בני סמיכי· רבי יהודה יצחקי
ליקוטים על הרמב"ם · הלכות שבועות
פ"ב ה' י"ז מי שנשבע והוא כדי שאומר תלמיד לרבי וכו' הרי דפ' דלא כר"י כמ"ש המש"ל וא"כ ק' מההיא דפ' פ"ב מה' תמורה ה"ד וז"ל האומר וכו' אם נתכוין מתחי' ואם לא וכו' ואע"פ שהזר בתוך כ"ד אין תופסין וכו' ובגמ' דב"ק משמע טעמא דר"י משום דאיירי דכ"ר דנפיש כדי שאילת התלמיד להרב דלא אמרי' תוך כ"ד כדבור דמי ולפמ"ש הר"ן בנדרים דפ"ז ע"א דה"ט דהכ"ד כדיבור דמי משום דעתו של אדם לחזור בתוך כ"ד ע"ש א"ש דכאן פ' כר"י ולאו מטעמיה דסבר כיון דבתוך כ"ד דנפיש לא אמרי' תכ"ד כדבור דמי אלא מטעם כיון דמתחלה גמר בדעתו ל"מ חזרתו אפי' תכ"ד ולא אמרי' תכ"ד כדבור דמי אלא דוקא היכא דעתו לחזור בתכ"ד כמ"ש הר"ן ז"ל: