בנין דוד א· רבי דוד דוב מייזליש
פרשת מקץ ולחנוכה
א) ויהי מקץ שנתים ולמעלה כ' ולא זכר וכו' וישכחהו ונ"ל ההמשך דבכזה"ק כ' דלכן שכח את יוסף דמגלגלין זכות ע"י זכאי ולא ע"י חייב וה"ט דלא חטא יוסף שלקח אסנת בת פוטיפר לאשה דמבואר בפרדר"א דפוטיפר רצה להרוג את יוסף ע"ד אשתו ונשבעה לו אסנת בתו שיוסף חף מפשע וניצול וראה היא צדיקת דמגלגלין זכות ע"י זכאי ולקח אותה והנה נודע דהשבטים דכו את יוסף למיתה שראו שנשמתו מגולגל בירבעם על שנשא את אסנת לאשה, אבל באמת לא יפו עשו כי אסנת הי' צדיקת ולא חטא בזה שלקח אותה ע"כ כשמתו של יוסף נסתלק מירבעם קודם שהשתחוה לעגלים עי' בתפ"י מזה, והכה איתא בסה"ק לפ' ויהי מקץ שנתים רצ"ל דלעולם קורין פ' מקץ בחנוכה, וזש"א ויהי מקץ שאז הוא פ' מקץ שנתים נוטריקון נר שמאל תדלק מזוזה ימין היינו חנוכה עכ"ד, והטעם שקורין פ' מקץ בחנוכה כ' בפני ארי' עפ"י חשבון דהסעודה שעשה יוסף לאחיו שאמר כי אתי יאכלו האנשים בצהרים וטבוח טבת והכן הי' בחנוכה, ע"כ קורין פרשה זו על הסעודה הנזכרת בפרשה ע"ש, והכה כ"ק ש"ב הגאה"ק הדר"ת ז"ל ברשומי דברים לספרו צבי תפארת הביא ד' הפני ארי' הנ"ל וכ' טעם לשבת על שעשה יוסף אז סעודת חנוכה, דמבואר באו"ח סי' תר"ע דחנוכה לא קבעום למשתה ולשמחה כמו בפורים וכ' ז' הלבוש ז"ל לחלק דפורים הי' הצלת נפשות ובחנוכה הי' רק הצלת הדת, וז' הטו"ז ז"ל דחה דבריו דהא גדול המחטיא את האדם יותר מההרגו ע"ש, והכה השבטים הבינו שבא עליהם העונש על שדנו את יוסף למיתה יען שירבעם יחטיא את הרבים שלא יפו עשו בזה א) שקודם שחטא ירבעם נסתלק נשמת יוסף ממנו ב) דהמחטיא את האדם אין ענשו גדול כמו ההרגו כמש"כ הלבוש הנ"ל א"כ אע"ג שיחטיא את הרבים אין להרגו, וע"כ התחכם יוסף ועשה סעודת חנוכה ובע"כ יבינו דלא ס"ל כחילוקו של הלבוש אלא כהטו"ז דהמחטיא לאדם עונשו גדול מההורגו א"כ חייבים בסעודת חנוכה כמו בסעודת פורים א"כ אא"ל דנענשו השבטים על שדנו את יוסף למיתה דהא יפו עשו דהא המחטיא עונשו גדול מההורגו א"כ יבינו דלכן נענשו דיוסף לא הי' כלל במעל הזה שעשה ירבעם דנסתלק נשמתו עוד קודם שחטא כנ"ל, ולכן שפיר עשה הסעודה למען ידעו שיוסף חף מפשע של ירבעם עכ"ד ודפח"ח, ולפי"ז מובן ההמשך ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו דמגלגלין זכות ע"י זכאי ולא ע"י חייב א"כ שפיר לקח יוסף את אסנת לאשה ונסתלקה נשמתו מירבעם עוד קודם שחטא כנ"ל, ולכן עשה סעודת חנוכה לדעת שהוא חף מפשע ירבעם כנ"ל א"כ שפיר קורין מקץ בחנוכה, וזש"א ויהי מקץ שיהי' קורין פ' מקץ שנתים היינו בחנוכה בעת נר שמאל תדלק מזוזה ימין, ודוק:
אמרתי ליתן פה מקום לקונטרס שמן למאור מאהובי נכדי תלמידי חביבי ה"ב הגדול בתורה חו"ב עצום העילוי כמר יקותיאל יהודא שיחי' בן בני חביבי הגאון האב"ד דק"ק סארוואש שליט"א:
א) במס' שבת [כ"א ע"ב] מאי חנוכה דת"ר בכ"ה בכסליו וכו' וטמאו כל השמנים שבהיכל וכו' ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהי' מוכח בחותמו של כה"ג וכו' ע"ש ויש להעיר דמה הועילו בפך הנמצא הא נפסל בלינה במשך זמן המלחמה שהי' נמשך זמן רב כמש"כ בחי' מהרצ"א, ואי"ל דלא הי' על השמנים רק קדושת דמים [דאל"כ איך הי' נמצא בהיכל הא אסור להביא שום דבר חולין לעזרה להכ"מ פ"ב מה"ש שהוא מה"ת ועיין תוס' חולין ק"ל וב"ב פ"ח] אבל לא קדושת הגוף דעדיין לא נתקדשו בכלי שרת ולינה אין פוסלת בקדושת דמים כדאיתא בשבועות י"א דזה אינו לפמש"כ בתשו' עמודי אור סי' קי"ט וב"י יו"ד סי' מ"ז דטומאת השמנים הי' מחמת חבה"ק למ"ד טואמת משקין דרבנן ומבואר בזבחים ל"ו ומנחות ק"א ותוס' חולין ל"ו וב"ק ע"ז דחבה"ק ל"ש רק בנתקדש בכ"ש קדוה"ג וכיון דהוצרך הפך להיות חתום בחותמו של כ"ג דאל"ה הי' חוששין לנגיעת עכו"ם עכצ"ל שהשמן נתקדש כבר בכ"ש וקשה הא איפסלא בלינה והנלענ"ד ליישב דהנה בתשו' אבני נזר סי' ת"ק הקשה דהא הי' יכולין להדליק גם בשמן טמא להמבואר בזבחים דף מ"ג דפיגול נותר וטמא שהעלן לגבי מזבח פקע איסורן במשלה האור ומנורה נמי דינו כמזבח דכמו קרבן גמר מצותו במזבח כן שמן גמר מצותו במנורה ועיין בתוס' זבחים פ"ז דגם בשלחן שייך לומר דנעשית לחמו של שלחן ובפשיטות יש ליישב דנודע דהמזבח אינו מקדש שני פסולין דכיון דמתרמין להדדי שני פסולי לכתחלה אז אף בדיעבד פסול עיין בתוס' ריש מעילה ולח"מ פ"ד מה' יבום ה' י"ז ורדב"ז ח"ב סי' תרפ"ט ואף דמבואר בתוס' זבחים פ"ד ונדה מ' דלן ב' לינות כשר כבר כ' האחרונים דשאני התם דשם לינה חד הוא אבל שני פסולין משני שמות אין המזבח מפקיע עיין תשו' מהרש"ם ח"ב סי' י"ד וס' כבוד הלבנון סי' ה' והדברים עתיקין מעתה כיון דעל השמנים הי' פסול לינה ג"כ מלבד פסול טמא הו"ל ב' פסולין ואין המנורה מקדשו וכ"ז באותן שמנים שנטמאו משא"כ שמן שבפך אף שהי' עלי' פסול לינה מכמה לילות מ"מ כיון דל"ה רק משם אחד דפסול טומאה לא הי' בו שפיר יופקע פסילו כשימשול בו האור:
ב) אמנם דודי הרב הגאון דומ"ץ דק"ק ווייטצען שליט"א העירני דהא בזבחים כ"ז אמרינן דמזבח הפנימי מקדש פסולין ואפי' הני דאם עלו ירדו ולפי"ד האב"נ בסי' תק"ב דמנורה יש לו דין מזבח הפנימי כיון שהוא כלי ושם גמר מצותו א"כ הדק"ל דהא אף ב' פסולין מקדש והי' יכולין להדליק בשמן הטמא ונלענ"ד דאפי' אי נימא דמנורה יש לו דין מזבח הפנימי מ"מ מכורה של חשמונאי בוודאי לא הי' לו דין מזבח הפנימי רק דין מזבח החיצון דהנה מה דחמיר קדושת מזבח הפנימי ממזבח החיצון פרש"י דמזבח החיצון הוא בנין אבנים שלא נמשח ומזבח הפנימי הוא כלי ונמשח עם המשכן והק' בצאן קדשים ובהגהות חשק שלמה הא מקרא מלא בפ' פקודי ומשחת את המזבח וכו' ותי' דמזבח שעשה משה נמשח עם שאר כלים אבל הש"ס מיירי כאן במזבח אבנים שעשה שלמה והוא לא נמשח ואף שגם מזבח הקטרת עשה שלמה אחר כדכ' במלכים א' ז' ויעש שלמה את כל הכלים ואת מזבח הזהב מ"מ לא הקריבו קטורת רק על של משה א"כ לפי"ז בימי חשמונאי דכבר נגנז שמן המשחה וגם המנורה של זהב שעשה משה ל"ה להם כדאי' בע"ז דף מ"ז דעשו מכורה חדשה א"כ בוודאי לא הי' קדושתו חמיר ממזבח החיצון כיון דאף זה לא נמשח:
ג) וביותר י"ל לפימש"כ בת' מחזה אברהם סי' כ"ח בכוונת רש"י ז"ל דזה נמשח וזה לא נמשח וכ' עפי"ד הח"ס סי' ל"ז שהביא בשם הספרי וילקוט פ' נשא דאמר רבי וימשחם אתא לומר שבמשיחת משה אותן הכלים הוי כאלו נמשחו כל הכלים לדורות וכ' בח"ס דלדורות לא בא משיחה מחדש אלא ע"י העבודה מושך עליהם משיחת מרע"ה א"כ א"ש החילוק בין מזבח הפנימי להחיצון דהפנימי אף של שלמה שלא נמשח מ"מ ע"י העבודה נמשך עליו משיחת מרע"ה כיון דמזבח הפנימי של שלמה דמי לשל משה אבל מזבח החיצון של שלמה דלא דמי כלל לשל משה שהי' של נחשת וזה בנין אבנים אי אפשר להמשיך עליו משיחת מרע"ה כיון דלאו מזבח כהאי משח שלמה ע"כ שפיר כ' רש"י דמזבח החיצון לא נמשך אבל מזבח הפנימי חשוב נמשך עכ"ד א"כ חשמונאי דעשו מנורה של עץ כדאי' בע"ז דף מ"ז ול"ד כלל לשל משה שהי' מנורה של זהב וע' מנחות כ"ח באה זהב באה ככר גביעים כפתורים ופרחים אינה באה זהב אינה באה ככר וכו' הרי דלא דמי כלל מנורת עץ דחשמונאי למנורת זהב של משה ודמי למזבח החיצון דא"א להמשיך עליו משיחת מרע"ה כיון דהי' של עץ ושפיר אינו מקדש שני פסולין ודו"ק היטב. ד) ועפ"י דברינו י"ל בהא דהק' הקובץ דאמאי לא ביטלו השמן טמא ע"י צרצור קטן ולכאורה צ"ע דהאיך שייך כאן ביטול הא הטפה הראשונה יטמא את השאר ושוב ל"ש ביטול ועי' בתוס' פסחים י"ד וכבר תמהו בזה אך י"ל דבאמת קי' הקובץ לק"מ לפי הנ"ל דהי' על השמן פסול לינה והרמב"ם פסק בפ"ה מה' פסיהמ"ק ה' י"ז דאין איסורין מבטלין זא"ז א"כ ל"ש ביטול כיון דגם על השמן טהור הי' פסול לינה אך י"ל דקי' הקובץ דכשהגיע למנורה ונפקע פסול לינה אז ישפכו לתוכה דאז הוה היתר א"כ לפי"ד החק נתן ומכ"ח מ' צ' דאחר המשלח האור שוב אינו נפסל עוד דנעשית לחמו של מזבח ועיין בתשובת חבצלת השרון סי' ל"ז וסי' מ"ה מ"ש בזה לפי"ז שפיר הקשה הקובץ דהי' להם עצה לבטל השמן טמא ברוב שמן טהור ואין לומר דל"ש ביטול כיון דתיכף בנפילת הטמא לתוך הטהור יטמא אותה ושוב אין כאן שמן טהור ובמה יתבטל דז"א כיון דכל הקושיא הוא רק כשכבר משלה בהשמן האור והרי אז אינו מקבל עוד הפסול של טומאה, והבן:
ה) ובעיקר קו' הקובץ י"ל ע"ד הפלפול ואקדים דברי הר"ן פ' במה מדליקין וב"י סי' תר"ע שכ' הטעם דהוצרכו לנס על שמכה ימים דייקא לא פחות ולא יותר משום דהי' טמאין לנפש אדם ולא יכלו לעשות שמן בטהרה עד שיעברו עליהן שבעה ימי טהרה עם הזאת שלישי ושביעי ויום אחד הי' צריכין לסחיטת וכתישת הזיתים ע"ש ויש להעיר על דבריהם לפימ"ש הגה"ק מאסטראווצא ז"ל בס' או"ת פ' מקץ דכ"ה כסליו של אותו שנה הי' חל בשבת למ"ש בסדר הדורות וצמח דוד דאותה שכה הי' שנת תרכ"ב ולפי חשבון המולדות הי' חל ר"ה בשבת וה"ה כ"ה כסליו ע"ש א"כ לפי"ז הי' חל גם יום השמיני בשבת ואיך הי' רשאין לסחוט הזיתים הא סחיטה הוא מלאכה דאורייתא תולדה דדש ואי"ל דכמו שהותר ההדלקה בשבת במנורה כדאיתא בתורת כהנים פ' אמור תמיד אפי' בשבת ה"ה דהותר סחיטה לצורך הדלקה דז"א דהא עשיית השמן ה"ל רק מכשירין כמו שכ' בחכ"צ סי' פ"ז ומכשירין אינו דוחין שבת וא"כ ק' מאין לקחו שמן ליום התשיעי כיון שלא הי' יכולין לסחוט ביום השמיני והנראה לתרץ דביום התשיעי הי' יכולין להדליק גם בשמן טמא דהכה מקשים משמי' דמרן הקדוש בעל חי' הרי"ם זי"ע דלמה הוצרכו לנס הלא כל שטומאתן בפנים שריפתן בפנים וא"כ הי' מותר להדליק בשמנים הפסולים דזה מצותן לשורפן בפנים ותי' דאסור משום דאין שורפין קדשים בלילה, אך ק' הא התחלת ההדלקה הי' מבעו"י [כמ"ש הרמב"ן פ' בא ומ"כ במה"ש פי"ג דלא כדעת האב"ע שכ' בזה"ל ואין ספק כי בשיקוע השמש ידליק הנרות ע"ש, וע"ע פסחים נ"ט ובירו' פ"ה ה"א וזבחים י"א ושו"ת הרשב"א סי' ע"ט] ובכה"ג ליכא איסור ש"ק בלילה עי' נוב"י מ"ת סי' צ"ו וישיע"ק סי' תרע"ב וע"ע מכחות כ"ו ור"ן שבת כ"ג וכמק"י ב"ק כ"ב. אולם י"ל דבאמת הקשה הגאון ר' מנחם זעמבא נ"י איך הי' יכולין להדליק בהמנורה לפי"ד הירושלמי שקלים פ"ד ה"ב דהמנורה והמזבחות מעכבין זה את זה ואם ליכא מזבח אז אף במנורה אין מדליקין והא לא נגמר המזבח עד יום השמיני כדאי' במגלת תענית פ"ט [לכאו' יש להעיר גם מיומא מ"ה דאש של מנורה הי' נוטלין ממזבח העולה א"כ ק' מהיכן הדליקו אז המנורה ואפ"ל לפי"ד התוס' זבחים ס' דלמנחה לא בעי מזבח שלם א"כ י"ל דהדליקו אש לצורך מנחות ויש להאריך בזה, שו"ר בת' מהרי"א הלוי סי' פ"ח שהביא ראי' דבנין מזבח דוחה טומאה דאל"כ ק' מהיכן נטלו אש למנורה ע"ש ולפלא שלא הביא כלל ד' התג"ת הנ"ל] ותי' בגא"י עפי"ד הבי"צ או"ח סי' ג' דגם מזבח אין בונין אלא ביום ועי' בשבועות ט"ו א"כ י"ל דהא דמזבח מעכב המנורה הוא רק בעת שראוי לבנין מזבח אבל אם אותו זמן אינו ראוי לבנין אינו מעכב וכה"ג כ' התוס' ביצה כ' באימורים דביו"ט דלא חזי שרי לאכול קודם הקטרה ובלילה חוזר לעכב ע"ש לפי"ז י"ל דבזמן הנס באמת לא הדליקו רק אחר צה"כ [ועי' במאירי יומא ט"ו שהטבת הנרות אף בלילה כשרה] ושוב לא איכפת לן במה דליכא מזבח דבלילה אינו מעכב. א"כ א"ש דלא הי' יכולין להתחיל מבעו"י ושוב יש אי' דש"ק בלילה, וכ"ז בעת שלא הי' להם מזבח משא"כ ביום השמיני שחנכו את המזבח שוב שפיר הי' יכולין להתחיל מבעו"י ושוב הי' יכולין להדליק גם בשמן טמא וא"כ א"ש דהוצרך הנס לשמנה ימים דבתשיעי הי' יכולין להדליק גם בשמן טמא ודו"ק, ומעתה יתיישב שפיר קו' הקובץ דכיון שיש להשמן הזה היתר לאחר שמנה ימים שוב ה"ל דבר שיש לו מתירין ולא בטיל (ולטעם הר"ן בנדרים הוה מה"ת עיין בפרדס דוד פי' מצורע) ודו"ק היטב:
ו) אולם יקשה לר' יוחנן דס"ל בפסחים כ"ט דחמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו בנ"ט והק' הרמב"ן במלחמות הא חמץ הוה דבר שי"ל מתירין ותי' דר' יוחנן יסבור דגם דשיל"מ בטיל ע"ש ועי' בת' שמן רקח או"ת סי' מ"ו א"כ לר"י הדק"ל הלא הי' יכולין לבטל ברוב ונראה דהנה באתוון דאורייתא כלל ג' העיר מדוע מהני ביטול להקדש הא בביטול בעי ידיעת בעלים כמש"כ הש"ך יו"ד סי' ק"ט ומקורו בירושלמי ערלה פ"ב ה"א ובהקדש כיון דהגבו' בעליו והגבו' הרי אינו יודע מהתערובות רק אדרבא יודע איזה הוא ההקדש ואיזה היא החולין א"כ אמאי מהני ביטול להקדש אך א"ש לרב אידי בירושלמי תרומות דהגיזבר חשוב כבעלים ויכול לתרום טבל של הקדש אע"ג דבעי בעלים א"כ י"ל דשפיר יש להקדש ביטול אם הגיזבר יודע דנתערבה ההקדש דידיעת הגיזבר כבעלים והנה בירושלמי פ"ה דמעשרות פליגי ר' יוחנן ורל"ק ר"י ס"ל גזבר כאחר ורל"ק ס"ל גזבר כבעלים מעתה לר' יוחנן לא מהני ביטול להקדש וא"ש קו' הקובץ דלר' יוחנן לא מהני ביטול להקדש ולדידן הרי הוה דשיל"מ והבן:
ז) עוד נ"ל קושייתי דמאי הועילו בפך הנמצא הא כיון דהי' קדוש קדוה"ג הי' נפסל בלינה ונראה בהקדם ליישב קו' אבני נזר הנ"ל דלמה הי' צריכין לשמן חדש הא הי' יכולין להדליק אף בשמן טמא דכשיגיע למנורה יפקע פסולו וכ"ל דהכה בהא דמזבח מפקיע פסולין הקשו האחרונים דנימא כיון דנדחה שוב אינו חוזר ונראה וכעין סברת הרי"ם בזבחים דבקדשים ל"מ ביטול דמ"מ הי' נדחה קודם הביטול ואי"ל דגם הדיחוי יתבטל ז"א דענין דיחוי הוא דאף כשנראה אח"כ מ"מ כיון שהי' נדחה פ"א שוב לא נסתלק ואף אם יתבטל הפסול דיחוי מ"מ אחרי כן יחזור ויתחדש עליו פסולו וכן יהי' תמיד ואפי' אי נימא דגם הפסול דיחוי יתבטל מ"מ לענין שהמזבח יקדש פסולין נ"ל דל"ש לומר דגם פסול דיחוי יש עליו רק שיפקע דא"כ הי' מהראוי דלא ליפקע כלל כיון דאין המזבח מקדש שני פסולין כמש"כ באות א' ואף דגם הדיחוי הוא מכת פסול הראשון מ"מ לא הוה משם אחד כיון דכעת שנעשה נדחה נתהוה עליו שם פסול חדש והוה שני פסולין פסול העצם ופסול הדיחוי] ונ"ל לפימש"כ בקונטרס ע' פנים לתורה אות מ"ג דזה דהוה דיחוי הוא רק להשי' דאין מבטלין איסור לכתחלה מה"ת משא"כ לשי' דמבטלין איסור לכתחלה מה"ת ל"ה דיחוי דכל שבידו ל"ה דיחוי עכ"ד מעתה הכא דליכא שום איסור תורה בהעלאה לגבי המזבח שפיר ל"ה דיחוי ושפיר מזבח מפקיע פסולין, ולפי"ז מיושב קי' האבני נזר דכל זה היכי שבידו בכל עת להעלותו לגבי מזבח משא"כ כאן דל"ה בידם להעלותו למנורה דהא הבית נמסר לידי היונים ודמי למד"א [זבחים ל"ד] במת המשתלח דל"ה בידו לקנות אחר משום דמי יימר דיהבי לי' אחריני וה"נ שפיר הוה דיחוי, ודו"ק היטב:
ח) ואף לפימש"כ במק"א לחדש דבשמן למנורה ל"ש פסול דיחוי לפי"ד התוס' במס' [ב"מ דף כ"ג ע"ב] ד"ה לא פלוג דדוקא זבחים שעושין מהן עבודות כיון שנדחו אין חוזרין ונראין אבל בשר זבת לאחר עבודה ושירי מנחה או מעשר אף שנדחו חוזרין ונראין ע"ש נלמד מדברי התוס' דל"ש דיחוי רק באכילת מזבח א"כ ה"ה מנורה אי נימא דהשמן במנורה יש לו דין שריפה בעלמא ולא דין אכילת מזבח יעיין במשנה [מנחות פ"ו ע"א] ובתפ"י, מ"מ נכונים דברינו ליישב קו' האבני כזר דאי מנורה יש לו דין מזבח יפקיע פסולין דהא ממנ"פ אי אין לו דין מזבח שוב הקושיא מעיקרא ליתא ואי יש לו דין מזבח שוב שייך דיחוי וזה פשוט:
ט) והנה בספר שבת של מי ומלא העומר פ' מקץ כ' דהפך שמצאו הי' של כ"ג שהי' מביא בכל יום מנחת חביתין עשירית האיפה סולת ולזה צריך שלשה לוגין שמן לכן חתם לו הפך לקרבן היום ואף דלמנורה הי' צריכין שלשה ומחצה עכ"ז כיון דאז ל"ה עדיין הלילות היותר ארוכין והי' יכולין לצמצם מעט מכל חצי לוג ונתנו לכר המערבי שהי' מלומד בניסים וכוונת הש"ס באומרו שהי' בו על יום א' היינו מלבד כר המערבי ע"ש והקשה בשו"ת הרי בשמים מ"ת סי' ל"ג דאיך הי' יכולין ליקח שמן זה למנורה הא מבואר [בתמורה ל"ב] אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדה"ב אין משנין אותה מקדושה לקדושה ובבכורות כ"ג אי' דאפי' מקדושה קלה לקדושה חמורה אין משנין אותה וכן במנחות ע"ט שמן שהופרש לשם מנחה זו פסול לשל מנחה אחרת ואיך הי' רשאין להדליק בשמן זה הנמצא, ונראה ליישב עפי"ד הטו"ז או"ח סי' קנ"ד דרק כשראוי עדיין לאותה קדושה אז אין משנין מקדושה לקדושה אבל כשאינו ראוי לקדושה שהי' ראוי מקודם אז מותר לשנות אפי' לקדושה קלה ועיין בבכור שור על מס' מגילה דף כ"ו ותשו' רד"ד סי' ז' ובי"צ סי' כ"ד ומעתה י"ל לפי"מ דקיימ"ל דדיחוי מעיקרו ל"ה דיחוי א"כ שמן זה של חביתין כיון דבאמת כפסל בלינה ולמזבח אין להעלותו דנראה ונדחה אינו חוזר ונראה כנ"ל שוב שפיר ראוי למנורה דלמנורה ל"ה רק דיחוי מעיקרא כיון דקודם שנפסל בלינה לא הי' יכולין לשנותו דלקדושה הראשונה אינו ראוי משא"כ לקדושה שני' שפיר ראוי ובכה"ג מותר לשנות ודו"ק וממילא מיושב לפי"ז קושיא הנ"ל דהא הפך כפסל בלינה דזה אינו כיון דלענין המנורה הוה דיחוי מעיקרא ול"ה דיחוי א"כ שפיר ראוי להמנורה ויפקע פסולו, ודו"ק היטב:
י) וראיתי בשם הגה"ק מאסטראווצע ז"ל ליישב קו' האבני כזר הנ"ל, דכיון דהמנורה א"י להפקיע הטומאה רק אחר המשלת האור וברגע הראשונה עדיין השמן טמא שוב השמן יטמא מיד להמנורה קודם שהדליק וכיון שנטמא המנורה שוב איכו יכול להפקיע טומאת השמן. והוא תמי' דהא מבואר בע"ז מ"ז דעשו מנורה חדשה של עץ והו"ל כלי עץ העשוי לנחת ואינו מק"ט ועיין בבנין צבי סי' כ"ט ונראה עדה"פ דהמנורה של חשמונאי ל"ה עשוי לנחת דהנה המפורשים הקשו האיך עשו מנורה של עץ הא מבואר בסוף פ"א דתמיד דאין עושין אכסדראות בעזרה שנאמר לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' א' ונראה ליישב דהנה במשנת חכמים סי' ל"ח חידש דבזמן הזה ליכא איסור בנוטע אילן בעזרה למד"א בזבחים [דף ס' ע"א] דמזבח שנפגם אין אוכלין בגינו שירי מנחה וקדשים שנאמר ואכלו' מצות אצל מזבח בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר עש"ה א"כ לפי זה בנוטע אילן דכתיב בי' כמי אצל מזבח דרשינן ג"כ כשהוא בנוי ולא כשהוא נפגם א"כ בזמן הזה דליכא מזבח ליכא איסור עכ"ד ומעתה לפי"ד המגלת תענית פ"ט דהמזבח לא נגמר רק אחר השבעה ימי חנוכה וכן כתב באור זרוע ה' חנוכה שוב שפיר הי' מותרין לעשות מנורה של עץ דלא שייך לא תטע משום דליכא מזבח ולא קרינן אצל מזבח ה' א' והבן ומיושב לפי"ז קו' הנ"ל דהא אחר שנבנה המזבח שוב הי' מוכרחין להסיר המנורה של עץ כיון דכעת יש איסור דלא תטע והי' צריכין לעשות מנורה חדשה א"נ לא מיקרי הראשונה כלי עץ העשוי לנחת כיון דהי' רק על ז' ימים ודו"ק,:
יא) עונ"ל קושי' הנ"ל, דהנה הבאתי קו' המפו' הא איכא משום לא תטע וכ"ל עפי"ד הראב"ד בפ"י מה' ע"ז דלכן הי' בבית השואבה גזוזטראות של עץ משום דל"ה רק לשעתא ובב"ש מס' תמיד פי' בזה כוונת רשיז"ל סוף סוכה שכ' דבכל שנה ושנה הי' עושין מחדש ע"ש וא"כ י"ל דגם כשהעמידו המנורה על מקומה ל"ה בדעתם לקבוע אותה שם תמיד (וע' ע"ז מ"ד העשירו עשאן של כסף) ושוב ליכא משום ל"ת, וממילא א"ש דל"ה כ"ע העל"נ: יב) וע"ד הפלפול יש להוכיח דכמו דגזוזטראות ל"ה רק לשעתא כן המנורה דחשמונאי ל"ה רק לז' ימים ואחר ז' כפסל והי' מוכרחין להסיר המנורה דנודע קו' הרא"ם הא נטמא המנורה בעשייתה וכ' המרש"א שבת כ"א דהמנורה הי' עשוי כבר ביד אחר ולא נטמא ואותו אחר באיסור עשאה ונטלי' והביאו אותה ע"י פשוטי כלי עץ למקדש עכ"ד ולכאו' יש להעיר מדברי הרמב"ם פ"ז מה' בהב"ח ה"כ דכל הכלים צריכין להיות תחלת עשייתן לשם הקדש ואם נעשו להדיוט פסולין לגבו' אבנים וקורות שחצבן לבהכנ"ס אין בונין להרה"ב ובכ"מ ציין לתוס' פ"ב דמגילה ע"ש א"כ קשה איך הי' מדליקין במנורה כזה שלא כעשה מתחלתה לשם קודש ונראה לתרץ דנודע קו' הפר"ד על הרמב"ם דאמאי צריך להיות עשייתו לשם קודש הא הזמנה לאו מילתא היא ותי' במהר"מ שיק מצוה מ' עפי"ד המכילתא מזבח אדמה תעשה לי שתהא עשייתה לשמה ולכן פוסל בה הזמנה לדבר אחר ורק באזבת הוה דאורייתא משא"כ אבני בהמ"ק וכ"ש הוה רק מדרבנן ע"ש וא"כ במנורה שהוא ג"כ כ"ש הוה רק מדרבנן וי"ל דלא העמידו דבריהם במקום מצוה שלא הי' להם אחרת ושפיר לקחו מכורה שנעשית להדיוט אכן לשי' האב"נ דמנורה יש לה דין מזבח א"כ הדק"ל הא בעי עשוי' לשמה אמנם י"ל לפימש"כ דודי הגאון מוהר"צ שליט"א בס' בנין צבי סי' כ"ז דבתוך שבעה ימי חנוכה ל"ה למנורה דין מזבח דהסברא דמנורה יהי' לו דין מזבח י"ל לפי"ד הירושלמי שקלים פ"ד ה"ב דהמנורה מעכב הקרבן וכל זמן שאין המנורה בדרום א"י להקריב קרבן עיין בפ"מ ובק"ע בפי' הא' א"כ סברא הוא דהמנורה חשוב כאכילת מזבח דאם ליכא מכורה אז המזבח בטל ולפי"ד המג"ת דלא כגמר המזבח עד ח' שוב באותו הזמן לא הי' להמכורה דין מזבח כיון דמזבח גופו ליכא אין המכורה מעכב עליו כלום עכ"ד, מעתה א"ש דממנ"פ בתוך שבעה ימי טהרה לא הי' על המנורה דין מזבח ולא הי' צריך להיות עשייתו לשם קודש ולאחר שבעה דכבר כגמר המזבח והי' להמנורה דין מזבח שוב הי' יכולין לעשות מנורה חדשה עשוי' לשם הקדש כיון דכעת נטהרו ודו"ק, וממילא מיושב ע"כ הקו' הנ"ל מלא תטע כיון דע"כ הי' צריכין להסיר המנורה לאחר שבעה ימים ודו"ק:
יג) ובפשיטות יש ליישב קו' הנ"ל מלא תטע עפי"ד המהרש"א דלכן עשי חשמונאי מנורה של עץ דהי' עניים אז ע"ש מעתה י"ל דבכה"ג אמרינן דאתי עשה דעשיית מנורה והדלקתה ודחי לל"ת דלא תטע דדוקא באפשר לקיים שניהם לעשות ממתכות אז אסור, וכה"ג כ' במנוחת משה סי' מ"ה דלכן הי' יכולין להביא שמן מחוץ לתחום דעשה דרבים דחי לל"ת אף דל"ה בעידני' ע"ש ואף דהוי ל"ת שבמקדש מ"מ דחי לי' עשה דרבים עיין במנ"ח סוף מצוה קנ"ה ועפי"ז י"ל מה דק"ל על הנ"ל באות ה' דמש"ה לא הי' יכולין להדליק בשמן הטמא משום דאש"ק בלילה וכ"כ באוריין תליתאי וקשה כיון דיש רק איסור גברא דאש"ק בלילה אמאי לא נימא עדל"ת ולהנ"ל י"ל דנודע שי' ספר הכריתות דאין עשה דוחה לב' לאווין א"כ הכא דיש גם ל"ת דלא תטע רק דנדחה שוב אינו יכול העשה לדחות גם הלאו דשריפת קדשים והבן: יד) אך לפי"ז יש להעיר במש"כ הב"י לתרץ קו' הא בלילה הראשונה ל"ה כס ותי' דחלקו לשמנה חלקים והאחרונים ביארו דבח"ש יש ג"כ קצת מצוה ומוטב להרבות המצוה ח' ימים אפי' רק לעשות קצת מצוה ולהנ"ל יקשה דהא בוודאי אף דחשוב קצת מצוה מ"מ אינו אלים כ"כ שיהי' בכחו לדחות לל"ת ואיך הי' יכולין לחלק לשמנה חלקים הא יעברו, כל הלאו דלא תטע, וכעין זה הקשה באור תורה דמאי עשו בשבת שבתוך חנוכה האם נדחה שבת על קצת מצוה דחצי שיעור הא בודאי אינו דוחה אלא אם כעשה המצוה כדין ונותן שמן כשיעור מצותו ולא פחות מכשיעור וא"ל דסמכו על הנס דאיך יתכן לעבור לכתחילה בקו"ע בחילול שבת דאורייתא ע"י שיסמכו על הנס וכן העיר בקו"ת לתי' זה של ב"י איך הותר ליכנס להיכל הרי אסור ליכנס להיכל ביאה ריקנית כדאיתא במנחות כ"ז ור"מ פ"ב מביא"מ ה"ד, עוד יש להעיר הא נתינת השמן בעי כהן ובג"כ כדאי' [ביומא כ"ד] ובמ' [זבחים פ"ב] אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם ולדעת הרמז"ל אסור ללבוש בג"כ שלא בשעת עבודה משום כלאים ועי' בח"ס סי' ס"ט א"כ איך חלקו השמן לח' חלקי' הלא יעברו על אי' כלאי' שלא בשעת עבודה:
טו) ונראה ליישב דהנה נודע קו' הקובץ דהלא הי' להם עצה לבטל ברוב ותירצתי לעיל באות ד' דהי' על השמן פסול לינה ואין אי' מבטלין זא"ז וכ"ז קודם שמשלה בהן האור משא"כ אחר שמשלה בהן האור דכבר נפקע פסול לינה שפיר הי להם עצה זו א"כ י"ל דכשחלקו לח' חלקים הי' בדעתם שאם לא יתוסף עפ"י כס יוסיפו בה שמן טמא ויטהר ע"י ביטול דאחר שמשלה האור שפיר מהני ביטול ובעשה להם כס שנתמלא המנורה ולא הוצרכו לביטול ומיושבים קו' הנ"ל דאפי' אם ל"ה הנס הי' יכולין לקיים מערב עד בוקר ול"ה קצת מצוה רק מצוה גמור:
טז) ואחי הצעיר החריף עצים ובקי טובא כ' שבתי שיחי' אמר לי ליישב קו' הגאון הקדוש מאסטראווצע ז"ל דמאי עשו בשבת ואין לומר דסמכו עצמן על הנס דאיך יתכן שיעברו על איסור דאורייתא בקו"ע ע"י שיסמכו על נס דהנה יש להקשות אהא דאיתא בתו"כ פ' אמור תמיד אפילו בשבת הא אף בלא קרא הוה ידעינן דשרי להדליק בשבת כיון דלא מתקן מידי, והוה מקלקל בהבערה דפטור לפימש"כ הר"ן בשבת דף כ"א דמנורה של מקדש לכ"ע אסור להשתמש לאורה וכיון דאי אפשר ליהנות מהדלקתו הוה מקלקל ופטור [ועיין במהר"ם שי"ף סנהדרין פ"ד ע"ב וכו"פ ס"י סק"א] אך י"ל לפימ"ש התוס' בשבת ק"ו ע"א דלר"י דס"ל מקלקל בהבערה פטור היינו טעמא דחייב במילה ובהבערת בת כהן משום דחשוב תיקון מצוה עיי"ש ה"נ, בהבערה דמנורה צריך קרא דתמיד דבלא"ה הו"א דאסור דהוה תיקון מצוה ולפי"ז מיושב קו' הגה"ק מאסטראווצע ז"ל הנ"ל דשפיר הי' יכולין להדליק ולסמוך עצמן על כס דאם לא יהא כס ולא דהא מצוה אז לא יהי' כלל עבירה כיון דשוב הוה מקלקל ופטור, עכ"ד ונכון הוא:
יז) וראיתי בבנין צבי סי' כ"ח שהביא קו' הג' רמ"ז כ"י על תי' הב"י הנ"ל דאיך חלקו השמן לח' חלקים הלא צריך לקדש השמן במדת חצי לוג כדאי' במנחות פ"ח ע"א וקיי"ל כלי שרת אין מקדשין אלא מלאין במס' זבחים פ"ח וכיון דהשמן שבפך הי' רק על יום א' דהיינו שבעה חצאי לוגין חצי לוג לכל נר ונר א"כ כשחלקו לח' חלקים לא הי' מגיע חצ"ל לכל לילה ואיך נתקדש בהחצ"ל וא"ל דלעולם קדשו ח"ל שלם ובמנורה לא נתנו כולו רק שמינית ז"א דא"כ הי' הנשאר נפסל בלינה והי' פסול למנורה, ונ"ל עפי"ד המנ"ח מ' ח' דשיעור נותר הוא בכזית [ובהותיר פחות מכזית ליכא אף איסור חצי שיעור דלא שייך חזל"א ועיין בקונטרס קדושה משולשת מהגה"צ מדזיקוב ז"ל הנדפס בס' תורת האשם] וה"ה במשקין השיעור ברביעית כמש"כ הרמב"ם בפ"ד מה' שבועות דכל איסורין שיעורן ברביעית ועיין בתשו' רעק"א סי' נ"ד שכ' הטעם משום דרביעית שנקרש יכול לעמוד על כזית ועיין שו"מ מהד"א ח"ב סי' ר"ב וחסדי אבות על תוס' פסחים פ"א ומעתה הי' להם עצה נכונה לחלק השמן באופן שלא יחול פסול לינה של עמוד השחר רק על פחות מרביעית דהיינו שהששה לילות הראשונות הדליקו בכל לילה חצי לוג ונתקדש כראוי בהחצי לוג ונשאר להם עדיין חצי לוג על שני לילות וחלקוהו לשני חלקים חלק א' יותר מרביעית וחלק א' פחות מרביעית והחלק של פחות מרביעית הניחו על ליל שמיני ולא חל עליו פסול לינה מעמוד השחר של שביעי כיון שהי' פחות מרביעית וא"ש דברי הב"י:
יח) עוי"ל דהנה במנחות פריך למ"ד אפייתן בפנים ואין דוחין את השבת הא איפסלא בלינה והק' בשפתי מהר"ש פ' במדבר לפימש"כ הר"ן בגיטין פ"א ליישב קו' התוספות שם דאמאי בגירשה על מנת שלא תנשא לפלוני ועברה בטל הגט הא אם בטל הגט לא חלו הקידושין ותי' הר"ן דכוונת התנאי הוא שאם תנשא לפלוני יפקעו האישות שלו על רגע אחד כדי שיוכלו קדושין השניים לחול על רגע אחד ותיכף יחזור האישות למקומו ויתבטל הגט ואע"ג דקיימ"ל היום אי את אשתי ולמחר את אשתי דכיון דפסקה פסקה ה"מ היכא שיום אחד פסקה לגמרי משא"כ הכא דעיקר ההפסקה כדי שיוכל לחול האישות ל"א כיון דפסקה פסקה ע"ש וא"כ הרי איכא עצה שיקדש השתי לחם מעיו"ט ויתנה שרגע קודם עלות השחר יפסק קדושתו ויהי' חולין רגע אחת כדי שלא יופסל בלינה ויוכל לחזור תיכף לקדושתו וכן העיר בזה במרכבת יוסף ותי' דכיון דאסור להקדיש בשבת ויו"ט ולכמ"פ אף במקדיש בעיו"ט על תנאי ונתקיים התנאי ביו"ט אפ"ה אסור כש"כ הכא דצריך להפקיע קדושה הראשונה קודם עלות השחר ולחול הקדושה השני' בוודאי אסור ביו"ט עכ"ד וא"כ שפיר הי' להם עצה טובה דעל ליל שבת קידשו חצי לוג כראוי ודלקו בחצי לוג ורק בשאר ימים נתנו פחות מחצי לוג והתנו על הקדושה שיפסק על רגע אחד בעלות השחר באופן דלא נפסל בלינה ומתו' קו' הנ"ל לנכון: יט) עונ"ל דהנה לכאו' הקו' אין לו התחלה לפימש"כ הראשונים דלתי' זה של הב"י עכצ"ל דמערב ועד בוקר אינו מעכב א"כ זהו שיעורו אך בגור ארי' יודא מסביר הקושיא עפי"ד התוס' [מעילה ח' ד"ה קרמו] דהא דכ"ש מקדש היינו דוקא שנעשה כל הראוי לעשות בו ויוגמר הפעילה שעליו לעשות נגון תנור שפעולתו הוא האפי' צריך שיגמור אפייתו ומקודם לא מקדש ע"ש, א"כ שוב חצי לוג שהוא מן המדות שבמקדש כ"ז שאינו מודד הרי לא עשה פעולתו וא"כ אינו מקדש דנהי שיש שיעור ההדלקה מ"מ כיון דפעולת הכלי למדוד חצ"ל לפיכך בפחות מזה אינו מקדש ואיך הי' חולקין השמן לח' חלקים, וכל זה רק אם הקידוש הוא במדת חצי לוג אבל אי נימא דהי' מקדשין במנורה בזה שפיר מקדש פחות מחצי לוג כיון דזה שיעורו ואין לומר כסברא הנ"ל דהא מנורה אין פעולתו למדוד רק להדליק בו שבע נרות ופעולתו נגמרת כשידליקו בו ואין נפ"מ בהשיעור והנה התוס' [במנחות פ"ט ע"א] הקשו למה הי' צריך לקדש השמן בחצי לוג ופי' בטה"ק וצו"ק הא מכורה עצמה ג"כ כלי שרת ושפיר יתקדש השמן בהמנורה ותי' המפו' דמנורה הוי כלי שעל גבי קרקע ואין מקדשין בכשעג"ק כדאיתא במס' [מנחות ז' ע"א] אכן הוא תמי' דהרי הי' אפשר להגבי' המנורה ולא יהי' כשפג"ק ונראה לענ"ד לפי"מ דדנו בתו"י וריטב"א [יומא כ"ט וסוכה כ' ומנחות ק' ] דאם הי' הכתיבה בכ"ש שלא בזמנו ושלא כמצותו שוב אינו מתקדש גם כשמגיע זמנו כמו דלא מהני הנחת הקוף [במנחות ז] ולפי"ז צריך להשמן שיתקדש מיד בשעת נתינתו להמנורה ולא אחרי כן והכה במס' [מנחות ז] מבואר דהגבהת כלי קודש שיקדש ולא יהי' כשעג"ק בעי ימין עיין ברש"י ד"ה הוצרכתה ג' כהנים כו' דכהן אחד אי אפשר להגבי' שני כלים דאין עבודה אלא בימין ועיין ברש"י [זבחים כ"ד ע"א וירושלמי פ"ב דיומא ה"א] ובגא"י העיר דה"ה הנחת השמן ופתילה דהוי עבודה [כיומא כ"ד] ג"כ טעון ימין משא"כ הדלקה ושחיטה דלאו עבודה היא ל"ב ימין ובמקום אחר הארכתי ליישב בזה קו' כ"ק אאזמו"ר שליט"א בבנין דוד סי' ל"ה דאמאי קרבנות דוחין שבת הא אפשר לשחוט בשמאל דהעושה מלאכה בשבת בשמאל פטור ולהנ"ל י"ל לפי"ד רש"י [יומא מ"ב ע"א] דלכן שחיטה לאו עבודה היא משום דכשירה בזר והנה בתפ"י בהקדמתו לסדר קדשים הביא כמה ראיות דאין לזר לשחוט קרבן ציבור ורק בקרבן יחיד שחיטה כשרה בזר ועיין שו"ת אוריין תליתאי סי' ע' א"כ י"ל דבק"צ גם השחיטה הוי עבודה וצריך ימין ומיושב קו' כ"ק אאזמו"ר שליט"א דשפיר ליכא עצה לשחוט בשבת בשמאל כיון דמצותו בימין דוקא ואכמק"ל] ולפי"ז כהן א' אינו יכול לקדש השמן בהמנורה כיון דצריך שיתקדש בשעת שפיכה והשפיכה צריך להיות בימין א"כ אי אפשר לההגבהה להיות בימין ושמאל אינו כשר להגבהה, רק עדיין הי' יכול השמן להתקדש ע"י שני כהנים שאחד יגבי' בימינו את המנורה וא' ישפוך את השמן בימינו לזה י"ל כיון דקיימ"ל דנתינת השמן בעי פנים בהיכל ומבואר בתוס' [ב"ב י"ד] דרק לצורך מותר ליכנס להיכל דאלה"כ איכא משום ביאה ריקנית שהיא בלאו כדאי' [מנחות כ"ז ורז"ל פ"ב מבימ"ק] אבל לצורך מותר אף דליכא עשה גמורה ועי' בתוס' חגיגה כ"ו] ורא"ש ורע"ב [רפ"ז דתמיד] ור"מ פ"ב מבימ"ק ה"ד דהשתחואה מותרת אף דליכא שום עשה בהשתחואה והאחרונים הוכיחו גם ממש"כ הרמב"ן במלחמות פ"ק דיומא דדישון מזבח הפנימי לא הוה רק מדבריהם שאין לו עיקר מה"ת כלל ע"ש וקשה דא"כ למה הותר ליכנס להיכל וע"כ דלצורך שרי וא"כ כיון דהי' אפשר לקדש במדת חצי לוג בעזרה ולהנצל מלבוא להיכל שוב הוה הביאה בהיכל לשני כהנים שלא לצורך [ועיין שאג"א סי' כ"ו בדין אם מותר למול ע"י שני מוהלים בשבת] ולא הותרה הביאה רק לכהן אחד לנתינת השמן א"כ שפיר ל"ה אפשר להגבי' המנורה, ודו"ק היטב, וכ"ז נכון באם יש ברירה ועצה לקדש בהחצי לוג אז הוה הביאה להיכל שלא לצורך אבל בימי חשמונאי כיון דבאמת ליה להם שום עצה רק לקדש בהמנורה דהא במדת חצי לוג הוה פחות מכשיעור שוב באמת הותר ליכנס להיכל ולקדש בהמנורה ודו"ק היטב:
כ) ולפי הנ"ל דלצורך הותר הביאה להיכל יש ליישב קו' הקול תורה הנ"ל באות י"ד דהאיך חלקו לח' חלקים הא יעברו על לאו דביאה ריקנית ולהנ"ל י"ל כיון דבאמת הי' עכ"פ קצת מצוה כשחלקו לשמנה חלקים אף דלא קיימו המ"ע דמערב ועד בוקר מ"מ ל"ה שלא לצורך והותר הכניסה להיכל כמו דישון מה"פ וז"פ:
כא) ועפי"ד הנ"ל יש ליישב מה שהקשה בשו"ת רמ"ץ או"ח סי' כ"ה דאף אי נימא דהשמן לא כטמא במנורה דהוה כלי עץ העשוי לנחת כמש"כ בבכו"ש מ"מ קשה דהאיך הי' יכולין לקדש בהחצי לוג כיון דגם הכ"ש הי' טמאין כמש"כ הרא"ם ובזה ל"ש לומר דהוה כ"ע העשוי לנחת אף אי נימא דהי' של עץ. ולהנ"ל א"ש דאז באמת ל"ה צריכין לקדש בהחצי לוג כלל דשפיר הי' יכולין לקדש בהמנורה כיון דל"ה אפשר בענין אחר. והבן:
כב) ועדה"פ אמרתי ליישב קו' הרמ"ץ הנ"ל דנטמא השמן בהכ"ש, דהנה הגה"ק מאסטראווצע ז"ל הק' באור תורה דהא הי' עצה לטהר השמנים ע"י שיקרשו פחות מכביצה וכדתנן בטהרות פ"ג מ"א] קרשו הרי אלו שניים חזרו ונמוחו כביצה מכוון טהור עכ"ק, [ועיין בבנין צבי סי' ל' מש"כ בזה] ונ"ל כיון דבקדשים פסול דיחוי א"כ גם זה ל"ג משאר דיחוי ואיל דכל שבידו ל"ה דיחוי דאז ל"ה בידם להגיע אל השמנים ועיין מש"כ לעיל באות ז' ועיין צל"ח [פסחים ל"ה] וכ"ז בטומאה דלשעבר שפיר י"ל דנעשה נדחה ושוב איכו חוזר ונראה משא"כ הכא דנטמא ביד הכהן כעת שפיר הוה בידו לבטל הדיחוי דמיד אחר הקידוש יכול להקרישו וילך לו הטומאה. ודו"ק: כג) ענ"ל קו' הרמ"ץ הנ"ל דהנה מקשין נימא טוהב"צ ותי' דקיימ"ל ט"ד ואינו על מצחו אינו מרצה ובשעת המלחמה ל"ה הציץ על מצח הכ"ג כדאי' [ביימא ס"ט] דאסור לצאת בבג"כ חוץ למקדש אך קשה לפי' הגבורת ארי' דאינו על מצחו אין הכונה בשעה שאירעה הטומאה רק הפי' בשעת ההקרבה וא"כ קשה דהא כעת שפיר הי' יכול ללבוש הציץ. ונראה לפימש"כ בב"י יו"ד קמ"ז דהא דמהני כתיבת הציץ לאחר שאירעה הטומאה ול"א דנעשה נדחה כשלא הי' על מצחו ועל פסול דיחוי אין הציץ מרצה דלא הותרה מכללו בציבור ה"ט משום דבידו ללבוש הציץ וכל שבידו ל"ה דיחוי א"כ בשעת המלחמה דל"ה ביד הכ"ג ללבוש הציץ שפיר כפסל משום דיחוי וכ"ז בטומאה דלשעבר משא"כ כעת שפיר הי' ביד הכ"ג ללבוש הציץ ולרצות על הטומאה, וד"ק:
כד) עוי"ל דבאמת הק' באב"נ הא מנורה מפקיע טו' אך לפי"ד הרמ"ץ דהשמן לא הי' עדיין מקודש בכ"ש א"ש דאין המזבתח מפקיע רק פסולו בקודש היינו משנתקדשה בכ"ש עי' תוס' [זבחים ס"ט] אך ק' לד' השמ"ק זבחים פ"ד דפסולו בקודש הוא בב' ענינים או שנפסל משנתקדשה בכ"ש אף שאין לו הכשר במק"א כגון נשפך הדם או שיש לו הכשר במק"א אף דנפסל קודם שנת' בכ"ש ובזבחים פ"ד חשוב טמא יש לו הכשר במק"א שהותר בציבור א"כ לכאו' פ' טמא המזבח מפקיע אף דלא נתקדש בכ"ש, אך י"ל דחששו לשרץ או זב או ע"ז להירושתי דלא הוב"צ וכ"ז בשאר שמנים אבל שמן שבפך אף שנטמא בכ"ש טומאת מת המכורה יפקיעו:
כה) ובגוף זה קו' התו' [במנחות פ"ט] הנ"ל אות י"ט יש להעיר לענ"ד לפי"מ דקיימ"ל כ"ש אין מקדשין אלא מדעת ופירש"י [בסוטה י"ד] שהנותנו בכ"ש צריך שיתננו לשם קידוש וכ"פ [במנחות ז'] ולפי"ז צריך הכהן לכוון בשעת קידשו בכלי שדבר זה יתקדש בקדוה"ג, והנה קיימ"ל דמצות צריכות כונה ונראה ברור דה"ה בהטבה ונתינת השמן למנורה דהוא עבודת המנורה שצריך פנים וכהן ובגד"כ בודאי צריך כונה כמו שאר מצות, ומעתה כיין דאי אפשר לכוין לב' דברים כמש"כ התוס' [במ"ק ח' ע"ב] ועי' בראב"ד פ"ז מפ"א ה"ב שוב אי אפשר להשמן שיתקדש בשעת מצותו כיון דאז צריך הכונה למצוה ואי אפשר לכוין כונת הקידוש ע"כ צריך לקדשו מקודם בחצי לוג דשם ליכא עדיין שום מצוה וא"צ לכוון אלא בשביל הקידוש לבד. ודו"ק:
כו) אך עדיין יקשה למה שהערתי במק"א דכשנדלק השמן במנורה אז נתקדש השמן אפי' בליכא דעת לפימש"כ בחמדת שלמה דבתנור נתקדש הלחם אפי' שלא מדעת כיון דניכר פעולת ההקדש בגוף החפץ כגון אפיי' דניכר כח האפיי' בפת דמתחלה הי' עיסה וכעת הוא פת ובאחרונים ביארו דאף דאין הכלי עושה הפעולה רק חום האש עושה הפעולה והאש והעצים נותנים כח האפיי' ולא התנור ואף בלי תנור רק תחת אויר השמים ג"כ אש ועצים עושין אפיי' ובישול אעפ"כ מיקרי פעילות התנור כיון שבתנור כעשה ונאפה הוי ניכר פעילות הכלי, מעתה ה"ה בשמן דמנורה אחר ההדלקה דניכר בהשמן פעילות הכלי שפיר נתקדש אפילו של"מ, וא"כ לכאו' הדק"ל הרי אף במנורה יכול השמן להתקדש אחר ההדלקה דלא בעי דעת. [ולפימש"כ לעיל באות י"ט א"ש אכן יקשה לתי' התוס' בסוכה נ']:
כז) ונראה לתרץ דכיון דאינו יכול להתקדש קודם ההדלקה שוב גם אח"כ אינו יכול דהנה באמת הק' המפו' איך הי' מקדש החצי לוג הא בכל שאר ימות השנה חוץ מלילי טבת הוי יתר מכשיעור ואינו מקדש כדאי' [בסוכה מ"ט] ועיין צו"ק, אמנם לענ"ד י"ל דנודע קו' הפמ"א [ממעילה י"ג ע"ב] דעכ"פ השיעור נתקדש ותי' בציונים לתורה כלל ב' דבסוכה איירו שמלאוהו מן השילוח שהיא חוץ לעזרה וכיון דאין כ"ש מקדשין אלא מבפנים כמבואר בזבחים כ"ח וכשהביאו לעזרה הרי כבר הי' בכלי יותר מכשיעור ולא נתקדש כלל משא"כ במעילה איירי ששופכן לעזרה מכד לצלוחית וכששופך מכלי עליון לתחתון הרי כופלים בו המים בזא"ז א"כ מיד כשבאו לצלוחית הג' לוגין נתקדשו שהרי הם ראויין לו וכשבא אח"כ היתרון וודאי לא פקע הקדושה מאלו שנתקדשו כבר עכ"ד, וכ"כ בחבצלת השרון סי' ל"ו א"כ א"ש קו' הנ"ל דשפיר נתקדש השמן בהחצי לוג כיון דהקידוש הוא בעזרה ואז ראשון ראשון קדוש שוב לא פקע ודמי לההיא דמעילה והבן. ומעתה א"ש דברינו הנ"ל דכיון דבשעת השפיכה אי אפשר להשמן שיתקדש שוב לא יתקדש גם בהדלקה דאז הרי הכל בא בב"א וכבר יש יותר מכשיעור ודו"ק: כח) ולפי"ז י"ל בפשיטות קו' התוס' הנ"ל דהנה בכל"ת פ' בהעלתך כ' דאע"ג דההטבה הוא עבודה וההדלקה לאו עבודה מ"מ אינו מתחכך ומתקדש המנורה לדורות רק בשעת ההדלקה דזה עיקר מצותו ע"ש א"כ א"ש דהי' צריכין למשוח חצ"ל לפמש"כ בשם הת"ס דבאותו משיחה הוה כאילו נמשחו הכלים לדורות ולדורות ל"ה אפשר לקדש במנורה כיון דל"ה יכולין לחנכו דבשעת הדלקה הוה יתר מכשיעור:
כט) והנני חוזר למש"כ באות א' ליישב קו' הא הפך כפסל בלינה ומה שתירצתו שהמכורה יפקיעו זה לא יתכן רק לשי' האב"נ משא"כ לשי' המפו' דהמנורה אין עלי' דין מזבח רק מצות שריפה בעלמא, עיין תפ"י [מנחות פ"ו] ותשו' מהר"י ברונא סי' ל"ט, ונ"ל דהנה [בזבחים ק"ה ע"א] מיבעיא ליה להש"ס אי לינה מועלת בפרים הנשרפים ושעירין הנשרפים ופרש"י דהאיבעיא אי בלינה צריך שיהי' אכילת אדם או אכילת מזבח משא"כ בפרה"נ ושעה"כ ובש"ס לא איפשטא האיבעיא ועיין ירושלמי סוכה פ"ד ומעתה לשי' הרמז"ל ודעימיה דסד"א מה"ת לקולא ולדעת הרבה מפו' אף בבעי' דלא איפשטא הדין כן עיין כפ"ת בסופה ואהבת אברהם סי' כ"ט נמצא דבדבר שאין בו לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח לא יפסול לינה מה"ת וכן מורא לשון הרמז"ל בפי"ט מה' פסוהמ"ק ה"ג שכ' ופוסלין אותה להחמיר וישרפו בעזרה ע"ש ולפי"ז א"ש דממנ"פ אי מכורה יש לו דין מזבח שפיר מפקיע ואי אין עליה דין מזבח שיב לא פסול ביה לינה מה"ת [ואף דמדרבנן פסול לזה י"ל דבמקום מצוה לא גזור]. ודו"ק:
ל) ועפי"ז נ"ל קו' כ"ק זקיני מרן הגה"ק מאוה"ג מצאנז זי"ע בהא דכ' התוס' דאם כבר גזרו על העכו"ם כזבים צ"ל שהי' מוכח בחותם בקרקע שלא הסיטו הכלי [וכן אי' בפייטן חפשו ומצאו בשיתין] והק' זקיני ז"ל הא עכ"פ לא חשיב טפי מספק אם הסיטו או לא וכיון דעזרה הוא רשהיר הוי ס"ט ברשה"ר וספיקו טהור, וכ"ל עפימש"כ האחרונים דבס"ס להחמיר אפי' ברשה"ר אזלינן לחומרא וא"כ הכא בהפך דבאמת הי' עלי' חשש לינה רק אנו מתירין מספק דילמא אין לינה פוסלת אלא במה שיש ממנו למזבח וכ"ז ניחא אם אין עלי' רק ספק זה אבל אי הי' על הפך גם ספק טומאה שוב הי' אסור למנורה משום דהוה ס"ס לחומרא ספק א' דילמא הסיטו הפך ואת"ל דלא הסיטו דילמא קיימ"ל דלינה מועלת אף בדבר שאין ממנו למזבח וא"ש שהוצרך הפך להיות חתום וטמון. והבן:
לא) באופן אחר י"ל קו' כ"ק זקיני מאוה"ג מצאנז זי"ע דהנה הרא"ם הק' כיון דהי' כולם טמאי מתים הלא נטמאה המנורה בעשייתה והי' מטמא להשמן ותי' בבכו"ש עפי"ד הגמ' [ע"ז מ"ז] דעשו מנורה של עץ והוה כלי עץ העשוי לנחת שאינו מק"ט והמפו' הק' לשי' הצל"ח דכ"ש מקבלין טומאה אפי' מראשון ושני דדל חשובות הכלי והוי פשוטי כ"ע שג"כ מק"ט כאוכל ואפי' מרו"ש ע"ש, וה"ה כלי עהל"נ מק"ט בכ"ש עיין מכ"ת מ' ק"ס ועטרת יהושיע ס"א אך יש לומר דהנה עיקר קו' הרא"ם כראה דלא קשה רק על ההדלקה דלכאורה לפי"ד התוספתא פ"ב דטהרות והביאו הר"ש ורא"ש שם דשמן הקרוש אינו לא אוכל ולא משקה ואין עלי' טומאה רק בעודו כימות א"כ הי' להם עצה שנתינת השמן יהי' בשמן שנקרש ולא יק"ט מהמכורה רק הקו' על אחר ההדלקה דאז כיון דנימוח וניתך השמן שוב יהי' מק"ט מהמנורה ומעתה י"ל לפימש"כ הח"ס ז"ל לפרש והדליקו כרות בחצרות קדשיך וקבעו שמונת ימי חנוכה ולכאו' הוא תמי' הא ההדלקה הי' בפנים ומ"ט שביק לשון היכל ודביר ונקט בחצרות קדשיך וכ' הח"ס לפי"ד הרמז"ל דאם הטיב הכהן בפנים והוציאן לחוץ מותר לזר להדליקן וכיון דאז הי' ההיכל מלא גילולים וע"ז עד שפינו ההיכל וטהרו המקדש ולכן לא הדליקו אז הנרות בפנים בהיכל רק בחצרות קדשך הוא העזרה שכבר נגמר טהרתה מקודם לכן ונוכח הוא רק לכוללת הבית אבל לא לעכב עכ"ד והכה קיימ"ל דעזרה הוי רשה"ר כדאי' בפסחים י"ט ולא ההיכל כמש"כ המפו' ולענין חבה"ק אי מטמא אחרים הוא בחולין ל"ו איבעיא דלא איפשטא א"כ לענין שיקב"ט השמן מהמנורה כיון דעיקר טומאת המנורה הוא מחמת חבה"ק ובטו"א הוה ספק, נמצא דכשנולד הספק בעזרה אז ספיקו טהור ולא מטמא המנורה להשמן א"כ מיושב קו' הרא"ם דממנ"פ נתינת השמן הי' יכול להיות בשמן קרוש וההדלקה הרי הי' בעזרה שספיקו טהור א"כ ל"ה המנורה יכול לטמא את השמן ודו"ק. וכ"ז נכון בדליכא רק ספק אחד משא"כ אם הי' עליו עוד ספק היסט הזב שוב הי' לכו לטמא מספיקא. ודו"ק: לב) אמנם כ"ל דאע"ג דשמן קרוש אינו לא אוכל ולא משקה מ"מ בקדשים דקיימ"ל תבה"ק משוי אף עץ לאוכלא פשיטא דלא גרע משקה קרוש [וזה קשה גם על מש"כ בנפש יהונתן לת' קו' הרא"ם דהשמן שבפך הי' שמן שלא הביא שליש דכשר למכירה ואמק"ט כמש"כ הרמז"ל בפ"א מה' טו"א ה"ה וק' דלא יגרע מעץ בעלמא דמק"ט בקדשים] וא"כ הדק"ל דכשאירעה הספק בהיכל שפיר ספיקו טמא והנ"ל דהכה בתשו' מהר"ץ סי' כ"ט הק' לפי"מ דקיימ"ל דבכל ס"ט צריך שיהי' בו דעת לישאל אם נטמא או לאו ולזעירי [כדה ה'] צריך דוקא שהמק"ט יהי' בו דעת לישאל ומוקי הא דמעת לעת שבנדה מטמא המטה כשחברותי' נושאות אותה במטה, א"כ קשה איך יפרנס זעירי הנס חנוכה שטימאו כל השמנים מספק שמא נגעו בה והרי השמנים שהם המקבלי טומאה אבד"ל, ותי' כיון דגם לזעירי אם המק"ט הוא ביד אדם הוה כיבד"ל כמבואר בנדה שם א"כ אנו מסופקין גם ע"ז דשמא הרימו העכו"ם השמנים וטימאו אותם וכל ספיקות שאתה יכול להרבות ברשה"י טמא עכ"ד, והנה בר"ש רפ"ד דטהרות כ' דזורק ל"ה כבאה בידי אדם רק הו"ל כדבר שאבד"ל כיון דבשעת לידת הספק נפסק כח האדם ואיני נוגע לא בהטומאה ולא בטהרה, ועיין רמב"ם וראב"ד וכ"מ פ"יט מה' שאה"ט ה"ח ומתו' קו' הרא"ם להנ"ל דיש ספק אם המנורה מטמא או לא א"כ הוה ספק בדבר שאבד"ל דלא המנורה ולא השמן אבד"ל ואי"ל כיון דשופך לתוכו הו"ל כידו והוא יבד"ל ז"א דכשהגיע למנורה כבר נפסק כחו ול"ה כידו ודו"ק:
לג) ועפי"ד הרמ"ץ אמרתי עד"פ ליישב קו' המפו' מאי הועילו בהא דמצאו פך חתום בקרקע שידעו בבירור שלא נגעו בו הא הכניסו ועבדו שם ע"ז ולריב"ב ע"ז מטמא באוהל א"כ נטמא הפך באוהל ואי"ל שהי' מוקף צמיד פתיל דהא משקה קודש אין ניצולין בצמיד פתיל עכ"ק וכ"ל דהנה לכאו' יש להעיר לר"ש (מנחות קא) דאוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים כגון ערלה וכה"כ ומנחה שנעשה פיגול דאסה"נ הן לא מק"ט (וברא"י חולין ל"ו כ' דה"ה במשקין) ומבואר שם דלדידי' הקדש לא מק"ט רק בהי' לו שעה"כ לקב"ט קודם שנעשה קודש אבל הקדישו במחובר שוב אינו מק"ט א"כ קשה למ"ד טו"מ ל"ד שכ' באות א' דלא מק"ט רק משעת ההקדש א"כ קודם ההקדש ל"ה לו שעה"כ דלא הי' ראוי לקב"ט מצד שהוא משקין משעת ההקדש הרי נאסר בהנאה אך י"ל לפי"ד התוס' שם דלכן עולה מטמא טו"א לר"ש הואיל דאכילת מזבת ג"כ שמי' אכילה א"כ לשי' האב"נ דמנורה דין מזבח עלי' שפיר מק"ט השמן אך לכאו' ל"ד לעולה דשם אם עלה לא ירד ע"כ שפיר חשוב א"מ אף אי ק"ט אבל בשמן למנורה לפי"ד האו"ת ז"ל דאין המנורה מפקיעו משום דברגע הראשונה יטמא השמן להמנורה כנ"ל אות י' א"כ שוב לא יק"ט אכן י"ל כיון דאי לא יק"ט שוב יהי' בכלל אכילת מזבח ע"כ שפיר מק"ט כעין ד' התוס' (ב"מ ל' ופסחים כ"ו ורא"ש פ"ב דפרה) דלכן עלה עלי' זכר פסולה אע"ג דלא ניחא לי' דאי לא יפסול יהי' ניחא לי' [וכה"ג כ' ז' הב"ט ריש דין אשה שאמרה ט"א ושו"ת שירי טהרה מקואות סי' ז' ובית שלמה סי' ס"ו לענין צינור דלא ניחא לי' בהגומות שלא יפסלו המקוה ומנ"ת מ' ד' בב' שהעידו שראו את החודש וקטנים שע"י עדותם של הב' כעשו בני י"ג שכה באו והזימים וע"ע ת' שם ארי' ע"ט ואות"ל בסוף הספר ומכח"א ח"א סי' א' כ"ב מ"ב וח"ב סי' ס"ח ועוד בכמ"ק וע"ש שהביא בשם ת"א מקורו מירוש' פט"ו דיבמות ה"ז וכן העיר מהירוש' בדע"ת סי' כ"ג אות כ"ג ועע"ש בפ' אות י"ד וסי' ד' והדברים עתיקין] וה"ה הכא שפיר מק"ט דאם לא יק"ט שפיר יהי' אכילת מזבח ולפמש"כ גדולי האחרונים דדין היתר כריך בעקבי האיסור תלי' אי סד"א לחו' א"כ בספק טומאה היכא דאבד"ל דספיקו טהור שוב גם בהיתר כרוך יהי' טהור והשתא א"ש קו' המפו' הנ"ל דכיון דהפך הי' טמון בקרקע וידעו בבירור שלא שלטו בו ידי זרים ול"ה אפשר להפך להיות ביד"א שוב לענין טומאת אוהל דאינו בנגיעה רק טומאה דממילא הוה ספק בדבר שאבד"ל וספיקו טהור, ודו"ק היטב: לד) והנה כעת ראיתי דמה שכתבתי לעיל בריש הקונטרס ליישב קושייתי מלכה ותי' דהמנ' יפקיעו, לכאו' זה נסתר ממש"כ רש"י ז[בחים פ"ב] דאע"ג דעלו לא ירדו מ"מ ארצוי לא מרצי וצריך להביא קרבן אחר ובטה"ק פ' המזבח מקדש דבפסול דעלו ליי אין הבשר נאכל א"כ לכאו' א"א לקיים בו מצות המנורה וזה תימא גם על עיקר קו' הגה"ק אב"נ ז"ל וליישב זה נ"ל דכיון דאם עלה ל"י שוב ממילא הי' יכולין לקיים גם העיקר מצוה ושפיר הי', מרצה ונקדים ליישב מה שהקשיתי ע"ד העמודי אור וב"י דטומאת השמנים הי' מחמת חבה"ק ולכאו' קשה להירושלמי סוף פ"ק דפסחים דתרומה פסולה ששאלו עלי' פקע הטומאה למפרע דכיון דאינו תרומה אזיל גם הטומאה שבאה לה מפאת קדושתו ועי' בתוס' סוטה ו' ובפתיחה להמשב"ת ובי"צ סי' ק"ט א"כ קשה דהי' להם עצה לישאל על ההקדש ויפרח הטומאה שהי' עלי' מחמת חבה"ק ונראה לפי"מ דקיימ"ל אכלה כולה אין נשאלין עלי' דליתא לקדושה בעולם שיחול עלי' השאלה והנה נודע דברי המהרש"א [קידושין כ"ז] דפיגול נותר וטמא פקע מיני' איסור קודש ואיסור חדש חל עליו ובפנ"י תמה ממשנה שלימה דיש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד"ח [כריתות י"ג] חזינן דאף בנותר איכא מעילה ולא פקע מיני' שם קודש ותי' באו"ח דבכריתות מיירי באימורים דאם עלו לא ירדו ע"כ שפיר י"ל דלא פקע מיני' שם קודש משא"כ בבשר קדשים דעלה ירד וא"א לחזור עוד לקדושתו ע"כ שפיר פקע קדושתו ע"ש נמצא לפי"ז דכל היכי דעלה ירד ליתא שוב בשאלה כיון דפקע קדושתו ועי' בבי"צ יו"ד סי' קל"ד מעתה א"ש דלא הי' יכולין לישאל על השמן טמא כיון דהי' בו גם פסול דלינה ובשני פסולין פקעה הקדושה ושוב ליתא בשאלה ודו"ק, וכ"ז בשמן הטמא אבל שמן שבפך אף שג"כ נפסל בלינה מ"מ כיון דלא נטמא ול"ה עלי' רק פסול אחד שוב שפיר איתא בשאלה ויפקע הפסול לינה א"כ י"ל דבאמת הי' נשאלין עלי' ועי"כ הוכשר למנורה ודו"ק:
לה) באופן אחר י"ל קו' הנ"ל הא הי' להם עצה לישאל על השמן דהנה לכאו' צ"ע איך אפ"ל דטומאת השמנים הי' מכח חבה"ק הא [בע"ז מ"ז] אי' דבאו בה פריצים וחללוהו ויצא הכל לחולין וא"כ מאי חבה"ק איכא אך באמת לק"מ לפי"ד הבי"צ באו"ח ק"ט דהשמן לא יצא לחולין כיון דהסברה דבביאת פריצים נתחללה הבית מטעם יאוש כדאי' [בחולין קל"ט] תרנגולת שמרדה פקעה קדושתה ובריטב"א כ' שהוא מטעם יאוש הגזבר וז"ד בקדושת בדה"ב אבל לא בשמן דאין לו פדיון מדאו' ה"ה דלא מהני יאוש ע"ש א"כ א"ש דקיבל השמן טומאה כיון דאין לו פדיון וכ"ז דוקא קודם קבה"ט אבל לאחר קב"ט כיון דקיימ"ל טמאין נפדין [במנחות ק"א] שוב שפיר יוצא לחולין ע"י ביאת פריצים וכ"כ שם בבי"צ לענינו דלכן ל"ה משקה במ"ד משום דהיאוש וטומאה באין כאחד ע"ש ומיושב קו' הנ"ל דשפיר ל"ה אפשר להם לישאל כיון דכעת כבר נעשה חולין ודו"ק:
לו) ועפי"ז י"ל קו' האמת ליעקב על מש"כ המפו' ליישב קו' הפנ"י דנימא טומאה הותרה בציבור ותירצו דהי' חוששין לטומאת זבין ומצרועים ונדה או שרץ דלא הותרה בציבור וק' הא עבדו שם ע"ז ג"כ כדאי' בע"ז מ"ז וקיימ"ל כרבנן דרע"ק דע"ז מטמא באוהל כמת וגם בגדיהם הי' בחזקת מגע מתים כמש"כ הרא"ם א"כ נימא הואיל ואישתרי אישתרי כדאי' [זבחים ל"ב] ועפ"י הנ"ל י"ל למש"כ הרמב"ן דבקדשים גם ס"ט טמא א"כ י"ל דחששו שמא נטמא השמן בראשונה בטומאה דלא הותרה בציבור ומיד כשנטמא יצא לחולין ושוב לא מקבל כלל הטומאה השני' ול"ש הואיל ואישתרי דלא אישתרי מידי כיון דלא כטמא כלל, ודו"ק:
לז) בא"א אמרתי ליישב קו' האמת ליעקב הנ"ל דהנה לכאו' יש להעיר דקדשים טמאין לא יקבלו עוד טומאה חדשה לשי' הרבה ראשונים דאף לקבלת טומאה צריך שיעור כביצה עיין תוס' [פסחים ל"ג] ושבת צ"א ותו"י [יומא פ'] ומל"מ פי"ג מה' כלים ה"ט ושעה"מ פ"ו מה' ברכות והא קדשים טמאין לשרפה הם עומדים ונימא כתותי' מיכתת שיעורי' וע' תוס' [סוטה כ"ה] וישיע"ק או"ח סי' ק"ס אך י"ל למאי דמשני הש"ס במנחות ק"א] דלכן נותר ופרה מטמאין טומאת אוכלין ול"א כל העומד לשרוף כשרוף דמי משום דחבה"ק משוי להו לאוכלין א"כ ה"נ י"ל לענין שיעור דאהני חבה"ק דלא כותא כמ"ש והכה התוס' [חגיגה כג] כתבו דאין בכח חבה"ק לעשות ב' פעולות כגון להכשיר ולטמא ע"ש א"כ במשקין כיון דעיקר טומאתן אינו בא רק מחמת חבה"ק שוב אין בכת החבה"ק לעשות פעולה שיחשב לכשיעור ג"כ ומעתה מיושב ע"כ קו' האמת ליעקב די"ל שחששו שמא נטמא מקודם בהטומאה דלא הותרה בציבור ושוב כמ"ש ולא חל עליו כלל טומאה השני', ודו"ק: לח) ועלה בדעתי להעיר לפי"ז עמש"כ הגה"ק או"ת ז"ל דלכך ל"ש עלה לא ירד משום דהשמן מטמא להמנורה הא באמת הק' הפאר הלכה דקדשים טמאים לא יטמאו אחרים הואיל ועומדין לשרוף ולטמא אחרים לכ"ע צריך שיעור כביצה ותי' בהגהות מהר"מ מינץ סי' ה' דחבה"ק משוי להו כשיעור ע"ש וכ"ז באוכלין משא"כ במשקין דבעצם אין מקבלין טומאה רק חבה"ק משוי להו לאוכל שוב איך מהני חבה"ק לשוי' כשיעור ג"כ לפי"ד התוס' בחגיגה הנ"ל ובמק"א פלפלתי בזה לפרש מאי דמיבעיא לי' להש"ס אי חבה"ק מועיל למנות ראשון ושני היינו דבטומאה כזה שעיקרו אינו בא רק מחמת חבה"ק בזה שוב הדק"ל דנימא כתמ"ש ואכ"מ]:
לט) ולכאו' י"ל דל"ש כתותי' מיכתת שיעורי' משום דיש לו היתר עי שאלה לשי' הרבה פוסקים דאף בקרבן ציבור ונתקדש בכ"ש מהני שאלה אך ז"א לפי הנ"ל באות ל"ג דאי עלה ירד לא מהני שאלה א"כ א"א לומר דלכן יטמא אחרים מפאת דאית לי' שאלה דהא אי יטמא אחרים שוב לא יהי' לו שאלה אמנם לפי"ד התוס' [פסחים כ"ו] דכשחוזר חלילה האיסור בההיתר אזלי' לחומרא א"כ ה"נ שפיר מטמא המנורה דאי לא יטמא שוב לא יהי' כתותי' מיש ומיושב לפי"ז קו' התוס' הא כטמא בהיסט לפימש"כ האחרונים דבאיסור דרבנן אזלי' להקל בהיתר כרוך ודו"ק:
מ) ועפי"ד הגה"ק מאסטראווצע יש ליישב קו' הפנ"י דמהיכן לקחו שמן לצורך חביתין שהי' צריך בכל יום ולהנ"ל א"ש דבשלמא המנורה שפיר הי' יכול לקבל טומאה אבל המזבח שהוא בנין ונחשבת כקרקע ואינו מקבל טומאה שוב שפיר הי' המזבח מפקיעו, והבן:
מא) באופן אחר י"ל קו' הפנ"י דמאין לקחו שמן לצורך חביתין דהנה בשו"ת בתי כהונה הק' הא עזרה הוא רשה"ר וספק טומאה ברשה"ר טהור ונראה ליישב עפי"ד הנ"ל באות ל"א דהי' מהראוי דגם המנורה יטמא להשמן אך הא דאינו מק"ט הוא משום דס"ט ברשה"ר טהור ע"ש וא"כ כשיתנו השמן למנורה יהי' עלי' ב' ספיקות ובכה"ג מטמינן אף ברשה"ר ע' בתשו' בי"צ או"ח סי' א' ויו"ד סי' קמ"ה ואמרי יושר סי' ע"ב ועיין בשב שמעתתא פ"ד דס"ט ברשה"ר טהור מטעם סד"א לקולא א"כ לפי"ד הרי"ט אלגאזי פ"ב דבכורות ונוב"י מה"ת יו"ד סי' ל"ח דבשני ספיקות מודה הרמב"ם ז"ל דאזלינן לחומרא א"כ ה"נ לענין ס"ט ברשה"ר והבן וזה נכון לענין השמן דמנורה אבל בשמן למנחות שפיר הי' יכולין להדליקו לצורך מנחות כיון דהמזבח לא יטמאנו שוב לא ישאר רק ספק א' וזה טהור והבן:
מב) עי"ל קו' הפנ"י, דבאמת הק' בבי"צ ועמודי אור למ"ד טו"מ ל"ד לאיזה צורך הי' הנס ותי' דחבה"ק משוי לאוכלא ועדיין קשה להשיטות דחבה"ק דרבנן וע' נוב"י סי' ד' א"כ אכתי ל"ה רק דרבנן אך י"ל דבאמת הק' הרא"ם הא נטמאה המנורה והי' מטמא להשמן ואף דהמנורה הוי כלי עץ העשוי לנחת מ"מ מק"ט מכח חבה"ק אך י"ל לפי הנ"ל דחבה"ק הוי רק מדרבנן ולדרבנן לא חששו וע' בחתן סופר סי' ע' א"כ מיושב קו' הנ"ל לפי הנודע שי' הלח"מ דתרי איסורי דרבנן הוי כדאו' א"כ הכא דיש ב' טומאת טומאת היונים וטומאת המנורה שוב הוי כדאו' והבן וכ"ז במנורה אבל מזבח דאינו מק"ט שוב הוי רק חד דרבנן והבן ובעיקר תי' הבית יצחק ועמודי אור דנטמא מחמת חיבת הקודש, יש להעיר לפי"ד הפנ"י [פסחים ט"ז] דל"ש חיבה"ק רק באכילת מזבח דומיא דעצים ולבונה ומנורה אין דינו כמזבח לכמה שיטות:
מג) עי"ל קו' הפנ"י, דכבר הק' באות ל"ד דהי' להם עצה לישאל על ההקדש ויפקע הטומאה ותי' דפקע קדושתו וליתא בשאלה אכן באמת י"ל דאף אם עלה ירד מ"מ לא פקע הקדושה מיני' לפימש"כ בתשו' חבצלת השרון סי' מ"ה דלכן לא הדליקו בטומאה אף דט"ד בציבור משום דהי' טמאי מתים ול"ה הכ"ג יכול ללבוש הציץ והוי כנשבר וגם סברא הוא דבטומאה אינו מרצה דאין קטיגר כעשה סניגור ע"ש א"כ לאחר שנטהרו הי' יכולין להדליק אף בשמן הטמא א"כ בוודאי דלא פקע הקדושה מינייהו והדק"ל אכן בפשיטות י"ל לשי' הטו"א בר"ה כ"ח דבקרבן ציבור ל"מ שאלה דלית להו בעלים מיוחדים ע"ש ושמן למנורה הרי בא מתרומת הלשכה כמו פרה אדומה בפ"ב דשקלים מדכתיב ויקחו אליך כיין רמב"ן פ' אמור א"כ שפיר ל"ה יכולין לישאל על השמן וכ"ז בשמן דמנורה אבל השמן דמנחות כיון דהי' של כ"ג והי' קרבן יחיד שוב שפיר הי' יכולין ליטהר ע"י שאלה והבן:
מד) ולפימש"כ באות ט' דהפך הי' של כ"ג א"כ י"ל דגם בהפך הי' מהני שאלה ויהי' מיושב לפי"ז קו' התוס' דנטמא בהיסט וגם קו' המפו' דנטמא באוהל דבקודש אינו מציל צמיד פתיל די"ל שהי' נשאלין עלי' ונעשה טהור ומיושב בפשיטות גם קו' דנפסל בלינה דהי' קדוש קדוה"ג מדהוצרך להיות חתום בחותמו של כ"ג ולהנ"ל י"ל דל"ה עלי' פסיל לינה דנפקע ע"י שאלה כיון שהי' של כ"ג וע"ז גופא הי' צריך להיות חתום בחותמו של כ"ג לידע שזה של כ"ג ומהני שאלה והבן:
מה) ואמינא עוד ליישב הא דהשמן שבפך לא נפסל בלינה מאחר דהי' קדוש בקדוה"ג עפי"ד התוס' [מנחות ח' ופ"ח] דאחר שנתקדש בכ"ש גנאי הדבר ליתן לכלי חול ועי' בשו"ת הרי בשמים מ"ת סי' ל"ב דאע"ג שכ' התוס' דל"ש זה רק בדבר הקרב על גבי המזבח לא אתי לאפוקי רק מי כיור דסוטה שהי' משקין אותה בשער ניקנור דל"ה בעזרה כלל ע"ש א"כ מסתבר דגם הפך שהי' מונח בו השמן הי' כ"ש ונודע מש"כ בפנ"י פ' נשא ופ' צו דבמונח בכ"ש לא כפסל בלינה כמו שלחן בזבחים פ"ז דאפי' הי' עלי' ימים רבים לא נפסל בלינה וה"ט דמחבת ומרחשת ל"ה צריך ליבון ע"ש וכ"כ בשו"ת מהרא"ש סי' ו' א"כ א"ש דהשמן שבפך לא כפסל בלינה כיון דהי' מונח בכ"ש והבן:
מו) וראיתי בת' הגרמ"ז נ"י בגא"י סי' ד' שמצדד דכ"ש מציל גם מפסול יוצא ומבאר בזה ד' הרמז"ל דאם הוציאן לחוץ מותר לזר להדליקן ע"ש וגם התוספתא פי"א דמנחות דאפי' בשאר ימות השנה מוציאין אותו חוץ לעזרה ואין בכך כלום ע"ש והרי תופסל ביוצא וע"כ דכ"ש מציל גם מפסול יוצא אמנם בתוס' סוכה כ' לא משמע כן ועי' במל"מ פי"א מה' משכב ומושב הי"א וחסדי דוד להתוספתא ונראה בזה לתרץ קו' המפו' על תי' הב"י דמיד נתמלא הפך בליל א' דלמה הי' צריכין לידע מיד בליל א' שיהי' להם להדליק גם ביום ב' ונ"ל דנודע קו' הרא"ם הא טומאה הותרה בציבור ותי' דשמן הוא ממכשירי הדלקה ולא הותרה בציבור והק' זקיני החכ"צ ז"ל בסי' פ"ז וכי אסור לאדם לעשות שמן בטומאה לצורך המקדש וכ"ת ההבאה למקדש אסור והא אמר שמואל בסוף עירובין להמכניס שרץ למקדש פטור ובהגהות השו"מ ז"ל מתרץ דאנן לא קיימ"ל כשמואל וכמש"כ הרמב"ם בפ"ג מה' ביאמ"ק ה' ט"ז דאסור להכניס שרץ למקדש ע"ש והנה על מד"א ביומא כ"ד דהטבה הוי עבודת פנים כ' הגר"מ זעמבא כ"י דזה דוקא בהטבה דבכל יום שכבר נתחנכה המנורה בקדושתה. אז הוי ההטבה עבודה אבל בעת החינוך דמפורש [במנחות כ'] דאין מחנכין את המנורה אלא בהדלקת ז' נרותי' שוב אז בהטבה לא הי' עדיין קדושה כלל דליכא חובת הטבה להחשב עבודת פנים עכ"ד והנה כבר הבאתי קו' הא"ב הא מנורה מפקיע טומאה וכ' בבנין צבי סי' ל' דצורך הנס הי' על ההתחלה שגם הוא יהי' בטהרה והמזבח אינו מפקיע רק משמשלה האור ע"ש ומעתה ביום ראשון הי' יכולין להדליק גם בשמן הטמא מטעם טומאה הותרה בציבור וההדלקה וההטבה הי' יכול להיות בחוץ וביוצא לא נפסל דהי' בכלי שרת וא"כ ליכא משים מכניס שרץ למקדש ורק אח"כ בהנחה שצריך להיות לפני ה' בהיכל הרי אז כבר פקע טומאתו דכבר משלה בהן האור וא"כ לולי הנס שהי' תיכף על ליל ב' לא הי' מדליקין בליל א' בשמן טהור רק בשמן טמא דבליל א' ליכא איסור משא"כ בליל ב' ולכן הוצרך להיות הכם כיכר בליל א' שיהי' יכולין להדליק גם ביום א' בשמן טהור ודו"ק:
מז) והנה לפי"מ דאי' [במנחות פ"ח] דהשמן קודם נתינתו להתנורה הי' נתקדש בשני כלים א) שלשה ומחצה ב) חצי לוג וכ' בשו"ת הר"ב מ"ת סי' ל"ב דבכלים אלו של שלשה ומחצה שהי' מוכנים ועומדים בלשכה שמניא כל השנה לצורך הדלקת המנורה ל"ש בהו פסול לינה שמצותה כך הוא וכדאי' [בשבועות י"א] שאני קטורת הואיל וצורתה בכל השנה כולה ואח"כ כשהי' משימין אותה להכ"ש דחצי לוג אז מיפסלה בלינה כמו קטורת לאחר קידוש כף עכ"ד א"כ מתו' קו' הנ"ל די"ל דהשמנים הי' מקודם במדת שלשה ומחצה ושפיר איכא חבה"ק כיון דנעשה קדוה"ג ואפ"ה לא כפסל בלינה כיון דל"ה בהחצי לוג כמש"כ הגאון הנ"ל, ודו"ק:
מח) אמנם באמת יש להעיר על דברי ההר"ב דל"ד כלל השמן לקטורת דבשלמא קטורת דהלל"מ לפטם שס"ח מנים בתחלת השנה כמש"כ בס' היראים סי' של"ד שפיר י"ל דלא נפסל בלינה כיון דמצותו בכך וא"א בענין אחר ע' תוס' [יבמות ד' ע"א] משא"כ שמן היכן רמיזא באורייתא דצריך לשהותו זמן רב אחרי שנתקדשה בהשלשה ומחצה באופן שיופסל בלינה וע' בדרכי יושר [מנחות צ"ה] ובתשו' מהרש"ם ח"ב סי' י"ד שכ' ג"כ דאם אפשר לאפות השתה"ל ולחה"פ בע"ש שפיר שייך לינה וליה מצותו בכך וע' גם הר"ב ח"א סי ז' ולענ"ד י"ל דמטעם אחר ל"ש פסול לינה אחר שנתקדש בהשלשה ומחצה לפי"מ דאיתא [במנחות ע"ט] אמר זעירי אין הנסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח ופרש"י ז"ל דאין הנסכים מתקדשים ליפסל בלינה אלא בשחיטת הזבח אפי' נתקדשו בכלי שרת ובתוס' [מנחות ט'] כ' לענין פסול יוצא דשתה"ל לא מיפסלי ביוצא בקידוש תנור לחודי' משום דבתנור לא נגמר עדיין כל הקדושה דהרי הכבשים מקדשין הלחם אח"כ ודמיא לפסול לינה דאמר זעירי דלא מיפסלי קודם שחיטת הזבח ע"ש וזה י"ל ג"כ בכוונת הריטב"א [חולין ב'] דבקדושת סכין לחודי' אינו כפסל ביוצא והכוונה לפי"מ דאי' [בסוטה י"ד] ונותנה בכ"ש למ"ל הא קדשה חדא זימנא וחשב מידי דהוה אדם דם אע"ג דקדשי סכין בצואר בהמה הדר מקדיש לי' בכ"ש הכי נמי ל"ש ע"ש וכיון דבסכין לא נגמר כל הקדושה לא מהני לענין יוצא כמו בשתה"ל א"כ השמן שנתקדש בהשלשה ומחצה כיון דלא נגמר עדיין כל הקדושה שהרי עדיין צריך שיתקדש בהחצי לוג שפיר י"ל דלא נפסל בלינה עד שיתקדש בהחצ"ל וא"כ י"ל דאותן השמנים ל"ה מקודשין רק בהשלשה ומחצה ודו"ק: מט) ולפימש"כ בנפש יהונתן פ' מקץ לתרץ קו' הרא"ם הא הכהנים הי' טמאי מתים א"כ נטמא גם המנורה בעשייתה ותי' דהשמן שבפך הי' שמן שלא הביא שליש ולא הי' באפשרי לקבל טומאה והא דהי' צריך להיות השמן חתום בחותמו של כה"ג לאו משום חשש טומאה רק שבזה הי' יודעין שלא החליפו את השמן בשמן אחר שמק"ט ע"ש ולפי"ז י"ל דרק שאר שמנים הי' מקודשין קדושת הגוף ולכן נטמאו משום חבה"ק אבל זה השמן לא הי' מקודש בכ"ש ול"ה באפשרי שיקבל טומאה והא דהי' צריך להיות הפך חתום זה רק לראי' שלא החליפו את השמן ושפיר לא כפסל בליבה:
נ) וכ"ק אאמו"ר עט"ר שליט"א אמר ליישב קו' הנ"ל דהמנורה נטמא בעשייתה דהנה בתפ"י פכ"ד דכלים מ"ד כ' דכלי שאסור בהכאה לא מיחשב כלי תשמישו של אדם ואינו מק"ט וכן העלה במרכבת יוסף בסי' כ"ב ע"ש ותמה בשו"ת אמרי יושר ח"ב סי' י' מפסחים פ' וכמה דוכתי דכל"ש מקבלין טומאה אף דאסורים בהכאה, ויש לתרץ לפי"מ דקיימ"ל אכילת מזבח שמה אכילה בחולין פ"א ואין חילוק בין אכילת אדם לאכילת מזבח כדאי' [בזבחים כ"ח] ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכ' מדבר אחת אכילת אדם ואחת אכילת מזבח ע"ש ובבכורות י"ב ותוס' מכחות ק"א דעולה חשוב אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים דאכילת מזבח שוה לאכילת אדם ועיין במעיני הישועה בתי' כח שהעיר בהא לאכלה ולא לשרפה הא אין חילוק בין אכילת אדם לאכילת מזבח ולפי"ז י"ל דכמו דאכילת מזבח שוה לאכילת אדם כן תשמיש מזבח שוה לתשמיש אדם ע"כ שפיר מקבל טומאה והבן. אמכם ז"ב דכמו דכלי תשמיש של אדם אינו מק"ט רק אם אין צריך עוד שום תיקון שיהי' ראוי לתשמיש כן כלי תשמיש המזבח אינו מק"ט רק כשהוא ראוי לשמש את המזבח בלי שום תיקון ולפי"ז יש לחדש דכלים של משה שמשיחתן מקדשן ולא עבודתן וקודם משיחתן אף שיש עליהם קדושת דמים אין ראוים לעבודה שוב יהי' הדין שלא יקבלו טומאה מאחר שהם אסורים בהנאה מחמת קדו"ד שיש בהם שיצאו מכלל תשמיש הדיוט ולכלל תשמיש מזבח לא באו עדיין דהא מחוסר עוד משיחה ולהניח בו דבר שקדוש קדו"ד ג"כ א"ר הואיל והוזמן לקדושה חמורה דעבודה דלפנים ומה"ט כ' האחרונים דבחיכוך איכא משום מב"פ בשבת ע"ש מעתה לפימש"כ בשו"מ מהדו"ק ח"ג סי' מ"ב דניהו דלדורות עבודתן מחנכתן היינו משום דהתורה אמרה שאף שלא יהי' להם שמן המשחה יהי' עבודתן מחנכתן אבל כל שנזדמן להם שמן המשחה פשיטא דל"ה עבודתן מחנחתן ולפי"ד הש"ך ז"ל דבימי חשמונאי מצאו שמן המשחה ל"ה אז העבודה מחנך ומיישב בזה ד' רש"י [ע"ז נ"ב] ד"ה הקדשנו שחזרו ומשחו בשמן המשחה דאז ל"ה העבודה מחנך ע"ש א"כ א"ש קו' הרא"ם דל"ה התכורה מקבל טומאה בעשייתה קודם שנמשח כיון שיש עלי' ק"ד ונאסר להדיוט ולגבו' אינו ראוי קודם שנמשח ודו"ק היטב עכ"ד, ודפח"ח,:
נא) והנה בציונים לתורה כלל ב' העלה דאע"ג דשתי' בכלל אכילה גם במזבח דהא המחשב לזרוק דמו למחר וכן לשפוך שירים למחר הוי פיגול ע' [זבחים י"ג ע"ב] דהוי בכלל ואם האכל יאכל וכו' מ"מ שתי' דמים בודאי ל"ה בכלל אכילת מזבח לפי המבואר בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רפ"ד ורפ"ה דשתי' דמים אינו בכלל אכילה וכדאמרי' בעירובין כ"ו ע"ב] דנודר מן המזון מותר במים ע"ש ול"ע אכילת מזבח מאכילת אדם ע"ש, ואמרתי לפ"ז לתרץ קו' דו"ז הגה"ק משיכאווע ז"ל בדברי יחזקאל שתמה על מש"כ בידי משה על שיר השירים דכמו דאסור להנות ממעשה כיסים כ"כ אינו רשאי להקריב על גבי המזבח ע"ד שאמרו רז"ל ממשקה ישראל מן המותר לישראל ע"ש והק' מפשט הכתוב בשמואל ב' כ"ג שלא רצה דוד לשתות המים שהביאו הג' גבורים במסירת נפשם ויסך אותם לה' הרי דהי מותר לגבו' עכ"ק ועפ"י הנ"ל י"ל לפימש"כ בזרע אברהם סי' כ' דפסול ממשקה ישראל הוא רק במקום אכילת מזבח אבל היכא דל"ה א"מ לא בעינן מן המותר בפיך ע"ש א"כ במים דלא נקרא אכילת מזבח שוב לא פסול ממשקה ישראל מעתה מיושב שפיר קו' דו"ז הג"הק ז"ל דבמים שפיר הי' שרי לנסך לה' ואי"ל דאסור משום ממשק"י דל"ש במים פסול דממשק"י והבן:
נב) ועפי"ז י"ל קו' המפו' על ד' הידי משה דא"כ מה הועילו בהשמן שניתוסף ע"י נס הא נאסר משום ממשקה ישראל ומה שתירצו דנתרבה טיפין טיפין ונתבטל ברוב קשה לפי"ד ר' משולם במרדכי סוף חולין גבי יבמה שרקקה דם שדבר הבא לעולם על ידי תערובות ל"ב [ובשלמא למש"כ בנוב"י מ"ת סי' כ"ד דהיכא שהמבטל כבר קנה לו הויה בפ"ע אז דמי לגיגית שאפי' דשיל"מ בטיל עי' במרדכי סוף פ"ק דשבת ובמ"א סי' ש"כ סק"ה וכן פסק הרמ"א ביו"ד סי' ק"ב אתי שפיר אבל להפ' שחולקים קשה] ולהנ"ל א"ש לפימש"כ לעיל באות י"ב דבאותן ח' ימים ל"ה להמכורה דין מזבח כיון דל"ה מעכב מידי שוב שפיר לזה שייך פסול דממשקה ישראל והבן: עד כאן הקונטרס שמן למאור אשר העלה נכדי תלמידי חביבי שליט"א הנ"ל והדברים נחמדים מאוד תלי"ת:
כג) ולפי הנ"ל באות א' דהסעודה שעשה יוסף לאחיו הי' סעודת חנוכה יל"פ הפ' ואמר אליהם אביהם שבו שברו לכו מעט אוכל וכו' ואמר וכו' וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים, דמבואר לעיל אות א' דיוסף לא סבר כשיטת ז' הלבוש ז"ל דחנוכה כיון דלא הי' הצלת גופים רק הצלת הדת לא בעינן סעודה כפורים אלא סבר כקו' ז' הטו"ז ז"ל דהמחטיא את האדם הוא יותר מההורגו ע"כ עשה סעודות חנוכה, והנה נודע טעם הדלקת ל"ו וח' שמשים ס"ה מ"ד כרות דשליטת היונים הי' פטר מכירת יוסף לכן בעת הישועה תיקנו להדליק מ"ד נרות לתקן חטא מכירת יוסף דהיה כשפיכת דם שינצל משיח בן יוסף משפיכת דם ע"י הדלקת מ"ד נרות מספר ד"ם עי' בעטרת ישועה מזה, והכה לכאורה יקשה הא לא שפכו דמו רק מכרו אותו אולם הדבר נכון לפימש"כ בשו"ת כתב סופר ז"ל או"ח סי' קל"ז שבזה שמכרו את יוסף למצרים ערות ארץ ולהיות בין העכו"ם הוה יותר מאילו הורגו אותו דגדול המחטיא את האדם מההורגו ע"ש, לכן שפיר תיקנו להדליק מ"ד כרות לתקן חטא שפיכת ד"ס והנה באהל מועד כ' דבר נאה בפ' הנ"ל שברו לנו וכו' לרמז לנרות חנוכה כי "לנו'" בגמטריא פ"ו ואם שוברים תיבת לנו המחצה הוא מ"ג וזש"א שברו לנו ויהי' מספר מ"ג ומעט אוכל היינו אות הקטן מתיבת אוכל הוא א' וביחד הם מספר מ"ד כמספר הל"ו נרות עם ח' שמשים עכדפח"ח, וזש"א שברו לנו מעט אוכל דרמז להם להדליק מ"ד כרות דחטאו השבטים במכירת יוסף והוה יותר מאילו הורגו כנ"ל, לכן שפיר אמר יוסף כי אתי יאכלו האנשים סעודת חנוכה דס"ל דגם בחנוכה בעינן סעודה כפורים כנ"ל:
כד) עי"ל לפי הנ"ל דבמה שאמר יאע"ה שברו לכו וכו' רצה לרמז להם להדליק מ"ד נרות לתקן חטא מכירת יוסף, ועכצ"ל דלא הי' לשון הרע בזה שאמר יוסף שאוכלין אבמה"ח והם אכלו בן פקועה לאחר שנשחטה אמו דלישראל שרי' דבשחיטה תלי' מלתא דהא לב"כ אסור ולחומרא הי' להאבות דין ב"כ ואסור להם בן פקועה והי' הצדק עם יוסף ע"כ חטאו השבטים במכורתו כמבואר בפר"ד ע"ש, והנה באו"ת ז"ל הקשה על כפל הלשון וטבח טבח וכ' לת' דאיתא במדרש דהי' אז יום השבת והקדמונים ז"ל הקשו איך שמרו האבות את השבת הא לחומרא הי' להם דין ב"נ וב"נ ששבת חייב מיתה, וכ' לת' דשחטו בכל שבת בן פקועה וממנ"פ יפה עשו דאם יש להם דין ישראל הרי כבר הוא כשחוט דמי ואינה מלאכה ואם יש להם דין ב"כ הרי לא הי' מועיל שחיטת האם א"כ הוה השחיטה מלאכה ולא שבתו בשבת ולכן אמר וטבח טבח שישחוט בן פקועה שהוא כבר כשחוט ע"י שחיטת אמו ודפח"ח, וזש"א שברו לבו וכו' דרמז להם להדליק מ"ד נרות לתקן החטא של מכירת יוסף דהצדק הי' עם יוסף דבן פקועה לישראל מותר ולב"נ אסור כנ"ל, ולכן שפיר אמר וטבח טבח לשחוט בן פקועה דלישראל כשחוט דמי וממנ"פ יפה עשה דאם דינו כישראל הרי שבת ממלאכה ואם דינו כב"נ הרי עשה מלאכה ולא שבת בשבת:
כה) עולי"פ הפ' וירא יוסף אתם את בנימין וכו' כי אתי יאכלו, דהנה י"ל שהי' הויכוח בין יעקב ליהודה דיעקב חשש שמא יקראנו לבנימין אסון דשכר מצבה"ע ליכא להגן עליו מצות כיבוד אב ויהודה סבר דשכר מצבה"ע איכא ויגון מצות כיבוד אב על בנימין שלא יקראנו אסון כמו שאמרו חז"ל בחולין [קמ"ב ע"א] עיי"ש והסכים יאע"ה לשיטת יהודה, ומבואר באלשיך ז"ל דה"ט דשכר מצוה בה"ע איכא דשכירות משתלמת מתחלה ועד סוף ונודע דברי המפורשים דאי אמרינן ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ולא נתקדשה רחל בשכר עבודה דהוה כמקדש במלוה ולאה נתקדשה תחלה בהיתר ואח"כ רחל והי' עלי' באיסור ב' אחיות [עי' פ' וישב אות ט' מזה] ונודע דברי הקדמונים דהא דדנו השבטים את יוסף למיתה דסברו דגדול המחטיא יותר מההורגו ע"כ מותר להרוג את יוסף שלא יצא ירבעם ממנו שעתיד להחטיא את הרבים ואע"ג דאין דנין על העתיד מ"מ כיון דיוסף בא מביאה אסורה איסור ב' אחיות בכה"ג דנין על העתיד כמו בבן סורר ומורה שדנין ע"ש העתיד כיון שבא מיפת תואר, ומבואר לעיל דאי אמרינן דגדול המחטיא את האדם מההורגי צריכין גם בחנוכה לעשות סעודה וזש"א וירא יוסף אתם את בנימין דהסכים אביו לדברי יהודה לשלחו דשכר מצבה"ע איכא דישנה לשכירות מתוע"ס ולכן שפיר דנו השבטים את יוסף למיתה על שם העתיד כיון דבא מביאה פסולה דגדול המחטיא יותר מההורגו כנ"ל, ולכן אמר כי אתי יאכלו האנשים סעודת חנוכה דגם בחנוכה צריכים לעשות סעודה, ודו"ק ונחמדים הדברים בס"ד:
כו) במדרש הדודאים נתנו ריח זה ראובן שלקח מן ההפקר ולא מן הגזל ועל פתחינו כל מגדים זה נר חנוכה שהוא על הפתחים וכ"ל דהתוס' סוכה [ט' ע"א] מקשים למ"ל קרא להוציא את הגזול הא הוה מצהבב"ע ע"ש, והמפורשים כ' לת' א) לפי"ד היראים דאף דגזל עכו"ם מותר מ"מ לא מקרי לכם צריך לן קרא לגזל עכו"ם ב) כ' קדוש זקיני החוו"ד ז"ל לת' דצריך לן קרא לספק גזל דלשיטת הרמב"ם ז"ל דסד"א מה"ת לקולא וזה בל"ת אבל בעשה מה"ת לחומרא ע"כ צריך לן קרא דעשה לאסור אף בספק גזל, והנה המדרש ס"ל דגזל עכו"ם אסור לכן לקח ראובן מהפקר ולא מן הגזל אבל אי נימא דגזל עכו"ם מותר לא הי' מקפיד שלא ליקח מהגזל והנה התוס' שבת [כא ע"א] הקשו דאם גזרו על עכו"ם להיות כזבים א"כ שמא ניטמא השמן בהיסט ע"ש ואמר כ"ק מוח"ז הגה"ק מאוה"ג מצאנז ז"ל לת' דה עכ"פ לא הוה רק ספק אם היסט העכו"ם והעזרה הוה רה"ר כדאמרינן בפסחים י"ט ע"ב א"כ הוה ספק טומאה ברה"ר וספיקו טהור וכ"כ המפורשים ודפח"ח, ונודעים דברי הרמב"ם ז"ל פט"ז מה' אבה"ט ה"ב דהא דספק טומאה ברה"ר טהור הוא מטעם דכל הספיקות מדבריהם ומה"ת ספיקא דאורייתא לקולא ועי' בש"ש פ"א ובת' מהרי"ט יו"ד סי' א' ולפי"ז מובן המדרש הדודאים נתנו ריח זה ראובן דסבר דגזל עכו"ם אסור כנ"ל. וא"כ אא"ל כתירוץ הא' דנפמ"נ לגזל עכו"ם דהא גזל עכו"ם ג"כ אסור ועכצ"ל כתירוץ הב' דכפמ"ב לספק גזל דסד"א מה"ת לקולא ולכן ועל פתחינו זה כר חנוכה דלא הי' חיישינן שמא נטמא השמן בהיסט דהא סד"א מה"ת לקולא ושפיר הדליקו את המנורה ולכן על פתחינו זה כר חנוכה, והבן:
כז) עי"ל לפי הנ"ל דלא חיישינן שמא נטמא השמן בהיסט דסד"א מה"ת לקולא והנה הח"ס ז"ל הקשה הא הי' אז חודש סיון מזל תאומים ועובדי ע"ז משתחוים לצורת אדם ונודע דדודאים יש להם צורת אדם א"כ הי' על הדודאים חשש נעבד דאסור בהכאה [עי' לעיל פ' ויצא אות מ"ה] אמנם להרמב"ם דסד"א מה"ת לקולא לק"מ דהא הי' רק ספק כעבד דמותר מה"ת והאבות לא קיימו רק איסורי תורה זולת אאע"ה כמש"כ הנזה"ק] ולפי"ז מובן המדרש הדודאים נתנו ריח דלא הי' אסור בהנאה דסד"א מה"ת לקולא כנ"ל, ולכן ועל פתחינו זה כ"ח דלא הי' חיישינן שמא נטמא השמן בהיסט ושפיר הדליקו המנורה ולכן על פתחינו זה כ"ח:
כח) עי"ל דהנה המפורשים כ' דלכן משבח המדרש את ראובן שלא לקח מן הגזל דס"ל דגזל עכו"ם אסור דלחד"א דמותר א"כ אין שבת שלא לקח מהגזל ובמק"א כ' דזה אי גזל עכו"ם מותר או אסור תלי' בפלוגתות חכמים ורשב"י אי עכו"ם נקראים אדם או לא דאי נקראים אדם אסור ליגזל מהם ואי לא נקראים אדם מותר לגזול מהם, והכה הפר"ח סי' תר"ע הוכיח דהלכה כחכמים ולא כרשב"י דס"ל דאין עכו"ם קרוין אדם ואינם מטמאין מדקבעו ח' ימים לחנוכה והוצרכו ז' ימים מיום טמאתן ויום א' לכתישת זיתים וכ"כ הרמב"ם ז"ל ואילו לרשב"י לא הי' טומאה כלל ע"ש, וזש"א הדודאים נתנו ריח דגזל עכו"ם אסור דקרוין אדם ומטמאין ולכן על פתחינו זה כ"ח. והבן:
כט) עי"ל דהנה באו"ח כ' דס"ל להמדרש דגזל עכו"ם מותר לכן הי' רבותא דראובן דאפ"ה לא לקח מהגזל ע"ש, א"כ לפי הנ"ל עכצ"ל דס"ל להמדרש דאתם קרוין אדם ולא אוה"ע קרוין והכה באו"ת ל"א כ' דה"ט דטומאה הותרה בציבור דאחז"ל אתם קרוין אדם ולא אוה"ע דיש שמות גבר אנוש איש ובלשון רבים גברים אנשים אישים אבל שם אדם הוא ליחוד ולרבים וזהו רק לישראל דגם רבים מתאחדים באחדות גמור להקרא בלשון יחיד משא"כ באוה"ע [כבר כ' כן הטוב גיטין] וזהו הענין דטומאה הותרה בציבור דכיון שרבים מתחברים ונעשים כאחד באחדות גמור דאל"כ כל חד לחדי' קאי יש להם כח להעלות הרע והטומאה להפכו לטוב להכניסו לקדושה ע"ש דפח"ח, והכה ש"ב הגאון השו"ת ז"ל כ' לת' קו' התוס' הנ"ל שמא כטמא השמן בהיסט דע"י הנס נודע להם שהשמן טהור דבדבר טמא אין שורה קדושת הנס ודפח"ח וכ' בתכלת מרדכי מהגאון מברעזאן ז"ל הא דהתחילו להדליק קודם שנודע להם שהוא טהור צ"ל כמש"כ הפנ"י דטומאה הותרה בציבור אלא משום חיבת ישראל נעשה הנס ועי"ז כודע להם שהשמן הי' טהור ע"ש, ולפי"ז מובן המדרש הדודאים נתנו ריח דגזל עכו"ם מותר דאתם קרוין אדם ולא אוה"ע א"כ אמרינן טומאה הותרה בציבור כנ"ל, א"כ הי' יכולים להדליק ואח"כ נעשה הנס כדברי הגאונים הנ"ל ולכן ועל פתחינו זה כ"ח ודו"ק, ונכון בס"ד: ס) עי"ל לפי הנ"ל דהמפורשים מקשים מדוע נשתנה נס חנוכה יותר משאר ניסים דנ"ח אחז"ל שצריך פירסומא כיסא להדליק בפתח, אמנם י"ל לפי"ד הפנ"י דבאמת טומאה הותרה בציבור והנס נעשה להראות חיבתן של ישראל אצל המקום ע"ש לכן שפיר צריך פירסומא ניסא להראות חיבתן וזש"א הדודאים נתנו ריח זה ראובן דגזל עכו"ם מותר, א"כ טומאה הותרה בציבור ולא נעשה הנס רק להראות חיבתן לכן ועל פתחינו כל מגדים זה כ"ח שהוא על הפתחים שצריכים להדליק על הפתחים לפירסומא ניסא ולא להדליק בצונעה, והבן: