אור ברסלב
בנין דוד א פרשת וישלח

בנין דוד א· רבי דוד דוב מייזליש

פרשת וישלח

פרשת ויצא

א) וישלח יעקב מלאכים וכו' ומה כתיב למעלה ויקרא שם המקום ההוא מחנים וברש"י שתי מחנות, ונ"ל עפי"ד הבגדי אהרן לפ' המדרש כמה מלאכים הי' עם יעקב מ"ד אלפים. ותו"ד דמחנה השכינה הק' של מלאכים המה כ"ב אלף כמש"כ רכב אלקים רבותים אלפי שני רבבות ושני אלפים והוא כ"ב אלף והמה שרביטו של מלך ויען שיעקב נקרא ג"כ אל ומשמש בשרביטו של מלך שלח לו הקב"ה ג"כ מחנה של מלאכים שהוא כ"ב אלף וכיון דגם השכינה היתה שם כש"כ בזוה"ק א"כ הי' כ"ב אלף מחנה השכינה וכ"ב מחנה של יעקב והיו מ"ד אלף מלאכים, וזש"א ויקרא שם המקום ההוא מחנים שהי' ב' מחנות מלאכים מחנה השכינה ומחנה יעקב אבינו שוה בשוה שכל מחנה הוא של כ"ב אלף ולכן שפיר אמרו במדרש שהי' שם מ"ד אלף מלאכים ע"ש דפח"ח והכה המפורשים הקשו איך השתמש יעקב אבינו עם המלאכים לשלוח לעשו הא המה שרביטו של מלך ואין משמשין בשרביטו של מלך, אמנם לפי"ד חז"ל דיעקב נקרא אל א"כ שפיר הי' משמש בשרביטו של מלך לשלוח מלאכים וזש"א ויקרא שם המקום ההוא מחנים וברש"י שתי מחנות שהיו שם מחנה השכינה ומחכה של יעקב דכל מחנה הוא כ"ב אלף דכיון דיעקב נקרא אל הי' לו ג"כ מחנה מלאכים לשמש בשרביטו של מלך כנ"ל, ולכן וישלח יעקב מלאכים דמותר לו לשמש במלאכים שרביטו של מלך דנקרא ג"כ אל, והבן: ב) עי"ל עפ"י הנ"ל דקרא מתנים על ב' מתנות מלאכים מחכה השכינה ומחנה שלו דנקרא אל ע"כ הי' משמש ג"כ בשרביטו של מלך ומבואר במדרש דידע יאע"ה דזויגו רחל ולאה ב' אחיות, ואיתא בהקדמונים ב' טעמים דלא נאסר לו ב' אחיות א) דהי' לו דין ב"נ ב) שנקרא אל ומותר לו לשמש בשרביטו של מלך דאצל המרכבה הוא ג"כ אשה אל אחותה, ומבואר בירושלמי נזיר פ"ט ה"א דס"ל לר"י דישראל עובר בבל יחל ולא ב"נ דלא שייך נדר בב"נ ע"ש, והנה בפענח רזא הקשה למה שלח יאע"ה מלאכים ולא סמך על הבטחת הקב"ה ותי' דירא שמא יגרום החטא שאיחר נדרו ע"ש, ולפי"ז א"ש הסמיכות ויקרא וכו' מחנים שהי' ב' מחנות דיעקב נקרא אל א"כ יש לו דין ישראל והא דהותר לו ב' אחיות יען דנקרא אל א"כ מצווה על הנדר ואיכא איסור איחר נדרו ולכן וישלח מלאכים וכו' דהי' ירא שמא יגרום החטא של איחר נדרו. ונכון בס"ד:

ג) עי"ל עפ"י הנ"ל דלכן קרא המקום מחנים שהי' שם מחנה השכינה ומחנה שלו דגם השכינה היתה עמו כמבואר בזוה"ק, והרמב"ן והקדמונים ז"ל כ' דהא דלקח יאע"ה ב' אחיות דבחו"ל לא שמרו האבות התורה כיון דאין השראת השכינה בחו"ל אמנם השל"ה הק' ז"ל כ' דאצל יעקב הי' השראת השכינה בכ"מ שהי' ובכל מקום שהי' היתה א"י, והנה בפע"ר הקשה למה שלח מלאכים ולא סמך על הבטחת הקב"ה, ותי' דירא שמא יגרום החטא ע"ש. וי"ל החטא של ב' אחיות וזש"א ויקרא המקום ההוא מחכים דהיתה השכינה עמו א"כ גם בחו"ל היתה להמקום דין א"י א"כ איכא איסור ב' אחיות, ולכן וישלח מלאכים דלא סמך על הבטחת הקב"ה דירא שמא יגרום החטא של ב' אחיות:

ד) וישלח יעקב מלאכים וכו' עם לבן גרתי וברש"י ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים ונ"ל דהמפורשים הקשו למה הלך יאע"ה לבית לבן ליקח אשה ולא שלח איזה עבד לשם לקדש לו אשה כמו ששלח אאע"ה את אליעזר, ויש לת' בב' אופנים א) לפי"ד מחו' הגה"ק במעגלי צדק ז"ל דלכן שלח אברהם מלאך עם אליעזר דבקידושין בעי כוונה ולא מועיל כוונת העבד ויהי' המלאך השליח לכווין ע"ש, א"כ י"ל דהמלאכים לא היו סרים למשמעתם לילך עם העבד ע"כ הלך בעצמו ב) לפימש"כ המפורשים דלכן חשב עשו שהוא הי' ראוי לברכה ויעקב לקח אותם במרמה כי גדול עשו מיעקב שהוא מתגורר בין הרשעים לכן אינו צדיק אבל מיעקב יושב בבית אביו ואם הי' מתגורר בין הרשעים הי' פחות ממנו עכ"ד. ולכן מאת ד' היתה זאת שילך יעקב לבית לבן הרשע ועכ"ז ישמור מצות ד' וממילא יסיר השטמה מעשו עליו על שלקח הברכות כי יבין בעצמו שראוים ליעקב ולא לעשו, וזש"א וישלח יעקב מלאכים א"כ חזינן דגם אליו הי' המלאכים סרים למשמעתו ועכצ"ל דלכן הלך לבית לבן למען ישמור בשם ג"כ מצות ד' ויסיר עשו השטמה ממנו וזש"א עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים א"כ מגיעים הברכות ליעקב ולא לעשו ואין לעשו להתרעם עליו עוד, והבן:

ה) וישלח יעקב וכו' כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואיתא במדרש פליאה עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ופרה אדומה הקרבתי, ונ"ל עפימש"כ הרמב"ן ז"ל דלכן אמר יעקב אדוני ועבדך כי הבכור נוטל פי שנים ונוהגים בו כבוד כמו להאב ע"כ אמר יעקב כי הוא מחזיק אותו לבכור לכן קרא לו אדוני והוא עבדו ע"ש ולכאורה צ"ב הא יעקב מסר נפשו על הבכורה שהי' העבודה בבכורים כמבואר במדרש א"כ וכי חזר מקניית הבכורה, אמנם הד"נ לפימש"כ הח"ס ז"ל דמועיל קנין הבכורה לחצאין ע"ש, א"כ שפיר קנה יאע"ה הבכורה לענין העבודה ולענין ליטול פי שנים ולכבוד ישאר עשו הבכור כי באלה הי' חפץ ולא חפץ להקריב קרבנות כמבואר במדרש, ועכצ"ל כן דלא קנה יעקב הבכורה רק לענין העבודה ולא ליטול ג"כ פי שנים דאם ירצה לקנות הבכורה גם לענין ירושה לא יועיל הקנין גם לענין הבכורה, דהא מבואר בהראשונים ז"ל דקניית הבכורה ליטול פי שנים לא מהני דהוה דשלבל"ע ע"כ אע"ג דלענין העבודה מועיל הקנין דהוה דשבל"ע דהא יכולים להקריב בכל עת, הרי מבואר בחו"מ סי' ר"ט דאם קנה דשבל"ע ביחד עם דשלבל"ע לא קנה אף הדשבל"ע דהוה כקני את וחמור א"כ עכצ"ל דלא רצה יעקב לקנות הבכורה גם לענין ליטול פי שנים ולכן הי' מועיל הקנין לענין העבודה. אמנם לפי"מ שהביא הריב"ש דיש שיטות דקודם מתן תורה הי' מועיל קנין גם בדשלבל"ע ע"ש א"כ שוב י"ל דקנה יעקב הבכורה גם לענין ירושה דהא מועיל הקנין אולם י"ל דזה אי קודם מ"ת מועיל קנין בדשלבל"ע יהי' תלי' בפלוגתת רשב"ל ור' יודן דרשב"ל ס"ל בע"ז [ג ע"א] מדכ' יום הששי ה"א יתירה ללמד דתנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית שאם יקבלו את התורה מוטב ואם לאו יחזיר את העולם לתוהו ובוהו ע"ש, ור' יודן ס"ל דה"א יתירה אתא דמוסיפין מחול על הקודש ולית לי' דתנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית כמבואר במדרש והנה בישועות מלכו כ' הטעם דקודם מתן תורה הי' מועיל קנין גם בדשלבל"ע דכיון דתנאי התנה הקב"ה שאם לא יקבלו את התורה יחזיר העולם לתוהו ובוהו א"כ קודם קבלת התורה כל הבריאה הי' עוד כדשלבל"ע ודבר שאינו קבוע דתלוי עוד הכל בקבלת התורה לכן גם דשלבל"ע בר קנין הוא ודפח"ת [עי' לעיל תולדות אות כ"ח ול"ד מזה] א"כ מבואר דלרשב"ל מועיל קנין אף בדשלבל"ע קודם מתן תורה כיון דס"ל דתנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית כנ"ל אבל לר"י דלא ס"ל דתנאי התנה הקב"ה וכו' שוב גם קודם קבלת התורה לא הי' מועיל קנין בדשלבל"ע כמובן. והנה אחז"ל שבת [פח ע"א] שהקב"ה כפה על ישראל ההר כגיגית שאם לא יקבלו את התורה שמה יהי' קבורתם ומכאן מודעא רבה לאורייתא שיש להם טענת אונס ע"ש וכ' הקדמונים דס"ל למד"א דכפה עליהם את ההר וכו' כרשב"ל דתנאי התנה הקב"ה שאם לא יקבלו את התורה יחזיר העולם לתוהו ובוהו ולכן אמר הקב"ה שמה תהא קבורתכם כתנאי הראשון דיחזיר העולם לתו"ב, א"כ מבואר דלרשב"ל איכא טענת מודעא אבל לר' יודן ליכא טענת מודעא כמובן. ונודע דברי הקדמונים דלמד"א דיש טענת מודעא לא נחשב חטא העגל לחטא אבל למד"א דליכא טענת מודעא נחשב חטא העגל לחטא, והנה פרה אדומה אחז"ל דהוא חוק בלא טעם אבל ר"מ הדרשן אמר דהטעם שתכפר הפרה על מעשה עגל, א"כ מבואר דלרשב"ל עכצ"ל דפרה הוא חוק בלא טעם דאא"ל דהיא לכפר על חטא העגל דהא לא הוה חטא דאיכא טענת מודעא. אבל לר"י הטעם הוא לכפר על העגל דליכא טענת מודעא כנ"ל, והנה נודע דברי כ"ק מוחז"ל בי"מ חקת לפ' דהרש"י לעולם הוא נקראת על שמך פרה שעשה משה במדבר, דהנה בכל המצות יש תיקונים למעלה ע"י הכוונות של העושה מצוה ואע"ג שהאדם אינו יודע טעמה ולכוין הכוונה מ"מ ע"י שאפילו אם רק איש אחד עשה המצוה בכוונה הראוי כעשה סולם להעלות המצוה למעלה אם מכוין לעשות על דעת מי שהי' מכוין בראוי, א"כ במצות פרה שלא זכה רק מרע"ה לדעת טעמה והוא עשה הסולם ממילא צריכים לכוין על דעת מרע"ה, וזש"א לעולם נקראת על שמך פרה שעשה משה שצריכים לכוין על דעת מרע"ה ע"ש ודפח"ח, ולפי"ז יקשה איך הקריב יאע"ה פרה אדומה הא לא נודע לו טעמה ולכוין על דעת מרע"ה לעלות ע"י הסולם שעשה משה גם כן א"א דהא אז לא כעשה עוד הסולם ובעשות מצוה בלתי כוונת טעמה שלימתה נעדרת כש"כ שם מוחז"ל, א"כ עכצ"ל דיעקב אבינו סבר דטעמה של פרה לכפר על עון העגל ע"כ ידע לכוין הכוונה הראוי ושפיר הקריב פרה, ולפי"ז יבואר המקראי קודש והמדרש על נכון וזש"א כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב דלכן אמר אדוני ועבדך דלא קנה עקב הבכורה רק לענין העבודה אבל עשו נשאר בכור לענין כבוד וממילא כשיגיע הזמן ליטול ירושה יטול פי שנים. דלא הי' יכול יעקב לקנות הבכורה גם לענין הירושה דא"כ לא יקנה גם לענין העבודה דהוה כקני את וחמור דהוה דשלבל"ע דגם קודם מתן תורה לא מועיל קנין בדשלבל"ע כנ"ל דלא התבה הקב"ה תנאי עם מעשה בראשית וליכא טענת מודעא דחטא העגל לחטא יחשב כנ"ל ולז"א עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ופרה אדומה הקרבתי א"כ עכצ"ל דס"ל דבא הפרה לכפר על חטא העגל א"כ מזה נשמע שלא קנה יעקב הבכורה רק לענין העבודה ולשאר מילי עשו הוא הבכור כנ"ל. ודו"ק כי הדבר נחמד בס"ד:

ו) עיל"פ המדרש פליאה עפי"ד הבעה"ט וז"ל ואחר עד עתה וא"ת א"כ שקיימת המצות בוא והלחם עמי ואחר עד עת"ה כלומר אני צריך להתאחר עד שיעברו עת"ה ע' של בבל ות' של מצרים וה' אלפים ויבא אלף הששי שהם ימות המשיח ואח"כ ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו עכ"ל, דמבואר בזוה"ק דלכן יהי' נמשך הגלות עד אלף הששי להשלים הד' מאות שנים שלא היו במצרים אלא רד"ו שנים. והנה הקדמונים כ' דזה נכון אי נימא דיום הלילה עמו אבל א"נ דיום אין הלילה עמו א"כ לא הי' הגזירה להיות במצרים ת' שנים לעבוד ביום ובלילה רק ביום ולא הלילה עמו וא"כ כיון דהמצרים עבדו בישראל יום ולילה הרי כבר כשלם הזמן א"כ מזה דחזינן דנמשך הגלות עד אלף הששי נשמע דיום הלילה עמו, והכה ידוע דע"י שטעו בנ"י בעליית מרע"ה למרום שהוא אחר שיבא בתוך שש שעות והוא חשב להם מ' ימים שלימים יום ולילה עמו אבל הם חשבו דיום אין הלילה עמו מדיצאו ממצרים קודם הת' שנים עכצ"ל דהלילות השלימו לכן כאשר ראו שלא בא בסוף היום עשו להם העגל לאמצעי, ולפי"ז כ' המהר"ם באסאן ז"ל לפ' הפ' כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים, ועכצ"ל דיום אין הלילה עמו לכן לא ידענו מה הי' לו. שלא בא בסוף היום דהא יום אין לילה עמו ודפח"ח א"כ לכאורה לא נחשב חטא העגל לחטא דיש להם התנצלות דסברו דיום אין לילה עמו מדיצאו ממצרים קודם הת' שנים אמכם ז"א דהא באמת יום הלילה עמו ולכן יצאו ממצרים לאחר רד"ו שנים דשאר הגליות עד אלף הששי שלימו ע"כ נחשב העגל לחטא. והנה ר"ח הדרשן אמר דטעמה של פרה לכפר על חטא העגל ולפי"ז מובן המקרא קודש והמדרש והבעה"ט, וזש"א עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי וא"ת א"כ שקיימת המצות בוא והלחם עמי, ולזה אמר ופרה אדומה הקרבתי א"כ עכצ"ל דמעשה העגל לחטא יחשב דאין להם התנצלות דחשבו דיום אין הלילה עמו מדיצאו ממצרים דהא דיצאו קודם הזמן דשאר הגליות עד אלף הששי ישלימו כנ"ל וזהו ואחר עד עתה כי א"א לי להלחם כעת כי צריך לי להתאחר עד עת"ה שיעברו ע' של בבל ות' של מצרים וה' אלפים וכו' ואח"כ ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, ודו"ק וב"ה הוא דבר נכון:

ז) עיל"פ המדרש והבעה"ט הנ"ל, די"ל דהויכוח בין יעקב ועשו בענין הברכות דעשו חשב שמגיע לו הברכות שהוא זרע יצחק הבכור דאע"ג שהוא רשע מקרי זרע יצחק כשיטת המהרי"ט ח"ב סי' ו' ע"כ לקח יעקב הברכות במרמה, ויעקב סבר כשיטת מהר"י באסאן דזרע פסול כגון שהוא רשע לא מקרי זרע הובא בפר"ד ע"כ לקח הברכות עפ"י דין, והכה כ' הקדמונים דלפי דהזוה"ק הנ"ל דכיון שיצאו ממצרים קודם הד' מאות שנים לכן שאר הגליות משלימים הזמן כשמע כשיטת המהר"י באסאן דעשו לא מקרי זרע דאל"כ הרי גם עליו חל הגזירה כי גר יהי' זרעך א"כ כבר נשלם הזמן ברד"ו שנים שהי' בכ"י במצרים ולמה נתאחר הגלות עד אלף הששי, אמנם כ"ז נכון לר"א דס"ל בקידושין [יח ע"ב] דיש אם למסורה ואמרינן כיון שבגד בה שוב אינו רשאי למוכרה א"כ אא"ל דשאר הגליות המה מכירה חדשה בשביל שחטאו אלא עכצ"ל דהגליות הוא להשלים הזמן. אבל לר"ע דס"ל דיש אם למקרא ואף שבגד בה יכול למכרה א"כ שפיר י"ל דעשו מקרי זרע וכבר כשלם הזמן במצרים והגליות הם מכירה חדשה [וע"י מזה פ' תולדות אות פ"ב] ונודע דפלוגתת הראשונים אי סד"א מה"ת לחומרא או לקולא תלי' אי אמרינן יש אם למקרא או למסורה דמבואר בכריתות [יז עב] דמד"א יש אם למקרא מצוות קרינן ובעינן באשם תלוי ב' חתיכות שיהי' איתחזיק איסורא אבל בחתיכה אחת אינו חייב א"ת דסד"א מה"ת לקולא. אבל מד"א דיש אם למסירה מצות כתיב וחייב א"ת גם בחתיכה אחת דס"ל סד"א מה"ת לחומרא. והנה התוס' ב"מ [ל' ע"א] הקשו וז"ל וא"ת ועלה עלי' זכר אמאי פסולה הא ודאי לא ניחא לי' להפסיד פרה שדמי' יקרים וי"ל דאם היתה כשירה הוה ניחא לי' ולכך אין להכשיר עכ"ל וכ' גדולי' האחרונים דכוונתם משום דלחומרא ולקולא לחומרא אזלינן [עי' בברוך טעם ממוח"ז הגאון ז"ל] דאע"ג שי"ל לפסול וי"ל להכשיר אזלינן לחומרא ונודע דהפרמ"ג דהא דאמרינן לקולא ולחומרא דאזלינן לחומרא משום דסד"א מה"ת לחומרא ולפי"ז מובן הפ' והמדרש והבעה"ט וזש"א עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ופרה אדומה הקרבתי ואחר עד עת"ה עד אלף הששי תאחר הגלות כדברי הבעה"ט הנ"ל, דנשמע מפרה ומזה שיתאחר הגלות עד אלף הששי דעשו אינו בכלל זרע, דהא מפרה כשמע דסד"א מה"ת לחומרא א"כ אמרינן דיש אם למסורה וכיון שבגד בה אינו רשאי למוכרה א"כ א"א לומר דיתאחר הגליות בשביל מכירה חדשה אלא דהגלות הוא להשלים הד' מאות שנים דעשו אינו בכלל זרע ולא חל הגלות מצרים עליו, א"כ מגיע לי הברכות עפ"י דין ולכן ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה שמגרע לי ברכת עוה"ז עפ"י דין ואשלחה להגיד לאדוני את כל זאת למצוא חן בעינך שתדע כי לא במרמה לקחתי הברכות אלא שמצד הדין מגיע לי הברכות ודו"ק והדבר נחמד בס"ד:

ח) עיל"פ המדרש הנ"ל דאיתא במדרש דעשו רצה להרע ליאע"ה בשביל החטא שהתעכב בחו"ל והוא ישב בא"י, אמנם הא אחז"ל דאין צדיק בארץ שיעשה טוב ולא יחטא ונודע דברי זקיני הגאון הר"ר העשיל ז"ל דה"ט למען יקיים התרי"ג מצות דמצות תשובה היא בכלל התרי"ג מצות א"כ לא נחשב לחטא ליאע"ה שהתעכב בחו"ל דכוונתו היתה למען עשות תשובה והנה מבואר בבנ"י ז"ל דלכן מועיל תשובה הגם שהוא דבר שחוץ לשכל האנושי שאם יחטא האדם כנגד הקב"ה יועיל תשובה, אך יען כי גם העונש עבור החטא הוא ג"כ למעלה משכל האנושי כקו' הרמב"ם ז"ל כיון שהקב"ה יודע שיחטא האדם ליכא בחירה א"כ לא חטא כלל וכ' לת' כי לא מחשבותי מחשבותיכם והוא למעלה משכל האנושי א"כ כמו דהעונש היא חוץ לשכל האנושי כ"כ הקב"ה מקבל שבים, וע"ש ובאמרי נועם לראי' דהעונש הוא חוץ לשכל האנושי מדחזינן שצוה הקב"ה להקריב פרה אדומה לכפר על חטא העגל אע"ג דפרה עול במרה נצטוו קודם מעשה העגל א"כ כפרה למה הא לא הי' להם בחירה ועכצ"ל דלא מחשבותי מחשבותיכם ודפח"ח, וזש"א עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ופרה אדומה הקרבתי א"כ נשמע מפרה כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולכן מהני תשובה כנ"ל, ולז"א ואחר כעד עתה לעשות חטא להתעכב בחו"ל למען אקיים תרי"ג מצות דבתוכם מצות תשובה דמועלית: ט) עיל"פ המדרש הנ"ל עפימש"כ המפורשים דלכן אמר יאע"ה עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי דכיון שהוא שמר המצות ולא עשו ע"כ הוא ראוי לקבל הברכות ולא עשו, ולכאורה יש להעיר דנודע דאע"ג דאין הידיעה מכחיש הבחירה מ"מ האמירה של הקב"ה מוכרחת כמו שפי' ואלו צדיק ורשע לא קאמר דאז לא הי' עוד בחירה, א"כ הרי אמר הקב"ה כי ביצחק יקרא לך זרע ואחז"ל ביצחק ולא כל יצחק דעשו אינו בכלל א"כ הרי אמר הקב"ה שיעקב יהי' צדיק ועשו רשע א"כ לא הי' להם עוד שום בחירה וח"ו אין ליעקב יתרון על עשו. אמנם הד"נ עפי"ד כ"ק מוחז"ל בי"מ חקת לפ' המדרש כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה וכו' והי' אומר אליעזר בני אומר פרה בת שתים א"ל וכו' ואתה אומר שמועה מפי בו"ד א"ל הקב"ה עתיד צדיק א' להיות בעולמי ועתיד לפתוח בפרשת פרה תחלה ר"א אומר פרה בת שתים דאיתא דלכן אומר הקב"ה שמועה מפי צדיק ולא מפי מלאך דהמלאך הוא מוכרחיי אבל הצדיק הוא בחוריי ע"כ הצדיק גדול ממלאך, וזש"א מרע"ה דכיון דהקב"ה אמר אליעזר בני אומר א"כ האמירה מכרעת שיהי' צדיק א"כ אינו גדול ממלאך א"כ מדוע אתה אומר מפי צדיק ולא מפי מלאך, ולזה השיב לו הקב"ה עתיד צדיק אחד להיות בעולמי דאין אני אומר על אליעזר זה, אני אומר אליעזר בני והלא יש עוד אליעזר אחר בעולמי הרב והעצום א"כ אין אמירתי מכרעת עליו והוא בחוריי לכן אני אומר בשמו ודפח"ח ע"ש דבריו היקרים. א"כ ה"ה הכא הלא לא אמר הקב"ה כי יעקב הוא בכלל זרע ולא עשו אלא אמר ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק שיהי' אחד צדיק ואחד רשע א"כ הי' הבחירה ביד כל או"א לבחור להיות צדיק או רשע ולכן שפיר יעקב הצדיק שבחר להיות צדיק ועשו הוא הרשע שבחר להיות רשע, וזש"א עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא כן אתה, ושמא תאמר דאין לי יתרון עליך דאמירתו של הקב"ה בזה שאמר ביצחק יקרא לך זרע מכרעת ולז"א ופרה אדומה הקרבתי א"כ כיון שנגלה לי מצות פרה נגלה לי ג"כ מהמדובר שהי' למרע"ה עם הקב"ה בענין הפרה אדומה שנשמע מדברי הקב"ה דהי' לנו בחירה כנ"ל, לכן מגיע לי הברכות ולא לך ודו"ק כי נכון הוא:

י) עיל"פ המדרש הנ"ל דנודע דטענת עשו הי' שאין ליעקב ברכת עוה"ז דשכר מצוה בה"ע ליכא, אמנם לפי"ד זקיני הגאון הר"ר העשיל ז"ל דעל ב' מצות אנכי ולא יהי' לך מגיע שכר גם בה"ע דלא נאמרה לישראל ע"י שליח רק הקב"ה בעצמו א"כ איכא שכר בה"ע דכ' לא תלין וכו', א"כ שפיר מגיע ליעקב ברכת עוה"ז עבור ב' מצות הנ"ל, והנה איתא במדרש מה ראה קרת לחלוק על משה פרה אדומה ראה, וכ' בחמדת צבי לפ' דטענת קרח הי' דכל העדה כולם קדושים כולם שמעו מפי הגבורה אנכי ולא יהי' לך כמבואר ברש"י, ולכאורה א"כ שוב יעורר חטא העגל דמרע"ה אמר לי צוית ולא להם וא"כ כשאמר קרת דהדיבור הי' לכל ישראל יהי' להם לחטא במעשה העגל שעשו, אמנם הלא הפרה כבר מכפרת על החטא העגל. וזש"א מה, ראה קרח לחלק על משה הלא עי"ז יעורר חטא העגל ולז"א פרה אדומה ראה שהחטא נתכפר ע"י הפרה ע"כ אמר כי כל העדה וכו' כולם שמעו מפי הגבורה אנכי ולא יהי' לך ודפח"ח וזש"א עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ופרה אדומה הקרבתי ולכן ויהי לי שור וחמור וכו' דמגיע לי עכ"פ שכר בה"ע בעד הב' מצות דנאמרה מפי הגבורה לכל ישראל כנ"ל דלא יתעורר עי"ז חטא העגל כיון דפרה הקרבתי א"כ נתכפר חטא העגל:

יא) וישלח יעקב מלאכים וכו' עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור וכו', ונ"ל דכ' אחור וקדם צרתני ואיתא במדרש ב' פרושים א) אחור לכל היצירה שנברא אדם ביום ו' וקדם לכל היצירה אפילו למלאכים דצדיקים גדולים ממלה"ש ב) אחור בעוה"ז דעוה"ז מגיע לעשו וקדם לעוה"ב דעוה"ב מגיע ליעקב ע"ש והנה המפורשים כ' לפ' מאמר הנביא זכרי' ויראני את יהושיע הכהן גדול עומד לפני מלאך ד' ר"ל שהוא גדול מהמלאך יען והשטן עומד על ימינו לשטנו שלא לקיים התרי"ג מצות ואפ"ה הצדיק מתגבר על היצה"ר משא"כ מלאך אין לו יצה"ר ודפח"ח. והנה מבואר במד"ת מזה דשלח יעקב מלאכים כשמע דצדיק גדול ממלאך דהמשלח תמיד גדול מהשליח, וזש"א וישלח יעקב מלאכים דנשמע מזה דצדיקים גדולים ממלה"ש יען כי עם לבן גרתי ואפ"ה תרי"ג מצות שמרתי אע"ג דהי' השטן לנגדי, א"כ י"ל כפירוש הראשון אחור וקדם דהצדיק הוא קדם למלאכים ולא כפירוש הב' דאחור בעוה"ז אלא דמגיע ליעקב גם ברכת עוה"ז ולכן ויהי לי שור וחמור וכו' גם ברכת עוה"ז:

יב) וישלח יעקב וכו' עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור במדרש שור זה יוסף ונ"ל דאיתא במדרש דעשו רצה להרע ליעקב על שנתעכב בחו"ל והוא הי' בא"י אמנם כבר כ' הקדמונים שהי' לו הכרח להיות בחו"ל שלא עבור על על איסור ב' אחיות, אמנם אי נימא דיעקב נקרא אל ולא נאסר לו ב' אחיות כנודע א"כ הי' לו לחטא במה שהתעכב בחו"ל והנה המפורשים כ' דלכן נקרא יעקב אל שהי' מובחר האבות דכ' יעקב אשר פדה את אברהם ואחז"ל שפדאו מכבשן האש. אמנם ר"י ס"ל בסנהדרין [יט ע"ב] שפדאו לאברהם מצער גידול בנים שהי' מוטל על אברהם להוליד י"ב שבטים ופדאו יעקב והוא הולידם ע"ש א"כ לא כשמע דיעקב הוא מובחר האבות ונקרא אל. והנה התוס' שם הקשו הא רבוי בנים אינו צער אלא שמחה, ותי' שהי' צער גידול בנים מיוסף ע"ש, וזש"א עם לבן גרתי ואחר עד עתה ותרי"ג מצות שמרתי דלכן אחרתי עד כה כדי שלא לעבור על איסור ב' אחיות דאין אני נקרא אל דאין אני מבחר האבות, והא דכ' יעקב אשר פדה את אברהם היינו מצער גידול בנים מיוסף, וזהו שאמר ויהי לי שור זה יוסף, והבן: יג) ולפי הנ"ל יל"פ המדרש הנ"ל באופן אחר דאיתא במדרש הובא בז"ב שעשו בא על יעקב בחטא שנתאחר בבית לבן בחו"ל ולא ישב בא"י והוא ישב בא"י ע"ש, אמנם י"ל לפימש"כ זקיני הגאון בעיר דוד ז"ל אות של"ה עפי"ד הרמב"ן ז"ל דיאע"ה לא נצטווה כלל לשמור את התורה כי האי למען אשר יצוה את בניו קאי על יצחק ולא על יעקב למד"א דבני בנים אינם בכלל בנים ע"ש דפח"ח א"כ הא דנתאחר יעקב בחו"ל לא לחטא יחשב, אולם הלא אחז"ל יעקב אשר פדה את אברהם שפדאו מכבשן האש וה"ט דברא מזכה אבא כמבואר בנחלת בנימין מצוה א', א"כ כשמע מזה דבני בנים הרי הם כבנים אמנם א"ש לר"י דס"ל דקרא אשר פדה וכו' שפדאו מצער גידול בנים כנ"ל א"כ לא נשמע כלל דבני בנים הרי הם כבנים, והכה בתוס' הקשו הא רבו בנים אינו צער אלא שמחה ותי' שהי' צער גידול בנים מיוסף כנ"ל, וזש"א עם לבן גרתי ואחר עד עתה שאין אני מצווה לשמור את התורה דבני בנים אינם כבנים וקרא אשר פדה וכו' אתא שפדאו מצער גידול בנים שהי' מיוסף כנ"ל, וזש"א ויהי לי שור שור זה יוסף א"כ י"ל דקרא אשר פדה וכו' לומר אשר פדאו מצער גידול בנים מיוסף ונכון בס"ד:

יד) כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי וכו', וכ"ל דהכה הרמב"ן ז"ל כ' כי הכבוד שהי' יעקב עושה לעשו לאמר אדוני ועבדך בעבור כי המנהג בצעיר לתת כבוד אל הבכור והנה יעקב לקח את בכורתו ועשו שוטם אותי עי"ז ועתה הי' מראה לו כאלו אין המכירה ההוא אצלו כלום להוציא את השטמה מלבו ע"ש. ונ"ל לומר הטעם דהמכירה לא הי' מועיל דבבכורה יש ב' ענינים א) שיטול הבכור פי שנים ב) לענין הכבוד המגיע לבכור ולענין ליטול פי שנים לא מהני הקנין דהוה דשלבל"ע כמו שמבואר בראשונים א"כ ה"ה לענין הכבוד אע"ג דהוה דשבל"ע מ"ת לא מועיל דהוה כקני את וחמור דלא קנה כלום, והנה מבואר באב"ע דיצחק אבינו נתרושש וא"כ לא הי' שום ירושה אלא ירושת א"י, וא"כ אי נימא דא"י מוחזקת לנו מאברהם והי' קנין הבכורה לקנות גם חלק פי שנים דלא הוה ראוי ומ"מ לא הי' מועיל דהוה דשלבל"ע א"כ לא מועיל הקנין גם לענין כבוד דהוה כקני את וחמור, אבל א"כ דאין א"י מוחזקת א"כ הוה ראוי ולא הי' הקנין כלל על הירושה אלא לקנות הבכורה לענין כבוד, א"כ מהני הקנין דהכבוד הוה דשבל"ע, והנה בארץ חמדה כ' לפ' עם לבן גרתי כי חשב יעקב כי כבר השלים חוק הגירות של הארבע מאות שנים כי ליעקב היו עמו י"ח כתות מלאכים כש"כ במדרש שסבלו עמו גירות בהיותו בבית לבן וגם השכינה היתה שורה עמו הרי עשרים כתות סבלו עמו גלות עשרים שנה צא וחשב עשרים פעם עשרים הרי ד' מאות שנה וזש"א גרתי שנשלם על ידי הגירות ע"ש והנה הקדמונים ז"ל הקשו האיך הי' הקב"ה משרה שכינתו על יחזקאל בחו"ל הא אין השכינה שורה בחו"ל ותירצו דכיון דכבר השרה שכינתו עליו בהיותו בא"י שוב שורה השכינה אף בחו"ל, א"כ עכצ"ל הא דהשרה הקב"ה השכינה על יעקב אבינו בחו"ל בבית לבן כנ"ל יען שכבר השרה שכינתו עליו בהיותו עוד בא"י, וכבר כתבו הקדמונים דהא דהי' לארץ כנען דין א"י דוקא אי אמרינן דא"י מוחזקת אבל א"כ דאיכה מוחזקת אין לה דין א"י ולפי"ז יבואר הפ' כה תאמרון לאדוני לעשי כה אמר עבדך יעקב להסיר השטמה בהראותו שעשו הוא הבכור לענין הכבוד דלא הועיל הקנין דהוה כקני את וחמור דלא הוה ראוי דא"י מוחזקת לנו מאברהם כנ"ל, ולראי' כי א"י מוחזקת אמר עם לבן גרתי שנשלם הגירות ד' מאות שנים יען דגם השכינה היתה עמי בחו"ל יען שכבר שרתה עלי בא"י דיש לארץ כנען דין א"י דמוחזקת לנו מאברהם, ודו"ק וב"ה הוא דבר נכון: טו) כה תאמרון וכו' כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ופרש"י ותרי"ג מצות שמרתי, ונ"ל דאחז"ל כ"מ שנאמר כה אינו אלא בלשון הקודש וי"ל [ובפשיטות י"ל שאמר להם שיאמרו דברי יעקב שאמר בלה"ק כי אם יאמר בלשון אחר תיבת גרתי א"כ יופסד הרמז של גרתי היא תרי"ג ושוב ראיתי שכ"כ בתפ"י] עפיד"ק זקיני התב"ש ז"ל לפ' מחז"ל סנהדרין [לה ע"ב] אדם הראשון בלשון ארמי סיפר דאחז"ל חגיגה [טז ע"ב] בשלשה דברים אדם דומה למלה"ש ובשלשה דומה לבהמה יש בו דעת קונו הולך בקומה זקופה ומדבר בלשון הקודש כמלה"ש, אוכל ושותה פרה ורבה ומת כבהמה שלא להטיל קנאה בין הנבראים, א"כ קודם שנגזר עליו מיתה והי' דומה לבהמה בב' דברים הי' דומה למלה"ש ג"כ בב' דברים והי' אסור לו לדבר בלשה"ק לכן בלשון ארמי סיפר היינו קודם לחטא ודפח"ח א"כ ע"י שמדבר האדם בלשה"ק יתעורר כי עתיד למות ועי"ז ישמור נפשו מלחטוא כמחז"ל [עי' מזה לעיל כח ע"ט] וזה שאמר כה אמר עבדך יעקב שמדבר בלשון הק' ולכן עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא יפלא עשו איך אפשר לשמור המצות בבית לבן:

טז) עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור ובמדרש שור זה יוסף שנאמר בכור שורו הדר לו, וכ"ל ונקדים לפ' הפ' ויבא יסף את דבתם רעה אל אביהם וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו עשה לו כתונת פסים דתמוה למה לא ככתב מה הוא הדבה וגם רעה אל אביהם צ"ב ומה גם תיכף לסמיכה זו וישראל אהב וכו' וכי בשביל שהביא דבה אהב לו יותר מכל בניו וכ"ל להסביר ענין הבכורה מפני מה אמרה תורה דבכור נוטל פי שנים וגם לכבדו ביותר מכל בניו כש"כ הרמב"ן ז"ל עה"פ כה תאמרון ע"ש הלא מחוק השכל הי' צריך להיות להיפך כידוע שיצר לב האדם רע מנעוריו וקשה מאד לקדש עצמו יכוין בעת הזיוג בלתי לד' לבדו וקרא צוות הן בעון חוללתי וכו' ומעשה אבות ירשו בנים להיות נולדים בחסרונות לא כן בזקנותו שכבר תש כח היצה"ר ממנו ונשקט רתיחת דמי ויכול לקדש עצמו בשעת הזיוג ובטח יולד מזיוג כזה בן יקר, כמי שפירשו יפה כח הבן מכח האב ר"ל ע"י כח האב יפה כח הבן. א"כ הי' מהראו שבן זקונים הוא דהי' הבכור ליטול פי שנים ולכל מילי אמנם כשנעמוק בהענין יצא הדבר לאורו של תורה גם עפ"י שכל האנושי כמשאחז"ל לפום צערא אגרא ואם האדם מקדש עצמו עוד בנעורותיו והוא מכוון בעת הזיוג לשם שמים יפה כחו יותר מאם הי' מקדש עצמו לעת זקנותו, ולכן רצה הקב"ה שיקדש אדם א"ע עוד בימי נעוריו ע"כ בדין היא כי הבן הנולד ראשון היא יהי' הנכבד מכל אחיו ולו משפט הבכורה כמו שאמר כ"ק דו"ז אדמו"ר הגה"ק משינאווא ז"ל לפ' הזמר בעבד להין כתרין במילין יקירין ר"ל דבענינא שקשה לאדם לעבוד השי"ת ועכ"ז עושה הענין אזי כ"כ נחשב לפני השי"ת לעשות לו מהמצוה הלז כתר לראשו ודפח"ח והנה השבטים ראו כי המה עשרה ויוסף האחד עשר הבן זקינים ואביו מכבדו ביתרת הכבוד ולהחזיקו לבכור לעשות לו כתונת פתים שהי' אז לבוש הבכור כמש"כ הכלי יקר שם ע"כ אמרי השבטים שכל זה גרם מפני שנולד לזקוניו ואם כן הי' זה ח"ו סימן רע ליעקב לומר עליו כי לעת נעוריו לא הי' כחו יפה כמו לעת זקנותו, וזש"א הכתוב ויבא יוסף את דבתם ר"ל הדבה שלהם אשר הוא רעה אל אביהם שהי' מראה ח"ו סימן רע לאביהם. ומה הי' הדבה ע"ז אמר הרי וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים זה בעצמו הי' הדבה באמרם דלכן אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו יען שנולד בזקנותו ולזה עשה לו כתונת פסים לבוש הבכור יען שהוא הבכור, אמנם באמת חלילה לחשוב כזאת על יעקב אבינו מבחר האבות והא דעשה את יוסף לבכור מבואר הטעם בזוה"ק דהי' בכור במחשבה שחשב יעקב על לאה שהוא רחל, ומבואר בהאר"י הק' ובתורת חיים ז"ל כי בצדיקים היותר גדילים הקב"ה מתנהג עמהם כפי המחשבה ולא כפי המעשה, א"כ אדרבה נמצא כי לפי גודל יקרת ערכו של יעקב אבינו הי' דוקא יוסף הבכור ולא כמו שחשבו השבטים כי לעת זקנותו הי' יפה כחו מעת שנולדו השבטים בנעוריו וראי' לזה דהא חזינן דגם בימי נעוריו קודם שנולדו הבנים יהי' בבית לבן הרשע כבר שמר כל התרי"ג מצות א"כ הי' בתכלית השלימות וזש"א עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ויהי לי שור זה יוסף שנאמר בכור שורו הדר לו כלומר זה שהי' יוסף הבכור לא הי' כמו שאמרו השבטים שסימן רע הוא לו אדרבה הדר לו ליעקב להדר ולתפארה כי לכן הי' יוסף הבכור כי הקב"ה התנהג עמו כפי המחשבה יען היותו צדיק גדול ידו"ק, וב"ה הוא דבר נחמד:

יז) עם לבן גרתי וכו' ויהי לי שור וחמור ופרש"י גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים ונ"ל עפי"ד התפ"י הובא באך פ"ת ז"ל דלכן משלם הקב"ה לצדיקים שכר מצוה בעוה"ב ובעד עבירה בעוה"ז ואצל רשעים להיפך בעד המצוה השכר בעוה"ז ובעד עבירה בעוה"ב דצדיקים עושים המצות באמת ובלב שלם ע"כ משלמים בעוה"ב עולם האמת אבל העבירות אינם עושים באמת משלמים בעוה"ז עולם השקר ל"כ הרשעים העבירות עושים באמת ובלב שלם ע"כ משלמים בעוה"ב עולם האמת אבל המצות אינם עושים בלב שלם רק לפנים ע"כ משלמים להם בעוה"ז ודפח"ח והכה מפרשים שהתנצל ואע"ה ואמר עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים רצ"ל לעשות המצוה באמת בכל לב כמו שעושה לבן העבירה בכל לב עכ"ד, וזש"א יאע"ה ברב ענוה עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי אבל לא למדתי ממעשיו הרעים לעשות באמת ובלב שלום ולכן ויהי לי שור וחמור וכו' ליתן לי השכר בעוה"ז ולא בעוה"ב, והבן:

יח) ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה במדרש ברכות לראש צדיק זה יעקב ופי רשעים יכסה זה עשו, ונ"ל דאיתא במד"ת ויהי לי שור וחמור וכו' וכי הי' ליעקב אלא שור אחד וחמור אחד אלא הצדיקים ממעטים את עצמם וי"ל הטעם דאחז"ל חגיגה [ט עב] יאי עניותא ליהודאי כי ברזא סומקא לסוסיא חיורא, ומפרשים כי הברזא סומקא יא לסוסיא דוקא בעוברת עם רוכבו בשוק להראות תפארתו להעם, אבל לא יאי הברזא סומקא לסוסיא בעומדו בדיר שהסוסים עומדים שם כ"כ יאי עניותא ליהודאי בשוק שלא להראות לאוה"ע שלא יפתחו פיהם לדבר סרה אבל בביתם לא יאי עניותא אלא יפה שיהי' להם עושר וכ"ט ודפח"ח ולזה אמר יאע"ה ויהי לי שור וכו' למעט עצמו לפני עשו שלא ידבר סרה, וזש"א ברכות לראש צדיק זה יעקב דבאמת נתברר ברב ברכות ולכן אמר ויהי לי שור כד' ופי רשעים יכסה זה עשו לכסות פי עשו שלא נדבר סרה:

יט) עי"ל עפי"ד כ"ק מוחז"ל הי"מ לפ' הפ' היתה דמעתי לחם יומם ולילה באמור אלי כל היום איה אלקיך, ר"ל דאם הירא ד' הוא מחוסר לחם אז ח"ו נתחלל שם שמים כי הרשעים יש להם פתחון פה לומר אי' אלקיך לעזור לך, וזש"א היתה דמעתי לחם יומם ולילה לכן שפכתי דמעות שיהי' לי לחם לא למען טובתי רק כי אומרים אלי כל היום איה אלקיך א"כ ח"ו נתחלל ש"ש ודפח"ח. ולזה התפאר יאע"ה ויהי לי שור וכו' למען שלא יתחלל שם שמים שיאמר עשו איה אלקיך, וזש"א ברכות לראש צדיק דעי"ז שיש ברכות לראש צדיק פי רשעים יכסה שאין להם פתחון פה לומר איה אלקיך:

כ) וישבו המלאכים וכו' וארבע מאות איש עמו ויירא יעקב מאד ויצר לי ובמדרש ויירא שמא יהרג ויצר לו שמא יהרוג את עשו, ונ"ל ההמשך דהנה היפ"ת הקשה מדוע יצר לו שמא יהרוג את עשו הלא הי' רודף והבא להורגך וכו', וכ' באמרי שפר מהגאון מהרש"ק לת' דבאמת לא הי' מועיל קניית הבכורה דהוה דשלבל"ע אלא כיון דנשבע עשו הי' צריך לקיים השבועה אבל אם מת אין בניו צריכים לקיים השבועה כמבואר בחי"ת סי' ר"ט לכן ירא יעקב שאם יהרוג את עשו יערערו בניו על מכירת הבכורה ודפח"ח והנה הגאון מופת דורו מ' יצחק מקראקא ז"ל הקשה עמחז"ל דעשו מערער על מכירת הבכורה הא לא יגיע לו שום תועלת ע"י שהוא הבכור ליטול פי שנים דאיתא באב"ע דיצחק אבינו נתרושש לבסוף ולא נשאר לו אלא א"י א"כ הלא א"י הוא רק ראוי ובכור אינו נוטל פי שנים בראוי, ואת"ל שיאמר דא"י מוחזקת מאאע"ה הלא יהי' הפסדו מרובה משכרו למשל דאם תחלק איי על י"ב חלקים א"כ מגיע לחלקו של ישמעאל שהוא הבכור פי שנים הרי שמנה חלקים וישאר ד' חלקים ליצחק אבינו ויקח עשו ב' חלקים ושני שלישים פי שנים ויעקב יקח חלק א' ושליש א"כ טוב לו יותר לומר דא"י הוא רק ראוי ואז יקח ישמעאל חלק כחלק של יצחק אבינו כל אחד ששה חלקים ומאותן ששה חלקים יקח יעקב שלשה חלקים ועשו שלשה חלקים נמצא שיהי' לו שלי יש מחלק א' יותר ולמה יערער על מגן על הבכורה והיא קו' נפלאה. אמנם יש לת' דעשו יאמר דלישמעאל אינו מגיע שום ירושה דהוא בן הגר המצרית דלא נשתחררה ולא נתגיירה וולדה כמותה ואינו בן אברהם לכן שפיר יערער על הבכורה לומר שהוא הבכור ומגיע לו שמנה חלקים וליצחק ד' חלקים ומתורץ קו' הנ"ל, והנה הטעם דלקח עשו עמו ד' מאות איש מבואר בנזה"ק פע"ה כי א"י מחזיק ת' פרסה דקדושה וכנגדה ארץ מצרים מחזיק ת' פרסה ערות הארץ וליעקב הי' ד' מאות מלאכים מא"י לימים ע"כ לקח עשו ד' מאות איש ממצרים לימינו כי הי' לו ג"כ אחיזה במצרים ערות הארץ ע"י שלקח את מחלת בת ישמעאל בן הגר המצרית ע"ש שבאריכות דפח"ח ולפי"ז מובן ההמשך וישבו המלאכים וכו' וד' מאות איש עמו דכיון שלקח ד' מאות איש שיש לו אחיזה במצרים שלקח מחלת בת ישמעאל בן הגר המצרית, א"כ צ"ל דס"ל לעשו דלא נשתחררה ולא נתגיירה הגר דאל"כ הרי גר שנתגייר כקטן שנולד ולא הי' להגר שום אחיזה במצרים וכש"כ לעשו א"כ ישמעאל הוא בן האמה ואינו בן אברהם ואין לו שום ירושה א"כ יש מקום לערער על מכירת הבכרה שיקח ח' חלקים פי שנים כנ"ל, ולכן ויצר לו שמא יהרוג את עשו ויבואו בניו לערער על קניית הבכורה כיון שהמה אינם חייבים לקיים השבועה של אביהם כדין האמרי ספר הנ"ל ודו"ק:

כא) עי"ל לפי"ד האמר שפר הנ"ל ועפ"י קו' הגאון מקראקא ז"ל הנ"ל דלמה יערער בקניית הבכירה הא יהי' לו הפסד, וכ' לתרץ דלכן הלך ולקח את מחלת בת ישמעאל לאשה כדי שירש אותו כמבואר במדרש, ואז יאמר שבאמת א"י מוחזקת מאאע"ה ואך שלפי"ז יקח חלקו חלק שליש פחות מחלק פשוט כשאינו ראוי נגד זה ירויח בזה שירש חלק ישמעאל השמנה חלקים שירויח חלק א' ושני שלישים, כי אם הי' א"י ראוי הי' לקח ו' חלקים של ישמעאל ושלשה חלקים שלו הרי ט' חלקים, ואם יאמר שא"י מוחזקת יקח י' חלקים ושני שלישים דהיינו שמנה חלקים של ישמעאל ושני חלקים ושני שלישים חלקו ושפיר יערער עשו על הבכורה ודפח"ח [ע"י פ' ויצא אות א' מזה] וכ"ז נכון לפי"ד המדרש דעשו לקח את מחלת בת ישמעאל שירש את ישמעאל ולא שבניו ירשו אותו דאל"כ הלא אין שום ירושה לעשו מישמעאל מצד אשתו דהא בת בין הבנים אינה יורשת ולפי"ז מובן ההמשך וישבו וכו' וד' מאות איש עמו א"כ כיון ששמע יאע"ה דלקח ד' מאות איש ממצרים שיש לו אחיזה במצרים שלקח מחלת בת ישמעאל בן הגר המצרית א"כ צ"ל דהתנה עשו עם ישמעאל שהוא ירש אותו ולכן יש לו אחיזה וחלק בארץ מצרים שיש לישמעאל חלק במצרים שהוא בן הגר בת פרעה א"כ כיון שעשו הוא היורש של ישמעאל שפיר טוב לו לערער על הבכורה כדי שיקח פי שנים כנ"ל, ולז"א ויירא וכו' ויצר לו שמא יהרוג את עשו דאז יבואו בניו לערער נגד הבכורה דאינם חייבים לקיים השבועה של אביהם שיהי' להם ריוח ליקח י' חלקים ושני שלישים כנ"ל, והבן:

כב) עי"ל עפי"ד הנזה"ק הנ"ל דלכן לקח ד' מאות איש שהם כנגד ד' מאות פרסה של ארץ מצרים כנגד ד' מאות מלאכים מא"י שהם כנגד ד' מאות פרסה של א"י, והנה מבואר בצפנת פענח דהא דאחז"ל דא"י מחזיק ת' פרסה על ת' פרסה אתיא כמד"א כיבוש יחיד לא שמי' כיבוש אבל למד"א כיבוש יחיד שמי' כיבוש הרי מחזיק א"י הרבה יותר מד' מאות פרסה, וה"ט דמד"א כיבוש יחיד ל"ש כיבוש מבואר בספרי הובא בתוס' גיטין [ח ע"א] שאמר הקב"ה לדוד את היבוסי שהי' סמוך לירושלים לא הורשת ואתה הולך וכובש ארם נהרים וארם צובה, והכה בתפארת הגרשוני ז"ל הקשה הלא לא הי' בידו של דה"מ להוריש היבוסי מחמת שנשבע אאע"ה לתחיי' שהיתה חקוקה על הצלמים עורים ופסחים, וכ' לתרץ שלא הי' דה"מ מחויב לקיים השבועה של א"א כדאיתא בריב"ש מי שנשבע ליתן לחבירו דבר ומת אין היורשים מחוייבים לקיים שבועת המת, ומבואר לעיל אות כ' בשם האמרי שפר דלכן ירא י"א שמא יהרוג את עשו דבניו יערערו בקניית הבכורה דאינם חייבים לקיים שבועת אביהם כדברי הריב"ש הנ"ל ולפי"ז מובן ההמשך וישבו המלאכים וכו' וד' מאות איש וכו' דכיון ששמע דלקח ד' מאות איש שהמה נגד הד' מאות פרסה של מצרים שיהיו כנגד הד' מאות מלאכים מא"י שמחזיק ד' מאות פרסה כנ"ל א"כ צ"ל דס"ל לעשו דכיבוש יחיד לא שמי' כיבוש דאל"כ אא"ל דמצרים הוא כנגד א"י דהא מצרים היא ד' מאות פרסה וא"י הוא ביותר א"כ כיון דס"ל דכיבוש יחיד ל"ש כיבוש צ"ל דס"ל כשיטת הריב"ש דאם נשבע ליתן לחבירו דבר ומת אין היורשין מחויבים לקיים דברי המת כנ"ל, ולז"א ויצר לו שמא יהרוג את עשו דאז יערער בניו בקניית הבכורה דהיה דשלבל"ע ומפאת השבועה א"צ לקיים כנ"ל ודו"ק:

כג) ולפי"ד התה"ג הנ"ל, י"ל המשך הפ' וגם הולך לקראתך וכו' יירא יעקב מאד וברש"י שמא יהרג וכ' באש דת דיהרג בשביל שלקח ב' אחיות שהוא במיתה, דהנה בבגד אהרן ז"ל כ' לפ' וגם הולך לקראתך עפי"ד הזוה"ק ויקהל כד צלותא דבר כש תדחי' אקדים רוחא בישא דמתקריא גחגומו מהאי רוחא אמטי לי' ומפרש בין שמיא וארעא דלא יתו התפלה למעלה וע"ז אמר איוב ויבא גם השטן בתוכם ההיא רוחא בישא דאקרי ג"ם אמטי לי' ע"ש וכיון שיאע"ה לא קיים בבית לבן מצות כיבוד אב לכן יצא ההיא שטן דאקרי גם לנגדו וזש"א וג"ם הולך לקראתך ומבואר שם דאי נימא דכיבוד אב הוא בשל אב ולא בממון של הבן לא חטא יאע"ה כלל דהא כיון שהי' בבית לבן הי' לו שור וחמור וצאן וכו' ואין לו לחסור ממונו בשביל כיבוד כמבואר ביו"ד סי' רע"ט דכיבוד הוא בשל אב ולא בשל בן. ומבואר בצ"פ דיעקב לא חטא בב' אחיות דנשאם בארם נהריים ובארם צובה שהם חו"ל א"כ דכיבוש יחיד לא שמי' כיבוש אבל א"נ דשמי' כיבוש א"כ המה בכלל א"י א"כ חטא בב' אחיות שלקח והנה מבואר בספרי דה"ט דמד"א דכיבוש יחיד לא שמי' כיבוש משום דאמר לי' הקב"ה את היבוסי לא הורשת ואתה הולך וכובש ארם בהרים וא"צ, והתה"ג הקשה הא לא הי' יכול להוריש את היבוסי בשביל שנשבע אברהם אבינו לתחיי' שהיתה חקוקה על הצלמים עורים ופסחים ות' דהבנים אינם מחויבים לקיים שבועת המת כנ"ל, אמנם הקשה הא הי' מוכרח דה"מ לקיים השבועה משום מצות כיבוד, וכ' לתרץ דאיתא כמד"א דכיבוד היא משל אב ולא משל בן ומיד שמת נפלו הנכסים קמי' יורשים ושלהם הם. ומבואר דאי נימא דכיבוד הוא משל אב אמרינן כיבוש יחיד לא שמי' כיבוש, אבל א"נ דכיבוד היא אף משל בן אמרינן כיבוש יחיד שמי' כיבוש כמובן. ולפי"ז מובן ההמשך וגם הולך לקראתך הוא רוחא בישא דמקרי ג"ם הולך כנגדך דכיבוד אב הוא אף משל בן כנ"ל א"כ אמרינן דכיבוש יחיד שמי' כיבוש וחטא י"א באיסור ב' אחיות דא"כ וא"צ התה ג"כ בכלל א"י כנ"ל, ולז"א ויירא וכו' שמא יהרג בשביל איסור ב' אחיות שהוא במיתה, ודו"ק:

כד) עי"ל עפי"ד הנזה"ק והאמרי שפר הנ"ל דהנה הגאון מהר"י מקראקא ז"ל הקשה כנ"ל למה ירצה עשו לבטל קניית הבכורה ליטול פי שנים הא לא הי' לו שום ריוח דהא א"י מקרי ראוי ואין בכור נוטל פי שנים בראוי ואם יאמר דא"י מוחזקת מא"א א"כ יהי' הפסדו מרובה משכרו דאז יקח ישמעאל שני חלקים מא"י שהוא הבכור וליצחק יגיע חלק א' א"כ יהי' הפסדו מרובה משכרו כמבואר לעיל באות כ' ע"ש אמנם יש לת' עפי"ד הצפנת פענח הטעם דא"י מוחזקת ד' מאות פרסה על ארבע מאות פרסה כי אברהם אבינו הי' כהן לאל עליון ולד' הארץ ומלואה והפריש הקב"ה תרומה מעולמו ונתן לאאע"ה מדת בינונית היא א' מנו"ן והעולם הוא שתא אלפי פרסה על שתא אלפי פרסה תמצא לאורך ה' פעמים י"ב מאות פרסה ולרוחב ה' פעמים י"ב מאות פרסה תמצא חלוק לרצועות ה' פעמים חמשה הוא כל רצועה י"ב מאות על י"ב מאות וכ"ה רצועות הן חתוך כל רצועה לחצאין תמצא נו"ן רצועות וכל אחד הוא אורך י"ב מאות פרסה ורוחב ת"ר פרסה זה הוא התרומה מן העולם דהוא א' מנו"ן וכשנתן לאברהם הכהן ואברהם הוריש לבניו כמד"א דא"י מוחזקת הי' מאברהם בירושה ולישמעאל הבכור מגיע ב' חלקים מן י"ב מאות היינו ח' מאות ברוחב תיר פרסה ות' פרסה באורך ת"ר פרסה נשאר ליצחק וחלק ההוא צריך ג"כ לחתוך לשנים לבני יצחק המה יעקב ועשו ולהבכור מגיע פי שנים הוא יעקב שקנה הבכורה מעשו מן ת"ר פרסה שהוא ברוחב ת' נמצא שמגיע ליעקב מכוון ת' פרסה על ת' פרסה לא פחות ולא יותר לכן מחזיק א"י ת' פרסה על ת' פרסה עכ"ד הנחמדים, ולפי"ז מתורץ קו' הג' הנ"ל דשפיר יערער עשו על מכירת הבכורה כדי להרויח ליקח פי שנים ויגיע לו לחלקו א"י דיאמר דא"י מוחזקת ואפ"ה לא מגיע כלום לישמעאל שהרי כבר כטל כל חלקו כנ"ל, ולפי"ז א"ש ההמשך וארבע מאות איש עמו שהם כנגד מצרים המחזיק ת' פרסה על ת' פרסה שיהי' לעומת ד' מאות כתות מלאכים שהם נגד א"י המוחזקת ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה כדהנזה"ק הנ"ל, א"כ כיון שראה יאע"ה שעשו יודע שא"י מוחזקת ת' פרסה ועכצ"ל כנ"ל, א"כ כבר נטל ישמעאל חלקו ואם יערער על מכירת הבכורה דהוה דשלבל"ע ירויח הרבה, אלא שאינו יכול לערער דצריך לקיים השבועה א"כ הבנים יכולים לערער דאינם מחויבים לקיים השבועה כנ"ל ולכן ויירא יעקב מאד ויצר לו ובמדרש שמא יהרוג את עשו, ואז יערערו בניו על מכירת הבכורה כדברי האמרי שפר הנ"ל ודו"ק:

כה) עי"ל ההמשך וארבע מאות איש עמו ויירא יעקב ויצר לו ופרש"י ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים. עפי"ד הנזה"ק הנ"ל דלכן הלכו עמו ד' מאות איש ממצרים ערות הארץ דהי' לו לעשו אחיזה במצרים ע"י שלקח את מחלת בת ישמעאל בן הגר המצרית ע"ש. והנה הראשונים ז"ל הקשו איך לקח יאע"ה ב' אחיות, וכ' לת' א) ביפ"ת דרחל ולאה לא היו אחיות מן האם אלא מהאב וס"ל כמד"א דאין אחוה לב"נ דאזלינן בתר האם ולא בתר האב א"כ לא היו אחיות כלל ב) כ' הרדב"ז סי' תרצ"ו לת' דליעקב הותר ב' אחיות שהי' מהמרכבה משכינה הק' וצורתו חקוקה בכסא הכבוד דטעם איסור ערוה שלא להשתמש בשרביטו של מלך וליעקב מותר לשמש בשרביטו של מלך ע"ש, והכה לכאורה יש להקשות לפי"ד הנזה"ק פס"ד סט"י דיעקב לא הי' מהמרכבה רק בהיותו בא"י ולא בהיותו בחו"ל ע"ש א"כ איך לקח האחיות בארם נהריים ובארם צובה שהם חו"ל, אמנם הדבר נכון למד"א כיבוש יחיד שמי' כיבוש א"כ כיון שכיבוש אותם דהמע"ה אמרינן שהם כא"י כש"כ הצפ"ע ע' א"י ע"ש, והכה המפורשים כ' לפ' דהרש"י שמא יהרוג הוא את אחרים היינו ר' מאיר דעתיד לצאת מעשו כמבואר בגיטין [נז עא] ונקרא בשם אחרים כמאמרם ז"ל הוריות [יג ע"ב] מאן אחרים ר' מאיר ודפח"ח והנה איתא בע"ז [כ ע"ב] במתני' ובסוריא משכירין להם בתים אבל לא שדות והש"ס פריך לה מאי שכא וכו' ומשני דקסבר ר' מאיר כיבוש יחיד שמי' כיבוש ע"ש, ולפי"ז א"ש ההמשך וארבע מאות איש עמו ולכן הלכו עמו דהי' לו לעשו אחיזה במצרים ע"י שלקח מחלת בת ישמעאל בן הגר כנ"ל א"כ עכצ"ל דיש אחוה לב"כ דאל"כ אין לעשו אחיזה במצרים ע"י מחלת דהא היא בעצמה אינה בת ישמעאל אלא בת אשתו א"כ א"א לומר כתירץ היפ"ת הנ"ל דלכן לקח יעקב את הב' אחיות דאין אחוה לב"נ הא אמרינן דיש אחוה לב"כ ועכצ"ל כתירץ הרדב"ז הנ"ל דהותר ליעקב ב' אחיות כיון שהי' מהמרכבה וארם בהרים וארם צובה המה א"י דכיבוש יחיד שמי' כיבוש כר' מאיר כנ"ל, ולז"א ויירא יעקב מאד ויצר לו אם יהרוג אחרים היינו ר' מאיר א"כ יהי' עליו האיסור של ב' אחיות אם לא יולד ר' מאיר שיאמר דכיבוש יחיד שמי' כיבוש, ודו"ק:

כו) עי"ל ההמשך וארבע מאות איש עמו ויירא יעקב מאד. דהנה מבואר במדרש דירא יאע"ה בשביל שלא קיים מצות כיבוד אב בהיותו בבית לבן והכה המפורשים הקשו הא הי' כאנוס שלא לחזור לביתו עד שנולד יוסף שטנו של עשו, אמנם י"ל לפי"ד הירושלמי הובא בש"ך סי' כא לזקיני ז"ל דאונסא כמאן דלא עבד אמרינן וכמאן דעבד לא אמרינן א"כ לא קיים יאע"ה מצות כיבוד אב כמו עשו ע"כ ירא ממנו ונודע דברי גדולי האחרונים ה"ט דאמרינן עדל"ת דמבואר בתוס' שבת [ד ע"א] דאם נמנע בעשיית הדבר מצד תקנת חז"ל מקרי אנוס ע"ש, ולכן כיון שהוא חייב בעשה הרי הוא אנוס וכמאן דלא עבד ולא עבר על הלאו ע"כ אמרינן עדל"ת דיקיים העשה ולא יעבור על הלאו. אבל א"נ דל"א עדל"ת אע"ג דלא יעבור על הלאו מ"מ העשה לא יקיים דאונסא כמאן דעבד ל"א ודפח"ח, והנה הראשונים הקשו איך לקח אאע"ה את הגר ולא שיחררה ולא נתגיירה הא איכא איסורא וכ' באוהב ישראל ז"ל לת' דעשה דפו"ר דל"ת [עי' לעיל פ' תולדות אות ס] ולפי"ז א"ש ההמשך וארבע מאות איש עמו יען שהי' לעשו אחיזה במצרים ע"י שלקח מחלת בת ישמעאל בן הגר המצרית כדהנזה"ק הנ"ל א"כ עכצ"ל דלא נתגיירה ולא נשתחררה דאל"כ הלא גר שנתגייר כקטן שנולד הרי גם הגר לא הי' לה אחיזה במצרים. ועכצ"ל דלכן לקח אאע"ה את הגר דעדל"ת דאונסא כמאן דעבד ל"א כנ"ל, ולכן ויירא יעקב משום דלא קיים מצות כיבוד כנ"ל, והבן:

כז) עי"ל ההמשך וגם הולך לקראתך וכו' ויצר לו במדרש שמא יהרוג את עשו דהנה ברבינו בחיי ז"ל כ' וז"ל יתכן לפ' וגם לרבות שרו של עשו להלחם על שאיחר יאע"א את נדרו, והכה המפורשים הקשו הא תלה נדרו בתנאי ושבתי בשלום אל בית אבי ולא הי' צריך לעשר מקודם, ותי' דהתנאי לא הי' מועיל דלא הוה תנאי כפל, וזה נכון לשיטת התוס' נזיר [יב עא] דמבואר שם דס"ל דגם בדיבור בעינן משפטי התנאים אבל לשיטת הפלאה דבדיבור לא בעינן משפטי התנאים א"כ לא איחר יעקב נדרו דהא כדר הוה רק דיבור והנה כתבתי במק"א דזה תלי' בפלוגתת רשב"ל ור' יודון דלרשב"ל דס"ל דתנאי התכה הקב"ה עם מעשה בראשית שאם לא יקבלו את התורה יחזיר העולם לתוהו ובוהו אע"ג דהי' תנאי שא"א לקיים ע"י שליח דקודם שנברא העולם לא הי' עוד שליח ועכצ"ל דכיון דבדבר ד' שמים נעשו הוה רק דיבור ובדיבור לא בעינן משפטי התנאים כמש"כ המפורשים אבל לר' יודון דלא ס"ל דתנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית [עי' לעיל אות ה' מזה] שפיר י"ל דגם בדיבור בעינן משפטי התנאים, והנה אחז"ל דעשו הי' מערער על מכירת הבכורה, ואיתא בהקדמונים ב' טעמים שאין בהערער כלום אע"ג דהוה דשלבל"ע א) דקודם מתן תורה הי' מועיל קנין גם בדשלבל"ע ובישועות מלכו הסביר הדבר דכיון דתנאי התכה הקב"ה עם מעשה בראשית שאם לא יקבלו את התורה יחזיר העולם לתוהו ובוהו א"כ הוה העולם ג"כ כדבשלבל"ע שמא יחזיר הקב"ה את העולם לתו"ב לכן גם דבר שלבל"ע בר קנין הוא [ע' לעיל פ' תולדות מזה] א"כ גם בכם עשו אין יכולים לערער על קניית הבכורה ב) דחייב עשו לקיים את השבועה שיהי' הבכורה ליעקב ולפי"ז יכולים בניו לאחר מיתה לערער על הבכורה דהבנים אינם מחויבים לקיים שבועת אביהם כמבואר בחו"מ סי' ר"ט וכדברי האמרי שפר הנ"ל באות [כ וכד] ולפי"ז יבואר ההמשך וגם הולך לקראתך שגם שרו של עשו הולך לקראתו על שאיחר נדרו ואע"ג דהי' תנאי עכצ"ל דלא הי' מועיל התנאי דלא הי' תנאי כפל דגם בדיבור בעינן משפטי התנאים כנ"ל, א"כ עכצ"ל כר' יודון דלא התנה הקב"ה תנאי עם מעשה בראשית דהתנאי לא הי' מועיל דלא הי' משפטי התנאים דגם בדיבור בעינן משפטי התנאים כנ"ל, א"כ שוב אמרינן דגם קודם מתן תורה לא הי' מועיל קנין בדבר שלב"ל ולא הי' צריך עשו לקיים הבכורה ליעקב אלא מפאת השבועה א"כ לאחר מיתה יכולים בניו לערער על הבכורה ולז"א ויצר לו ליעקב שמא יהרוג את עשו א"כ יערערו בניו על הבכורה כדברי האמרי שפר הנ"ל ודו"ק היטב בכל האופנים הנ"ל כי המה נחמדים מאוד בס"ד:

כח) ולפי הנ"ל יש לבאר הסמיכות הפ' מפ' פינחס אלה תעשו לד' במועדיכם לפ' מטות איש כי ידור כדר לד' וכו' לא יחל דברו ובחגיגה [י ע"א] אר"י אמר שמואל רמז להתרת נדרים מן התורה כ' לא יחל דברו הוא אינו מיחל אבל אחרים מחלין לו ע"ש. דאיתא בחסל"א דלכן נתחייבו בנ"י להקריב תק"ן קרבנות למוספין בשנה כדי לתקן על אשר שלח יאע"ה לעשו תק"ן בהמות לדורן על שירא ממנו אע"ג שהי' לו הבטחה מהקב"ה [עי' לעיל פ' ויצא אות ס"ט מזה], ולכאורה יש להעיר דהרי שפיר ירא שלא יגרום החטא שאיחר נדרו כמבואר במדרש, אמנם להנ"ל דבדיבור לא בעינן משפטי התנאים א"כ לא איחר נדרו דהא תנאי התכה ושבתי בשלום אל בית אבי אז עשר אעשרנו לך והי' מועיל התנאי אע"ג שלא הי' תנאי כפל כנ"ל, והנה מבואר בכלי יקר דה"ט דאחרים מחלין לו דכל הנודר דומה כאלו התנה תנאי בשעת הנדר על מנת שיסכימו עמו הבי"ד וכשאין מסכימין נעקר הנדר מעיקרו ע"ש, והנה הראשונים הקשו איך מועיל תנאי בנדר הא הוה א"א לקיים ע"י שליח, ותי' הפלאה דנדר כיון דהוה רק דיבור לא בעינן משפטי התנאים, ולפי"ז מובן הסמיכות אלה תעשו לד' במועדיכם להקריב תק"ן קרבנות על ששלח יעקב הדורן לעשו שלא הי' לו לירא ממנו שמא יגרום החטא שאיחר נדרו דלא איחר נדרו דהי' מועיל התנאי אע"ג שלא הי' תנאי כפל דבדיבור לא בעינן משפטי התנאים כנ"ל ולראי' דבדיבור לא בעינן משפטי התנאים אתא הסמיכות איש כי ידור נדר לד' וכו' לא יחל דברו הוא אינו מיחל אבל אחרים מחלין לו דתנאי התנה ע"מ שיסכימו הב"ד דמועיל התנאי אע"ג דלא הוה כמשפטי התנאים דאאל"ק עי"ש דבדיבור לא בעינן משפטי התנאים כנ"ל, והבן כי דבר נכון הוא בס"ד:

כט) ולפי הנ"ל יל"פ ההמשך וישלח יעקב מלאכים וכו' עם לבן גרתי ואחר עד עתה וברש"י גרתי ותרי"ג מצות שמרתי, דהכה המפורשים הקשו איך שמר ואע"ה התרי"ג מצות הא עבר בבל תאחר נדרו ותי' דהא התנה דאז יתן המעשר כאשר ושבתי אל בית אבי ועדיין לא שב אמנם הקשו הא לא הי' תנאי כפל ותנאי בטל ומעשה קיים אולם לפי"ד המפורשים דבנדר כיון דהוה רק דיבור לא בעינן משפטי התנאים שפיר הי' מועיל התנאי אע"ג דלא הי' תנאי כפל והמפורשים הביאו ראי' דבדיבור ל"ב משפטי התנאים מהא דאחז"ל דתנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית שאם לא יקבלו את התורה יחזור את העולם לתוהו ובוהו והקשו איך הועיל התנאי הא הוה א"א לקיים ע"י שליח דקודם שנברא העולם לא הי' שום נברא שיהי' שליח ועכצ"ל דכיון דבדבר ד' שמים כעשו הוה רק דיבור ובדיבור לא בעינן משפטי התנאים עכ"ד, והנה כ"ז נכון למד"א הארץ נבראת תחלה אבל למד"א השמים נבראת תחלה א"כ הי' אפשר לקיים ע"י שלית דהא מכל דיבור של הקב"ה נברא מלאך כשאחז"ל הרי כבר הי' מלאכים קודם שנברא הארץ א"כ שוב י"ל דגם בדיבור בעינן משפטי התנאים, והכה מבואר בכזה"ק דב"ש ס"ל השמים נבראת תחלה יען כי הוא עולם המלאכים והמה גדולים מצדיקים וב"ה ס"ל דהארץ נבראת תחלה דצדיקים גדולים ממלאכים [עי' לעיל בראשית אות ז' מזה] והנה מבואר במד"ת מדשלח יאע"ה מלאכים כשמע דצדיקים גדולים ממלאכים דהמשלח עדיף מהשליח ע"ש, וגם מבואר במדרש דהא דרצה עשו להרע ליעקב הי' בשביל החטא שאיחר נדרו, ולפי"ז מובן ההמשך וישלח יעקב מלאכים א"כ כשמע דצדיק עדיף ממלאך הרי הארץ נבראת תחלה א"כ עכצ"ל דבדיבור לא בעינן משפטי התנאים וממילא לא איחר יעקב נדרו כנ"ל לכן כה תאמרון וכו' עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי אע"ג ואחר עד עתה לקיים הנדר כי התנאי הי' מועיל דבדיבור ל"ב משפטי התנאים, ודו"ק:

ל) ויירא יעקב מאד ויצר לו ופרש"י שמא יהרג [וכ' באש דת משום חטא שתי אחיות שהיא במיתה] ויצר לו שמא יהרוג את אחרים וכ' המפורשים לפ' היינו את ר' מאיר דנקרא אחרים דעתיד לצאת מעשו ואם יהרוג את עשו לא יצא ממנו ר' מאיר עי' לעיל אות כה) ונ"ל דהנה נודע דברי זקיני המהרש"א ז"ל דלא חטא עקב באיסור שתי אחיות דרחל נתקדשה באותן שבעה שנים שעבד בה ולאה נשאת בערמה בביאה, וא"כ כיון שכבר לקח שניהם לא הי' לו תקנה דאם הי' מגרש אחת מהם היתה השני' אסורה לו משום אחות אשה ומאי אולמא איסור דשתי אחיות מאיסור אחות גרושתו לכן קיים את שניהם וכ' בצפנת פענח דכ"ז נכון אי אמרינן דשכירות אינה אלא לבסוף וכל למ"ד דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף הי' יעקב לגבי קדושין דרחל כדין מקדש במלוה ולא נתקדשה רחל כלל ולא הי' לו לקיים רק את לאה בלבד א"כ נשא לרחל באיסור עכ"ד, והכה אמרינן בקידושין [מ"ח ע א] דה"ט דר' מאיר דס"ל דאם אמר עשה לי שירים וכו' ואקדש אני לך דמקודשת דס"ל אינה לשכירות אלא לבסוף ע"ש וזש"א ויירא יעקב מאד שמא יהרג משום חטא ב' אחיות ויצר לו שמא יהרוג את אחרים היינו ר' מאיר א"כ נימא דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף כרבנן ועבר באיסור ב' אחיות שהוא במיתה, אבל אם לא יהרוג את עשו א"כ יולד ר' מאיר ולדידי' ליכא איסור ב' אחיות לכן ויצר לו שמא יהרוג את אחרים, ודו"ק ונכון בס"ד: לא) עי"ל דהקשו איך הועיל קניית הבכורה הא הוה דשלבל"ע ותי' הגאון הר"ר יונתן ז"ל די"א הי' טוען קים לי כר' מאיר דס"ל אדם מקנה דשלבל"ע ולז"א ויצר לו שמא יהרוג את אחרים היינו אם יהרוג את עשו יהרוג את ר' מאיר דעתיד לצאת ממנו כנ"ל א"כ לא יהי' יכול לטעון טענת קים לי כר' מאיר הרי יערערו בני עשו על קניית הבכורה דהוה דלשבל"ע: לב) קטנתי מכל החסדים וכו' כי במקלי עברתי את הירדן הזה ובמדרש הובא ברש"י נתן מקלו בירדן ונבקע הירדן ונ"ל דהחוזה הק' מלובלין ז"ל אמר לפ' קטנתי ר"ל מה שאני שפל בעיני עצמי ואין אני מתגאה הוא מכל החסדים אשר עשית ודפח"ח, והנה כ' [ירמי' ט] כה אמר ד' אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי וכו' כי באלה חפצתי, וכ' האלשיך הק' ז"ל לפ' עפידחז"ל נדה [ט"ז עב] דהמלאך נוטל טפה ומעמדה לפני הקב"ה ואומר רבש"ע טפה זו מה תהא עלי' גבור או חלוש חכם או טיפש עשיר או עני ואילו רשע או צדיק לא קאמר דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וזש"א כי אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' רק בזאת יתהלל השכל וידוע אותי כי באלה חפצתי ר"ל שיהי' חכם וגבור ועשיר כבר חפצתי ואין תלוי בכח האדם כי רק בזאת יכול להתהלל אם ידוע אותי כי זה תלוי' ביד האדם דהבחירה חפשית ודפח"ח, והכה איתא בחולין [ז ע"א] דאמר פנחס בן יאיר לנהר גינאי חלוק לי מימך וכו' ז' המהרש"א ז"ל דלכן גבר פנחס אע"ג דהנהר הי' לו טענה טובה שגם היא עושי' רצון בוראה מ"מ עשי' שלה אינה בבחירה משא"כ מעשה האדם שהוא בעל בחירה גדול יותר לכן כחלק הירדן ודפח"ח, וזש"א קטנתי מכל החסדים שזאת שאין אני מתגאה הוא מחסדי השי"ת כי אם האדם הוא ירא שמים יש לו במה להתגאה יען כי הוא בעל בחירה כנ"ל ולראי' כי האדם הוא בעל בחירה כי במקלי עברתי את הירדן הזה נתן מקלו בירדן ונבקע הירדן אע"ג שהולכות לעשות רצון בוראה מת הצדיק גדול שהוא בעל בחירה כד' המהרש"א הנ"ל ונכון בס"ד:

לג) הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו וכי ואתה אמרת היטב איטיב עמך ובמדרש היטב בעוה"ז איטיב בעוה"ב, ונ"ל דאיתא במדרש דכל היראה שהי' ליאע"ה מעשי הי' בשביל חטא איחר נדרו והנה איתא בר"ה [ז' ע"א] מוצא שפתיך זו עשה השמור זו לא תעשה והש"ס פריך למ"ל קרא תשמור הא כ' בהדיא לא תאחר לשלמי, ומשני דאיצטרך תרי קראי חד לאמר ולא אפריש דחייב בבל תאחר וחד לאפריש ולא אקריב וצריכא תרווייהו דאי אשמעינן אפריש ולא אקריב הו"א דוקא אפריש ולא אקריב הוא דעובר משא"כ אמר ולא אפריש דדיבור בעלמא הוא ולאו כלום הוא וכו' לכן איצטריך תרי קראי ובתוס' שם הקשו לר"ע דס"ל דהשמר דעשה עשה א"כ תשמור לא הוה ל"ת אלא עשה א"כ ליכא תרי קראי לאמר ולא אפריש ולאפריש ולא הקריב ע"ש. אמנם לר' יוחנן דס"ל במנחות [לו ע"ב] דהשמר דעשה לאו הוא [עי' שם בתוס'] שפיר כשמע מתרי קראי לא תאחר ותשמור לאמר ולא הפריש ואפריש ולא הקריב דעובר בבל תאחר, והנה אחז"ל דזכור ושמור בדיבור אחד נאמרו וכ' הרמב"ן ז"ל דנשמע דבדיבור אחד כאמרו דאל"כ איך החליף מרע"ה בדברי השי"ת שהוא אמר זכור את יום השבת לקדשו שהוא עשה והוא כתב במשנה אחרונה שמור את יום השבת לקדשו הלא שמור הוא לא תעשה, וכ' החזרתי דזה נכון למד"א השמר דעשה גם כן הוא לאו אבל למד"א השמר דעשה הוא עשה א"כ מנ"ל דבדיבור אחד נאמרו דהא י"ל דלא כאמרו בדיבור אחד והא דשינה מרע"ה לכתוב שמור במקום זכור כיון דאין נפמ"נ דשמור הוא ג"כ עשה ועי' מזה בעיר דוד לקדוש זקיני דברים נחמדים והנה איתא במדרש זכור מלפניו להוסיף מחול על הקודש קודם שבת ושמור מלאחריו להוסיף לאחר שבת וכ' זקיני הנ"ל ז"ל דכ"ז כשמע מדאמרינן דזכור ושמור בדיבור אחד כאמרו לומר להוסיף מחיל על הקודש ע"ש וכ' עוד שם דה"ט שהקב"ה נותן קצת שכר בעוה"ז להיטיב לצדיקים אע"ג דשכר מצוה הוא לעוה"ב, יען כי עוה"ז הוא חול ועוה"ב הוא קודש וכמו שמוסיפין מחול על הקודש הרי החול כקודש הוא לכן נותנים שכר גם בעוה"ז החול כי כקודש הוא ע"ש דפח"ח ולפי"ז מובן המקרא קודש הצילני כא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו בשביל החטא איחר נדרי, ולכאורה הי' מקום לומר דאמר ולא אפריש אינו עובר דליכא אלא חד קרא לא תאחר על אפריש ולא הקריב דהשמר דעשה הוא רק עשה כנ"ל א"כ לא חטא יעקב כלל דהוא רק אמר ולא אפריש, ולז"א יאע"ה ואתה אמרת היטב איטיב עמך ובמדרש בעה"ז ובעה"ב, א"כ מזה דמגיע שכר גם בעוה"ז עכצ"ל מטעם דמוסיפין מחול על הקודש כנ"ל, יען דזכור ושמור בדיבור אחד נאמרו והנה הא דס"ל דבדיבור אחד כאמרו משום דאמרינן דאם לא היו נאמרו בדיבור אחד לא הי' מרע"ה מחליף דברי השי"ת שאמר זכור שהוא עשה לכתוב שמור שהוא לאו דהשמר לעשה הוא לאו כנ"ל א"כ כיון דאמרינן דהשמר לעשה הוא לאו א"כ איכא תרי קראי לא תאחר ותשמור לרבות אם אמר ולא אפריש ג"כ עובר בבל תאחר כנ"ל, לכן אני מבקש הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו בשביל איחור נדרי, ודו"ק כי הדבר נכון בס"ד:

לד) ולפי הנ"ל יל"פ המדרש עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור צאן ועבד עבד זה דוד המלך שנאמר אכי עבדך, דמבואר לעיל דאי נימא דהשמר דעשה הוא עשה א"כ לא כשמע דזכור ושמור בדיבור אחד נאמרו [די"ל דהשי"ת אמר זכור ומרע"ה כ' שמור כיון שגם שמור הוא עשה כמו זכור כנ"ל וכיון דהשמר דעשה הוא רק עשה שוב אמרינן דאם אמר ולא אפריש אינו עובר בבל תאחר ולא עבר יאע"ה כלל במה שאיחר נדרו דהוא אמר ולא הפריש כנ"ל] ואי נימא דשמור וזכור לא כאמרו בדיבור אחד שוב אמרינן דנשים אינם חייבות בקידוש היום דהא דס"ל לר' אדא ב"א בשבועות [כ' ע"ב] דנשים חייבות בקה"י משום דס"ל דזכור ושמור בד"א נאמרו וכל שישנו בשמורה ישנו בזכירה כמבואר שם, והנה בעיר דוד הביא בשם הקדמונים דלכן הי' ראוי דוד המלך למלוכה אף שבא מרות המואביה דלא נאסרו רק הזכרים ולא הנשים וז"ל דעיקר חטא הי' שלא המתין עד הלילה ועשה קידוש על היין שסחטה לו חוה עוד ביום ומטעם זה לא מתה חוה מיד דנשים אינם מצווים על קידוש היום דהיינו טעמא גבי עמון ומואב זכרים אסורים ונשים מותרים דבנות לוט השקינו את אביהם יין ועוררו החטא של אדה"ר לכן הנשים מותרים מאחר שאינם מצווים על קידוש היום לכן הי' דוד ראוי למלוכה עכ"ד ע"ש, ומבואר שם ג"כ דכ"ז שלא הי' ליאע"ה שום רכוש לא הי' שום חשש שמא איחר נדרו ליתן מעשר דהא לא הי' לו כמו שאמר כי במקלי עברתי את הירדן, רק לאחר שהי' לו שור וחמור וכו' הי' יכול ליתן המעשר לקיים הנדר עשר אעשרנו לך לכן יש חשש איחר הנדר ולפי"ז יבואר המקראי קודש והמדרש הנ"ל עם לכן גרתי וברש"י ותרי"ג מצות שמרתי אע"ג ואחר עד עתה לקיים הנדר ליתן מעשר הגם ויהי לי שור וחמור וצאן והייתי יכול ליתן מעשר מ"מ שמרתי התרי"ג מצות דליכא איסור איחר הנדר, יען ועבד זה דוד המלך א"כ מדאמרינן דדוד ראוי למלוכה עכצ"ל דנשים אינם חייבות בקידוש היום כנ"ל דזכור ושמור לאו בדיבור אחד נאמרו רק מרע"ה אמר מעצמו שמור ולא אמר זכור דאין שום נפמ"נ דהשמר דעשה הוא עשה ולא לאו כנ"ל א"נ שוב אמרינן דאמר ולא הפריש אינו עובר בבל תאחר כנ"ל לכן שפיר שמרתי התרי"ג מצות ולא עברתי בבל תאחר, ודו"ק וב"ה הוא דבר נכון:

לה) עי"ל המדרש הנ"ל הצילני כא וכו' ואתה אמרת היטב איטיב עמך בעוה"ז ובעוה"ב, עפי"ד המפורשים הנ"ל באות [כז] דלכן מגיע ליעקב גם עוה"ז דהוה כמציל מזוטו שלים דהרי הוא שלו דתנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית דאם לא יקבלו את התורה יחזיר העולם לתוהו ובוהו, ואע"ג דהוה תנאי שא"א לקיים ע"י שליח דקודם שנברא העולם לא הי' נברא לעשותו שליח מ"מ בדיבור לא בעינן משפטי התנאים ובדבר ד' שמים כעשו כנ"ל, ולפי המבואר לעיל באות [כז] דיעקב לא עבר על איחר נדרו בבל תאחר דהתנה דכאשר ישוב לבית אביו אזי יקיים הנדר ואע"ג דלא הי' תנאי כפל מ"מ בנדר דהוה דיבור לא בעינן משפטי התנאים כנ"ל, וזש"א הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי לא עברתי בבל תאחר דהתנאי הי' מועיל אע"ג שלא הי' תנאי כפל דבדיבור ל"ב משפטי התנאים ולראי' דהא אתה אמרת היטב איטיב עמך בעוה"ז ובעוה"ב ועכצ"ל משום דהוה כמציל מזוטו של ים דהתנאי הי' מועיל אף דלא הוה משפה"ת דבדיבור ל"ב משפטי התנאים והבן: לו) הצילני וכו' והיכני אם על הבנים ואתה אמרת היטב איטיב עמך ופרש"י היטב בזכותך איטיב בזכות אבותיך, ונ"ל עפימש"כ המפורשים שחשש יעקב שיבא עשו להרוג את רחל עקרת הבית אם על הבנים על יחטא שאיחר נדרו כמבואר במד"ת וכן איתא בזוה"ק וז"ל ותא חזי בגין דביעקב איחר נדרי' וכו' ע"ש ולז"א כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני אם על הבנים להמית את רחל עכ"ד, והנה בהגהות נצוצי אורות על הזוה"ק להחיד"א ז"ל תמה על הזוה"ק מש"ס דידן ר"ה [ו' ע"א] דדרשינן והי' בך חטא ולא באשתך חטא ע"ש אמנם בכלי חמדה כ' לת' דלכאורה יקשה הא קיימ"ל דאשתו כגופו ואמאי לא יהי' אשתו בכלל בך אולם הש"ס ס"ל דכיון דיכול האדם להפרד מאשתו ע"י גירושין או שתוכל להפרד ממנו ע"י מיתה דמיתת הבעל מתיר אותה ע"כ אין אשתו בגדר בך, וכ"ז בישראל אבל בב"נ לשיטת המד"א בירושלמי דבב"נ לא מהני גירושין ובפנ"י קידושין מבואר דה"ה מיתת הבעל אינו מתיר בב"כ והוי ממש הבעל עם אשתו כגוף אחד וא"כ לא שייך למעט מבך את אשתו ע"ש, והכה מבואר בתפ"י דגבי בן נח לא שייך זכות אבות כיון דאין הבנים מיחסים אחר אביהם רק אחר האם ע"ש וזש"א הצילני וכו' פן יבוא והכני אם על בנים בשביל חטא איחר נדרי כנ"ל אבל באמת לא מגיע לרחל מיתה בשביל זה דיש לי דין ישראל א"כ אמרינן בך חטא ולא באשתך חטא, ולראי' שיש לי דין ישראל ואתה אמרת היטב איטיב עמך בזכות אבותיך א"כ נשמע שיש לי דין ישראל דאם הי' לי דין ב"נ לא שייך אצלי זכות אבות כנ"ל, והבן:

לז) קטנתי מכל החסדים וכו' אשר עשית את עבדך וכו' הצילני נא וכ"ל דאחז"ל יאע"ה הי' ירא שמא יגרום החטא והכה ראיתי בשם הגה"ק ר"ש מאסטריפאלא ז"ל לפ' מחז"ל בחגיגה ר' יוחנן כי הוה מטי להאי קרא בכי והסתרתי פני ומצאוהו רעות וכו' עבד שרבו ממציא לו צרות כלום תקנה יש לו, דר' יוחנן ס"ל דיסורין ממרקין עונותיו של אדם קו"ח משן ועין ור"ל ס"ל דנאמר ברית במלת ונאמר ברית ביסורין מה מלח ממתקת הבשר אף יסורין ממרקין עונותי' של אדם [כמבואר בברכות ה' עא] והנ"מ ביניהם דלר"י דוקא כשרבו בעצמו מייסר לו כמו בשן ועין אבל לר"ל אפילו אינו מייסר רבו בעצמו ממרקין עונותיו של אדם. וזש"א בפסוק וגם אני שמעתי את צעקת בנ"י אשר מצרים מעבדים אותם דייקא שסברו שאין הקב"ה מייסר אותם רק המצרים מעצמם א"כ ליכא הקו"ח משן ועין לכן אמר הקב"ה ואזכור את בריתי ר"ל כדברי ר"ל כאמר ברית במלח וכאמר ברית ביסורין דיסורין אף ע"י אחרים שנדמה שאחרים מייסרים אותו ג"כ ממרקין עונותיו של אדם וזש"א ר' יוחנן כי מטו להאי קרא בכיוהסתרתי פני ומצאוהו רעות עבד שרבו ממציא לו דייקא ע"י אחרים שנדמה לעבד שאין הקב"ה מייסרו רק אחרים מייסרים אותו כלום יש לו תקנה הא לשיטתו בכה"ג אין יסורין ממרקין העונות ודפח"ח ושפ"י והנה בנועם מגדים ז"ל כ' לפ' קטנתי מכל החסדים דחסד הוא חרפה כמש"כ התרגום וזהו הי' התנצלות שלו כי בהילכו מבית אבי' ולקח בן עשו כל אשר לו ונשאר ערום והי' לו יסורין כי הי' לחרפה ולבוזה בן איש נכבד ועשיר כיצחק אבינו ילך בחוסר כל וזש"א קטנתי מכל החסדים ר"ל מכל החרפות ודפח"ח וזש"א קטנתי מכל החסדים שהי' לי א"כ היסורין ממרקין עונותי' של אדם, ואי תימא דלר' יוחנן אין יסורין ממרקין אלא אם יודע שהקב"ה מייסרו כמו שן ועין ולז"א אשר עשית את עבדך שאני יודע שאתה עשית לי כל היסורין ע"כ הצילני נא מיד אחי מיד עשו שלא יגרום החטא שכבר נתכפר ע"י היסורין מהחרפה שהי' לי, והבן ונכון בס"ד:

לח) הצילני נא וכו' והכני אם על בנים במדרש אב על בנים לא נאמר מכאן שיעקב אבינו לא מת, וכ"ל דהקדמונים ז"ל כ' דלכן לא ירא יעקב שמא יהרוג אותו דהי' מובטח מהקב"ה כי ישמור אותו, לכן ירא שמא יהרוג האם על הבכי דבשעת הבטחה הי' לבדו כמש"א במקלי עברתי את הירדן שלא הי' לו שום בני בית עכ"ד ולכאורה הי' לו לירא שמא יהרוג אותו ג"כ דיגרום החטא. אמנם הדבר נכון דהא מבואר בהקדמונים דה"ט דאין צדיק בארץ שיעשה טוב ולא יחטא דכל הנשמות הי' תלוית באדה"ר ונהנו כולם ונפגמו כל הנשמות ע"כ מוכרח גם הצדיק לחטוא עכ"ד א"כ לפי המבואר בס' הגלגולים הטעם דיעקב לא מת דאחז"ל דאין מיתה בלא חטא דאין צדיק בארץ שיעשה טוב ולא יחטא דכל הנשמות הי' תלוים באדה"ר שנהנו מעה"ד שאכל אבל יעקב הי' תלוי' בקנה של אדה"ר וכיון שאין הקנה נהנה ממאכל לא נפגם נשמתו ולא חטא כלל ע"כ לא מת ע"ש, א"כ ידע יעקב שלא חטא לכן אמר והכני אם על בנים דעל עצמו לא הי' ירא דהי' מובטח מהקב"ה דלא יגרום החטא דהא לא חטא כלל, וזש"א המדרש והכני אב על בנים לא נאמר יען כי הי' מובטח מהקב"ה שישמור אותו ולא יגרום החטא דהא לא חטא כלל דכשמתו הי' תלוי' בקנה של אדה"ר כנ"ל, מכאן דיעקב אבינו לא מת דהא אין מיתה בלא חטא והוא לא חטא כלל ע"כ לא מת כדברי הס' הגלגולים הנ"ל הבן ונכון בס"ד:

לט) הצילני נא מיד אתי מיד עשו כי ירא אנכי אותו פן יבוא והכני אם על בנים וכ"ל עפי"ד מרן הרי"ם ז"ל שיעקב אבינו אמר הצילני נא מיד אחי מיד עשו שהי' ירא שלא יהי' עשו לנו לאח באהבה ואחוה בהגלות להרע את הנפש עכדה"ק והנה איתא בזוה"ק שמות ד"ה פתח ר"ש פומי' וז"ל כד חמא קב"ה וכו' אמר דילמא ח"ו יתערבון בשאר עממין וישתאר פגימותא בכלהו עלמין מה עביד קב"ה טלטל לכלהו מהכא להכא עד דנחתו למצרים למידר דייריהון בעם קשי קדל דתבזין נמוסיהון ומבזין להון לאתחתנא בהו ולאתערבא בהדייהו וחשיבו להון עבדון גוברין געלן בהון נוקבתא געלן בהון [מחזיקים אותם מיאוס ומאוס געלן להתחתן עמהם ועי"ז נשאר ישראל זרע כשר שלא יתערבו בהם] עד דאשתכלל כלא בזרעא קדישא וכו' וכד נפקו נפקו זכאין קדישי עכ"ל, הרי מבואר דעי"ז שלא הי' בנ"י בגלות עם אוה"ע באהבה ובחיבה ומכובדים בעיניהם לא יתחתנו זב"ז והנה מבואר בקדושין [סח ע"ב] בנך הבא מישראל קרוי בנך ואין בנך הבא מן הנכרית קרוי בנך אלא בנה ע"ש וזש"א הצילני נא מיד אחי מיד עשו שלא יהי' עמנו כאח באהבה וחיבה ומכובדים בעיניו כי ירא אנכי אותו פן יבוא והכני [שיכה אותי עי"ז שנהי' מכובדים בעיני עשו להתערב ולהתחתנא עמהם ויהי'] אם על בנים [שלא יהי' אב על הבנים רק ח"ו אם על הבנים שהרי בכך הבא מן הנכרית הרי הוא בנה ולא בנך] והבן ונכון בס"ד: מ) הצילני נא מיד אחי מיד עשו ופרש"י ז"ל מיד אחי שאין נוהג עמי כאח אלא כעשו הרשע וצ"ב, ונ"ל דאחז"ל ברכות [ז ע"ב] מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בכו ופריך קינה לדוד מיבעי לי' ומשני שהי' דהמע"ה עצב שמא עבד או ממזר הוא דלא חייס עלי כיון דחזי דאבשלום הוא שמח דסתם ברא חייס על אביהו ותמהו הא ראה דוד שהולך אחריו להרגו ואינו חס עליו. ונודע בזה דהיע"ד לפ' הענין ותו"ד דיש ב' מיני עונשין הא' הבאין בדרך הטבע ואינם באים לכפר העון לזכות לעוה"ב והב' הבאים שלא בדרך הטבע והמה באים לכפר עון ולזכות לחי' עוה"ב, וזש"א דהי' עצב שמא עבד או ממזר הוא דלא חייס א"כ הוא בדרך הטבע ולא יכפר עון. אבל כיון שראה שאבשלום הוא וברא חיים על אבוהי בדרך הטבע א"כ מה שרוצה אבשלום להורגו הוא חוץ לדרך הטבע והמה עונשין הבאים לכפר עון לזכות לחי' עוה"ב לכן מזמור לדוד שהי' שמח ודפח"ח א"כ לכאורה יקשה למה התפלל דאע"ה הצילני וכו' הא בדרך הטבע אח חייס על אחיו ואם אחיו עשו לא חייס המה עונשין הבאים לכפר עון לזכות לחי' עוה"ב אמנם הדבר נכון דעשו הי' רשע כ"כ שכבר יצא מדרך הטבע שלא נהג כלל כאח א"כ מה שרוצה כעת להרע הוא עפי"ד הטבע שכבר הורגל ברשעתו ועונשין כאלו אינם באים לכפר עון ע"כ ביקש הצילני וכו' וזש"א הצילני נא מיד אחי מיד עשו ופרש"י שאין נוהג עמי כאח אלא כעשו הרשע, א"כ כבר הדרך הטבע הוא מושרש אצלו להרע לי ועונשין כאלו אינם באין לכפר לכן שפיר התפלל הצילני נא וכו' והבן ונכון בס"ד:

מא) ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרב ובמדרש ובת"י היטב בעוה"ז ואיטיב בעוה"ב, ונ"ל דאם יש להאבות בנים הגונים יש להאבות עוה"ז ועוה"ב לא כן ח"ו אם הבנים אינם הגונים אין להם לא עוה"ז לא עוה"ב, וכבר אמחז"ל דאם עושים רצונו של מקום אין להם מספר, וזש"א ואתה אמרת היטב איטיב עמך בעוה"ז ובעוה"ב יען ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרב שיה' בנים הגונים עושים רצונו של מקום:

מב) וילן שם בלילה ההוא ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו עזים מאתים וכו' רחלים מאתים, ונ"ל ההמשך עפי"ד התפ"י דאותה הלילה הי' ליל יוה"כ ע"ש, א"כ י"ל דלכן לן שם בלילה דלא רצה שילך לדרכו לילך חוץ לתחום דהאבות שמרו את השבת ויום הכפורים, אולם הקדמונים הקשו איך שמרו האבות את השבת הא לא יצאו לקולא מכלל ב"נ וב"נ ששבת יום אחד חייב מיתה, ולזה אתי הסמיכות עזים מאתים. עפי"ד הגה"ק מקאמינקא ז"ל דלכן שלח יעקב עזים ברישא דאח"זל שבת [ע"ז עב] מ"ט עיזי מסגן ברישא והדר אימרי, א"ל כברייתו של עולם דברישא חשוכא דכ' ויהי ערב והדר נהורא דכ' ויהי בוקר דסתם עזים שחורים כלילה וסתם רחלות לבכות כיום ע"ש ברש"י והנה יעקב אמר עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ויקשה איך שמר את השבת הא ב"נ ששבת חייב מיתה כנ"ל, ותירצו המפורשים דהא בישראל היום הולך אחר הלילה דכ' ויהי ערב ואח"כ ויהי בוקר אבל בב"נ הלילה הולך אחר היום דכ' יום ולילה לא ישבותו יום תחלה ואח"כ לילה ע"כ שפיר שמרו האבות את השבת ובמוצ"ש עשו מלאכה וממנ"ש עשו כדין דאם יש להם דין ישראל הרי שמרו את השבת בליל שבת וביום שלאחריו דהיום הולך אחר הלילה, ואם יש להם דין ב"נ הרי לא שבתו במוצ"ש דבב"נ הלילה הולך אחר היום ועשו מלאכה בשבת, ולזה שלח עזים ברישא כברייתו של עולם מקודם לילה ואח"כ יום דבישראל היום הולך אחר הלילה ע"כ שפיר שמר התרי"ג מצות כי שמר את השבת והמלאכה עשה במוצ"ש עכדפח"ח לפי"ז מובן ההמשך וילן שם בלילה ההוא דלן שם שהי' יוה"כ, והי' אסור לו לצאת חוץ לתחום כי שמר את השבת ויוה"כ, ושלא יקשה הא ב"נ ששבת חייב מיתה, ולז"א עזים מאתים רחלים וכו' דשלח עזים ברישא כברייתו של עולם ויהי ערב ואח"כ ויהי בוקר כנ"ל, א"כ כשמע דהיום הולך אחר הלילה ושפיר הי' יכול לשמור את השבת ויוה"כ דשבת בליל שבת ולמחרתו והמלאכה עשה במוצ"ש דאצל ישראל היום הולך אחר הלילה ולא הלילה אחר היום כנ"ל, והבן הדבר נכון בס"ד:

מג) ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו ואיתא בילקוט ראובני דנשר שלח יעקב לעשו וצ"ב, וכ"ל דנודע דכל השטנה של עשו הי' על שלקח יאע"ה ממנו הבכורה דהקנין לא הי' מועיל דהוה דשלבל"ע, אמנם בתפ"י כ' דהצדק הי' ליאע"ה דהי' יכול לטעון קים לי כר' מאיר דס"ל אדם מקנה דשלבל"ע ע"ש, והנה מבואר בגיטין [כו עא] דר"מ יצא מעשו דנפק מנירון קיסר שנתגייר ע"ש, ומבואר בהאר"י הק' ז"ל דלכן מקבלין גרים מעשו דכ' תהלים פ' יכרסמנה חזיר מיער העי"ן תלור' כי עשו עתיד לטהר לכן מקבלין ממנו גירים עכדה"ק. יכ"ק מוחז"ל התפל"מ כ' הטעם דעתיד עשו לטהר דכ' חזיר מיער והוא עשו כמחז"ל והנה קיימ"ל כל מה שביבשה טמא בים טהור א"כ חזיר בים טהור לכן עתיד עשו לטהר כי יהי' נעשה מתיבת מיער בעי"ן תיבת מיאר ר"ל ים בחילוף אחה"ע וחזיר שבים טהור ע"ש, והכה הקדמונים ז"ל הקשו למה נשר הוא במרכבה הא הוא מין טמא וכ' ביער"ד ח"ב לת' כי כל שביבשה טמא בים טהור כמחז"ל ויען כי הקב"ה הוא השליט בים וביבשה לכן יש במרכבה מין טמא ביבשה כיון שהוא טהור בים ודפח"ח, וזש"א דנשר שלח יעקב לעשו דנשמע מנשר דכל מה שביבשה טמא בים טהור כנ"ל א"כ חזיר דטמא ביבשה בים טהור א"כ עתיד עשו לטהר ע"י שיהי' מתיבת מיער תיבת תיאר כנ"ל, א"כ מקבלים גרים מעשו ושפיר יתגייר נירון קיסר ויצא ממנו ר"מ דיסבור אדם מקנה דשלבל"ע, ע"כ שלח לו כשר דיכול לומר קים לי כר"ח דאדם מקנה דשלבל"ע להסיר עשו השטנה דעפ"י הדין הבכורה ליעקב ודו"ק, וב"ה הוא דבר נחמד:

מד) עי"ל לפי"ד הנ"ל דמזה שהכשר הוא במרכבה נשמע דיולד ר' מאיר, ולפי"ד לעיל [באות כ"ה] דר"מ דס"ל כיבוש יחיד שמי' כיבוש לא חטא יעקב במה שלקח ב' אחיות ע"ש, ומבואר במדרש הא דחשב עשו שיהי' יכול להרע ליעקב הוא משום שחטא בב' אחיות ולזה שלח לו נשר דנשמע דיולד ר"מ ולשיטתו לא חטא בב' אחיות ולא דהי' יכול להרע לו וקצרתי: מה) עי"ל לפי"ד הנ"ל דשלח לו נשר דמנשר שהוא במרכבה נשמע דיולד ר"מ, ולפי"ד לעיל [באות ל'] דלר"מ ליכא איסור ב' אחיות ע"ש. ולפי"ד המדרש הנ"ל דאם לא חטא בב' אחיות לא יהי' כת לעשו להרע לו, ע"כ שלח לו בשר שידע עשו שלא יהי' יכול להרע לו, וקצרתי:

מו) עי"ל לפי"ד הנ"ל דשלח לו נשר מדחזינן דנשר הוא במרכבה כשמע דיולד ר"מ, ולפי"ד היפ"ת דלכן לקח יאע"ה ב' אחיות שהי' לו דין ב"כ וס"ל כר"מ דב"נ אין מוזהר על ב' אחיות כיון שאין בי"ד ממיתין עליו כמבואר בסנהדרין [כז ע"ב] כל עריות שבי"ד ממיתין עליו ב"נ מיזהר עליו דברי ר"מ ופרש"י כגון חיי"כ כמו אחותו דלרבנן אתרבאי מאיש איש ור"מ לא דרש איש איש ע"ש לכן שפיר שלח לו כשר דנשמע מנשר שיולד ר"מ ויסבור דאין ב"כ מיזהר על ב' אחיות א"כ לא חטא יעקב ולא יהי' יכול עשו להרע לו, ודו"ק:

תוכן העניינים

בנין דוד א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה