אור ברסלב
בני ציון אבן העזר › סימן צד

בני ציון· רבי בן ציון מיטבסקי

אבן העזר · סימן צד

סימן צג

תמיה על הגאון רעק"א בדו"ח יבמות ד' פ' ע"א

יבמות ד' פ' אכל חלב מבן שתים עשרה ויום אחד עד בן שמונה עשרה, ונולדו בו סימני סריס ולאחר מכאן הביא שתי שערות, רב אמר נעשה סריס למפרע, ושמואל אמר קטן היה באותה שעה, ומסיק אביי דלרב להכי איילונית לר"מ אין לה קנס, משום דמקטנות יצאה לבגרות ואין לה שעת נערות כלל, ובברייתא איתא שם ואין איילונית נידונית כנערה המאורסה, לפי שמקטנותה יצאת לבגר, והקשה ע"ז בדו"ח וז"ל ובסוגין קשה לי לרב איך קתני בברייתא דאין לה דין נערה המאורסה דמקטנותה יצאה לבגר, הא בלא"ה הוי התראת ספק (דשמא לא תביא סימני איילונית ותהיה קטנה עד שתביא ב' שערות) דאף דבתוס' כתבו דההיא דנעשה סריס למפרע דלא הוי התראת ספק, דהוי רק גילוי מילתא בעלמא, היינו באכל חלב דהאיסור חלב ודאי, אלא דהספק אם הוא בר עונשין, אבל הכא דהוי הספק אם היא נערה מאורסה אי לא מקרי התראת ספק, ותירץ דהברייתא ס"ל דהתראת ספק שמה התראה יעו"ש:

ולענ"ד קושיתו תמוה דהא הכא ע"כ דמיירי שקדשה אביה בקטנותה, מדקתני דאינה נידונית כנערה המאורסה דמשמע דנידונית כשארי א"א, ואי שקידשה ע"א לאו א"א היא כלל, אע"כ שקידשה אביה והברייתא לא אתי לאשמעונין רק דאינה נידונית כנערה המאורסה דדינה בסקילה, אלא שנידונית בחנק כשארי א"א, וכיון שכן ליכא להקשות כלל דהוי התראת ספק דהא לרב דס"ל דנעשה גדול למפרע, ואף דלא ידעינן עתה דשמא לא תביא סימני איילונית ותהיה קטנה, מ"מ הא זה לא הוי רק גילוי מילתא בעלמא כמו שכתבו התוס' וא"כ לענין איסור א"א שדינה בחנק, הוי התראת ודאי דאיגלאי מילתא למפרע שהיא בר עונשין, ולפי"ז גם לענין דין נערה המאורסה ג"כ לא הוי התראת ספק, דהא קי"ל דלא בעינן שיודיעוהו באיזה מיתה הוא נהרג, וכמבואר בסנהדרין ד' פ' דפריך הגמ' ש"מ מותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר קל, ומשני ר' ירמיה הכא במאי עסקינן כגון שהתרו בו סתם, והאי תנא הוא ושאר כל חייבי מיתות שבתורה אין ממיתין אותן אלא וכו' ועד שיודיעוהו שהוא חייב מיתת ב"ד ע"כ אלמא דלא בעינן התראה באיזה מיתה הוא נהרג, וא"כ הכא דעל מיתת חנק כדין א"א הוי התראת ודאי, וא"כ אם התרו בה אפילו סתם חייבת מיתה, וממילא כיון דאיגלאי מלתא למפרע אחרי כן שהיא נערה מאורסה, יוכלו לדונה כדין נערה המאורסה דהא על נערה מאורסה לא בעינן התראה יותר מהתראת א"א, ובהתראה שהתרו בה סתם סגי וזה הוי התראת ודאי זה ברור:

דף ע"א במשנה פצוע דכה וכרות שפכה הן ועבדיהן יאכלו ונשיהן לא יאכלו, ופי' רש"י משום דשויה חללה בביאתם, והקשה הגאון הנ"ל וז"ל ק"ל הא לא הוי זר אצלה מעיקרא, דלא נאסר לה מקודם שנעשה פצוע דכה ע"כ, וכבר קדמו בקושיא זו הרשב"א שם ותירץ דבפסולי קהל לא בעינן זר אצלה מעיקרא וע"ש:

תוכן העניינים

בני ציון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה