בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
יורה דעה · סימן צ
תירוץ לקושית המ"ל פ"ז מה"ל נזירות:
ברמב"ם פ"ז מהל' נזירות ה"ל ט"ו וכיצד הוא מותר בתגלחת מצוה נזיר שנצטרע ונרפא בתוך ימי נזירות הרי זה מגלח כל שערו שהרי תגלחתו מצות עשה וכל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת אם יכול לקיים שניהם מוטב, ואם לאו יבוא עשה וידחה את ל"ת והלא נזיר שגילח בימי נזרו עבר על ל"ת ועשה שנאמר קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו, ובכל מקום אין עשה דוחה את ל"ת ועשה ולמה דוחה עשה של תגלחת הנגע לנזירות, מפני שכבר נטמא הנזיר בצרעת וימי חלוטו אין עולין לו והרי אינו קדוש בהן ובטל העשה מאיליו ולא נשאר אלא ל"ת, ולפיכך בא עשה של תגלחת הצרעת ודוחה אותו, ובמל"מ פ"ח מהל' טומאת צרעת ה' ג' תמה ע"ז מתגלחת דגבי הסגר מצורע, דצריך לגלח הנתק כדי שיהא ניכר אם פשה הנגע או לא ואיתא ברמב"ם שם כיצד מגלחין את הנתק מגלח חוצה לו ומניח שתי שערות סמוך לו, כדי שיהי' ניכר הפשיון וכו' ואפילו היה נזיר הרי זה מגלח, וא"כ קשה אמאי דוחה עשה דתגלחת הסגר מצורע ל"ת ועשה דנזיר דהכא לא שייך טעם של הרמב"ם דהא מיירי בימי הסגרו דעולין לו לימי נזירות, וכמ"ש הרמב"ם שם הלכה ט' וא"כ אמאי מגלח הנזיר ויעו"ש במל"מ מה שכתב לשיטת הראב"ד וראיתי שגם הבה"ז הקשה כן בשם הרב הקדוש מו"ה יששכר בער ואחר כל התירוצים הניחו בצ"ע:
ולענ"ד נראה להקל קצת התמיה דהנה ברמב"ם פ"ה מה"ל נזירות ה' י"א איתא נזיר שגילח שערה אחת לוקה, שנאמר ותער לא יעבר על ראשו ובהל' י"ב כתב העביר על ראשו סם שמשיר את השער והסיר את השער אינו לוקה, אלא ביטל מצות עשה שנאמר גדל פרע שער ראשו ולכאורה קשה אמאי לא נקט הרמב"ם גבי ביטל עשה ג"כ שערה אחת, כמו שכתב גבי ל"ת נזיר שגילח שערה אחת לוקה, ולכן נראה לומר לפי מה שכתב הרמב"ם שם בפ"י ה"א נזיר שהיה שותה יין וכו' אינו סותר ימי נזירותו אפילו יום אחד, וכן אם גילח מיעוט שער ראשו בין בשוגג בין במזיד נתגלח רוב ראשו בין בזדון בין בשגגה אפילו גלחוהו ליסטים באונס הרי זה סותר שלשים יום עד שיהי' לו פרע ואח"כ מתחיל למנות, ובכ"מ הביא דברי הגמ' ליסתור אינו סותר אלא ברוב ראשו, ובגמ' פריך ותגלחת לא תיסתור כלל ק"ו מיין וכו' תגלחת שהותרה מכללה אינו דין שלא תסתור, ומשני הגמ' בעינן גידול שער והא ליכא, ובלח"מ הביא שדעת התוס' דבעינן גידול שער רק כדי שיכול לקיים מצות גילוח ביום הבאת קרבנותיו, והלכך בנזירות של ששים יום, אם גלחוהו ביום שלושים, אינו סותר כלל דאיכא עדיין גידול שער קודם יום תגלחת, אמנם הרמב"ם ס"ל דאפי' בנזירות מרובה בעינן שיגדל שער ל' יום ואותם ל' יום אין עולים לו למנין נזירות, כמ"ש להדיא הרי זה סותר ל' יום עד שיהיה לו פרע, ואח"כ מתחיל למנות וא"כ נוכל לומר דלשיטת התוס' מה שעובר בגילוח על עשה דקדוש יהיה גדול פרע, אינו תלוי כלל אם הימים שאח"כ עולים לו מן המנין או לא, דהא גם בתגלחת רוב ראשו ג"כ הימים עולים לו, אלא דבעינן שיהי' גידול שער בשעת הבאת קרבנותיו, ולכן צריך ל' יום, וא"כ איכא למימר דאפילו במיעוט ראשו ג"כ עובר על עשה דקדוש יהיה אף שאינו סותר כלל, אבל לדעת הרמב"ם דס"ל דגילוח רוב ראשו מבטל ממנו הקדושה דגדול פרע ולכן סותר ל' יום, ובמיעוט ראשו לא בטל ממנו הקדושה דגדל פרע, ואינו סותר כלל ומונה את הנזירות כדמעיקרא, א"כ נוכל לומר דהעשה ג"כ תליא בזה אם גילח רוב ראשו דבטל ממנו הקדושה דגדל פרע וצריך שלשים יום קודם שיוכל למנות הנזירות א"כ עובר על העשה דקדוש יהיה גדל פרע דהא בטל ממנו הקדושה דהא סותר ל' יום אבל אם גילח רק מיעוט ראשו דאינו סותר כלל דע"כ דגם אחר הגילוח לא בטל ממנו הקדושה דגדל פרע דהא עולים לו מן המנין, וכמ"ש הרמב"ם הנ"ל דכל היכא דעולים לו מן המנין מקרי דעומד בקדושה, וכל היכא שאין עולה מן המנין מקרי שבטל ממנו הקדושה, ולפ"ז בגילח רק מיעוט ראשו כיון דלא בטל ממנו הקדושה א"כ אינו עובר על עשה דקדוש יהיה גדל פרע, דהא עדיין עומד בקדושתו דעולה לו מן המנין.
ועפ"ז מדויק היטב דברי הרמב"ם דגבי ל"ת כ' נזיר שגילח שערה אחת לוקה, וגבי ביטול מ"ע דקדוש יהיה כתב העביר את השער דמשמע כל השער או רובו דהוי ככולו, אבל בשערה אחת או אפי' במיעוט ראשו אינו עובר כלל בעשה, רק הל"ת דתער לא יעבור על ראשו.
ולפ"ז מיושב היטב קושית הברה"ז הנ"ל מהא דמגלח הנזיר סביבות הנתק כדי להסיר הפשיון, ואף דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, דגבי נתק לא משכחת לה בשום פעם שיצטרך לגלח רוב ראשו רק מיעוט מהראש, וכיון דלא גילח רוב ראשו אין כאן ביטול עשה כלל לדעת הרמב"ם הנ"ל, ולא נשאר רק ל"ת לחוד דעשה דחי לה, ואין להקשות דא"כ למה אצטריך קרא בתו"כ לרבות דאפי' נזיר מגלח סביבות הנתק, הא בכל מקום עשה דוחה ל"ת וקרא ל"ל, דזה אינו קושיא דכמה פעמים מצינו בתו"כ דמרבה קרא אף על ל"ת לחוד, כמבואר שם זקנו מה ת"ל לפי שמצינו ופאת זקנם לא יגלחו יכול אפילו מנוגע כן, ת"ל זקנו והתם ליכא אלא ל"ת לחוד, ובזה מדויק היטב דברי התו"כ שכתב והתגלח אע"פ שהוא נזיר לפי שנאמר תער לא יעבור על ראשו יכול אפילו מנוגע, ת"ל והתגלח אלמא דליכא אלא לאו לחודה דאל"כ הו"ל לומר לפי שנאמר קדוש יהי', משמע דליכא כאן עשה כיון שאינו ברוב ראשו מה ת"ל, לפי שנא' גבי נזיר תער לא יעבור על ראשו, יכול אפילו מנוגע ת"ל ראשו אלא דהכא ג"כ ליכא אלא לאו, דאל"כ היה להתו"כ להזכיר העשה דקדוש יהי', וע"כ משמע דעשה ליכא והטעם כמ"ש הרמב"ם לפי שימי חלוטו אינו עולין לו נמצא דבטל השעה מאליו ול"נ רק ל"ת לחוד:
ונוכל עוד לומר דהרא"ש ס"ל כשיטת התוס' הנ"ל דמוכח מדבריהם דאיכא ביטול עשה דקדוש יהי', אפילו בגילח שערה אחת ולא בעינן רוב ראשו, וא"כ לא מצי למימר הטעם דלכן מצורע מוחלט מגלח משום דבטל העשה מאילי', דא"כ תקשי קושית הבה"ז הנ"ל מהא דהסגר דנזיר מגלח סביבות הנתק, וע"כ מוכרח לומר הטעם כמו בסוגיא דיבמות ה' משום דהו"ל עשה ול"ת שישנו בשאלה דקי"ל, אבל הרמב"ם דמחלק בין מיעוט ראשו לרוב ראשו וכמ"ש, דבמיעוט ראשו אינו עובר כלל על עשה דקדוש יהי' וכו' וא"כ לא קשיא כלל עליו קושית הבה"ז מהא דנתק דאינו רק במיעוט ראשו, וסוגיא דיבמות נוכל לומר דאזלא לר"ש דס"ל בנזיר מ' ע"א דאפילו שערה אחת סותר, ולדידיה ליכא למימר הטעם כמו שכתב הרמב"ם וכמ"ש, דאל"כ תקשה הקושיא הנ"ל, ולכן מוכרח הגמ' לומר הטעם משום שישנו בשאלה, אבל לדידן דקי"ל דאינו סותר אלא ברוב ראשו שפיר סגי בטעם הרמב"ם דליכא כאן עשה כלל, וכמו דמשמע מדברי התו"כ הנ"ל דבין גילוח הסגר מצורע ובין גילוח מצורע מוחלט ליכא עשה רק ל"ת לחוד, ואתי הכל שפיר: