אור ברסלב
בנין דוד א פרשת וישב

בנין דוד א· רבי דוד דוב מייזליש

פרשת וישב

פרשת וישלח

א) וישב יעקב וכו' ולמעלה כ' הוא עשו אבי אדום ונ"ל הסמיכות דאחז"ל וישב יעקב ביקש לישב בשלוה, והמפורשים הקשו איך ביקש יעקב שלות עוה"ז הא חלק עצמו עם עשו שיעקב יקח עוה"ב ועשו עוה"ז אמנם הד"ב לפימש"כ המפורשים דאין בהחליקה ממש כי יעקב אבינו טעה וסבר שלא יהי' עשו רשע ויהי' לו עוה"ב ויקבל חלקו עוה"ב ע"כ נתן לעשו חלקו בעה"ז כדי לקבל חלקו בעוה"ב אמנם הלא עשו הי' רשע ואין לו עוה"ב א"כ היה חלוקה בטעות עכ"ד א"כ שפיר ביקש יעקב שלות עוה"ז, והכה אחז"ל מגילה [י"א ע"א] הוא עשו אבי אדום הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו. וזש"א הוא עשו שהי' רשע א"כ הוה חלוקה בטעות לכן וישב יעקב ביקש שלות עוה"ז: ב) וישב יעקב בארץ מגורי אביו במדרש הובא ברש"י ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף וכ"ל [בכ"ה אופנים] ונקדים איזה הקדמות א] דהא דביקש יעקב שלוה לא הי' כונתו להנאת עצמו אלא למען יהי' יכול לגייר גרים שלא יאמרו אם כדבריך שאתה עובד לאל אחד מדוע אינו נותן לך שלוה [עי' לעיל פ' לך אות לג מש"כ שם עפי"ד הח"ס ז"ל בחזורתו פרע הקפותיו], ונודע הטעם דמקבלין גרים דיש להם ג"כ אחיזה בתורה באותיות מנצפ"ך ומבואר בנחלת יעקב באבני שהם פ' וירא דזה נכון אי אמרינן דאותיות מנצפ"ך המה אחרי הכ"ב אותיות אבל א"כ דמנצפ"ך המה תוך הכ"ב אותיות הכפלות אצל פשוטות אז רק לישראל יש אחיזה באותיות התורה ולא הגרים ואין מקבלין גרים ע"ש טוב טעמו ונודע ג"כ דאי נימא דמבצפ"ך המה לאחר הכ"ב אותיות היינו לאחר אות תי"ו אזי מחשבין ך' פשוטה למספר ת"ק ומ"ם סתומה ת"ר ונו"ן פשוטה ת"ש ופ פשוטה ח"ת וצ' פשוטה תת"ק אבל א"נ דמנצפ"ך המה תוך הכ"ב אותיות לא נחשב אות ך' ומ"ם למאות דהא המה אינם באים אחר התי"ו שהוא ד' מאות כמובן ב) איתא בפלח הרימון בשם הזוה"ק דלכן שנאו השבטי יה את יוסף ומכרו אותו כי בשעת בריאת עולם הסכים להיות נברא האדם דסבר דטוב שנברא והמה סברו דטוב שלא נברא ע"ש דפח"ח, ולכאורה י"ל דנשמע כדברי יוסף דטוב שנברא דאיתא במדרש דהמלאכים נבראו ביום ב' ולא ביום א' שלא לטעות לומר דהי' שותף במעשה בראשית דיש ח"ו ב' רשויות אבל היצה"ר נברא עוד ביום א' והקשו הקדמונים א"כ יהי' ח"ו מקום לטעות שהיצה"ר הי' שותף במעשה בראשית ותירץ בשמנה לחמו דכיון דאמרינן דטוב שנברא א"כ אין מקום לומר דהיצה"ר הי' שותף לברה"ע דהא אחז"ל הוא היצה"ר הוא מלאך המות והוא אינו רוצה בטובת האדם אלא בהשחתת האדם ע"ש, א"כ מדנברא היצה"ר ביום א' עכצ"ל דאמרינן דטוב שנברא דאל"כ שוב יהי' מקום לטעות דיש ח"ו ב' רשויות דהי' שותף למעשה בראשית אמנם באמת י"ל דשפיר אמרינן דטוב שלא נברא אפ"ה נברא היצה"ר ביום א' דא"א לטעות לומר דיש ח"ו ב' רשויות ונקדים לזה הקדמה הג') דברי המעשה רוקח הובא [לעיל חי' אות לד] לפ' הפ' ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי דאיתא בגלנטי דיש תתקנ"ה רקיעים כמנין השמים כשתחשוב המ"ם סתומה במספר ת"ר כפי חשבון מנצפ"ך שהמה אחר התי"ו א"כ ך' של מנצפ"ך הוא ת"ק ומ"ם של מנצפ"ך הוא ת"ר ובתת"ק רקיעים יש רשות למלאך מט"ט לכנוס אבל בכ"ה רקיעים אין לו רשות עוד לכנוס, והנה אחז"ל דאחר טעה בזה שראה למט"ט יושב וכותב זכיות של ישראל והי' סבר ב' רשויות הן כמחז"ל חגיגה [טו עא] כמצא דעד תת"ק רקיעים יכולים לטעות אבל משם ואילך הרואה שאין רשות למט"ט לכנוס להכ"ה רקיעים ידע שהשי"ת הוא האלקים ואין עוד מלבדו והכה צא וחשוב ותמצא כי מנין הפסוקים במשנה תורה תתקנ"ה כמספר השמים ועד הפסוק ראו עתה וכו' יש מספר תת"ק ומן הפסוק ראו עתה עד גמר התורה המה כ"ה פסוקים כמנין הנ"ה רקיעים שאין רשות למט"ט לכנוס שם ואיתא במדרש דמרע"ה הי' בוקע כל הרקיעים והראה לבנ"י שד' הוא האלקים ואין עוד מלבדו היינו שהראה להם כל התתקכ"ה רקיעים דאע"ג אם הי' רואין תת"ק רקיעים הי' יכולים ח"ו לטעות כמו שטעה אחר, אבל לאחר שראו גם הנ"ה רקיעים שאין רשות למט"ט לכנוס לא הי' מקום לטעות לומר שח"ו יש ב' רשויות וזש"א ראו עתה היינו לראות הנ"ה רקיעים שהם נגד הפסוקים מן ראי עתה עד גמר התורה אז תדעו כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי דליכא ח"ו ב' רשויות עכ"ד הנפלאים דפח"ח ושפ"י, א"כ לפי"ז שפיר י"ל דטוב שלא נברא ואפ"ה נברא היצה"ר ביום א' דאין לשעות דיש ח"ו ב' רשויות דהא לכן יש במשנה תורה תתקכ"ה פסוקים תת"ק פסוקים עד הפ' ראו עתה ומפסוק ראו עתה עד גמר התורה כ"ה פסוקים שעולה מספרם השמים לפי מספר מנצפ"ך הבאים אחר התי"ו לרמז כנ"ל שראו בנ"י שבנ"ה רקיעים יושב השי"ת לבדו דנשמע שאין עוד זולתו, ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל ביקש יעקב לישב בשלוה למען שיהי' יכול לגייר גרים שיש להם אחיזה באותיות מנצפ"ך שהמה אחר הכ"ב אותיות כנ"ל א"כ שפיר השמים היא מספר תתקכ"ה דיש תתקכ"ה רקיעים ולכן יש במשנה תורה תתקכ"ה פסוקים כמספר השמים א"כ שפיר י"ל דהראה מרע"ה לבנ"י שאין עוד מלבדו וליכא ח"ו ב' רשויות כנ"ל, א"כ י"ל דטוב שלא נברא כנ"ל ולכן כאשר ראו השבטים די"ל דס"ל ליעקב אבינו שטוב שלא נברא א"כ לא יפה עשה יוסף שאמר שיברא האדם ע"כ מכרו אותו וזש"א דקפץ עליו רוגזו של יוסף ע"י שנמכר, ודו"ק וב"ה הוא דבר נחמד מאוד:

ג) עי"ל עפי"ד הפלח הרימון דלכן ביקש יאע"ה לישב בשלוה דסבר דהגלות אינו מתחיל מאביו ולכן לא יהיו בנ"י במצרים אלא רד"ו שנים דקישוי השעבוד השלים הד' מאות שנים וזה יתכן אי אזלינן בתר חשבון האיכות ובאיכות כשלם הזמן אבל אי אזלינן בתר חשבון הכמות קישוי השיעבוד אינו משלים הזמן והכה הקדמונים ז"ל כ' הא דנענש יוסף על שהוציא דבה אע"ג דבי"ד של מעלה אין עונשין פחות מבן עשרים דכיון שהי' בר חכים א"כ לפי חשבון האיכות הוא כבן עשרים [עי' לעיל פ' לך אות ג'] וזש"א ביקש יעקב לישב בשלוה דאזלינן בתר חשבון האיכות לכן קפץ עליו רוגזו של יוסף שנענוש דאזלינן בתר חשבון האיכות והבן:

ד) עי"ל עפימש"כ הקדמונים דלכן ביקש לישב בשלוה בזכות כיבוד אב דיש לו דין ישראל דמצווה בכיבוד אב והנה בברית אברם הביא לפ' הפ' ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה ופרש"י על בני דנודע פלוגתת הפוסקים בשלח שליח ונהרג בדרך אי חייב המשלח שגרם לו מיתה או דפטור מעונש דלא הי' לו למיזל, ולפי"ז י"ל דאם האב שלח את בנו ונהרג ודאי מגיע להאב עונש דל"ש לומר דלא הי' לו למיזל דבע"כ הלך דחייב בכיבוד אב וזש"א כי ארד על בני דייקא יען שהוא בני אבל שאולה שאני מתחייב בנפשו ודפח"ח, וזש"א ביקש יעקב לישב בשלוה בזכות מצות כיבוד כנ"ל לכן קפץ עליו רוגזי של יוסף הצער כי ארד על בני אבל שאולה, ונכון בס"ד:

ה) עי"ל עפ"י הנ"ל באות ג' דלכן ביקש יעקב לישב בשלוה דחשב דהגלות לא התחיל משנולד יצחק כנ"ל והא דלא יהי' בנ"י במצרים אלא רד"ו שנים דיום אין לילה עמו והמצרים עבדו בישראל ביום ובלילה ע"כ הלילות השלימו כמש"כ בפרדר"א, והכה איתא בפלח הרימון דאחז"ל דהשבטים מכרו את יוסף בשביל שראו שעתיד ירבעם לצאת ממנו ויעש עגלים לע"ז אמנם יוסף אמר להם דעתידים אתם לעשות אלילים אלומים לפני עגלי של ירבעם ולומר אלה אלקיך שרמז להם יוסף שהמה יעשו עגל באחרית הימים קודם לירבעם וזהו לפני עגלים של ירבעם ע"ש, א"כ שלא כדין מכרו השבטים את יוסף דגם הם אינם נקוים מחטא עגל אולם י"ל עפי"ד מהר"ם באסאן ז"ל [עי' לעיל תולדות אות מ"ג] לפ' הפ' כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה הי' לו הכוונה דאיתא בפרדר"א דלכן יצאו ממצרים קודם הד' מאות שכה דהלילות השלימו דיום אין הלילה עמו ולא הי' הגזירה לעבוד עמהם גם בלילה וידוע דברי רז"ל לפי שטעו בעליית מרע"ה למרום דהוא אמר להם לסוף מ' יום אני בא בתוך שש שעות והוא חשב להם מ' יום שלמים יום ולילה עמו ע"כ אמרו בנ"י להתנצל עצמם כי זה משה האיש אשר העלנו מאמ"צ א"כ עכצ"ל דיום אין הלילה עמו לכן לא ידענו מה הי' לו שלא בא ע"כ עשינו את העגל עכ"ד פח"ח, א"כ לפי"ז שפיר מכרו השבטים את יוסף שיצא ירבעם ממנו ויעשה עגל בלי התנצלות ולהם יש התנצלות כנ"ל, ולפי"ז מובן המדרש ביקש יעקב לישב בשלוה דסבר דהגלות לא חל משנולד יצחק דבנ"י בעצמם ישלימו את זמנם דיום אין לילה עמו א"כ יש להשבטים התנצלות על מעשה העגל ולכן מכרו את יוסף וזהו שקפץ עליו רוגזו של יוסף, והבן כי נכון הוא בס"ד:

ו) עי"ל עפי"ד הזרע ברך דלכן ביקש יעקב לישב בשלוה דאיתא בחזקוני כי כתיב ודור רביעי ישובו הנה שהי' נגזר גירות על ד' דורות לכל דור ק' שנים נמצא מגיע ליעקב ועשו ביחד גירות ק' שנים והרי עשו הוא הבכור ממילא חל עליו גירות ב' חלקים היינו ס"ו שנים ושני שלישים וליעקב ל"ג שנים ושליש, וכבר הי' גר י"ד שנים בבית עבר ועשרים שנים בבית לבן עולה ל"ד שנים לכן ביקש לישב מעכשיו בשלוה עכ"ד, והכה בפלח הרימון הביא דהזוה"ק דלכן קפצה עליו רוגזו של יוסף על שלקח הברכות ברמיה כי יצחק אבינו חפץ לברך את עשו שהוא הבכור וזש"א ביקש יעקב לישב בשלוה יען שעשו הוא הבכור לכן קפץ עליו רוגזו של יוסף עבור שלקח הברכות ברמיה:

ז) עי"ל עפימש"כ המפורשים דלכן ביקש יאע"ה לישב בשלוה שמזלו הי' מורה לו שלא יהי' לו שלוה וסבר דיש מזל לישראל אבל ע"י הפצרה נשתנה המזל לכן ביקש שלוה, ועי' בבגדי אהרן ובנח"י דמבואר שם דלמד"א בניסן נברא העולם ראש להעלות ס"ל דיש מזל גם לישראל ולמד"א בתשרי נברא העולם ס"ל דאין מזל לישראל ע"ש, והנה אחז"ל שבת [קד עא] דתגא דקוף לגבי דרי"ש ולא לגבי דצדיק דאמר הקב"ה אם הרשע עושה תשובה אני קושר לו קשר ע"ש. ומזה הוכיחו הקדמונים דבע"ת עדיף מצדיק וכ"ז אי נימא דהאותיות ניתנו באבג"ד אבל א"כ דניתנו בתשר"ק א"כ תגא דקו"ף לגבי הצדיק ולא לגבי הרי"ש א"כ נשמע דצדיק עדיף מבע"ת, וגם כ' הקדמונים דאי נימא דבניסן נברא העולם דנקרא חודש אביב ומתחלות באל"ף מסתברא דניתנו האתיות באבג"ד אבל א"כ בתשרי נברא העולם דמתחלת בתי"ו מסתברא דניתנו האותיות בתשר"ק [עי' לעיל פ' בראשית אות י' מזה] והנה מבואר בפלח הרימון דלכן מכרו השבטים את יוסף יען כי לקח יאע"ה הבכורה מראובן שחטא במעשה בלהה ונתנה ליוסף אע"ג שעשה ראובן תשובה כמחז"ל וע"י המכירה יחזיר הבכורה לראובן דסברו שבע"ת עדיף מצדיק ומגיע הבכורה לראובן, ולפי"ז מובן המדרש ביקש יעקב לישב בשלוה דלכן ביקש דסבר דיש מזל לישראל דבניסן נברא העולם א"כ ניתנו האותיות באבג"ד ובע"ת עדיף מצדיק א"כ מגיע הבכורה לראובן ולא ליוסף ע"כ מכרו את יוסף, וזש"א קפץ עליו רוגזו של יוסף דהא עי"ז שביקש שלוה א"כ הוא בעצמו מודה דבע"ת עדיף מצדיק ומגיע הבכורה לראובן ולא ליוסף ע"כ שפיר מכרו את יוסף, ודו"ק כי נכון הוא בס"ד:

ח) עי"ל עפימש"כ דלכן ביקש שלוה דסבר דשכר מצוה בה"ע ליכא א"כ עפי"ד לא מגיע לו שלוה בשביל מצות כיבוד ע"כ ביקש מצד הרחמים, והנה בחולין [קמ"ב עב] ילפינן דשכר מצבה"ע ליכא מהא דאמר לו אביו עלה לבירה והביא לי גוזלות ונפל ומת הינן אריכת ימים של זה אלא שמבה"ע ליכא ופריך דלמא מהרהר בעבירה הי' ומשני דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרף למעשה ופריך דלמא הי' מהרהר בע"ז ע"ש וכ' בלקט יוסף ערך שכר לת' עפי"ד הרא"ש ר"ה [י"ז ע"ב] דאף על מחשבת ע"ז אין הקב"ה מצרף למעשה כי אם שעשה המעשה א"כ לא פריך הש"ס מידי ע"ש והנה אחז"ל שם בר"ה ד' ד' אני ד' קודם שיחטא האדם ואני ד' לאחר שיחטא האדם והקשה הרא"ש ז"ל קודם שיחטא האדם למה צריך למדת הרחמים, וכ' לת' א') דקודם שיחטא צריך למדה"ר אע"פ שגלוי וידוע לפני הקב"ה שסופו לחטא מ"מ אינו דן אותו על שם סופו ב) אע"פ שיש לו במחשבה לעבוד ע"ז ומחשבת ע"ז הקב"ה מצרף למעשה אעפ"כ אינו מענשו על המחשבה אלא א"כ עשה את המעשה אבל אם לא עשה המעשה אין לו עונש על המחשבה ע"ש והנה אחז"ל שהשבטים דכו את יוסף על שם סופו שעתיד ירבעם לצאת ממנו, ולפי"ז מובן המדרש ביקש יעקב לישב בשלוה דסבר דשכר מצוה בה"ע ליכא כנ"ל, והראי' מהא דאם אמר אביו לבנו הביא לי גוזלות ומת דאין לומר דילמא הי' מהרהר בע"ז הא אין עונש על המחשבה אם לא עשה המעשה כנ"ל, א"כ אמרינן כתירץ השני של הרא"ש ואין צריכים לבוא להתיר] הראשון דאין דנין על שם סופו ושפיר י"ל דדנין ע"ש סופו ולכן דנו השבטים את יוסף ע"ש סופו, והבן וב"ה הוא דבר נכון:

ט) עי"ל עפי"ד המפורשים דביקש לישב בשלוה דסבר דשכר מצוה בה"ע איכא ונודע דברי האלשיך הק' ז"ל דאי נימא דשכר מצבה"ע איכא עכצ"ל דה"ט דס"ל כמד"א ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף אבל למד"א דאינה אלא בסוף שכר מצבה"ע ליכא אלא בסוף לעוה"ב ומבואר בקידושין [מח עא] דהמקדש אשה בשכר שאעשה עמך למד"א דשכירות משתלמת מתחילה ועד סוף הוה מלוה ואינה מקודשת ע"ש, א"כ למד"א דאינה משתלמת אלא בסוף נתקדשה רחל מקודם בשכר שעבד ז' שנים ואח"כ נתקרשה לאה אבל למד"א דמשתלמת מתחילה ועד סוף לא נתקדשה רחל בשכר עבודה ונתקדשה לאה תחילה ואח"כ נתקדשה רחל כמש"כ המפורשים ונודע דכל הרוגז של השבטים הי' אודות הבכורה שהעביר יאע"ה מבני לאה ונתכה ליוסף בן רחל וה"ט דיאע"ה דסבר שקידושי רחל הי' קודמים לקדושי לאה אבל השבטים סברו דקדושי לאה הי' קודמין לכן הי' מקום רוגז למכור את יוסף להחזיר הבכורה לראובן בן לאה ועי' מזה בארץ חמדה ולפי"ז מובן המדרש ביקש יעקב לישב בשלוה דסבר דשכר מצבה"ע איכא דשכירות משתלמת מתוע"ס וקדמו קדושי לאה לקדושי רחל א"כ מגיע הבכורה לראובן ולא ליוסף ולכן מכרו אותו דגם לשיטת ואע"ה מגיע הבכורה לראובן ע"כ קפץ עליו רוגזו של יוסף והבן ונכון בס"ד: י) עי"ל עפימש"כ הקדמונים דלכן ביקש שלות עוה"ז יען שנתברך מאביו שאמר לו ויתן לך א' מטל השמים וכו' והנה כתבתי לעיל [תולדות אות פ'] ותו"ד דאי נימא דצדיקים גדולים ממלה"ש א"כ י"ל פנים בפנים כפשוטה ולא אמרינן דיש ד' פנים לתורה מקרא משנה תלמוד אגדה א"כ אא"ל כד' המדרש ויתן לך א' מטל השמים זה מקרא ומשמני הארץ זו משכה דגן זה תלמוד תירוש זה אגדה דהא אין מקבלים שכר על אגדה ועכצ"ל דהברכות הי' על ברכת עוה"ז עש"ה והנה איתא בפלח הרימון כלל ט"ו דלכן מכרו השבטים את יוסף יען שבבריאת העולם הי' כת מלאכים שאמרו יברא האדם וכת אמרו אל יברא ויוסף עמד לימין המלאכים שאמרו יברא האדם והאחים אמרו אל יברא ומתוך כך בא השנאה דע"י הסכמת יוסף נברא האדם כמבואר בזוה"ק עש"ה וא"כ לפי"ז עכצ"ל דצדיקים גדולים ממלה"ש דאל"כ הלא לא נברא העולם בשביל הסכמת יוסף אלא בשביל המלאכים וזש"א שביקש שלוה דהי' הברכות על ברכת עוה"ז דצד"ג ממלה"ש כנ"ל לכן קפץ עליו רוגזו של יוסף דשנאו אותו השבטים דבשביל הסכמתו נברא העולם כנ"ל, והבן ונכון בס"ד: יא) עי"ל לפי הנ"ל דלכן ביקש לישב בשלוה יען שנתברך מאביו אע"ג דהי' הברכות ע"י ערמה מ"מ כן הי' רצון הקב"ה דלכן כהו עיני יצחק כדי שיטול הברכות כמבואר במדרש, דאין לומר דלכן כהו עיני משום שהציץ בשכינה דסבר יעקב דצדיקים גדולים ממלה"ש ויכולים לראות פני השכינה כנודע דברי קדוש זקיני הרבי ר' העשיל ז"ל, ולכן כיון שראו השבטים דס"ל ליעקב דצדיקים גדולים ממלה"ש א"כ נברא האדם בשביל הסכמת יוסף וע"כ מכרו אותו כנ"ל, וזש"א קפץ עליו רוגזו של יוסף דע"י שביקש שלוה בא לו הצער מיוסף, ודו"ק:

יב) עי"ל דהא דביקש שלוה אע"ג דשכר מצבה"ע ליכא דמי הקדמיני ואשלם אמר ד' מ"מ ביקש שכר דהא כ' המפורשים דאם האדם מכניס עצמו לעשות מצות אשר הי' פטור מלעשותם מגיע לו שכר גם בה"ע דלא שייך מי הקדמיני הא הוא הקדים עצמו למצוה א"כ הרי נודע דהרמב"ן ז"ל דבחו"ל הי' פטורים האבות לשמור את התורה א"כ בזה שהלך ואע"ה לא"י הכניס עצמו להתחייב במצות שפיר מגיע לו שכר גם בה"ע, וכ"ז אי אמרינן דטוב שלא נברא אבל א"נ דטוב משנברא א"כ הקדים הקב"ה הטובה שברא את האדם שוב אמרינן דאפילו בהכניס עצמו להמצות אין מגיע לו שכר כמש"כ כ"ק מוחז"ל בי"מ לפ' הפ' במה אקדם לד' אכף לאלקי מרום ומבואר לעיל דלכן מכרו השבטים את יוסף דסברו דטוב שלא נברא והיא הי' בעצה שיברא האדם, וזש"א ביקש יעקב לישב בשלוה דסבר דטוב שלא נברא ע"כ מגיע לו שכר כנ"ל לכן קפץ עליו רוגזו של יוסף למכור אותו והבן:

יג) עי"ל עפימש"כ המפורשים דלכן ביקש לישב בשלוה דסבר דלא חל הגרות משנולד יצחק והטעם י"ל דהקב"ה אמר כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם ויצחק הי' בארץ שהוא להם דא"י מוחזקת מאאע"ה והנה מבואר לעיל דלכן מכרו השבטים את יוסף כדי שיהי' ראובן הבכור ולא יוסף ויטול ראובן פי שנים מא"י ואע"ג דבכור אינו נוטל בראוי א"י מוחזקת לכו והוה כמוחזק, וזש"א ביקש לישב בשלוה דסבר דא"י מוחזקת ע"כ קפץ עליו רוגזו של יוסף דלכן מכרו השבטים את יוסף שיטול ראובן פי שנים מא"י והבן:

יד) עי"ל עפ"י הנ"ל דלכן ביקש יאע"ה לישב בשלוה דסבר דהגרות אינו חל משנולד יצחק והא דלא יהי' בכ"י במצרים אלא רד"ו שנים דגם ישמעאל בכלל זרע אברהם וחל חצי הגלות על בניו אמנם לכאורה א"א לומר כן דא"כ דישמעאל בכלל זרע הרי הוא הבכור ונוטל פי שנים בהירושה א"כ חל ג"כ עליו הגלות פי שנים ולא הי' צריכים בנ"י להיות במצרים אלא שליש מד' מאות שנים ולא רד"ו, אולם הדבר נכון עפימש"כ בלקט יוסף ערך ישמעאל וז"ל ישמעאל לא הי' ראוי להיות בכור כי שותפות עכו"ם הוי בו מצד אם כי שלשה שותפים באדם וכו' ואיתא בש"ס בכורות [ג עא] פליגתא אם שותפות עכו"ם חייב בבכורה ותליא בזה אם בכור משמע אפילו כל שהוא דכ' כל בכור או כלו משמע] עכ"ל, א"כ י"ל דסבר ואע"ה דכל בכור דכל כלו משמע וישמעאל לא הי' בכור לכן שפיר ביקש שלוה והנה כ"ק מוחז"ל בי"מ כ' לפ' קפץ עליו רוגזו של יוסף והי' ראוי לומר צערו של יוסף וכ' לת' דהרי אחז"ל מנחות [מא עא] דעל ביטול עשה אין מענשין רק בעידן ריתחא והנה אחז"ל דיוסף הי' מסלסל בשערו ומבואר בנזיר [ד טב] דהסלסול ביופי הוא ענף מגאוה ע"ש, והנה אחז"ל כל המתגאה מביא חמה לעולם ואיתמר בי' משמי' זקיני הגאון הר"ר העשיל ז"ל עפ"י דפליגי חכז"ל בתועבת ד' כל גבה לב אם כל כלו משמע אבל מעט שפיר דמי או כל דהוא משמע לא מינה ולא מקצתה הנה נאמר ולא יעיר כל חמתו וא"כ המתגאה לפי שיטתו דמותר לו לאדם להתנהג בדרך גאוה קצת דכל כלו משמע אבל מקצת שרי ע"כ מביא חמה לעולם דלפי פירושו דתיבת כל כלו משמע א"כ ולא יעיר כל חמתי כמי כלו משמע שלא יהי' כלו חמה אלא מקצת ודפח"ח וזש"א דקפץ עליו רוגזו של יוסף דהיינו שנתעורר ע"י יוסף שהי' מסלסל בשערו ע"י קצת גאותו הביא חמה לעולם והי' עידן ריתחא ע"כ נענש על שביטול מצות עשה של כיבוד אב ודפח"ח, ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל ביקש יעקב לישב בשלוה ועכצ"ל דסבר דישמעאל אינו בכור דכל כלו משמע ולא מקצתו ובא חמה לעולם דהי' עידן ריתחא ע"כ נענש על ביטול מצות כיבוד שקפץ עליו רוגזו של יוסף ודו"ק ונכון בס"ד:

טו) ולפי"ז יל"פ ההמשך וישב יעקב וכו' והוא נער ואחז"ל שהי' עושה מעשה נערות מתקן בשערו ממשמש בעיני' כדי שיהי' כראה יפה דכיון שראה יוסף שיאע"ה רוצה שלוה ועכצ"ל דס"ל דישמעאל אינו בכור דכל כלו משמע ולא מקצתו א"כ רשאי האדם להתנהג בקצת גאוה ע"כ עשה מעשה נערות שיהי' כראה יפה שהוא קצת גאוה כנ"ל, והבן:

טז) עיל"פ ביקש יעקב וכו' עפ"י הנ"ל דלכן ביקש שלוה דסבר דהגלות אינו מתחיל משנולד יצחק דכ' בארץ לא להם וא"י מוחזקת מאאע"ה ומקרי להם, והנה הקדמונים הקשו איך מוכרו השבטים את יוסף הא כ' גונב נפש ומכרו וכו' וכ' ביד אבי שלום לת' דהרי אחז"ל סנהדרין [פה עב] דגונב נפש ומכרו ועדיין הנגנב ברשותו פטור והרי מכרו את יוסף בשכם דסברו דא"י מוחזקת מאאע"ה ושכם מוחזקת מאבותינו ליוסף ע"ש, וזש"א ביקש יעקב לישב בשלוה דסבר דא"י מוחזקת כנ"ל וע"כ מכרו השבטים את יוסף וזהו שקפץ עליו רוגזו של יוסף:

יז) עי"ל עפי"ד הנ"ל דלכן ביקש יאע"ה לישב בשלוה דסבר דהגלות אינו מתחיל משנולד יצחק ולכן לא יהי' בנ"י במצרים אלא רד"ו שנים דישמעאל ג"כ הוא זרע אברהם וחל חצי גלות על בני ישמעאל והנה ביד אבי שלום כ' לת' הא דמכרו השבטים את יוסף הא כ' גונב נפש ומכרו וכו' דמכרו אותו לישמעאלים והמה קרובים דישמעאל הוא ג"כ זרע אברהם וס"ל לר"ש בסנהדרין [פה עב] דאם מכרו לקרובים פטור דכ' מאחיו עד שיוצאו מרשות אחיו ע"ש, וזש"א המדרש ביקש יעקב לישב בשלוה דסבר דישמעאל הוא ג"כ בכלל זרע אברהם וע"כ מוכרו השבטים את יוסף להישמעאלים כנ"ל, וזהו שקפץ עליו רוגזו של יוסף. והבן:

יח) עי"ל עפי"ד הישיע"ק דלכן ביקש יאע"ה שלוה דכל היראה שהי' לו מעשו שמא יגרום החטא אבל לאחר שגייר גרים וכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו ע"כ לא יגרום עוד החטא לכן ביקש שלוה ע"ש והנה מבואר בתוס' הובא בישיע"ק שם דאם חטא מקודם אפילו זיכה את הרבים חטא בא על ידו דהטעם שאין חטא בא ע"י שלא יהי' הרב בגיהנם אבל בשכבר חטא שיצטרך לראות פני גיהנם אינו בטיח שלא יחטא עוד ע"ש, ונודע דלא חטא יעקב בב' אחיות דהי' נקרא אל דהוא וי"ב בני' הי' מספרם אחד ולכן לא חטא ראובן במעשה בלהה שבלבל מצעו של אביו כדי שלא יהי' יותר ממספר אחד כמש"כ בעמודי' שבעה ומבואר לעיל דלכן מכרו השבטים את יוסף כדי שיהי הבכורה לראובן וזש"א ביקש יעקב לישב בשלוה ועכצ"ל דסבר דלא חטא בב' אחיות דנקרא אל א"כ שפיר לא חטא ראובן במה שבלבל מצעו של אביו כנ"ל, ומגיע לו הבכורה ע"כ מכרו את יוסף וזהו שקפץ עליו רוגזו של יוסף והבן:

יט) עי"ל עפי"ד הישיע"ק הנ"ל דלכאורה איך ביקש שלוה כיון שזיכה את הרבים הא כבר חכ"א שעזב את אביו על מצות כיבוד אב אמנם י"ל דסבר לעשות מצוה לישא אשה ואפילו אי נימא דמצות כיבוד עדיף מ"מ הי' טעה בדבר מצוה וסבר כר"י דטעה בד"מ פטור [סוכה מא עב] ומבואר לעיל דלכן מוכרו השבטים את יוסף כדי שתחזיר הבכורה לראובן דסברו דלא חטא ראובן במעשה בלהה, והכה אחז"ל [שבת נה עא] דלא חטא ראובן שתבע עלבון אמו ע"ש ובפני"פ כ' אע"ג דטעה בזה כי כיבוד אב קודם לכיבוד אמו מ"מ לא חטא דהי' טעה בדבר מצוה ע"ש וזש"א המדרש ביקש יעקב לישב בשלוה שלא ירא עוד מעשו שמא יוגרם החטא כיון דגייר גרים יהי' מזכה אתהרבים ולא חטא מכבר במצות כיבוד דטעה בד"מ פטור כנ"ל וע"כ מכרו את יוסף שתחזיר הבכורה לראובן דלא חטא שהי' טעה בד"מ כנ"ל, וזהו שקפץ עליו רוגזו של יוסף, ודוק:

כ) עוד י"ל עפי"ד הכח"י דלכן ביקש שלוה אע"ג שמזלו לא הי' מורה שלוה קסבר דיש לו דין ישראל ואין מזל לישראל ע"ש, ומבואר בשמנה לחמו בשם רז"ל דה"ט דאין מזל לישראל דהשי"ת נקרא אל שדי שהוא משדד את המזלות ע"ש, ועוד איתא שם דלמד"א דשם שדי מורה שמשדד המזלות א"כ לא ס"ל כמאחז"ל דשם שדי על שם שאמר לעולמו די שהי' העולם מותח והולך עד שאמר די א"כ י"ל דהעולם מן הצדדים נברא אבל אם הוה אמינא דשם שדי על שם שאמר לעולמי די א"כ ע"כ הי' צ"ל דהעולם מאמציעתו נברא והי' מותח והולך דאי מצדדים נברא א"כ לא הי' אפשר למתוח כמובן ע"ש, והכה מבואר בלקט יוסף דאי נימא דעולם מצדדים נברא א"כ נברא א"י בסוף ועכצ"ל דכל המאוחר בבריאה חשוב יותר דהרי א"י משובח מכל הארצות ועכצ"ל דצדיק גדול ממלאך דמאוחר בבריאה ע"ש, ומבואר לעיל אות י' בשם הפלה"ר דלכן מכרו השבטים את יוסף על שגרם שיברא האדם דצדיק עדיף ממלאך ונברא על ידו שהסכים עם המלאכים שיברא האדם כמש"כ בזוה"ק ע"ש ולפי"ז מובן המדרש ביקש יעקב לישב בשלוה דסבר דאין מזל לישראל דשם שדי מורה שמשרד המזלות א"כ יכולים לומר דהעולם מצדדים נברא וכל המאוחר בבריאה עדיף וגדולים צדיקים ממלאכים א"כ כבוא האדם ע"י יוסף ולכן מכרו אותו, וזהו שקפץ עליו רוגזו של יוסף, ודוק ונכון בס"ד:

כא) עוד י"ל עפ"י הנ"ל באות י"ח דלכן ביקש שלוה משום דזיכה את הרבים ואין חטא בא על ידו אם לא חטא מכבר ע"ש, ולכאורה הלא חטא באיסור ב' אחיות אמנם הרי כ' הקדמונים דהי' כקרא יעקב אל והי' מותר בב' אחיות, והכה איתא במדרש ב' טעמים דנענשה דינה בשכם א) משום שקרא לעצמו אל והוא אינו אל, ב) משום דיצאנית היתה וכ' כבודה בת מלך פנימה ע"ש, והנה איתא בקדמונים דלכן דנו השבטים את יוסף למיתה להשליכהו לבור על שרצה שיהי' הוא וזרעו מלכים ומרד במלכות בית דוד שלו המלוכה בשעה שישראל יהי' שרויין על אדמתם [ועי' מזה בערוגת הבשם] והנה מבואר ביבמות [ע"ז ע"ב] דה"ט דראוי דוד למלכות אף שבא מרות המואבית דלא נאסרו הנשים דלא הי' להם לקדם בלחם ומים משום דכבודה בת מלך פנימה ע"ש, ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל דכיון שראו השבטים שמבקש שלוה שלא חטא בב' אחיות דנקרא אל, א"כ עכצ"ל הא דנענשה דינה משום דיצאנית היתה וכבודה בת מלך פנימה א"כ ראוי דוד למלוכה ע"כ השליכו את יוסף לבור כנ"ל, וזהו שקפץ עליו רוגזו של יוסף, ודו"ק כי נכון הוא בס"ד: כב) עוד י"ל עפימש"כ המפו' דלכן ביקש שלוה דמצד הדין שכר מצוה בה"ע ליכא לכן ביקש כמתנת חנם, והקדמונים כ' דלכן שכר מצבה"ע ליכא אע"ג דכ' ביומו תיתן שכרו דיומו של הקב"ה הוא אלף שנים ונודע ד' המדרש דדהמע"ה נולד נפל ונתן לו אדה"ר שבעים שנה כי הי' לו לאדה"ר לחיות אלף שנים דאמר הקב"ה ביום אכלך ממנו מות תמות היינו יומו של הקב"ה אלף שנים והי' חסר לו ע' שנים ונתנם לדהמע"ה, ומבואר לעיל דלכן השליכו השבטים את יוסף לבור שדנו אותו למורד במלכות בית דוד ולפי"ז מובן המדרש דכיון שראו השבטים שמבקש יעקב שלוה דס"ל דיומו של הקב"ה הוא אלף שנים כנ"ל א"כ יחי' דהמע"ה שבעים שנים ויהי' מלך וע"כ דנו את יוסף למיתה כמורד במלכות בי"ד, וזהו שקפץ עליו רוגזו של יוסף ודו"ק:

כג) עוד י"ל ונקדים ג' הקדמות א') דברי הארץ חמדה דלכן ביקש יאע"ה שלוה כי על האבות נגזר גירות ושעבוד ויש בכללה ב' דברים א' הדר בארץ לא לו יקרא גר והב') הנע ומטולטל ואינו יושב בשלוה, וחשב יאע"ה אע"ג שאמר הקב"ה לאאע"ה קום והתהלך בארץ מ"מ לא קנה את הארץ והוא ארץ כנען א"כ די הגירות שיהי' בארץ לא לו ושיהי' לו עכ"פ שלוה ולז"א וישב וכו' בארץ כנען שהי' בארץ לא לו שהוא ארץ של כנען ע"ש והנה הטעם דלא קנה אאע"ה את א"י אע"ג דהלך לארכה והוא קנין חזקה מבואר ביפ"ת הובא בלקט יוסף דהקב"ה אמר לו שילך לארכה ולרחבה ואמרינן כמד"א דוי"ו כוספת לומר דבעינן שילך לארכה ולרחבה והוא לא הלך גם לרחבה ולא כמד"א דוייו מחלקות שדי שילך או לארכה או לרחבה ע"ש והנה בדברי אמת מהגה"ק מ' יוסף אשר מפרמיסלא ז"ל כ' הא דאמר הקב"ה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואח"כ יצאו ברכוש גדול אי הוה הבטחה על שניהם שדן אנכי ואח"כ יצאו ג"כ ברכוש גדול או הבטחה היתה רק על אחד מהם או שדן אנכי לענוש אותם או שיצאו בנ"י ברכוש תלי' ג"כ אי אמרינן דוי"ו מחלקות או נוספת דא"כ דוי"ו מחלקות הי' הבטחה רק על אחד אבל א"כ דוי"ו נוספת הי' הבטחה על שניהם ע"ש, ב) הנה הפר"ד הקשה איך דן הקב"ה את המצרים בעונש ובממון הא קיימ"ל דאין לוקה ומשלם וכ' לת' דישראל קדושים הם ובהקדש אמרינן דלוקה ומשלם כמבואר בתוס' לכן שפיר דן הקב"ה את המצרים בעונש וגם בממון שיצאו ישראל ברכוש ע"ש דפח"ח ג) והנה אחז"ל דהשבטים דנו את יוסף על שם סופי שיצא ירבעם ממנו שיעבוד לעבודה זרה ויאמר שיש ח"ו ב' רשויות [עי' בפלה"ר מזה] והנה באהל יעקב הקדמון כ' לפ' הפ' פ' אמור קדושים יהי' לאלקיהם ולא יחללו שם אלקיהם דאיתא בירושלמי ששאל ההוא מינא דכתיב אלקים קדושים הוא א"כ מדכ' קדושים לשון רבים משמע שיש ח"ו ב' רשויות ואמרו לו חז"ל מי כתיב קדושים הם קדושים הוא כתיב לשון יחיד וכ' המתנות כהונה לפ' שמה דכ' קדושים לשון רבים לא קאי על אלקים רק קאי על ישראל היינו אלקים קדושים הוא שהשי"ת הוא האלקים על ישראל שנקראים קדושים, וזש"א קדושים יהי' שיהי' בנ"י קדושים א"כ יהי' הפירוש דקדושים קאי על ישראל ולא על אלקים ולא יחללו שם אלקיהם לומר שיש ח"ו ב' רשויות עכ"ד פח"ח, ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף דע"י שראו השבטים שמבקש שלוה דס"ל דלא קנה אאע"ה את א"י דלא הלך לרחבה ווי"ו נוספת הוא כנ"ל, א"כ גם בזה שאמר הקב"ה וגם את הגוי וכו' דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול אמרינן ג"כ דוי"ו נוספת שיהי' המצרים לוקין ומשלמין דישראל קדושים הם כנ"ל, א"כ כיון דישראל קדושים הם אין לטעות שיש ח"ו ב' רשויות כנ"ל א"כ יחטא ירבעם במה שיעבוד לע"ז ויאמר דיש ח"ו ב' רשויות ולכן דנו השבטים את יוסף על שם סופו שיצא ירבעם ממנו, וזהו שקפץ עליו רוגזו של יוסף ודו"ק וב"ה הדבר נחמד:

כד) ולפי הירולשמי הנ"ל יל"פ הפ' הוא אשר דיבר לעם סגולתו שמור לקדשו מבואו ועד צאתו, דמבואר בירושלמי הנ"ל דהי' מקום ח"ו לטעות ולומר מדכ' אלקים קדושים הוא שיש ח"ו ב' רשויות אבל כיון דכ' קדושים הוא לשון יחיד א"כ אין מקום לטעות דקדושים קאי על אלקים אלא דקדושים קאי על ישראל והוא לשון יחיד קאי על אלקים שאין עוד מלבדו, והנה איתא במדרש ששאל המין לחז"ל איך שומר הקב"ה את השבת הא מוריד גשמים ותוציא מרשות לרשות, ואמרו לי' דכ"ע של הקב"ה דליכא ב' רשויות ואינו מוציא מרשות לרשות דכל העולם הוא כחצרו, וזש"א הוא ר"ל תיבת הוא דכ' אלקים קדושים הו"א, אשר דיבר לעם סגולתו שמור לקדשו מבואו ועד צאתו דמדכ' הוא דנשמע מזה דליכא ח"ו ב' רשויות כנ"ל, אומר לעם סגולתו דהקב"ה שומר שבת לקדשו מבואו ועד צאתו כי שומר את השבת אע"ג דמוריד גשמים והבן ונכון בס"ד:

כה) עוד י"ל עפ"י הנ"ל באות י"ח דלכן ביקש יאע"ה שלוה אע"ג שמזלו לא הי' מורה על שלוה דסבר דיש לו דין ישראל ואין מזל לישראל, והנה כ' כה אמר ד' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם ואחז"ל שפדאו מכבשן האש וכ' הפר"ד דז"נ אי נימא דלא הי' להאבות דין ישראל דמצווה על קידוש השם אלא דין ב"נ דאינו מצווה על קיה"ש והמוסר למיתה בדבר שאינו מוזהר הרי זה חובל בעצמו ואינו ראוי להצלה לכן ניצול אאע"ה רק בזכות יעקב, אבל א"נ דהי' להאבות דין ישראל הרי הי' מצווה למסור עצמו לכבשן הי' כדאי להנצל בזכות עצמו ע"ש, א"כ עכצ"ל דא"כ דהי' להאבות דין ישראל הא דאמר הקב"ה יעקב פדה את אברהם שפדאו מצער גידול בנים שהי' מוטל על אאע"ה להוליד י"ב שבטים ופדאו יעקב והוא הולידם כמחז"ל סנהדרין [יט עב] ע"ש, והנה בתוס' שם הקשו הא רבוי בנים אינו צער אלא שמחה ות' שהי' צער גידל בנים מרוגזו של יוסף ע"ש, ולפי"ז מובן המדרש ביקש יעקב לישב בשלוה דסבר דיש לאבות דין ישראל כנ"ל, א"כ עכצ"ל הא דאמר הקב"ה יעקב אשר פדה את אברהם מרוגזו של יוסף שהי' ליעקב ודו"ק: כו) עי"ל עפ"י הנ"ל אות יח דלכן ביקש שלוה יען כי זיכה את הרבים ואין עוד חטא בא על ידו אם לא חטא מכבר פ"א ע"ש, ולכאורה י"ל דהרי חטא שלקח ממון של שכם [עי' מזה במדרש וברמב"ן ז"ל], אמנם י"ל דסבר דגזל עכו"ם מותר א"כ לא חטא כלל, והנה במעשה רוקח כ' בשם המפורשים לת' הא דשלח יאע"ה את יוסף הלא ידע שאחיו שונאים אותו אחז"ל דאין שליח אלא לוי' א"כ הרי יאע"ה אמר ואשלחך אליהם הרי ליוה אותו וכל המלוה את חבירו כתיקונו אינו ניזוק באותו דרך עי' סוטה [מו עב] יעקב חשב שרועים בשכם בשדה שלו כי לא הי' לו שדה אחרת אבל האחים הלכו לרעות בדותן והלך יוסף אליהם ולדותן לא ליוה יאע"ה את יוסף ע"כ ניזוק שם ע"ש, ולכאורה יקשה איך הלכו לרעות לדותן בשדות אחרים הא היה גזל ועכצ"ל דסברו דגזל עכו"ם מותר, וזש"א המדרש וישב וכו' ביקש לישב בשלוה דלא חטא בממון של שכם דגזל עכו"ם מותר כנ"ל וע"כ הלכו השבטים לרעות בדותן כיון דגזל עכו"ם מותר, וזהו שקפץ עליו רוגזו של יוסף דכיון שהי' בדותן ע"כ ניזוק שם ונכון בס"ד:

כז) עי"ל עפי"ד לקמן אות ל"ד דלכן ביקש שלוה דסבר דיש אם למסורה ע"ש, ומבואר בנחלת בנימן דהא דהגון דהע"ה למלכות אף שבא מרות התואבי' הנשים לא נאסרו דלא הי' להם לקדם בלחם דדרכו של איש לכבוש במלחמה ולא אשה כחז"ל וזה נכון למד"א דיש אם למסורה וכבשה כתיב חסר וי"ו אבל למד"א דיש אם למקרא והקרי הוא וכבשוה בוי"ו דגם דרכה של אשה לכבוש ונאסרו גם הנשים לא הי' ראוי דהמע"ה למלוכה ע"ש, והכה מבואר לעיל אות [כא] דלכן דכו השבטים את יוסף למיתה על שימרד במלכות בי"ד ע"ש וזש"א ביקש יעקב לישב בשלוה דאמרינן דיש אם למסירה א"כ הגון דוד למלוכה לכן קפץ עליו רוגזו של יוסף:

כח) עי"ל עפ"י הנ"ל דלכן ביקש יאע"ה לישב בשלוה דסבר דיש אם למסורה והכה בברכות (ה עא] איתא למד"א מדכ' אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו דיסורין של אהבה כל שאין בהם ביטול תורה המה יסורין של אהבה ומה ת"ל ומתורתך תלמדנו א"ת תלמדנו בסגל אלא בציירי דבר זה אנו לומדי מן התורה קו"ח משן ועין שעבד יוצא לחירות כש"כ יסורים ע"ש וכ' בבינת יעקב דפלוגתתן תלי' אם יש אם למקרא אזי הקרי היא בסגול ולמד"א יש אם למסורה בלא נקודות כמו שנמסר לנו האותיות ונוכל לומר שקורין תלמדנו בצירי גם יסורים של ביטול תורה המה יסורים של אהבה ע"ש. והנה יאע"ה מובחר שבאבות הי' נקי מחטא וע"י צערו של יוסף הי' לו ביטול תורה, א"כ למד"א דבביטול תורה לא הוה יסורים של אהבה רק לעונש לא הי' ראוי שיקפץ עליו צערו של יוסף, אבל למד"א דאף יסורין שיש בהם ביטול תורה המה ג"כ יסורים של אהבה שפיר קפץ עליו רוגזו של יוסף אע"פ שהי' נקי מחטא ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל ביקש יעקב לישב בשלוה דסבר דיש אם למסורה כנ"ל ע"כ שפיר קפץ עליו רוגזו של יוסף אע"פ שהי' לו ביטול תורה מ"מ המה יסורים של אהבה, ודו"ק היטב בכל הכ"ה אופנים כי נחמדים המה בס"ד:

כט) וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען ונ"ל דאחז"ל וישב יעקב שביקש לישב בשלוה שלות עוה"ז, והנה המפורשים הקשו הא שלות עוה"ז הוא לעשו ולא ליעקב אמנם הד"נ לפימש"כ בצפנת פענח דמגיע לנו ג"כ שלות עוה"ז מדין תרומה שמגיע להקב"ה משלות עוה"ז (מדין תרומה שמגיע להקב"ה משלות עוה"ז שהוא כהן ואנו עבדיו ומאכילין תרומה לעבד כהן כשהוא בפני רבו והרי השכינה עמנו עכ"ד, והנה המפו' כ' לפ' וישב יעקב וגו' בארץ כנען היינו בארץ מגורי אביו שבשמים יען שהי' בארץ כנען ששם השכינה שורה, וזש"א וישב יעקב שביקש שלות עוה"ז יען שהי' בארץ מגורי אביו בארץ כנען ששם השכינה שורה ע"כ מגיע לו שלות עוה"ז מדין עבד שמאכילין אותו תרומה כשהוא בפני רבו והבן:

ל) ולפי"ז יל"פ הפ' פ' ויצא אם יהי' אלקים עמדי וכו' ונתן לי לחם לאכול ר"ל דאם יהי' א' עמדי א"כ אהי' כעבד לפני רבו שמאכילין אותו תרומה לכן ונתן לי לחם לאכול:

לא) וישב יעקב וכו' אלה תולדות יעקב יוסף, ונ"ל ההמשך דאחז"ל וישב יעקב ביקש יעקב לישב בשלוה וכ' הקדמונים דחשב שהגירות אינו מתחיל משנולד אביו לכן לא חל עליו הגירות ואפ"ה לא יהי' בנ"י במצרים אלא רד"ו שנים דחצי גלות חל על ישמעאל דנקרא ג"כ זרע אברהם, והנה המפורשים מקשים למה כ' אלה תולדות יעקב יוסף והא הי' לו עוד בנים וכ' לת' עפי"ד חז"ל סנהדרין [יט עב] עה"פ כה אמר ד' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם שפדאו מצער גידול בנים שהוטל עליו טורח השבטים שעל אברהם הי' מוטל אותו טורח והוא פדאו ע"ש ולכן י"ל דלכך לא נתיחסו בני יעקב להקרא תולדות יעקב יען כי לא הי' אלו הבנים אלא במקום אברהם וראוים להקרא תולדותיו משא"כ יוסף הי' ראוי להקרא תולדות יעקב דהרי הי' ראוים לצאת מאברהם י"ב שבטים והי' לו ב' בנים את יצחק וישמעאל דישמעאל נקרא ג"כ זרע אברהם א"כ ל"ה צריך להשלים אלא י' שבטים א"כ כיון דיוסף הי' הי"א שבבניו של יעקב לכן אמר הכ' אלה תולדות יעקב יוסף שרק יוסף הי' תולדות יעקב ודפח"ח, וזש"א וישב יעקב שביקש שלוה יען כי הגלות חל על ישמעאל ג"כ שהוא זרע אברהם כנ"ל לכן אלה תולדות יעקב יוסף שיוסף הוא תולדות יעקב דאם ישמעאל לא הי' בכלל זרע אברהם א"כ הי' יוסף משלים לי"ב שבטים ולא הי' כקרא תולדות יעקב והבן ונכון בס"ד. לב) ולפי"ז יל"פ וישב יעקב וכו' אלה תולדות יעקב יוסף וכו' ויבא יוסף דבתם רעה אל אביהם, דמבואר לעיל דלכן ביקש לישב בשלוה דישמעאל כקרא ג"כ זרע אברהם ולכן הי' יוסף תולדות יעקב ולא תולדות אברהם כנ"ל וה"ט דישמעאל נקרא זר אברהם ולא בן האמה דולדה כמותה דשיטת ר"כ גאון ז"ל ביו"ד סי' רס"ח דהבא על השפחה דידי' אמרינן דבודאי כשתחררה שלא יהי' בעילתו בעולת זכות כנודע דברי הקדמונים ז"ל והנה בתפ"י כ' לפ' ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם דסיפר שהם מזלזלין בבני השפחות לקרותם עבדים ולדעת ר"כ גאון הנ"ל בודאי שיחרר יעקב אותם שלא יהי' בב"ז א"כ הם שקראו עבדים לבני שפחות דלא נשתחררו א"כ הי' רעה ליאע"ה שח"ו עשה בב"ז וזש"א ויבא יוסף את דבתם שהי' רעה לאביהם ודפח"ח ולפי"ז מובן ההמשך וישב יעקב שבקש שלוה דהגלות חל גם על ישמעאל דנקרא זרע אברהם דבודאי כשתחחרה הגר שלא יהי' בב"ז כד' ר"כ גאון הנ"ל, וע"כ אלה תולדות יעקב יוסף שהי' תולדות יעקב ולא תולדות אברהם דישמעאל הי' בכלל הי"ב שבטים כנ"ל, וזש"א ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם דהיתה דיבה דבודאי כשתחררו השפחות כדי שלא יהי' בב"ז כד' ר"כ גאון והמה אמרו שלא כשתתחרו א"כ הי' ח"ו בב"ז והבן ונכון בס"ד:

לג) וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען וכו' ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם ואחז"ל שסיפר שאחיו מזלזלין בבני השפחות קרותן עבדים, וכ"ל דאחז"ל וישב יעקב שביקש לישב בשלוה וכ' המפורשים דמבואר במדרש דהי' ירא מעשו מפני ב' דברים א' כי עשו הי' לו זכות כיבוד אב ב' זכות ישיבת א"י ויאע"ה הי' חסר מכל אלה לכן לא ביקש שלוה אך לאחר שהי' דר אצל אביו ובארץ ישראל אז ביקש שלוה שלא ירא עוד מעשו וזש"א וישב יעקב דלכן ביקש מעתה שלוה יען בארץ מגורי אביו בארץ כנען שהי' יכול לקיים מצות כיבוד ומצות ישיבת א"י שהי' אצל אביו בא"י עכ"ד, ולכאורה גם מקודם הי' כאנוס מלקיים מצות כיבוד וישיבת א"י שהי' ירא לשוב לביתו מפני עשו עד שנולד יוסף שטנו של עשו כמחז"ל, אמנם הד"נ לפי"ד הירושלמי הובא בש"ך סי', כ"א זקיני ז"ל דאונסא כמאן דלא עביד אמרינן כמאן דעביד לא אמרינן לכן שפיר לא הי' מבקש שלוה עד שקיים מנות כיבוד וישיבת א"י כי מקודם לא הי' מקיים המצות, הנ"ל דאונסא כמאן דעביד ל"א והנה שיטות הקדמונים דהבא על שפחתו בודאי שיחרר אותה שלא יעבור על לאו דל"ת קדשה ולכן לקח אאע"ה את הגר האמה אמכם האוהב ישראל ז"ל כ' די"ל דלא שיחררה אאע"ה את הגר ואפ"ה לקח אותה דעשה דפו"ר דל"ת [עי' לעיל וישלח אות כ"ו תולדות אות ס' מזה] אולם יש להעיר איך אפשר לומר דעדל"ת הא אפשר לקיים שניהם לשחררה, אמנם י"ל דהא דאמרינן באפשר לק"ש ל"א עדל"ת יהי' תלי' בהשני טעמים דעדל"ת א) דהעשה חמיר מל"ת ע"כ אמרינן עדל"ת א"כ גם באפשר לק"ש אמרינן עדל"ת כנודע דהישיע"ק דמה"ת עדל"ת גם באפשר לקיים שניהם ב) לפימש"כ המפורשים דה"ט דעדל"ת לפי"ד הירושלמי הנ"ל דאונסא כמאן דלא עביד אמרינן וכמאן דעביד ל"א ומבואר בתוס' שבת [ד עא] דאם נמנע בעשיית הדבר מצד תקנת חז"ל מקרי אנוס ע"ש ולכן כיון שהוא חייב בעשה הרי כאנוס וכמאן דלא עביד ולא עבר על הלאו ע"כ אמרינן עדל"ת דיקיים העשה ועל הלאו לא יעבור אבל אם לא נימא עדל"ת אע"ג דלא יעבור על הלאו מ"מ העשה לא יקיים דאונסא כמאן דעביד ל"א ודפח"ח, א"כ לפי"ז שפיר י"ל דאם אפשר לקיים שניהם ל"א גם מה"ת עדל"ת דהא הוא אינו אנוס לקיים המצוה דהא יכול לקיים שניהם לקיים המצוה ושלא יעבור על הלאו א"כ לפי"ז י"ל הא דלקח יאפ"ה את השפחות אם נימא דעדל"ת כטעם הראשון א"כ י"ל דעדל"ת ולא שיחרר אותם א"כ הבנים המה עבדים אבל א"נ כטעם השני א"כ ל"א עדל"ת באפשר לק"ש א"כ עכצ"ל דשיחרר אותם א"כ הבנים אינם עבדים וזש"א וישב יעקב בארץ כנען כי כעת ביקש שלוה שיקיים מצות כיבוד וישיבת א"י ולא ביקש שלוה מקודם דאע"ג דהי' אנוס מ"מ אונסא כמאן דעביד ל"א כנ"ל א"כ שוב י"ל דה"ט דערל"ת משום דאונסא כמאן דלא עביד אמרינן וכמאן דעביד ל"א ואין מהצורך לומר דה"ט דעדל"ת משום דעשה חמיר מל"ת א"כ באפשר לקיים שניהם ל"א עדל"ת הרי אא"ל דלכן לקח יאע"ה את השפחות דעדל"ת ועכצ"ל דשיחררם, א"כ המה בנים הם ולא עבדים לכן ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם שאומרים שבני השפחות המה עבדים הא השפחות נשתחררו ובנים המה ולא עבדים, ודו"ק וב"ה הדבר נחמד בס"ד: לד) עיל"פ ויבא יעקב וכו' ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם שמזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים עפ"י הנ"ל דלכן ביקש יאע"ה לישב בשלוה דסבר דהגלות אינו מתחיל משנולד יצחק ואפ"ה לא יהי' בנ"י במצרים אלא רד"ו שנים דשאר גליות ישלימו הד' מאות שנים כמבואר בזוה"ק, והנה מבואר לעיל [פ' תולדות אות פ"ב] דזה נכון לר"א דס"ל בקידושין [י"ח עב] דיש אם למסורה ואמרינן כיון שבגד בה שוב אינו רשאי למכרה א"כ אא"ל דשאר הגליות הי' דנמכרו מכירה חדשה בשביל שחטאו ועכצ"ל דשאר הגליות הי' להשלים הזמן ע"ש, והנה מבואר באות הקדום דאי נימא דעשה דפו"ר דוחא ל"ת דל"ת קדשה י"ל דלא נשתחררו השפחות ובניהם המה עבדים אבל א"נ דל"א עדל"ת שוב עכצ"ל דנשתחררו השפחות ובניהם המה בני יעקב ולא עבדים כנ"ל, והנה באור תורה ז"ל פ' לך אות מ"ט כ' דדברי האוהב ישראל ז"ל הנ"ל דאמרינן עדל"ת נאמרים למד"א דאשה מצווה על פו"ר אבל למד"א דאשה אינה מצווה על פו"ר ל"א עשה דפו"ר דוחה ל"ת דשפחה כיון דבדידה ליכא עשה כמש"כ התוס' גיטין [מא עא] ע"ש, והכה מבואר ביבמות [סה עב] דטעמא דמד"א דאשה אינה מצווה על פו"ר דכתיב וכבשה חסר וי"ו איש דרכו לכבש ואין אשה דרכה לכבש ומאן דס"ל דאשה ג"כ מצווה על פו"ר דכבשוה בוי"ו תרתי משמע ע"ש, וכ' בנחלת בנימן הקדמון ז"ל דפליגי בזה דמאן דס"ל דאשה אינה מצווה על פ"ר סובר דיש אם למסורה וכתיב חסר וי"ו ומאן דס"ל דאשה ג"כ מצווה על פו"ר ס"ל דאזלינן בתר הקרי דיש אם למקרא והקרי הוא וכבשוה בוי"ו ע"ש וזש"א וישב יעקב וכו' דביקש שלוה דס"ל דיש אם למסורה א"כ עכצ"ל דשאר הגליות המה להשלים הזמן ולא חל עליו הגירות כנ"ל ולכן ויבא יוסף את דבתם שהשבטים מזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים הלא אי אמרינן דיש אם למסורה א"כ אשה אינה מצווה על פו"ר ועכצ"ל דיאע"ה שיחרר את השפחות דל"א עדל"ת כנ"ל, א"כ המה בני יעקב ולא עבדים, ודו"ק והדבר נחמד בס"ד:

לה) וישב יעקב וכו' ועשה לו כתונת פסים במדרש תני כינוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו ונ"ל דנודע דכל הרוגז של עשו ליעקב הי' על הברכות שלקח אבל יעקב הצטדק עצמו כי לא נתקיימו הברכות דאזלינן בתר המחשבה ומחשבה של אביו הי' לברך את עשו ולראי' שאזלינן בתר מחשבה הרי יעקב נתן הבכורה ליוסף יען כי הי' בכור במחשבה דמחשבתו הי' על רחל והנה הא דשינה יאע"ה בן בין הבנים שעשה לו כתנות פסים הרי אחז"ל שבת [י עב] לעולם אל ישנה אדם בן בין הבנים כ' בתפ"י דסבר דלבכור מותר לשנות שהרי גם התורה שינתה לתת לו פי שנים עי' בקה"י מזה א"כ מדעשה לו כתונת פסים דהוא הבכור דאזלינן בתר מחשבה ולא יחול הברכות על יעקב א"כ אין לעשו שום טענה על יעקב אמנם יש להעיר לפי"ד היפ"ת הא דאסור לשנות בן בין הבנים דוקא אם הבן אינו בן מפואר אבל אם הוא מפואר מותר לשנות ע"ש, א"כ מעתה יכול עשו לומר דלא אזלינן בתר מחשבה ויחול הברכות על יעקב והא דעשה יעקב כתונת פסים לא עשה השינה יען כי הוא הבכור רק כי יוסף הי' בן מפואר מותר לשנות, אמנם הד"כ לפימש"כ כ"ק מוחז"ל בי"מ לפ' מחז"ל הנ"ל לעולם לא ישבה אדם בן בין הבנים דהא דמותר לשנות לבן מפואר דוקא אם פירש מאחיו והלך לו אבל אם המה כינוסים יחדיו אסור לשנות גם לבן המפואר שלא יתקוטטו וזש"א לעולם אל ישנה אפילו לבן המפואר בן בין הבנים אם הבן הוא בכינוס עם הבנים ודפח"ח א"כ שפיר הצטדק יעקב לפני עשו דלא חל עליו הברכות דאזלינן בתר מחשבה דהא עשה את יוסף לבכור ולראי' דיוסף הוא הבכור מדעשה לו כתונת פסים ואם לא הי' בכור הי' אסור לשנות אפילו לבן המפואר דהא כל האחים הי' כינוסים יחדיו, וזש"א במדרש וישב יעקב וכו' ואחז"ל שביקש לישב בשלוה עם עשו שלא להרע לו דאזלינן בתר מחשבה ולא יחול עליו הברכות והראי' מדעשה כתונת פסים דאין לומר דלבן מפואר מותר לשנות דהא הי' כינוסים יחד ובכה"ג אסור לשכות כנ"ל, וזש"א במדרש כיבוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו דע"י שהי' כל בניו בכינוס יחד זאת הצילו מיד עשו להצדיק עצמו לפניו, ודו"ק וב"ה הוא דבר נכון:

לו) אלה תולדות יעקב יוסף וכו' והוא נער ואחז"ל שהי' מתקן ומסלסל בשערו, ונ"ל ההמשך עפי"ד המפורשים לעיל אות ל"א דלכן כ' אלה תולדות יעקב יוסף דרק יוסף הי' נקרא תולדות יעקב ולא אחיו כיון דהי' ראוים לצאת מאברהם אלא שיעקב פדאו מצער גידול בנים ע"ש והנה נודע דיעקב נקרא אל יען כי הוא וי"ב תולדותיו המה מספרם אחד א"כ למד"א הנ"ל דראוים הי' השבטים לצאת מאברהם והמה תולדות יעקב א"כ ס"ל דיעקב לא נקרא אל והנה בבני יששכר ז"ל הובא לעיל פ' וירא אות כ"ג כ' על פרש"י ויקרא לו אל דלא נקרא יעקב אל עפי"ד הפלאה ז"ל לפ' אל הורית לנו לומר שלש עשרה דממדות אל נשמע שמעוררין י"ג מדות באמירה בעלמא ולא בעינן שיעשה כסדר הזה מה הוא רחים אף אתה רחים וכו' דאא"ל דבעינן עשי' ממש דהא מדות אל א"א להיות בעשי' דהא לא איש אל דא"א לאדם להיות אל עכ"ד, ולזה פרש"י דיעקב לא נקרא אל שיהי' יכולים לעורר הי"ג מדות באמירה בעלמא ולא בעינן עשי' ממש ודפח"ח והנה ראיתי הטעם דהי' יוסף הצדיק מסלסל בשערו דאיתא באגרא דפרקא אות של"ז דחזינן אם האדם עוסק בתורה ומתקשה בהענין אזי מסלסל בשערו בפיאות ובזקנו כי המה מרמזים לי"ג מדות של רחמים והם מכוונים כנגד י"ג מדות שהתורה נדרשת וע"י מחשבה זאת מעורר הי"ג מדות ומשפיעין לי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן ונתגלה לו הדבר שהי' נעלם ממנו ולזה הי' יוסף מסלסל בשערו שיהי' בר חכים בתורה עכה"ד, וזה נכון אי נימא דמעוררין הי"ג מדות ע"י אמירה בעלמא וה"ה ע"י מחשבה אבל א"כ דבעינן עשי' ממש ולא אמירה א"כ כש"כ דלא מועיל לעורר הי"ג מדות ע"י מחשבה ולפי"ז מובן ההמשך אלה תולדות יעקב יוסף הוא הי' תולדות יעקב ולא אחיו א"כ לא נקרא יעקב אל כנ"ל, א"כ די לעורר הי"ג מדות באמירה בעלמא וה"ה דמועיל המחשבה ולכן והוא נער שהי' מסלסל בשערו לעורר במחשבה הי"ג מדות של רחמים המכוונים כנגד י"ג מדות שהתורה נדרשת שיהי' בר חכים כנ"ל, והבן וב"ה הדבר נחמד:

לז) אלה תולדות יעקב יוסף וכו' והוא נער, ונ"ל עפי"ד המדרש אלא תולדות יעקב יוסף מה שאירע לזה אירע לזה וכ' בברית שלום דמבואר במדרש דיאע"ה הי' לו ריח טוב כמש"כ ריח בני וכ"כ יוסף הי' לו ריח טוב ולכן ידע מרע"ה היכן עצמות יוסף שהי' ריחו נודף יען ששמרו שניהם את אות ב"ק וזש"א מה שאירע לזה אירע לזה ע"ש, והנה איתא בראשית חכמה דשם נער מורה שלא פגם באות ב"ק כמו שם בתולה על שם שלא נפגמה שיש לה הבתולים וזש"א אלה תולדות יעקב יוסף דלשניהם הי' ריח טוב יען שלא נפגמו באות ב"ק דכמו שיעקב הי' שומר הברית כמש"א כחי וראשית וכו' כ"כ יוסף וזהו והוא נער שהי' שומר הברית והבן:

לח) אלה תולדות יעקב יוסף וכו' והוא נער ואחז"ל שהי' מסלסל בשערו כדי שיהי' נראה יפה ונ"ל דהמפורשים הקשו איך סלסל יוסף בשערו הא מבואר בנזיר [ד עב] במאמר שמעון הצדיק שם ופחז יצרי עלי וכו' דהסלסול ביופי מביא להתגרות היצה"ר לחמדת עבירה ונ"ל עפי"ד המפורשים הובא בקדיו"ט לכ"ק דו"ז הגה"ק ז"ל פ' תזריע ביאור אמרם ז"ל טוב זה יצ"ט מאוד זה יצה"ר כי ידוע אשר כל דבר נתפעל מהפכו ומדבר המנגד לו כי אז היפוכו הבא באחרונה גובר על חבירו הבא בראשונה ביתר שאת ע"כ יצמח טובה גדולה מהיצה"ר הבא תחלה כי אח"כ יתגבר עליו היצ"ט לכבשו וע"י היפוכו להיצה"ר עוד השכר יותר מעולה לאחר הכיבוש ע"ש, וע"כ שפיר הי' יוסף מסלסל בשערו להתגרות היצה"ר עליו ולכבשו אח"כ ע"י היצ"ט דכל דבר מתפעל מהפכו ולהגדיל שכרו לאחר הכיבוש, והנה כ"ק דו"ז ז"ל כ' שם לפי הנ"ל דכל דבר מתפעל מהפכו הטעם דאשה מזרעת תחלה יולדת זכר ואם האיש מזריע תחלה יולדת נקבה כמחז"ל עה"פ אשה כי תזריע וילדה זכר דכיון דאשה מזרעת תחלה א"כ אח"כ גובר חלק כח האיש הבא באחרונה דכל דבר מתפעל מהפכו מתגבר עליו וממילא נעשה הפעולה בדומה לו להיות זכר וכן להיפך אם האיש מזריע תחלה אז גוברת אח"כ כח האשה להיות בדומה לה ויולדת נקיבה ע"ש דפח"ח, והנה המפורשים הקשו על הא דכ' אלה תולדות יעקב יוסף וכי יוסף לבד הי' תולדותיו וכ' בתפ"י לת דאחז"ל תלה הכתוב זכר בנקיבות דכ' אשה כי תזריע וילדה זכר כיון דאשה מזרעת תחלה יולדת זכר והנקיבות תלה בזכרים כיון דאיש המזריע תחלה מוליד נקיבה ואיתא במדרש דיוסף הי' נקיבה בעת היצירה ואח"כ נתהפך לזכר ולכן שפיר כ' אלה תולדות יעקב יוסף שתלה אותו בזכר יען כי הי' נקיבה בעת היצירה אבל יתר השבטים שהי' זכרים בעת היצירה והיתה האשה מזרעת תחלה ע"כ אין הכתיב תולה אותם ביעקב ודפח"ח, וזש"א אלה תולדות יעקב יוסף שתולה אותו ביעקב ולא אחיו ונשמע מזה דאם האשה מזרעת תחלה יולדת זכר ואם האיש מזריע תחילה יולדת נקבה דכל דבר מתפעל מהפכו דהיפוכו גובר על חבירו הבא בראשונה כנ"ל, א"כ שפיר עשה יוסף הצדיק לסלסל בשערו להתגרות עליו היצה"ר שיבוא אח"כ היצ"ט להתגרות עליו דכל דבר מתפעל מהפכו להגדיל שכרו ביתר שאת כנ"ל וזהו שאמר והוא נער שהי' מסלסל בשערו להגדיל שכרו, והבן והדבר נכון בס"ד:

לט) אלה תולדות יעקב יוסף וכו' והוא נער ופרש"י שהי' עושה מעשה נערות מתקן בשערו ממשמש בעיני' כדי שיהי' כראה יפה וכ"ל עפי"ד התפ"י הנ"ל דלכן כ' תולדות יעקב יוסף דיוסף הי' נקיבה ביצירה ותלה הכ' הזכרים בנקבות והנקיבות בזכרים דאשה מזרעת תחלה יולדת זכר ואיש מזריע תחילה יולדת נקיבה כנ"ל והכה מבואר בתפ"י פ' תזריע הטעם דאשה מזרעת תחלה יולדות זכר ואם האיש מזריע תחלה מוליד נקיבה וז"ל כי יתרון האדם מבהמה הוא מחשבה והרהור כי בהמה אין לה מחשבה משא"כ האדם כי עיקר הוא המחשבה והרעיון וכו' כי האשה תהרהר ומחשבתה בבעלה ולכך יולדות זכר כי גדול כח המחשבה והרעיון שפועלת למאוד וכן להפך הרהור הבעל בנוקבא עכ"ל והנה המפורשים הקשו על יוסף הצדיק שסלסול בשערו שיהי' נראה יפה הא יהי' עלול להביא עצמו לידי גיאות או חמדת זנות ח"ו, ותי' דמחשבתו הי' לטובה כי רצה להביא עצמו לידי נסיון ואעפי"כ ישמור עצמו שלא יבוא לידי גיאות או זכות ח"ו עכ"ד, וזש"א אלה תולדות יעקב יוסף ונשמע מזה דתלה הכ' הזכרים בנקיבות והנקיבות בזכרים יען דאשה מזרעת תחלה יולדת זכר דעיקר הוא המחשבה כנ"ל, ולכן והוא נער ופרש"י שהי' עושה מעשה נערות דרק המעשה בלתי הגונה אבל מחשבתו הי' לטובה:

מ) ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ובבה"ט זקנים נוטריקון זרעים קדשים נשים ישועות מועד ר"ל שלמד החמשה סדרים הנ"ל וסדר הששי סדר טהרות לא למד עוד וצ"ב ונ"ל עפי"ד האלשיך ז"ל לפ' ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם דלא הבאיש ריחם בעיני העם ולא הביא הדיבה רק לאביו ומזה ידע אביו כי כוונתו לשמים שיחזור אביו אותם למוטב וזש"א, ויבא יוסף וכו' לאביהם ולא לזולתו לכן וישראל אהב את יוסף ע"ש, ולכאורה הי' מקום לומר דלכן הביא הדבה רק לאביו למען יקח אביו הבכורה מראובן וליתנה רק ליוסף ולא הי' כוונתו לשתים ח"ו אמנם הדבר נכון לפימש"כ בנפש יהונתן דעפי"ד הי' מגיע הבכורה רק ליוסף ולא לאחיו דמבואר בתוס' ב"ב [קכ"ג ע"א] בשם הירושלמי דתאומות נולדה עם השבטים א"כ כיון שנולדה תאומה עם ראובן וכ"כ עם אחיו הרי התאומה נוצרה מטיפה הראושונה משל לשופפרת כנודע א"כ לא הי' ראובן בכור גמור ולכן הי' יוסף הבכור שלא נולדה עמו תאומה והי' בכור גמור ליצירה ולבריאה עכדפח"ח [עי' לעיל ויצא אות ל"ט], א"כ שפיר אהב יעקב את יוסף דלא הביא הדבה רק לש"ש ולא ליטול הבכורה כי בלא"ה מגיע לו הבכורה אמכם יש להעיר לפימש"כ בנפש יהודא מקדמון לחדש דאע"ג דתאומת נולדה עם השבטים מ"מ הי' ראובן בכור גמר ליצירה ולבריאה והמשל לשופפרת שאחז"ל שייך רק אצל יעקב ועשו שהי' שניהם זכרים ולא אצל השבטים שנולדה תאומה נקבה לזכר, דאחז"ל נדה (לא עא] ג' חדשים הראשונים הולד דר במדור התחתון אמצעי' ולד דר במדור האמצעי אחרונים ולד דר במדור העליון וכיון שהגיע זמנו לצאת מתהפך ויצא ע"ש הרי מבואר שיש ג' מדורים באשה ואיתא בפענח רזא פ' תזריע בשם האבן עזרא שהשלשה מדורות הנ"ל יש לזכר ג' מדורות היינו חדרים ולנקיבה ג' חדרים ובשל ימין הם חדרים לזכר ובשמאל הם מדורות לנקיבה וכשהזרע נקלט בשל ימין תלד זכר ואם בשל שמאל נקיבה ע"ש, הרי מבואר שהג' מדורות וחדרים שיש לאשה יש ג' חדרים לזכר בפני עצמו היינו מימין ולנקבה ג' חדרים בפ"ע היינו משמאל כנ"ל ולפי"ז כשתלד האשה תאומה זכר ונקיבה הזכר בא מג' חדרים שהם בימין והנקיבה באה מהג' חדרים שהם בשמאל א"כ יכול להיות שהזכר הוא ראשון ליצירה וללידה ולא שייך בזה המשל של רז"ל משל לשופפרת נכנס אחרון יצא ראשון כמו גבי יעקב ועשו שהי' שנים זכרים ובאים ממקום אחד מימין והוא קרוב לאמת ונכון בס"ד עכ"ל ודפח"ח, א"כ לפי"ז שוב יקשה למה אהב ישראל את יוסף מכל בניו לאחר שהביא הדבה שמא לא הי' כוונתו לשם שמים אלא למען יטול הבכורה המגיע לראובן שהי' בכור גמור ליצירה ולבריאה, אמנם הדבר נכון דהא יוסף לא למד סדר טהרות ולא ידע מדברי חז"ל בכרה שהוא בסדר טהרות שיש ג' מדורים וחדרים באשה א"כ סבר יוסף דליכא אלא מדור אחד ושוב המשל דומה לשופפרת דכככם אחרון יצא ראשון ולא הי' ראובן בכור גמור וכ"כ אחיו רק הוא הי' הבכור ליצירה ולבריאה ולא הי' צריך להביא הדבה ליטול הבכורה דבלא"ה מגיע לו הבכורה לכן אהב ישראל אותו דכוונתו הי' לש"ש, וזש"א ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם, ואפ"ה וישראל אהב אותו מכל בניו יען דכוונתו הי' לש"ש דאין לומר דכוונתו הי' ליטול הבכורה, ולז"א כי בן זקנים הוא ובבעה"ט זקנים נוטריקן זרעים קדשים נשים ישועות מועד א"כ לא למד מס' כדה סדר טהרות ולא ידע מש"ס הנ"ל וע"כ הי' כוונתו לשמים לכן שפיר אהב אביו אותו ודו"ק והדבר נחמד בס"ד:

מא) עיל"פ דברי הבעה"ט הנ"ל עפי"ד הנ"ל דלכן אהב ישראל את יוסף מכל בניו דמה שהביא הדבה הי' כוונתו לש"ש שאביהם יחזירם למוטב ולא למען יטול אביו הבכורה מראובן ולתנה לו כי בלא"ה מגיע לו הבכורה שהוא בכור גמור וראובן אינו בכור רק ללידה ולא ליצירה כי תאומה נולדה עמו וכיון שיצא בראשונה נכנס באחרונה משל לשופפרת כנ"ל אמנם לפי"ד הגהות לקול אלי' פ' תצא דתאומה נולדה מטיפה אחת דנחלקת לשנים כמחז"ל נדה [כז עא] יהודא וחזקי' בני ר' חייא דנשתהה ולד אחד אחר חבירו ג' חדשים ואמרו שם דטיפה אחת הי' ונתחלקה לשנים א"כ כיון דבהריון התאומה שנים שוים דיצירתם הי' ביחד דל"ש כלל נכנס ראשון יצא אחרון דהא לא נולדו מב' טיפות א"כ שוב אזלינן בתר הלידה והנולד ראשון הוא הבכור ע"ש א"כ לפי"ז הרי ראובן הוא בכור גמור א"כ י"ל דלכן הביא יוסף הד"נ שיקח אביו הבכורה מראובן ולתת לו אמנם הד"נ דהא לא למד עדיין סדר טהרות ולא ידע מש"ס נדה הנ"ל וחשב שראובן אינו בכור, ועכצ"ל דהביא הדבה לש"ש וזש"א ויבא יוסף את דבתם וכו' וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא ובבעה"ט שלמד זרעים קדשים נשים ישועות מועד א"כ לא למד עוד סדר טהרות והביא הדבה לש"ש לכן אהב אביו אותו, ודו"ק ונכון בס"ד:

מב) ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקני הוא לי ופרש"י כתרגומו ארי בר חכים הוא לי' ונ"ל עפ"י הנ"ל דלכן אהב ישראל את יוסף גם לאחר שהביא הדבה דהי' כוונתו לש"ש למען יחזירם למוטב, ולכאורה י"ל דהביא הדבה למען יתגאה על אחיו, אמנם יובן עפי"ד הגר"א מווילנא ז"ל לפ' הפ' לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו דאחז"ל אך למעט וגם לרבות דהנה האותיות לימין לב הוא כ' קודם הלמ"ד ואל"ף קודם הבי"ת המה תיבות אך למעט היינו להיות עניו לשמאל לתיבות לב הוא ג' אחר הבי"ת ומ"ם אחר הלמ"ד היינו תיבות גם לרבות ר"ל גאות וזהו לב חכם לימינו בוחר תיבות אך להיות עניו וכסיל בוחר לשמאלו והוא תיבות גם לרבות להיות בעל גאוה ודפח"ח [עי' לעיל כת אות כא] וזש"א ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם ואפ"ה וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי הי' כוונתו לש"ש למען יחזירם למוטב ולא להתגאות על אחיו שהוא הצדיק, כי בן זקנים הוא לו ובתרגום ארי בר חכים היא לי' שהי' חכם א"כ בחר בענוה ולא הביא הדבה להתגאות אלא לשם שמים, והבן: מג) ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתובת פסים ונ"ל עפי"ד הבעש"ט הק' ז"ל לפ' הפ' אל נקמות ד' עפ"י משל למלך שהי' לו שר אהוב וחטא ורצו השרים לנקום בו לדונו ביסורים אבל כאשר בא המשפט לפני המלך למען גודל אהבתו להשר יצא משפטו לגדלו עוד ביותר כי יתבייש שחטא והמלך עוד מנשא אותו ועי"ז עונו תכופר וזש"א אל מדת החסד נקמות ד' עכדה"ק [עי' לעיל פ' ויצא אות מו], וזש"א ויבא יוסף את דבתם וכו' והי' לו ליאע"ה לענוש אותו אבל יען וישראל אהב את יוסף כו' לכן ועשה לי כתונת פסים לגדלו ועי"ז יתבייש ועונו תכופר:

מד) ויבא יוסף וכו', ונ"ל דדרך הטבע של האב לאהוב את הבן זקונים יותר מכל בניו וכ"ז באיש פשוט אבל צדיק שהוא אינו נופל תחת הזמן כי הוא למעלה מהזמן לא שייך לומר שאוהב את הבן זקונים יותר מכל בניו [ועי' מזה בקדושת יו"ט מכ"ק דו"ז הגה"ק ז"ל] וזש"א ויבא יוסף את דבתם רעה לאביהם שהי' הדבה מורה סימן רעה לאביהם והדבה היתה שאמרו וישראל אהב את יוסף מכל בניו ני בן זקנים הוא לו וזה הי' רעה לאביהם כי הוא לא הי' תחת הזמן אלא למעלה מן הזמן ול"ש אצלו לומר שאוהב הבן זקונים יותר משאר בניו] [ועי' לעיל פ' וישלח אות ט"ז דבר נכון עה"פ הנ"ל]:

מה) וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ודקדקו המפורשים למה כ' וישראל ולא כ' ויעקב אהב וכו' ונ'"ל עפי"ד התפ"י על המפרשים בן זקונים כי כולד בזקנותו אשר כבר נחלש כחו וחמדת החומר ולכן אין בולד חלק מיצה"ר אשר בעון חילל וכו' והקשה א"כ הא בנימין נולד אח"כ ואותו הי' לו לאהוב יותר, וכ' לת' דרחל נתעברה מבנימין לאחר שקרא לו המלאך שם ישראל וע"י שינוי נתרפא מצילעתו ונעשה לברי' חדשה וא"כ חזר לתקפו הראשון כמו בימי נעוריו ולכן יוסף הוא הבן זקונים ולא בנימין ע"ש, וזש"א וישראל יען הי' שמו ישראל דנשתנה שמו לכן אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו הוא הבן זקונים ולא בנימין כנ"ל:

מא) וישראל וכו' ועשה לו כתונת פסים ובמדרש הובא בנח"י דכתונת פסים הי' בגדי כהונה ועשה את יוסף לבכור שהי' אז העבודה בבכורים ע"ש ונ"ל הטעם דעשה את יוסף לבכור עפי"ד הטו"ז ז"ל עה"ת לפ' וישראל אהב וכו' כי בן זקונים הוא לו כי מהראוי הי' שיהי' יוסף כולד ראשון אמנם יעקב הי' מובטח שיוליד את יוסף שטנו של עשו לכן נולד בזקנותו כדי שיהי' מובטח שיחי' משא"כ אם הי' נולד בנערותו לא הי' מובטח שיאריך עוד ימים וזש"א וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו יען שלא נולד רק בזקנותו ועי"ז הי' מובטח שיחי' ע"ש, ולכן שפיר הי' יוסף הבכור דהא הי' מהראוי להולד ראשון ונתאחר רק לטובת אביו ע"כ אין לגרוע ממנו הבכורה, וזש"א וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו כנ"ל, ולכן ועשה לו כתונת פסים שהוא הבכור, והבן:

מז) וישנאו אותו במדרש לכו וראו מפעלות אלקים הפך ים ליבשה למה וישנאו אותו בשביל שיקרע הים לפניהם ונ"ל עפי"ד האמרי שפר לפ' המדרש הנ"ל וישנאו אותו בשביל שיקרע הים לפניהם דאחז"ל במדה שאדם מודד מודדין לו ובשעת קי"ס טען השר מה נשתנו אלו מאלו והשיב לו הקב"ה שדן אותם על שם העתיד שיקבלו את התורה והנה חז"ל דלכן שנאו השבטים את יוסף שדנו אותו על שם סופו שעתיד ירבעם לצאת ממנו וזש"א וישנאו אותו כעת לדון אותו על שם סופו בשביל שיקרע הים לפניהם מדה כנגד מדה לדון אותם על שם סופם כנ"ל ע"ש והנה מבואר בבני יששכר ז"ל תשרי מאמר ג' דהא דהקב"ה משלם מדה כנגד מדה לאו ויתור עפי"ד מדה"ר רק הוא משפט אלקים גם עפ"י מדת הדין ע"ש, וזש"א לכו וראו מפעלות אלקים היינו גם מצד מדה"ד הפך ים ליבשה למה רצ"ל למה הסכים גם מדה"ד ולז"א וישנאו אותו כדי שיקרע הים לפניהם דלכן שנאו אותו כדי שיקרע הים לפניהם מדה כנגד מדה כנ"ל ומדה כנגד מדה הוא משפט אלקים גם לפי מדה"ד: מח) ויאמרו לו אחיו המלוך תמלוך עלינו וכו' ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו ויחלום עוד חלום אחר ויספר לאחיו וכו' והנה השמש והירח וכו' משתחוים לי ועמדו הראשונים ז"ל לפ' ועל דבריו ונ"ל עפי"ד האו"ת הא דאמרו המלוך תמלוך עלינו הכוונה דהא אמחז"ל כבד וכו' ואת לרבות אחיך הגדול וע"כ אינו בדין שיוסף ישתרר על אחיו הגדולים ענ"ד אמנם יש להעיר לפי"ד הזוה"ק דדוקא אחיו מן האם מחויב לכבד הגדולים ממנו אבל לא אחיו מן האב כי הלימוד מאת אמך הוא לרבות אחיך הגדול ואמרינן היכא דקאי קאי לרבות אחיו מן האם ולא מן האב. א"כ הרי יוסף הי' אחיו מן האב ולא מן האם א"כ בדין יכול יוסף להשתרר על אחיו, אמנם נכון הדבר לפי"ד התרגום דיוסף הי' במעי לאה וניתן למעי רחל א"כ הוא אחיו מן האם ביצירה וחייב בכיבוד אחיו הגדולים ושפיר אמרו המלוך תמלוך עלינו, והנה הא דאמר יוסף דגם הירח היינו אמו תשתחוה לו אע"ג שכבר מתה כ' הקדמונים לת' דהי' הכוונה על לאה שהיא היתה אמו ביצירה דהי' במעי לאה כנ"ל וזש"א ויאמרו לו אחיו המלוך תמלוך עלינו ויוסיפו שנוא אותו על חלומותיו שהוא ימלוך עליהם הלא הוא דבר שא"א שאחיו הקטן ישתרר על הגדולים כנ"ל דאין לומר שאינו אחיו מן האם אלא מן האב דאינו מחויב בכיבוד אחיו הגדול ולזה אמר ועל דבריו, ר"ל שהי' דבריו ויחלום עוד חלום אחר ויספר לאחיו וכו' והכה השמש והירח וכו' משתחוים לי היינו אמו לאה א"כ הרי הוא בעצמו מודה שהוא אחיו מן האם לכן ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו שאמר בעצמו דלאה היא אמו א"כ אינו בדין שהוא ישתרר עליהם, והבן כי נחמד הוא בס"ד:

מט) ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו ופרש"י ז"ל ועל דבריו על דיבתם רעה וצ"ב ונ"ל דאחז"ל דיוסף סיפר שהחלום הי' שגם אמו תשתחוה לו ואמר לו אביו הלא הוא דבר שא"א דהא רחל כבר מתה והיטב אשר דיבר בנפתלי שבע רצון עפי"ד התרגום יוב"ע דרחל היתה מעוברת מדינה ולאה היתה מעוברת מיוסף וע"י שדנה דין בעצמה ואמרה שאם יהי' זה העובר ג"כ זכר לא תהי' אחותי רחל כאחת השפחות נתחלפו הולדות יוסף בא למעי רחל ודינה למעי לאה א"כ מצד הריון יוסף הוא בן לאה ולזה אמר שאמו תשתחוה לו היינו לאה ע"ש דפח"ח אבל בדברי חז"ל ברכות [ס עא] מבואר שדינה היתה זכר במעי לאה וע"י שדנה דין לעצמה מיד נתהפכה לנקבה ולכן ילדה רחל את יוסף ע"ש, והנה איתא במדרש ב' טעמים דנעניש יעקב בדינה בשכם א) על שקרא לעצמו אל ובאמת לא נקרא אל ב) שמנעה את דינה מעשו ונתנה לאיוב ע"ש, אמנם בברכת שמואל מהברכת הזבח כ' להצדיק את יאאע"ה עפי"ד הזוה"ק פ' פנחס דאיוב לא הי' לו בת זוג ע"ש ואמחז"ל דדינה היתה מתחילה זכר וע"י תפלת לאה שדכה דין לעצמה נתהפכה לנקבה והכה אחז"ל שארבעים יום קודם יצירת הולד מכריזין בת פלוני לפלוני וכאן כיון דהיתה מתחילה זכר ואח"כ גרם תפלת לאה דנעשית נקבה לא הי' לה ג"כ בן זוג לכן הי' הכרח שתנשא לאיוב דהוא הי' גוונא דכוותה לכן נתנה יאע"ה לאיוב ולא לעשו ודפח"ח ואיתא בשל"ה ז"ל דלכן נקרא יאע"ה אל דהוא והי"ב שבטים המה מספר י"ג מספר אחד כמו שהקב"ה כקרא אחד ע"ש, ומבואר במפורשים דכ"ז נכון אי נימא דהשפחות נשתחררו כמש"כ ז' המהרש"א ז"ל א"כ הבנים המה בכי יעקב ולא עבדים ומצטרפים למספר אחד ושפיר נקרא יעקב אל אבל א"נ דהמה שפחות א"כ ולד שפחה כמותה ואינם בני יעקב ואינם מצטרפים למספר י"ג א"כ לא נקרא יעקב אל, והכה אחז"ל דיוסף הביא דבה שאומרים האחים על בני השפחות שהמה עבדים ובאמת אינם עבדים ע"כ הי' דיבה, ולפי"ז מובן דברי הרש"י הנ"ל וזש"א ויוספו עוד שנוא אותו על חלומותיו שאמר שאמו תשתחוה לו דסובר דהוא הי' במעי לאה ודינה במעי רחל ולאה הוא אמו כנ"ל א"כ לא ס"ל כמחז"ל דדינה היתה זכר ונתהפכה לנקבה אלא דהיתה מעולם נקבה, א"כ שוב י"ל דנענש יאע"ה בדינה על שלא נתנה לעשו ושפיר י"ל דיעקב נקרא אל דהוא והי"ב שבטים המה מספרם אחד דגם בני השפחות אינם עבדים אלא בנים דהשפחות נשתחררו כנ"ל, וזהו ועל דבריו וברש"י על דיבתם רעה ר"ל שע"י סיפר חלומותיו דנשמע דנשתחררו השפחות והבנים אינם עבדים א"כ דבריו בזה שדיבתם שקוראין לבני השפחות עבדים רעה כי הלא בנים הם ודו"ק והדבר נחמד בס"ד:

נ) עיל""פ ויוספו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו על דבתם רעה שהי' מביא לאביהם עפ"י הנ"ל דלכן אמר דאמו תשתחוה לו אע"פ שרחל כבר מתה דסבר כהתרגום דהי' במעי לאה ודינה במעי רחל ונתחלפו הולדות א"כ לאה היא אמו ליצירה והיא תשתחוה לו והנה איתא במדרש ב' טעמים דנענשה דינה בשכם א) שיעקב קרא לעצמו אל ובאמת לא נקרא אל ב) בשביל שיצאנית היתה שאף לאה יצאנית הי' וכאמה כבתה, והנה בנחלת בנימין [עי' לעיל פ' ויצא אות כט] כ' דלפי תרגום הנ"ל א"א לומר הא דלקח שכם את דינה דיצאנית היתה כלאה אמה דהא באמת נולדה דינה מטיפת רחל רק נתגדלה בבטנה של לאה א"כ אין סברה לומר שדינה נגררת אחר לאה להיות ג"כ יצאנית ע"ש, א"כ עכצ"ל הא דלקח שכם את דינה יען שקרא יעקב לעצמו אל ובאמת לא כקרא אל, ומבואר לעיל דה"ט דלא כקרא אל כיון דבני השפחות המה עבדים דולד שפחה כמותה ואינם בני יעקב להצטרף עם השבטים להיות מספרם אחד כמו שהשי"ת הוא אחד להיות נקרא אל, ולפי"ז מובן דרש"י הנ"ל ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ר"ל בזה שאמר שאמו תשתחוה לו וע"כ סובר כשיטת התרגום הנ"ל א"כ אא"ל דנענשה דינה בשכם משום דיצאנית היתה כנ"ל, ועכצ"ל דהעונש הי' בשביל שקרא יאע"ה לעצמו אל ובאמת לא נקרא אל דבני השפחות המה עבדים ואינם בני יעקב כנ"ל, וזש"א דשנאו אותו על דבריו וברש"י על דבתם רעה שהי' מביא לאביהם שאחיו קורין לבני השפחות עבדים כמחז"ל הלא יוסף בעצמו מאמת דבריהם ע"י החלום שהמה עבדים ולא בני יעקב ודו"ק והדבר נחמד בס"ד: נא) עי"ל עפ"י אופן הנ"ל עפי"ד התפ"י כי לפי"ד התרגום הנ"ל דיוסף הי' מתחילה במעי' לאה ודינה במעי רחל אא"ל דהי' ליאע"ה העונש בדינה על שלא נתן אותה לעשו כי שרש עשו יש לדבק בבני לאה כי היתה ראוי להנשא לו אבל לא בזרע רחל ויען כי הריון של דינה הי' מרחל ע"כ מאן יעקב לתת אותה לעשו ע"ש, א"כ עכצ"ל דהי' העונש דקרא לעצמו אל ובאמת לא נקרא אל דבני השפחות המה עבדים ולא בנים כנ"ל, וזש"א ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו וברש"י על דבתם רעה שהי' מביא לאביהם היינו שהמה קוראין בני השפחות עבדים הלא ע"י סיפר החלום דאמו תשתחוה לו היינו לאה דהי' במעי לאה ודינה במעי רחל כנ"ל, א"כ לא חטא יעקב בזה שלא נתנה לעשו' כד' התפ"י הנ"ל ורק חטא בזה שקרא עצמו אל ובאמת אינו אל דבכי שפחות המה עבדים, א"כ הוא בעצמו מאמת דבריהם של השבטים שהמה עבדים ע"כ שנאו אותו על שהביא דב"ר שהמה קוראין לבהש"פ עבדים דגם לדבריו כן הוא:

נב) עי"ל עפי"ד הר"י ארזא ז"ל הובא בבגדי אהרן דיוסף אינו ראוי למלוכה אלא א"כ בא מפסול ב' אחיות ע"ש ונודע דאי קדושי רחל הי' קודמין לקדושי לאה א"כ לא הי' נשואי רחל באיסור ב' אחיות ולא בא יוסף מפסול ב' אחיות, והנה מבואר לעיל פ' ויצא אות מ"ב דאי אמרינן דלא תהי' קדשה לא קאי להבא על השפחה אלא להבא על הפנוי' ל"ה קדושי לאה קדושי טעות דחזקה דאאעבב"ז והוה קדושי לאה קודמין לקדושי רחל, וממילא אמרינן דהבא על שפחתו ולדה כמותה דל"ש לומר דחזקה דאאעבב"ז ובודאי שיחררה דהא ליכא איסור תורה כלל להבא על השפחה עש"ה, והכה אחז"ל דהדבה היתה שקורין לבני השפחות עבדים ובאמת אינם עבדים כי בודאי שיחרר יאע"ה אותם שלא יהי' בב"ז כמבואר במפורשים וזש"א ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו שאומר שיהי' מלך וע"כ סובר דבא מפסול ב' אחיות דקדשי לאה הי' קודמין לקדושי רחל דלא הי' ק"ט דחזקה דאאעבב"ז א"כ ממילא ע"כ סובר דהבא על שפחה אינו עובר בלאו דל"ת קדשה וולדה כמותה, א"כ שפיר הי' קורין השבטים לבני השפחות עבדים וזהו ועל דבריו וברש"י על דבתם רעה שהביא לאביהם שקורין לבני השפחות עבדים הא גם לפי דברי החלום עכצ"ל דהמה עבדים ודו"ק והדבר נכון בס"ד: נג) עי"ל עפי"ד השל"ה ז"ל דלכן הי' יוסף ראוי למלוכה שלא בא מפסול ב' אחיות ע"ש והנה זקיני הגאון בעיר דוד ז"ל אות שמ"ג הביא בשם הפענח רזא דרחל ולאה הי' אחיות מצד האם וקיימ"ל כמד"א דאין חוששין לזרע אב נמצא דאין כאן איסור ב' אחיות כלל ע"ש, והנה אחז"ל שהדיבה היתה שאוכלין אבמה"ח וכ' במשכיל לדוד וז"ל דבחולין [סט עא] פליגי איכא מאן דאמר חוששין לזרע אב ואיכא מ"ד דאין חוששין ואמר ר"מ למד"א חוששין בן פקועה שגדל ובא על בהמה דעלמא אותו הולד אין לו תקנה בשחיטה כלל והשתא אינהו סברי כמד"א אין חוששין והי' אוכלים כה"ג ולעולם ע"י שחיטה יוסף סבר כמ"ד חוששין וכיון דלא מהני להו שחיטה חשיב כאמה"ח עכ"ל, וזש"א ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו שיהי' מלך א"כ סובר דאין חוששין לז"א ולא בא מפסול ב"א כנ"ל א"כ לא אכלו אבמה"ח דאין חוששין לז"א כנ"ל, וזהו על דבריו וברש"י שהביא דיבתם רעה לאביהם שאוכלים אבמה"ח הא גם לפי"ד החלום לא אכלו אבמה"ח, והבן ונכון בס"ד:

נד) עי"ל עפ"י הנ"ל דלכן אמר דאמו תשתחוה לו היינו לאה דיוסף הי' במעי לאה ודינה במעי רחל וע"י תפלת לאה שלא תהי' אחותה רחל פחותה מהשפחות נתחלפו יוסף למעי רחל ודינה למעי לאה עי' בגלאנטי מזה, והכה הדבה הי' שקורין לבכי השפחות עבדים וכ' בתפ"י דהשבטים סברו דלא נשתחררו השפחות ויוסף סבר דנשתחררו ע"כ המה בנים, וזש"א דכיון שהחלום הי' דאמו לאה תשתחוה לו ועכצ"ל כנ"ל דפעלה בתפלתה שלא תהי' רחל פחותה מהשפחות א"כ סבר יוסף דהמה שפחות דלא נשתחררו א"כ למה הביא דיבה שקורין אחיו לבני השפחות עבדים הרי הוא מאמת דבריהם שכן הוא, והבן:

נה) עי"ל דהנה אמחז"ל שהדיבה היתה שחשודים על עריות וכ' במשכיל לדוד שראה אותם אפיתחא דבי זונות וכוונתם הי' לטובה כמחז"ל ע"ז י"ז עב] ניזל אפיתחא דבי זונות ונכפי' ליצרון ונקבל אגרא כי רצו לבוא לידי כסיון שיודעו שיהי' יכולים לעמוד בנסיון, אבל יוסף סבר שלא טוב להכניס עצמו לנסיון שמא לא יהי' יכול לעמוד בנסיון וכ"כ המפורשים והנה כ"ק מוח"ז בייטב לב ז"ל כ' דלכן אמר יוסף דהשמש תשתחוה לו היינו אביו דנקרא שמש עפי"ד כ"ק מוחז"ל בי"מ וירא לפ' הפ' ואוהביו כצאת השמש כי השמש מהלכה לעשות רצון קונה בלי להשגיח על מעכבה כ"כ דרך הצדיקים ולזה כקרא יעקב שמש ע"ש דפח"ח, וזש"א ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו שאמר שהשמש תשתחוה לו שאביו נקרא שמש א"כ ידע שהצדיק כקרא שמש שיכול להתגבר על היצה"ר, וזהו ועל דבריו למה דיבר עליהם שחשודים על העריות הלא יפה עשו שאזלו אפיתחא דבי זוכות להתגבר על היצה"ר ולקבל אגרא ונכון בס"ד:

נו) ואביו שמר את הדבר ופרש"י ז"ל שמר שהי' ממתין ומצפה, וכ"ל עפי"ד הגה"ק מהר"ש מאסטרפאלי ז"ל בלקוטי שושנים ותו"ד כי בבעה"ט עה"פ ולא אחר הנער לעשות הדבר כ' שחסר פה תיבת את שהי' צריך להיות נכתוב את הדבר ואותו את שחסר כאן הוא למעלה בפסוק ותנו לי את הנערה לאשה, והענין כי סו"ת של ותנו לי הנערה לאשה הוא שם הוי"ה ב"ה וב"ש בלי שום הפסק בין השם הוי"ה ב"ה וב"ש, ובעת הגאולה יחזיר הא"ת מהפ' ותכו לי א"ת הנערה לאשה ויהי' השם בלי הפסק ותיבת א"ת יהי' מקומו בפ' ולא אחר הנער לעשות את הדבר ע"ש דבריו הנפלאים, וזש"א ואביו שמר שהי' ממתין ומצפה לעת הגאולה שיהי' את הדבר שתיבת את יסתלק ממקומו שלא יהי' הפסק בין השם ומקומו יהי' אצל הדבר ויהי' כתוב את הדבר, והבן ונכון בס"ד:

נז) ויפשיטו את כתנתו את כתנת הפסים אשר עליו ויקחהו וישליכו אותו הבורה והבור רק אין בו מים וישבו לאכל לחם, וכ"ל ההמשך דהכה בידי משה כ' עפי"ד הזה"ק דהי' לבוש בד' בגדי כהן הדיוט דמכפרים על עון לשה"ר בעודם עליו לכן הפשיטו אותו שלא יכפרו הבגדים ע"ש, והכה אחז"ל דהלה"ר הי' שאוכלין אבמה"ת וכ' המפורשים שאוכלו מפרכסת וס"ל ליוסף דמפרכסת אסור מדכ' לא תאכלו על הדם שאסור לאכול מבהמה קודם שתצא נפשו כמבואר בסנהדרין [סג ע"א] ע"ש, אבל השבטים סברו דמפרכסת מותר והא דכ' לא תאכלו על הדם היינו שאסור לסנהדרין לאכול ביום שדכו את הנפש למיתה כמו שס"ל לר"ע ע"ש, והנה כ' והבור רק אין בו מים ואחז"ל אבל נחשים ועקרבים יש בו שהי' דנין אותו למיתה, אבל הרמב"ן ז"ל כ' שלא דנו אותו למיתה, לכן כ' והבור רק אין בו מים דאם הי' בו מים לא הי' משליכים אותו, ולפי"ז מובן ההמשך ויפשיטו וכו' על שדיבר לשה"ר דמפרכסת מותר א"כ נשמע מקרא דל"ת על הדם שאסור לסנהדרין לאכול ביום שדנו את הנפש למיתה א"כ איך אכלו לחם, ולז"א והבור רק אין בו מים א"כ לא דנו את יוסף למיתה לכן וישבו לאכל לחם שהי' מותר להם לאכול, והבן ונכון בס"ד:

נח) והבור רק אין בו מים וישבו לאכל לחם וכו' ויאמר יהודה מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו לכו ונמכרנו לישמעאלים, ונ"ל דאיתא ב' טעמים דדנו השבטים את יוסף למיתה א) שדיבר עליהם שאוכלין אבמה"ח דאכלין מפרכסת וסברו דמותר ויוסף סבר דאסור, ב) על שרצה להיות מלך ומרד במלכות דיוסף סבר דכ' מקרב אחיך תשים עליך מלך היינו שיהי' האמצעי שבשבטים ואם א"א אזי צריך להיות המובחר שבשבטים וסבר דראובן אינו נכנס במספר השבטים א"כ נשארו י"א שבטים ודן הוא האמצעי ואינו ראוי למלוכה כי הוא בן השפחה ול"א דהבא על שפחה דידי' בודאי נשתחררה דאא"ע בב"ז א"כ דן הוא עבד ופסול למלוכה ע"כ הוא ראוי למלוכה שהיא המובחר אבל השבטים סברו דדן אינו עבר דהבא על שפחתו בודאי שיחררה וראוי למלוכה א"כ יוסף הוא מורד במלכות עי' מזה בנפתלי שבע רצון ובמפורשים דפח"ח, והנה מבואר באות הקדים דא"נ דקרא דלא תאכלו על הדם לא קאי על הסנהדרין שאסורים לאכול ביום שדנו להרוג את הנפש א"כ קאי שלא לאכול מפרכסת, והכה המפורשים הקשו מה פעל יהודה בזה שאמר מה בצע כי נהרג וכו' לנו נמכרנו הא גונב נפש ומכרו הוא ג"כ עונש מיתה עי' בי"מ ז"ל מזה אמנם מבואר לעיל אות י"ז לת' דלר"ש דס"ל דאם מכרו לקרובים פטור א"כ הרי ישמעאל הוא ג"כ זר אברהם וכיון שנמכר להישמעאלים ליכא עונש מיתה ואע"ג דהוא בן האמה וולדה כמותה מ"מ הרי קיימ"ל דהבא על שפחתו אמרינן דבודאי שיחררה שלא יהי' בב"ז ע"כ הוא שפיר זרע אברהם ולפי"ז מובן ההמשך והבור רק אין בו מים ואחז"ל אבל נחשים יש בו א"כ דנו אותו למיתה ואפ"ה וישבו לאכל לחם עכצ"ל דס"ל דמפרכסת אסור א"כ לא אכלו מפרכסת והא דרצו לדונו למיתה על שמורד במלכות דדן אינו עבד דאמרינן דהבא על שפחתו בודאי נשתחררה כנ"ל, א"כ ישמעאל הוא זרע אברהם ולז"א אמר יהודה מה בצע כי נהרג את אחינו לכו ונמכרנו לישמעאלים כי המה קרובים ואם מכרו לקרובים פטור, ודו"ק כי הדבר נכון בס"ד:

תוכן העניינים

בנין דוד א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה