וזש"א הקב"ה המכסה אני מאברהם דלא יפה לי לעשות שלא מדעתו דהכרכין שלו הם דא"א לי לחזור והעונש יהי' הגלות דהגלות לא יהי' לתקן הדורות הנ"ל דאברהם יתקנם והראיה ואברהם היו יהי' לגוי דאז יהי' לגוי שיולד יצחק לאחר שיהי' מאה שנה כשכבר תיקן הדורות הנ"ל, ועכצ"ל דהגלות יהי' על שאמר במה אדע א"כ א"א לי לחזור מהמתנה, לכן לא יפה לי נעשות שלא מדעתי. והבן ונכון בס"ד:
מא) ארדה נא במדרש א"ר אבא בר כהנא מלמד שפתח להם המקום פתח של תשובה שאמר ארדה כא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה כליה הן חייבין. ונ"ל עפי"ד העקרים לפ' הפ' [תהלים קל] כי עמך הסליחה למען תורא, דאם לא הי' תשובה מועלת לא הי' מגיע לאדם עונש על חטאו דנחשב כאנוס ע"י היצה"ר, אך יען שהקב"ה מקבל שבים ואין לך אדם שאין לו שעה לשוב ועכ"ז אינו שב לכן מגיע לו עונש. וז"פ כי עמך הסליחה שאתה מקבל שבים לסלוח להם. למען תורא שיהי' להם יראת העונש עכ"ד. וזש"א מלמד שפתח להם המקום פתח של תשובה, שנאמר ארדה כא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה כליה הן חייבין, היינו מדחייבין כליה שיש להם עונש, מזה כשמע שהקב"ה מקבל שבים, דאל"כ לא הי' מגיע עונש להחוטא דכאנוס הוא כנ"ל:
מב) ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה. ובמדרש, א"ר לוי מעשה בשתי נערות שירדו לשתות ולמלאות מים אמרה אחת לחברתה למה פניך חולניות אמרה לה כלה מזונותיה וכבר היא נטוי למות, מה עשתה מלאה את הכל קמח והחליפו נטלה זו מה שביד זו וכיון שהרגישו בה נטלוה ושרפו אותה, אמר הקב"ה אפילו אם אני אבקש לשתוק דינה של הנערה אינו מניח אותי לשתוק הדד"כ הכצעקתה, הכצעקתם אינו אומר אלא הכצעקתה ואיזו זו דינה של הנערה עכ"ל. ולפי"ז יל"פ הפ' [תהלים קט] יהיו נגד ה' תמיד ויכרת מארץ זכרם יען אשר לא זכר עשות חסד וירדוף איש עני ואביון ונכאה לבב למותת. שדהתע"ה רומז כאן על אנשי סדום ועל ההולכים בעקבותיהם, שיהי' נגד ה' תמיד ויכרת מארץ זכרם. ומבאר למה אשר לא זכר עשות חסד שלא עשו חסד עם זולתם ולא די בזה שלא עשו חסד עם עני ואביון לרחם עליו אלא עוד הוסיפו סרה, וירדוף איש עני ואביון, היינו שרדפו כ"כ לעני ואביון, שאף אם הי' מזדמן אחד אשר לבו עליו דוי על צער העני והי' לבו נכאה ונשבר בשביל העני לרחם עליו דנו ג"כ את האיש הנכאה לבב למיתה, וזהו ונכאה לבב למותת כמעשה במדרש הנ"ל. והבן: מג) ארדה כא ואראה וברש"י ז"ל לסוף מעשיהם ונ"ל עפי"ד המדרש היו שריה כאילים וכו' מה איל ראשו של זה בצד זנבו של זה אף ישראל שבאותו הדור ובאה"י פי' כי הדור המתחילין להרע מנערותן וכ"ז שמזקינים דעתן מטורפת ומרבין להרע ודור הבא רואה בילדותו מעשה אבותיו והולך בעקבותיו ואוחז בהן ומוסיף והולך להרע יותר ויותר נמצא ראשו של זה התחלתו של הדור הנולד, בצד זנבו של זה בצד סופו של הדור דלפניו שזה מסיים וזה פותח, ובזה פי' כ"ק מוחז"ל בייט"ל אנשי סדום וכו' מקצה פי' כל או"א התחיל להרע מקצה של חבירו עכ"ד. וזש"א ואראה לסוף מעשיהם היינו מה שראו שעשו הדור הקדום בסוף, מעשיהם זה הי' מעשיהם של דור החדש בהתחלה:
מד) ויפנו משם וכו' במדר' הדא אמרת אין עורף למלאכים וביפ"ת דארבעה פנים להם מכל עבריהם ע"ש, ובזה מובן המשך המדרש והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם, א"ר לוי אחד נדמה לו כדמות סדקי וא' כדמות צוותי וא' כדמות ערבי וכו' א"ר אב' אהל פילון של א"א מפולש הי' וכו' ע"ש וכבר הקשו הא אחז"ל [ב"ת פ"ו ע"ב] נד חזי' דשרי ואסר פירשו מיד וירץ לקראתם א"כ שייך לומר וירץ לאחריהם ולא לקראתם. וי"ל בשני אופנים א') כתירוץ הרא"ם שהי' פילון מפולש לד' רוחות והלכו כנגד פתח מצד זה וא"א רץ כנגדם מפתח אחר ע"כ בא לקראתם נגד פניהם. ב') דכיון דיש להמלאכים ד' פנים כנ"ל א"כ שפיר רץ לקראתם נגד פניהם וזה נכון אי אמרינן דידע דמלאכים הם אבל למד"א דכבני אדם נדמו לו א' כדמות סדקי וכו' א"כ ליש לומר דרץ לקראתם דיש להם ד' פנים דהא נדמו לו כבני אדם, [ואע"ג דבאמת מלאכים הי' אבל לא"א נדמו כבנ"א כמובן] וא"כ עכ"צ לתרץ הרא"ם דמפולש הי'. וזש"א וירא שלשה אנשים וכו' אחד כדמות סדקי וכו' א"כ עכצ"ל כנ"ל דמפולש הי', לכן אחר ר"א דהי' מפולש. ודוק ונכון בס"ד:
מה) עוי"ל עפי"ד הרא"ם דלכן כ' וירץ לקראתם דאו"פ מפולש הי' כנ"ל, וגם י"ל כדברי הק' מור"ש מאסטרפאלי ז"ל דהמלאכים ראו פני השכינה וחזרו דרך אחוריהם כמו כ"ג יוצא דרך כניסתו [יומא כ"ב ע"ב] אבל א"א ע"כ רץ כדרכו דא"א לו לרוץ דרך אחוריו כמובן וכיון דהכנ"א גדולה מקבלת פנה"ש הי' מותר לו לרוץ כדרכו אע"ג שהי' אחוריו נגד פנה"ש לכן שפיר כ' וירץ לקראתם ודפח"ח, וזה נכון אי נימא כמד"א דכמלאכים נדמו לו אבל למד"א דנדמו לו כערביים א"כ עכצ"ל דלא חזרו דרך אחוריהם דא"כ הי' יודע דהמה מלאכים דערביים אינם רואים פנה"ש, ועכצ"ל דאהל פילון מפולש הי' כנ"ל, וזש"א המדרש אר"ל אחד נדמה לו כדמות סדקי וכו' ולכן אמר ר"א דאהל פילון מפולש הי'. והבן:
מו) ואת שתי בנותיך הנמצאות בגיטין [ס' ע"א] אר"י משום ר' בנאה תורה מגילה מגילה ניתנה שנאמר אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי, ועי' ביבמות [ע"ז ע"א] וברש"י עש"ה, והקשה בתפארת יעקב מנ"ל לר"ב דמגילה מגילה ניתנה דילמא חתומה ניתנה ומשה רבינו כתב כל פרשה לזכרון ולא הי' בהם קדושת ס"ת ובסוף מ' שנה כתב מחדש כל התורה ונתנה לישראל אבל מה שכתב מתחילה לא ניתנה לישראל ולכן קרא דהמע"ה מגילת ספר כתוב עלי דעוד קודם שניתנה התורה בעת שהי' מגילה כבר כתוב עלי שאהי' מלך ע"ש, ונ"ל עפ"י פרש"י שם דאמר דוד אז אמרתי וכו' כשאמרו עלי שאין אני הגון למלכות ופסול אני לבוא לקהל אמרתי דבמגילת ספר כתוב עלי דכ' שתי בנותיך הנמצאות בזנות דוד שעתיד לצאת מרות המואבי' וכ' מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו ע"ש, ומבואר שם ביבמות הטעם דמותר לבוא בקהל אע"ג שבא מרות המואבי' דכ' על אשר לא קדמו אתכם בלחם וגו' ודרכו של איש לקדם ולא אשה דכבודה בת מלך פנימה ע"ש, והכה זקיני הגאון ז"ל בעיר דוד כתב דדוד ידע דכבודה בת מלך פנימה מדכ' ותצא דינה וכו' וישכב אותה ואחז"ל דנענשה משום דיצאנית היתה וכבודה בת מלך פנימה ע"ש, והנה יש להעיר לפי"ד המדרש שם דלכן כתיב ויקרא לו אל וכו' ותצא דיכה לומר דנענש יעקב על שלקח שררה לעצמו שקרא לעצמו אל ופרש"י דמסמוכים קא דרש לה מדסמך ויקרא לו אל לותצא דינה ע"ש א"כ מנא ידע דהמע"ה דלכן נענשה דכבודה בת וכו' דילמא הי' העונש בשביל יעקב, אמנם י"ל דסבר כמד"א דלא דרשינן סמוכין אלא במשנה תורה א"כ נענשה דיצאנית היתה דכבודה בת מלך פנימה דלא הי' העונש בשביל יעקב דהא לא דרשינן סמוכים והנה מבואר בהגהות מוהר"צ יבמות [ד' ע"א] דמד"א תורה חתומה ניתנה ס"ל דדרשינן סמוכים אבל מד"א מגילה מגילה ניתנה דלא נאמרה בפעם א' רק במשך מ' שנה פעם בשנה זו ופעם בשנה אחרת, א"כ א"א למדרש סמוכים כיון דלא באו המצות כסדר בפ"א, זולת במשנה תורה דרש סמוכים שבא הדיבור ממשה רבינו לישראל בפ"א ודפח"ח, ומעתה מתורץ קו' הנ"ל מנ"ל לר' בנאה דתורה מגילה מגילה ניתנה דילמא חתומה ניתנה וכנ"ל דזה אינו דא"כ שוב נימא דדרשינן סמוכים א"כ לא כשמע מקרא ותצא דינה דכל דכבודה בת וכו' כנ"ל [ומד"א תורה חתומה ניתנה יסבור כדאמרו במערבא דכבודה וכו' מקרא והנה באהל כמבואר ביבמות [ע"ז ע"א] והבן] א"כ גם הנשים נאסרו דהי' להם לקדם בלחם והי' אסור דוד לבוא בקהל ומדאמר אז אמרתי וכו' במגילת ספר כתוב עלי דהגון אף למלכות שפיר יליף לי' ר"ב דתורה מגילה מגילה ניתנה. ודו"ק וב"ה הוא דבר נכון:
מז) בחמלת ד' עליו ויצאהו וינחהו מחוץ לעיר וכו' אל תביט אחריך, ונ"ל ההמשך עפי"ד הרמב"ן ז"ל וז"ל בחמלת ד' עליו וכו' לא בזכותו רק בחמלת האל וברחמיו הרבים עכ"ל, וברש"י ז"ל אל תביט אחריך כיון דאינך ניצל בזכותך אינך כדאי לראות בפורענותם, וזש"א בחמלת ד' עליו וכו' דאתה ניצל רק בחמלת השי"ת לא בזכותך לכן אל תביט אחריך אינך כדאי לראות בפורענותם:
מח) ויאמר המלט על נפשך אל תביט אחריך ונ"ל עפי"מ שמפרשים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת הכוונה דבעניני הנפש הנוגע לשמים ילמוד האדם ממעל מהאנשים אשר המה למעלה ממנו בעניני שמים ולא ישגיח על האנשים שהמה למטה ממנו, אבל ועל הארץ עניני ארציות אם ילמוד ממעל ממי שהוא למעלה ממנו בעושר יהי' לו קנאה, לכן ילמוד מתחת ממי שהוא למטה ממנו עכ"ד, וזש"א המלט על נפשך ובתרגום חוס היינו אם תרצה לחום על נפשך בענין הנוגע להנפש אל תביט אחריך על מי שהוא למטה ממך רק תראה מי שהוא למעלה ממך וקנאת סופרים תרבה חכמה:
מט) ויבא אלקים וכו' ויאמר לו הנך מת על האשה אשר לקחת והוא בעולת בעל, וכ"ל דהנה זקיני הגאון הרבי ר' העשיל ז"ל הקשה הא אחז"ל דשרה אמנו איילונית היתה ואיילונית קדושי טעות נינהו כמבואר בריש יבמות א"כ אמאי מגיע לאבימלך מיתה הא לא היתה שרה אשת איש עכ"ק אמנם הד"כ לפי שיטת רש"י ז"ל [גיטין מ"ו ע"ב] דאם בעל לא הוה איילונית קדושי טעות דאמרינן דחזקה דאאעבב"ז [עי' לעיל פ' לך אות פ"ב מזה] א"כ שפיר הי' מגיע מיתה לאבימלך דאשת איש היתה וזש"א הנך מת על האשה אשר לקחת יען והוא בעולת בעל ובבעל אמרינן דאאעבב"ז ולא הוה קדושי טעות. והבן:
נ) ויתפלל אברהם אל האלקים וירפא ד' את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו כי עצר ד' בעד כל רחם לבית אבימלך על דבר שרה אשת אברהם, ונ"ל דאחז"ל ברכות [ל"א ע"ב] עה"פ ויחשבה עלי לשיכורה ותאמר חנה לא אדוני וכו' לא אדון אתה בדבר זה, וראיתי בשם בעל קרבן ראשית לפ' עפתחז"ל [תענית ב' ע"א] דמפתח של חיה בידו של הקב"ה ולא נמסר לשליח שנאמר ויזכור אלקים את רחל וכו' ויפתח את רחמה, ואיתא בזוה"ק דכמו שלא נמסר המפתח לשליח כ"כ אין ביד שום אדם להתפלל על חיה זולת אותו האדם בעצמו, והנה עלי שהי' צדיק הדור וראה שחנה מתפללת ואינה מבקשת אותו להתפלל עלי' חשבה לשיכורה, לכן אמרה לו לא אדון אתה בדבר הזה כי התפלה על הבנים צריך האדם בעצמו להתפלל ולא ע"י זולתו עכ"ד, א"כ לפי"ז יקשה דכ' ויתפלל אברהם וכו' וילדו הא המה בעצמם היו צריכים להתפלל, אמנם הד"נ לפי הגירסא במדרש פ' תבא שאינו גורס מפתח של חיה אלא גורס שם מפתח של עקרה ע"ש א"כ א"ש דהא בית אבימלך לא היו עקרות רק כי עצר ד' רחמם ע"ד שרה ולזה שפיר מהני תפלת אחר ג"כ, וזש"א ויתפלל אברהם וכו' וילדו יען כי עצר ד' בעד כל רחם לבית אבימלך ע"ד שרה כי לא היו עקרות רק היו עצורים להוליד ולזה שפיר מועיל תפלת אחרים. והבן:
נא) כי עצר ד' וכו' על דבר שרה וכו' ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו שהי' זיו איקונין שלו דומה לו' ונ"ל ההמשך דאחז"ל דלכן הי' זיו איקונין שלו דומה לאברהם למען דעת שלא מאבימלך נתעברה שרה והנה הקשו הקדמונים הובא בכזה"ק מה זו ראי' הלא לדעת הטבעיים בני זנונים המה יותר דומים לבעל לפי שמהרהרת בבעלה בשעת זנות פן יתגלה קלונה, ותירצו דהא לא שייך אלא בזונה העושית בזדון בצעה אבל בשרה לגבי אבימלך דלא רצתה בזה כמבואר במדרש שכל אותה לילה עמד מלאך והיא אמרה לו הך והוא מכה לכן מזיו אקונין הוא ראי' דלא מאבימלך נתעברה וזש"א כי עצר וכו' על דבר שרה וברש"י עפ"י דבורה של שרה שאמרה הך והוא מכה, ובמדרש שהי' עצור בפה שלא הי' יכול לדבר עצור בגרון מלאכול בעין מלראות באוזן משמוע מלמעלה קטנים מלמטה גדולים, והכל על דבר שרה עפ"י דבורה של שרה, לכן ותלד שרה לאברהם בן לקוניו שהי' זיו אקונין שלו דומה לו לראי' שלא מאבימלך נתעברה. והבן:
נב) וד' פקד את שרה כאשר אמר וכו' ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו וברש"י לזקוניו שהי' זיו איקונין שלו דומה לו, ונ"ל דאחז"ל שהי' ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה ע"כ צר הקב"ה קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם והי' הכל אומרין ומודים אברהם הוליד את יצחק עי' במד"ת פ' תולדות, והנה בבאמ"ח ז"ל הקשה הלא אחז"ל כל דבר שקר שאין בו אמת בתחלתו אינו מתקיים וכאן הלא שקר גמור לומר דמאבימלך נתעברה, [וכ' לתרץ דאחז"ל דכ' ואם לא נטמאה וכו' ונזרעה וכו' זו שנכנסה לביתו של אבימלך ויצאה טהורה אינו דין שתפקד ולזה אמרו ליצני הדור דמאבימלך נתעברה היינו ע"י אבימלך אולי השומע ישמע ויטעה לומר כפשוטו שנתעברה ממנו ממש עכ"ד] וי"ל לפי דחז"ל [ב"ק צ"ב ע"א] וד' פקד את שרה כאשר אמר תנא הא מילתא דאמור רבנן כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה ויתפלל אברהם על אבימלך וכ' בתרי' וד' פקד את שרה כאשר אמר כאשר אמר אברהם על אבימלך ע"ש, ולזה אמרו דמאבימלך נתעברה היינו ע"י אבימלך שהתפלל עליו וזה הי' אמת וכוונתם אולי השומע יטעה לומר כפשוטו כדברי הבאמ"ח הנ"ל, וזש"א וד' פקד את שרה כאשר אמר כאשר אמר אברהם על אב א"כ יהי' מקום לליצני הדור לומר דמאבימלך נתעברה אולי השומע ישמע ויטעה לומר כפשוטו דמאבימלך נתעברה, לכן ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו שהי' זיו איקונין שלו דומה לאברהם ויהי' הכל מודים דאברהם הוליד את יצחק:
נג) וד' פקד וכו' ותלד שרה לאברהם בן במדרש רשב"נ פתח לא איש אל וכו' ונ"ל עפי"ד האוה"ח הק' ז"ל ותלד שרה לאברהם בן לומר בן זה לאברהם ולא ישמעאל דלא יקרא בנו אע"ג שכ' ותלד הגר לאברם בן היינו כ"ז שנקרא אברם הי' בנו ולכן נעקר שם אברם וכל הקורא אברם עובר בעשה למען לא יתיחס ישמעאל עוד לבנו כי שמו אברהם ויצחק הוא בנו ולא ישמעאל ע"ש, והנה השי"ת אמר ליעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהי' שמך ואחז"ל ברכות [י"ג ע"א] לא שיעקר שם יעקב אלא שיהא ישראל עיקר ויעקב טפל לו דאהדרי' קרא שנאמר ויאמר א' לישראל וכו' ויאמר יעקב ע"ש, וז' המהרש"א ז"ל הקשה למה באמת אהדרי' קרא אמנם הד"נ עפי"ד הגה"ק מוהר"ש מאסטראפאלי ז"ל לפ' דרש"י ז"ל פ' לך ואגדלה שמך שעד עכשיו שמך אברם ומכאן ואילך אברהם ועוד פרש"י ואגדלה שמך זהו שאומרים אלקי יעקב, דהקשו מדוע אומרים בשמ"ע אלקי יעקב ולא אומרים אלקי ישראל, ותירצו עפימד"א בסה"ק לכוון בתפלת י"ח בברכה הראשונה בהזכרת אבות אברהם יצחק יעקב שהם י"ג אותיות כמנין י"ג מכילתי דרחמי שהבטיח הקב"ה שכ"ז שיעשו לפני כסדר הזה לומר הי"ג מדות אני מוחל להם עונותיהם כמחז"ל ר"ה [י"ז ע"ב] ואם הי' נקרא אברם הי' יכולים לומר ישראל אבל כיון שאסור לומר אברם רק אברהם א"כ אם יאמרו שם ישראל יהיה מספר י"ד אותיות, ע"כ מוכרחים לומר שם יעקב, וזש"א ואגדלה שמך להיות נקרא אברהם וזהו שאומרים אלקי יעקב ולא ישראל ודפח"ח, ולפי"ז מתורץ קו' המהרש"א הנ"ל דהא כיון דאסור לקרוא שם אברם לכן אהדרי' קרא שיהי' מותר לומר שם יעקב לעורר הי"ג מדות של רחמים ע"י אמירה בשמ"ע שם האבות והנה נודע ד' הפלאה ז"ל לפ' הפיוט אל הורית לנו לומר שלש עשרה. דשיטות כמה מהקדמונים ז"ל דהא דאמר הקב"ה כ"ז שיעשו לפני כסדר הזה אני מוחל להם היינו בעשי' ממש לעשות כמדותיו מה הוא רחום אף אתה רחום וכו' ולא די באמירה בעלמא, וכמה שיטות מהקדמונים ז"ל דדי באמירה בעלמא, והנה ממדת אל מוכח דדי באמירה דאת"ל דבעי עשי' ממש להיות אל הא לא איש אל כתיב דא"א לאדם להיות אל וזש"א אל הורית לנו כלומר מדת אל הורה לנו לומר שלש עשרה דדי באמירה בעלמא ודפח"ח, ולפי"ז כ' בבנ"י ז"ל מאמר חודש אלול מאמר ב' דלכן פרש"י ז"ל פירוש אחר עה"פ ויקרא לו אל לא כמו שאחז"ל דהקב"ה קרא ליעקב אל דאם הי' באפשרות שיהי' איש אל א"כ לא יהי' די באמירה רק בעשי' ממש, ע"כ פרש"י פירוש אחר והורה בזה דדי באמירה בעלמא דא"א לאיש שיהי' אל ע"ש דפח"ח, ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל וד' פקד וכו' ותלד שרה לאברהם בן לומר בן זה לאברהם ולא ישמעאל, ולכן כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה כדהאוה"ח הק' הנ"ל, ולכן הי' ההכרח שיקרא השי"ת שם יעקב גם לאחר שנקרא שם ישראל כדי לעורר בתפלת שמ"ע הי"ג מדות כי די באמירה ולא בעינן עשי' ממש דממדת אל כבר נשמע דדי באמירה דלא איש אל דא"א לאדם להיות אל, וזהו רשב"נ פתח לא איש אל דא"א לאדם להיות אל. ודו"ק וב"ה הוא דבר נחמד:
נד) וד' פקד וכו' ויעש ד' לשרה כאשר דבר ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו ובמדרש שהי' זיו איקונין שלו דומה לאברהם, וכ"ל עפי"ד התפארת יהונתן דלכן כ' כאשר דבר דחזרה לבערותי' לברי' חדשה ולזה הי' צריך דיבור כמש"נ בדבר ד' שמים נעשו וכ' שם ג"כ דלכן אמרו ליצני הדור דמאבימלך נתעברה שרה הגם שראו הנס ואם לא הי' נולד מאאע"ה לא הי' השי"ת עושה נס כזה יען שחזרה לנערותי' ע"כ חשבו שחזרה לנערותי' עוד קודם מעשה אבימלך ובעת שנתעברה לא הי' כלל דבר נס ע"ש, והנה אחז"ל [ב"מ פ"ז ע"א] לפי שהי' ליצני הדור אומרים שמאבימלך נתעברה לכן הי' זיו איקונין שלו דומה לאברהם לדעת שאברהם הוליד את יצחק ע"ש, וזש"א וד' פקד וכו' ויעש ד' כאשר דיבר שחזרה לנערותי' א"כ הי' מקום לליצני הדור לומר דמאבימלך נתעברה, לכן ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו שהי' זיו איקונין שלו דומה לאברהם לדעת כי אברהם הוליד את יצחק. והבן:
נה) וד' פקד וכו' ותלד שרה לאברהם בן ובמדרש הדד"כ ד' נתן וד' לקח, ונ"ל עפי"ד הכזה"ק לפ' הפ' הנ"ל ד' נתן וד' לקח ואחז"ל כ"מ שנאמר וד' הוא ובית דינו דאחז"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ליתן שכר גם על המחשבה אבל על מחשבה רעה ליכא עונש, לכן כאמר אצל השכר ד' נתן בעצמו כי א"א לו לדון בבי"ד דהא אינם יודעים המחשבה, אבל אצל העונש נאמר וד' הוא ובית דינו דהא גם הקב"ה אינו מעניש על המחשבה רק על המעשה דנודע גם למלאכים ע"כ דן עם ב"ד ודפח"ח, [הובא לעיל בפ' לך אות פ'] ומבואר בקדמונים ז"ל הטעם דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ולא מחשבה רעה ואצל עכו"ם להיפך דלישראל יש חזקת כשרות חזקת אבהתא בני אברהם ושרה וכו' לכן המחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה דאם יש להם מחשבה טובה לעשות מצוה בודאי יעשו המצוה. אבל אם יש להם מחשבה רעה בודאי לא יעשו הרעה ולכן בעכו"ם אמרינן להיפך מחשבה טובה אין הקב"ה מצרף למעשה דבודאי לא יעשו המעשה ובמחשבה רעה בודאי יעשו הרע דאין להם חזקת אבהתא עכ"ד, וזש"א וד' פקד את שרה וכו' ותלד בן לאברהם א"כ שורש כל בית ישראל הוא מאברהם ושרה, לכן ד' נתן וד' לקח דמחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה ולא מחשבה רעה. ודו"ק ונכון בס"ד:
נו) עויל"פ לפי הנ"ל ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו שהי' זיו איקונין שלו דומה לו ואמרו כולם שאברהם הוליד את יצחק, והנה המפורשים כ' דלכאורה הי' מגיע לשרה העונש שיאמרו ליצני הדור שמאבימלך נתעברה יען כי צחקה שרה ולא האמינה ע"כ לא האמינו ליצני הדור, אמנם זה אינו דהא כ' ותצחק שרה בקרבה היינו במחשבה ועל מחשבה רעה ליכא עונש, וזש"א וד' פקד וכו' בן לזקוניו שהי' זיו אקונין שלו דומה לו ואמרו כולם שאברהם הוליד את יצחק דעל מחשבה רעה ליכא עונש, הדד"כ ד' נתן וד' לקח דלכן כ' וד' הוא ובית דינו דליכא עונש על מחשבה רעה כדברי הנזה"ק הנ"ל, לכן ותלד וכו' בן לזקוניו שהי' זיו איקונין שלו דומה לו לדעת כי אברהם הוליד את יצחק:
נז) עויל"פ עפי"ד המדרש וד' פקד אמר הקב"ה בעל פקדונות אני, עמלק הפקיד אצלי חבילות של קוצים והחזרתי לו חבילות של קוצים שנאמר וכו' שרה הפקידה אצלי מצות ומעש"ט החזרתי לה וד' פקד את שרה וכו' ותלד בן עכ"ד, וזש"א הדד"כ ד' נתן וד' לקח היינו הקב"ה נותן להאדם מה שלקח, אם לקח קוצים מחזיר קוצים ואם לקח מצות ומע"ט מחזיר השכר כי הוא בעל פקדונות:
נח) ולפי"ז יל"פ מחז"ל אבות פ' ב' דע מה למעלה ממך, הכוונה אם תרצה לדעת מה למעלה כלומר בשמים אם הפקדת ח"ו קוצים או מצות ומע"ט ממך ממעמדך תבין דאם הפקדת קוצים הקב"ה מחזיר לך קוצים. ואם הפקדת מצות ומע"ט יחזיר לך שכרם:
נט) וד' פקד וכו' בן לזקוכיו למועד אשר דבר אותו אלקים, ונ"ל עפיחז"ל הנ"ל בן לזקוניו שהי' דומה לאברהם לדעת שאברהם הוליד את יצחק ולכאורה הלא הי' יכול הקב"ה לאחר הלידה ולא יהי' מקום לומר דמאבימלך נתעברה, אמנם הד"ב דהא הי' מוכרח הקב"ה לקיים מאמרו על המועד שאמר, וזש"א ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו שהי' זיו איקונין שלו דומה לו ולא הי' עצה לאחר הלידה שהי' הכרח להיות למועד אשר דבר אותו אלקים:
ס) ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו למועד אשר דבר אותו אלקים ויקרא אברהם את שם בכו יצחק, ונ"ל דהנה האלשיך הק' ז"ל הקשה אמאי נקרא שמו יצחק מאחר שהשי"ת הקפיד עלי' כאומר למה צחקה שרה ואיך יקרא את שמו יצחק שיהי' לה למזכיר עון לשון צחוק על שם שצחקה, ונ"ל עפי"ד הבאמ"ח ז"ל כי לולי צחקה שרה בדבר ד' היתה ראויה להוליד את יצחק בלי שום צער עיבור ולידה ושתוליד תיכף כמו חוה קודם הקללה שעלו למטה שתים אדם וחוה וירדו ארבעה אדם וחוה קין והבל, ולכן אמר לה המלאך שוב אשוב אליך וכו' בלי קביעות זמן ובזה שצחקה קבלה העונש שיולד בצער עיבור ולידה ולא תיכף רק למועד ולזה אמר השי"ת לאחר שצחקה למועד אשוב אליך והנה בן וכו' ע"ש, ולפ"ז שפיר נקרא שמו יצחק כי כבר נתכפר לה על מה שצחקה שנולד ע"י צער עיבור ולידה ונולד למועד ולא תיכף וזש"א ותהר ותלד שרה לאברהם בן היינו שהי' ע"י צער עיבור ולידה וגם למועד ולא נולד תיכף א"כ כבר נתכפר לה העון במה שצחקה לכן ויקרא את שם בנו יצחק, כי לא יהי' למזכיר עון כי כבר נתכפר עונה. ונכון הוא בס"ד:
סא) ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו וכו' וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים ונ"ל עפי"ד האוה"ח הק' הנ"ל לאברהם בן לומר זה בן לאברהם ולא ישמעאל דהוא בן שפחה וולדה כמותה, והנה הקשו הא בודאי שיחררה שרה את הגר שלא יעבור אאע"ה על ל"ת קדשה, וראיתי לתרץ דכיון דבבת חורין שייך איסור כדה ולא בשפחה ושרה לא טבלה את הגר דאם טבלה אותה היתה יצאה לחירות ולא היתה אומרת שהיא אמה, א"כ אדרבא י"ל דבודאי לא שיחררה אותה דטוב שיעבור על לאו דלא תהי' קדשה מלעבור על איסור כרת כבדה עכ"ד, והנה אחז"ל [נדה ל"א ע"ב] מפני מה אמרה תורה מילה לשמנה כדי שלא יהי' כולם שמחים ואביו ואמו עצבים וברש"י זיל שאסורים בתה"מ מחמת איסור נדה ע"ש, וזש"א ותלד שרה לאברהם בן לומר שהוא בן ולא ישמעאל דלא שיחררה שרה להגר שיהי' איסור נדה, ולראי' שהי' איסור כדה נוהג עוד אצל אאע"ה, אמר וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים מטעם הנ"ל שלא יהי' אביו ואמו עצבים מחמת איסור נדה, לכן שפיר יצחק הוא בנו של אברהם ולא ישמעאל. והבן:
סב) ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים, ונ"ל דאיתא במדרש דלכן הי' שמו יצחק י' נגד עשרת הדברות צ' נגד שנות שרה שהיא הולידו ק' נגד שנות אברהם שממנו הי' ח' כנגד שמונה ימי המילה, אבל איתא בילקוט דיו"ד ניתנה לו יען כי היתה שמה שרי וניתנה לה אות ה' דשרי איכו מולדת והתרעמה היו"ד לכן ניתנה בראש שם יצחק, וזש"א ויקרא אברהם את שם בכו הנולד לו יצחק וניתן לו אות ק' נגד שנות אברהם ואשר ילדה לו שרה ניתן לו אות צ' כנגד שנותי' ויו"ד כי שרי שמה וניטלה היו"ד, ואי תימא דאכתי חסר טעם על החי"ת ולזה אמר וימל אברהם וכו' בן שמנת ימים לכן ניתן לו החי"ת ע"כ הי' שמו יצחק. והבן:
סג) וימל אברהם את יצחק וכו' כאשר צוה אותו אלקים, במדרש הדד"כ ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר וכו' וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש וכו' וכ"ל דהתוס' קידושין כ"ט ע"א] הקשו למ"ל קרא דאותו דאשה אינה מחויבת מול את בנה תפ"ל דהוה מצעשהז"ג ע"ש, והמפרשים תירצו כיון דבמילה איכא כרת הו"א דגם נשים חייבות כתוס' מגילה [כ' ע"א] ולפי"ז מובן המדרש וימל אברהם וכו' אותו ויקשה למ"ל קרא ועכצ"ל דצריך קרא כיון דאיכא כרת, וזש"א הדד"כ ובן שמנת ימים וכו' ונכרתה דאיכא כרת במילה אם אינו נימול. והבן:
סד) ותאמר שרה צחוק עשה לי א' כל השומע יצחק לי, ונ"ל עפי"ד התולדות ז"ל לפ' הפ' ישעי' שוש אשיש בד' תגיל נפשי באלקי, דאחז"ל חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה פי' שצריך לקבלו בשמחה אך אעפ"כ יש חילוק כי על הטובה יכול לשמח גם אחרים בשמחתו ועל הרעה הוא בעצמו שש לקבלו בשמחה אבל לאחרים אין לשמוח בצרות חבירו, וזש"א שש שאני בעצמי שש אשיש שגם אחרים אוכל לשמח בד' אם הקב"ה עוזר במדה"ר, אבל תגל נפשי ולא אחרים באלקי עם בא עלי ח"ו מדת הדין ודפח"ח, וזש"א ותאמר שרה צחוק עשה לי א' שעשה לי שמחה אשר כל השומע יצחק לי גם השומע ישמח עמי, שלא הי' שמחתי על הרעה לקבל בשמחה כי שמחתי הי' על הטובה. ונכון בס"ד:
סה) ותאמר שרה צחוק עשה לי אלקים וכו' היניקה בנים שרה כי ילדתי בן לזקוני, ונ"ל עפי"ד הישיע"ק דלכן נעשה הנס לשרה שחזרה לנערותי' ולא כעשה כס ג"כ לאברהם שיחזור לנעוריו אלא כשאר בזקנתו למען דעת כי יצחק כולד בזכות שרה בלי שום סיוע מאברהם, והנה באלשיך הק' ז"ל כ' דמזה שהיניקה בנים שרה ואחז"ל שהניקה כל ילד השרות שהי' דדיה כמעינות כאחד הנערות מזה הי' הכרה לכל שחזרה לנערותי', והנה בבאמ"ח ז"ל כ' לפרש ותאמר שרה צחוק עשה לי אלקים כלומר השמחה שנולד יצחק עשה לי אלקים בלי שום סיוע מאברהם ע"ש, וזש"א ותאמר שרה צחוק עשה לי אלקים שנולד בזכותי בלי שום סיוע מאברהם והראי' היניקה בנים שרה שנעשה כס שחזרתי לנערותי כי ילדתי בן לזקוני אבל אברהם נשאר בזקנתו, ומזה מוכח דנולד בזכותי בלי שום סיוע מאברהם כדברי הישיע"ק. והבן: סו) ותרא שרה את בן הגר המצרית וכו' מצחק ותאמר לאברהם גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש עם בני עם יצחק, ואיתא במדרש פליאה דרשה צמר ופשתים דכ' לא תלבש שעטנז וכו' גדילים תעשה לך ע"כ גרש את האמה וכו', ונ"ל עפי"ד הכ' דברי חכמים שכ' לפ' הפ' הנ"ל עפי"ד רש"י ז"ל שפירש שראתה לישמעאל מצחק שעובד ע"ז ע"כ אמרה לגרשה שלא יסית את יצחק ע"כ, והנה אחז"ל בקידושין [פ' ע"ב] עה"פ כי יסיתך אחיך בן אמך וכו' לא תאבה לו וכו', וכי בן אם מסית ובן אב אין מסית ומשני מבעי בן אב שנוטל חלק בירושה ולא יציית לי' דסני לי' אלא אפילו בן אם שאינו נוטל חלק בירושה ולא סני לי' אימא יציית לי' לכן אמרה תורה לא תאבה לו וכו' וזש"א ותרא וכו' מצחק ע"כ אמרה גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש וכו' וע"כ יש לחוש יותר שמא יסיתו כיון דלא סני לי' ודפח"ח, והנה האוה"ח ז"ל הקשה הא מבואר בגיטין [ל"ט ע"ב] עבד שנשא בת חורין בפני רבו יצא לחירות כי בודאי שיחררו דאל"כ לא הי' מניח אותו לעבור על איסור ליקח בת חורין. א"כ ה"ה שפחה שהשיאה רבה לב"ח בודאי שיחררה א"כ בזה שמסרה שרה את הגר לאברהם לאשה בודאי שיחררה אותה א"כ לא הי' ישמעאל בן שפחה רק בן אברהם לירש אותו ג"כ ואמאי אמרה שרה כי לא יירש בן האמה ע"ש, וכ"ל לפימש"כ באור צבי מגאון קדמון ז"ל דלמד"א בקידושין [ע"ג ערא] דקהל גרים אקרי קהל א"כ אפילו אם נשתחררה הגר אסורה לאברהם דהיא מצרית דאסורה בקהל, ואע"ג דאברהם גר הי' מ"מ קהל גרים אקרי קהל ע"ש, א"כ מיושב קו' האוה"ח ז"ל הנ"ל דבודאי שיחררה שרה את הגר שלא תהי' אסורה לאברהם דזה אינו דאפילו אם תשתחררה תהי' אסורה דמצרית היא א"כ י"ל דלא שיחררה כלל את הגר, וכ"ז למד"א קהל גרים אקרי קהל אבל למד"א דלא אקרי קהל שוב אמרינן דבודאי שיחררה שרה את הגר והי' ישמעאל בן אברהם, והכה שם פליגי ר' יוסי ור"י דר"י ס"ל דגר נושא ממזרת דקהל גרים לא אקרי קהל ור"י ס"ל דלא ישא ממזרת דקהל גרים אקרי קהל, ופליגי בזה דר' יוסי ס"ל דתרי קראי אתי חד למשרי ממזר בשתוקי וחד למשרי שתוקי בישראל וליכא קרא לאסור ממזרת לגר ואמרינן קהל גרים לא אקרי קהל, אבל ר"י ס"ל דמחד קרא ילפינן ממזר בשתוקי ושתוקי בישראל וקרא דמיותר אתי לאסור ממזרת לגר דקהל גרים אקרי קהל ע"ש. ופר"ח סי' ק"י ובאו"ח שם כתב דפליגי אי ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא או לחומרא, דר"י ס"ל סד"א מה"ת לחומרא ע"כ צריך לי' תרי קראי להתיר ממזר בשחוקי ושתוקי בישראל דליכא למילף חד מחברי' דהוי ילפינן מאשם תלוי דספיקא לחומרא, אבל ר"י ס"ל דסד"א מה"ת לקולא א"כ די חד קרא להתיר ממזר בשתוקי ושתוקי בישראל, וקרא דמיותר אתי לאסור גר בממזרת דקהל גרים אקרי קהל, ועי' באהבת דוד לזקיני הגאון שר התורה ז"ל בקונטרס הספיקות כלל ד' אות ב' מזה ע"ש. והנה נודע קו' הברית אברהם או"ח סי' ג' למ"ל הסמוכין דלא תלבש שעטנז וכו' גדילים תעשה לך להתיר כלאים בציצית הא בלא"ה הו"א דמותר לפי"ד הרשב"א ז"ל נדרים [ט"ז ע"ב] לפי"מ דקיי"ל מצות לאו ליהנות נתנו גם הנאת הגוף בהדי מצוה שרי, והרי מבואר ביבמות [ד' ע"ב] דכלאים אינו אסור רק בלבישה דאית בי' הכאה עי' ברמ"א סי' ש"א ס"ו, א"כ כשמקיים מצות ציצית לא נחשב הנאת הגוף להנאה וליכא עבירה כלל, וכ' לתרץ לפי"מ דקיימ"ל דמצהבב"ע אינו יוצא מה"ת א"כ אי לא התירה התורה הוה אמינא כיון דאיכא עבירה אינו מקיים המצוה כלל דהוה מצהבב"ע ולא הוה הנאת הגוף בהדי מצוה דהא ליכא מצוה כלל ע"כ צריך לן קראי דסמיכין להתיר ודפח"ח, והנה התוס' סוכה [ט' ע"א ול' ע"א] הקשו למ"ל קרא דלכם להוציא את הגזול תיפ"ל דהוה מצהבב"ע, ותירצו דמצהבב"ע הוא מדרבנן ע"ש אמנם המפורשים כ' לתרץ קו' התוס' דבאמת מצהבב"ע הוא מה"ת ואפ"ה צריך לן קרא דלכם לספק גזל לשיטות דספד"א מה"ת לקולא ובעשה אמרינן דספד"א מה"ת לחומרא כנודע דברי קדוש זקיני החוו"ד סי' ק"י א"כ צריך לן קרא דלכם שיהי' עשה דאינו יוצא בספק גזל עכ"ד, ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל דרשה צו"פ וכו' דאתי הסמוכין להתיר כלאים בציצית דבלא קרא הו"א לאסור דמצהבב"ע הוא מה"ת כנ"ל, ועכצ"ל דקרא דלכם אתי לספק גזל דסד"א מה"ת לקולא כנ"ל וא"כ עכצ"ל דממזר בשתוקי ושתוקי בישראל מחד קרא נפקא וקרא דמיותר אתי לאסור ממזרת לגר דקהל גרים אקרי קהל כנ"ל, א"כ אמרינן דלא שיחררה שרה את הגר א"כ ישמעאל היא בן אמה ולא בן אברהם ולא יירש את אברהם. א"כ יש לחוש ביותר שיציית יצחק לישמעאל ע"כ אמרה גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש וכו' עם בני עם יצחק ודו"ק וב"ה הוא דבר נחמד: