אור ברסלב
בני ציון חושן המשפט › סימן קנה

בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי

חושן המשפט · סימן קנה

סימן קנד

תירוץ נכון לקושית הקצה"ח בסי' רי"א על הרמב"ן:

בב"ק דל"ו ע"ב כ' בעה"מ דאם הגזלן רוצה להחזיר הגניבה, נראה דהוה כמו פקדון ויכולים הבעלים להקנותו להקדישו, והרמב"ן שם חולק עליו שכ' ולא זו בלבד שפ"י בגזל ולא נתיאשו הבעלים אינו כלום שאע"פ שהוא רוצה ליתן לו ג"כ אינו קדוש כיון שבתורת גזל הוא אצלו עכ"ל ע"ש, והקשה הקצה"ח ע"ז בסימן רי"א ס"ק מהא דאיתא בפ"ק דב"מ דמיבעי לי' התם הקדישה בלא תקפה מהו מי אמרינן כיון דאמר מר אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט כמאן דתקפה דמי או דלמא השתא מיהא הא לא תקפה וכתיב ואיש כי יקדיש את ביתו קודש מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו, ומפרשים התוס' שם דמיבעי ליה כיון דאודו אודו ליה תו לא הוי דבר שאינו ברשותו דהו"ל כפקדון עכ"ל התוס', ומשמע דס"ל להתו' דגזילה כי האי דהתם דשנים אוחזין בטלית וזה אומר כולה שלי כי אודי לסוף הוי ליה כמו פקדון, ואם כן לדעת הרמב"ן דס"ל דאפילו רוצה להחזיר כיון שכבר בגזילה תחת ידו אינו יכול להקדישו, אם כן איך יפרש כאן האיבעי של הגמ' דאיך יוכל להקדיש הא הוי אינו ברשותו ע"כ תוכן דברי הקצה"ח:

ולענ"ד לא קשה כלל קושית הקצה"ח הנ"ל על הרמב"ן עפ"מ דמבואר בגמ' ד"ח ע"א בשנים שהגביהו מציאה קנו תרווייהו משום דכ"א הגביה מחצה לעצמו ומחצה לחבירו, דאל"כ הוי החציה השני כמונחת על גבי קרקע ולא קני כלל, ולפ"ז אם אחד חטף בגד מחבירו ותפס רק ראש אחד וראש השני מונח ביד חבירו הדין פשוט דלא נעשה גזלן על הבגד כלל להתחייב באונסין אפילו על מחצה דהא גזלן בעי קנין כמבואר בב"ק ד' ע"ט, והכא ליכא קנין גזילה דהא כיון דהמחצה הוא ביד הבעלים הוי כמו שמונח חציה על גבי קרקע ולא הוי הגבהה להתחייב באונסין ולא נעשה גזלן וזה פשוט

ולפ"ז ניחא דברי הרמב"ן דע"כ לא קאמר הרמב"ן דאפילו אם רוצה הגזלן להחזיר הגזילה מ"מ הוי אינה ברשותו עד שיחזיר ליד הנגזל ממש הטעם הוא משום דכיון דכבר נעשה עליו גזלן ובעי השבה, וכ"ז שאינו מקיים מצות השבה מקרי עדיין גזלן נמצא דהחפץ הוא ברשות הגזלן, ולכן מקרי אינו ברשותו ואין יכולים הבעלים לא להקנותו ולא להקדישו אבל הכא גבי טלית דשניהם אדוקין בה אם האמת הוא דתרווייהו מצאוהו שפיר קנו תרווייהו משום דכל אחד הגבי' לעצמו ולחבירו אבל אם לא מצאוה רק אחד רוצה לגזול מחצה מחבירו, א"כ לא נעשה עליו גזלן כלל ולא קני להתחייב באונסין, דהא בודאי בעל הטלית אינו מגביה בשביל חבירו שרוצה לגזול ממנו, וא"כ המחצה שביד הבעלים הוא כמונח ע"ג קרקע ואין כאן קנין להגזלן בהטלית להתחייב באונסין דבעי קנין גמור כמו במכירה, ולפ"ז שפיר כתבו התוס' דאם הודה אחד לחבירו אף שעדיין בידו ולא החזיר לו מ"מ יכול חבירו להקדישו דהוי כמו פקדון דכיון דלא נעשה עליו גזלן מעולם על הטלית, א"כ שפיר דמיד שהודה הוי כפקדון אצלו דהא רוצה להחזיר והוי כחפץ שמונח ביד אחרים שיכולין הבעלים להקדישו, אבל הרמב"ן מיירי גבי גזלן היכא שקנה להתחייב באונסין ושפיר כ' הרמב"ן דהבעלים אינם יכולים להקדישו דמה שהודה הגזלן לאו כלום הוא כל זמן שלא החזיר דהא עדיין החפץ ביד הגזלן דבמה שרוצה להחזיר אינו נפקע ממנו שם גזלן עד שיחזיר הגזילה כדין השבת גזילה ולכן אינם יכולין להקדישו וא"ש:

תוכן העניינים

בני ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה