בני סמיכי· רבי יהודה יצחקי
ליקוטים על הרמב"ם · הלכות טומאת מת
פ"ט הלכה י"ב כל אלו הספיקות וכו' הרי הן מדבריהם עיין שם וראיתי להרשב"א בקדושין דע"ג שהק' מדאמרי' בח"ל הלכה למ"מ ואקשי' והא תנן ס' ערלה דא"י אסורה בסורייא מותר ופרקינן דילמא כך נאמרה ה"ל ודאי אסור ספיקא מותרת אלמא בא"י ס' אסור ואף בסורייא אי לאו נאמרה הלכה היתה אוסרה ע"ש ולא ידעתי מי גילה לו לה' רז זה דהך מתני' מדאורייתא דילמא מדרבנן קתני דב"י אסור אבל בסורייא מותר ותלמודא מקשה דא"א דודאה אסור מה"ת היכי שרינן ספיקא וכמ"ש רש"י בד"ה סורייא וז"ל ואי בח"ל הלכה היכי מזלזלינן בס' הרי דהך מתני' מדרבנן היא ומשני כך נאמרה הלכה ס' מותרת ר"ל וכיון דפי' התירה ס' א"ב ל"ש לגזור ולאוסרו ומה שהק' עוד מהא דאמרי' בפ"ק דחולין מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא וכו' ואתינן למפשט מפסח ומעגלה וכו' ואם כסברת רבי' למה רובא וחזקה הא כל ס' דאורייתא מותר ע"ש י"ל דשאלת הגמ' היא אמאי לא גזרו כל ס' אפי' היכא דאיכא רובא לאידך גיסא כמו שגזרו בכל ס' ופשיט ליה דלא מצו לגזור בכל ס' מפסח ומעגלה ושחי' וכו' דאי הוו גזרי בכל הני א"כ הוו עוקרין כל התורה וראיתי למהרימ"ט ז"ל בי"ד ס"א דף ה' שהק' לדעת רבי' מהאי דקאמר רבא בק בקדושין דף הנז' ומ"ט אמרו שתוקי פסול הא מן הטעם שראו להחמיר בכל ס' החמירו בכאן ובשלמא אי איסור הספיקות דאורייתא ניחא כיון שהשחוקי התירו הכתוב מה ראו חכמים על ככה להחמיר ע"ש ולענ"ד נר' עפמ"ש הריטב"א והרשב"א דהק' במאי דקאמר בגמ' מאי אמרת דילמא אזלא איהי לגבייהו הו"ל קבוע וכו' אכתי רובא נינהו דאי אילו איהו לגבה ואם אזלא איהי לגבייהו הו"ל ס' נמצא הרוב להכשיר ותירצו וז"ל וי"ל דלרווחא דמילתא קאמר דאפי' ליכא אלא קבוע תורה אמרה ס' ממזר יבא ע"ש וא"כ מעתה אפש"ל דרבי' מפ' הסוגיא כן דרבא ק"ל למה חז"ל החמירו בס' ממזר ואפילו אינו קבוע דמדאורייתא אפי' קבוע מותר ואתו חז"ל וגזרו אפי באינו קבוע ובשלמא בקבוע חכמים עשו גדר וסייג להתורה כדמצינו בכל התורה כולה דחכמים עושין גדר אבל בשאינו קבוע דאיכא רובא הו"ל למשרי אלא משו' מעלה ביוחסין כנ"ל נכון ליישב דעת רבי' (א"ה י"מ על רבי' מההיא דאמרי' בע"א דכ"ד ע"א גבי ר"א דפוסל בכל הקרבנות משום חשש רביעה ומקשה הש"ס ואימר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ע"ש ומאי קושי' דילמא משום ס' דאורייתא לקולא לכך קא' משה גם אתה וגומר אלא משמע דס' דאורייתא לחומרא מדאורייתא וי"ל עם מ"ש הפ"ח בכללי ס"ס בסוף כלל א' וז"ל ואע"ג דכל ס' שרייה רחמנא ה"מ כי ל"מ להתברר אבל אי בידו לברורי אי הוי איסורא או לא כה"ג לא שרי רחמנא ומחייב מה"ת לבדוק ולא להכניס עצמו לספק איסור ע"ש וא"כ מקשה שפיר למ"ל למשה להכניס עצמו באיסור ס' למר גם אחא תתן וכו' דאפי' שרוצה להקריב לצורכו קרבן היה מקריב מצאן ישראל כיון דאפשר בהיתר ועוד דמתנה זו אינה אלא ל צורך ישראל כמ"ש בעל א"ח על פסוק זה ע"ש וא"כ היה אפשר להקריב משל ישראל כיון דאיכא ס' איסורא) ועוד הק' מהרימ"ט על מ"ש מרן הכ"מ בה' אלו וז"ל ועי"ל דאפי' הא אין ידוע אם הפילה דבר טמא לא חשיב ס"ס כיון דרוב המפילות דבר טמא הם מפילות ותמה עליו מדאמרי' בחולין דרובא דאורייתא ואפי' ברובא דליתיה קמן וא"כ הו"ל ס' וודאי ע"ש וי"ל עפמ"ש התוס' בפסחים ד"ט ע"א בד"ה ואת"ל ובנדה דט"ו ע"ב בד"ה ס' וז"ל דגרירת חולדה וברדלס הוי ס' הרגיל וקרוב לודאי וא"כ אע"ג דרוב המפילות דבר טמא הם מפילות מ"מ לא חשיב רוב כיון דהך דגררוהו נמי הוי קרוב לודאי ולא הוי אלא כמו ס' שקול וראיתי להפ"ח ז"ל שהביא ראיה לדברי רבי' מההיא דאמרי' ביומא פ' יה"כ דלר"ל ח"ש אסור מדרבנן ומינה שמעי' ה"ה לכוי דהא דתרוויהו כי הדדי מתנו בברייתא ואכולא משני דהוי מדרבנן אלמא דס"ל לר"ל דכל ס'. דאורייתא דומיא דכוי רחמנא שרייה ולא אסור אלא מדרבנן והכ"ת דט"ל מהספר תמה על ראייה זו דס"ס תקשי לר"ל מנ"ל דס' דחלבו שרי רחמנא ועכ"ל דיש ראיה אחרת להתיר כל הספיקות דהיא הראיה דאייתי הר"מ מס' ממזר דהתיר הכתוב ומשם יליף כל איסורים ע"ש ולק"מ דאע"ג דיליף משם מ"מ מצינו דר"ל ס"ל דס' דאורייתא שרי דילפי' משם ולא כשי' הסוברים דס"ל דאדרבא דוק מינה דבעלמא ס' דאורייתא אסור וכ"ה בהר"ן ז"ל בקדושין ע"ש:
ודרך אגב ראיתי לה' הנז' בתוס' יוה"כ שהק' על פירש"י ביומא ד"ה אין ליה וז"ל אין ליה שהוא מוזהר אלא על כשיעור שהוא עניש עליו דגבי עונש לא כ' כל חלב אלא האוכל ע"כ והוא מותיב לה מהאי דאמרי' בפסחים דמ"ג דדריש האי כל. לגבי המאכלים וכו' וא"כ תק"ל הכא אמאי לא מרביה כוי. וח"ש לענין כרת מדכתיב כי כל ע"ש ולענד"ן דרך אחרת היתה אתו ודלא כמו שהבין ה' אלא דכונתו דכי אמרי' דכל קאי החלב א"כ משמע אפי' כ"ש אבל אם אמרי' דכל קאי האוכל אינו ר"ל דקאי על האוכלין אלא ר"ל דקאי על מלת אוכל וכיון דהרבוי קאי על מלת אוכל לא מרבינן מיניה כי אם כזית דסתם אכילה בכזית וכ"נ מדברי רש"י בד"ה כוי שהוא ס' ואין בו כרת וח"ש שאינו בעונש וכונתו דק"ל בברייתא דקתני כוי וח"ש שאינו בעונש יכול אינו באזהרה דבשלמא בח"ש ניחא דלא מעטי' אלא מהך קרא דכרת דקאי על מלת אוכל דמשמעותיה כזית משא"כ הך קרא דלאו לא מעטי' מיניה ח"ש משום דכל קאי על החלב דאפי' כל שהוא ולכך אי לאו דעונשו ואזהרתו סמוכים לא הוה מעטי' ח"ש מאזהרה אבל משום דסמוכים הו"א כי היכי דמעטי' מכרת מעטי' מלאו אי לאו דרביה קרא אבל כוי ודאי הא דמעטינן ליה אי משום דברייה וקרא קאמר בהמה א"נ משום ס' ומהך מיעוטא. דמעטי' מכרת נמעטינהו נמי מהך קרא מלאו וא"כ מאי האי דקתני אין ליה וכו' כוי וח"ש שאינו בעונש וכו' דמשמע דאי לאו דחלב ואזהרתו סמוכים לא הוה מעטי' חלב כוי מהך קרא מלאו הא מקרא דממעיט ליה מכרת לאו נמי מעטי' ואע"ג דלא סמיכי עונשו ואזהרתו לכך כ' רש"י דכוי שהוא ס' ואין בו כרת וח"ש שאינו בעונש א"ל דמלת הברייתא דקתני הואיל ואינו בעונש יכול אינו באזהרה לא קאי אלא הח"ש ואי כדברי ה' ז"ל הא כי היכי דממעטי' ח"ש משום דהוא נאכלין וקרא דכרת הוא אוכלין ה"נ נמעט מיניה כוי כיון דהוא נמי הנאכלים וקרא דכרת קאי על אוכלין וא"כ שפיר קתני בברייתא כוי וח"ש שאינו בעונש ולמ"ל לו' דכוי משום ספק וח"ש שאינו בעונש לערבינהו ולתנינהו דחד מיעוטא נינהו אלא ודאי דכונתו כמ"ש וכ"נ בהדיא בד"ה ח"ל כל חלב הכא כ' כל החלב כלומ' אפי' כ"ש ע"כ הרי דרש"י ביאר דעתו דהא דמרבינן מכל תלב היינו משום דקאי על החלב דמשמעותיה כ"ש כנ"ל: