אור ברסלב
בנין דוד א פרשת ויחי

בנין דוד א· רבי דוד דוב מייזליש

פרשת ויחי

פרשת ויגש

א) ויחי יעקב וכו' ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה ולעיל כ' וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן, ונ"ל הסמיכות דאיתא בפרדר"א דארץ גושן כ' פרעה לשרה בכתובתה והיתה שלה לכן ישב יעקב שם. והנה זקיני הגאון בעיר דוד ז"ל אות רס"ג הקשה בשם הראשונים הא הוה כתנאי שלא כתב לה אלא משום חיבת ביאה והרי לא בא עלי' א"כ לא קנתה שרה את ארץ גושן ע"ש, אמנם א"כ כמד"א דבעינן תנאי כפול ובלא כפל לתנאי ל"מ א"כ שפיר קנתה שרה את גושן כיון דל"ה תנאי כפול והנה זקיני הג' הנ"ל הביא בשם האר"י הק' ז"ל דיעקב הי' חי קמ"ז שנה לכפר על צ"ח קללות שבמשנה תורה ומ"ט קללות שבתורת כהנים והקשה זקיני ז"ל הא מבואר ברש"י פ' פנחס הטעם שהי' ישראל מקריבים צ"ח כבשים בקרבנות מוספים בכל שנה בחג הסוכות שהן מכפרים על צ"ח קללות שבמשנה תורה ע"ש, הרי יעקב מכפר ול"ל הכבשים לכפר וכ' לתרץ דעכצ"ל כדברי החסל"א דהצ"ח כבשים המה לצרף לחשבון תק"כ בהמות מוספין שמקריבין בכל שנה כדי לתקן על אשר שלח יעקב לעשו תק"נ בהמות דורון לפייס אותו כי ירא ממנו ע"ש דפח"ח, והכה איתא במדרש דלכן ירא יאע"ה מעשו בשביל שאיחר נדרו, ולכאורה יקשה דהא לא איחר נדרו כלל דהא תנאי התנה יאע"ה ואמר אם יהי' אלקים עמדי וכו' ועדיין לא נתקיים התנאי אמנם א"כ דבעינן תנאי כפול א"ש דהא לא כפל יאע"ה לתנאו ומ"מ חל התנאי ואיחר נדרו [עי' לעיל פ' ויצא אות ס"ט וישלח כ"ח והבן] ולפי"ז א"ש הסמיכות וישב ישראל באמ"צ בארץ גושן שהיתה של שרה דל"ה מועיל התנאי של פרעה דלא כפל לתנאו דבעינן תנאי כפול ולז"א ויחי יעקב וכו' ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שכה לכפר על צ"ח ומ"ט קללות דצ"ח כבשים אינם באים לכפר על הצ"ח קללות אלא באים לצרף עם שאר קרבנות שעולה במספר תק"כ לכפר על תק"כ בהמות ששלח יעקב לעשו דירא ממנו בשביל שאיחר נדרו דאע"ג דהי' תנאי ולא נתקיים מ"מ הרי התנאי אינו מועיל דל"ה תנאי כפול דבעינן תנאי כפול כנ"ל. ודו"ק והדבר נחמד הוא בס"ד: ב) עי"ל הסמיכות ויפרו וירבו מאד ויחי יעקב וכו' ויהי ימי יעקב וכו' דאחז"ל דהי' פו"ר ו' בכרס אחד, וראיתי בשם הגה"ק האו"ת ז"ל החשבון דאיתא בילקוט דישראל כשתעבדו במצרים שעה א' שעה של הקב"ה ויומו הוא אלף שנים ע"ש, והנה הא דיומי הוא אל"ש היינו עם אשמורה א' כמ"ש כי אלף שנים בעינך כיום אתמול וכו' ואשמורה ומבואר בברכות ג' ע"א] דאשמורה הוא ג' שעות ואם ט"ו שעות הם אלף שנה א"כ שעה הוא ס"ו שנים וח' חדשים ולהילקוט דישראל עבדו במצרים שעה הוא ס"ו שכה וח' חדשים ואולם באמת הגזירה הי' ת' שכה ורק ריבוי העם השלים לשיעור שיעבוד, ולפי"ז הוצרכו לרבות ששה על אחד שבזה יושלם הת' שנה כי ו' פעמים ס"ח שנה וח' חדשים במכוון ת' שנה עכ"ד הנפלאים, והנה נודע דלכן שכר מצוה בהע"ל אע"ג דכ' ביומו תתן שכרו דיומו של הקב"ה הוא אלף שנים, והנה המפורשים כ' דלכן שלח יאע"ה דורון לעשו תק"נ בהמות שהי' ירא ממנו דלקח לעצמו ברכת עוה"ז ע"י הברכות ברמי' דבלא"ה ל"ה לו ברכת עוה"ז דשכר מצוה בהע"ל עי' לעיל פ' וישלח אות י'] והנה מבואר באות הקדום דלכן חי יאע"ה קמ"ז שנים לכפר על קמ"ז קללות דהצ"ח כבשים אינם באים לכפר על הקללות אלא לצרף עם שאר קרבנות שעולה מספר תק"כ לכפר על תק"כ בהמות ששלח יעקב לעשו לדורון, ולפי"ז א"ש הסמיכות ויפרו וירבו מאד היינו ו' בכרס אחד א"כ כשמע מזה דיותו של הקב"ה הוא אלף שנים ושכר מצוה בהע"ל כנ"ל, א"כ שפיר ירא יעקב מעשו על שלקח ברכת עוה"ז ע"י הברכות ברמי' ולכן שלח לו תק"כ בהמות לדורון לפייסו, א"כ באים הכבשים לצרף עם שאר קרבנות על תק"כ בהמות ששלח יעקב לעשו ולא לכפר על צ"ח קללות ולפיכך מוכרח יעקב לכפר בשנותיו כנ"ל ולז"א ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שכה לכפר על הקללות שעולה מספרם קמ"ז. ודו"ק והדבר נכון בס"ד:

ג) עי"ל הסמיכות וישם אותה יוסף לחוק עד היום הזה על אדמת מצרים לפרעה לחומש וכו' ויפרו וירבו ויחי וכו' ויקרבו ימי ישראל למות דהנה בתורת אהרן כ' לפ' על אדמת מצרים לפרעה לחומש דנתן להם יוסף זרע כדי שלא יהי' שני רעבון ועי"ז ויפרו וירבו דבשנת רעבון אסור לשמש מטתו עכ"ד והנה התוס' הקשו מלוי ששימש בשני רעבון ותי' הרא"ם דשימש לקיים מצות פו"ר והקשו הב"י א"כ אמאי לא שימש יוסף ותי' בישיע"ק דיוסף הי' בחו"ל ובחו"ל לא שמרו האבות את התורה עי' מזה לעיל פ' ויגש אות כ"ד] והנה הרמב"ן ז"ל כ' דלכן לקח יעקב ב' אחיות דבחו"ל לא שמרו את התורה, והכה איתא בזוה"ק עה"פ ויקרבו ימי ישראל למות וז"ל דיומא אתקריבו גבי מלכא בלא כסופא ולא דחי יומא מנייהו ע"ש, הרי דל"ה ליאע"ה שום חטא, ולפי"ז מובן הסמיכות וישם אותה יוסף לחוק עד וכו' על אדמת מצרים לחומש לפרעה א"כ לא יהי' שני רעבון ולכך ויפרו וירבו א"כ יקשה מלוי ועכצ"ל דשימש לקיים מצות פו"ר ויוסף הי' בחו"ל ובחו"ל לא שמרו את התורה א"כ לא עבר יאע"ה על איסור ב' אחיות, ולז"א ויקרבו ימי ישראל למות דהי' כל ימיו בלי חטא. והבן:

ד) ולפי הנ"ל יל"פ הפ' [פ' ויגש] ויולד ליוסף בארץ מצרים אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע וכו' דתיבת בארץ מצרים כמיותר, ולפי הנ"ל א"ש דהקדמונים הקשו איך נשא יוסף את אסנת הלא היתה מצרית ועכצ"ל דבחו"ל לא שמרו האבות את התורה וזש"א ויולד ליוסף בארץ מצרים בחו"ל אשר ילדה לו אסנת דבחו"ל לא שמרו האבות את התורה. והבן:

ה) עי"ל הסמיכות ויפרו וירבו ויחי וכו' וברש"י למה פרשה זו סתומה שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו, דהכה ראיתי בשם צדיק א' ז"ל לפ' דרש"י הנ"ל דנודע דיש ב' זמנים להגאולה אחד בעתה ואחד אחישנה אם יעשו בנ"י תשובה והנה זמן אחישנה לא הי' יכול יאע"ה לגלות דהא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים רק רצה לגלות הזמן של בעתה היינו אם לא יעשו בנ"י תשובה וכ' לא יגורך רע ע"כ לא רצה הקב"ה לשמוע שמדברים רע על בניו החשובים ונסתלקה ממנו השכינה, וכיון שנסתלקה השכינה שוב כסתם תמכו הקץ כי לא הי' עוד במדריגה גדולה לדעת הקץ ודפח"ח. והנה ענין מצות פו"ר הוא יען כי בנ"י חשובים מאוד אצל הקב"ה ע"כ חפץ שיפרו וירבו, וזש"א ויפרו וירבו מאד מפאת חשיבותם ונן ויחי וכו' פרשה זו סתומה שלא רצתה השכינה לשמוע שמדברים על בני' כנ"ל. והבן: ו) ויחי יעקב באמ"צ שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה ויקרבו ימי ישראל למות, ונ"ל עפי"ד הבל"ע לפ' הפ' ויהי ד' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדניו המצרי דהנה יש נסיון עושר ימי הצלחה ונסיון עוני ימי צער, ולז"א ויהי ד' את יוסף שד' הי' עמו כאשר ויהי איש מצליח ועמד בנסיון העושר, וכ"כ הי' ד' עמו ויהי בבית אדניו המצרי שהי' בימי צער כולם הי' שוים לטובה לעבוד את ד' ודפח"ח, והכה בבעה"ט כ' שיעקב לא חי שנים טובים בלא צער אלא כמנין ויחי היינו ל"ד שנים י"ז שנים משנולד יוסף עד שנמכר וי"ז שנים שהי' במצרים עם כל בניו וזהו ויחי יעקב ע"ש, והנה בזוה"ק כ' לפ' ויקרבו ימי ישראל וכו' וז"ל זכאה חולקי' דההוא בר כש דיומוי אתקריבו גבי מלכא בלא כסופא ולא דחי יומא מנייהו עכ"ל הרי שלא חסר ליאע"ה שום יום. וזש"א ויחי יעקב באמ"צ שבע עשרה שנה שלא הי' לו חיי נחת אלא ל"ד אלו ואע"ג שחי עוד שנים רבות, וזהו ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה ועברו רוב שנותיו בצער ואפ"ה עמד בכולם הן בנסיון העושר ימי הצלחה והן בנסיון העני ימי יגון ואנחה וזהו ויקרבו ימי ישראל דכולם קריבו גבי מלכא בלא כסופא ולא דחי יומוי מנייהו כדברי הזוה"ק. ודו"ק:

ז) ויהי וכו' ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו וכו' וקברתני בקברתם, ונ"ל דאיתא במדרש ויקרבו וכו' אמר לו הקב"ה חייך נטמן אתה ואין אתה מת וצ"ב, וכ' בתפ"י לפ' עפי"ד המדרש ויקרבו ימי ישראל למות דקרבו הימים לפני הקב"ה שימות יעקב ותמוה, וכ' דהכוונה דהא אמרה רבקה שיעקב ועשו ימותו ביום אחד ויען כי באבוד רשעים רנה לכן רצו הימים שימות עשו וע"כ בקשו מהקב"ה שימות ג"כ יעקב והוא ימות רק לפנים כי באמת יעקב לא מת, וזשיא מדכ' ויקרבו ימי ישראל למות שבקשו הימים שימות יעקב מזה כשמע שבטמן אתה ואין אתה מת כנ"ל ודפח"ח. והנה זקיני הגאון הר"ר העשיל ז"ל הקשה איך צוה יעקב לקבור אותו אצל אבותיו הלא הי' מבחר האבות ואין קוברין צדיק גמור אצל צדיק הקטן ממנו, ותי' דהא יעקב אבינו לא מת ואמחז"ל דגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם א"כ אברהם ויצחק נתגדלו ויעקב כשאר במעמדו דלא מת ע"כ ראוים להקבר ביחד ודפח"ח, וזש"א ויקרבו ימי ישראל למות דנשמע מזה דיעקב אבינו לא מת כנ"ל, ולכן אמר וקברתני בקברתם כדברי זקיני הג' הנ"ל. והבן:

ח) עיל"פ עפי"ד התפ"י דנשמע מויקרבו ימי ישראל למות דיאע"ה לא מת כנ"ל, והנה הא דאמר וקברתני בקברתם עכצ"ל משום דלא חטא באיסור ב' אחיות דאל"כ אין לקבור אותו אצל אבותיו, והטעם דלא חטא דנקרא אל כנודע, ובשפתי צדיקים כ' דלכן כקרא אל שהוא חי וקיים דיאע"ה לא מת. וזש"א ויקרבו ימי ישראל למות דנשמע מזה דיעקב לא מת א"כ לא חטא באיסור ב' אחיות דנקרא אל כנ"ל. ולכן אמר וקברתני בקברתם:

ט) עי"ל עפי"ד האלשיך הק' ז"ל דהי"ל ליעקב ב' כשמות יעקב וישראל וכשנזכר מיתה לא נזכר אלא לישראל דכ' ויקרבו ימי ישראל למות דכשמת יעקב נשארה בו ויעקב אבינו לא מת והמיתה היתה שנשמת ישראל נסתלקה ע"ש וזש"א ויקרבו ימי ישראל למות אבל יעקב לא מת א"כ נקרא אל ומותר בב' אחיות ולז"א וקברתני בקברתם שלא חטאתי:

י) ויהי ימי יעקב שני חייו וכו' ויקרבו ימי ישראל למות, ונ"ל דבתפ"י ז"ל כ' לפ' הפ' ויהי ימי יעקב שני חייו דהצדיק עובד את ד' ביום א' עבודה שהי' ראוי לעבוד בשנה והרשע עובד בשנה עבודה הראוי ליום, וזש"א ויהי ימי יעקב היינו שימיו הי' נחשבים כשני חייו כאלו הי' שנים ע"ש, וכ"ז ע"י הזכרת יום המיתה כמחז"ל דהוא העצה להתגבר על היצה"ר, וזש"א ויהי ימי יעקב שהימים הי' כשני חייו כנ"ל ע"י ויקרבו ימי ישראל למות דכל ימי ישראל הי' קרובים למות שנדמה לו בכל עת שיום המיתה קרובה אליו:

יא) ולפי"ז יל"פ המסורה אשר ילקטו יום יום ואותי יום יום ידרשון יום לשנה יום לשנה, דהנה איתא בספה"ק לפ' הפ' ואתם הדבקים בד' אלקיכם חיים כלכם היום רצ"ל אם האיש רוצה לדבק בהשי"ת ולעבדו בכל לב יחשוב בכל יום שאין לו לחיות רק יומא חדא ואזי יבא לדביקות השי"ת לעבדו עבודה תמה, וזש"א ואתם הדבקים בד' אלקיכם אם רצונכם לדבק בהשי"ת העצה חיים כלכם היום לחשוב בכל יום שאין לכם לחיות רק זה היום ודפח"ח, ובחינה זו הי' מורה לכו המן כי הי' מוכרחים ללקוט בכל יום ולא ביום אחד על יום מחר למען דעת שיחשוב האדם שאין לו לחיות רק יומא חדא, וזש"א אשר ילקטו יום יום זה מורה לנו ואותי יום יום, דרשון שצריך האדם לחשוב שאין לו בכל יום לחיות ולדרוש את ד' רק יומא חדא וממילא יבוא לדביקות השי"ת לעבדו עבודה תמה שיהי' נחשב יום לשכה יום לשנה דהעבודה של היום יהי' ראוי' לעבודה של שכה כנ"ל:

יב) ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה וכו' שים נא ידך תחת ירכי וכו'. ונ"ל עפי"ד הנועמ"ג ז"ל לפ' הפ' ואברהם זקן וכו' שים כא ידך תחת ירכי ופרש"י שיטול בידו המילה דלכאורה יקשה הא אחז"ל כל האוחז באמה וכו' א"כ איך אמר שים כא ידך תחת ירכי. אמנם הד"נ עפי"ד הירושלמי הובא בתוס' דבתנופת מנחת סוטה מביא כהן זקן שאין לו עוד תאוה. וזש"א ואברהם זקן לכן אמר שים נא ידך תחת ירכי ע"ש ודפח"ח, וזש"א ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שכה א"כ כבר הי' זקן ואין לו עוד חמדה וליוסף ל"ה עוד שום תאוה לאחר שעמד בנסיון באשת פוטיפר כמבואר בסה"ק ולכן אמר שים נא ידך תחת ירכי:

יג) ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ונ"ל עפי"ד חז"ל הובא ברש"י ויקרבו וכו' כל מקום שנאמר בו קריבה למות לא הגיע לימי אבותיו יצחק חי ק"פ ויעקב קמ"ז ע"ש. והנה בכתבי האר"י הק' ז"ל מבואר הטעם דלא חי יעקב כשנות אביו משום דשנות יעקב היו לכפר על צ"ח קללות שבמשנה תורה ומ"ט קללות שבתורת כהנים שהם קמ"ז והנה זקיני הג' ז"ל בעיר דוד הקשה הא מבואר ברש"י [פ' פנחס] דצ"ח כבשים של מוספים מכפרים על צ"ת קללות, וכ' לת' דעכצ"ל כד' החסד לאברהם דהכבשים מצטרפים לחשבון תק"כ בהמות שמקריבין ישראל בכל שנה לתקן על התק"כ בהמות ששלח יעקב לעשו אבל שנות יעקב היו שפיר לכפר על הקללות אכן כ' לדחות דברי החסד לאברהם דמבואר בהקדמונים דלכן שלח יעקב לעשו תק"כ בהמות משום שעשו הוא הבכור ללידה וחייב אדם בכבוד אחיו הגדול א"כ יפה עשה יעקב וא"צ על זה שום תיקון ע"ש אמנם הד"נ לפי השיטות דאזלינן בתר מחשבה ולא בתר לידה א"כ יעקב הוא הבכור דהמחשבה הי' על יעקב משל לשפופרת כנודע ולא עשה יפה עם הדורון ששלח לעשו וצריכים הכבשים לכפר ע"ז ושנות יעקב לכפר על הקללות. ונודע דאי אזלינן בתר מחשבה א"כ יוסף הבכור דהמחשבה הי' על רחל ולא על לאה והנה במדרש הקשה מדוע לא קרא לראובן הבכור ולפי הנ"ל א"ש דהא אזלינן בתר המחשבה א"כ יוסף הוא הבכור ולפי"ז מובן הפ' ויקרבו ימי ישראל למות וראה דלא יחי' כשנות אביו רק קמ"ז שנים לכפר על הקמ"ז קללות והכבשים לכפר על הדורון דלא יפה עשה יען שיעקב הבכור ולא עשו דאזלינן בתר מחשבה וממילא גם יוסף הבכור ולכן ויקרא לבנו ליוסף דהוא הבכור ודו"ק כי נחמד הוא בס"ד:

יד) והנה המפורשים כ' הטעם דחי יעקב קמ"ז שנים כדי שיהי' מכוונים שנותיו קמ"ז שנים כנגד קמ"ז מזמורים שבתהילים שעשה דהמע"ה כמבואר בירושלמי שבת פ' כל כתבי ובמדרש ועי' בבעה"ט דקמ"ז מזמורים הם נגד קמ"ז שנים של ואע"ה ועי' במעשה הרוקח ובברכת שמואל וביפ"מ מזה ולפי"ז י"ל דבר נכון בס"ד על הסמיכות הנ"ל ויפרו וירבו מאד ויחי יעקב וכו' ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה. דהנה אחז"ל שהי' פרים ורבים דהי' יולדות ו' בכרס אחד ועי' לעיל אות א' בשם האו"ת דהחשבון הוא דבנ"י נשתעבדו במצרים שעה של הקב"ה ויומו עם אשמורה הוא אלף שנה דיום הוא י"ב שעות ואשמורה ג' שעות ואם ט"ו שעות הם אלף שנה שעה הוא ס"ו שנים וח' חדשים וכיון שעבדו שעה של הקב"ה עבדו ס"ו שנה וח' שעות ע"כ הוצרכו לרבות ששה על אחד שבזה יושלם הת' שנה כי ו' פעמים ס"ו שכה והח"ח במכוון ת' שכה ודפח"ח וע"ש, והנה איתא במדרש דדהתע"ה נולד נפל ונתן לו אדה"ר שבעים שבה משנותיו כי הי' קצובים לו אלף שנים כיומו של הקב"ה שאמר לו ביום אכלך ממנו מות תמות ולא חי אלא תתק"ל שנים. ולפי"ז א"ש הסמיכות ויפרו וירבו היינו ששה בכרס אחד ונשמע מזה דיומו של הקב"ה הוא אלף שנים כנ"ל, א"כ הי' לו לאדה"ר לחיות אלף שנה ולא חי אלא תתק"ל שנים כי נתן ע' שנים לדהמע"ה שנולד נפל כנ"ל. וא"כ חיו יחי' דהמע"ה ויאמר קמ"ז מזמורים תהילים, ולז"א ויחי יעקב וכו' ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה כנגד מזמורי תהילים שיאמר דהמע"ה. ודו"ק וב"ה הדבר נחמד:

טו) ויקרא לבנו ליוסף וכו' אל נא תקברני במצרים ושכבתי וכו' וכ"ל עפי"ד הספורנו הא דאמר יאע"ה אל תקברני במצרים אפילו לפי שעה ע"ש והטעם י"ל דכמו שלא רצה להקבר במצרים שסופה להיות עפרה כנים כמחז"ל כן לא רצה להקבר לפי שעה דהא קיימ"ל דמת קונה כדי תפיסתו א"כ יקחו עפר מצרים עמו ואיתא במדרש הובא בארץ חמדה דבכל מקום שהי' עפר מצרים נעשה עפרה כנים לכן לא רצה להקבר אפילו לפי שעה. אמנם לפי המבואר בנזיר [סה ע"א] דהא דמת קונה תפיסתו דוקא בשוכב אבל לא ביושב וזוקף עי' בברית שלום א"כ מדוע לא יקבר לפי שעה בזקיפה ולא בשכיבה ואז לא יקחו עמו העפר, אולם הד"נ דהא מבואר בב"ב [ק"א ע"ב] דקבורה ע"י זקיפה זהו קבורת חמורים דלאדם הקבורה בשכיבה, וזש"א אל כא תקברני במצרים אפילו לשעה כנ"ל דאין ברירה לקבור בזקיפה וא"צ ליקח העפר כי ושכבתי הנני רוצה לשכוב ולא לזקוף. ודו"ק:

טז) ויקרא לבנו ליוסף וכו' ובאוה"ח הק' ז"ל מדקדק דתיבת לבנו כמיותר, ונ"ל עפי"ד הרמב"ן ז"ל פ' ויגש עה"פ כי שנים ילדה לי אשתי דכל בניו ל"ה כבניו אלא כבני פלגשים זולת בני רחל שלקח אותה מדעתו ע"ש, ובמדרש תמה מדוע לא קרא לבנו ראובן הבכור או יהודה המלך, ולז"א ויקרא לבנו ליוסף כי רק יוסף הי' בנו ממש כנגד ראובן ויהודה: יז) עי"ל דהמפורשים הקשו למה הטריח יאע"ה את יוסף בקבורתו הרי הי' מלך, אמנם י"ל לפי"ד הווי העמודים דלכן נקברו רק עצמות של יוסף בא"י ולא הבשר כי ג' שותפים באדם והעצמות באים מחלק האב והבשר מחלק האם וכיון דרק יעקב נקבר בא"י ולא רחל ע"כ נקברו רק עצמות יוסף ולא הבשר עכ"ד א"נ שפיר הטריח יאע"ה את יוסף שהרי הוא טובתו להקבר עצמותיו בא"י כי אם יעקב לא יקבר שם גם עצמות יוסף לא יקברו בא"י, וכ"ז נכון א"כ דיוסף הוא בן רחל אבל לפי"ד התרגום יונתן דביצירה הי' בן לאה רק בלידה הי' בן רחל א"כ אי נימא דאזלינן בתר יצירה הרי הוא בן לאה ולאה נקברה בא"י וא"כ אע"פ שיאע"ה לא יקבר בא"י מ"מ הבשר של יוסף צריך להקבר בא"י ואז ממילא העצמות ג"כ יהיו נקברים בא"י דכ"ז שיש בשר למת כש"כ שיש העצמות א"כ ל"ה לו ליעקב להטריח את יוסף המלך, אמנם באמת אמרינן דאזלינן בתר לידה, והכה מבואר לעיל דהרמב"ן ז"ל דבני לאה ל"ה כבניו אצל יעקב רק כבני הפלגשים, וזש"א ויקרא לבנו ליוסף שקרא אותו בנו א"כ עכצ"ל דהוא בן רחל א"כ אם יעקב לא יקבר בא"י גם יוסף לא יקבר שם הרי הוא טובתו של יוסף ג"כ לכן הטריחו וא"ל ונשאתני ממצרים. והבן:

יח) ויקרא לבנו ליוסף וכו' שים נא ידך תחת ירכי ועשית וכו' ונ"ל דהמדרש הקשה אמאי לא קרא לראובן הבכור או יהודה המלך. ונ"ל עפי"ד כ"ק מחו' הגה"ק במעגלי צדק ז"ל לת' קו' המפורשים על פרש"י דלכן אמר אאע"ה שים נא ידך תחת ירכי היינו המילה שהיתה חביבה עליו שהי' מצוה ראשונה שנצטוה עלי' א"כ אמאי אמר יאע"ה שים נא ידך תחת ירכי הלא אצלו ל"ה מצוה הראשונה, וכ' לת' דהא דאמר שים וכו' היינו במקום הגיד הנשה אשר על הירך דחביבה עליו שהוא מצוה ראשונה שנצטוה עליו למד"א דגה"נ נוהג בב"נ ע"כ אמר לישבע בנקיטת חפץ של מצות גיה"נ ודפח"ח. והכה מבואר [לעיל פ' ויגש אות כ"ב] דלכאורה יקשה איך חל איסור גיה"נ לב"כ הא התוס' הקשו דאין איסור גיד חל על אבמה"ח ותי' הישיע"ק דחל במפרכסת דמותר לישראל א"כ איך חל לב"נ. וכ' לת' עפי"ד התוס' דהא דס"ל למד"א דגיה"נ נאסר לב"נ היינו בני יעקב והי' להם דין ישראל ומפרכסת מותר לכן חל גיה"נ עש"ה. והנה כ"ק חז"ל הי"מ פ' וישלח כ' דהשבטים אכלו אבמה"ח של עוף דסברו דיש להם דין ב"נ ושיטת הרמב"ם דב"כ אינו מצווה על אבמה"ח דעוף ויוסף שהביא הדיבה סבר דיש להם דין ישראל ונאסר להם ע"ש דפח"ח, ולפי"ז מתו' קו' המדרש דלכן לא קרא את ראובן או יהודה דהא הם סברו דיש להם דין ב"כ א"כ לא נאסר להם גיה"נ כלל, א"כ א"א להשבע בנק"ח של גיה"נ, ולכן קרא את יוסף דהוא ס"ל דיש להם דין ישראל א"כ גיה"נ נאסר להם ע"כ שפיר ישבע בנק"ח דגיה"נ, וזש"א ויקרא לבנו ליוסף ולא קרא לראובן או יהודה כי אמר שים נא ידך תחת ירכי לשבע בנק"ח גיה"נ שהוא מצוה ראשונה שנצטווה עליו ולפי"ד השבטים לא נצטוה עליו כלל. ודו"ק והדבר נחמד בס"ד:

יט) עי"ל לפי"ד כ"ק חז"ל הנ"ל דהשבטים סברו דיש להם דין ב"כ ויוסף סבר דדין ישראל יש להם, ונודע דברי הירושלמי דס"ל לר"י דנדר ושבועה אינו חל על ב"נ [ועי' במל"מ ה' מלכים פ' ה'] וזש"א ויקרא לבנו ליוסף דלכן קרא אותו ולא את ראובן או יהודה כי אמר שים כא ידך תחת ירכי ופרש"י והשבע ועל ראובן או שמעון ל"ה חל השבועה לפי שיטתם:

כ) ויקרא וכו' ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים וכו' ונ"ל עפי"ד הספורנו דביקש שלא לקבור אותו אפילו לפי שעה, והנה מבואר לעיל אות י"ז] דאם ל"ה יאע"ה נקבר בא"י ל"ה יכול יוסף ג"כ להקבר בא"י אפילו עצמותיו בלבד א"כ החסד שיעשה יוסף עושה לעצמו ולא עבור אביו וגם אינו חסד של אמת בלא תשלום גמול דהא הרי הוא תשלום גמול כדי שיהי' עצמותיו נקברים בא"י אבל לזה הי' די אפילו אם הי' נקבר במצרים לפי שעה אפילו עד שיתעכל הבשר וליקח רק עצמותיו לא"י ולז"א ועשית עמדי חסד ואמת בלא תשלום גמול בזה שאל כא תקברני במצרים אפילו לפי שעה שיהי' בשרי ג"כ נקבר בא"י:

כא) שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים ובמדרש ד"א יעקב אמר שלא יפדו בי המצרים הם משתחוים לשה ואני נמשלתי כשה שנ' שה פזורה ישראל ובמצרים כ' אשר בשר חמורים בשרם ופטר חמור תפדה בשה הוי אל נא תקברני במצרים, ונ"ל דהנה הקדמונים הקשו איך אמר אאע"ה שים נא ידך תחת ירכי היינו המילה הא אחז"ל יד לאמה תקצץ וכ' לת' [לעיל פ' ויגש אות מ"א] דאיתא בנדה [י"ג ע"ב] שאמר שמואל לר"י אחוז באמתך והשתין ופריך הא כל האוחז באמה ומשתין כאלו מביא מבול לעולם ומשני שאני ר"י דקרי שמואל עליו אין זה ילוד אשה א"כ ה"ה אאע"ה שאמר לו הקב"ה שאני בורא אותך ברי' חדשה והי' כיציר כפיו של הקב"ה לכן שפיר הי' מותר לאאע"ה לאחוז באמתו ע"ש, א"כ יקשה איך אמר יאע"ה לאחוז באמתו אמנם הד"ב שהרי אחז"ל דיאע"ה לא מת ומבואר במפורשים דאע"ג דילוד אשה מוכרח למות יאע"ה לא הי' כילוד אשה אלא כיציר כפיו של הקב"ה, והנה זקיני הגאון בעיר דוד ז"ל הקשה על המדרש הנ"ל שחשש שיפדו אותו כי הוא כשה הלא אין פודין אלא בשה חי ותי' דהא יעקב לא מת, וזש"א שים כא ידי תחת ירכי דיעקב לא מת כנ"ל, ולז"א אל כא תקברני במצרים שלא יפדו עמו כיון שהוא חי. והבן:

כב) ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים ושכבתי עם אבותי וכו' ור"ל דלכאורה ל"ה חסד של אמת בלא תשלום גמול לפי"ד הווי העמודים דלכן נקברו עצמות יוסף בא"י כיון דאביו נקבר ג"כ בא"י דאביו נותן העצמות א"כ אם לא יקבר יעקב בא"י גם יוסף לא יקבר בא"י, אמנם הד"נ לפי"ד העדות ביהוסף דכיון דיאע"ה לא מת ל"ש לומר דהעצמות נותן האב וכמו שנקברו עצמות יעקב יקברו גם עצמות יוסף דהא יעקב לא מת ולא נחשב קבורתו קבורת עצמות ע"ש, והכה איתא במדרש ושכבתי וכו' דאמר הקב"ה אתה שוכב ואין אתה מת דיאע"ה לא מת, וזש"א ועשית עמדי חסד ואמת בלא תשלום גמול דעצמות של יוסף אין להם שייכות עם עצמות יעקב דאפילו אם יקברו עצמות יעקב בא"י ל"ש לומר שיקברו גם העצמות יוסף בא"י דיאע"ה לא מת, ולז"א ושכבתי וכו' שאני שוכב ואין אני מת. והבן: כג) ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם וכו' ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בא"כ בעוד, קברת ארץ לבא אפרתה ואקברה שם [ופרש"י דקאי לעיל על שאמר וקברתני בקברתם] ונ"ל דבזוה"ק הקשה איך צוה לקבור בא"י הא כ' ותבאו ותטמאו את ארצי ותי' בלקט יוסף דא"י אינה מוחזקת לנו ול"ה נקראת ארצי עכ"ד, והנה י"ל דא"י אי מוחזקת לנו או לא יהי' תלי' אי מתה רחל בחטא איסור ב' אחיות או ע"י קללת יעקב למי שגנב התרפים ורחל גנבם, דהנה בע"ז [נ"ג ע"ב] פריך הש"ס ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה הוא לנו ואא"א דשא"ש ומשני כיון דישראל עשו העגל גלי דעתייהו דניחא להו בע"ז ושליחותייהו קעבדו ע"ש, והנה המפ' הקשו הא אין שלד"ע ותי' דהכנענים עבדו בשיתוף וב"נ אינו מוזהר על השיתוף והיכי דשליח לאו בר חיובא יש שלד"ע, והנה המפו' הקשו על המדרש דמתה רחל בשביל קללות יעקב למי שגנב התרפים הא כוונתה הי' להציל את לבן מע"ז ושומר מצוה ל"י דבר רע ותי' דלבן עבד בשיתוף ולא הי' מוזהר על שיתוף עכ"ד והנה איתא ברמב"ן ז"ל דלכן לא קבר יאע"ה את רחל במערה שהי' בוש מאבותיו על איסור ב' אחיות כי לקח רחל אחר לאה ולפי"ז מובן הפ' ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם דא"י אינה מוחזקת ולראי' דא"י איכה מוחזקת ואני וכו' ואקברה שם ולא במהמ"פ כי מתה בשביל איסור ב' אחיות והי' בוש מאבותיו כי לא מתה בשביל קללת יעקב דשומר מצוה ל"י ד"ר דב"כ מצווה גם על השיתוף עי' רמ"א או"ח סי' קנ"ו דב"כ אינם מוזהרים על השיתוף אך מבואר בת' מע"צ ופמ"ג ובשא"פ ובנב"י ובשו"מ מ"ב ח"א סי' נא דב"נ מוזהרים על השיתוף] א"כ אא"ל דא"י מוחזקת לנו ואפ"ה אמר רחמנא ואשריהם תשרפון דיש של"ע דב"נ אינו מצווה על השיתוף כנ"ל דז"א דגם ב"נ מצווה על השיתוף, ועכצ"ל דמשו"ה תשרפון דא"י אינה מוחזקת לנו והוא של הכנענים והי' יכולים לאסור ולכן שפיר אני מבקש ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם כיון דא"י אינו מוחזקת לנו ודו"ק כי הדבר נכון בס"ד:

כד) ויאמר אנכי אעשה כדברך, ונ"ל עפי"מ שראיתי לפ' בשם צדיק א' ז"ל מש"א יוסף אנכי אכלכל אתכם ולמה לא אמר אני דהכוונה אנכי בכח אנכי שהוא כביכול שנקרא אנכי אכלכל אתכם ודפח"ח. וזש"א אנכי בכח אנכי הוא כביכול אעשה כדברך:

כה) עיל"פ ויאמר אנכי וכו' ויאמר השבעה לי דידוע דאין האדם יכול לעשות דבר בלתי עזר אלקי העומד לימינו, ונודע ד"ק של הה"ק הרר"מ מזלאטשיב ז"ל לפ' הפ' אנכי עומד בין ד' וביניכם דרצ"ל אנכי אם יחשוב האדם אנכי היא גבהות אזי עומד כעשה מחיצה בין ד' וביניכם ודפח"ח, ולזה כאשר שמע יאע"ה שאמר אנכי חשש שיש לו ח"ו גבהות ולא יעמוד השי"ת לימינו ע"כ צריך זריזות יתירה שיהי' יכול לקיים דבריו ע"כ אמר לו השבע לי וע"י השבועה יראה שהשי"ת יעמוד לימינו שלא יהי' לו גבהות שלא יעבור על השבועה:

כו) ויאמר אנכי אעשה כדברך ויאמר השבעה ויאמר לי וצ"ב ונ"ל דאיתא במדרש אנכי אעשה כדברך שג"כ אצוה להוליך אותי לקבורה לא"י, והנה הזוה"ק הקשה איך צוה יעקב לקבור אותי בא"י הא כ' ותבאו ותטמאו את ארצי שאסור לקבור מתי חו"ל בא"י ותי' דשאני יאע"ה דאמר לו הקב"ה אנכי ארד עמך שמת בנשיקה ול"ה בו טומאה אמכם בלק"י הקשה על יוסף דלא מת בנשיקה ותי' דסבר יוסף דא"י אינה מוחזקת לנו ולא נקרא עוד ארצי והטעם דא"י אינה מוחזקת לנו דאאע"ה עשה בארץ קנין הליכה ולב"נ ל"מ הקנין עי' בפר"ד מזה, והכה המפורשים הקשו מה פעל יעקב עם השבועה הלא פרעה יאמר לו שישאל על השבועה כמחז"ל סוטה [ל"ו ע"ב] שאמר לו פרעה שישאל על השבועה ע"ש אמנם לשיטת ר"י בירושלמי נזיר פ"ט ה"א דלב"ב ל"מ שאלה א"ש דהרי יוסף לשיטתו ס"ל דהי' להם דין ב"נ כנודע, וזש"א דכיון שאמר אנכי אעשה כדברך א"כ עכצ"ל דסבר דיש לו דין ב"נ כנ"ל, ולכן אמר לו יאע"ה השבעה לי דלא יהי' יכול לשאול על השבועה דלב"נ לא מהני שאלה והבן:

כז) ויאמר ליוסף הנה אביך חולה וכו' ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי נראה אלי ונ"ל דאח"ל ב"מ [פ"ז ע"א] עד יעקב ל"ה חולשא אתא יעקב ובעי רחמי והוי חולשא שנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חולה ע"ש, ומובן הענין שביקש יאע"ה חולשא עפי"ד האלשיך ז"ל לפ' הפ' תהלים עון יחשוב על משכבו דע"י שהוא חולה ושוכב על משכבו מתעורר לעשות תשובה על עונותיו ודפח"ח, ונודע דברי הבנ"י ז"ל דלכן מועיל תשובה הגם שהוא חוץ לשכל האנושי כי גם העונש על החטא הוא ג"כ למעלה משכל האנושי כידוע קו' הרמב"ם ז"ל כיון שהקב"ה יודע עתידות שיחטא האדם א"כ ליכא בחירה וכ' לת' כי לא מחשבותי מחשבותיכם והוא למעלה משכל האנושי ע"כ מקבל הקב"ה שבים ודפח"ח, [עי' לעיל פ' בראשית אות כו] והנה אחז"ל דלכן נקרא הקב"ה שדי דבשעת בריאת העולם רצתה הארץ להתרחב ואמר לה הקב"ה די וכ' בתפ"י דה"ט דהארץ רצתה להתרחב כי חשבה שלא יחטא האדם ולא ימות ואשה תלד בכל יום כמו לעתיד ותקטין הארץ להכיל יושבי' אבל הקב"ה היודע עתידות ידע שיחטא האדם וימות ושלא תלד אשה בכל יום ע"כ אמר די שאין מהצורך להתרחב ודפח"ח, וזש"א ואחר ליוסף הנה אביך חולה וכו' ואחז"ל עד יעקב ל"ה חולשא ואתא יעקב ובעי רחמי והוה חולשא והי' יוסף כמתמה על צורך החולשא ולזה אמר לו יעקב אל שדי נראה אלי בשם שדי שאמר לעולמו די שיודע עתידות כנ"ל א"כ מועיל תשובה כנ"ל, ולכן הוה חולשא והבן ונכון בס"ד:

כח) ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי כראה אלי וכו' ולעיל כ' וישתחו ישראל על ראש המטה וברש"י על שמטתו שלימה ולא הי' בה רשע ונ"ל דהנה פליגי חז"ל דחד אמר אני את דכא אשכון וח"א אתי דכא, ואמר הגאון רש"ק ז"ל דאלו ואלו דברי אלקים חיים דאם הדור זכאין אזי משרה הקב"ה שכינתו למטה והיינו את דכא אבל אם הדור אינם ראוים להשרות שכינתו בתוכם אז הקב"ה מגביה את הצדיק שהוא עניו למעלה והיינו אתי דכא ודפח"ח [עי' לעיל פ' כח אות י"ד] וזש"א וישתחו ישראל על ראש המטה שלא הי' רשע כנ"ל, ולכן אמר אל שדי נראה אלי היינו את דכא ולא אתי דכא שהדור הי' ראוים שתשכון שכינה הק' למטה:

כט) ולפי"ז יל"פ הפ' פ' ויגש כי לגוי גדול אשימך שם אנכי ארד עתך רצ"ל לגוי גדול אשימך שם שיהי' צדיקים כמ"ש במדרש פ' לך א"כ יהיו ראוים שתשכון השכינה למטה. ולז"א אנכי ארד היינו למטה עתך להיות עתך היינו את דכא ולא אתי דכא. והבן:

ל) ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי נראה אלי וכו' ונתתי את הארץ הזאת לזרעך ונ"ל דאחז"ל שדי שאמר לעולמו די שלא תתפשט יותר וכתבו הקדמונים דמזה נשמע דמאמצעיתו מארץ ישראל נברא העולם דאי מצדדים הרי לא הי' יכולה להתפשט יותר כמובן. וכבר כ' הקדמונים דלכן נברא העולם מאמצעיתו היינו ארץ ישראל דבזכות תרומה ובכורים וכו' נברא העולם שהמה מצות התלוים בארץ כמבואר במדרש בראשית, ולא ס"ל כמד"א בהבראם בזכות אברהם נברא עולם אלא כמד"א בהבראם בה"א היינו אות ה"א נברא העולם, והנה בשל"ה הק' ז"ל הקשה איך נתן לנו הקב"ה את א"י וכי דינא הוא שאם אחד נתן מתנה ליטלה ממנו הרי כבר נתן ארץ כנען לאוה"ע ותי' דכ' בהבראם בה"א נברא העולם וה"א לשון קלילא דלית בי' ממשא כמבואר במדרש ע"כ יכול הקב"ה לחזור [עי' לעיל פ' לך אות מ"ו] וזש"א אל שדי וכו' א"כ מדנקרא שדי נשמע דמאמצעיתו מא"י נברא עולם בזכות תרומה וכו' ולא בזכות אברהם ובה"א נברא העולם כנ"ל, ע"כ יכול הקב"ה לחזור, ולכן ונתתי את הארץ הזאת לזרעך. והבן והדבר נכון בס"ד:

לא) ולפי הנ"ל דמדנקרא הקב"ה שדי נשמע דמאמצעיתו היינו מא"י נברא העולם, יל"פ הפ' ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי נראה אלי וכו' ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל וכו' ואקברה שם ופרש"י שאמר להצדיק עצמו על שמטריחו לקבור בארץ ולא עשה כו לאמו ע"ש, דהנה בכתובות [קי"א ע"א] פליגי חז"ל אם מתי חו"ל חיים לעתיד או לא ואיכא מד"א שאינן חיים שנאמר נותן כשמה לעם עלי' וכו' וכ' בכד הקמח דלאו למימרא שאינן חיים כלל אלא יעמדו תחילה בא"י לפי שא"י הוא נקודה אמצעית וממנה נברא העולם כי כל דבר אמצעי הוא תוקפו ועיקרו של דבר וכשם שהקדים א"י לבריאה כן הקדים לתחייה, וכ"ז למד"א דהעולם מאמצעיתו נברא אבל למד"א דמצדדים נברא ולא נברא א"י תחילה א"כ ודאי נותן כשמה לעם עלי' הוא כפשוטו דרק מתי א"י יעמדו ולא מתי חו"ל כי מהיכא תיתי לומר שא"י יקדים לתחי' כיון שלא הקדימה בבריאה ע"ש והובא דבריו ביד אבישלום ודפח"ח. והנה יאע"ה לא רצה להקבר במצרים מפני כמה טעמים שסופה להיות עפרה כנים ועוד טעמים כמשאחז"ל וכ"ז שייכים ביאע"ה ולא ברחל א"כ למד"א דגם מתי חו"ל יעמדו לתחייה רק מתי א"י יעמדו תחילה א"כ אין ליוסף להתרעם על יעקב שלא קבר את רחל בא"י דהא גם מחו"ל תעמוד לתחייה וזש"א ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי נראה אלי, א"כ כשמע דעולם מאמצעיתו היינו מא"י נברא כנ"ל, א"כ גם מתי חו"ל יעמדו לתתייה, ולכן אמר ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל וכו' ואקברה שם כי לה אין נפמ"נ שגם מחו"ל תעמוד לתחייה. ודו"ק וב"ה הדבר נכון:

לב) ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים לי הם אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי וכו' ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד קברת ארץ לבוא אפרתה, ונ"ל דלכאורה יש להעיר איך אמר יאע"ה אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי שיהי' במספר השבטים הא איכא למד"א דיעקב נקרא אל שכמו שהקב"ה נקרא אחד שמושל על י"ב מזלות ועם הקב"ה הכולל הם מנין אחד כמ"כ יעקב עם י"ב שבטים מספרם אחד, וכ' בשל"ה הק' ז"ל דלכן כשחשב שנאבד יוסף ונעשה הסתרה בבנין שלמטה ירא שמא נסתר ג"כ בנין שלמעלה ע"כ וימאן להתנחם ע"ש, א"כ איך הרבה יאע"ה מספר השבטים שיהי' י"ד ואינם מכוונים למספר אחד ועכצ"ל דס"ל ליעקב דלא נקרא אל. והנה הראשונים הקשו איך נשא יאע"ה ב' אחיות ותי' דהי' כקרא אל ע"כ הותר לו ב' אחוות. וברמב"ן ז"ל כ' לת' דלא שמרו האבות את התורה בחו"ל רק בא"י ולכן מתה רחל קודם ביאתה לארץ דאם היתה בארץ הי' איסור ב' אחיות, וזש"א אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהי' לי דמותר לו להוסיף מספר השבטים דלא נקרא אל ולזרא ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל וכו' בעוד קברת ארץ לבוא אפרתה כדי שלא יהי' איסור ב' אחיות ואם הי' נקרא אל הלא לא הי' איסור ב' אחיות אפילו אם באתה רחל לא"י ולמה מתה בדרך לכן שפיר הוסיף מספר השבטים. ודו"ק: לג) ועתה וכו' אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהי' לי וכו' ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל וכו ואקברה שם, ונ"ל דהנה הקדמונים כ' דלכן לקח יאע"ה ב' אחיות שהי' קודם מתן תורה אע"ג דאאע"ה קיים את כל התורה וצוה ג"כ את בניו די"ל דקאי על יצחק לבדו ולא על יעקב דבני בנים אינם כבנים עי' בעיר דוד מזקיני הגאון ז"ל אות של"ד דפח"ח, א"כ אי נימא דבני בנים כבנים חטא יאע"ה באיסור ב' אחיות והנה הרמב"ן ז"ל כ' דלכן לא קבר יאע"ה את רחל בא"י במערת המכפלה שהי' בוש שנשא רחל באיסור ב' אחיות, והנה איתא בכתובות [ע"ב ע"ב] אשה שמקללת יולדיו של בעל בפניו תצא שלא בכתובה אמר ר"י אמר שמואל לא תימא בפניו ממש אלא אפילו במקללת יולדיו בפני מולידיו וסימנך אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהי' לי ופרש"י דבני בניו כבניו ע"ש, וזש"א אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהי' לי דבני בנים הרי כבנים א"כ עבר יאע"ה על איסור במה שלקח את רחל ולז"א ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל וכו' ואקברה שם ולא במערה שהי' בוש מאבותיו שלקח את רחל באיסור. והבן ונכון בס"ד: לד) עי"ל עפ"י הנ"ל ועפי"ד הרמב"ן ז"ל דלכן מתה רחל בדרך שלא תבוא לא"י באיסור ב' אחיות כנ"ל, וזש"א או"מ כרו"ש יהי' לי דבני בנים הרי הם כבנים. ולכן ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל וכו' בדרך בעוד קברת ארץ לבוא אפרתה ולא נכנסה לא"י כדי שלא יעבור יעקב על איסור דבני בנים הרי הם כבנים ונצטוה הוא ג"כ מאאע"ה. והבן:

לה) עי"ל דהנה קדוש זקיני מאוה"ג מליסא ז"ל בנח"י העיר על דברי האלשיך הק' ז"ל הא דאמרה לאה הפעם ילוה לי אישי כי ילדתי לו שלשה בנים היינו שיהי' נקברים יחד במערת המכפלה ע"ש, א"כ כיון דאמר יאע"ה אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי הרי המה שלשה שבטים עם בנימין א"כ הרי הי' מהראוי שרחל תהי' נקברה עמו ביחד ע"ש שכ' דבר נחמד אמנם הד"נ לפי"ד התרגום יב"ע דיוסף נוצר במעי לאה וניתן למעי רחל הרי יש ללאה ג"כ חלק בהשני שבטים אפרים ומנשה דהא ליצירה יוסף הוא בן לאה לכן שפיר יש לה קדימה להקבר עם יעקב, והנה באיל המלואים כ' לפרש הפ' ותלד בן ותאמר אסף אלקים את חרפתי וכו' ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ד' לי בן אחר רצ"ל דבאמת יוסף הי' ליצירה בן לאה ורק העולם לא ידעו ע"כ ביקשה מהשי"ת ליתן לה בן אחר שיהי' בן ליצירה וללידה, וזש"א ותלד בן ותאמר אסף א' את חרפתי שהעולם יאמרו שיש לי בן אבל באמת אינו בן ליצירה לפי"ד התרגום הנ"ל ע"כ ביקשה יוסף ד' לי בן אחר שיהי' בן ממש ליצירה וללידה ולכן נולד בנימין ודפח"ח, א"כ מבואר דהא דביקשה רחל שיהי' נולד לה עוד בן אחר יען כי יוסף הי' בן לאה ליצירה אבל אם ל"ה בן לאה כלל ל"ה מבקשת עוד בן אחר ול"ה מתה דכל מיתתה היתה ע"י ותקש בלדתה ועי' בנזה"ק של"ה כשלם עדיין ימי' אך כי בעת הלידה האשה בסכנה ואז השטן מקטרג לכן מתה ע"ש והנה איתא בספרי דלכן מתה בדרך ולא באפרת דהדרך הי' גבול בנימין ואפרת גבול יהודה ועיין ברמב"ן ז"ל, וכ' המפורשים הטעם [זולת הטעם שתהא נקברת בחלק של בנה] יען כי בנימין הי' לו חלק במיתתה כנ"ל ע"כ מתה בחלקו על הדרך, וזשיא אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי א"כ יקשה קו' זקיני הגאון ז"ל למה לא נקברה רחל במערת המכפלה כנ"ל ועכצ"ל יען כי יוסף הי' במעי לאה כנ"ל, ולז"א לראי' י הי' במעי לאה ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בדרך א"כ נשמע דיוסף נוצר במעי לאה דאל"כ ל"ה מבקשת עוד בן כנ"ל, ולכן ואקברה שם ולא במערת המכפלה. ודו"ק כי נחמד הוא בס"ד: לו) עי"ל דהנה איתא ב' טעמים שלא נקברה רחל במערת המכפלה א) באלשיך הק' ז"ל שאמרה לאה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים כי אמרה זה לענין קבורה שתקבר עם יעקב ולא רחל ע"ש, ב) ברבינו בחיי כי מתה רחל בדרך ולא הי' יכול להוליכה למערת המכפלה מפני טורח הילדים וכבד מקנה כי איך יניחם בדרך וילך שם ואלו הי' מוליכם עמו לא הי' מגיעים שם רק בימים רבים ומפני זה אמר כי מתה עלי רחל בדרך ע"ש והנה זקיני מאוה"ג מליסא ז"ל הקשה על טעם הראשון שהרי יאע"ה אמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי א"כ גם לרחל יש ג' שבטים בנימין אפרים ומנשה א"כ עכצ"ל כטעם השני, וזש"א אפרים ומנכשה כראובן ושמעון יהיו לי א"כ אא"ל כטעם הראשון אלא כטעם השני ולז"א ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך ויען שמתה בדרך לכן ואקברה שם בדרך ולא במערת המכפלה:

לז) עי"ל דאיתא הטעם שאמר יאע"ה אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי כדי להפיס את יוסף על שמתה אמו ע"י קללת יעקב שמי שגנב התרפים לא יחי' ורחל גנבתם, והנה המפורשים הקשו איך אפשר לומר שמתה בשביל זה הא שומר מצוה ל"י דבר רע וכוונתה הי' לשמים שלא יעבוד לבן ע"ז, ותי' דלא עביד אלא בשיתוף כמ"ש אלקי אברהם ואלקי אבי כחורי והכה בע"ז [כ"ב ע"ב] פריך הש"ס ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה הוא לנו ואין אדם אוסר דש"ש ומשני כיון דעשו ישראל את העגל גלי דעתייהו דניחא להו בע"ז ושליתותייהו קעבדי ע"ש, והנה המפורשים הקשו הא אין שליח לדבר עבירה ותי' דהכנענים לא עבדו אלא בשיתוף וב"נ אינו מוזהר על השיתוף ובמקום שהשליח אינו בר חיובא אמרינן יש שלד"ע, א"כ מבואר דאי נימא דב"נ אינו מצווה על השיתוף שפיר י"ל דא"י מוחזקת לנו ואפ"ה הי' הכנענים יכולים לאסור כנ"ל, אבל אי נימא דב"כ מצווה על השיתוף א"כ א"א לה' כנ"ל ויקשה שוב קו' הש"ס הא אאדשא"ש והיינו מוכרחים לומר דא"י אינו מוחזקת לנו ע"כ הי' הכנענים יכולים לאסור דשלהם הוא, והנה בפר"ד וכ"ק תותז"ל בי"מ הקשו איך קבר יעקב אע"ה את רחל בדרך שלא במקום ביה"ק ואינו שלו ותי' דא"י מוחזקת לנו ושלו היתה ע"ש, וזש"א אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי לפייס על שמתה רחל דל"ה מצוה בהגניבה דב"כ אינו מצווה על השיתוף כנ"ל, א"כ שפיר י"ל דא"י מוחזקת לכו ואפ"ה אמרה תורה ואשריהם תשרפון כנ"ל, ולז"א ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל וכו' ואקברה שם בדרך אפרת כיון דא"י מוחזקת לנו כנ"ל. ודו"ק וב"ה הוא דבר נכון:

לח) עי"ל הפ' הנ"ל דהנה הראשונים הקשו איך אמר יאע"ה אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ליטול בא"י חלקו של יוסף פי שנים שהוא הבכור הא כ' לא יבכר, אמנם א דקיי"ל המציל מן הנהר וכו' הרי הוא שלו ומבואר במדרש דהים נס בזכות יוסף שנס מאשת פוטיפר א"כ בלעדי יוסף ל"ה בנ"י ניצולים ול"ה להם א"י ע"כ שפיר הרשות ביד יעקב לבכר. אמנם כ"ז למ"ד ויבא הביתה לעשות מלאכתו מלאכתו ממש אבל למ"ד לעשות צרכיו נכנס אלא שנראה לו דמות דיוקנו של אביו ופירש א"כ לא נקרע הים בזכותו [כמש"א הה"ק מזידוטשוב ז"ל לפ' ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר דנודע דיוסף זכה למלכות יען שנטר את הברית באשת פוטיפר ואחז"ל דבא לעשות צרכיו ונראה לו דמות דיוקנו של אביו ופירש וזש"א ויקנאו בו אחיו ואמרו מדוע יזכה למלכות הלא אביו שמר את הדבר שלא יכשל ודפח"ח] והכה זק' ז"ל בחנוכת התורה כ' לפ' המדרש וירא את העגלות ראה עגלת צב שיביאו הנשיאים למשכן כמד"א שש עגלות צב מיד ותחי רוח יעקב אביהם וראה שיוסף עדיין בצדקו, דהנה אי' בשבת [מ"ט ע"ב] דהל"ט מלאכות דגבי שבת הם כנגד מלאכה מלאכתו שבתורה ומספקא לן שם אי והמלאכה היתה דים מן המנין דקאי על רידוד הטסים לא עב ולא דק והא דכ' ויבא הביתה לעשות מלאכתו אינו מן המנין דאתי' כמד"א לעשות צרכיו נכנס או ויבא הביתה וכו' הוא מן המנין כמ"ד מלאכתו ממש והמלאכה היתה דים אין מן המנין דפי' שלימא עבידתא, והכה איתא במדרש דאמרו הנשיאים יתנדבו ישראל ומה שיחסר אנו ממלאים וכשראו שהמלאכה היתה דים דשלים עבידתא התנדבו הם שש עגלת צב, ולפי"ז מובן המדרש דכאשר ראה יעקב שהנשיאים יביאו שש עגלת עכצ"ל דוהמלאכה היתה דים פי' דשלים עבידתא ואינו מן המנין וע"כ ויבא יוסף הביתה לעשות מלאכתו הוא מן המנין וכמ"ד מלאכתו ממש לכן אמר עוד יוסף בני חי שעדיין עומד בצדקו עכ"ד ודפח"ח, והכה איתא במדרש דשש עגלת צב שהביאו הי' כנגד ששה אמהות שרה רבקה רחל לאה בלהה זלפה א"כ גם השפחות הי' נשי יעקב שנתגיירו וה"ה הבנים בני יעקב ולא בני השפחות ומגיע להם חלק בא"י כשאר הבנים. והנה מבואר בספרי דלכן מתה רחל בדרך ונקברה שם ולא מתה באפרת ולהקבר שם יען שהדרך הי' בגבול בנימין ואפרת בגבול יהודה ע"כ מתה בדרך כדי להקבר בגבול בנימין ועי' ברמב"ן ז"ל, וכ"ז נכון אי בני השפחות כבני יעקב ומגיע להם חלק בא"י אבל א"כ דאין להם חלק בא"י א"כ ממילא ניתוסף חלקם של בני לאה ורחל ומגיע לחלק בנימין גם אפרת כמובן ולא הי' לרחל למות בדרך רק באפרת ומדמתה בדרך נשמע שגם לבני השפחות מגיע חלק בא"י, ולפי"ז א"ש המשך הפ' ועתה וכו' אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ויכול לבכר יען שהוא כמציל מן הנהר דבזכותו נקרע הים דלעשות מלאכתו נכנס והוא מן המנין והמלאכה היתה דים דשלים עבידתא והנשיאים הביאו שש עגלת צב כנגד ששה אמהות דגם השפחות מנשי יעקב, ולראי' ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בעוד קברת ארץ לבא אפרתה ולא מתה באפרת כי לבני השפחות מגיע גם כן חלק בארץ ישראל דגם השפחות נשי יעקב. ודו"ק והדבר נחמד בס"ד:

לט) עי"ל לפי הנ"ל דכיון דהים נקרע בשביל יוסף לכן שפיר אמר יאע"ה אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי והנה נודע דהא דלא נקרע הים בשביל התנאי שהתנה הקב"ה דהרי לא הי' עוד נשלם הזמן דאא"ל דהגלות התחיל משנולד יצחק דהא כ' בארץ לא להם וא"י מוחזקת לכו, ומבואר לעיל בשם הספרי דלכן מתה רחל בדרך שהי' הדרך גבול בנימין ושתקבר בחלקו עי' ברמב"ן ז"ל, והכה בפר"ד ומוחז"ל בי"מ הקשו איך קבר בדרך שלא הי' ביה"ק הא הוי של הכנענים ותי' דא"י מוחזקת לכו. וזש"א אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי דהים נקרע בשביל יוסף דהי' קודם הזמן דא"י מוחזקת לנו כנ"ל, ולראי' דא"י מוחזקת ואני וכו' מתה עלי רחל בדרך כדי שתקבר שם א"כ נשמע דא"י מוחזקת לכו. ודו"ק:

מ) עי"ל דמבואר בהוריות [ו' ע"ב] דאפרים ומנשה ל"ה ב' שבטים לכל דבר דכ' על שם אחיהם יקראו בנחלתם לנחלה הוקשו ולא לדבר אחר והקשה בתכלת מרדכי כיון דנתנה הבכורה ליוסף מהראוי שיהי' ב' שבטים לכל דבר, ותי' דבאמת לא נטלה הבכורה לגמרי מראובן כיון דבמעשה הלידה הי' הוא הבכור ויוסף הי' בכור רק במחשבה שהי' סבר שהיא רחל ועיקר הוא המעשה ע"ש, ואחז"ל דלכן מתה רחל קודם לאה על שדיברה לפני לאה אע"פ שהיתה צעירה, והנה איתא בנח"ק בשם רבינו אפרים ז"ל דלאה ורחל היו תאומות ולאה היתה קודמת ללידה ורחל ליצירה [עי' לעיל פ' ויצא אות כ"ח] וזש"א אפרים ומנשה וכו' על שם אחיהם יקראו בנחלתם ונשמע דעיקר הוא הלידה כנ"ל, ולראי' ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל על שדיברה לפני לאה דנשמע מזה דאזלינן בתר הלידה ולא בתר מחשבה דאל"כ הרי היתה לאה צעירה מרחל. והבן:

מא) עי"ל עפי"ד הבנין אריאל עפרש"י אפרים וכו' אע"פ שנתחלקה הארץ למספר גלגלותם וכו' לא נקראו שבטים אלא אלו ע"ש, דנפמ"נ דבקראו שבטים דאיתא בריש [פ' יש נוחלין] גמירי דלא כליא שבטא דכ' אני ד' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כלותם ובא ברכה זו להבטיחן שלא יכלו ב' שבטים אלו ועכ"פ ישאר א' משבט מנשה וא' משבט אפרים ודפח"ח, והנה בתכלת מרדכי [פ' תבא] הביא לפרש הפסוק הנ"ל אני ד' וכו' עפמ"ש חז"ל מדכ' אם לא יגיד והקרי לו יגיד דהבע"ד צריך לתבוע העד להעיד וזהו לו יגיד ואז אם לא יגיד ונשא עונו ואם יבא השטן לקטרג שזה חטא ומגיע לו עונש מיתה א"ל הקב"ה הבא עדים שמים וארץ ואין רוצין להעיד כיון שהשי"ת בעצמו אינו תובעם להעיד, וזש"א אני ד' לא שניתי ששניתי את תיבת לא דהכתיב הוא באל"ף לתיבת לו בוא"ו דאזלינן גם בתר הקרי ועי"ז אתם בני יעקב לא כליתם ודפח"ח, והכה איתא במדרש יקר בעיני ד' המותה לחסידיו קשה לפני הקב"ה לגזור מיתה על הצדיקים אלא שמראה להם מתן שכרן לעוה"ב ותובעים מיתה בפיהם ותמיה דהא גם מרע"ה ביקש לחיות דיפה שעה אחת בתשובה וכו', וכ' בתכלת מרדכי לת' דבשעה א' מבקשים הצדיקים למות טרם שמתיישבים בדעתם ואח"כ חוזרים בהם אבל כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ע"ש, ועי' בבעה"ט פ' ויקרא דכיון שהגיד א"ח ומגיד ילפינן ג"כ מהקרי דכ' אם לא יגיד וכו' דהכ' הוא לא באל"ף והקרי בוא"ו לומר אם לו יגיד פעם אחת שוב לא יגיד אינו יכול לחזור ע"ש, ולפי"ז מה נעים יהי' ההמשך אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי דלא כליא שבטא דכ' אני ד' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם שאזלינן בתר הקרי אם לי יגיד והקב"ה אינו תובעם כנ"ל, ולראי' דאזלינן גם בתר הקרי ואני בבאי מפדן מיתה עלי רחל מטעם הנ"ל דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד דאזלינן בתר הקרי היינו לו בוא"ו דאם לו הגיד שוב לא יגיד דא"י לחזור, א"כ כיון דאזלינן בתר הקרי שפיר כתברכו דלא כליא שבטא. ודו"ק והדבר נחמד בס"ד:

מב) ועתה וכו' אפרים ומנשה וכו' ומולדתך וכו' מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך וכו' ואקברה שם, ונ"ל לפי"ד קדוש זקיני החוו"ד ז"ל הובא [לעיל פ' לך אות י"ז] דחשיבות הזקן על הצעיר יען שמאמינים בהשארת הנפש ע"ש דפח"ח, וגם מבואר בסה"ק דענין קבורתו של מת לפי כבודו ג"כ הטעם כיון דיש השארת הנפש כנודע, והנה הא דנתן יאע"ה קדימה לאפרים ומנשה מאחיהם שנולדים יען כי הזקן משובח. והכה מבואר ברבינו בחיי ז"ל דיעקב התנצל דלכן לא קבר את רחל לפי כבודה יען כי מתה על הדרך והי' קשה לטלטל עצמם עם הילדים והמקנה [עי' לעיל אות ל"ו] וזש"א אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו על שם אחיהם יקראו בנחלתם דכיון שיש השארת הנפש הזקן משובח מהצעיר ע"כ לאפרים ומנשה הקדימה לאחיהם, א"כ כיון דאיכא השארת הנפש יקשה מדוע נקברה רחל בדרך ולא לפי כבודה ולז"א ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך דכיון שמתה בדרך הי' לפני הכרח ואקברה שם כדברי הרבינו בחיי ז"ל. וקצרתי והבן:

מג) עיל"פ דהמפורשים הקשו איך אמר יאע"ה אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ליקח חלקו של יוסף פי שנים הא א"י הוה ראוי ואין בכור נוטל בראוי, אמנם בתו"מ להח"ס ז"ל כ' עפי"ד הרשב"ם פי"נ בשם ר"ח דבכור בן בכור נוטל גם בראוי א"כ א"ש דיוסף הי' בכור בן בכור דיאע"ה קכה הבכורה מעשו, והנה הריב"ש הקשה הא הוה דבשלבל"ע מכירת הבכורה, אמנם מבואר לעיל [פ' תולדות אות ל"ו] לפי"ד הקצה"ח סי' של"ב סק"ו דבשכר פעולה קונה דבשלבל"ע וכאן הוה שכר פעולה דאמר הלעיטנו דל"ה מלוה דאמרינן אין לשכירות אלא לבסוף ומתורץ ק' הריב"ש ע"ש, וכנודע דברי זקיני המהרש"א ז"ל דאי אמרינן אין לשכירות אלא לבסוף א"כ נתקדשה רחל קודם לאה דל"ה מלוה השכר עבודה של ז' שנים. והכה מבואר במדרש דלכן מתה רחל בשביל שאיחר יעקב נדרו וכ' הקדמונים דלכן מתה רחל ולא לאה שרחל היתה אשתו הראשונה כנ"ל, וזש"א אפרים ומנשה וכו' דיוסף הוא בכור בן בכור דאין לשכירות אלא לבסוף כנ"ל, ולראי' דאין לשכירות אלא לבסוף אמר ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל דמזה כשמע דאין לשכירות אלא לבסוף כנ"ל ודו"ק כי נכון הוא בס"ד:

מד) ויאמר מי אלה וכו' אשר נתן לי אלקים בזה בילקוט [הובא בפרח לבנון] שיאמרו בנ"י זה אלי ואנוהו, וכ"ל דברש"י פי' דלא רצה לברכם שראה שיצאו ירבעם ואחאב וכו' מהם ע"ש אמנם מבואר בסנהדרין [ק"ד ע"ב] לי גלעד וכו' שכלם יעשו תשובה ויתוקנו לע"ל ע"ש, והכה זקיני הגאון ז"ל בחנוכת התורה אות ק"ע כ' לפ' המדרש מה יפית בלולב ומה נעמת בתשובה דר"י ס"ל בסוכה [ל"ו ע"ב] דלולב צריך אגד דכ' זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות רב סבר דא"צ אגד וצ"ל דס"ל דזה אלי לומר שהי' מראין אותו באצבע, והנה איתא ב' טעמים למה כהו עיני יצחק א' שלקח שוחד מעשו ב' מפני שהציץ בשכינה, והכה איתא במדרש שהשטן שואל להקב"ה האיך מקבל שבים הא הוי כמקבל שוחד והשיב לו הקב"ה שישראל המה בנים ואב מבנו מותר לקבל שוחד א"כ לפי"ז אא"ל דכהו עיני יצחק משום שוחד דהא אב מבנו מותר ועכצ"ל מפני שהציץ בשכינה, וזש"א המדרש מה יפית בלולב כלומר כאותו מד"א דלולב צריך אגד משום דכ' זה אלי ואנוהו ולא כמד"א דזה אלי שהי' מראין באצבע דאסור להסתכל פני השכינה דהא כה עיני יצחק על שהציץ בשכינה ולא שקיבל שוחד דאב מבנו מותר. ולזה מה נעמת בתשובה דמועיל דאב מבנו מקבל שוחד עכ"ד דפח"ח, וזש"א ויאמר מי אלה שאינם ראוים לברכה כנ"ל, ולזה אמר לו יוסף בני הם אשר נתן לי אלקים שהמה בני בזה שיאמרו על הים זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות, ונשמע מזה דהקב"ה מקבל שבים כנ"ל א"כ ראוים המה לברכה דגם ירבעם ואחאב וכו' יעשו תשובה ויתוקנו לע"ל. והבן:

מה) עי"ל עפי"ד היפ"ת דלכן היו אמותינו עקרות דנולדו בנים צדיקים כמו פנינים יקרים שקשה להשיגם, ומבואר בילקוט דאסכת איילונית ועקרה היתה ונפקדה בזכות זה היינו שיאמרו בנ"י זה אלי כנ"ל. וזש"א ויאמר מי אלה אם המה צדיקים ולז"א אשר נתן לי אלקים בזה בזכות זה דהיתה איילונית כנ"ל לכן בודאי המה צדיקים כנ"ל:

מו) המלאך וכו' יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם יצחק, ונ"ל בדרך צחות דאם קוראים לנער שם הקודש אז יכול המלאך לברך אותו אבל אם מחליפים שם אברהם וכמו כן שם יצחק בשם אוה"ע אז אין ביכולת המלאך לברך כי הלא בשם הקודש לא יזכר ולא יפקד ושם הזר לא יזכור המלאך וא"כ חסר ברכתו, ואלה הדברים אשר הזהיר יאע"ה המלאך וכו' יברך וכו' אבל רק בתנאי ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם ויצחק אם נקראים בשם האבות הקדושים. והבן:

מז) ויקח יוסף את שניהם את אפרים בימינו משמאל ישראל ואת מנשה בשמאלו מימין ישראל ויגש אליו וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על ראש מנשה וכו' כי הוא הבכור ויש לדקדק על כפל הלשון וישלח וישת, ונ"ל עפיד"ק של הה"ק מהר"ם מרומינוב ז"ל לפ' הפ' וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו כי האבות הק' בכל מצוה הי' אבריהם רצים מעצמם לעשות רצון קונם משא"כ עתה בעקידה שבאמת ל"ה רצון השי"ת שישחוט את יצחק לכן לא רצה היד לשחוט רק הוא חשב שמצוה הוא לכן כ' וישלח ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו שהי' מכריח בכפי' את ידו ליקח את המאכלת לשחוט את בנו עכדה"ק והכה באמת רצה יאע"ה לשות ימינו על מנשה כי הוא הבכור אבל כיון שהי' רצון הקב"ה שיתן ימינו על ראש אפרים לכן לא רץ ימינו מעצמו על ראש מנשה והי' מוכרח לשלוח ידו בכפי', אבל מיד התבונן כי בטח אין זה רצון השי"ת שישים ימינו על ראש מנשה דלכן לא רץ ידו ע"כ שם ימינו על ראש אפרים וזש"א ויקח יוסף וכו' וישלח ישראל את ימינו דלא רץ ימינו מעצמו לעשות כרצון יוסף וכרצון ישראל לשום על ראש מנשה אלא הי' מוכרח לשלוח את ידו בכפי' ע"כ התבונן שאין זה רצון השי"ת לכן וישת על ראש אפרים הגם והוא הצעיר כי ראה שכן רצון השי"ת. והבן: שוב ראיתי בייט"ל מכ"ק תוחז"ל כעין דברינו ע"ש דבה"ק:

מח) ויאמר ישראל אל יוסף הנה אנכי מת וכו' ואני נתתי לך שכם וכו', ונ"ל עפי"ד החיד"א ז"ל לפ' הפ' [פ' ויגש] ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך. דהנה האלשיך ז"ל כ' דהא דאמחז"ל יעקב אבינו לא מת דהי"ל ב' נשמות גדולות יעקב ישראל וכשנזכר מיתה נזכר אצל שם ישראל ולא אצל שם יעקב דכ' ויקרבו ימי ישראל למות ויאמר ישראל הנה אנכי מת והענין כי נשמת יעקב נשארה בו והמיתה הי' שנשמת ישראל נסתלקה ואם הי' מת אחד מבניו או שהי' רשע שנקרא מת הי' יעקב הולך לגיהנם כנודע דחז"ל בודאי גם בחינת יעקב הי' מת אבל כשכל בניו חיים ואין רשע גם אחד מהם אזי נשארה נשמת יעקב ולא ימות ב' מיתות בחי' יעקב ובחי' ישראל רק ימות פעם אחת בחינת ישראל, וזש"א אמותה הפעם דימות רק פ"א בחינת ישראל אחרי ראותי את פניך כי עודך חי שאתה בחיים וגם בחינת צדיק ולא בחינת רשע שנקרא מת ודפח"ח והכה הקדמונים ז"ל הקשו הא מגיע להשבטים ח"ו עונש מיתה שגנבו את יוסף ומכרו אותו, וכ' ביד אבישלום לת' דהרי אחז"ל סנהדרין [פ"ה ע"ב] דגונב איש ומכרו ועדיין הנגנב ברשותו פטור והרי מכרו את יוסף בשכם וא"י מוחזקת לנו מאבותינו ושכם מוחזקת מאבותינו ליוסף עכ"ד [עי' לעיל פ' וישב אות ט"ז] וזש"א ויאמר ישראל אל יוסף הכה אנכי מת דייקא שם ישראל מת ולא שם יעקב, כי ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך א"כ שכם שלך הוא ולא מגיע מיתה להשבטים כנ"ל, א"כ לא מגיע לי גיהנם ולזה ימות רק ישראל ולא יעקב. ודו"ק והדבר נכון בס"ד:

מט) אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי ופרש"י ז"ל מיד האמורי מיד עשו שעושה מעשה האמורי, ונ"ל דהראשונים הקשו הלא יעקב ועשו חלקו עצמן בנחלת ב' עולמות יעקב כטל עוה"ב ועשו עוה"ז א"כ מה לו ליעקב לנחלת עוה"ז, וראיתי בשם מרן הרי"ם ז"ל לת' דהי' מקח טעות דיעקב חשב הגם שהוא עשו בטח יעשה ג"כ איזה מצות ויהי' חלקו של עוה"ב ליעקב ע"כ נותן לו חלקו של עוה"ז אבל ראה שעשו אינו עושה שום מצוה ואין לו חלק לעוה"ב א"כ הוה מק"ט לכן לקח יאע"ה גם כחלת עוה"ז ודפח"ח, וזש"א אשר לקחתי מיד אמורי וכו' ופרש"י מיד עשו שעושה מעשה האמורי א"כ אין לו חלק לעוה"ב והוה מקח טעות ע"כ לקחתי בחרבי ובקשתי. והבן: (אמרתי להעתיק כאן את דברי כ"ק מו"ח הגה"ק מ' משה יוסף ט"ב ז"ל שהי' אב"ד דפה"ק אוהעל יע"א וז"ל קדשו):

נ) ויקרא יעקב וכו' האספו ואגידה לכם וכו' בש"ס פסחים [כ"ו ע"א] אמרינן ביקש יעקב לגלות את הקץ לבניו ונסתלקה שכינה הימנו אמר ח"ו יש פסול במטתי כאברהם שיצא ממנו ישמעאל וכו' אמרו לו בניו שמע ישראל וכו' אמרו כשם שאינך בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד פתח יעקב ואמר בשכמל"ו אמרו רבנן היכא נעבד כאתרי' לא אמרו משה לא כאמרי' אמרו יעקב התקינו לאמרו בחשאי, ויל"ד טובא א) מאי טעמא אמרו יעקב ולא אמרו משה ב) מה תקנה יש לאמרו בחשאי אם יש גנאי באמירתו הלא לפני הקב"ה הכל גלוי והיותר קשה מה גנאי יש באמירת בשכמל"ו ג) מפני מה נסתלקה שכינה הימנו כיון שבאמת היו כלם צדיקים ואין לומר כדי שלא יודע לעולם קץ הגאולה שע"י שנעלם אנחנו מחנים בכל יום שיבוא א"כ אמאי טעה יעקב אע"ה לומר שח"ו יש פסול במטתו וכי לא ידע תיכף שכן הוא הדבר, ונלע"ד דהנה ידוע דעיקר עבודת השי"ת הוא שיהי' בכל לבבך ובכל נפשך וכמי שאמרו בגמ' אפי' הוא נוטל את נפשך וכמו ששמעתי שפעם אחת אמר אאזז"ל הי"מ בליל יו"כ קודם כל נדרי רבש"ע גלוי וידוע לפניך שאני סביר ומקבל עלי שאפי' אם לא ישאר ממני מאומה ואפי' לא אראה בנחמות ציון וירושלים רק שיתגדל כבוד מלכותך מהרה ויתגדל ויתקדש שמך בעולם וזה הוא עיקר מס"נ וכל העבודה יהי' רק למען לעשות נ"ר לפניו ית"ש ולא לבקש שום הנאה לא בעוה"ז ולא לעוה"ב ולא לימות המשיח ורק עיקר הבקשה על ימות המשיח יהי' כדי שיתגדל ויתקדש שמי בעולם, והנה איתא במפורשים הטעם שנעלם הקץ שבשביל שאנחכו מחכים בכל עת ורגע על ביאת המשיח עי"ז יכולים להחזיק באמונה שאלו הי' יודעים תיכף בשעת הגלות שימשך זמן רב כזה מי יודע אם היו יכולים להחזיק באמונה ורק הבטחון והקווי לישועה בכל עת ורגע זה הוא הנחמה ועי"ז יכולים להחזיק בתורת אלקינו אך כ"ז אם ישראל אינם במדרגה גדולה אבל באיש שעובד ד' באמת עד שהגיע לגדר מעלת העבודה הנתבאר לעיל שאינו מכוון כלל להנאת עצמו ורק כוונתו למען כבודו ית"ש לאיש כזה יכולים לגלות קץ הגאולה שאיש כזה אינו מתרשל עי"ז מעבודתו ולזה ידוע שכמה צדיקים גדולים היו בעולם שאמרו שיודעים קץ הגאולה, וזה שאמרו בגמ' ביקש יעקב לגלות את הקץ וכו' אמר ח"ו יש פסול במטתי שהבין תיכף שאילו היו צדיקים גדולים שלא יפלו מעבודתם בשום אופן למה נסתלקה שכינה הימנו שלא יוכל לגלות ולזה אמרו לו שמע ישראל ד' אלקינו רצ"ל בין שמתנהג עמנו במדת ד' שהוא רחמים ובין במדת חלקינו שהוא דין ד' אחד רצ"ל כ"ז אנחנו יודעים בטח שזה הוא חסד גמור ואין אנו הגורמים מה שנסתלקה מתך השכינה ולזה אמר יעקב בשכמל"ו דידוע שיש הכרה שמכיר אחד את חבירו הכרה גמורה ע"י שראה אותו ויש הכרה לאיש שלא ראה אותו מעולם אבל עכ"פ יודע שיש בעיר ההוא איש אחד ששמו ראובן וכך הוא מעשיו והנה האיש הזה לא כיכר לו גוף האיש רק ע"י שמו ומעשיו ניכר לו האיש הזה, והכה כמו כן בזמן שישראל הם ברום המעלה כמו במתן תורה אשר עין בעין נראה אלינו ד' ונתגלה כבוד מלכותו עלינו אז מכונה כאילו אנחנו מכירים את מלכותו בעצמו אבל בזמן הגלות שבעוה"ר אינו כיכר כבוד מלכותו רק ע"י פעולותיו כיכר כבוד מלכותו וזה מכונה רק שם כבוד מלכותו, וז"ש יעקב בשכמל"ו רצ"ל אפי' בזמן הגלות שלא יהי' ניכר רק שם גם אז יהי' כבוד מלכותו לעולם ועד, וז"ש יעקב שלא בשביל בניו נסתלקה שכינה הימנו כי המה במעשיהם היו באמת צדיקים ורק בשביל הדורות היוצאים, וז"ש רבנן היכא נעביד נאמרי' לא אמרו משה רצ"ל בימי משה שניכר כבוד מלכותו לכל העולם אשר עין בעין נראה להם ד' זה הי' מדרגה קטנה לומר בשכמל"ו כלומר שניכר כבוד מלכותו רק ע"י שם, לא נאמרי' אמרו יעקב רצ"ל שבימי יעקב קודם מתן תורה אשר עדיין לא נתגלה כבוד מלכותו ורק ע"י פעולותיו כיכר כבודו ית"ש אז הי' צריך לומר אבל אנן מה נעביד כיון שבאמת אנחנו בגלות המר הזה אשר כבר אמר דהמע"ה למה יאמרו הגוים אי' כא וכו' ולזה התקינו לומר בחשאי שבאמת חרפה לומר בקול רם להודיע לכל שרק ע"י שמו כיכר כבוד מלכותו ית"ש שמביא הגמ' המשל מבת מלכים וכו' שאין נאה לבת מלכים לאכול מאכל עב וגס כמו כן הי' נאה לישראל שיתגלה מהרה כבוד מלכותו עלינו כמו בשעת מתן תורה וכי"ר שיתראה במהרה בתפארת עוזך וכו' והבן עכדה"ק דפח"ח:

נא) ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני, ונ"ל דאחז"ל אל יהרהר אדם ביום וכו' א"כ לשמור את הב"ק תלי' במחשבה, והנה נודע דברי קדוש מרן הרי"ם ז"ל לפ' הפ' [פ' צו] צו וכו' וברש"י אין צו אלא זירוז אר"ש ביותר צריך הכ' לזרז במקום שיש חסרון כיס, דהנה לכל האברים עשה הקב"ה כים שיהי' עצה להנצל מרע כי להלשון יש כיס היינו השפתים שלא לדבר מה שאסור וכן לעינים יש כים לסגרם וכן לאזנים כמש"א חז"ל שאם ישמע דבר שאינו הגון יכוף אלי' לתוכו, אולם להמחשבה אין שום כיס כי המחשבה שוטטת באדם בכל עת והעולה מכפר על המחשבה, ולז"א גבי עולה צו שצריך האדם זירוז ברב כח יען כי לא עשה לו הקב"ה עזר שיהי' כיס להמחשבה כי המחשבה היא במוח במקום שיש חסרון כיס ודפח"ח, א"כ מבואר דלהנצל ממחשבה רעה תלי' בכח האדם כי לא עשה הקב"ה כיס להנצל כנ"ל וזש"א ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני שזה שאתה ראשית אוני הוא ע"י כחי כי לא הי' לי כ"ס לעזר. והבן:

נב) ראובן וכו' אז חללת יצועי עלה בשבת [נ"ה ע"ב] אר"ש וכו' כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה וכו' ובאבני שהם מדקדק דמשמע יען שאומר ששמו ראובן ע"כ לא חטא דלא הול"ל רק ראובן לא חטא, ונ"ל דהנה בפר"ד ד"א כ' דלשיטות דפילגשים הם בלא קידושין א"כ בלהה פילגש יעקב אינה אשת יעקב וקיי"ל דנושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו וה"ה פילגש אביו א"כ לא חטא ראובן כלל ע"ש, והנה מבואר [לעיל פ' חיי אות י"ח וי"ט ופ' ויצא אות ל"ו] דהא דאמרינן דפילגשים בלא קידושין היינו למ"ד דכתובה אינה מן התורה אבל למד"א כתובה מה"ת שפיר י"ל דפילגשים היינו בקידושין בלא כתובה ונשים בכתובה ולפי"ז חטא ראובן דהא בלהה היתה אשת יעקב ע"י קידושין, והכה אחז"ל כתובות [י' ע"ב] מאי אלמנה על שם מנה ופריך אלמנה דכ' באורייתא מא"ל ומשני דכ' על שם העתיד דמתקני רבנן לאלמנה חכה ובתוס' שם רצו לומר דאי נימא דכתובה מה"ת שפיר י"ל דכ' בתורה אלמנה ע"ש מנה דכתובה מה"ת ע"ש והנה אחז"ל ברכות [ז' ע"ב] ותקרא שמו ראובן מאי ראובן אמרה לאה ראו מה בין בני לבן חמי בן חמי ערער על הבכורה ובני לא ערער וכ' רש"י וז"ל ראו מה בין בני לבן חמי וכו' על שם העתיד קראה שתו עכ"ל, וזש"א כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה דהא שמו נקרא על שם העתיד כנ"ל א"כ שפיר י"ל דכתובה דרבנן וכ' אלמנה על שם העתיד דמתקני רבנן מנה כנ"ל, א"כ כיון דמה"ת גם אשה בלא כתובה אא"ל אשה בכתיבה ופילגשים בקידושין בלא כתובה דהא מה"ת גם אשה בלא כתובה א"כ עכצ"ל דאשה בקידושין ופילגשים בלא קידושין א"כ לא חטא ראובן דבלהה ל"ה כלל אשת יעקב כנ"ל. ודו"ק: נג) ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני ופרש"י אוני כחי וצ"ב, ונ"ל דאחז"ל סנהדרין [ק"ב ע"א] דתפסו הקב"ה לירבעם בבגדו וא"ל חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע א"ל מי בראש א"ל בן ישי בראש אי הכי לא בעינא, וכ' ביריעות שלמה בהקדמה לפ' דיש טועים ואומרים שאם הקב"ה הי' משפיע להם שפע קדושה היו ג"כ ככל הצדיקים אבל דבריהם הבל כי אדם צריך להתקדש בכל כחו להיות הוא המתחיל ואח"כ יעזור לו השי"ת בכח אלקי ממעל וזש"א לו הקב"ה לירבעם חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע שתהא צדיק כמותו וע"ז שאל מי בראש היינו מי הי' בראש כח אלקי הי' בראש או כח בן ישי ע"ז השיב בן ישי בראש שכחו הי' בראשונה ואח"כ עזר לו השי"ת ואמר ירבעם אי הכי לא בעינא עכ"ד דפח"ח וזש"א ראובן בכרי אתה שאתה הוא בכרי כי לא הי' לי בנים זרים ר"ל מקודם והוא ע"י כחי וראשית אוני ופרש"י אוני כחי רצ"ל שכחי הי' בראשית ולא כח אלקי הי' בראשית דקודם צריך האדם להתחיל ואח"כ עוזר לו הקב"ה. והבן: נד) ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני וכו' אל תותר ופרש"י אל תרבה ליטול כל היתרונות הללו שהיו ראויות לך, ונ"ל דהכה הראשונים הקשו איך נטל יעקב הבכורה מראובן ונתן ליוסף הלא כ' לא יוכל לבכר ותי' דהרי אחז"ל כי עם כל שבט ושבט כולד תאומה וראובן שהי' טיפה ראשונה א"כ התאומה נולדה תחילה משל לשפופרת הנכנס ראשון יצא אחרון ואם הולכים אחר הלידה א"כ ל"ה ראובן בכור גמור והי' יכול יאע"ה לבכר את יוסף עי' בלקי' וזש"א ראובן בכרי אתה אבל לא בכור גמור כי כחי וראשית איני א"כ כיון שהי' טיפה הראשונה ל"ה בכור אלא ליצירה ולכן אל תותר שלא יטול הראוי ליקח לבכור כפרש"י דליכא איסור דלא יבכר כיון שאינו בכור גמור:

נה) ראובן בכרי אתה וכו' אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה ונ"ל דבמעשה ה' כ' הטעם שנטלו מראובן הבכורה שלא יטול פי שנים דישראל נמשלו לכוכבים וכמו שכוכבים נחלקו לי"ב חלקים בממשלותיהם כמ"כ נחלקו בני יעקב לי"ב חלקים ואלו הי' ראובן נוטל ב' חלקים הי' י"ג חלקים ע"כ נטלו ממנו הבכורה ע"ש, ונודע דברי הגה"ק מהר"ש מאוסטרפאליא ז"ל לפ' הפ' [פ' וישלח] וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר דהכוונה דח"ו לא שכב ראובן אצל אשת אביו רק כשאביו רצה להזדקק לה בא ראובן וילך דרך שם ועי"ז לא הי' יכול יעקב לשמש עמה, וזש"א וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו דאביו קאי על וישכב ואז הלך ראובן לבלבל את יעקב למנוע התשמיש יען כי נמשלו בניו לי"ב כוכבים שלא יהי' י"ג בנים וזהו ויהיו בני יעקב שנים עשר שיהיו י"ב ולא י"ג [ובזה כ' לפ' מחז"ל דמעשה ראובן נקרא ולא מתרגם דהתרגום מפרש ואזל ראובן ושכיב עם בלהה לחינתא דאבוהי א"כ מבואר דס"ל דשכב עם בלהה ולז"א דנקרא ולא מתרגם ענ"ד דפח"ח וזש"א ראובן בכרי אתה וכו' ואפ"ה אל תותר שלא יקח ב' חלקים כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה כדי שלא יהי' לי י"ג שבטים רק י"ב כנגד הכוכבים, א"כ אא"ל ליתן לך ב' חלקים שלא יהי' י"ג חלקים כי הכוכבים נחלקו רק לי"ב חלקים. והבן:

נו) מדרש פליאה בשעה שאמר הקב"ה למשה הן קרבו ימיך למות אמר משה א"כ יחי ראובן ואל ימות [וברש"י, שלא יזכר לו מעשי בלהה] ונ"ל דהנה בדורש לציון הקשה איך לקח אאע"ה פילגש לשיטת הרמב"ם דהבא על הפנוי' בלא קידושין לוקה א"כ כמ"כ יקשה איך לקח יאע"ה את בלהה לפילגש אמנם כתבנו [לעיל פ' חי' אות י"ט] בב' אופנים א) לשיטת רש"י דפילגש היינו בקידושין בלא כתובה ב) דהי' מלך ושיטת הרמב"ם ז"ל דמלך מותר בפילגש ע"ש א"כ כמ"כ י"ל על יאע"ה שלקח הפילגש בקידושין או שהי' מלך כנ"ל, והנה מבואר בפר"ד דאי אמרינן דפילגש היינו בלא קידושין אז לא חטא ראובן כלל דהא לא היתה בלהה כלל אשת יעקב הרי מבואר דא"נ דיעקב הי' מלך ומותר בפילגש אפילו בלא קידושין א"כ י"ל דלא נתקדשה בלהה ושפיר לא חטא ראובן דל"ה אשת אביו אבל א"כ דל"ה מלך ואסור בפילגש בלא קידושין ואז עכצ"ל דנתקדשה א"כ חטא ראובן במעשה בלהה, וידוע דברי הזוה"ק דיעקב ומשה כחדא אזלי משה מלגאו ויעקב מלבר א"כ אי יעקב אע"ה הי' מלך ה"ה מרע"ה הי' מלך וכן להיפך והכה מבואר במגלה עמוקות לזקיני ז"ל דלכן מת מרע"ה ולא בא לא"י כי רצה לעבר השנים כמ"ש אעברה נא והי' מלך ואין מושיבין מלך לעבר השכים משום חיילותיו כמבואר בסנהדרין [י"ח ע"ב] ועי' לעיל פ' בראשית אות י"ט] ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל בשעה שאמר הקב"ה למשה הן קרבו ימיך למות יען דיש לו דין מלך א"כ ה"ה יאע"ה הי' מלך והי' מותר ליקח פילגש בלא קידושין א"כ י"ל דבלהה לא נתקדשה לו והיתה מותרת לראובן דל"ה אשת אב לכן אמר מרע"ה יחי ראובן ואל ימות על מעשה בלהה דהיתה מותרת לו. ודו"ק כי נחמד הוא בס"ד:

נז) מדרש פליאה בשעה שרצה יעקב לברך את ראובן אמר איני מקרבך ואיני מרחקך עד שיבא משה דכ' ביה ומשה עלה אל אלקים כשבא משה וקיבל את התורה בשבת אמר יחי ראובן ואל ימות [הובא בדמשק אליעזר] ונ"ל דהראשונים הקשו איך לקח יאע"ה את בלהה וזלפה שהיו ב' אחיות [דרחל ולאה לקח עפ"י הדיבור] אמנם י"ל דהא היו רק פילגשים ולקח אותם בלא קידושין וגם לא נבעלה לשם קידושין לשיטת הראב"ד דליכא לאו דל"ת קדשה וא"כ ל"ה כלל איסור אחות אשה דל"ה אשת יעקב, וכ"ז ניחא אי נימא דהאבות קיימו את התורה אבל א"כ דלא קיימו את התורה והי' להם דין ב"נ ולב"נ בבעילה תלי' מלתא א"כ היתה בלהה אשת יעקב ואסורה לראובן דאשת אב אסורה גם לב"נ כמבואר בפר"ד ע"ש, והנה בשמכה לחמו בדרוש לשבועות הקשה איך ניתנה התורה בשבת והא קיי"ל באו"ת והוא מתשובת ריב"ש סי' ת"מ דאסור ללמוד דבר חדש בשבת ואין לך דבר חדש כמו נתינת התורה, ותי' שם עפי"ד המדרש דישראל אמרו נעשה ונשמע עד שלא שמענו כבר קיימנו דהאבות קיימו את התורה דהי' להם דין ישראל א"כ למדו כל התורה ול"ה עוד אצלם דבר חדש ע"ש. ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל שאמר יעקב איני מקרבך ואיני מרחקך עד שיבא משה דכ' בי' ומשה עלה אל אלקים כשבא משה וקיבל את התורה בשבת ועכצ"ל דהי' להאבות דין ישראל ושמרו את התורה כנ"ל א"כ לא נתקדשה בלהה לכן יחי ראובן ואל ימות שלא חטא במעשה בלהה דל"ה אשת אב. ודו"ק:

נח) שמעון ולוי אחים במדרש אחים הייתם לדינה בשכם ולא הייתם אחים ליוסף בהמכירה ובפני דוד מהחיד"א ז"ל מדקדק דמשמע יען שהייתם אחים לדינה להרוג כל זכר בשכם מדוע לא הייתם אחים ליוסף שלא למכרו ותמוה איך תלי' זב"ז, ונ"ל דהרמב"ן ז"ל הקשה למה הרגו כל זכר בשכם וכי מה חטאו בני העיר וכ' בפני"פ ז"ל לת' כיון ששינו שכם וחמור ואמרו ואת בנותם נקח לכו וכו' דהיינו שיקחו בע"כ ואמרו עוד מקניהם וקנינם וכו' לנו הם הרי הי' כוונתם לגזול מהם הבנות וקנינם, וב"כ חייב על מחשבה רעה כמש"כ התוס' קידושין [נ"ט ע"ב] לכן הרגו כל זכר ע"ש, ואיתא בסה"ק דלכן מכרו חת יוסף כדי שיתעורר לעשות תשובה על לשה"ר שדיבר עליהם והנה מבואר [לעיל פ' ויגש אות ל"ב] דלכן מהני תשובה ול"א כיון דנדחה נדחה כי האדם יעמוד עם גופו ביחד לתחה"מ א"כ הוא בע"ת גמור ובע"ח גמור לכ"ע אין נדחין, ומבואר עוד שם דה"ט דיעמוד הגוף ג"כ לתחה"מ כיון דגם אצל העונש מרכיב הקב"ה הגוף עם הנשמה ביחד לענוש אותם כמחז"ל א"כ כש"כ דירכיב הגוף עם הנשמה לעמוד לתחה"מ דמדה טובה מרובה ממדת פורענות עש"ה, והנה בפני"פ פ' ויצא כ' דהא דמרכיב הקב"ה הגוף עם הנשמה לענוש אותם זהו בישראל דאין נענש על מחשבה רעה אבל בב"נ דנענש גם כן על המחשבה הרעה דן הקב"ה את הנשמה בלא הגוף הגם דהנשמה לא עשתה מעשה רק במחשבה הא ב"כ נענש גם על המחשבה ודפח"ח והנה כ"ק תוחז"ל בי"מ כ' דהשבטים סברו דיש להם דין ב"נ לכן אכלו אבמה"ח של עוף דלא נאסר לב"כ לשיטת הרמב"ם ז"ל, ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל שמעון ולוי אחים אחים הייתם לדינה להרוג כל זכר יען דב"נ נענש על המחשבה כנ"ל, א"כ לא יעמוד הגוף לתחה"מ וגם לא מהכי תשובה לב"כ א"כ מדוע לא הייתם אחים במכירת יוסף דאין לומר דכוונתכם הי' שיעשה תשובה הא לפי דעתכם ל"ת תשובה לב"נ כלל. ודו"ק והדבר נכון בס"ד. נט) בסדם אל תבא נפשי וכו' אחלקם ביעקב וכו' [ופרש"י בסדם זה מעשה זמרי וכו' שאמרו למשה בת יתרו מי התירה לך אל יזכר שמי וכו' אחלקם ביעקב אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון כדי שיהי' נפוצים] ונ"ל ההמשך דיאע"ה אמר בסדם אל תבא נפשי כי לא הי' הצדק עם זמרי דצפורה נתגיירה כמ"ש השפ"ח, אולם יקשה הא מרע"ה הי' כהן דאסור בגיורת, אמנם הד"נ לפי"מ שהביא בשמנה לחמי בשם ביר"ג פ' בלק דמרע"ה לא הי' נחשב לכהן כי לא שימש בכהונה רק ז' ימים בז' יתי המילואים וגדולה לז' ימים לא נחשב לכלום והראי' דהא כל השבטים העמידו מושלים חוץ משבט שמעון דאמר יאע"ה אחלקם ביעקב שיהיו סופרים וכו' כנ"ל] ואפ"ה כ' וימלוך זמרי בתרצה ז' ימים והי' משבט שמעון אלא עכצ"ל דגדולה לז' ימים כלא נחשב ע"ש, וזש"א בסדם אל תבא נפשי שאין הצדק עם זמרי דצפורה נתגיירה והיתה מותרת למשה שלא הי' כהן דל"ה רק ז' ימים וכלא נחשב ולראי' דגדולה לז' ימים כלא נחשב אחלקם ביעקב וכו' שיהיו עניים וסופרים ומלמדים ולא מישלים ואפ"ה מלך זמרי ז' ימים אלא עכצ"ל דגדולה לז' ימים כלא נחשב. ודו"ק:

ס) יהודה אתה יודוך אחיך, ונ"ל בדרך צחות שיאע"ה מובחר שבאבות צופה ומביט עד סוף כל הדורות ובפרט מה שיהי' בדור האחרון קודם ביאת המשיח ע"כ הורה לנו שלא יאמר אדם כי טוב לו לפרוש ח"ו מד' ותורתו ולהתנהג כעכו"ם ועי"ז ימצא חן בעיניהם וינצל מכל דבר רע, כי ידע שעי"ז לא ייטב מעמדו ואפילו הוא מחלל שבת בפהרסי' ח"ו והוא כעכו"ם לכל דבר עכ"ז ישנאו אותו בתכלית השנאה ואפילו אם ח"ו המיר דתו קוראים עליו שם יהודי, וזה שאמר יאע"ה יהודה אתה על כל אופן ואופן ולא מהני לך שום עצה ותחבולה אצל אוה"ע שתמיד יאמרו עליך יהודי אתה, אבל אין אני חפץ ביהודים כזה. כי לא באלה חפצתי רק מגמתי וחפצי שיודוך אחיך שגם אחיך הישראלים יודו ויאמרו שאתה איש יהודי עפ"י דתוה"ק. והבן: סא) ויט שכמו לסבל ויהי למס ופרש"י ויט שכמו לסבל עול תורה, וכ"ל דבעוה"ר הת"ח אשר תורתו אומנתו אין לו שום מעמר בפרנסה וממש חי' יחי' ע"י כס, והכה אחז"ל שבת [ק"ד ע"א] מ' וס' שבלוחות בנס הי' עומדין, וזש"א ויט שכמו לסבל עול תורה ויהי למ"ס רצ"ל דומה למ' וס' שבלוחות דהי' עומדים בנס כ"כ מעמד הת"ח בפרנסה הוא ע"י נס השי"ת ירים קרן התורה:

סב) כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם איש כברכתו ברך אותם והדקדוקים רבו, וכ"ל דאיתא במדרש כל אלה שבטי ישראל שנים עשר מלמד שכלם שוים שלא חטא ראובן, וראיתי לפ' דלכאורה שמא חטא אלא עשה תשובה אכן ז"א דהא תשובה מיראה זדונות כעשו כשגגות ומאהבה נעשו כזכיות א"כ א"א להיות שוים אלא עכצ"ל דלא חטא ראובן כלל, וכ"ז א"כ דבתשובה מאהבה נעשו כזכיות אבל א"כ דהוה כאלו לא חטא שוב אפ"ל דחטא ואפ"ה היו שוים כמובן ונודע ד' הערבי כחל דה"ט דבתשובה מאהבה נעשו כזכיות ולא בשובה מיראה דמיראה אינו מתחרט על המחשבה רעה שהי' לו דהא לא מגיע לו עונש אבל בשב מאהבה מתחרט גם על המחשבה ומקבל שכר על שעשה תשובה על המחשבה ודפח"ח, והכה איתא במו"ק ט' ע"ב] דר"ש אמר לברי' אנשים הללו בעלי צורה זיל לגבייהו דלברכיך אתא לגבייהו א"ל יהא רעווא דתזרע ולא תחצד וכו' כי אתא לגבי אבוהו א"ל לא מבעיא דברוכי לא בירכן אבל צעורי צעורן א"ל מאי אמרו לך הכי והכי אמרו לי א"ל הנך כולהו ברכתא נינהו תזרע ולא תחצד תוליד בנים ולא ימותו וכו' ע"ש וכ' זקיני המהר"ם פאדווה ז"ל דהתנאים הללו עשו כן בכוונה כדי שיגיד לאביו ויפרש לו כוונתם ותחול עליו ברכה גם מאביו כי טובים השנים מן האחד, וכ' בשם שמואל דמצד המברכים הי' הברכה רק במחשבה ולא במעשה הדיבור דהדיבור הי' כראה כקללה [עי' לעיל פ' לך אות ל"ה] והנה כ"ק דו"ז אדמו"ר הגה"ק משינאווא ז"ל מדקדק למה כ' אשר דבר להם הלא דיבור הוא לשון קשה, וכ"ל דיאע"ה עשה כן בכוונה כתנאים הנ"ל שיהי' נראה הדיבור כקללה ויספר כל או"א לחבירו ויפרש הברכה כדי שיחול הברכה מצד יאע"ה דמחשבה טובה מצרפה למעשה ומצד המפרש לו, ולפי"ז מובן הפ' כל אלה שבטי ישראל שנים עשר דכלם שוים שלא חטא ראובן דאא"ל דחטא אלא עשה תשובה דא"כ ל"ה שוים דתשובה מאהבה כעשו כזכיות דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה כנ"ל, וכיון דאמרינן דמחשבה טובה מצרפה למעשה לכן וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם כדי שיהי' כראה הדיבור כקללה וילך כל או"א לחבירו ויפרש לו הברכה ויחול הברכה מצד שניהם וזהו איש כברכתו היינו כמו שיפרש את הברכה כן ברך אותם היינו יאע"ה במחשבה דיחול הברכה מצד יאע"ה במחשבה דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ומצד המפרש ע"י מחשבה ומעשה הדיבור. ודו"ק וב"ה הדבר נכון:

סג) ויאמר אליהם אני נאסף אל עמי קברו אותי אל אבתי וכו' ויגיע ויאסף אל עמיו ופרש"י ומיתה לא נאמרה בו וארז"ל יעקב אבינו לא מת, ונ"ל דזקיני בחנוכת התורה ז"ל הקשה האיך צוה יעקב לקברו אצל אבותיו הרי הי' מובחר שבאבות, ותי' מחמת שהמה אחר מיתתן גדולים מבחייהם ויעקב נשאר במעלתו כבחייו כי לא מת א"כ הדרי להיות שוים במעלה עכ"ד דפח"ח, וזש"א ויאמר וכו' קברי אותי אל אבתי וכו' ושלא תקשה הא הי' מובחר שבאבות כנ"ל לז"א ויגוע ויאסף אל עמיו שיעקב אבינו לא מת והדרי כלם להיותן שוים לכן צוה יאע"ה לקבור אותו אצל אבותיו. והבן: סד) ויגוע ויאסף אל עמיו ויפל יוסף על פני אביו ויבך עליו וישק לו, ונ"ל דהנה בבית לחם יהודא סי' של"ט סק"ז כ' שלא יניחו לאחרים לנשק את המת [עי' בס' חסידים סי' רל"ו ובפ"ת סי' שצ"ד סק"א] והגם דמצינו דיוסף הי' מנשק לאביו דה"ט דאין לנשק את המת כי המת גדוש בטומאה ותפגם נפש הנושקת אבל יאע"ה לא מת והוא חי אלא דורמיטא קראתו כישן ונרדם ול"ה בו שום טומאה לכן הי' מותר ליוסף לנשקו ע"ש, וזש"א ויגוע ויאסף אל עמיו ופרש"י ומיתה לא נאמרה בו דיעקב אבינו לא מת, ולז"א ויפל יוסף על פני אביו ויבך עליו וישק לו דהי' מותר לנשק לו יען שהוא כחי. והבן:

תוכן העניינים

בנין דוד א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה