בנין דוד א· רבי דוד דוב מייזליש
פרשת נח
א) אלה תולדות כח וכו ויולד נח שלשה בנים וכו' במדרש הדד"כ כעבור סופה ואין רשע וצדיק יסוד עולם כעבור סופה ואין רשע זה דור המבול וצדיק יסוד עולם זה כח, עוד במדרש אלה תולדות נח נח ב"פ נייחא לו ונייחא לעולם, ולהבין דברי חכמים וחידותם נ"ל בעזהי"ת בהקדם דברי הש"ס ב"ב [ט"ז ע"ב] ר"ש ברבי איתילידא לי' ברתא הוה קא חלש דעתיה, א"ל אבוה רביה בא לעולם, א"ל בר קפרא תנחומין של הבל ניחמך אביך א"א לעולם בלא זכרים וכו', ותמוה הוא מאי נחמה שנחמו אביו במה נחמו ומאי אמר לי' בר קפרא שהניחום הוא של הבל וראיתי להגאון מווילנא ז"ל בלקוטים למשניות זרעים וז"ל ונראה להסביר את הדבר שיותר טובה לעולם כשנולדה נקבה יותר משנולדה זכר, שלמשל אם יש עשרה זכרים ומאה נקבות, יכול ליקח כל זכר עשרה עשרה נקבות, ואם יולד עוד זכר לא כולד רביה בעולם רק מה שהוא כולד, דהא הזכרים שהיו כבר בעולם יכלו ליקח כל הנקבות ואין העולם צריכים להזכר שנולד מעכשיו, אבל אם כולד נקבה עוד בא רביה לעולם מה שלא הי' בתחילה, אבל למי הוא הטובה, להעולם יותר טובה כשנולדה נקבה, אבל למי שנולד לו, יותר טובה כשנולד לו זכר, משום דזכר אחד יכול לישא כמה נקבות ויהי' לו זרע מכל אחת ואחת לאפוקי כשנולדה לו נקבה אין לו זרע רק מהנקבה אחת ותו לא, וזהו שנחמו אביו רביה בא לעולם פי' שלעולם יותר טובה כשבא לעולם נקבה דרביה בא מחדש מה שלא הי' בתחלה, ובר קפרא אמר לי' תנחומין של הבל ניחמך אביך דהטובה הוא לעולם אבל לך הי' הטוב יותר כשהי' כולד זכר והזכר ישא נקבות הרבה ויהי' לו בנים מרובים עכדפח"ח ושפ"י: והיוצא לכו מזה דאם כולד בן זכר לאביו אז נייחא לו שיהי' לו הרבה זרע, אבל הטובה ההוא אינו להעולם כי להם ניחא יותר בנקבה שתוכל להוליד כל זרע חדש וכ"ז כשהעולם כמנהגו נוהג, משא"כ כאן בדור המבול שנגזרה גזירה לאבד כל העולם ולא ישארו רק נח וב"ב ומהם יתהווה ויתחדש העולם, אז ממילא כמו שהטובה לנח בזכרים כמו"כ להעולם כי כל אחד ואחד יוכל ליקח כו"כ נשים ולהרבות מהם בנים ובנות, משא"כ אם היו הג' נולדים נקבות לא הי' יכולים להנשא רק לג' אנשים, ולפי"ז יתכן היטב דברי המדרש אלה תולדות נח נח וגו' שם חם ויפת ובמדרש משו"ה נכפל שמו דכייתא לו ובייתא לעולם, אע"פ שהנולדים זכרים היו ולא נקבות, ומפרש המדרש הטעם כעבור סופה ואין רשע זה דור המבול שעתידין לאבד מן העולם וצדיק יסוד עולם זה נח שממנו נתייסד ונברא העולם, א"כ כמו שהוא טובה לאב אם נולד זכר כמו"כ היה כאן טובה גם בזכרים שיכולים ליקח כו"כ נשים ולהרבות בני אדם לשבת העולם, א"כ הוה שפיר נייחא לו ונייחא להעולם. ודו"ק וב"ה הוא דבר נחמד מאוד:
ב) אלה תולדות נח וכו' ויולד נח שלשה בנים ולעיל נאמר ונח מצא חן בעיני ד', וכ"ל בהקדם דברי הה"ק מוה"ח מקאסוב ז"ל, שאנו רואים חסידים ואנשי מעשה ובניהם סרו מדרך השי"ת, דיש לנו ב' סוגי מצות מצות שבין אדם למקום ומצות שבין אדם לחבירו להיות נושא ונושא באמונה שלא להנות ממון של אחרים, דאם נהנה מממון של אחרים לגזל יחשב ואזי הבנים נתפשטו מגזל המוליד טבע רע, לכן ח"ו התולדות פורקים מעליהם עול מלכות שמים עכ"ד הק', וכ"כ איתא בישמח משה מכ"ק מוח"ז הגה"ק ז"ל בפ' בחקותי וקדמו בזה הגאון הר"ר יונתן ז"ל, לפ' הפ' [ישעי' י"א] וארי' כבקר יאכל תבן, דהנה איתא בס' הפליאה אשר הארי יש לו כל סימני טהרה אפ"ה אסר לכו השי"ת לאכלו, יען כי נתפטם מגזל ואוכל החיות טמאות אשר מולידים לו טבע רע, אבל בעת הגאולה שיהי' שלום בין החיות וגר זאב עם כבש, ולא יאכל הארי את החיות רק יאכל תבן ממילא יהי' הארי כבקר וצאן, וז"פ וארי' כבקר שיהי' בעת הגאולה בהמה טהורה הראוי לאכילה כמו הבקר, והטעם כי יאכל תבן ולא יאכל את החיות ודפח"ח ולפי"ז יש לפרש הפ' בתהלים הושיעה ד' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם, הכוונה שמבקש דהמע"ה שיעזור ה' כי גמר חסיד כי הבנים אינם מתנהגים בדרכי התורה והיראה והגורם לזה כי פסו אמונים מבני אדם כי אינם נושאים ונותבים באמונה ונתפטמו הבנים מדברים האסורים, והכה איתא בספה"ק דעיני השי"ת מרומזין דבעין א' משגיח על מצות שבין אדם למקום ובעין אחד משגיח על מצות שבין אדם לחבירו, והנה איתא במדרש דדור המבול לא ילדו זכרים מפני שהי' שטופים בזמה, ומבואר בדרוש לשמואל דה"ט דהוליד כח ג' בנים זכרים כי יהי' צדיקים ע"ש, ולפי"ז מובן הסמיכות ונח מצא חן בעיני ד' היינו הן במצות שבין אדם למקום והן במצות שבין אדם לחבירו לכן אלה תולדות נח וכו' את שם וכו' דנולדו לו בנים זכרים דלא יתפטמו מממון של אחרים, ויהי' בנים כשרים. והבן:
ג) עוי"ל ונח מצא חן וכו' אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים הי' וכו' עפי"מ דראיתי לפ' הפ' תהלים קיב אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאוד גבור בארץ יהי' זרעו דור ישרים יבורך, דהנה אחז"ל אשרי איש היינו שעובד השי"ת בהיותו איש מימי הבחרות, דזה העובד ה' עוד מימי הבחרות בעת רתיחת דמים וגובר את יצרו לגבור יחשב, לא כן העובד ה' בימי הזקנה ובימי הבחרות סר מדרכי ה' הגם כי הקב"ה מקבל שבים בכל עת כי לא ידח ממנו נדח, אבל לגבור לא יחשב. וגם העובד ה' מנעריו ילמדו בניו ג"כ לילך בדרך הישר, לא כן איש שעזב ימי הנערים ושב לה' בימי הזקנה, הבנים כבר סרו מהשי"ת וישארו בקלקולם, וז"פ הפ' אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד היינו שהוא ירא ה' בעודו איש בימי הילדות, ויש שני מעלות א' גבור בארץ יהי' שנקרא גבור הכובש את יצרו, שנית זרעו דור ישרים יבורך, יראה זרע ברך ה' עכ"ד ואיתא במד' כח איש צדיק תמים הי' כל מקום שנאמר הי' הוא מתחילתו עד סופו שהי' נח צדיק מנעריו עד הזקנה ע"ש. ולפ"ז מובן הסמיכו' ונח מצא חן בעיני ה' אלה תולדות, ואחז"ל בזכות תולדותיו שהי' צדיקים, יען כי נח איש צדיק תמים היה עוד מנעוריו לכן זרעו דור ישרים יבורך. והבן:
ד) אלה תולדות כח כח איש צדיק תמים היה וכו' וכ"ל עפי"ד הקול יעקב לפ' מחז"ל ברכות [ז' ע"ב] צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור צדיק וטוב לו צדיק גמור, עפי"ד הספר הישר לר"ת ז"ל על הפסוק [קהלת ז'] ביום טובה היה בטוב, שזהו אין חידוש כל כך שבעת שהאדם שרוי בעוני ודלות שהוא טוב לשמים אך עיקר החידוש כשהאדם יש לו כל טוב שבעולם ובכל זאת הוא עומד בצדקו, וזהו ביום טובה כאשר טוב לך היה בטוב שיהי' טוב לשמים ע"ש. וז"פ צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור, אבל צדיק וטוב לו היינו שטוב לו בעניני עוה"ז ואפ"ה הוא צדיק הוא צדיק גמור ע"ש. ובזה מפרשים מש"א שלמה המלך ע"ה מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים, היינו שגם אז יאהב האדם להקב"ה גם בעת הטובה שיהי' לו תענוגים, והנה מבואר בי"מ ממוחז"ל דתמים הוא בלשון ארמי גמור ע"ש ומבואר במדרש דמש"ה נכפל שמו נת נח יען שהי' לו עוה"ב ועוה"ז וז"פ נח נח דהי' לו ג"כ עוה"ז ואפ"ה הי' צדיק לכן הוא צדיק תמים היינו צדיק גמור. והבן: ה) נח איש צדיק תמים וגו' את הא' התהלך כח ונ"ל דמבואר במס' ע"ז [ה' ע"א] בפרש"י תמים היינו עניו ושפל רוח, ולכאורה יקשה איך הי' אפשר לנח להיות עניו בדור כזה אשר המה רעים וחטאים לה', ונ"ל עפימש"כ בסה"ק לפרש בפ' בהעלותך והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה וביארו הענין דמשה רבינו חשב כי הגם אשר בני דורו לא זכו לזה שהקב"ה ידבר עמהם פא"פ ויעלו לשמים עכ"ז אם הי' הקב"ה עושה חסד עם איש אחר כמו שעשה עמו אזי הי' האיש הזה גדול ממנו במעלה והחסרון הוא רק ששאר בני אדם לא זכו לזה לעלות לשמים ואינם רואים גדלות השי"ת כי המה על פני האדמה. וז"פ והאיש משה הי' עניו מאוד מכל האדם ולכאורה איך באפשרות שיהי' עניו הלא ראה בחוש אשר איש אחר לא עלה דוגמתו, ע"כ אמרה התוה"ק התירוץ הוא אשר על פני האדמה היינו זה הוא משום ששאר בנ"א לא עלו השמימה רק המה על פני האדמה ולא זכו להכיר רוממות השי"ת כמותו. אבל אם הי' זוכים לידע כמותו אזי הי' גדולים ממנו עכ"ד. וז"פ כח איש צדיק תמים ופרש"י עניו ושפל רוח הגם שהי' בדורותיו דור של רשעים ואנשים פחותים ואיך הי' באפשירות להיות עניו, והתירוץ לזה הוא את האלקים התהלך כח כלומר שחשב דבאמת שאר בנ"א גדולים ממנו וחסרונם הוא משום שלא זכו להרגיש קדושת השי"ת והתרוממותו רק הוא לבדו הלך את הא' וזכה להכיר גדלותו, אבל אם איש אחר הי' ג"כ זוכה לילך עם השי"ת ולהכיר קדושתו אזי הי' גדולים במעשה ממנו. והבן:
ו) אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים הי' בדורתיו וברש"י הנ"ל תמים עניו, ונ"ל עפימש"כ הבינה לעתים לפרש זבחי א' רוח נשברה, לב נשבר ונדכה א' לא תבזה והקשו דמקודם אמר זבחי אלקים רוח נשברה אשר לב כשבר היינו עניו חשוב כמו קרבן ואח"כ אמר לב נשבר ונדכה א' לא תבזה משמע דרק לא תבזה אבל אינו חשוב כ"כ כמו זבח וכ' לפרש דאם האדם הוא ענוותן שיש לו כ"ט הוא נקרא עניו אבל איש המדיכה ל"ע ביסורים אזי אף שהוא עניו אינו ראי' כ"כ שהוא באמת עניו כי אפשר אם הי' לו כ"ט ועושר אז לא הי' ענוותן, וז"פ זבחי א' רוח נשברה שהוא חשוב אצל השי"ת כמו קרבן אבל לב כשבר ונדכה היינו אף שיש לו לב כשבר אבל ונדכה שהוא מדוכה ביסורים א"כ אינו ראי' שהוא באמת עניו ע"כ אינו חשוב כמו זבח ולזה רק לא תבזה, וכ"כ פירוש הכועמ"ג הפ' יפאר ענווים בישועה, כי אם הוא עניו אבל הוא עני או מדינה ביסורים אז אין תפארת וחשיבות העניוות שלו לא כן אם השי"ת עזר לו בישועה ג"כ ואפ"ה הוא עניו זהו לתפארת, וז"פ יפאר השי"ת מפאר את הענוים אבל רק שהמה ענוים בישועה הגם שיש להם ישועה ברכת עוה"ז ודפח"ח, והנה איתא במדרש נח נח כל מי שנכפל שמו יש לו עוה"ז ועוה"ב ע"ש. וז"פ נח נח אע"פ שהי' לו ברכת עוה"ז אפ"ה הי' תמים היינו עניו. והבן:
ז) נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו וגו' ויולד נח שלשה בנים וגו' ותשחת הארץ וגו' ותמלא הארץ חמס וגו' ויאמר א' קץ כל בשר וגו' והנני משחיתם. ונ"ל דאיתא בסה"ק דצריך לכל איש ללמוד דרכו מדרכיו של צדיק הדור ואם אינו לומד ממעשיו אז לעון גדול יחשב. והנה דור המבול הי' להם ללמוד מנח שהי' צדיק הדור שלא חמס וגזל משום איש כי הי' צדיק בין אדם לחבירו כמש"כ שהי' צדיק תמים ואיתא במפו' הן בין אדם לחבירו והן בין אדם למקום אכן היצה"ר הטעה את לבבם לאמר כי אין זה חידוש שכח אינו גוזל וחמסן כי למה לו מעות הלא בנים אין לו ואם הי' לו בנים הי' ג"כ עושה כמעשינו לגזול מאחרים וזה הי' התנצלות שלהם, ועי' בי"מ ממוחז"ל פ' לך דבר הגון עה"פ ויאמר לו כה יהי' זרעך והאמין בה' ויחשבה לו צדקה דידוע דאברהם הי' בעל צדקה גדול אבל קודם שהי' לו בנים ל"ה נחשב הצדקה כי איש כזה שאין לו בן ויורש אחריו ראוי להיות פזרן בחקי הטבע ולמי יקבץ. אבל אח"כ שהבטיח לו הקב"ה על ריבוי הזרע ואעפ"כ עשה צדקה כמו קודם לזה ראוי באמת לחשוב לו לצדקה וזה והאמין בה' על הבטחת הזרע לכך ויחשבה לו צדקה שעשה ודפח"ח, והכה גם אצל נח עאכו"כ שאין לו לגזול ולחמוס אם אין לו בנים וזה הי' אמתלא שלהם שאין להם ממי ללמוד להיטיב מעשיהם, לא כן אח"כ כשנולדו לו בנים ואעפי"כ עמד בצדקתו שלא לגזול ממון אחרים כמבואר במד' נח איש צדיק תמים הי' כ"מ שנאמר הי' הוא מתחילתו ועד סופה שהי' צדיק מתחילה עד סופה ע"ש. ועכ"ז לא עזבו דרכם הרעה ע"כ הגיע להם העונש, וז"פ נח איש צדיק תמים היינו גם במצות שבין אדם לחברו הי' צדיק תמים וכו' כנ"ל ובמדרש כ"מ שנאמר הי' הוא מתחלתו ועד סופו היינו אפי' אחר ויולד נח שלשה בנים ואפ"ה ותשחת הארץ וגו' ותמלא הארץ חמס ולא למדו מדרכיו של נח, ע"כ הגיע להם העונש ולכן ויאמר א' לכח קץ כל בשר בא לפני וגו'. והבן:
ח) אלה וגו' את הא' התהלך כח ובתרגום בדחלתא דה' הליך כח, ונ"ל דהנה מה מאוד צריך האדם החי לשפוך נפשו אל ה' ולבקש על נפשו להשמר ולהנצל מהאשה זרה ולראות שיהי' לו רק בנים כשרים ולא ח"ו זרע פסול המה נגעי בנ"א, והעצה מבואר בסה"ק דיראת השי"ת מסיר התאוה וממילא לא יהי' לו נגעי בנ"א. וז"פ אלה תולדות נח כלומר רק אלה הכתובים בפרשה ולא זולתם, והוא משום את הא' התהלך נח ובתרגום בדחלתא דה' הליך כח שהי' לו יראה מהשי"ת שמשבר כח התאוה. והבן:
ט) אלה תולדות כח וגו' ובמד"ר הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד הפוך רשעים ואינם זה דור המבול ובית צדיקים יעמוד זה כח, ונ"ל בפשיטות עפימש"כ בעבודת ישראל ז"ל דמשו"ה נקרא המבול מי נח כמש"א ישעי' הנביא כי מי נח וגו', כי לא הי' מדרכי השי"ת להשחית כל העולם במי המבול אם לא שנשאר נח ויהי' שארית בארץ לבריאת עולמו א"כ הי' כח היסוד לענוש הרשעים לכן נקרא המבול מי כח ע"ש וז"פ המדרש הפוך רשעים ואינם זה דור המבול ר"ל משו"ה השחית אותם הקב"ה, הוא משום ובית צדיקים יעמוד זה כח ר"ל כיון שנשאר נח ובניו כי בלא"ה ל"ה הקב"ה מביא המבול. והבן:
י) נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו את האלקים התהלך כח, ונ"ל עפי"ד הדודאים בשדה לפ' הפסוק תמים תהיה עם ד' אלקיך. כי האיש שאינו דבוק בהשי"ת אינו נקרא תמים רק פלג גופא כי נפרד משורשו ורק אז הוא תמים אם ד' עמו בכל דרכיו, וז"פ תמים תהי' שלא יהי' פלג גופא ע"י עם ד' אלקיך שיהי' עם השי"ת עכדה"ק, וז"פ נח איש צדיק תמים ולא הי' פלג גופא יען את האלקים התהלך כת שהי' ד' עמו. והבן:
יא) נח איש צדיק תמים הי' וכו' ובאבן עזרא איש צדיק במעשיו תמים בלבו, ונ"ל דנודע דיש דעת מינים שאומרים רחמנא ליבא בעי ואם לב האדם שלם עם ד' די בזה ולא צריך למעשה המצות בידים וכבר האריכו המפורשים לסתור דעה זאת הנפסדה וראיתי בשם הגאון מו"ה ליבש אביו של השו"מ ז"ל לפ' דברי חז"ל סוטה [מ"ד ע"ב] סח בין תפילה לתפילה ופרש"י בין הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש עבירה הוא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה, דהנה בכל מלחמה יש ב' דברים שמנהיגים המלחמה שר צבא ואנשי החיל והנה השר צבא עומד בראש החיל הוא חושב מחשבות איך לערוך המלחמה והחיל עושים כפי מה שעלה במחשבות השר צבא וזה בלא זה א"א לעמוד ולנצח את המלחמה ושר הצבא הוא המחשבה ואנשי החיל המה המעשה וע"י שניהם בידם להצליח במלחמה והנה ידוע דתפילין של ראש מורה על המחשבה ושל יד מורה על המעשה וז"כ מאמרם הסח בין תפילין לתפילין היינו שעושה הפסק בין מחשבה למעשה ואומר כי אין צריכין שניהם ודי אם מקיים המצוה באחת מהם או במחשבה או במעשה עבירה הוא בידו, וחוזר עליה כלומר חוזר מדיעה הנפסדה הלז ע"י מעורכי המלחמה דמשם מוכח דצריכים מחשבה ומעשה לגבור את האויב וכ"כ במלחמת היצה"ר צריכים המחשבה והמעשה עכ"ד דפח"ח, והנה מבואר במדרש כל מקום שנאמר הי' הוא מתחילתו ועד סופו וזש"א הכ' נת איש צדיק במעשיו תמים בלבו במחשבה כמבואר באבן עזרא הנ"ל כי המחשבה והמעשה שתיהם הי' עקרים אצלו כל ימיו ולא שחזר מדעתו ע"י עורכי מלחמה וז"פ הי' מתחלתו ועד סופו כמבואר במדרש הנ"ל דכל ימיו הי' צדיק במעשיו ותמים בלבו במחשבה. והבן: יב) אלה וכו' איש צדיק תמים הי' בדורותיו ובזוה"ק רבי חייא פתח ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ וכו', ונ"ל דאחז"ל הי' בדורותיו לגנאי שלא הי' צדיק אלא נגד אנשי דורו שהי' רשעים. ובדרשות ז' מהר"י מינץ ז"ל כתב דבא להשמיענו שבח מצד צדקתו לא הי' ראוי להנצל אבל השי"ת ברחמיו ראה ליתן שם ושארית למין האנושי הוצרך להציל אותו כי לא הי' בדורו צדיק יותר ממנו, ויהי' מזה טובה למען דעת לגאולתינו העתידה שלעולם יירשו ארץ אף אם לא נהי' ח"ו ראוים לגאולה מצד זכיותינו מ"מ נגד הדור יהי' בנ"י צדיקים כמו כח שהי' צדיק רק כנגד הדור אפ"ה הצילו השי"ת ע"ש. ולפי"ז מובן דברי הזוה"ק דנת איש צדיק תמים הי' בדורותיו רק נגד אנשי דורו ואפ"ה הצילו השי"ת כ"כ ועמך כלם צדיקים כנגד אנשי הדור לכן לעולם יירשו ארץ לגאול אותנו במהרה. והבן: יג) נח איש צדיק תמים הי' וכו', ונ"ל דאיתא בזרע ברך על הא דאיתא במדרש הן צדיק בארץ ישולם זה נח שגם כח חטא אלא עשה תשובה ונתקבלה תשובתו לכן הי' צדיק, אמנם העיר דהא אין תשובה מועיל בבן נח, וראיתי ביד אבי שלום לתרץ כי תשובה הוא מבינה ששם אין מגע עכו"ם אבל נח הי' מושלם בשש קצוות והי' כאחז בבינה כדאיתא בזוה"ק בפרשתן לכן הי' מועיל תשובתו, וה"ט דנאחז בבינה דלמד תורה כמו שאחז"ל ע"ש. והנה כבר הקשו הקדמונים איך למד נח תורה הא אסור לב"נ ללמוד תורה ותירצו דה' דב"נ אסור ללמוד תורה שהוא ערל אבל כח שנולד מהול כמבואר בזוה"ק דלכן הי' נקרא תמים שנולד מהול והנימול מותר ללמוד תורה עכ"ד. ולפי"ז מובן ההמשך נח איש צדיק הגם שחטא מ"מ הי' צדיק דנתקבלה תשובתו כיון שהי' לו אחיזה בבינה דלמד תורה דהי' מותר לו ללמוד תורה דלא הי' ערל דנולד מהול, וזהו תמים הי' שנולד מהול לכן הי' צדיק דנתקבלה תשובתו והבן ונכון הוא בס"ד:
יד) נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו את האלקים התהלך כח, ונ"ל עפי"ד רש"י ז"ל בע"ז [ה' ע"א] דתמים היינו עניו ושפל רוח ע"ש. והנה בהא דפליגי חז"ל דחד אמר אני את דכא אשכון וח"א אתי דכא ראיתי בשם הגאון מו"ה רש"ק ז"ל דאו"א דברי אלקים חיים דאם הדור המה זכאין אזי משרה השי"ת שכינתו למטה והיינו את דכא, וכשאין הדור זכאין ואינם ראוים להשרות שכינתו בתוכם אזי השי"ת מגביה את הצדיק שהוא עניו למעלה והיינו אתי דכא עכ"ד. ולפי"ז מובן הפסוק כח איש צדיק תמים שהי' עניו כנ"ל, והי' מהראוי שהשי"ת ישכון שכינתו למטה אבל הי' החסרון הי' בדורותיו ובמדרש בדור של רשעים א"כ אינם ראוים להשרות שכינה הק' למטה, לכן את האלקים התהלך נח היינו שלא ירד השי"ת למטה שכינתו רק הגביה אותו למעלה היינו אתי דכא, שאת האלקים התהלך נח ולא שהאלקים הלך עם כח למטה. והבן:
טו) אלה וכו' את האלקים התהלך נח בתרגום בדחלתא דד' הליך כח, ובספורנו וז"ל הלך בדרכיו להיטב לזולתו, ובבעה"ט האלקים התהלך נח סופי תיבות חכם, ונ"ל עפיד"ק של הגה"ק מרן מראפשיטץ ז"ל שאמר שצריך האדם להיות ירא שמים וטוב לב וחכם. כי אם הוא ירא שמים בלא חכמה הוא שוטה, ואם הוא טוב לב בלא יראת שמים הוא בעל תאוה, ואם הוא חכם בלא יראה הוא אפיקוריס עכדה"ק, וזאת אמרה תוה"ק שהי' לנח יראה שמים דאת האלקים התהלך נח בדחלתא דד' הליך כת וגם הי' טוב לב כדברי הסופורנו להיטב לזולתו וגם הי' חכם כדברי הבעה"ט. והבן:
טז) נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו את האלקים התהלך נח ויולד נח שלשה בנים את שם את חם, וברש"י ז"ל את האלקים וכו' דנח הי' צריך סעד לתומכו, ומקשים דאם הי' צדיק תמים מדוע הי' צריך לו סעד, ונ"ל עפי"ד הפלאה הובא בח"ס ז"ל דלפעמים צדיק גמור עושה מעשים שאינם ראוים לו הוא מפאת שעתיד לצאת ממנו זרע שאינו הגון ובעוד שנשמתו גנוזה אצלו מתעוררו לעשות דבר שלא כדת וכן להיפך אפילו רשע עושה לפעמים מעשים טובים כי גנוזה אצלו נשמה של צדיק אשר מעוררו לטוב עכ"ד א"כ שפיר הי' צריך כח סעד שלא יעשה מעשים שאינם ראוים לו, יען כי הלא הי' גנוזה אצלו נשמה שאינו טהורה הוא חם, וזש"א הכ' כח איש צדיק וכו' ואפ"ה את האלקים התהלך כח והי' צריך סעד, יען ויולד נח וכו' את שם את חם א"כ כשמת חם היתה גנוזה אצלו לכן הי' צריך לו סעד לתומכו. והבן:
יז) נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו את האלקים התהלך כח ויולד כח שלשה בנים ואחז"ל בדורותיו שהאריך ימים שהי' חי שלשה דורות ובספורנו את האלקים התהלך כח הלך בדרכיו להיטב לזולתו והוכיח בכי דורו ע"ש. ונ"ל עפי"ד הח"ס ז"ל לפרש הפ' והותירך ד' לטובה בפרי בטנך עפי"ד הרמב"ם ז"ל שכ' שאשרי מי שמשלים שנותיו במהרה שקונה שלימות נפשו בעוה"ז בזמן קצר ולא צריך להאריך ימים, א"כ הזקנה לא יהי' תפארת להצדיק כי כראה מזה שלא הגיע עוד אל תכלית שלימותו, אולם האמת שגם הצדיקים זוכים לזקנה כי הקב"ה מאריך ימיהם אף שאינם צריכים להשלמת נפשם כדי שידריכו את אחרים להיטב לזולתו להוכיח להם ויזכו את הרבים, ובפרט אם יש להם בנים נצרך להם אריכות ימים להדריך את בניהם, וז"פ והותירך ד' לטובה שתשאר בחיים ולא יהי' לרעה יען כי לא השלמת עוד את עצמך אלא לטובה בפרי בטנך עבור להדריך את ב"ב ודפח"ח. וזש"א הכ' כח איש צדיק תמים ואפ"ה הי' בדורותיו שהאריך ימים בכמה דורות, יען את האלקים התהלך כח ובספורנו הלך בדרכיו להיטב לזולתו והוכיח את בני דורו, וגם ויולד כח שלשה בנים א"כ הי' מהצורך האריכות ימיו אף שהי' צדיק תמים, למען יגדל בניו בדרכי תורה לכן הי' לו אריכות ימים. והבן:
יח) ועפי"ד הח"ס ז"ל הנ"ל דאף שהשלים ימיו מאריך ימים למען יגדל בניו לתורה יל"פ דברי הש"ס ב"ק [צ"ב ע"ב] דאמרי אינשי כד הוינן זוטרא לגברי השתא דקשישנא לדרדקי ע"ש, דהכוונה כד הוינן זוטרא צעירים לימים כבר היינו לגברי היינו שכבר השלמנו ימינו, ואפ"ה הארכנו ימים עבור הילדים לגדלם לתורה וזהו השתא דקשישנא לדרדקי, היינו לגדל בנינו לתורה. והבן:
יט) נח איש צדיק תמים וכו' את האלקים התהלך נח ובזוה"ק תמים דנולד מהול, וכ"ל עפי"ד הבעה"ט פ' נצבים עה"פ מי יעלה לכו השמימה וז"ל ר"ת מילה וס"ת הוי"ה לומר שאינו יכול לעלות אצל ה' אם לא שיהא נימול, וכן התהלך לפני והיה תמים שנאמר על המילה עכ"ל. וזש"א הכ' כח איש צדיק תמים הי' ובזוה"ק שנולד מהול, לכן שפיר את האלקים התהלך נח כי אם לא הי' מהול לא הי' יכול להיות אצל ה':
כ) אלה תולדות כת, וכ"ל עפי"ד זקיני המגלה עמוקות ז"ל לפרש הפ' אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל בני ישראל דאחז"ל רובן בגזל ומיעטן בעריות והכל בלשון הרע, ופריך הכל קס"ד ומשני באבק לשון הרע, ור"ת אלה הוא אבק לשון הרע וז"פ אלה אבק לשון הרע הדברים אשר דיבר משה בתוכחה אל כל בנ"י שנכשלים בזה עכדה"ק. והנה אחז"ל טוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון ואיתא בקדמונים דהיינו עון לשון הרע דאם כח מעבודתו שאינו עוסק בתורה ולא במלאכה גורם שידבר לשה"ר, וז"פ אלה היינו אבק לשון הרע תולדות הוא תולדות כח ע"י שנח ואינו יגע ועמל לא בתורה ולא בד"א ועיין בנועמ"ג לדרכו ע"ש:
כא) נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו את האלקים הההלך נח ובבעה"ט האלקים התהלך נח סופי תיבות חכם. ונ"ל דכתוב לב חכם לימינו ולב כסול לשמאלו ואיתא בשם הגאון מווילנא ז"ל לפרש לאחז"ל אך למעט וגם לרבות והנה האותיות לימין לב הוא כ' קודם הלמ"ד ואל"ף קודם הבי"ת היינו תיבות אך למעט ולשמאל תיבות לב הוא ג' אחר הבי"ת ומ"ם אחר הלמ"ד היינו תיבות גם לרבות וזהו לב התיבות לב חכם לימינו בוחר האותיות לימינו של לב היינו תיבות אך למעט שיהי' עניו אבל כסול בוחר לשמאלו והוא תיבות גם לרבות להיות בעל גאוה עכדפח"ח, וברש"י ע"ז [ה' ע"א] דתמים היינו עניו, וזש"א נח איש צדיק תמים הי' שהי' עניו יען את האלקים התהלך נח שס"ת הוא חכם שהי' חכם שבחר תיבות אך למעט עצמו להיות עניו. והבן:
כב) ולפי"ז יל"פ המדרש בשלח ויקח משה את עצמות יוסף עמו, הדד"כ חכם לב יקח מצות להגיד שבחו של משה שכל ישראל עסקו בביזת מצרים ומשה עסק בעצמות יוסף, דנודע דבמצוה שאין לו להאדם הנאת הגוף כח לו לעשות בלתי לד' בלבדו מהמצוה שיש לו ג"כ הנאת הגוף. אבל באם עושה המצוה שיש לו הכאת הגוף ועכ"ז אינו עושה למען הנאתו רק למען כבוד השי"ת אזי גדולה ממצוה שאין לו הכאת הגוף, [עי' לעיל פ' בראשית אות ח' מזה] והנה במצרים הי' לפני בנ"י ב' מצות ביזת מצרים לקיים מה שהבטיח הקב"ה לאאע"ה, וגם לקיים השבועה ליוסף ליקח עמהם עצמותיו, ומצות ביזת מצרים הוא מצוה שיש לה הכאת הגוף וליקח עצמות יוסף הוא מצוה שאין בה הנאת הגוף, והנה בכי ישראל בחרו לעצמם מצות ביזת מצרים כי ידעו שיהי' כוונתם לא להנאת עצמם רק לעשות רצון השי"ת א"כ המצוה זו גדולה מליקח עצמות יוסף, אבל משה רבינו שהי' עניו מאוד חשב שטוב לו יותר לבחור ליקח עצמות יוסף שאין בה הנאת הגוף. מליקח הביזה פן יהי' לו ג"כ הנאת הגוף והא דעמדה לו להיות עניו יען שהי' חכם ולב חכם לימינו לבחור בענוה כנ"ל. ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל ויקח משה את עצמות יוסף הדד"כ חכם לב יקח מצות להגיד שבחו של משה שכל ישראל עסקו בביזת מצרים אבל משה רבינו יען שהי' חכם לב א"כ הי' עניו לכן בחר במצות ליקח עצמות יוסף ולא במצות ביזת מצרים ודו"ק ונכון בס"ד:
כג) נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו וברש"י הנ"ל תמים עניו, ונ"ל עפי"מ חז"ל אם הגשמים נעצרים ילך אצל חסיד שבדור ואם לחש ונענה והגיס דעתו מביא אף לעולם, ותמהו מה העולם חייב שהוא הגיס דעתו וכ' בתולדות ז"ל לתרץ דבודאי הדור אינם צדיקים דאם הי' צדיקים לא הי' יכול להגיס דעתו כי הלא נמצאים הרבה צדיקים כמותו עכ"ד, וזהו שאמרה תוה"ק שנח הי' צדיק תמים וברש"י עניו אף שהי' בדורותיו של רשעים לא הגיס דעתו:
כד) נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו וכו' והכני משחיתם, ובזוה"ק באבוד רשעים רכה, וכ"ל עפי"ד הזוה"ק וז"ל בכל דרא ודרא דעבוד דינא בחייבא עלמא חדוה ותושבחא קמי קב"ה וכו' והכי מילי כד מטי זמנא אבל לא מטא זמנייהו לית חדוה קמיה, ואי תימא איהו עד דלא מטא זמנייהו אמאי עביד בהו דינא אלא בגון דמשתתפי בהדייהו דישראל ואבאהשא לון ובג"כ עביד בהי דינא לאוביד לון מעלמא בלא זמנו עכ"ל, ולפי"ז מובן דברי הזה"ק נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו א"כ לא משתתף עם אנשי דורו א"כ ע"כ כבר הגיע זמנם לאבוד אותם, לכן באבוד רשעים רנה. והבן: כה) ולפי דהזה"ק הנ"ל יל"פ המשך הפ' בפ' בשלח וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וכו' אז ישיר משה ובנ"י וכו', דהנה אחז"ל דאדם הניצול בזכות עצמו זוכה ורואה במפלת שונאיו ואם אינו ניצול בזכות עצמו אינו רואה במפלת שונאיו, והכה הי' מקום לומר דהא דנאבדו המצרים אף שלא הי' עוד זמנם לאבדם מ"מ נאבדו יען שנשתתפו ישראל עמהם כדברי הזוה"ק הנ"ל או דיכולים לומר דלא נשתתפי ישראל עמהם אלא שכבר הי' הזמן לאבדם, ומדחזו בנ"י במפלת המצרים מוכח שלא השתתפו עמהם ונגאלו בזכות עצמם, א"כ ע"כ כבר בא הזמן לאבדם ובבא הזמן אז אמרינן באבוד רשעים רנה כדברי הזוה"ק הנ"ל, ולפי"ז א"ש ההמשך וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים א"כ מוכח דלא השתתפו עמהם, וע"כ הא דנאבדו דכבר הגיע זמנם ע"כ שפיר אז ישר משה ובנ"י את השירה וכו' כי בבא הזמן אז באבוד רשעים רכה. והבן וב"ה כי הוא דבר נכון:
כו) ותשחת וכו' וירא א' וכו' כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ ויאמר א' לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס, ובבעה"ט חמס בגימטריא גיהנם וצ"ב, ונ"ל דאחז"ל כי השחית כל בשר את דרכו שהשחיתו זרע לבטלה, והנה בתוס' סנהדרין [ט"ז ע"ב] ד"ה והא מבואר דב"נ אינם מוזהרים בהשחתת ז"ל כיון שאינם מצווים על פו"ר ע"ש, וכ"כ התוס' יבמות][י"ב ע"א] ד"ה שלש לענין נשים ועי' ברשב"א נדה [י"ג ע"א], אמנם מדברי התוס' חגיגה [ד' ע"ב] ד"ה לא נראה דגם ב"נ מצווה על פו"ר וע"ש במהרש"א שתמה עליו ועי' במל"מ מלכים פ"ו ה"ז ועי' בשד"ח כללים אות ז' כלל כ' דמפורש בשאלתות פ' ברכה דב"נ מצווה אפו"ר ע"ש, והיטב אשר דיבר בזה האהל דוד יבמות ס"ג ע"ב עפי"ד הש"ס הנ"ל דס"ל לבן עזאי דכל אדם שאינו עוסק בפו"ר כאלו שופך דמים שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך וכתוב בתרי' ואתם פו"ר ע"ש והרי בן עזאי ס"ל דדרשינן סמוכין ביבמות [ד' ע"א] ע"ש, לכן ס"ל דאם אינו עוסק בפו"ר כאלו שופך דמים אבל למד"א דלא דרשינן סמוכין אינו כאלו שופך דמים, ולפי"ז למד"א דדרשינן סמוכין והוה כאלו שופך דמים שפיר ב"כ מצווה על פו"ר דהא מצווה על שפיכות דמים אבל למד"א דלא דרשינן סמוכין אין ב"נ מצוה על פו"ר ע"ש, [והגם דקרא דשופך דם וכו' ואתם פו"ר נאמרה אחר המבול, א"כ י"ל דקודם המבול לא הי' מצווים על פו"ר, אמנם י"ל לפי"ד הרש"י ז"ל בראשית עה"פ ולמך שבעים וכו' וז"ל ונשיו פורשות ממנו משקיימו פו"ר עכ"ל והרא"ם הקשה הא פו"ר אינה בכלל ז' מצות ותירצו המפורשים דס"ל לרש"י דהוא בכלל שפיכות דמים דחשיב לה ונצטוו עוד מאדה"ר ועי' סנהדרין [נ"ט ע"ב ובתו' שם ואכמ"ל] א"כ לפי"ז למאן דדרוש סמוכין ומצווה על פו"ר מצווה כמי על השחתת ז"ל אבל למאן דלא דרוש סמוכין ואינו מצווה על פו"ר אינו מוזהר על השחתת ז"ל, והנה טעם פלוגתתן אי דרשינן סמוכין או לא מבואר בהגהות מוהר"צ יבמות [ס' ע"א] אי תורה מגילה מגילה כתבה אי חתומה נתנה, דאי מגילה מגילה כתבה לא נאמרה בפעם א' רק במשך ארבעים שנה פעם שנה זו ופעם בשנה אחרת ואיך שייך למדרש סמוכין כיון שלא באו המצות בפעם אחד[משא"כ משנה תורה ס"ל לכ"ע דדרשינן סמוכין כיון שבא הדיבור בפעם א' ממשה רבינו לישראל] אבל למאן דס"ל דחתומה כתבה שפיר דרשינן סמוכין דנתנה בפעם אחד ע"ש ודפח"ח. והנה כתוב לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק ופליגו בסנהדרין [קי"א ע"א] לר"ל מי שעובר חק א' כאלו עבר על כל התורה כלו וכופל לגיהנם. ור"י ס"ל מי שמקיים אפילו חוק אחד כאלו קיים כל התורה וניצול מגיהנם ע"ש, ומצאתי בפתח האהל מקדמון ערך יצר טוב, וז"ל זה דסובר ופערה פיה לבלי חוק מי שעובר חוק א' כאלו עבר על התורה ע"כ סובר כמד"א דתורה מגילה מגילה נתנה דכיון דתורה מגילה נתנה א"כ אין למצוה זו שום דיבוק וחיבור עם המצוה שאחריו מאחר דלא בהדי הדדי נתנו ולמאן דסובר ופערה פיה מבלי חוק אי שמקיים חוק א' כאלו קיים כל התורה סובר כמד"א דתורה חתומה נתנה ומאחר דהמצות כולם כאחד כאמרו ינשכו לפי"ז כיון דמקיים מצוה אחת כאלו קיים כל התורה ודו"ק עכ"ל, [וצ"ע דהא ר"ל ס"ל מי שעובר חוק אחד וכו' וס"ל בגיטין ס' ע"א חתומה נתנה, ור"י ס"ל אפילו מקיים חוק אחד וכו' ס"ל מגילה מגילה נתנה ע"ש והבן] והנה כתוב אצל דור המבול וירא ד' כי רבה רעת האדם וכתבו המפורשים דהעבירות רבו על המצות אבל עכ"פ החזיקו איזה מצות, ולפי"ז יבואר על נכון הפ' הנ"ל, וירא א' את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו בהשחתת ז"ל, יען דסברו אנשי דור המבול דב"כ אינו מצווה על השחתת ז"ל כיון דב"נ אינו מצווה על פו"ר, וס"ל דלא דרשינן סמוכין כדברי האהל דוד הנ"ל, וה"ט דלא דרשו סמוכין דס"ל דהתורה מגילה מגילה נתנה כדברי מוהר"צ חיות, א"כ ס"ל כמד"א ופערה פיה מבלי חוק דאם לא קיים אפילו חוק א' כופל לגיהנם כדברי הפתח האהל הנ"ל, א"כ כיון דהי' מלאה הארץ חמס ולא קיימו את חוק אחד מגיע להם גיהנם לפי שיטתם, לכן אמר א' לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס, ובבעה"ט חמס גימטריא גיהנם כי מגיע לכל אנשי דור המבול הגיהנם ודו"ק וב"ה הוא דבר נחמד:
כז) עויל"פ הפ' הנ"ל וירא וכו' כי השחית כל בשר וכו' קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס, ובמדרש א"ר לוי חמס זה ג"ע חמס זה שפיכות דמים חמס זה ע"ג וכו' ע"ש, עפי"ד הנ"ל דאנשי דור המבול אמרו דלא דרשינן סמוכין ע"כ השחיתו בהשחתת ז"ל, ונודע דברי השל"ה הק' והמפורשים ז"ל דכתוב תשב אנוש עד דכ"א ר"ת דם כפירה אשת איש דאי אמרינן עד ועד בכלל מועיל תשובה גם בעבירות אלו אבל א"א ולא עד בכלל אינו מועל תשובה על עבירות אלו עכ"ד, וכבר כ' המפורשים דלמד"א דתשובה קודמה לבריאת עולם גדול כחה ומועיל תשובה גם על עבירות הנ"ל, והנה במדרש בראשית מנה ששה דברים שקודמו לבריאת העולם ור' אהבה בר"ז אומר אף התשובה שנאמר בטרם הרים יולדו מאותה שעה תשב אנוש עד דכא ע"ש, וכ' ביפה תואר דפליגי אי דרשינן סמוכין דמד"א הראשון לא דרוש סמוכין ותשב אנוש עד דכ"א אינו דבוק עם בטרם הרים יולדו, ור' אהבה בר"ז ס"ל דדרשינן סמוכין וכתוב בטרם הרים יולדו וכו' תשב אנוש עד דכא, שממ"נ דתשובה קודמה לברה"ע עכ"ד ולפי"ז מובן הפ' הנ"ל וירא א' וכו' כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ בהשחתת זרע דאמרו דלא דרשינן סמוכין כנ"ל, א"כ לשיטתם תשובה לא קדמה לבה"ע א"כ לא מהני תשובה על ג"ע שפיכות דמים וע"ז דאמרינן תשב אנוש עד דכ"א דם כפירה א"א היינו שפיכות דמים ע"ז ג"ע דלא עד בכלל, לכן אמר א' קץ כל בשר בא לפני דאינו מועיל להם תשובה, כי מלאה הארץ חמס ובמדרש היינו ג"ע שפיכות דמים ע"ז, ועל עבירות אלו לפי שיטתם לא מהני תשובה והבן ונכון הוא בס"ד:
כח) ולפי"ז מובן המדרש הים ראה וינוס מה ראה ראה ברייתא דר' ישמעאל בשלש עשרה מדות התורה כדרשת, דהנה כבר כתבו המפורשים דהים טען דאף שעשו תשובה יש להם דין בני כח ולב"נ לא מהני תשובה עכ"ד, והנה מבואר במפורשים דאם נימא דתשובה דמהני הוא כחוק בלא טעם מועיל בב"נ גם כן תשובה, אבל א"כ דה"ט דמועיל תשובה דקודמה לבריאת עולם אזי אמרינן דלישראל מועיל תשובה דגם המה קודמו לבריאת העולם ולא לבן כח, כמבואר בעיר דוד לקיני הגאון ז"ל אות רי"ז ע"ש דברים נפלאים. וכבר מבואר באות הקדים דלמאן דלא דריש סמוכין לא נשמע דקדמה תשובה לבריאת העולם, וע"כ הא דמהני תשובה דחוק הוא ומועיל ג"כ בב"נ, והרי נודע דברי הר"ש מקינין ז"ל הובא במדות אהרן בגזירה שוה פ"ג חלק ח' דמש"ה לא מנאה ר' ישמעאל בשלש עשרה מדות שתורה נדרשת סמוכין, ע"כ דס"ל דלא דרשינן סמוכין ע"ש, ולפי"ז א"ש המדרש הנ"ל הים ראה וינוס מה ראה ראה ברדר"י דבשלש עשרה מדות התורה כדרשת, א"כ ס"ל דלא דרשינן סמוכין ותשובה לא קדמה לבה"ע וחוק הוא דמועיל תשובה, א"כ גם לב"כ מועיל תשובה לכן וינוס והבן:
כט) ויאמר וכו' כי מלאה הארץ חמס ובמדרש שנאו בשער מוכיח, וכ"ל עפי"ד קדוש דו"ז אדמו"ר הגה"ק משכיאווא ז"ל, שהוכיח בשער בת רבים לגאון עולם אודות בתו ההולכת בשוק שלא כדרך בנות צנועות, ואמר לו הגאון שלא יפה עשה במה שהוכיח אותו בפרהסיא שהי' לו להוכיח בסתר, והשיב לו דאם העבירה נעשה בסתר אזי די התוכחה בסתר לא כן בתכם הולכת בשוק והעבירה נעשה בשער בת רבים צריך התוכחה ג"כ להיות בפרהסיא עכד"ק, [ועי' בקצה"ח ס' כח סק"ח ובפ"ת רש"י ל"ד ובמהר"ם א"ש ס' ז' דלא בעינן תשובה בפרהסיא בחטא בסתר ע"ש] ומבואר במדרש כי מלאה הארץ חמס דחמס שאינו שוה פרוטה כך הי' עושים היה אחד מוציא קיפתו מלאה פירות היה זה בא ונוטל פחות מש"פ וזה בא ונוטל פחות מש"פ ועי' בנזה"ק וז"ל שכך עשו באחד שהוציא קופתו מלאה פירות שנתחברו עליו הרבה ליקח כל א' פחות משו"פ ובזה נכשלו רובם ככלם וכל זה נעשה בפרהסיא בפומבי עכ"ל [עי' שם שמתרץ בזה קו' היפ"ת ע"ש] ולפי"ז יובן המדרש הנ"ל כי מלאה הארץ חמס הדד"כ שנאו בשער מוכיח, הכוונה דאם המה הי' עושים העבירות בסתר הי' עמם הצדק לשנוא את כח במה שהוכיח אותם בשער בפרהסיא, אבל כיון שמלאה הארץ חמס היינו כדברי הנזה"ק הנ"ל דהחמס הי' בפרהסיא א"כ שפיר עשה נח שהוכיח אותם בשער בפרהסיא ולא הי' להם לשנוא אותו. והבן:
ל) ולפיד"ק של אדמו"ר הנ"ל ז"ל יל"פ הפ' תהלים כ"א למנצח מזמור לדוד בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע והדקדוקים רבו, ונ"ל דהנה דהמע"ה הי' שמח ומזמר על אשר בא נתן הנביא להוכיחו בהסתר ולא בפרהסיא. והטעם באמת למה לא הוכיח אותו ברבים יען דהחטא שבא אל בת שבע הי' ג"כ בצנעה ע"כ הי' התוכחה ג"כ בצנעה וז"פ למנצח מזמור לדוד, שהיו מזמר בבוא אליו נתן הנביא, היינו שלא הוכיח אותו ברבים רק בא אליו להוכיחו בסתר, והא דלא הוכיח אותו ברבים אלא בצנעה הטעם משום כאשר בא אל בת שבע, היינו דכמו שהמעשה הי' בהסתר דהא בא אל בת שבע בסתר לכן הי' התוכחה ג"כ בסתר. ודו"ק:
לא) וירא וכו' קץ כל בשר וכו' עשה לך תבת וכו' בא אתה וכו' צדיק לפני ונ"ל דאיתא בזה"ק מש"ה לא הגין נח על הדור דהי' לו להקריב קרבן קודם המבול ע"ש. ובנזה"ק איתא דמש"ה לא הגין על הדור דלא הי' צדיק גמור. ויובן עפיד"ק של העבודות ישראל ז"ל דלהיות צדיק גמור הי' צריך סעד מהקב"ה ובלא סעד הי' צדיק ולא גמור מש"ה לעיל כתיב צ"ת יען את האלקים התהלך כח וברש"י ע"י סעד אבל בלא סעד אמר הקב"ה כי אותך ראיתי צדיק לפני בלא תמים עכדה"ק, והנה באור יקרות כ' דמש"ה לא הקריב כח קרבן קודם המבול דבזבחים [ק"ח ע"א] פריך לה הש"ס איך הקריב כח קרבן הא רובע ונרבע פסולין למזבח, ומשני כל שקלטתו התבה בידוע שלא השחיתו דרכם, א"כ קודם שבא לתיבה ל"ה יכול להקריב מחשש רובע ונרבע ודפח"ח ולפי"ז מובן ההמשך הפ' וירא א' כי השחית כ"ב את דרכו ובסנהדרין [ק"ח ע"ב] מבואר שהי' רובע ונרבע ע"ש א"כ לא חטא כח שלא הקריב קרבן קודם המבול א"כ הי' לו להגין על הדור ועכצ"ל כנ"ל דבלא סעד מהקב"ה לא הי' צדיק תמים היינו גמור אלא צדיק בלא תמים לכן אמר לו הקב"ה והנני משחיתם ועשה לך תבה וכו' ולא הגין על הדור, יען כי אותך ראיתי צדיק לפני היינו צדיק בלא תמים לכן לא הי' יכול להגין על הדור. ודו"ק:
לב) ויאמר וכו' קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס ונ"ל עפי"ד מהר"י מוסקאטי ז"ל הובא בשב שמעתתא בהקדמה בהא דאאחז"ל קידושין מ' ע"ב] דהעולם נידון אחר רובו. היינו אם איש אחד הוא רוצח וא' גנב וא' מקבל שוחד וכדומה אזי אמרינן איסורין מבטלין זה את זה כמבואר בזבחים [ע"ח ע"א] פיגול ונותר וטמא שבללן ואכלן פטור דמבטלן זה את זה ע"ש א"כ ה"ה אם רוב העולם אינם רוצחים וכדומה מבטלין זה את זה דעכ"פ רוב העולם אינם רוצחים, אבל אם עוברים רובם על לאו אחד אזי לא שייך עוד ביטול וזהו שהעולם נידון אחר הרוב היינו עבירה מסוג אחד עכ"ד. וזהו שאמר הקב"ה לכח כי מלאה הארץ חמס מסוג אחד ולא שייך ביטול לכן והנני משחיתם. והבן:
לג) עשה לך תבת וכו' ואיתא במסורה עשה לך שתי חצוצרות, ונ"ל עפי"ד המפורשים לפרש מאיבי תחכמני, דיכולים ללמוד איך לעבוד את השי"ת במסנ"פ בראות עבודות הרשעים במסנ"פ להרע, וזש"א יעקב אבינו עם לבן גרתי ברש"י ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים, היינו לעשות במסנ"פ כמותו וז"פ ויבא עמלק וכו' ברפידים ואחז"ל ללמד שרפו ידיהם מן התורה והמצות, דאחז"ל דבא ד' מאות פרסה להלחם עם ישראל ולא חס על טורח הדרך למען רשעתו, ומזה למדו כי עבודתם הי' ברפיון ידים כנגד עבודת עמלק עכ"ד, והכה איתא באוהב ישראל ז"ל שמעתי בשם הה"ק הר"ר בער ז"ל שאמר אלו הדיבורים עשה לך שתי חצוצרת, נוטריקין שתי חצי צורות עכ"ד הק', וראיתי בקדושת יו"ט לכ"ק דו"ז הגה"ק ז"ל, לפרש עפי"ד חז"ל קידושין [כ"ח ע"א] דלעולם יראה אדם א"ע חציו חייב וחציו זכאי וכו' עשה מצוה אחת אשרי לו שהכריע א"ע ואת העולם כלו לכף זכות עשה עבירה אחת וכו' ע"ש וז"פ עשה לך שתי חצי צורות שידמה שחציו זכאי וחציו חייב, ואז יראה לעבוד את השי"ת בכל לב ונפש שיכריע לכף זכות עכ"ד דפח"ח, ולפי"ז מובן המסורה הנ"ל דכ"ז שהי' כח עם דור המבול הי' לו ממי ללמוד לעבוד את השי"ת דמאיבי תחכמני כנ"ל, אבל כאשר ראה שהשי"ת מצוה אותו לעשות התבה וכולם יאבדו, דאג שלא יהי' לו ממי ללמוד לעבוד את השי"ת בכל לבבו במסנ"פ לכן אמרה המסורה עשה לך שתי חצוצרות כנ"ל שתי חצי צורות שיחשוב שהעולם חציו זכאי וחציו חייב ואם עשה מצות אחת מכריע א"ע ואת כל העולם לכף זכות ואם עשה עבירה וכו' ועי"ז יעבוד השי"ת בכל לב. והבן:
לד) צהר תעשה לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים, ונ"ל דראיתי לפרש צהר תעשה וכו' עפימש"א חז"ל צדיקים מהפכין מדה"ד למדה"ר ועושים מתיבת צרה תיבת צהר להאיר וזש"א הקב"ה לכת צהר תעשה לתבה היינו לתיבת צרה תעשה שיהי' צהר ואל אמ"ה ר"ת אלקים מדות הדין תכלנה מלמעלה ע"י שתכלה מדה"ד מלמעלה היינו בשמים ודפח"ח, אמנם הלא מבואר לעיל אות י"ג דכח הי' בעל תשובה ואי אמרינן דבע"ת עדיף מצדיק שפיר יכול בע"ת ג"כ להפך מדה"ד למדה"ר, אבל א"נ דצדיק עדיף א"כ לא יכול כח להפך מדה"ד למדה"ר, והנה בתפארת יונתן כתב לפרש ופתח התבה בצדה תשים עפי"ד הש"ס מנחות [כ"ט ע"ב] דמש"ה יש לו לאות ה' פתת קטן מן הצד לקבל בע"ת, ופריך הש"ס ולעיול בהך פתח דלמטה ומשני דלא מסתייעא דהבא לטהר מסייעין לו לכן עשה הקב"ה פתח קטן בפני עצמו למעלה מהפתח דלמטה וה"ט דצדיק נכנס בפתח דלמטה ובע"ת בפתח דלמעלה דגדולים בע"ת מצדיקים דבמקום שבע"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד וזש"א הקב"ה ופתח התיבה היינו הפתח של תיבות אות ה' בצדה תשים להורות דבע"ת עדיף מצדיק עכדפח"ח ולפי"ז מובן ההמשך צהר תעשה לתיבה כנ"ל להפך מדה"ד לרחמים, ואל יפלא בעיניך הלא אתה בע"ת אמר לו הקב"ה ופתח התיבה בצדה תשים שהיא למעלה מפתח דלמטה דנשמע מזה דבע"ת עדיף מצדיק, ע"כ תיכול לעשות מצרה צהר כנ"ל. ודו"ק:
לה) ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ והקמותי את בריתי אתך ובאת אל התבה ונ"ל עפי"ד מוחז"ל בישמח משה לפ' הפ' ויאמר ד' אמחה את האדם וכו' ונח מצא חן בעיני ד' דהנה גם מדה"ר הסכים למדה"ד לכן כתיב ויאמר ד' אמחה וכו' דהוא מדה"ר והרי קיימ"ל בדיינים דאם אמרו כולם חייב הוא זכאי, והרי השי"ת שומר ג"כ את התורה ומדוע הביא את המבול, ולכן אמרה תוה"ק ונח מצא חן בעיני ד' א"כ הי' קצת זכות בעולם ול"ה כולו חייב לכן יצאו דור המבול לחייב עכ"ד הנחמדים, [וכ"כ אמר הקדושת לוי ז"ל לפ' באין מליץ יושר מול מגיד פשע א"כ הוה כלו לחוב, תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט דהדין כלו חייב זכאי, וצדקינו במשפט המלך המשפט דגם הקב"ה שומר משפט תוה"ק ודפח"ח [ועי' בחוות יאיר דמבואר להיפך דבבי"ד של מעלה אינו חייב רק בכלו חייב ע"ש] והכה בכזה"ק כ' לתרץ דלמה נאמר המבול מים כפל, עפי"ד המדרש דנשתנה סדרו של עולם דהמטר יורד ואח"כ התהום עולה, והכא הי' להיפך כמו שכ' נבקעו כל מעינות תהום וכו' והדר ואריבות השמים נפתחו, וידוע דמים התחתונים הי' רותחים והעליונים צוננים ומים התחתונים שהי' רותחים נקראים מבול מפני שבלו את הכל לכן כ' מבול מים דמקודם בא מים התחתונים ואח"כ העליונים וע"ש בד"ה אם דמים העליונים הוא מצד מדה"ר והתחתונים מצד מדה"ד וסדר העולם מתחלה בא הגשם מלמעלה מדה"ר ואח"כ נמשך אחריו מים התחתונים מצד מדה"ד ונתבטל מדה"ד במדה"ר, וכאן הי' להיפך כי באו מים מלמטה מדה"ד ואח"כ בא מים העליונים מדה"ר ונתבטל במדה"ד לכן אמרו חז"ל שבדור המבול נתהפכה מדה"ר למדה"ד עכ"ד הנחמדים ע"ש, ולפי"ז נבוא לביאור הפ' ואני הנני מביא את המבול מים, מקודם יבוא מים התחתונים ואח"כ העליונים א"כ יתבטל מדה"ר שיהי' כולו מדה"ד כנ"ל, א"כ יהי' כלו חייב וקיימ"ל כלו חייב זכאי דהא הקב"ה שומר את התורה, ולכן אמר הקב"ה והקמותי [באבן עזרא ואקיים] את בריתי [התורה שנקראת ברית] אתך ובאת אל התבה, ר"ל עמך בזה שאתה תנצל ואיכא עוד קצת זכות בעולם כדברי מוחז"ל הנ"ל. ודו"ק ונכון:
לו) עויל"פ הנני מביא את מבול מים וכו' לשחת כל בשר וכו' ובאת אל התבה וכו', עפי"ד הכזה"ק הנ"ל דהמבול הי' מים התחתונים מדה"ד והמים העליונים הי' מדה"ר, ונתבטל מדה"ר במדה"ד ונתהפכה גם מדה"ר לתדה"ד כנ"ל, והכה בתו"ת כ' על מחז"ל שכל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין, שכל גדול הדור ששקול נגד הדור כולו הקב"ה נותן כל הדור תחת מדה"ר וגדול הדור בחלקו של מדה"ד וזהו הענין של רחב"ד. אך הקשה א"כ למה לא נענש כח שיהי' בחלקו של מדה"ד והעולם כולו יתקיים במדה"ר, ותירץ דנתהפך אז מדה"ר למדה"ד ולא הי' מדה"ר כלל ע"ש. ולפי"ז מובן הפ' הנני מביא מבול מים א"כ נתהפכה מדה"ר למדה"ד כנ"ל וזהו לשחת כל בשר ובאת אל התבה אתה וכו' כיון דליכא מדה"ר כלל בעולם כדברי התו"ח הנ"ל. והבן:
לז) ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר אשר בו רות חיים ותיבות רוח חיים כמיותר, וכ"ל בדרך צחות עפי"ד התכלת מרדכי לפרש דברי הרש"י ואני הנני מביא הנני מוכן עפיד"ק של הגה"ק שר שלום מבעלז ז"ל, שביאר דברי הש"ס ריש מגילה על העץ אשר הכין לו תנא לו הכין הכוונה דענין הכנה לא שייך אלא למצוה ולא לעבירה לתלות את מרדכי, ולזה תנא לו הכין לתלות את המן והוה דבר מצוה עכדה"ק, והנה אחז"ל דאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה אלא ברשעים שנתמלא סאתן דמצוה לאבדם כמבואר בזוה"ק, ולכן אמר הקב"ה ואני הנני וכו' דהוה מצוה, ולכן כ' רש"י הנני מוכן כי במצוה שייך הכנה ודפ"ח ונודע כי פ"א אמר כ"ק מוח"ז רבינו הדברי חיים ז"ל שאין מצוה לקבור ולאבד את הרשעים והראי' כי אחז"ל כשיצאו בכ"י ממצרים הי' בלא מצות רק פסח ומילה, הלא בג' ימי אפלה קברי את הרשעים ומוכח שאין זה מצוה, והשיב לו בנו כ"ק דו"ז הגה"ק מגארליץ ז"ל דשם הי' רשעים מתים אין מצוה לקברם אבל רשעים חיים מצוה לקברם שלא ישחיתו לכלל ישראל ודפח"ח, וזש"א ואני הנני שהקב"ה מייחד את שמו על המבול יען שמצוה הוא לשחת כל בשר אשר בו רות חיים דרשעים אשר הם חיים מצוה לאבדם מעל פני הארץ. והבן: לא) ואני הנני מביא את מבול וכו' ובאת אל התבה וכו' ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התבה, ונ"ל ההמשך דנודע הקו' בענין הידיעה והבחירה הא השי"ת יודע הכל א"כ הידיעה מכריח לאדם על טוב או רע ומדוע איכא שכר ועונש, ואמר הרמב"ם ז"ל לתרץ כי לא מחשבותי מחשבותיכם ושנים כאחד אמיתיים השי"ת יודע והבחירה חופשית עכ"ד והנה בתפארת יהונתן כ' הא דאמר ה' להביא שנים מכל ובסוף אמר להביא שבעה יען דאין ידועות השי"ת מכרחת והבחירה חופשית א"כ שמא יטמאו בני אדם עד עת ביאת התבה לכל הבהמות ויהי' אסורין להקרבה דנעבדו בהן עבירה לכן לא צוה רק לשנים לקיום המין אבל בעת בואם לתיבה ונודע שנשארו הרבה שלא נעבדו בהן עבירה צוה השי"ת ליקח שבעה להקרבה ע"ש. ולפי"ז מובן ההמשך ואני הנני מביא את התבול וכו' לשחת כ"ב וכו' ובאת אל התבה, דאיכא עונש לדור המבול ושכר לכח לבוא להתבה, כי הבחירה חופשית. ומה"ט תיקח רק שנים מכל דהבחירה חופשית שמא יטמאו את הבהמות כנ"ל. והבן:
לט) ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התבה וכו' ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת אליך והי' לך ולהם לאכלה, וכ"ל ההמשך עפי"ד התפארת יהונתן ז"ל דכל בשר הורה לנו כי צוה ד' לכח להכניס עמו מבעלי חיים שאין בו עצם רק בשר לבד והקשה הא מבואר בחולין [נח] דכל שאין בו עצם אינו מתקיים י"ב חודש ע"ש א"כ למה יכנוס בע"ח שאין בו עצם לקיום המין הא המבול הי' י"ב חודש ולא ישארו חיים ע"ש, ונ"ל עפימש"כ המפורשים דאם הי' נח צריך להכין מזון על כל השנה אפילו מאה תיבות ג"כ ל"ה די דיש חיות גדולות פילים וראמים אך השי"ת שלח ברכה בהמזון ואינו חל רק אם יש מעט כמש"כ הזוה"ק הובא בטו"ז סי' תר"ע ע"ש וזה שאמר הקב"ה לנח ואתה קח לך מכל מאכל רק הצורך לך ואני אשלח הברכה והי' לך ולהם לאכלה עכ"ד, א"כ י"ל כיון דהמאכל יהי' ע"י ברכת השי"ת יש בנח המאכל הזה לתת חיות גם לבע"ח שאין בהם עצם להחיות יותר מי"ב חודש לכן אמר השי"ת להביא גם מבע"ח שאין בו עצם, ולפי"ז מובן ההמשך ומכל החי מכל בשר וכו' תביא אל התבה היינו אפילו מבע"ח שאין בו עצם לקיום המין כי יחי' יותר מי"ב חודש, וה"ט ואתה קח לך מכל מאכל רק עבורך והי' לך ולהם לאכלה ע"י הברכה ע"כ אפילו בע"ח שאין בו עצם יחיו יותר מיב"ח. והבן:
מ) ויאמר ד' לנח בא וכו' אל התבה וכו ומחיתי את כל היקום ובמדרש צדיק ד' צדקות אהב ישר יחזו פנימו זה כת וכ"ל דמדקדקים דלמה מתחלה מזכיר ד' רשעת הדור ומפלתם כי מלאה הארץ חמס והנני משחיתם ואח"כ מזכיר הצלת נח עשה לך תבת וכו' ואח"כ הזכיר תחלה הצלת נח בא אל התבה ואח"כ מפלת דור המבול ומחיתי, וכ"ל עפידחז"ל דגם נח לא הי' כדאי להנצל כי לא הי' צדיק גמור אלא כנגד רשעת הדור הי' צדיק, והנה נודע דברי הה"ק מסאוראן ז"ל לפרש ותמלא הארץ חמס עפי"מ שאיתא בכתבי האר"י הק' ז"ל דבשם כחש החי"ת הוא שורש הרע והשי"ן והנו"ן המה המתקה, וכן בשם סמא"ל הס"מ הוא השורש הרע והאל"ף למ"ד המה המתקה ובדור המבול פגמו כ"כ עד שלא נשאר רק חלק הרע החי"ת מכח"ש וס"מ מסמא"ל שהם אותיות אמ"ס וזהו כי מלאה הארץ חמ"ס, ולכן צוה ד' לעשות התבה ש' אמות ארכה לתקן השי"ן ונו"ן אמה רחבה לתקן הנו"ן ושלושים אמה קומתה לתקן הלמ"ד ואמה אחת למעלה לתקן האל"ף שיהי' לנח"ש המתקה ע"י השי"ן והנו"ן ולסמא"ל המתקה ע"י אל"ף למ"ד לכן כתיב ויעש כח ככל אשר צוה אותו א' היינו שתיקון כנ"ל עכדפח"ח, ולפי"ז י"ל דקודם שעשה התבה לא הי' צדיק גמור לכן מזכיר השי"ת תחלה דור המבול ואח"כ את נח דכנגדם הי' צדיק, אבל לאחר שעשה התבה ותיקון גדול עשה שיהי' המתקה לנח"ש ולסמא"ל הי צדיק גמור וראוי להצלה בפני עצמו ולא להעריך אותו כנגד הדור לכן מזכיר השי"ת קודם את כח ואח"כ את דור המבול, ומובן דאם האדם הוא צדיק גמור אזי יכול השי"ת ישר לראות פני הצדיק לא כן אם הוא רק צדיק כנגד הרשעים אזי מהצורך שיראה השי"ת מקודם את הרשעים ואח"כ לראות פני הצדיק כי לפי רשעת הדור הוא ג"כ צדיק, ובזה יל"פ הפ' הנ"ל כי צדיק ד' צדקות אהב ישר יחזו פנימו היינו שהשי"ת אוהב צדקות כזה שלא יצטרך לראות מקודם את פני הרשעים רק ישר יחזו פנימו היינו שיהי' יכול לראות ישר על פני הצדיק כי צדיק הוא בלא הערכה כנגד הרשעים, ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל בא אתה וכו' אל התבה שמזכיר מקודם את כח ואח"כ מזכיר דור המבול ומחיתי וגו' יען כי אותך ראיתי היינו אפילו בלא הערכה נגד הרשעים ג"כ אתה צדיק לפני וזהו כי צדיק ד' צדקות אהב היינו שאוהב צדקות כזה אשר ישר יחזו פנימו זה כח, שהי' יכול לראות ישר על כת ולא הי' צריך לראות מקודם את הרשעים, ודו"ק מא) עויל"פ המדרש הנ"ל בא אתה וכו' אל התבה כי צדיק ד' צדקות אהב, דאיתא בסה"ק דביאת נח להתבה הי' עונש להיות במאסר יען שהסכים עם מדה"ד שהי' בכחו לבטל מדה"ד דצדיק גוזר והקב"ה מקיים וזהו נחת רוח להשי"ת כמו שאמר רבינו הק' הנו"א ז"ל לפרש הכוי והנצח לחי העולמים. כי למלך בו"ד אם מנצחים אותו אינו לתפארת לא כן למלך מה"מ הקב"ה הוא תפארתו כמבואר בב"מ נ"ט ע"ב בתנורו של עכנאי, וזהו הכוי והנצח שיהי' הנצחון לכוי הוא אך לחי העולמים ולא לזולתו עכ"ד הק' הובא בישמח משה למוחז"ל ע"ש אבל נח הגם שידע שבכחו לבטל הגזירה חשב שאין זה לתפארת לנצח מלך בו"ד כש"כ למלך מלה"מ הקב"ה, אבל זה אינו דכל כח שנתן השי"ת לאדם בודאי נתן לו שיעשה ג"כ בפועל וכמו שכ' בנורא תהלות לפרש כי צדיק ד' צדקות אהב כי אינו דומה להצדיק שיש לו הכח ואינו עושה בפועל להצדיק שעושה גם בפועל ולז"א צדקות אהב היינו ב' צדקות צדקות הכח וצדקות הפועל עכ"ד, וזש"א המדרש דמש"ה הי' עונש לנח לבוא לתבה כי ד' צדקות אהב הכח והפועל ויען כי הי' לנח הכח לבטל הגזירה הי' לו לעשות בפועל לבטל הגזירה, והבן:
מב) בא אתה אל התבה כי אותך ראיתי צדיק לפני ותיבת לפני כמיותר, ונ"ל עפי"ד הבית שמואל אחרון דמשו"ה הי' נח צריך לבוא להתיבה להנצל בדרך הטבע ולא ניצל בדרך כס שלא כדרך הטבע הוא כיון שלא הי' צדיק גמור ע"ש, והנה איתא בזוה"ק הובא ג"כ ביער"ד ח"א דרוש ו' דצדיק גמור השכינה הולכת לפניו והוא אחריו כדי שיהי' יכול לראות השכינה הקדושה וצדיק שאינו גמור הוא הולך לפני' והשכינה אחריו כדי שלא לראות השכינה ע"ש, ולז"א השי"ת בא אתה אל התבה להנצל בדרך הטבע ולא תוכל להנצל בדרך נס שלא כדרך הטבע, כי אותך ראיתי צדיק לפני דוקא היינו צדיק שאינו גמור שהוא הולך לפני הקב"ה והקב"ה אחריו ע"כ מוכרח אתה לבוא להתבה, והבן:
מג) עי"ל עפיחד"א דמשו"ה לא נענש נח על שלא הוכיח את דורו יען שהי' עניו כ"כ וחשב שהוא גרוע יותר מבני דורו, ולכאורה קשה הלא ראה נח שהוא עומד לפני השי"ת ומדבר עמו ולא זכה לזה איש מבני דורו, אמנם ידוע דברי מרן מלובלין ז"ל על מאמר חז"ל [נדה ל' ע"ב] אפי' כל העולם אומרים עליך צדיק אתה הי' בעינך כרשע, ואמר הוא ז"ל דאפי' אם יאמר נביא או מלאך ג"כ לא יאמין להם, ואפי' אם יזכה לעמוד לפני השי"ת והוא בעצמו יאמר לו שהוא צדיק ויהי' הכרח שיאמן אבל רק על אותו רגע שהוא עומד לפני השי"ת אבל רגע אח"כ שוב יהי' בעיני' כרשע, כי שמא חטא באיזה חטא והרהור, עכדה"ק ז"ל. וכ"כ גבי כח אף שראה את הקב"ה מדבר אליו ובודאי הוא צדיק אבל אעפי"כ אח"כ כשהלך מלפני הקב"ה שוב לא האמין בעצמו אם לא חטא כנ"ל וזש"א ויאמר וגו' בא אתה וגו' אל התבה ואל יקשה לך מדוע אין אתה נענש על מה שלא הוכחת את בני דורך כי אותך ראיתי צדיק לפני דייקא ר"ל כשעמדת לפני היית בעינך לצדיק אבל כשהלכת מלפני שוב היית בעינך כרשע, וע"כ לא הוכחת אותם מחמת עניוותך ואין מגיע לך עונש וע"כ בא אתה אל התבה והבן:
מד) ולפיד"ק של רבה"ק מלובלין ז"ל, יש לתרץ קו' המפורשים דאמר הקב"ה לנח כי אותך ראיתי צדיק לפני מדוע לא נאמר צדיק תמים, ולפי"ד א"ש דהא מבואר ברש"י דתמים היינו עניו א"כ בעת שדיבר עמו הקב"ה לא הי' יכול להיות עניו כי ראה שהש"י מדבר עמו, וזהו שאמר הקב"ה כי אותך ראיתי צדיק לפני היינו כ"ז שאתה עומד לפני א"א להיות לך תואר תמים. והבן:
מה) ויאמר וכו' בא אתה וכו' אל התבה כי אותך ראיתי צדיק לפני, תיבת לפני כמיותר ונ"ל דהקשו מדוע לא נתפס כח בעד עון הדור הא צדיק כתפס בעון הדור, וי"ל דזהו אם הדור מחזיקים את הצדיק לצדיק אבל כח שהי' מביזה בעיני הדור כמבואר במדרש שהי' קורין אותו זקן מבוזה ואמרו שעליו יבוא המבול א"כ לפי דעתם לא הי' נח צדיק לכן לא כתפס בעבורם, וזהו שאמר לו הקב"ה בא אתה אל התבה ואין נתפס בעון הדור, יען כי אותך ראיתי צדיק לפני לפני דייקא ולא לפניהם כי לפניהם לא היית צדיק ע"כ אין אתה נתפס בעבורם:
מו) ויאמר ה' לנח בא וכו' אל התבה כי אותך ראיתי צדיק לפני [וברש"י ולא נאמר צ"ת שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו] וכו' אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וכו' שנים שנים באו אל נח אל התיבה][וברש"י שבאו מאליהן] וכו' בשנת שש מאות שנה לחיי כח וכו' נבקעו כל מעינות וכו' בעצם היום הזה בא כח ושם וחם ויפת בני נח ואשת כח ושלשת בניו אתם אל התבה ובמסורה בעצם היום הזה בא נח וכו' בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ד' ממצרים. ונ"ל לפרש המשך הפ' והמסורה דהכה אחז"ל דביאת כח להתבה הי' בדרך עונש כי הרבה רוח והצלה לפני השי"ת להצילו בלא התבה וחטא במה שלא הקריב קרבן קודם המבול כמבואר בזוה"ק שנית שלא הוכיח דורו שיעשו תשובה דגם הוא חטא ועשה תשובה ונתקבלה תשובתו, שלישית חטא במה שלא התפלל על דורו כמו אברהם על אנשי סדום כמבואר במדרש, אמנם האלשיך הק' ז"ל כתב דביאת נח להתבה לא הי' בדרך עונש כי צ"ת הי' והי' הכרח לבוא לתבה כי מי המבול הי' רותחין כתחז"ל ברותחין קלקלו וברותחין נדונו. והכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים ולא הי' לו הצלה אם לא בא להתבה עכ"ד, אמנם יש לומר דלא חטא נח כלל ובא אל התבה לא בדרך עונש אלא כדברי האלשיך ז"ל, דהנה איתא באור יקרות דמש"ה לא הקריב נח קודם המבול דהא אחז"ל שהשחית כל בשר אפילו בהמה וחי' שמשו שלא במינן ומבואר בזבחים דכל הקרבנות שנתערבו ברובע ונרבע פסולין להקרבה א"כ לא הי' יכול נח להקריב קודם המבול רק לאחר המבול דאמרינן בזבחים [קטז ע"א] דכל שהתבה קולטתו בידוע שלא נעבדו בהן עבירה עכ"ד. א"כ לפי"ז לא חטא נח במה שלא הקריב קודם המבול וגם במה שלא הוכיח לדורו לעשות תשובה ג"כ לא חטא לפי מש"כ ביד אבי שלום לתרץ איך נתקבלה תשובת כח הא בב"כ לא מהני תשובה, דה"ט דל"מ תשובה בב"כ דתשובה נמשכה מבינה ושם אין מגע עכו"ם אבל כח שהי' בן שש מאות שכה ואשתלים בששה קצוות שכל אחת כלול מעשר ועשר מעשר ועלה לשש מאות והי' לו אחיזה בבינה כמבואר בזה"ק ד"ה ר"ח ור"י ובהג"ה ובזהרי חמה, לכן הי' מועיל תשובה לכח ע"ש דפח"ח, א"כ לפי דבריו לא חטא כח במה שלא עורר את העם לתשובה דהא בב"נ לא מהני תשובה, וגם לא חטא במה שלא התפלל על דורו כמבואר בקדמונים דאינו מועיל תפלה רק אם יש עכ"פ עשרה צדיקים אבל כח עם כל בני ביתו לא היו רק שמנה אנשים א"כ א"א לומר דביאת נח לתבה הי' מפאת עונש אלא כדברי האלשיך הנ"ל דהכל מידי שמים חוץ מצינים ופחים ולא הי' לו הצלה אחרת רק ע"י התבה, והכה כ' בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ד' ממצרים ובמדרש מוציא אסירם בכושרות שהוציא הקב"ה בחודש ניסן שאין לו לא קרירות ולא חמימות ע"ש, ומזה הביא זקיני הגאון מופת דורו בעיר דוד ז"ל אות ר"ד ראי' כמד"א דהכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים דאל"כ למה לא יצאו בחודש אחר והשי"ת יצילם מקור וחום ע"ש, ולפי הנ"ל כבוא אל המכוון לבאר הפ' והמסורה הנ"ל ויאמר ד' אל כח וכו' בא אל התבה כי אותך ראיתי צדיק לפני ואין אומרים אלא מקצת שבחו בפניו א"כ הי' צדיק תמים ולא חטא כלל וכלל לא וביאתו להתבה אינו מפאת עונש אלא מצד שיהי' המים רותחין וזהו אנכי ממטיר וכו' ארבעים יום וברש"י כנגד יצירת הולד ובנזה"ק שקלקלו ברותחין ביצירת הולד ונדונו ברותחין אבל לא חטא כלל, והא דלא הקריב קרבן קודם המבול, משום דלא ידע אם לא נעבדו בהן עבירה רק כאשר קלטתו התבה וזהו שנים שנים באו אל התבה וברש"י שבאו מאיליהן ובנזה"ק כ' לפרש היינו דהבהמות שלא נעבדו בהן עבירה באו מעצמם אל התבה והנעבדו לא באו והיינו שקולטתו התבה שבאו מאליהן ושלא קולטתו שלא באו מאליהן ע"ש פל"ב סי"ג ע"ש, וגם במה שלא עורר אנשי דורו לתשובה ג"כ לא וחטא דלב"נ ל"מ תשובה והא דנתקבלה תשובתו יען שהי' בן שש מאות שכה והי' לו אחיזה בבינה כדברי היד אבי שלום וזהו בשנת שש מאות שנה לחיי כת וכו' נבקעו וכו', וגם במה שלא התפלל עליהם ג"כ לא חטא כיון שלא הי' עשרה צדיקים רק שמנה וזה בעצם היום הזה בא כח ושם וחם ויפת בני נח ואשת נת ושלשת נשי בניו א"כ בין כולם לא היו רק שמנה צדיקים ועכצ"ל דביאתו להתבה הי' להנצל מפחים שהכל מידי שמים חוץ מצינים ופחים, ולראי' אתא המסורה בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ד' ממצרים דיצאו דייקא בחודש שאינו לו קר ולא חם ולא יצאו בחודש אחר כי הכל מידי שמים חוץ מצינים ופחים כדברי זקיני ז"ל הנ"ל. ודו"ק וב"ה הדבר נחמד: מז) שנים שנים באו אל כח אל התיבה וכו' ויהי' לשבעת הימים, וכ"ל ההמשך ונקדים דחז"ל סנהדרין [ק"ח ע"ב] ויהו לשבעת הימים מה טובם של שבעת הימים ששינה עליהם הקב"ה סדר בראשית שהיתה חמה יוצאת ממערב ושוקעת במזרח, מכל הבהמה הטהורה תיקח לך וכו' איש ואשתו אישות לבהמה מי אית לי' אמר ר"י מאותן שלא נעבדו בהו עבירה מנא ידע א"ר חסדא שהעבירן לפני התיבה כל שהתיבה קולטתן בידוע שלא נעבדו בהו עבירה רבי אבהו אמר מאותן הבאין מאיליהן ע"ש. וקשה למה לא מפרש כסדר המקראות דמקודם נאמר מכל הבהמה וכו' איש ואשתו ואח"כ כתיב ויהי' לשבעת הימים, וראיתי בארץ חמדה לתרץ עפי"ד המדרש וברש"י ובתוס' דשנות המבול אין עולה למנין השנה, א"כ לא קשה הקושיא מנא ידע די"ל דלקח מהבהמות שנולדו היום שבודאי לא נעבדו בהו עבירה כמש"א בע"ז לענין פרה דבעיא שימור משנולדה כמ"כ שמר אותם ולא נעבדו בהו עבירה, וא"כ ממילא לא קשה ג"כ קו' הראשונה מה טובם של שבעת הימים דהא הי' מוכרח להמתין ז' ימים מהזמן שנאמר לי הדיבור ליקח הבהמות להתיבה יען דשנות המבול אין מן המנין והרי תיכף כשיצא מהתיבה יהי' צריך להקריב ולא יהי' יכול להמתין ז' ימים א"כ יהי' מחוסר זמן לזה לא נכנס להתיבה בשעת לקיחת הבהמות עד ז' ימים ושוב לא יהי' מחוסר זמן וא"כ שני הקושיות הקושיא מה טובם של שבעת הימים והקושיא מנא ידע לא קשה כלל, אך אחר שאמר דשינה סדרי בראשית שהי' החמה יוצאת במערב ושוקעת במזרח וכ' המהרש"א דהיינו שלא שמשו המזלות באותן שבעה ימים, והנה הטעם דשנות המבול אינו במנין השנים דלא שמשו המזלות א"כ גם באותן הז' ימים דלא שמשו המזלות ג"כ אינם במנין הימים א"כ בודאי הי' מוכרח ליקח מהנולדים קודם הז' ימים שלא יהי' מחוסר זמן, ושפיר פריך הש"ס מנא ידע כיון שהדיבור הי' בז' ימים כדמוכח בקרא עכ"ד ונכונים מאוד. ולפי"ז מובן ההמשך שנים שנים באו אל נח אל התיבה וברש"י שבאו מאיליהן ובנזה"ק היינו שבאו מעצמם למען דעת שלא נעבדו בהו עבירה כדברי ר' אבוהו הנ"ל וזה הי' עפ"י כס שבאו מעצמם כמחז"ל. והנה לכאורה למה באו מעצמם הלא הי' יכול נח ליקח מהנולדים היום שלא נעבדו בהם עבירה. ולזאת אתא הסמיכות ויהי לשבעת הימים ששינה הקב"ה סדר בראשית שהיתה החמה יוצאת ממערב ושוקעת במזרח דלא שמשו המזלות באותן ז' ימים. א"כ הי' ההכרח ליקח מהנולדים מקודם הז' ימים שלא יהי' מחוסר זמן וקודם הז' ימים לא ידע עוד כח ליקח הבהמות דהדיבור הי' אליו בז' הימים א"כ לא ידע אם נעבדו בהו עבירה או לא ע"כ הי' ההכרח להנס שיבואו מאליהן. וזהו ההמשך שנים שנים באו מאיליהן, יען ויהי לשבעת הימים שלא שמשו המזלות בהשבעה ימים כנ"ל ודו"ק ונכון: מח) ולפי"ז יש לתרץ קו' המפורשים על הזוה"ק שחשב לחטא לנח שלא הקריב קרבן קודם המבול, הא לא הי' לו באפשירות להקריב שמא נעבדו בהו עבירה דרק לאחר שקולטתן התיבה או שבאו מאיליהן להתבה ידע שלא נעבדו בהם עבירה. ולפי הנ"ל א"ש דהא הי' יכול להקריב קרבן קודם המבול מאותן שנולדו היום וידע שלא נעבדו בהם עוד עבירה ולשמור אותם עד הקרבה שלא יעבדו בהם עבירה עד ז' ימים שלא יהי' מחוסר זמן, דהא אז שמשו המזלות ואחר עבור ז' ימים הי' יכול להקריב קרבן. והבן:
מט) ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארבת השמים נפתחו במסורה כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ד תטהרו. ונ"ל דמבואר במדרש דנשתנה סדרו של עולם דמטר יורד משמים ואח"כ התהום עולה והכא הי' להיפך כמו שכ' נבקעו כל מעינות תהום ואח"כ וארבת השמים כפתחו ע"ש וה"ט דאיתא דמים דלמטה בא עבור העונש שחטאו בין אדם לחבירו למטה והמים עליונים עבור שחטאו בין אדם למקום עכ"ד. והנה מבואר ביומא [פ"ה ע"ב] דיוה"כ מכפר על עבירות שבין אדם למקום ולא על עבירות שבין אדם לחבירו ומבואר בפר"ח סי' תר"ה בשם מוהר"ש גרמיזאן ז"ל דאם נשארו עבירות שבין אדם לחבירו אזי יוה"כ אינו מכפר גם על העבירות שבין אדם למקום, דכ' כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ד' היינו אם עבירות רק לפני ד' בין אדם למקום. אבל אי איכא עבירות בין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר גם על העבירות שבין אדם למקום ע"ש, א"כ מבואר דעבירות שבין אדם לחבירו גדול מעבירות שבין אדם למקום ואין כפרה לעבירות שבאל"מ כ"ז שנשאר עבירות באל"ח לכן שפיר בא העונש מים דלמטה שהוא כנגד עבירות שבאל"ח דדין גרמא שלא יהי' כפרה על עבירות שבאל"מ ואח"כ בא העונש מים דלמעלה. ולפי"ז מובן המסורה הנ"ל ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה העונש דלמטה עבור עבירות שבין אדם לחבירו ואח"כ וארבת השמים נפתחו בא העונש דלמעלה עבור העבירות שבין אדם למקום, יען כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ד' היינו אז יוה"כ מכפר אם ליכא עבירות רק לפני ד' שבין אדם למקום אבל אם נשארו עבירות שבין אדם לחבירו אזי יוה"כ אינו מכפר גם על העבירות שבין אדם למקום, א"כ עבירות שבין אדם לחבירו הגורם שאין כפרה על החטא שבין אל"מ לכן שפיר מתחלה נבקעו כל מעינות תהום רבה ואח"כ וארבת השמים כפתחו:
כ) ויבא נח וכו' אל התיבה ובזוה"ק ר"ח פתח ואמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ד' וכ"ל דאיתא בסה"ק לפרש הפסוק הנ"ל דאם יסתר איש במסתרים היינו להתבודד בינו ובין קינו לעבוד את השי"ת בסתר שלא יתודע לאיש כי הוא עובד ד' אז הקב"ה מגלה צדקתו שיראו כל העולם כי איש צדיק הוא, וזהו ואני לא אראנו וכי אני לא אגלה אותו כאם ד' עכ"ד, והכה כח הי' עובד ד' בסתר ולא הכירו אותו אנשי דורו כמבואר במדרש שאמרו אם יבוא המבול לא יבוא רק על כח אבל כאשר בא להתבה שכבר דחפו המים אותו והי' אנשי דור המבול רצים לכנס להתיבה והי' דובים ואריות שלא הניחו אותם לכנס אזי ראו צדקתו של כח, וז"פ ויבא נח אל התיבה אבל יתר אנשי דורו לא הי' יכולין לכנס נתקיים אז אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו כי ד' הראה להדור צדקת נח:
נא) ויבאו אל נח אל התיבה שנים שנים מכל בשר וכו' ויסגר ד' בעדו, ונ"ל ההמשך עפי"ד התפארת יהונתן דמכל בשר הורה לנו דהא אחז"ל כל שאין בו עצם אינו מתקיים י"ב חודש וכאן הי' המבול י"ב חודש אפ"ה הכנס בתבה מכל בשר שאין בהם עצם לקיום המין, יען כי לא שמשו המזלות בימי המבול ע"כ לא הי' נחשב הזמן לכלום והי' נשארים חיים עד אחר המבול ע"ש. וכ"ז נכון למד"א במדרש דלא שמשו המזלות, והנה מבואר ביד יוסף הקדמון דה"ט דמד"א דלא שמשו המזלות במבול דס"ל דנבראו המזלות בשביל התחתונים להאיר להם וממילא כשבטלו התחתונים למי יאירו ע"ש. והנה לכאורה הי' מקום לומר דשמשו המזלות להאיר לנח אמנם הד"ב לפי"ד האר"י הק' ז"ל שענין ההסגר לנח הי' דוגמת עובר הניתן במעי האם שלא יראה אור כי הי' צריך נח להחזיר א"ע ולהתחדש בסוד עיבור ולידה ולזה ויסגר ד' בעדו עכדה"ק א"כ שפיר ס"ל להמד"א דלא שמשו המזלות דכח לא יראה אור והדיר יתבטל א"כ למי יאירו ולפי"ז מובן ההמשך ויבאו שנים שנים מכל בשר היינו אף שאין להם עצם מ"מ יחיו י"ב חודש כיון דהמזלות לא ישמשו דנבראו רק להאיר להתחתונים וממילא כשבטלו התחתונים למי יאירו ואין לומר שיאירו לכח. ולזאת אמרה תוה"ק ויסגר ד' בעדו דוגמת עיבור הניתן במעי אם שלא יראה אור א"כ לא ישמשו המזלות לכן באו שנים מכל בשר אף שאין בו עצם:
נב) ויסגור ד' בעדו ויהי' המבול ארבעים יום וכו' חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ונ"ל ההמשך עפי"ד ש"ב הישיע"ק ז"ל לפרש המדרש כי מלאה הארץ חמס שנאו בשער מוכיח זה כח שהי' מוכיח בני דורו ולפי שפשטו ידיהם בגזל נימוחו וכ' לתרץ הסמיכות דבמדרש איתא כי השחית כל בשר יש אומרים שחטאו בעריות שאפילו חי' ועוף נזקקין לשאינן מינן וי"א שחטאו בגזל שאפילו חי' ועוף חומסת וטורפת ובזוה"ק כ' דמש"ה לא הי' נח מיגן על דורו לפי שלא הקריב קרבן קודם המבול ורק אחר המבול הקריב לכפר על הדור ובמדרש איתא דלא נחשב נח לצדיק גמור לפי שאת האלקים התהלך נח להבודד בינו בין קונו ולא הוכיח אנשי דורו, ומבואר בזבחים דמשו"ה הי' יכול נח להקריב קרבן ולא חשש שמא הוא רובע ונרבע דכל שקולטתן התיבה בידוע שלא נעבדו בהו עבירה, א"כ לא חטא נח במה שלא הקריב קרבן קודם המבול דהא לא ידע אז שלא נעבדו בהו עבירה וצ"ל דלא השחיתו דרכם בעריות רק בע"ז וראוין להקרבה ולמד"א כי השחית וכו' בעריות צ"ל דחטאו של כח הוא בשביל שלא הוכיח את בני דורו, ולפי"ז יבואר המדרש שנאו בשער מוכיח זה נח שהי' מוכיחם וא"כ צ"ל שהי' החטא משום שלא הקריב קרבן וא"כ צ"ל דלא השחיתו בעריות דאל"כ לא הי' אפשר להקריב דנעבדו בהו עבירה, וע"כ משום שפשטו ידיהם בגזל נימוחו עכ"ד דפח"ח ולפי"ז למד"א שהוכיח כח אנשי דורו הי' חטא דור המבול שפשטו ידיהם בגזל אבל למד"א שלא הוכיח אותם א"כ הי' החטא של נח בזה שלא הוכיח אותם ולא במה שלא הקריב קרבן דיכולים לומר שחטאו בעריות והשחית כל בשר ג"כ והי' אסורין משום רובע ונרבע ומבואר באלשי"ך ובתולדות ז"ל הענין ההסגר דכ' ויסגר ד' בעדו משום שהי' יושב בביתו סגור ומסוגר ולא הוכיח אנשי דורו לכן ויסגור ד' בעדו לכפר עונו ע"ש. ומבואר ברש"י לעיל דמש"ה הי' המבול ארבעים יום כנגד יצירת הולד שקלקלו להטריח ליוצרם לציור צורת ממזירים וע' בנזה"ק באריכה א"כ לפי"ז הי' חטאם בעריות שהי' הבנים ממזירים ומבואר במגלה עמוקות מז' ז"ל דמש"ה גברו המים חמש עשרה אמה יען שחטאו בעריות ופגמו ביו"ד שבאיש ובה"א שבאשה ונשאר אותיות אש מש"ה הי' המבול רותחין, ולזה גברו המים חמש עשרה אמה כי השם י"ה שהוא חמש עשרה עשה בהם משפט עכדה"ק, ולפי"ז מובן ההמשך הפ' ויסגר ד' וה"ט כנ"ל שלא הוכיח את דורו א"כ י"ל דמש"ה לא הגן כח על הדור ולא משום שלא הקריב קרבן דלא הי' יכול להקריב משום חשש רובע ונרבע דהשחיתו דרכם היינו בעריות א"כ נשמע כמד"א דחטאו בעריות לכן אמרה תוה"ק ויהי המבול ארבעים יום יען שחטאו בעריות ויולדו להם ממזירים כנ"ל, ע"כ שפיר חמש עשרה אמה גברו המים משום דחטאו בעריות ופגמו בשם י"ה עשה השם י"ה משפט כנ"ל ודוק ונכון:
כג) חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים וכו' מכל אשר בחרבה מתו וברש"י ולא דגים שבים ע"ש וכ"ל דאיתא ב' טעמים דמתו כל הבעלי חיים א' דנבראו כולם לכבוד האדם ובאבוד האדם נאבדו גם המה כדאיתא בסנהדרין [קח ע"א] אדם חטא בהמה מה חטאה אלא משום דנברא בשביל האדם עכשיו שחטא בהמה למה לי ע"ש א"כ לפי"ז ה"ה דדגים ג"כ מתו דג"כ נבראו בשביל האדם. וטעם שני דגם הבעלי חיים חטאו ואבדו בעונם ע"ש וכ' בנזה"ק אף שאין לבעלי חיים דעת לחטוא מ"מ באשר האדם השחית דרכו בעריות ע"כ נשחתה הארץ בהתגברות התאוה ונתקלקל ג"כ טבע האויר עד שכל הבעלי חיים התאוו תאוה להשחית דרכם שלא במינם, וזה לא הי' אלא בארץ ישוב ולא במים לכן לא חטאו הדגים ע"כ לא מתו עש"ה א"כ לפי"ז א"כ דנאבדו דור המבול יען שהשחיתו דרכם בעריות י"ל שפיר דהדגים לא מתו אבל א"כ דחטאו בע"ז ושפכ"ד שאין בא מצד תאוה אלא מצד גופם הרע כמש"כ הכזה"ק שם א"כ אין מקום לומר שגם כל הבע"ח השחיתו דרכם ועכצ"ל דמשו"ה נאבדו יען כי באבוד האדם נאבדו גם הם כנ"ל א"כ הדגים שבים ג"כ מתו והנה באות הקדום הבאתי דברי ז' החג"ס ז"ל הטעם דגברו המים חמש עשרה אמה יען שחטאו בעריות ופגמו ביו"ד שבאיש וה' שבאשה וכשאר אותיות אש ומשו"ה נדונו ברותחין א"כ הי' חסר י"ה יו"ד מהאיש וה' מהאשה ולזה גברו המים חמשה עשר אמה כי השם י"ה עשה משפט דור המבול עכדה"ק ולפי"ז א"ש ההמשך חמש עשרה אמה גברו המים א"כ מוכח דחטאו בעריות וממילא יש לומר דהיינו טעמא דנאבדו כל הבע"ח דהאויר נתקלקל וחטאו המה ג"כ ולא מטעמא דנבראו בשביל האדם ובאבודו נאבדו גם המה (כקו' הנזה"ק שם דאף דנבראו בשביל האדם מ"מ אם כבר נבראו למה יאבדו הא הקב"ה חס על כל ברי'] א"כ לפי"ז י"ל דדגים לא מתו דלא השחיתו דרכם כי היו במים דלא נתקלקל רק האויר כנ"ל, וזהו מכל אשר בחרבה מתו וברש"י ולא הדגים נד) וימח את כל היקום וכו' וימחו מן הארץ וישאר אך כח בבעה"ט וישאר אך כח אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות לומר שאף עוג נשאר אך כח בגימטריא עוג עכ"ל ונ"ל דאיתא במדרש הובא בי"מ למוח"ז הגה"ק ז"ל דשמו של כח הי' מנחם על שם שזה ינחמנו וכו' אך הכתוב העלים שמו העצם מפני הכשפים שהיו דור המבול מכשפים לכן נקרא שמו כח ע"ש א"כ יקשה לאחר שימח את כל היקום וימחו מן הארץ הי' מהראוי לקרוא לו בשם העצם מנחם ולא נח אמנם הד"כ דהא נשאר עוג מדור המבול שהי' ג"כ מכשף לכן נקרא שמו כח גם לאחר המבול ולפי"ז יובן הבעה"ט דכתיב וימת את כל היקום וימחו מן הארץ וישאר אך כח ולכאורה קשה למה נקרא כעת כח ולא מנחם ולזה אמר הבעה"ט אך כח בגימטריא עוג שאף עוג נשאר לכן הי' נקרא כח ולא מכחם. ודו"ק ונכון:
נה) ולפי"ד המדרש הנ"ל יש לפרש המשך הפ' ויקרא את שמו כח לאמר זה יכחמנו וכו' ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו וברש"י אף בעילת בעל אף הזכר והבהמה ע"ש. דהנה באור יקרות כ' לפ' הסמיכות בפ' משפטים מכשפה לא תחיה כל השוכב עם בהמה מות יומת. דברש"י הקשה למה לא נאמר מכשף לא תחיה וכ' לתרץ דאיתא בספרי קבלה דמכשף זכר נעשה ע"י שבא על הבהמה ומכשפה כעשה ע"י ריבוי דם נדה. ולפי"ז מובן הסמיכות מכשפה ל"ת ואי דיקשה לך אמאי לא נאמר מכשף ל"ת לזה אתא הסמיכות לתרץ דהא מכשף לא נעשה אלא ע"י שבא על הבהמה א"כ בלא"ה מגיע לו מיתה כי כל שוכב עם בהמה מות יומת, לכן כאמר רק מכשפה עכ"ד הנפלאים ולפי"ז מובן ההמשך ויקרא את שמו כח לאמר זה ינחמנו וכו' א"כ הי' מהראוי שיהי' נקרא מנחם על שם כי זה ינחמנו ולא נח ועכצ"ל כנ"ל דהכתוב העלים שמו מפני שדור המבול הי' מכשפים ע"י שבאו על הבהמה, וזהו ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו וברש"י אף בעולת בעל אף הזכר והבהמה א"כ כיון שבאו על הבהמה כעשו מכשפים, לכן הי' נקרא כח ולא מנחם. ודו"ק ונכון: נו) עויל"פ דברי הבעה"ט וישאר אך כח שגם עוג כשאר דהנה איתא במדרש הובא ברש"י וישאר אך כח שאיחר מזונות לארי והכישו ונעשה בעל מום ע"ש, ומבואר בהקדמונים שהי' לו עונש שעבר על מצות עשה ליתן מזונות לבהמתו ע"ש, ולכאורה יש להעיר דהא מבואר במנחות [מ"א ע"א] דבלא עידן ריתחא אין עונש על העשה ע"ש בתוס' ונודע דהפנ"י ואכמ"ל] וא"כ הא לאחר שמתו לא היה עוד עידן ריתחא כמבואר בכזה"ק ואמאי נענש כח אולם הא כתיב אל זועם בכל יום וכמה זעמו אחז"ל רגע א"כ איכא בכל יום עידן ריתחא רגע חדא וברגע זו נענש כח. ולכאורה הא מבואר בברכות [ז' ע"א] ובאותיות דר"ע דמשו"ה אל זועם בכל יום כשאוה"ע רואין את החמה והלבנה משתחוין אליהם מיד הוא כועם ע"ש, א"כ כיון שכל דור המבול נימחו ולא נשאר רק כח ולא הי' אחד שיעבוד את הע"ז ולא הי' עידן ריתחא כלל ואמאי נענש כח. אמנם הד"נ דהא כשאר עוג שעבד את ע"ז והי' עידן ריתחא לכן שפיר נענש נח, ולפי"ז מובן הבעה"ט דכיון שנאמר וימח את כל היקום וכו' וימחו מן הארץ וישאר אך כח א"כ אמאי הכישו ארי, לכן אמר הבעה"ט דאך כח בגימטריא עוג שנשאר ומש"ה הכישו ארי דהי' עידן ריתחא. ונכון: נז) וימח את כל היקום וכו' מאדם עד בהמה וכו' וישאר אך כח ובמדרש כח כשיצא מן התבה הכישו ארי ונעשה בעל מום ולא הי' ראוי להקריב קרבן והקריב שם בנו ע"ש. וכ"ל דאיתא בברכות [ס"א ע"א] דמש"ה כתיב מעיקרא אדם ואח"כ בהמה שהאדם קודם לפורעניות ע"ש וביארו המפורשים דה"ט דאדם קודם לפורעניות לפי"ד הש"ס סנהדרין [ק"ח ע"א] מאדם עד בהמה אם אדם חטא בהמה מה חטאה אמר הקב"ה כלום בראתי בהמה וחי' אלא בשביל האדם עכשיו שהאדם חוטא בהמה וחיה למה לי ע"ש, וס"ל דבהמה לא השחיתו דרכם ולא חטאה ורק מש"ה מתו ע"י שחטא האדם בהמה למ"ל א"כ עיקר העונש הוא לאדם לכן קודם האדם לפורעניות מש"ה כתיב אדם ואח"כ בהמה עכ"ד. והנה מבואר בבנין אריאל הטעם שהכישו ארי ונעשה בעל מום יען שלא הקריב כח קרבן קודם המבול לכפר על הדור כדאיתא בזוה"ק לכן שילם לו הקב"ה מדה כנגד מדה שנעשה בעל מום שלא יהי' יכול להקריב בעצמו ע"ש. והנה מבואר לעיל בשם המפורשים להצדיק את נח שלא הקריב קרבן קודם המבול דהא איכא חשש רובע ונרבע דפסולין להקרבה רק לאחר המבול הקריב דכל שקולטתן התבה בידוע שלא נעבדו בהו עבירה ע"ש א"כ לא הי' נח יכול להקריב קרבן קודם המבול מחשש שמא הוא רובע ונרבע ע"ש א"כ לפי"ז למה הכישו הארי. אמנם לפי מד"א הנ"ל דס"ל דלא השחיתו בהמה וחי' דרכם כלל וה"ט דנאבדו דכלום ברא השי"ת אותם אלא בשביל האדם עכשיו שחטא בהמה וחי' למה לי א"כ הי' כח יכול להקריב קרבן דלא השחיתו דרכם כלל ויען שלא הקריב ע"כ הכישו ארי להיות בעל מום מדה כנגד מדה כנ"ל, ולפי"ז א"ש המדרש וימח את כל היקום מאדם עד בהמה אדם מעיקרא ואח"כ הבהמה יען שלא חטאה הבהמה א"כ הי' יכול כח להקריב קרבן קודם המבול לכן וישאר אך נח במדרש שהכישו ארי שנעשה בעל מום כי שילם לו הקב"ה מדה כנגד מדה שיהי' פסול להקריב קרבן ודו"ק ונכון בס"ד: