בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
יורה דעה · סימן פח
תמיה על בית הלוי ח"ב סי' ו':
בספר בית הלוי חלק שני ס"י אות ה' כתב לישב קושית התוס' בחולין כ"ז ע"א בד"ה השוחט, שהוכיחו דהא דר' יהודא מצריך לשחוט את הוורידין הוא רק לכתחילה, אבל בדיעבד מותר, דאל"כ תקשה מה דמבואר בגמ' ד' כ"ט דרב פפא אמר דע"כ רישא איירי בחולין ולא במוקדשין מדקאמר ר"י עד שישחוט את הוורידין ופליגי רבנן עליה וא"ד ס"ד בקדשים אמאי פליגי רבנן עליה. הרי הוא עצמו לדם הוא צריך, וא"כ תקשה מאי מוכיח רב פפא דילמא גם רבנן מודים דלכתחילה צריך למלוק הוורידין, כדי שיהיה יותר דם בשעת הזאה על המזבח ורק דבדיעבד אינה נאסרת, ור"י פליג ואוסר בדיעבד אם צלאן שלם משום שנבלע הדם באברים עכ"ד התוס' וכתב ע"ז הגאון בס' ב"ה וז"ל, אמנם עיקר קושית התוס' יש לישב דהרי במס' זבחים צ"ז גבי מנחה פסולה שנבלע במנחה כשרה דנפסלת פריך שם בגמ' דניתי עשה דאכילת קדשים וידחה ל"ת דאכילה פסולה, ומשני אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש, וזה שייך על ל"ת דמוקדשים אבל איסור דם דלא שייך למקדש ובפרט אחר שצלאן דהוא רק דרבנן דדם שבשלו דרבנן, מאין להם להתוס' דאם נבלע דם שבשלו בבשר קדשים דיהיה אסור באכילה ולא ידחה העשה דאכילת קדשים את האיסור דם וא"כ אם נימא דאיירי בקדשים ס"ל לרב פפא דודאי לא קאסר ר"י בדיעבד אם צלאן, וא"כ לא קאי רק לכתחילה ע"כ, ותמהני על הגאון הנ"ל דמבואר מדבריו דעשה דאכילת בשר קדשים דוחה ל"ת דאכילת דם ומכש"כ היכא דהוא רק דרבנן כגון בדם שבשלו והוא תמוה דהא דם הוא ל"ת שיש בו כרת וכדכתיב בקרא דמו בנפשו כל אוכליו יכרת וכמבואר במשנה ריש כריתות, דקחשיב התנא דם בל"ו כריתות ומבואר ביבמות דף ה' ובכמה דוכתי דקי"ל דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת, ומה דפריך הגמ' בזבחים צ"ז וניתי עשה ונידחי את ל"ת, כבר כתבו התוס' שם לאו אתאכל כחמור שבה פריך שתאכל בלילה ולמחר כשלמים דהאידנא דהא הו"ל נותר ואין עשה דוחה את ל"ת שיש בו כרת אלא אם פסולה הוא תיפסל קאי דניתי עשה דאכילת קדשים ונידחי לאו דכל שבקדשים פסול ליתן ל"ת על אכילתו, וכו' יעו"ש וא"כ איך נימא דעשה דאכילת קדשים ידחה ל"ת דאכילת דם שיש בו כרת ואף בדם שבשלו או צלאו דאינו אלא דרבנן ג"כ אינו נדחה דהא העמידו חכמים דבריהם, כמבואר בכמה דוכתי ולפי"ז אין מקום לתרץ קושית התוס' וא"ש: