אור ברסלב
בני סמיכי נימוקי החה"ש כמה"ר יעקב ארטבי ז"ל › מסכת מגילה

בני סמיכי· רבי יהודה יצחקי

נימוקי החה"ש כמה"ר יעקב ארטבי ז"ל · מסכת מגילה

מסכת תענית

דף ב' מתני' מגילה נקראת בי"א בי"ב וכו' הק' הט"א דאמאי לא תנא קורין את המגילה כדתנן לקמן אין קורין את המגילה ע"ש וי"ל דלא מצי למתני קורין את המגילה אלא אי הוה זמן קריאתה ביום א' א"ש לישנא דקורין אבל כיון דזמן קריאתה בה' ימים אז לא אתי לישנא דקורין ובהכי ניחא ההיא דשבת דקטני קטן נימול לח' לט' לי' וכו' כיון דזמנים הרבה יש לו א"כ לא אתי אלא לישנא דקטן נימול כמ"ש:

שם לא פחות ולא יותר פירש"י לא פחות מי"א ולא יותר מט"ו הק' הט"א דא"כ הוי משנה שא"צ לגופה ועיין מה שהק' עוד ונראה לפ' דהאי לא פחות ולא יותר אימים שמי"א עד ט"ו וכו' וקמ"ל לאפוקי מדר"י דאמר בזה"ז אין קורין אותה אלא בזמנה מש"ה תני לא פחות לא יותר ע"ש וצ"ע דהא בשבת נמי קתני כי האי לישנא דקתני קטן נימול לח' לט' לי' לי"א לא פחות ולא יותר והתם לא שייך תי' ה' אלא ע"כ לו' דכן דרך התנא דכיון דתני זמנים הרבה דרכו למימר לא פחות ולא יותר ולא להזהיר על התוספת כמו שהבין ה' אלא דכן דרך התנא:

ליקוטי מסכת יבמות מהבחור המנוח החו"ן הר' אברהם סדבון נ"ע

דף כ' ע"א גמ' קא פסיק וכו' בשלמא מן הנשואין עשה וכו' אלא מן האירוסין וכו' ראיתי בש"מ למס' סנהדרין שהק' דהא אמרי' דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ה"מ עשה ול"ת השוה בכל אבל האי שאינו שוה בכל ע"ש ולעד"ן לתרץ עם מ"ש רש"י לקמן דט"ל ע"ב דיבמה נמי אי אמרא לא בעינא ליה ונותנת אמתלא לדבריה לא כפינן לה אלא אדרבא כפינן ליה שיחלוץ דיבמה שנפלה לפני מוכה שחין לאו דוקא אלא כל היכא וכו' ע"ש וא"כ לפ"ז העשה דיבום חשיב גרוע ודמי למאי דאמרי' בכתובות ד"מ ע"א אבל הכא אי אמרא לא בעינא מי איתא לעשה כלל וכ' התוס' שם חשיב העשה גרוע ע"ש וא"כ פריך שפיר דבשלמא מן הנשואין לא דחי דלא אתי עשה דיבום דאינו עשה יגמור ודוחה ל"ת ועשה אע"פ שאינו שוה בכל אבל מן הארוס' כיון ראינו אלא לאו גרירא דמי אע"ג דהעשה חשיב גרוע כיון דהלאו אינו שוה בכל ועיין מה שתי' ה' ועיין להשע"ה בה' אישות ד"ח ע"ב מה שהק' עליו:

דף ל"ה ע"ב תוס' ד"ה ונמצאת מעוברת וכו' ועוד דיעבד אם חלצה וכו' עכ"ל ואין להקשות דא"כ מאי מקשי רז לר"ל דילמא מתני' שאני משום דיעבד מש"ה פסול די"ל דמשום דר"ל נמי משמע דאיירי אפי' בדיעבד מדנקט במימרא שלו החולץ דמשמע דיעבד:

דף מ' ע"א גמ' אלא ס"ד הואיל ואפס לה מיבום ליקנסיה קמ"ל וי"מ דע"כ הכא כשלא רצה לייבם הגדול חזרו על כל אחים לייבם ורצו לייבם דל"כ למה קנסינן ליה הא לא אפסידה דהם לא רצו לייבם ואפ"ה חליץ לה הגדול משום דחליצת הגדול עדיפא וא"כ תיקשי למ"ד לעיל דביאת קטן עדיפא וי"ל דאפסדה מיבום של גדול במדינת הים או מקטן עד שלא הגדיל ואע"ג דשהויי מצוה לא משהינן כדקא' הש"ס לעיל מ"מ במעשה שלו הוא גרם להפסיד:

תוס' ד"ה אכילה גסה וכו' וי"ל דתרי ענייני אכילה גסה עכ"ל וק' דא"כ מאי מקשי הש"ס בסמוך מר"ל דילמא אצטריך קרא דאפי' באכילה גסה דהוי בעלמא אכילה הכא לא מהני כדמתרץ בסמוך דאע"ג דהוי מצי תני ביה קרא לעכב וי"ל:

דף ס"ז ע"א גמ' חדא ועוד וכו' ועוד שמא ימצא עובר זכר וכו' אין הכוונה דשמא ימצא זכר לבדו סגי אפי' נימא דנקבה לא פסלה דא"כ הו"ל זכרים מיעוט' דסמוך מיעוט' דמפילו' המחצה דנקבות והו"ל רובא וזכרים מיעוטא לא מוסיף ועוד שמא וכו' ולעולם נקבה פסלה:

ע"ב תוס' ד"ה אין חוששין ואומר ר"י וכו' נפל וכו' עכ"ל אבל התם אמרי' המע"ה:

בא"ד ומיהו נ"ע וכו' דאזיל רבי יוסי וכו' עכ"ל ואם יש לחלק בין רוב דהכא לרוב דהתם דהכא בא ע"י צירוף דסמיך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות לכך חייש ר"י למיעוטא אבל ברוב הבא מאליו בלא צירוף לא חייש למיעוטא א"ש:

דף פ"ב ע"ב גמ' ואב"א שאני הכא דאיכא שאני אומר ק"ק הא מיא מיד מבלבלי וא"כ כשנטל נטל נמי ממי פירות עמהם וא"כ אמאי לא ישקול אלא עד י"ט אפי' נטל יותר נמי איכא רוב וי"ל:

עד כאן מהבחור המנוח החו"ן הר' אברהם סדבון נ"ע

דף קי"ט ע"א תוס' ד"ה אמאי הלך אחר רוב נשים וכו' וי"ל דמיירי כגון שיש עדים וכו' עכ"ל עיין מה שהק' מהרש"א וי"ל דשאני מת בני וכו' דנאמנת משום דכשיצאתה היתה בחזקת יבום ועתה ג"כ אומרת כן מיהמנא דאוקמא אחזקתה משא"כ באומרת מת בעלי ואח"כ מת בני דהיא בחזקת יבום ורצתה להתיר עצמה לשוק אינה נאמנת ומה"ט בקושייתם לא הק' מרישא דמת בני ואח"כ וכו' דנאמנת ואמאי מהימנה כיון דרוב נשים מתעברות ויולדות א"כ ודאי ילדה וליכא הפה שאסר הפה שהתיר וכמו שראיתי להרשב"א שהק' כן ע"ש משום דס"ל כיון דהיא בחזקת יבום כשיצאתה וגם עתה היא אומרת כן נאמנת:

תוכן העניינים

בני סמיכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה