בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
אורח חיים · סימן נז
תירוץ לקושית הא"מ בשו"ת סי' י' במג"א בסי' שכ"ג:
במ"א סי' שכ"ג כתב על הרמ"א שם שכתב לענין טבילת כלים בשבת דאם הוא כלי שראוי לדלות בו מים ימלאו מים מן המקוה עלתה לו טבילה וכתב המג"א דלא יברך דאז אינו מוכח שעושה לשם טבילה והקשה בס' אבני מילואים בשו"ת סי' ש"י ובישועות יעקב דא"כ בכל טבילת נידה אמאי מותרת לברך כשטובלת בשבת דהא מוכח שעושה כן לשם מצוה ולא להקר והישועות יעקב תירץ דדוקא גבי טבילת כלים דמברך מקודם הטבילה אסור לברך דמוכח שעושה לשם טבילה אבל בנידה שמברכת לאחר הטבילה א"כ בעת הטבילה מחזי כמיקר, אמנם עדיין אינו מספיק דהא המחבר ס"ל ביו"ד סי' ר' דגם נידה מברכת קודם הטבילה א"כ היה ליה להמחבר לפרש דנדה אינה מברכת כשטובלת בשבת ועוד יברך גם בטבילת כלים אח"כ כיון דאינו יכול לברך מקודם עיין שג"א סי' כ"ו :
ולענ"ד נראה דלא קשיא מנדה דשפיר תוכל לברך אף קודם הטבילה דהא בביצה י"ח ע"ב מקשה הגמ' על טעם היתר הטבילה משום שנראה כמיקר תינח בשבת יוה"כ מאי איכא למימר דיוה"כ אסור ברחיצה ומוכח מילתא דלשם טבילה עביד ומשני רבא הואיל ובשבת שרי ביוה"כ נמי שרי אלמא אף דביוה"כ דמוכח שטובל לשם מצוה מ"מ שרי הואיל ומותר בכל שבתות השנה דמותר ברחיצה מותר בטבילה כמו"כ מותר ביוה"כ אף שאסור ברחיצה דא"א שיהיה יוה"כ חמור משבת וכן מסיק שם הגמ' דמגמע ובולע אף לאחר טיבול משום הואיל דשרי קודם טיבול שאינו מוכח דעביד לשם רפואה מותר נמי לאחר טיבול אף שמוכח דעביד לצורך רפואה והגמ' מוכיח דאמרינן הואיל מהא דתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט"ב ובין ביוה"כ אלמא דמותר לטבול ביוה"כ אף דאינו נראה כמיקר משום דאמרינן הואיל וא"כ כיון דשרי לטבול ביוה"כ אף דמוכח שעושה לשם טבילה ולא להקר דהא להקר אסור בודאי אם טובל ביוה"כ צריך לברך על הטבילה דהא עיקר ההיתר הוא משום דאינו מכוון לרחיצה רק לטבילה דהא התוס' כתבו דרק אם טבילה בזמנה מצוה מותר לטבול ביוה"כ יעו"ש וכיון דעיקר ההיתר הוא מצות טבילה בודאי צריך לברך דשם לא איכפת לן במה דמוכח דעביד לשם טבילה דאדרבה המצוה מתירו לטבול.
ומעתה כיון דמצינו דמותר לטבול ביוה"כ ולברך על הטבילה וע"כ אפילו ביוה"כ שחל בשבת ג"כ מותר לטבול ולברך אף שמוכח שעושה לשם טבילה ולא להקר וא"כ יש לדון כן בכל שבתות ויו"ט שמותר ג"כ לטבול ולברך מטעם הואיל שמותר בשבת שחל בו יוה"כ לטבול ולברך לפ"ז גם בשבת בלא יוה"כ נמי מותר דכי מגרע גרע שבת בלא יוה"כ משבת עם יוה"כ כמו דאמרי, הואיל משבת על יוה"כ כמו"כ אמרינן הואיל משבת עם יוה"כ על שבת בלא יוה"כ ובכל זמן מותר לטבול ולברך וא"כ שפיר נדה מברכת כשטובלת בשבת אבל גבי טבילת כלים דבאמת אסור לטבול משום איסור מתקן ורק שמותר ע"י הערמה לדלות מים שאינו מוכח שמכוין לשם מצוה ולא מצינו בשום פעם שיהא היתר לטבול כלים לשם מצוה א"כ שפיר פסק המג"א שלא לברך דאם יברך יהיה מוכח שמכוין לשם טבילה וזה אסור בשבת וזה נכון.