אור ברסלב
בני סמיכי ליקוטי מסכת שבת לא"א החכם השלם בנש"ק כמה"ר יצחק חי הכהן אבי המחבר ז"ל

בני סמיכי· רבי יהודה יצחקי

ליקוטי מסכת שבת לא"א החכם השלם בנש"ק כמה"ר יצחק חי הכהן אבי המחבר ז"ל

בינ"ו עמ"י עש"ו נימוקי החכם השלם כמה"ר יהודה הכהן ז"ל

מסכת שבת

דף צ"ח ע"א רש"י ד"ה כי קאמר רב תחתיהן ד"ה עכ"ל עמ"ש מהרש"א ולדבריו לא נתיישב אלא ביניהם אבל צדיהן ק' דלא יש ריוח ועיין במלחמות:

דף צ"ט ע"ב תוס' בד"ה או דילמא וכו' ואמרינן לעיל המוציא וכו' עכ"ל פי' הפשטן דפשיט מנושא ונותן משמע דס"ל דאין לחלק זורק למוציא א"כ תפשוט ממוציא משוי למעלה וכו' ותי' לקושי' א' למבעי כח כחו ולקושי' ב' הא דמייתי ראיה מנושא דמשמע דמיירי בכל ענין בין זורק ומוציא אבל אי לא מיירי בזורק ל"מ למפשט משום דיש חילוק ובזה ל"ק מ"ש מהרש"א ז"ל ע"ש:

בד"ה ואמאי וכו' אם זרק מחט וקוץ וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א הא דפסיקא לה וכו' ע"ש וכונתו דק"ל לפי המסקנא דמשני הגמ' דטעמא משום דלא מבטיל וכו' קשיא מחץ וקוץ מ"ש מדבילה דפטור ותי' דאינו רואה וכו' כנ"ל:

דף קל"א ע"ב גמ' ולכתוב רחמנא בלולב וכו' ק"ל למ"ש מהרש"א לעיל בתוס' ד"ה תאמר ע"ש מאי פריך הגמ' לכתוב בלולב ולא לכתוב עומר וב' הלחם כדפירש"י הא אצט' למכתב בחריש ובקציר שהיא מצות וקצרתם כדי שלא נילף ב' הלחם וי"ל דדברי מהרש"א הם לפום מאי דאית לן ג"ש והוה ילפי' ב' הלחם מג"א אבל הגמ' פריך דלא נכתוב קרא דבחריש ובקציר ולא בעי הג"ש:

רש"י ד"ה ונכתוב וכו' כולהו מניה וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ש"א ודבריו תמוהי' דבמצה נמי אינו מרויח כלום דג"ש דט"ו ט"ו אצט' לכמה דרשות בכ"מ וי"ל דמרויח דלא בעי למילף בילפותות הרבה דהיינו סוכה מלולב ומצה מסוכה אע"ג דאצט' כולהו לדרשות אחרות מ"מ מרויח דלא אצט' למילף אלא חדא מחדא ודוחק:

תוס' בד"ה סד"א וכו' וזל וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ואין להקשו' דהו"ל להתוס' לתרץ דאתיא למילתא אחריתי בלולב מסוכה ולא תקשה להו מ"ש ולא ידענא וכו' די"ל משום דאין ג"ש למחצה ויש לקיים קרא וג"ש ולמדרש ביום למכשירין:

דף קל"ב ע"א גמ' אלא מעתה תפילין וכו' צ"ע אמאי לא אמרינן דנתקבלה מקומות שבת ומילה ולא שייך למגמר מינה לתפילין:

תוס' ד"ה ת"כ וכו' וברייתא כרבנן וכו' עכ"ל נ"ל לפרש דבריהם דודאי הגמ' שואל לכ"ע מילה מנ"ל ורנב"י משני אתיא אות אות א"כ לרבנן אתיא למילה גופא ולר"א ביום למילה וג"ש למכשירין וברייתא אתיא כר"א ולר"י דמפיק מביום אפי' בשבת אתיא ברייתא כרבנן ולא כר"א דלר"א ס"ל מילה גופה הלכה ולכך אמרינן ת"כ דר"י ולא אמרי' ודלא כרנב"י אבל לראב"י דדריש שמיני אפי' לרבנן לא אתיא ברייתא לא כרבנן ולא כר"א ודלא כמהרש"א ומ"ש דברייתא מתוקמא במכשירין ע"ש ק' לפ"ז אמאי כ' התוס' לרנב"י דג"ש למכשירין וביום למילה ואמאי לא כתבו דביום למכשירין כמו לר"י אליבא דר"א וג"ש למילה וברייתא במכשירין וי"ל דמשמע מע להו דכמו דהאי דקאמר רז ביום אפי' בשבת אתיא לר"א למכשירין ה"נ האי דקאמר ר"נ אתיא אות אות לר"א למכשירין אחא:

ד"ה ומה צרעת וכו' וכ"ת וכו' מ"מ נימא רציחה וכו' עכ"ל ק"ל דא"כ הגמ' בסנהדרין דיליף קו למ"מ דדחי שבת מאי קאמר רציחה תוכיח שאני דרציחה דאינה דוחה אלא עבודה אבל מ"מ דוחה מילה שדוחה צרעת שדוחה עבודה ועבודה דוחה שבת וי"ל עפי"ד מהרש"ל בדיבור זה ע"ש הקש' מהרש"א אמאי לא ק"א אק"ו דקאמר הגמ' מילה שלא בזמנה תוכיח ע"ש ונ"ל דל"ק דרבא גופיה קאמר בסמוך דמילה ש"ב דדוחה צרעת מקרא דובשר באא"ע לבזמנה דאתיא בק"ו משבת שדוחה וכו' א"כ ל"ל מילה שלא בזמנה תוכיח שדוחה צרעת ואינה דוחה שבת אף אני אביא מילה וכו' דאי בזמנה לא דחיא שבת מיתוקם קרא דבשר למילה בזמנה ותו לית כן קרא דמילה ש"ב דוחה צרעת ומה שתי' מהרש"א בזה דאי איכא ק"ו מוקמינן קרא לשריפת קדשים ע"ש ק' דלקמן אמר רבא דלבדו אתא לומר ולא מילה ש"ב דאתיא בק"ו ע"ש בפירש"י הרי דאפי' איכא ק"ו לא מוקמי' קרא לדרשא אחריתי וי"ל דהתוס' אזלי כשי' הר' פורת שכ' לעיל דכ"ה דל"ג דאתיא בק"ו ע"ש ולפי מה שתי' התוס' כאן דניחא ליה למפרך מניה וביה ניחא בלא"ה ולא ק"ל למהרש"א אלא לס"ד דהתוס':

ע"ב בד"ה האי עשה וכו' וי"ל מה למילה וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א דמילה דחיא צרעת מום דבטלה המצוה אבל לא דחיא יו"ט משום דאפשר למחר עש"ב ותימה א"כ היכי בעי למילף לעיל דמילה דחיא שבת מק"ו ומה צרעת וכו' מה למילה בצרעת משום דבטלה המצוה אבל גבי שבת לא בטלה ואפי' במילה בזמנה פרכי' לעיל מה להנך שכן אם עבר זמנם בטלה קאמר במילה וכו' וי"ל דניחא ליה למפרך הק"ו מניה וביה כמ"ש התוס' לעיל בסד"ה ומה צרעת ע"ש מיהו עיקר דברי מהרש"א צ"ע דהתוס' שם ביבמות כתב דאי לאו בקר ב' לא הייתי מחלק וא"כ לר"א דלא דריש בקר ב' היכי מחלק וכ"ת דר"א מחלק וכ"ת מסברא א"כ אפילו יו"ט ל"ת גרידא יש לחלק כן מסברא ואפשר דלא מסתבר ליה לחלק כן מסברא אלא בל"ת ועשה:

דף קל"ה ע"ב תוס' ד"ה כגון וכו' הוי שפיר דומיא דלכם וכו' עכ"ל ול"ד ללוקח שפחה לעוברה דלא הוי דומיא דלכם דהתוס' מפ' לוקח שפחה לעוברה מן הנכרי דלא כפי' רש"י וכיון דאין ישראל אלא העובר לא הוי לכם אבל לקח זה שפחה וזה עוברה כיון דהאם והעובר ביד ישראל הוי דומיא דלכם ועיין למהרש"א ז"ל:

דף קל"ו ע"א תוס' ד"ה ממהיל וכו' ועוד אמר לקמן וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל דרבי לא אמר אלא בשהה ומייתי לה מדברי הרא"ש שם ע"ש וא"צ דמדברי התוס' בזה הדיבור שכ' דא"כ לימא הלכה כרבי מוכח כן דרבי דוקא בשהה וכן יש להוכיח מגמ' דשמעתין דאי איתא דר' אפי' בלא שהה מאי פשיט מברייתא דעגל שנולד ביו"ט דרבנן פליגי נוקמה כרבי ובגמרו שערו וצפרניו דנראה ודאי דשייך גם בבהמות אלא ע"כ דר' בעי שהה:

בא"ד דהא פשי' דבן ח' שלא גמרו שערו וצפרניו לכ"ע לא חי וכו' עכ"ל עיין להטור אה"ע סי' קנ"ו שכ' בסתם ולדות דאינו פוטר אלא בשהה וגמרו שערו וצפרניו והק' מרן בב"י מנ"ל ד"ז דאי מדברי התוס' הללו הא לא כ"כ אלא בבן ח' אבל בסתם ולדות כיון דשהה סגי אפי' לא גמרו ואפי' בבן ח' לא בעי רשב"ג גמרו אלא דלא אשתהי אבל אשתהי לא בעי גמרו ע"ש ולא ירדתי לס"ד דבפי' כ' התוס' דבעי גמרו בהדי שהה (אח"כ נ"ל בכונת מרן דהנה הט"ז בי"ד סס"י ט"ו הקשה אמאי אין מתירין מיד גדיים הניקחין מן הגוי הא הוי ס"ס ס' שמא כלו חדשיו ואת"ל בן ח' שמא שהה שמנה ימים והנה"כ כ' דאין זה כלום ראי בן ח' לא אפשר שישהה ח' ימים דודאי נפל הוא ע"ש ולפ"ז מ"ש התוס' דבן ח' שלא גמרו לא חי היינו דל"מ ביה שהה דלא משתהי שלשים יום דאי בן ז' הוא ואשתהי הי"ל ליגמר שערו וע"כ מדלא גמרו בן ח' הוא ולא משתהי וא"כ ע"כ רשב"ג בגמרו מיירי ומ"מ אי משתהי שלשים יום ולא ידעי' אי גמרו שערו וצפרניו אמרי' ודאי גמרו מדאשתהי ולזה כיון מרן מדברי הטור נר' דבעי' שידעי' שגמרו ואשתהי אבל אי אשתהי ומת ונקבר ולא ידעי' אי גמרו אינו פוטר ומנ"ל ד"ז דכיון דאשתהי ע"כ דגמרו דאי לא גמרו בן ח' ודאי וא"א לשהות כנ"ל:)

ע"ב בד"ה דתניא וכו' והא אדרבא צריך מיעוט | גבי ערכין וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ונ"ל דמנקבה ליכא למילף מידי דאיכא למי' לעולם בעלמא לא הוי נקבה אלא זכר והכא דאצט' ואם נקבה למעוטי משום דהכא גבי ערכין מעטיה קרא מזכר הוה ס"ד כיון דמעטיה מזכר הוי כנקבה לענין ערכין קמ"ל וילפי' מזכר דכתיב תחילה לדעלמא דהוי זכר מדאצט' גבי ערכין ועיין להח"ן בבכורות בתוס' ד"ה אלמא ע"ש דנראה דאישתמיט מניה דברי התוס' בנדה בד"ה הא מזכר וכו' ע"ש:

דף קנ"ד ע"א תוס' בד"ה למטה וכו' א"נ כרבי וכו' עכ"ל ק"ל א"כ מאי קאמר הגמ' הא לא נעץ אפי' למטה מיו"ד אין עירובו עירוב ואמאי הא לרבי שרי להשתמש באילן ביה"ש משום דכ"ד שהיא משום שבות ל"ג ביה"ש כדאיתא בעירובין דל"ב ע"ש ויש ליישב ע"כ נמצא:

ת"ו ש"ל ב"ע

תוכן העניינים

בני סמיכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה