אור ברסלב
בני ציון יורה דעה › סימן פ

בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי

יורה דעה · סימן פ

סימן עט

הערה על הגאון רעק"א בדין אכלה כולה נשאל עליה:

בשו"ת הגאון רעק"א סי' ס"ה כתב דאפילו לשיטת הפוסקים ביו"ד סי' רכ"ח דאם החכם התיר נדר שהוא לדבר איסור דאינו מותר אפילו בדיעבד מ"מ אם אסר עליו בנדר אחד דברים אסורים ומותרים, והחכם התיר המותרים דממילא בטל נדר אף מהאיסורים משום נדר שהותר מקצתו הותר כולה. או משום דעוקר הנדר מעיקרא ולא היה כולל למפרע, ובדיעבד מותר כיון דלא התיר במפורש דברים האסורים, אלא דממילא הותרו, וכתב עוד ומרווחנא בזה לישב דברי התוס' ד"ה ארבעה חטאות וכו', שתרצו דאחר דנשחטו ונזרקו כהלכתן שוב לא מהני שאלה, ותמה הבה"ז הא פרכינן בשבועות והא מוקדשים, ומשני בבכור, וראיתי בכמה ספרים ישוב נכון ע"ז דסוגיא דשבועות אזלה למ"ד אכלה כולה אין נשאלין עליה, וא"כ גם בשבועה השתא ליתא בשאלה, וע"כ דלא חשב כיון דמעיקרא היתה בשאלה ולזה פרכינן שפיר והרי מוקדשים דג"כ מעיקרא היתה בשאלה, ודברי תוס' הנ"ל לפי ההלכה דאכלה כולה נשאל עליה, שפיר י"ל דלא חשב מה דעתה איתא בשאלה דהיינו שבועה, אבל קדשים השתא אחר זריקה ליתא בשאלה, ואך עדיין יש לפקפק דמ"מ גם דלמ"ד אכלה כולה אין נשאלין עליה, הו"מ לחלק דשבועה לא חשב דהא בשעה שאכל ועבר האיסור איתא בשאלה ולא חשב אוכל איסור דאיתא בשאלה, אבל מוקדשים אוכל איסור דליתא בשאלה בשעת האכילה, ולפי דברינו הנ"ל מרווח טפי די"ל דהתוס' ס"ל כהפוסקים דנשבע לדבר מצוה אם התירו מותר, וא"כ גם בשבועה משכחת דבשעת אכילה ליתא בשאלה, דהיינו שנשבע שלא אוכל תמרים אלו וחלב ואכל או נשרפו התמרים, ואח"כ אכל החלב, דבזה בשעה אכילת חלב ליתא בשאלה, דעל מה יחול השאלה, על התמרים הא ליתנייהו, ועל החלב הא לדבר איסור אם התירו אינו מותר, אע"כ דלא חשב מה שהי' פעם אחת איתא בשאלה, דהיינו בשעה שהי' התמרים בעין היה מהני השאלה על התמרים, וממילא פקע השבועה על החלב וכנ"ל, ושפיר פרכינן והא מוקדשים ע"כ דברים הקדושים:

ולענ"ד הגם כי דבר נפלא הוא, עכ"ז לא זכיתי להבין דבריו העמוקים, דמה שהוסיף על תירוץ המפרשים להתוס' שלא יקשה מסוגיא דשבועות ועפ"י ההוספה לחזק דבריהם נסתר תירוצם מכל וכל והדרה הקושיא על התוס' לדוכתא. דהא מבואר בסוגיא דשבועות ד' כ"ח הטעם מה דאמר אמימר אכלה כולה נשאל עליה משום דאי במזיד מחוסר מלקות, או בשוגג מחוסר קרבן, אבל אם כפתוהו על העמוד לא כדשמואל דאמר כפתוהו על העמוד ורץ מב"ד פטור, ומסיק דלא היא התם רץ הכא לא רץ מבואר מזה דאם כבר הלקוהו שוב אינו נשאל לכו"ע, דליתא על מה לחול השאלה וכן מבואר ברמב"ם ובשו"ע דדוקא קודם מלקות יכול לשאול עליה, אבל לאחר מלקות ומכש"כ כשנשרף הדבר הנדור או המושבע דבודאי אינו יכול לישאל על הנדר או על השבועה, ולפי"ז הדרה הקושיא לדוכתא בשבועות דפריך הגמ' ואם איתא דשבועה חלה בכולל משכחת לה חמש כגון שאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב מגו דחל על התמרים חל נמי אחלב, ומשני כי קתני מידי דליתא בשאלה שבועה דאיתא בשאלה לא קתני ולפי מ"ש הגאון רעק"א הנ"ל משכחת לה גבי שבועה נמי שלא יועיל שאלה כגון דהתמרים שנשבע עליו כבר אכלו וכבר נלקה עליו בב"ד, או שכבר הביא קרבן ולא מחוסר מידי או שנשרף התמרים, וא"כ לא יוכל לישאל על התמרים אפילו למ"ד אכלה כולה נשאל, מ"מ הכא לא מצי למשאל כיון דאינו מחוסר לא מלקות ולא קרבן, ועל החלב לא מצי למיתשל משום דהא לדבר איסור הוא ואף בדיעבד אינו מותר, וא"כ אמאי לא חשיב שבועה וא"כ הדרה ההוכחה מהגמ' כיון דהיו פעם אחת בשאלה לכן לא חשיב זאת המשנה, א"כ מה תירצו התוס' דלאחר שנזרקו ליתא בשאלה הא היה בשאלה קודם הזריקה, וא"כ נסתר לפי"ז תירוץ המפרשים ואי דנימא דהתוס' ס"ל דשיטת הפוסקים דאף לדבר איסור אם התירו בדיעבד מותר וא"כ איתא בשאלה, א"כ נשאר קושית הגרעק"א על תירוץ המפרשים הנ"ל וא"כ סוף סוף נסתר תירוצם ולא הועיל כלום בתירוצו וצ"ע:

תוכן העניינים

בני ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה