בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי
אבן העזר · סימן קכט
תמיה על המררה"ש בקו"ע המובא בספר שב שמעתתא שמעתתא ז':
בשב שמעתתא ש"ז פ' י"ג הביא דברי התשובת מיימוני שכתב על המשנה דיבמות דף ק"כ דתנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, אע"פ שיש סימנין בגופו וכו', אין מעידין אלא עד ג' ימים וכו', וכתב ע"ז בתשובת מיימוני בשם ר"ת וז"ל ע"כ האי אין מעידין אלא עד ג' ימים, לאו אאדם ידוע וניכר למעידין, דאפי' עד ד' ימים מהני כיון שיודעין שזה הוא, אע"כ שאין ידוע אלא ע"י סימני פרצופו ופדחתו וחוטמו וכו', וכ"כ בה"ג עכ"ל, וכתב ע"ז במוהרח"ש בקונטרס עגונות לכאורה נראה שהכונה דלאו באדם ידוע וניכר למעידין, אלא שלא הכירו אותו רק שראו אדם מת ונתנו סימני פרצופו ופדחתו וחוטמו, והשומעין דבריהם שהיו מכירין אותו בחיים אמרו, שזה ודאי ראובן שהיה לו פרצוף כזה, אמנם זה ודאי לא אפשר דכיון שהמעידין לא הכירוהו בחיים, רק שנתנו סימני פרצופו וחוטמו, הא ודאי דסימנין אלו הוי כמו ארוך וגוץ דאמרינן בגמ' דלא הוי סימן כלל, עכ"ל המוהרח"ש ומשום כן נטה לפרש דברי ר"ת באופן אחר יעו"ש, והש"ש החזיק פירוש זה וכתב שכן משמע מהבה"ג יעו"ש בש"ש באורך:
ותמהני על המהרח"ש הנ"ל שאי אפשר לפרש כן, ובב"מ דף כ"ז ע"ב בפירוש רבינו חננאל מצאתי הדבר שמפרש כן להדיא בהמשנה הנ"ל, מה דאיתא שם בגמ' ת"ש אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, שמע מינה סימנין לאו דאורייתא, ומפרש רבינו חננאל וז"ל ת"ש דתנן בהאשה בפרק בתרא דיבמות אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, כלומר אם נותנין העדים סימני פרצופו ואמר מי שפרצופיו כך וכך ראינוהו שמת, משיאין את אשתו, חזינן מפורש מדברי הר"ח שמפרש המשנה שלא הכירו אותו העדים, רק שראו אותו מת ונתנו סימני פרצופו וחוטמו, ודלא כהמהרח"ש שכתב שאי אפשר לפרש כן, ואלו ראה את דברי הר"ח הנ"ל לא היה מפקפק מלפרש כן: