בני סמיכי· רבי יהודה יצחקי
בינ"ו עמ"י עש"ו נימוקי החכם השלם כמה"ר יהודה הכהן ז"ל · מסכת תמורה
דף ל"ג ע"ב גמ' הב"ע שעבר ושחטן עיין להתוס' בפ' כ"ש דכ"ט ע"ב בד"ה אין שכ' בבכורות משמע דבקדם מומן להקדישן לכ"ע פודין ע"ש ותמה ע"ד הפנ"י שם מאי משמע דקאמרי הא בהדיא תנן התם מתו יפדו ע"ש ולק"מ דמתו דקתני התם י"ל נשחטו כדאמרי' הכא ועפ"י רש"י במשנתנו ומשמע דקאמרי היינו מדאמרינן בגמרא דבכורות רט"ו ממאי דיקברו משום העמדה והערכה דילמא משום דאין ן פודין וכו' משמע דבבע"מ מעיקרו דרישא פודין ומה שהק' עוד עמ"ש התוס' שם אין פודין מדרבנן דהרי במתני' דבכורות תנן יפדו משמע אפי' לכתחילה ע"ש לא ראה דברי התוס' בפ"ק דשבועו' דלא ע"ב בסה"ד אי הכי ע"ש והר"מ בפ"א מה' א"מ דין י"א כ' אם קדם הקדישן למומן אם מתו יקברו משום דבעי' העמדה והערבה והק' ה' בני יעקב בהגהותיו שם אמאי לא כ' מטעם דאין ן פודין קדשים להאכילן לכלבים ותי' דהא דאין פודין אינו אלא מדרבנן ולפ"ז דרשא דואכלת ולא לכלביך אסמכתא היא ע"ש ולפ"ז צ"ל דבע"מ מעיקרו אפי' מדרבנן פודין מדפריך הגמ' בבכורות דילמא משום דאין פודין והשתא ק' לדעת הר"מ קושית התוס' דפסחים שהבאתי ולא יתורץ בתי' ע"כ נ' דמאי דנקט הר"מ טעמא דהעמדה והערכה משום דנ"מ לאסור אפי' נשחטו עוד ראיתי להבנ"י שם שהק' עמ"ש התוס' בפ' כ"ש דאפי' למ"ד אין פודין שרי להסיקו תחת תבשילו מאי פריך הגמ' בפ"ק דשבועות גבי פרה וכי פודין את הקדשים וכו' לימא דהרי שרי להסיקו תחת תבשילו ע"ש ול"ק דלא כ"כ התוס' אלא לר"ל אבל לר"י דמוקי פלוגתייהו בפודין אפי' להסיקו אסור למ" ד אין פודין וכ"כ התוס' בקמא דף נ"ג ע"ב בד"ה לענין כלים ע"ש וא"כ י"ל דסוגיא דשבועות אזלא אליבא דר"י והנה מדברי התוס' דקמא מתבאר דלר"א שרי להסיקו תחת תבשילו אפי' בק"מ ע"ש ועיין להשט"ק בה' א"מ במ"ש ע"ד ע"ש ועוד ק"ל מדתנן לעיל ד"ל כל הקדשים שנעשו טריפה אין פודין אותם שאין פודין את הקדשים וכו' ע"ש ואי איתא אמאי לא יפדם להסיקו תחת תבשילו וא"א מו"ר תירץ לי דהתוספות בקמא מדאורייתא קאמרי דכיון דמדאורייתא שרי לפדות להסיקו תחת תבשילו קרי ביה והמת יהיה לו שהמיתה שלו מדאורייתא אבל מדרבנן מודו דאסור ולמ"ד מעל בפ' כ"ש לאוקמתא מחא דר"א משום דמדאורייתא ממונא הוא ולאוקמתא דר"י אסור להסיקו אפי' מדאורייתא ולא ס"ל כמ"ש התוס' בפ' כ"ש דמעילה תליא בדרבנן ע"ש ועפ"ז ניחא כל מה שהק' השע"ה ע"ד התוספות דקמא ע"ש וראיתי להשע"ה שהק' עמ"ש התוס' בקמא שם ושמא רבא כר"י ס"ל דמשמע דלר"א שור פסולי המוקדשין חייב וזה תימה דבב"ק ד"י ע"א אמרי' מתקיף לה ר"א ליתני חומר בשור מבבור שהשור חייב בו שור פסולי המוקדשין משא"כ בבור ע"ש וזל דר"א מודה דפטור ונ"ל מדרשא אחריתי וקרא דוהמת מבע"ל לכדדרשי' שם בקמא דנ"ד ע"ש והתוס' לא כ' אלא דלרבא דנ"ל התם מוהמת וכו' לא ס"ל כר"א ועפי"ז ניחא מה שהק' ה' הלכות יו"ט דקכ"ה אמ"ש הר"מ אם שחט קרבנות היחיד בשבת לא יזרוק והבשר מותר ליהנות ממנו דע"כ דס"ל כר"א דשרי להסיקו תחת תבשילו אפי' למ"ד אין פודין וא"כ אמאי פ' שור פסולי המוקדשין פטור בבור ועפלה ניחא דר"א גופיה ס"ל דפטור בבור ונ"ל מדרשא אחריתי ומה שהק' השע"ה מאי פריך נוקמא כמ"ד פודין ע"ש עמ"ש התוס' בפ"ק דשבועות די"א בד"ה וכי פודין ע"ש ומה שהק' עוד אמתני' דצבי כיון דאינו ראוי להקרבה הוי כבע"מ מעיקרו ועיין להפ"מ מאג'ר דנ"ט ע"א ע"ש:
והנה במ"ש התוס' בש בשמעתין בד"ה כדתניא מיהו מהך דהכא י"ל דמיירי בקב"ה ראיתי להח"ן שכ' צ"ע א"כ אמאי אצט' למי' שנפל בהם מום הא קב"ה אפי' תמימים נפדין ע"ש ולק"מ דבהדיא דיא אמרינן בשמעתין לר"ש יקברו משום דחזו להקרבה וא ואפי' במתו אמרי' כן דהא הך ברייתא דמיירי בה ר"ש אוקימנא לה מאי מתו נשחטו והנה השע"ה הק' אמ"ש התוס' בפ"ק דשבועות משמע דאי ק"מ היא ניחא והא ר"י אית ליה וכו' דמאי קושי הא אפי' ר"י מודה דלרבנן דר"מ ס"ל ק"מ לא היו בכלל העמדה והערכה כמ"ש התוספות לשמעתין דלר"י ג' מחלוקת בדבר ע"ש ואפ"ל דהתוס' דשבועות ס"ל דלר"י מוקי לברייתא דפלוגתא דר"מ ורבנן במפרכסת דבת העמדה והערכה וכמ"ש הר"מ בפ"א מה' א"מ דין י"א ע"ש למרן בכ"מ שם שציין עלה ברייתא דר"ע ורבנן ע"ש ועיין להלח"מ שם ומה שהק' עוד למ"ש התוס' דהך סוגיא אזלא כנ"ל דאכתי תק"ל לר"י מתני' דפרה מני אי רבנן דר"ש הא ס"ל אחד ק"מ ואחד קב"ה היו בכלל העמדה דה והערכה ואי ר"ש קשיא סיפא שחטה ע"ג מערכתה וכו' ע"ש לענ"ד נראה במ"ש התוס' במעילה דט"ו ע"א בד"ה ואפי' דמ"ל בהעמידו מחיים ולא הספיקו לפדותו עד שמת ע"ש וה' בני יעקב בהגהותיו להר"מ בפ"א מה' א"מ כ' דמחלפא שיטתייהו ממ"ש בחולין דקל"ה ע"א בד"ה והא וכו' דבשעת פדיה בעי' הע' והע' ע"ש ולכאורה ק' ע"ד התוס' דמעילה דא"כ מאי פריך בשבועות וחל בעי' הע' והע' נוקמה בהעמידו מחיים וראיתי לה' לב אריה שם בחולין שכ' דהך מילתא תליא בפלוגתא דכל העומד ליפדות אי כפדוי דמי דלמ"ד כפדוי לא בעי' הע' והע' בשעת פדיה ולמ"ד לאו כפדוי ס"ל דבעי' בשעת פדיה ע"ש ולפ"ז א"ש הכל דהתוס' במעילה קיימי אליבא דר"י דקפריך התם לר"י ור"י ס"ל כפדוי כדמוכח בקמא דע"ז והגמ' דשבועות קאי אליבא דמ"ד לאו כפדוי וא"כ לר"י דס"ל כפדוי מוקי לה כשהעמידו מחיים כמ"ש התוס' במעילה:
עוד הק' השע"ה דאי סוגיא דשבועות כר"ל אמאי הוצרך לאוקמה כר"ש נוקמה כר"מ דס"ל ק"מ בכלל העוה"ע וע"כ דס"ל דקב"ה לא היו בכלל הע' והע' דאי ס"ל היו מנ"ל לר"ל דרבנן דר"ש לא ס"ל כן דניהוו ג' מחלוקות בדבר ע"ש וק"ק דר"ל מוקי להך ברייתא דלעיל דבין תמימין בין בע"מ יקברו בקדם הקדשן את מומן וקתני בד"א בקב"ה וכו' הרי ע"כ דרבנן ס"ל דק"מ לא היו בכלל הע' והע' ועוד הק' אהא דכ' בשבועות דמדרבנן הוא דא"כ מאי פריך וכי פודין וכו' הא כיון דמרבנן הוא בפרה דלא שכיחא ל"ג רבנן וכדאמרינן בבכורות דכ"ה ע"א אמתני' דגוזז במספרים ואינו חושש שאני פרה דלא שכיחא ע"ש ול"ק דש"ה דא דאמרינן כיון דלא שכיחא להביא אחרת לא גזרו רבנן לפוסלה בב' שערות אבל בשבועות מיירי שמתה מהב"ת לא גזרי רבנן וע"ש בתוס' בשבועות ובמהרש"א שם ע"ש:
ת"ו ש"ל ב"ע