בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
חושן המשפט · סימן קסב
תרוץ לקושית הכתונת פסים על השאג"א סי' צ"ג:
בשו"ת ש"א סי' צ"ג האריך בראיות ברורות דברירה לא שייך רק היכא שרוצה שהענין יחול למפרע, אז תליא אם אמרינן יש ברירה או אין ברירה, אבל אם רוצה רק שיחול הענין להבא לכשיבורר הדבר, או לא תליא כלל בברירה ולכ"ע מהני שפיר אפילו למ"ד אין ברירה יעו"ש:
וראיתי בספר כתונת פסים להגאון מוהרי"ם מבריסק בקונטרס ברירה בסופו שכ' ויש לו תמיה עצומה בדברי רבינו בעל שאג"א ז"ל הנה הגאון ז"ל כ' ליישב בזה פסק הרמב"ם בפ"ז מהל' אישות דהאומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שירצה אבא, רצה האב מקודשת וקשה דהא בש"ס בגיטין כ"ה תלי לה בברירה, ולמאי דקיי"ל דבדאורייתא א"ב אינה מקודשת, וכ' ע"ז הגאון ז"ל לתרץ דהש"ס בגיטין מיירי בקדושי ביאה, כדתנן הריני בועליך ע"מ שירצה אבא, וכיון דקדושי ביאה א"א לחול אלא למפרע, ולכך הוכיח מזה הש"ס דיש ברירה, אבל הרמב"ם מיירי בקדושי כסף ושטר, דבזה י"ל דאין הקדושין למפרע אלא משעה שירצה האב ובזה אין אנו צריכין לברירה, עכ"ד השאג"א, וכתב ע"ז הגאון הנ"ל ויש לתמוה עליו נהי דבקדושי כסף קאמר שפיר, דאין אנו צריכין לברירה די"ל דאין הקדושין למפרע אלא משעה שירצה האב, אבל בקדושי שטר א"א לומר כן דהא קי"ל דשטר קדושין שלא לשמה פסול, א"כ שוב בעינן דברי ברירה, דאי אין ברירה ולא נימא דהוברר הדבר למפרע, אם כן הוי שלא, לשמה כמו הרי זה גיטך ע"מ שתצא בפתח תחלה עכ"ל, ולא הבנתי תמיהתו כלל דאטו מי שמתנה תנאי בקדושין מוכרח לכתוב התנאי בשטר קדושין, דהא אפילו גט אין כותבין שום תנאי ורק שמתנה בעת הנתינה כל תנאי שירצה, ובודאי גם בשטר קדושין כן שכותב השטר סתמא ואח"כ בעת הנתינה מתנה שמקדש ע"מ שירצה אבא ואם כן אפילו אם נימא אין ברירה אין זה שייכות כלל לענין כתיבה שלא לשמה, דהא בשעת הכתיבה היה יכול לקדש בשטר זה בלא שום תנאי, ומה שהתנה כן בשעת הנתינה פשוט דאינו פוסל בזה את הכתיבה, ויותר מזה דהא איכא מחלוקת בקדושין ד"ט ע"ב דשטר קדושין שכתבו לשמה ושלא מדעתה, דרבא ורבינא אמרי מקודשת ויש פוסקים שפסקו כן, ולא אמרינן דתליא זה אם אמרינן יש ברירה או אין ברירה, דהא אם לא תרצה האשה לא תתקדש לו, אע"כ כיון דאין מתנה שום תנאי בהשטר וכותב אותו סתמא לשם קדושין, הוי שפיר לשמה, ומה דמבואר ביבמות דף נ"ב גבי כתוב גט לאשה דעלמא דאינו גט דמפרש הרמב"ם משום דהוי שלא לשמה, היינו דוקא התם משום דהאשה לאו בת גרושין היא, אבל הכא הא האשה בת קדושין היא, והוא כותב השטר קדושין סתמא אין זה ענין כלל לשלא לשמה, ואם כן דברי השאג"א נכונים, ותמהני על הגאון הנ"ל שתמה עליו ואין התחלה לקושיתו: