בנין דוד א· רבי דוד דוב מייזליש
פרשת וארא
א) וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ד' ולמעלה כ' עתה תראה אשר אעשה לפרעה ואחז"ל ולא העשוי למלכי שבע אומות כי לא יכנס לארץ. ונ"ל הסמיכות ונקדים לפ' הפ' פ' שמות ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתיהו והמפורשים תמהו דתיבת ותאמר כמיותר, ונ"ל דהראשונים כ' דהיתה יכולה לקרות משוי ע"ש כי מן המים משיתהו וקראה שם משה, והכה באמרי שלמה כ' דלכן אמרה כי מן המים ולא אמרה ממים להרויח מלומר אות כר"ן וה' דידעה דמשה מת ויהושיע מכניס ע"כ לא אמרה ממים שלא יהי' כיכר הר"ת משה מת יהושוע מכניס [עי' בדברינו פ' שמות אות ל"ג] והנה כ"ק מוחז"ל בייטב לב כ' לפ' הפ' פ' ואתחנן ונשב בגיא ועתה ישראל וכו' ואתם הדבקים בד' וכו' ותו"ד בקצרה דנודע כי עם מרע"ה התנהג הקב"ה במדה"ד ועם כל ישראל במדה"ר וזש"א ונשב בגיא וברש"י אע"פ שנצמדתם לע"ז ואעפ"כ הכל מחול לכם ואני לא זכיתי למחול לי יען ואתם הדבקים בד' שעמכם הקב"ה מתנהג במדה"ר לא כן עמי מתנהג במדה"ד ואינו מוחל לי ודפח"ח, והכה ביער"ד [הובא בי"מ לכ"ק מוחז"ל בפרשתן] כ' לפ' הפ' לא ידין רוחי באדם בשגם הוא בשר ואחז"ל בשגם בגימטריא משה רצ"ל כי הקב"ה אמר לא ידין רוחי באדם להתנהג במדה"ד אך עם מי אתנהג במדה"ד בשגם זה משה שיהי' נידון לפי מדה"ד ע"ש. וזש"א ותקרא שמו משה ולא משוי א"כ בשגם קאי על משה שיהי' נידון לפי מדה"ד ולא מחול לו הקב"ה על עונו ויהי' משה מת ויהושיע מכניס לכן ותאמר כי מן המים וכו' שלא יהי' כיכר דמשה מת יהושיע מכניס אבל אם לא הי' שמו משה הרי בשגם לא הי' קאי עליו והוא ג"כ נידון במדה"ר והי' נכנס לארץ היתה יכולה לומר ממים דל"ש לומר שיהי' ניכר שלא יכניס לא"י דהא באמת הי' נכנס אבל כיון ששמו משה ע"כ אמרה כי מן המים. והנה בי"מ כ' עפי"ד היער"ד הנ"ל לפ' וידבר אלקים אל משה רצ"ל דרק עם משה בלבד התנהג הקב"ה במדה"ד כנ"ל. ולפי"ז א"ש הסמיכות עתה תראה וכו' שלא יכנס לארץ יען וידבר אלקים אל משה שהתנהג עמו במדה"ד לכן לא נמחל לו העון. ודו"ק:
ב) עי"ל הסמיכות ונקדים לפ' המדרש פליאה פ' ואתחנן אעברה נא וכו' אמר לו הקב"ה הלא כ' ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש. דאיתא במדרש דאמר מרע"ה להקב"ה אעברה כא הלא כ' לא תלין פעולת שכיר ביומו תתן שכרו תן לי שכרי ואכניס לא"י, אמנם הראשונים כ' דאין לו טענה דיומו של הקב"ה הוא אלף שנים א"כ אינו עובר בלא תלין והנה ביפר"ד [הובא בדברינו פ' בראשית אות מ"ג] כ' לישב פרכת הש"ס על מה דכ' ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש והלא עשירי הוא דמבואר במדרש דשבת בראשית לא שקעה שמשה והי' יום הששי ושבת כיומא חדא א"כ לפי"ז הגם דבאמת היו שני ימים אבל היינו רק למנין ימות הלבנה אבל למנין ימות החמה ל"ה רק יום א' כי החמה לא שקעה א"כ לפי"ז הי' יוה"כ הראשון לפי מנין ימות הלבנה ביום עשירי ולמנין ימית החמה הי' תשעה לחודש ע"כ שפיר כ' ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש היינו בשבת בראשית לפי מנין ימות החמה עכ"ד הנחמדים, והנה בשמנה לחמו כ' הטעם שלא שקעה השמש בשבת בראשית כי הקב"ה אמר בערב שבת לאדה"ר ביום אכלך ממנו מות תמות א"כ הי' לו למות בערב שבת ע"כ לא שקעה השמש והי' יום הששי ויום השבת כיומא חדא ובשבת עשה תשובה כמבואר במדרש והועילה לו התשובה שלא יהי' נחשב הגזירה על יומו של אדם רק על יומו של הקב"ה שהוא אלף שנים שיחי' אלף שנים ודפח"ח ולפי"ז מובן המדרש הנ"ל דאמר מרע"ה אעברה כא דכ' ביומי תתן שכרי כנ"ל, וע"ז אמר לו הקב"ה הלא כ' ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש דלכן הוא בתשעה דלא שקעה השמש כנ"ל, כדי שיחי' אדה"ר אלף שנים כיומו של הקב"ה א"כ נשמע דיומו של הקב"ה הוא אלף שנים א"כ אינו עובר על ל"ת פעולת שכיר ביומו תתן שכרו כנ"ל. ודו"ק כי נחמד הוא בס"ד:
ג) ולפי"ז א"ש הסמיכות עתה תראה וכו' ובמדרש שלא יכנס לארץ וכו' וארא וכו' באל שדי, דאיתא במדרש שאמר הקב"ה כשאני תולה על חטאיו של אדם עד שיעשה תשובה נקראתי אל שדי ועי' רבינו בחיי ז"ל מזה, ומבואר לעיל דלכן לא נכנס מרע"ה לא"י דיומו של הקב"ה הוא אלף שנים וליכא שכר בה"ע ומבואר בקדמונים הטעם דמועיל תשובה דהעונש הוא מצד קנס דכיון דהשכר ליכא בה"ע הי' מהראוי שגם העונש לא יהי' בה"ע ומודה בקנס פטור וזש"א עתה תראה וכו' שלא יכנס לארץ דשכר מצוה בה"ע ליכא ולז"א באל שדי דכיון דמועיל תשובה לכן נקרא אל שדי כנ"ל. והבן: ד) עיל"פ הסמיכות ונקדים לפ' דחז"ל במס' ב"מ [ק"ט ע"ב] ההוא שתלא דאמר להו הב לי שבחא דבעינא למיסק לארעא דישראל אתא לקמי' דר' פפא וכו' א"ל ריבעא דשבחא קאמינא סבר ר' אשי למימר ריבעא דהוא דנקא [היינו שתות] א"ל ר' אחא לר' אשי ולימא לי' שתלא לבעה"ב וכו' [שיתנו לו רביעית] אמר לו ר' אשי כי מטית לשחיטת קדשים תא ואקשי לי ופרש"י וז"ל וכי מטית למסכת זבחים תא אקשי לי וכו' עכ"ל, וכבר עמד בשמנה לחמו להבין דחז"ל וחידותם ע"ש ונ"ל עפי"ד השמנה לחמו דכ' דדין שתלא שנסתלק קודם זמנו אי מגיע לו שתות או ריבעא תלי' בזה אי אמרינן דאדה"ר חטא והאבות באו לתקן חטאו אי לא, דהנה אדה"ר הניחו הקב"ה בג"ע לעבדה ולשמרה א"כ הי' לו דין שתלא לכל העולם ונסתלק קודם זמנו מהגן. והעולם הוה שית אלפי שנין ושנותיו עם הע' שנים שהניח לדהמע"ה הי' אלף שנים א"כ לקח אדה"ר בשכרו דנקא היינו שתות אבל א"כ דהאבות באו לתקן חטאו [דברא מזכה אבא] א"כ מצטרפים שנותיהם לשנותיו והרי כאלו חי אלף ות"ק שנים דחיי האבות הי' ת"ק שנים כמובא בירושלמי א"כ לקח ריבעא וממילא כשמע מאדה"ר דשתלא נוטל ריבעא ע"כ סובר ר' אחא דשתלא נוטל ריבעא ולכן הקשה לר' אשי ולימא שתלא לבעה"ב ליתן לו ריבעא ודפת"ח, והכה בנחלת בנימן הקדמון ז"ל כ' דחטא של אדה"ר הי' כי עה"ד הי' לו קדושת עולה ונהנה רק מהקליפה שהיא כמו עור העולה דעור עולה לכהן אבל כבר נטמא העה"ד ע"י הנחש ומבואר ברמב"ם ז"ל [פ"ה ה"ה] מעה"ק דאם אירע פסול בקרבן גם העור יוצא לבית השריפה ע"כ הי' אסור לו הקליפה וזה הי' חטאו ע"ש, ואיתא במתני' ריש זבחים כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים וכו' חוץ מהפסח והחטאת, והכה המפורשים הקשו איך כהן מהימן לפסול הקרבן הא אאמע"ר דהמחשב בקדשים עובר בלאו דלא יחשב דדוחק לומר דשמענו שהי' מחשב [ועי' בח"ס ז"ל חו"מ בהשתטות סי' ר"ד דאם הקרבן כשר אינו עובר בלא יחשב] אמנם היטב אשר דיבר ש"ב הגאון בת' אוריין תליתאי סי' ע' לתרץ כיון דכהנים בהקרבתן זוכים בחלקם בהקרבן שיש להם חלק בבשר א"כ אם אומר שהי' מחשב והקרבן כפסל הרי מפסיד חלקו בבשר ועל דבר שהוא שלו נאמן אף במקום שמשים עצמו רשע ע"כ אמרינן מתוך שנאמן להפסיד את שלו נאמן ג"כ לאסור על חבירו אפילו במקום שמשים עצמו רשע, אולם הקשה לפי"ז איך מהימן הכהן בעולה לומר שפיגל הא אאמע"ר דעולה כלו כליל, וכ' לת' דהא עור עולה הוא לכהן אבל אם אירע בה פסול גם העור יוצא לבית השריפה כמבואר ברמב"ם הנ"ל ע"כ שפיר מהימן דמתוך שנאמן להפסיד העור נאמן ג"כ לאסור על חבירו אע"פ שעושה עצמו רשע ודפח"ח ולפי"ז מובן דחז"ל דר' אחא הקשה לר' אשי שיאמר שתלא לו ריבעא כמו אדה"ר דלקח ריבעא דשנות האבות מצטרפים לשנותיו דבאו לתקן חטאו שנהנה מעור של העה"ד דכיון שנמצא פסול העור אסור כנ"ל הא י"ל דבנמצא פסול העור מיתר ולא חטא אדה"ר כלל ולא באו האבות לתקנו ושנותיהם אינם מצטרפים לשנותיו ולא חי אלא אלף שנים א"כ שתלא אינו נוטל רק שתות ולא ריבעא ואין כאן קושיא כלל, ולז"א לו ר' אשי כי מטית לשחיטת קדשים וברש"י וכי מטית למס' זבחים דאיתא שם לענין שחיטת קדשים דאם שחט החטאת שלא לשמו דהקרבן פסול ויקשה הא אאמע"ר כנ"ל, ועכצ"ל מתוך שתהיתן להפסיד הבשר מהימן על אחרים, א"כ יקשה בעולה איך מהימן ועכצ"ל דגם אצל עולה שייך לומר מתוך דאם כפסל גם העור יוצא לבית השריפה כנ"ל, א"כ חטא אדה"ר ובאו האבות לתקנו ושנותיהם מצטרפים לשנותיו א"כ לוקח שתלא ריבעא ע"כ אמר לו תא ואקשי לי דכעת תוכל להקשות שיתנו להשתלא ריבעא. ודו"ק כי נחמד הוא בס"ד: ה) ולפי הנ"ל יל"פ הסמיכות הנ"ל, דנודע דלכן לא נכנס מרע"ה לארץ שהי' תרומתו ש"ע ט"כ הי' שנותיו ק"כ שנה לפי מדת א' מחמשים דשית אלפי שנין הו"ע ולא יותר, ומבואר לעיל דשנות האבות ת"ק שנה השלימו לשנות אדה"ר שיהי' לו אלף ות"ק שנים חלק ריבעא משית א"ש דהו"ע והכה מבואר במדרש פ' קרח ובירושלמי ברכות [פ"א ה"א] דנשמע דשנות האבות היו ת"ק שכה מדכ' למען ירבו ימיכם וכו' כימי השמים על הארן ומהלך שמים לארץ הוא ת"ק שנה [וכ' שם המראה פנים אע"ג דשנות האבות היו תק"ב שנים עכצ"ל דבתוך ג' שנים הכיר אברהם את בוראו ע"כ ב' שנים אינם עולים למספר השנים ע"ש] כמו מהלך מסוף עולם עד סופו עי' תמיד ל"ח, והנה בתוס' חגיגה[י"ב ע"א] כ' וז"ל ותימה מנא לן הא שיש ת"ק שנה ולא יותר ולא פחות, וי"ל דנפקא לן מן שדי שבשדי יש ג' אותיות שי"ן דל"ת יו"ד קח י"ן ל"ת ו"ד הנעלם מן שדי ויעלה ת"ק עכ"ל ולפי"ז א"ש הסמיכות עתה תראה וכו' ובמדרש שלא יכנס לארץ דש"א שכין הו"ע ולא יותר, והראי' משנות האבות ת"ק שנה שיהי' לאדה"ר ריבעא משנות שית אלפי דהו"ע דלא נחשב שנות האבות רק ת"ק שנה כשנות מהלך שתים וארץ שהוא ת"ק שנה דנשמע כן משם שדי כד' התוס' כנ"ל, ולז"א וארא וכו' באל שדי. ודו"ק ונחמד הוא בס"ד:
ו) עי"ל הסמיכות למה זה שלחתני וכו' וארא וכו' באל שדי ובבעה"ט זה השם הוא על פריה ורביה. דהנה המפורשים כ' דלכן אמר מרע"ה למה זה שלחתני דאאע"ה בודאי שיחרר את הגר שלא יעבור על איסור שפחה א"כ ישמעאל אינו בן שפחה והוא ג"כ בכלל זרעך וחל עליו ג"כ הגלות הרי כבר כשלם הזמן וצריך הקב"ה בעצמו לגואלם, אמנם באוהב ישראל ז"ל כ' די"ל דלא שיחרר אברהם את הגר ואפ"ה לא עשה איסור דעשה דפו"ר דוחה ל"ת, והנה בארת [פ' לך אות כ'] דז"נ למד"א דגם אשה מצווה על פו"ר אבל למד"א דאין אשה מצווה על פו"ר ליש לומר עדל"ת כיון דבדידה ליכא עשה כמש"כ התוס' גיטין [מ"א ע"א] ע"ש, והנה איתא בס' רזאל המלאך עה"פ ואני אל שדי פרה ורבה למה כ' שם שדי אצל פו"ר כי הנעלם משם שדי מהשי"ן י"ן מדל"ת ת"ל מיו"ד ו"ד הוא מספר ת"ק ואיתא במשנה דאהלות שרמ"ח אברים באיש ורנ"ב אברים באשה נמצא שבאיש ואשה ביחד ת"ק אברים ולכך שם שד"י הוא השם של פו"ר שהוא נותן כח ועצמה לת"ק אברים שבאיש ואשה כדי שיפרו וירבו עכדה"ק ועי' בתוס' חגיגה [י"ב ע"ב] ד"ה מסוף מזה] ולפי"ז כ' המפורשים, דה"ט דריב"ב דס"ל דגם אשה מצווה על פו"ר דהא השם שדי קאי על האיש כמו על האשה כמובן. ולפי"ז א"ש הסמיכות למה זה שלחתני דהא כשלם הזמן ע"י ישמעאל דאאע"ה בודאי שיחרר את הגר דלא אמרינן עדל"ת דאשה אינה מצווה על פו"ר כנ"ל, ולז"א וארא וכו' באל שדי ובבעה"ט זה השם הוא על פו"ר כדברי הס' רזיאל המלאך דגם אשה מצווה על פו"ר כנ"ל א"כ אמרינן עדל"ת ולא שיחרר אברהם את הגר וישמעאל אינו בנו ולא חל עליו הגלות ולא כשלם הזמן ע"כ שלחתיך. ודו"ק:
ז) ולפ"ז יל"פ הפ' פ' וישלח לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהי' שמך ויאמר לו א' אני אל שדי פרה ורבה דהכה זקיני הגאון מהר"ש מווילנא ז"ל מדקדק מדוע אצל אברהם כ' לא יאמר עוד את שמך אברם ואצל יעקב לא כ' את וכ' לתרץ דאחז"ל ברכות [י"ג פ"א] דשם אברם נעקר לגמרי וכל הקורא אברם עובר בעשה אבל שם יעקב לא נעקר רק יהי' לשם טפל ע"ש, והכה אחז"ל ב"ק [מ"א ע"ב] את בשרו את הטפל לבשרו ולכן אצל אברהם כ' לא יאמר עוד את שמך אברם היינו אפילו לשם טפל אבל ביעקב נאמר לא יקרא שמך עוד יעקב היינו לשם עיקר אבל לשם טפל שמו יעקב ודפח"ח והנה באוה"ח הק' ז"ל [פ' וירא] כ' הטעם דשם אברם נעקר לגמרי ולא שם יעקב כי באמת דשמעאל אינו זרע אברהם רק זרע הגר וכשנולד הי' שמו אברם ולאברם יכול ליחס עצמו ולא לאברהם כי אמר לו הקב"ה לאברהם ביצחק יקרא לך זרע ולא ישמעאל ע"כ נעקר שם אברם לגמרי שלא ליחס אליו ישמעאל וטעם זה לא שייך ביעקב לכן אף כקרא ישראל נשאר שם יעקב לשם טפל ודפח"ח וכ"ז נכון כיון דבאמת ישמעאל אינו בן אברהם כלל דאאע"ה לא שיחרר את הגר ולא עביד אסורא דגם אשה מצווה על פו"ר ואמרינן עדל"ת כנ"ל, וזש"א לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהי' שמך דלכן לא כ' את כמו אצל אברהם דאצל אברהם נעקר השם אברם לגמרי שלא ליחס ישמעאל לבנו שהוא בני דהא באמת אינו בנו אבל אצל יעקב שלא שייך טעם זה שפיר לא כ' את דנשאר שמו לשם טפל כנ"ל ושלא יקשה לך איך אפשר לומר דישמעאל אינו זרע אברהם דלא שיחרר את הגר דעשה דפו"ר דל"ת הא בדידה ליכא עשה ובכה"ג ל"א עדל"ת כנ"ל, ולז"א ויאמר לו א' אני אל שדי ורבה דהשם שדי קאי על מצות פו"ר כד' הס' רזיאל המלאך הנ"ל דנשמע מזה דגם אשה מצויה על פו"ר כנ"ל. ודו"ק ונחמד הוא בס"ד:
ח) עוי"ל הסמיכות דהנה איתא במדרש דמרע"ה סירב בשליחות דרצה שיהי' אהרן השליח דגדול ממנו ע"ש, דמשה הי' עמוד התורה ואהרן עמוד גמח"ס וסבר דעגח"ס גדולה תפה"ת, והנה כ' חסד ואמת יכופר עון וכ' בנח"י בסופו דחסד היינו עחור גמח"ס ואמת הוא עמוד התורה, ואי נימא דסגי באחת ומקדים חסד ברישא בשמע דעמוד גמח"ס גדולה מעה"ת דאל"כ הי"ל להקדים אמת ברישא, אבל א"כ דתרויהו בעינן שפיר י"ל דעה"ת גדולה מעגח"ס ולכן כ' תורה באחרונה דהאחרון משובח שמשלים לשניהם יחדיו וכל דבר המשלים משובח יותר כמו אצל מנין שבעשרה דהעשירי נוטל שכר נגד כולם ע"ש, והנה מובן דא"א דוי"ו הוא מחלקת הא דכ' חסד ואמת יכופר עון סגי בחדא אבל א"נ דוי"ו הוא נוספת בעינן תרייהו, ונודע ד' היפ"ת דאי נימא דוי"ו מחלקת א"כ הא דאמר הקב"ה לאברהם קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה דסגי בחדא קנה אאע"ה את הארץ אף שלא הלך אלא לארכה, אבל א"כ דוי"ו נוספה הוא לא קנה את הארץ דלא הלך גם לארכה עכ"ד. והנה דאם קכה אאע"ה את הארץ הי' יכול להרהר שהי' מוכרח לקנות השדה ולא הרהר זהו מעליותא דאברהם אבל א"כ דלא קנה את הארץ אין זה מעליותא שלא הרהר דהא הארץ לא היתה שלו ולפי"ז א"ש הסמיכות דמרע"ה אמר למה זה שלחתני ולא את אהרן דעגח"ס גדולה מעה"ת מדכ' חסד ברישא וסבר דבחדא סגי דוי"ו מחלקת ולא נוספת כנ"ל א"כ הרי קנה אאע"ה את הארץ והי' לו להרהר ואפ"ה לא הרהר, ולז"א וארא אל אברהם ובמדרש אמרתי לאברהם קום והתהלך בארץ לארכה ולרחבה הרי קנה את הארץ ע"י שהלך לארכה בלבד דוי"ו מחלקת לפי דבריך והי' יכול להרהר ואפ"ה] בקש לקבור שרה ולא מצא עד שקנה בדמים ולא הרהר. והבן כי נכון הוא בס"ד:
סוף הספר