אור ברסלב
בני ציון יורה דעה › סימן פו

בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי

יורה דעה · סימן פו

סימן פה

צ"ע בתוס' ע"ז ס"ג ע"א:

בע"ז ס"ג ע"א בא עליה ואח"כ נתן לה אתננה מותר ורמינהי בא עליה ואח"כ נתנה לה אתננה אסור ומשני הגמ' הא דאמר התבעלי בטלה זה, הא דאמר בטלה סתם, ובגמרא פריך הא אכתי מחסרא משיכה, ומשני דקאי בחצירה בשעת ביאה, והקשו שם בתו' לישנ תרווייהו בטלה זה הא דקאי בחצירה והא דלא קאי בחצירה, ותרצו דניחא ליה לאוקמי בטלה סתם אפילו קאי בחצירה עם טלאים שלו אע"פ שאינו יכול לדחותה לטלה מן השוק, אפ"ה אין שם אתנן חל אפילו למאן דאית ליה ברירה אלא על המבורר בשעת ביאה ע"כ, משמע מלשון התו' שכתבו אע"פ שאינו יכול לדחותה לטלה מן השוק דבאמת קנתה שם בחצירה טלה אחד מן הטלאים, דאם לא קנתה אמאי אינו יכול לדחותה אצל טלה מן השוק, אע"כ דבחד טלה הוי קנין גמור אלא דנתנה הברירה בידו לברור איזה טלה שעליו חל הקנין והקנין נעשה למפרע ואפ"ה לא חל האתנן משום דבעינן שיהי' מבורר האתנן בעת חלות האיסור דהיינו בעת ביאה:

וק"ל דהא אתנן ומחיר כלב בחד קרא כתיבי, וע"כ בחד גוונא איתנינהו וא"כ כמו דגבי אתנן בעינן שיהי' מבורר בשעת ביאה ומה שיתברר אח"כ למפרע לא מהני לחול עליו שם אתנן כמו"כ נמי גבי מחיר כלב בעינן נמי שיהי' מבורר בעת המכירה של הכלב, ואף אם יבורר אח"כ למפרע לא מהני שיהי' חל עליו שם מחיר כלב, א"כ תקשה מאי פריך הגמרא בבכורות נ"ז ובתמורה ל' גבי שותפין שחלקו אחד נטל עשרה ואחד נטל תשעה וכלב שעם הכלב מותרין ושכנגד הכלב אסורין, ופריך הגמ' אי אמרת יש ברירה לברור חד מינייהו ואידך לשתרי, וכתבו התו' שכך סברת הש"ס כיון שיש ברירה שיש לדבר להיות תלוי בדעתו, דמסתמא כך הי' דעתו מתחלה, דאותו שיברור הוא כנגד הכלב, אלמא דלמאן דאמר יש ברירה חל האיסור מחיר למפרע, על מה שיברור, ואם, כן אף שלא היה מבורר בשעת המחיר, דהא הכא גם כן קנה טלה אחד במחיר כלב רק שאינו יודע איזהו, ותלה בדעתו איזו שיברור ומהני הבירור לחול האיסור, וגבי אתנן נמי אם נתנה האשה טלה אחד בין הטלאים ואינה יודע איזהו, כתבו התוס' דלא חל האיסור מה שיבורר אח"כ למפרע אפי' למאן דאית ליה ברירה, וצריך ביאור להבין החילוק ביניהם דהא תרווייהו בחד קרא כתיבי.

ולכאורה נוכל לחלק דהתם גבי אתנן דתלה הברירה ביד הנותן איזה שירצה יתן לה, א"כ לא הוי בירור גמור דהא הנותן יוכל ליתן לה איזה שירצה, א"כ שפיר אמרינן דלא מהני למפרע לחול עליו שם אתנן, אבל התם גבי מחיר כלב דהנותן לא תלה בדעתו, רק הברירה ביד המקבל נמצא דמצד הנותן הוא ובירור גמור ולכן מהני לברור האיסור, אלא דמצינו בתוס' גיטין כ"ד נמי בגונא כזה גבי גט אם כתב לאיזה שארצה אגרש דפסול אף למ"ד יש ברירה, משום דכתיב וכתב לה דבעינן שיהי' מבורר בשעת כתיבה, והא התם תלה בדעת עצמו, ואפי"ה כתבו התוס' דלא מהני לברור למפרע משום דבעינן שיהי' מבורר בשעת כתיבה לפי"ז היה ראוי להיות גם גבי מחיר כלב דאפילו למ"ד יש ברירה, לא יוכל לברור חד מינייהו וא"כ צריך להבין הגמ' לשיטת התוס' הנ"ל:

תוכן העניינים

בני ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה