בני יששכר· רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב
תמוז-אב
מאמר א
סעיף א
בו יבואר צירופי שמות החדשים ומזליהם:
צירוף הוי' השולט בחודש תמוז הוא הוה"י' יוצא מפסוק. וכל ז"ה איננ"ו שו"ה ל"י מן הס"ת וצירוף הוי' של חדש מנחם א"ב הוא הוי"ה נרמז בתורה הנה יד י"י הוי"ה במקנך וכו' ואי"ה ידובר בזה ענינים שינים כיד י"י הטובה עלינו: והש"י יהי' בעזרנו והנה צירוף השם של חדש תמו"ז היא למפרע לגמרי והוא מורה על דין. ומצורף זה השם נתהווה הדין על המן הרשע. באומרו. וכל זה איננו שוה לי ע"כ שליטת הדין בזה החדש ואפי' קודם י"ז בתמוז. להיות הימים ימי הילוך המרגלים. אין הימים הללו בהתגברות הרחמים כ"כ. וצירוף השם כל חדש א"ב תחילתו הוא למפרע. וחציו השני י"ה הוא כסדר מורה על ט"ו ימים (מנין י"ה) מן חמשה עשר ואלך מתעוררים הרחמים והתחלת התעוררות התשוב"ה עילאה. בינ"ה י"ה. נ"ל:
סעיף ב
בספר יצירה. המליך אות ח' בראי"ה וקשר לו כת"ר וצרפן זה בזה וצר בהם סרט"ן בעולם. ותמו"ז בשנה ויד ימין בנפש זו"נ. ואח"כ. המליך אות ט' בשמיע"ה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם ארי"ה בעולם וא"ב בשנה וכוליא שמאלית בנפש זו"נ. ע"כ הנך רואה אותיות ח' ט'. המה השולטים בב' חדשים הללו. וזהו הנרמז חט"א חטאה ירושלים וכו' עיין בבעה"ט פ' ויחי. ויקרא יעקב אל בניו ביקש לגלות להם את הקץ ונסתם ממנו אמר שמא ח"ו יש בכם חטא. אמרו תדקדק בשמותינו ולא תמצא בהם אותיות ח' ט' הרי לך שהאותיו' גורמים (הגם שבודאי הבחירה חפשיות עכ"ז הזמן והמקום והנפש לפעמים מסייעי' לכל ענין הבן) א"כ אלו הב' חדשים שבהם אותיות ח' ט' בהם דייקא גרם ותמצא שאמרו חז"ל ראויים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזר"א כדרך שנעשה להם בימי יהושע אלא שגרם החט"א הנה תמצא שבא עזר"א לירושלים בחדש החמישי שאז שליטת החט"א וזהו שיש לפרש חט"א חטאה ירושלים ע"כ לנידה היתה. ולכאורה קשה הלא חט"א פירושו שוגג וקשה וכי מפני ששגגה ע"כ תהי' מרוחקת כנדה. ולפי הנ"ל יש לפרש חטא חטא' ירושלים הזמן גרם זמן שליטת ח"ט. ע"כ לנידה היתה. ע"כ היתה רק כנידה לא כמו שאר עריות שאסורין ומרוחקין לעולם. רק כמו נידה שמותרת לאחר זמ"ן:
סעיף ג
הנה תתבונן עפ"י ספר יצירה הנ"ל חוש הרא"י' בנפש הוא נגד חדש תמוז בשנה. וחוש השמיעה בנפש נגד חדש א"ב בשנה והנה תמצא בסידורו השבטים לדגליהם. יהודא יששכר זבולון. נגד ניסן אייר סיון דגל א'. דגל ב'. ראובן שמעון גד. הנה ראובן נגד תמוז שהוא חדש חוש הראיה. ע"כ אמרה לאה בלידת ראובן לשון ראיה. כי ראה י"י בעניי. ושמעון נגד חדש א"ב הוא נגד חוש השמיעה. ע"כ אמרה לאה בלידתו לשון שמיעה כי שמע י"י כי וכו' (והנה תמצא אות הראשון בשם ראובן אות ר' כמו אות הראשון של ראיה וכן אות הראשון בשמעון ש' כמו אות הראשון של שמיעה והנה תמצא כי הנשיאים של אלו ב' השבטים שהם נגד ב' החדשים בעוד שהיו ישראל במדבר אירע בהן מה שאירע. דהנה המרגלים הלכו לתור את הארץ בכ"ט סיון ממילא הלכו בתמוז חדש הראיה. ויראו את הארץ ויניאו את לב ב"י וכו' ונפגם בחי' הראיה. והנה וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום בחדש א"ב חדש השמיעה. והוציא דיבה על הארץ ותשא כל העדה ויתנו את קולם כי שמעו לדבריהם. ונפגם בחוש השמיעה. ונגזרה גזירה על אלו ב' החדשים עד כי ירחמם הש"י ב"ב לזה תמצא דהב' נשיאים של אלו הב' שבטים ראובן שמעון קבלו פגם תיכף בהיותם במדבר אליצור בן שדיאור בעדת קרח. וזמרי בן סלוא (הוא שלומיאל כמשארז"ל) בשיטים. על כן אנו מתפללים הטה אלקי אזניך ושמע. פקח עיניך וראה וכו' כדי שיתוקן ראיה ושמיעה ע"כ בט"ו בא"ב שכבר קיימא סיהרא באשלמותא ומתעוררים הרחמים שלימות הרצון. בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים ואומרות בחור שא נא עיניך וראה הנה הבחורים רואים ושומעים מה הן אומרות. הכל לתיקון עליון לכנ"י בין והתבונן. ודרוש וקבל שכר:
סעיף ד
עפ"י קבלת האריז"ל אשר כל החדשים הם בחי' איברי הראש והנה ב' החדשים הללו הם בחי' עין ימין (תמוז) ובחי' עין שמאל (אב) וכעת בעוה"ר נאמר עיני עיני יורדה מים עיי"ש נ"ל הוא הנרמז בדברי רז"ל כל"ה (כנ"י) שעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה ובהיפך ח"ו וכו' והנה עינים הללו יתוקנו ויאירו בבוא פינחס אליהו ב"ב בגימ' ב"פ עין. הוא אשר יסד המקונן (שאמר משה בשליחות הראשון ששלחו הש"י לגאול את ישראל קאמר) מה בצע כי תשלח. ואחרי גלעדי ישולח. ומעין זה הוא בתרגום המיוחס ליונתן בפסוק שלח נא ביד תשלח ביד פנחס אליהו דאנת עתיד למישלח בסוף יומייא והנה אין מזה רמז בכתוב. אבל נרמז וירא י"י כי סר לראות סר בגימ' ב"פ עין משה הסתכל שהב' החדשים לא יתוקנו ויאירו לגמרי עד הגאולה האחרונה שיבוא פינחס אליהו בגימ' ב"פ עין ע"כ ביקש משה שלח נא וכו' וכדברי המתרגם הנ"ל. והנה מקובל מן המקובלים הראשונים שמות תרין משיחין בן יוסף ובן דוד הם נחמיה בן חושיאל מנחם בן עמיאל. וכן יסד הפייטן בסליחות תשבי מנחם ונחמי'. והנה נחמיה בן חושיאל מנחם בן עמיאל אליהו בגימ' בראשית. הנה הג' גואלים הללו נרמזים בהתחלת התורה. לרמז בבוא הג' גואלים הללו אז ישמח (אותיות משיח) י"י במעשיו. והנה נעוץ סוף התורה בתחילתה. לעיני כל ישראל. בראשית ברא אלקים רצ"ל לתיקון ולהאיר העינים של כנסת ישראל (היינו הב' חדשים הנ"ל שנק' עינים הנה בראשית (הג' גואלים הנ"ל) ברא אלקים יבואו ב"ב לגאלינו גאולת עולם:
סעיף ה
נ"ל שיש לכוין באלו הב' חדשים באומרו עוזר דלים. אשר הש"י יעזור במהרה לשני החדשים הללו הנק' דלים. הא כיצד הוא ג"כ עפ"י מ"ש האריז"ל (ודרוש ידרושהו במג"ע). אשר השם אדני במילואו כזה אלף דלת נון יוד. הנה הוא י"ב אותיות בכל חדש מאיר אות א'. והנה כסדר החדשים ניסן אות א'. אייר אות ל'. סיון אות ף' הנה מגיע לתמוז אות ד' ולאב אות ל' הרי ד"ל. כי אלו הב' חדשים המה דלים בעוה"ר עד אשר הש"י יגביהם במהרה ומדלה יבצעם (וכן הם נק' רשי"ם עמש"ל אות ג'. ראיה שמיעה. ראובן שמעון ר"ת ר"ש עמ"ש בדרושי אלול מה שאנחנו נוהגין לומר בסליחות אלול כדלים וכרשים דפקנו דלתיך ויבואר בקצרה להלן אי"ה) והנה יש לכוין בעוזר דלים אשר הש"י יעזור הדלים הללו. דהנה תיבת דל יש לו ב' פירושים. א' לשון דלדול ודלות ב' לשון גבהות מגזירת ארוממך י"י כי דלתני. היינו הגבהתני. והן היום אותיות ד"ל שבחדשים הללו המה כפירוש הראשון לשון דלו"ת והש"י העוזר דלים יעזור להם במהרה ויהיה כפי' הב' לשון גבהות והתנשאות. ובלעם אמר יזל מים מדליו שעד היום בעוה"ר עיני עיני יורדה מים מים מלוחים מן הגבורות ואח"כ ב"ב יזל מים המה מימי החסד העליון ונוזלים מן לבנון. ע"כ אמר לשון יז"ל מגזירת ונוזלים. הבן:
סעיף ו
וכיון שבא לידינו פסוק ארוממך י"י כו' אפרשהו בקצר' (ודברנו באריכות במאמרי אלול) והוא דאלו הב' חדשי' מגיע אליהם כמש"ל ולחדש אלול מגיע אות ת' ממילא כאשר יצורף אליהם אלול (שהם מדגל א' ראובן שמעון גד. בבית אלקים נהלך ברגש) מתהווה דל"ת פתוחה לשבים (הארכנו במאמרי אלול. כדלים וכרשים דפקנו דלתיך עיי"ש) והנה מבואר בזהר אשר ניסן אייר סיון. נפל בגורל לחלק יעקב. ותמוז אב אלול לחלק עשו והנה זה היה לשמחה לעשו שנפל גם אלול לחלקו ולא יהיה יכולת לישראל לעשות תשובה קודם ר"ה יום הדין. ועשה יעקב כמה מלחמות בתחבולות החכמה. ולקח אלול מידו והכינו לישראל לתשוב' (עיין כ"ז במג"ע) ועי"ז מתמתקים הדינים של תמוז ואב ויצורף הת' לאותיות ד"ל ומתהווה דל"ת פתוחה לשבים וזהו ארוממך י"י כי דלתני (בעשית לי הצירוף דל"ת ע"י חדשי אלול) ולא שמחת אויבי לי (היינו עשו שהיה שמח על שנפל אלול לחלקו כנ"ל וכעת הוא חלק יעקב להרים קרנינו בתשובה שלימה:
סעיף ז
לדעת ר' אליעזר במנין שנות העולם הנה לדעתו בא' לחדש א"ב נראו ראשי ההרים בשנת המבול והתחיל התיקון לעולם החרוב תשכיל ותדע השבירה במלכין קדמאין היה בבחי' עינים ובבחי' אז"ן ישתיקון וחיות בסוד הכתוב שמעו ותחי נפשכם על כן בא' לחדש אשר הוא בבחי' שמיעה כמש"ל נתהווה תיקון בבחי' ראי' ע"כ בו נראו ראשי ההרים המשכיל יבין:
סעיף ח
באחד לחדש א"ב ויעל אהרן הכהן אל הר ההר. הנה בו נראו (בגימ' אהרן) ראשי ההרים. ובכאן ויראו כל העדה אל תקרי ויראו אלא (ויראו) שנסתלקו ענני כבוד. וישמע הכנעני מלך ערד. ערד בקליפה בגימ' (זה לעומת זה) לא"ה רחל בקדושה (ובחדש הזה דייקא. וישמע הכנעני וכו' להיות שפגמו בשמיעה כמש"ל) ובעוד אהרן ח"י (בגימ' ער"ד) לא היה שליטה למלך ערד. אך כששמע כי מ"ת אהרן (בגימ' תרצ"ו וקסבר ניתנה רשות להלחם וכו' תשכל ותדע תרצ"ו הם ב' בתי דינים קשה ורפה סוד ב' ימים דר"ה. לא"ה רחל זה לעומת זה ער"ד הבן. עיין במג"ע בלעם רצה להמשיך הדין על ישראל ח"ו ע"כ בלעם במילואי בגי' תרצ"ו (צרות על שונאי יש') קשה ורפה כנ"ל (וברצות י"י דרכי איש גם אויביו וכו') ע"כ יש בזה התגברות מלך ערד ואנחנו ממתיקים קודם ר"ה בתרצ"ו שעות התשובה שבחדש אלול ימי רצון ברצות י"י דרכי איש וכו' הבן הדברים כי דברים גדולים רמזתי לך והנה אמרז"ל מלך ערד הוא עמלק ובו נאמר אשר קרך בדרך קו"ף רי"ש במילואם בגימ' תרצ"ו קשה ורפה ותשכיל ותדע אותיות שקר אות ש' שבו הוא אתווא דקשוט ה"ס הנהירו דקיק המאיר נק"ר. וכאשר יוסר הנהירו דקיק שהוא חיות הסט"א ישארו בלי לחלוחית אז יקויים מחה אמחה את זכר עמלק ב"ב. הנה רמזתי לך ברמיזה ותשכיל בדברינו במאמרי פ' זכור ופורים וינעם לך:
סעיף ט
ויהי אחרי מות יהושע וישאלו ב"י וכו' ויאמר י"י יהודא יעלה וכו' ויאמר יהודא לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי כו' והלכתי גם אני אתך בגורלך וילך אתו שמעון ע"כ. מהראוי להתבונן א' מהו הצורך להשמיענו שביקש יהודה משמעון שילך עמו. ואשר כן עשה שמעון ב' קשה הדבר מאד על שבט יהודה דכיון ששאלו את י"י מי יעלה תחילה והשיב הש"י יהודה יעלה. הנה נתתי את הארץ בידו. למה היה לו לבקש משמעון שילך עמו כי לא היו מאמינים ח"ו בדבר אלקינו עד שהוצרכו להרבות חיל להלחם עפ"י טבע האנושי:
ונ"ל דהנה עפ"י סדר הדגלים בענין חדשי השנה הנה חדש ניסן הוא ליהודה כמש"ל. וחדש מנחם א"ב הוא לשמעון. והנה חדש ניסן היה מסוגל מאז לגאולה ולחירות לבוא לרשת את הארץ אשר י"י אלקינו נותן לנו. וחדש א"ב בעוה"ר היה מוכן להיפך (עד אשר ב"ב ירחם הש"י על עמו ועל ארצו ועל החדש הזה אשר הוא מבויש מכל חדשי השנה ויהפך את החדש הזה לששון ולשמחה וינחילנו ירושת הארץ בקדושה ירושה עולמיית) הנה המגיד מראשית אחרית בכדי לחבוש את שבר עמו ויהיו מנוחמים גם בימי עניים. הנה בהתחלת ירושת הארץ ויאמר י"י יהודה יעלה בתחלה לירש את הארץ הנה נתתי מאז את הארץ בידו (כי חדשו ג"כ מוכן לישועה מעת צאתינו מאמ"צ לירש את הארץ ע"כ אמר הנה נתתי. כבר) ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי להיות חדשו מוכן להיפך בעוה"ר. הנה צירפו יהודה לגורלו והבטיחו ברוה"ק ואלך גם אני אתך בגורלך היינו כאשר יגיע זמן התנשאות חדש של שמעון. היינו מנחם א"ב. ואברר לך הדבר את אשר עם לבבי ברחב ידים ידוע לך עליית עזרא בבית שני מן הגולה. היתה התחלת עלייתו בניסן יסוד המעלה מבבל ובא לירושלים בא"ב חדש החמישי. ונ"ל דהנה בית שני לא היתה גאולה שלימה הנה הגם שאמר הש"י לזכריה הנביא שיהיה יום צום החמישי לששון ולשמח' עכ"ז לא היתה שמחה שלימה כי לא נהפך לגמרי לטובה רק לפי שעה. וכשהודו להש"י על הגאולה של בית שני לפי שעה יצורפוה אל גאולת מצרים וכענין שהזכירו אנשי כנה"ג בדברים יצ"מ ואח"כ אמרו הנה עבדים אנחנו ובעבדותינו לא עזבונו אלקינו עיי"ש בעזרא ונחמיה והנה הזכרת יצ"מ היא כל ימות עולם עיקרת לכל הגאולות וכל הניסים והגאולות טפלים ומחוברים ליצ"מ. ע"כ גם בבית שני הגם שנהפך אח"כ לשמחה עכ"ז תמצא עליית עזרא יסוד המעלה מבבל היה בניסן זמן צאתינו ממצרים (חדשו של יהודה וגורלו) ובא לירושלים בחדש החמישי (מנחם אב. חדשו של שמעון וגורלו. הנה היה טפל לניסן שהוא היה יסוד המעלה. הוא שאמר יהודה עלה אתי בגורלי) משא"כ לעתיד ב"ב לא שתעקר יצ"מ ממקומה אלא שתהי' שעבוד מלכיות עיקר ויצ"מ טפל. אז יהיה הגורל של יהודה שהוא חדשו טפל לגורל שמעון שהוא חדש א"ב ומעתה תבין ברוך המגיד מראשית אחרית בראשית התחלת ירושת הארץ אמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי (היינו לרמז על בית שני שהגאולה הזאת לא היתה עיקרית ועיקר הזכרה וסיפור לישראל הוא יצ"מ. עכ"ז היה כמה מאות שנה הרווחה לקרן ישראל ומעט שמחה בחדש מנחם חדשו וגורלו של שמעון אבל היה רק טפל ליצ"מ. חדשו וגורלו של יהודה) והלכתי גם אני אתך בגורלך (היינו לעתיד ב"ב ותהי' להיפך שתהי' עיקר הזכרת הנס הגאולה האחרונה שיתהפך לגמרי חדשי של שמעון לששון ולשמחה ויזכירו תוקף הניסים ויספרו בליל המקווה לנו לשמחה תוקף הניסים ונפלאות ויצ"מ תהי' טפל כמ"ש חז"ל ברוך המגיד מראשית אחרית:
ומעתה תשכיל ותתבונן דבריהם ז"ל במשנה בענין הכהן משיח מלחמה שהי' מדבר אל העם אתם קריבים היום למלחמה על אויביכם וכו'. לא יהודה על שמעון וכו' לפי דברנו הנ"ל תבין דיהודה עם שמעון אפי' בשעת הזעם הם מצורפין ומרחמין זה ע"ז. ותבין ג"כ מה שעפ"י קביעות שלנו ביום שחל יום א' דחג הפסח בו ביום היא הקביעות של ט' באב ומנהג ישראל לעשות זכר באכילת ביצים שהם מאכל אבל בין והתבונן:
והנה לעתיד ב"ב כימי צאתינו מאמ"צ יראנו נפלאות והחדש של שמעון יהי' כחדשו של יהודה לששון ולשמחה שלימה לישראל והיום החשוך בעוה"ר יהיה לנו לאור עולם יום לידת בן דוד (דאתמר עלי' מפומייהו דרבנן בפסוק ויאמר אלקים יהי אור זה אורו של מלך המשיח הבא מיהודה ידחו בקדושה ביום המקווה לששון ולשמחה בחדשו של שמעון ביום ההיא יהי' י"י למלך על כל הארץ ויתגלה כבוד מלכותו עלינו במהרה. ע"כ תמצא יהודה שמעון בגי' מלכות שמים שלימה:
ויש לרמז ג"כ אצל משה בהתחלת התגלות בסנה בגאולה הראשונה נאמר וירא י"י כי ס"ר לראות ס"ר בגימ' סל"ה ארי' בגימ' ס"ר הן המה המזלות דניסן וא"ב. וע"כ אמר שלח נא ביד תשלח. ומתרגמינן בתרגום המיוחס ליונתן ביד פינחס אליהו דאת עתיד למישתלח בסוף יומייא. פינחס אליהו ג"כ בגימטריא ס"ר מנין ב' המזלות הנ"ל: ותתבונן עוד מזל ניסן טלה. מזל אב אריה בגמ' אם הבנים שמחה הללויה והבן הרמזות הללו:
והנה תתבונן מנהג אבותינו תורה הוא המנהג המורגל בישראל כשרוצים לדבר זה עם זה מענין שם הנכבד. הנה אסור להזכירו כסדרו אומרים השם הו"י' הנה היא צירוף של חדש א"ב ולמה בחרו הצירוף הזה דייקא ולא צירוף אחר מן הי"ב צירופים. להיות צירוף זה החדש. עתיד הקב"ה לעשותו כימי צאתינו מארץ מצרים בחדש ניסן אשר בו השם היא כסדרו. ע"כ מנהג ישראל כשרוצים לדבר מן השם הנכבד כסדרו. אומרים צירוף הו"י שהצירוף של חדש הזה הוא המקווה לנו ב"ב שיהיה לישועה ולנחמה ולגאולה שלימה כמו בצירופו של חדש ניסן שהוא כסדרו. ואתה הבן:
סעיף י
בספר עיקרי דינים. הביא בשם ס' קול אליהו. וז"ל. בעה"ק ירושלים תוב"ב נהגו שלא לאכול בשר מר"ח אב עד התענית ואם נשאר לו בשר ממה שקנה לצורך אוכל נפש לר"ח או לשבת. שמע שאומרים בשם הרב מהר"א יצחק שהיה אוכל משיורי ראש חדש ושבת. ושכן נהגו אחריו. והביא הרב המחבר ראי' לזה מפ"ק דחולין דף ט"ו דאיבעיא להו בשר נחירה שהיה להם לישראל בכניסתם לארץ וכו'. ונשאר בתיקו. והרא"ש ז"ל כתב דנ"מ (דעל האיבע' גופא קשה מאי דהוה הוה ע"כ צ"ל דנ"מ לדינא ונ"ל) למי שאסר ע"ע מין א' מהמיני' בהגיע זמן פ' וקודם אותו הזמן הי' לו מאותי המין אם מותר לו לאכול כיון שהי' בידו בזמן ההיתר עיי"ש ובנידון דידן כיון שאינו אלא מנהג ונשאר הדבר בתיקו אזלינן לקולא: הג"ה לפי שיטתו לא אדע למה דוקא מה שנשאר משיורי שבת ור"ח היא אפילו מה שנשא מימי החול קודם ר"ח. הנה הי' בידו בזמן ההיתר:
והנה דבריו דברי קבלה נקבל כאשר אבאר אי"ה אבל לדין יש תשובה דאין הנידון דומה לראי' דשאני האיבעיא דאיבר"י בשר נחירה. דהנה מצות שחיטה הוא מ"ע ממנין תרי"ג. ונצטוינו על המצוה הזאת בכניסה לארץ אז נאסר לנו לאכול בהמה חיה ועוף עד יקויים בה המצוה כתיקונה משא"כ במדבר לא היו צריכין לקיים זאת המצוה. והנה אם נחרו בהמה במדבר ונשאר בידם מן האיברים בכניסתם לארץ. הנה באיברים לא שייך קיום המצוה. שפיר יש מקום להתיר אותן האיברים כיון שכבר הם איברים ואין שייכות בהם למצוה לשחוט הסימנים וכיוצא (ויתכן בזה בדקדוק אומרם בגמ' איבר"י בשר נחירה רצ"ל מקום הספק הוא הואיל שהם כבר איברים) והוי כמו ירקות ופירות. משא"כ בנד"ד שאין כאן שייכות מצוה רק איסור אכילה מחמת האבל אין ראי' להתיר מחמת שהיה הבשר בידו קודם לזמן האבל. וגם הנידון שהמציא מרן הרא"ש ז"ל לפי קט דעתי. אינו דומה לבעין בגמר' ואף על פי כן יש לי שב בנידון דהרא"ש שיש בו ג"כ מ"ע מוצא שפתיך תשמור וכו'. ככל היוצא מפיו יעשה. משא"כ בנידון דידן:
אבל הנלע"ד מקום ההיתר הוא באפשר. דאם נאמר שלא יהיה רשאי לאכול שירי הבשר אחר השבת יתקלקלו השירים ומימנע ולא יקנה לשבת רק בדוחק ובצמצום. ועי"ז יהיה מניעה לעונג שבת וכה"ג אשכחן בכמה מקומות. ועוד אומר לך דכירנא כד הוינא בימי חורפי. הייתי משמש לפרקים לצדיק אחד שהיה מפורסים בדורינו. מהר"מ סופר זציק"ל מפשעווארסק והצדיק ההוא הי' מפורסם לבעל מדריגה ורוה"ק. והי' מנהגו שהי' מצניע שיורי מאכלים אשר היו מתוקנים לשבת כגון הרקיקין והדובשנין ובבוא אליו איש נכבד בימי החול הי' מכבדו בשירים הללו. ואמר שזה מיקרי כעין שירי מנחות:
וברבות הימים מצאתי בשם גדול אחד. אשר מי שרוצה שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בימי החול או מחמת פרישות וכאשר יכבד הדבר עליו. הנה יקנה בשר ביום ד' או ביום ה' לכבוד שבת ומותר לו לאכול מאותו הבשר גם בימי החול. וגם מה שישתייר לו אחר השבת יוכל לאוכלו בימי החול. ורואה אני שהדבר ק"ו להתיר בניד"ד. כ"ז הנני כותב לא להלכ' ולא למעש' כי כדאי הוא בית אלקינו וכו':
וכתב עוד שם הרב המחבר בשם ס' נחפה בכסף שיש לחלק בין ראש חדש לשבת דשיורי שבת אסורים ושיורי ראש חדש מותרים ותמה ע"ז הרב בעל קול יהודא דמחזי כי חוכא ואיטלולא. ופתח לו הרב המחבר. כיון דעיקר ראיותינו מאיברי בשר נחירה שהיו מותרים עד היום ולא נאסרו מעולם. והנה בדומה הוא ראש חדש בניד"ד. משא"כ שבת הנה כבר נאסר הבשר בבוא החדש ובבוא שבת הותר. הנה י"ל דאחר השבת חוזר וניעור איסורו. ואני הקטן אומר לפי"ז. א"כ גם בשבת שחל ביום ב' מנחם לא נאסר עדיין הבשר ועוד אני מתמיה. בשלמא בשר נחירה לא נאסר מעולם עד ביאת ישראל לארץ. משא"כ בניד"ד גם בשיורי ראש חדש יש לאסור. דהרי נאסר בשנה העברה. ואח"כ הותרה אחר התענית. ושוב בביאת הימים (המקווים להתהפך לשמח') חוזר וניעור. ע"כ לדעתי אין לדברים הללו ראי' מבוררת. ושמא י"ל דמה שנאסר בשנה העברה. אין לו שייכות בצירוף עם השנה הזאת כיון דבכל שנה מחכים ומצפים ליום המקווה. אימתי בכל שנה אומרת היא השנה הזאת היום אם בקולי תשמעו:
סעיף יא
ע"ש בס' הנ"ל בשם שבות יעקב שהתיר לעשות נשואין בין המצרים למי שלא קיים פ"ו. ואח"כ סיים המחבר כיון דלא מסמנא מילתא שומר נפשו ירחק מזה עיי"ש. ואני אומר הנה הגם שהאמת הוא כך. עכ"ז לדין י"ל. הנה שייך בזה לומר אל תאמר לכשאפנה אשנה וכו' כיון דפ"ו הוא מ"ע דאורייתא. אבל אעפ"כ י"ל דהנה אמרו בגמ' משחרב ביהמ"ק דין הוא שנגזור ע"ע שלא לישא נשים וכו' עיי"ש בגמ'. הנה עכ"פ בימים האלה שהם עיקר ימי וכו' (יהפכם הש"י לששון ולשמחה) ודאי דין הוא שנגזור ע"ע שלא לישא נשים אפילו לא קיים פ"ו. נ"ל:
מאמר ב
סעיף א
מאמר בין המצרים
בו ידובר בין ימי בין המצרים היינו מן י"ז בתמוז עד תשעה באב ושם המאמר בין המצרים:
י"ז בתמוז בו נשתברו הלוחות ולא במקרה הוא י"ז דייקא בגי' טוב והא עפ"י משארז"ל מפני מה אין כו' בדברות הראשונות כי היה גלוי וידוע לפניו ית"ש שעתידין להשתבר ויאמרו ח"ו פסק הטוב. ע"כ אין בהם ט' רק בלוחות שניות לומר שכל אלה הענייני' טוב לישראל ע"כ אירע המעשה ביום טו"ב בתמוז. וז"ש האריז"ל ויקרא אהרן ויאמר חג לי"י מחר אמר כן בנבואה שעתיד להיות היום ההוא ח"ג ויום טוב לישראל ויבואר עוד אי"ה:
סעיף ב
בשנת קביעות הש"א פשוטה חקת ובלק נפרדות. ומטות ומסעי מחוברת ולמה לא בהיפך. ונ"ל משום דמהדרינן כל מה דאפשר לקרו' הפרשיו' שמבואר בהם חלוקת הארץ בימי בין המצרים דהנה פרשיות מטות מסעי הדברים יש בהן חלוקת הארץ לזה קורין אלו הפרשיות תמיד בימי בין המצרים להורות הבטחה לישראל לאלה תחלק הארץ ג"כ. והנה גם בפר' פינחס מבואר חלוקת הארץ ע"כ מהדרינן כל מה דאפשר שיקראו גם פ' פנחס בימים האלה וגם בפ' פנחס נאמרים כל המועדים. הנה יתנחמו ישראל בהוסיף להם מועדים ב"ב שעתידין הימים האלה להיות לששון ולשמחה ולמועדים טובים:
סעיף ג
מבואר בכוונת האריז"ל כוונת ברכת אבות בימי בין המצרים סיום הברכה ברוך אתה י"י. יכוונו חילוף הר"י בשם טדה"ד היינו אותיות הקודמים לאותיות הו"י. הנה השם הזה בהתחלקו ירמוז לימי בין המצרים לתמוז ואב אותיות ט"ד הם י"ג רומזים לי"ג ימי תמוז מן התענית עד סוף החדש ואותיות ה"ד הם ט' רומזים לט' ימים אשר מן ר"ח אב עד התענית אשר אלו הימים כביכול הם בהסתר עד ירחם הש"י ב"ב והנה להיות הימים האלה כעת הם בהסתר פנים בעוה"ר לזה הוא הכוונה הסתרת שם הנכבד בחילופו אתוון. עד אשר יאיר הש"י לישראל ברחמים רבים י"ג תיקוני ארוך (נגד הג' ימים של תמוז ואמרן מתה בימים ההם אחר שבירת הלוחות) וע' תיקונים דז"א (נגד ט' ימים של א"ב אמרן משה בימים ההם אחר שליחות המרגלים אשר בכו העם בלילה ההוא בכי' של חנם הבן הדבר) והנה כנסת ישראל מקבלת כל הארות עליונים ע"כ זא"ת נקראת ר"ת תיקוני זעיר אריך (הגם שיש עוד טעמים אחרים) והוא שיש לרמז בפסוק מאת י"י היתה זאת (כנ"ל) היא נפלאת (מכוסה ונעלם) בעינינו (היינו בב' חדשים הללו הנק' עינים (כמש"ל מאמר א' עיי"ש) והנה השם טדה"ד בהכפלו קצתו על קצתו דהיינו י"ג פעמים ט' בגי' קי"ז (עיין בס' ברכ"ע מאמר קדושה משולשת) בגימ' נאום הו"י'. תתבונן בזה דהנה השם הנ"ל בגימ' כ"ב נגד אותיות התורה אשר בהן בא דיבור הש"י לישראל. ובעוה"ר בגלותינו נאלמתי דמוי' אין חזון נפרץ והנה הוא הכוונה בימים האלה לרחמנו כימי עולם. והוא מרומז בפסוק זאת נחמתי בעניי (גם בימי עניי ומרודי דהיינו בימים הללו שבעוה"ר נתהפך עי"ן להיות ענ"י הנה זאת נחמתי רמזי התיקונים הנ"ל העתידים להתגלות בהתעוררת רחמים רבים. וסיים) כי אמרתך חייתני (החיות שלי ע"י שאני מעורר השם ך"ב הנ"ל שבו מרומז האמירה והדבור כנ"ל):
סעיף ד
עוד חומר לך עפ"י כוונת מרן האריז"ל בג' ראשונות דשמ"ע ג' שמות לבושי השם הנכבד והם טדה"ד כוז"ו מצפ"ץ. והנה הם בגימ' שס"א מנין השבטים אשר מהם יתגלו במהרה תרין משיחין היינו יהודא אפרים ויקויים אז ולא יסף עוף מוריך ונגלה כבוד הוי'. נ"ל הבן הדבר:
סעיף ה
ותתבונן עוד עפ"י הכוונה בג' שמות הנ"ל הנה בברכ' אבות השם הוי' מתלבש בשם טדה"ד ובגבורות השם הו"י' מתלבש בשם כוז"ו ובקדושת השם הו"י' מתלבש בשם מצפ"ץ הנה הג' שמות הו"י' עם ג' שמות הלבושים הנ"ל (ע"ה לכוללם יחד להמתיק הדינים) בגימ' תם עונך בת ציון והוא בגימ' חסד דין ורחמים ומה נחמד הדבר לכוין זה באבות אלקי אברהם אלקי יצחק ואלהי יעקב. האל הגדול הגבור והנורא. ועוד חזון למועד לרחמנו כימי עולם:
סעיף ו
והנה תתבונן עוד הנה בג' ראשונו' יש לכוין הג' שמות הנ"ל בגי' שי"ן (ע"ה) ובג' אחרונו' אלקים מילוי ההי"ן רצ"ה ושם אדני ג"כ בגימ' שי"ק. בגי' שים שלום בגימט' שין שי"ן עם הו' שמות הנ"ל היינו בהצטרף השם הנכבד הרי הם ו' שמות עיי"ש ותבין) הנה הם בגימ' תש"ך (ה"ס התפשטות קומת לשיעור קומת עשרה היינו י"פ ע"ב בגי' תש"ך) מבראשית כזאת הודעת. התיב' הראשונ' בתורה בראשית יש לה תש"ך צירופים וכבר כתבתי לך בתיבת בראשית נרמזים הג' גואלים נחמ"י' בן חושיאל. מנחם בן עמיאל אליהו. בגימ' בראשית עמש"ל:
סעיף ז
עוד אני מדבר בכוונת השעות של אלו הימים הנה בי"ג ימי תמוז ישנם שי"ב שעות בגימ' י"ב צירופי הו"י'. והנה בעוה"ר נתקיים הלכו שב"י (דכולהו איתנהו בי') לפני צר ובהתעוררת הרחמים מן י"ב צירופי הו"י' ישוב וירחמנו והשעות של התשעה ימים דחדש א"ב הם רי"ו מנין גבורה. יראה (אר"י' והוא אשר אמרתי ברמז הפסוק דוב אורב הוא לי אר"י במסתרי' הנה נכתב ארי"ה וקרינן אר"י בלא ה': דהנה השעות מן הט' ימים הם מנין ארי' אב ביום ת"ב מן המנחה ולמעל' נולד בן דוד. והחמש' שעות אחרונות כבר מתמתקים הדינים ע"כ לא קרינן אר"י רק אר"י חסר ה' הבן) והנה מתמתקים ע"י ג' שמות החס"ד ג"פ ע"ב בגימ' ארי"ה מנין השעות הנ"ל סך כל השעות מן הכ"ב ימים הם תקכ"ח מנין מפתח הגאול'. והנה אמרז"ל אין הגליות מתכנסות אלא בזכות המשניות (סוד תורה שבע"פ אשר היא עמנו בגלות מלכות פ"ה ותורה שבע"פ קרינן לה והוא כעת בסוד נאלמתי דומי'). וכשמדברין ושונין במו פינו התורה שבע"פ אזי נפתח הסתום) שנא' גם כי יתנ"ו לשון מתניתין) בגוי' עתה אקבצ' ע"כ יש במשניות תקכ"ח פרקים מנין מפתח עיין במג"ע והנה כבר עמד ע"ז הרב הגאון מהרי"ב ז"ל בהגהותיו על הש"ס. כשתעמוד על המנין אינם רק תקכ"ג פרקים. אבל הוא לדעתי שמצורפן אל המשנ' ה' תוספתות שנויים בלשון המשנ' ואינם משנה ממש פ"ד דמסכת בכורים ופרק קנין תורה ותוספתא בפסחים. ובקידושין ובסוטה והוא ג"כ לסוד הנ"ל דבאותן הימי' שנסתם הפתוח היינו הכ"ב ימים בין המצרים יש בהם תקכ"ח שעות. רק הה' שעות אחרונות הנה הן המה ג"כ בכללות אותן הימים אבל אעפי"כ המה מתמתקים בלידת בן דוד. וכ"ה בסך פרקי המשניות תקכ"ג פרקים ותוספתות אשר שנויים בלשון המשנה ה' ס"ה תקכ"ח. מפתח הגאולה ב"ב אמן:
סעיף ח
והנה כתבתי לך בסוד הימים הן כ"ב היינו י"ג ימי תמוז ט' ימי אב הנה כתבנו לך אשר ישנם בתור' סוד י"ג תיקוני ארי"ך הזכירן משה בפ' תשא (הנה זה הי' אחר מעשה העגל שהי' בתמוז כנודע שבירת הלוחות היה בי"ז בתמוז ע"כ ימי התמוז המה י"ג ובהתעוררת הרחמים ב"ב יתמתקו ויתהפכו לחסד ורחמים) וט' ימי אב הנה בפ' שלח הזכיר משה ט' תיקוני ז"א וזה היה אחר מעשה מרגלים שהיה בט' בא"ב כנודע מרז"ל ויבכו העם בלילה ההוא. הם בכו בכי' של חנם וכו' והנה המתקת הט' ימים הנ"ל ע"י המשכת הרחמים ט' תיקונים הנ"ל הנה יקויים ב"ב ונקדשתי בתוך ב"י תוך דייקא לתקן הפגם אשר נעשה ע"י עגל מרגלים בגי' תו"ך. והנה השעות בימים האלה הם תקכ"ח בהסיר מהם שעות של ימים הקדושי' דהיינו ג' ימי השבתות ור"ח וגם מיום ת"ב הששה שעות אחרונות מזמן מנחה כנ"ל (הגם דלעיל כתבנו ה' שעות הא והא איתנהו דזמן מנחה מתחלת תיכף מכי ינטו צללי ערב עיין במג"א) נשארו ת"ך שעות. הנה ע"י היסורין מהנהגת האבילו' בימי' הללו בתו"ך שעות יתוקן עון עג"ל מרגלי"ם ונקדשתי בתוך ב"י הבן הדבר:
והנה ישנים עוד תיקונים שש מעלות לכסא (הזכירם דוד היושב על כסא מלכו"ת במזמור פ"ו. ע"כ עד ט"ו באב ישנם עוד ו' ימים והוא יו"ט לישראל ובנות ישראל יוצאות למחול בהיות סיהרא באשלמותא) ס"ה כ"ח ימים ועתה יגדל נא כ"ח אד"ני. כ"ח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחל"ת גוים (הן המה הב' חדשים תמוז א"ב אשר נפלו לגורל עשו. יוחזרו לחלק י"י עמו ע"י התעוררות התיקונים הנ"ל ע"כ בו נפסקו מתי מדבר שהי' בידם עונות הנ"ל והיה אז גמר התיקון בדוריהם. והנה מבראשית כזאת הודעת כ"ח אתוון דעובדא דבראשי"ת דהיינו בפסוק הראשון בראשי"ת ברא וכו':
והנה כעת בעוה"ר אין השם שלם (וחסר ו"ה) ואין הכסא שלם (וחסר א') וחסר י' מירושלי"ם וחסר ו' מאליה"ו (עד אשר יגדל נא כ"ח אד"ני היינו אלו האותיות הנ"ל בגימ' כח) ובמהרה תוחזר העטרה ליושנה והנה אלו האותיות החסרים הזה באלף בית אותיות אהו"י ע"כ אחר האותיות הללו לא יבואו אותיות דגושים כי הדג"ש מורה על חוזק וגבורה ודין משא"כ רפ"ה הוא ממותק) ואחר שיוחזרו האותיות הנ"ל לא יהי' עוד חוזק הדין בעולם וכעת בעת החסרון בעוה"ר הן המה הימים האלה כ"ב מנין אהו"י' (והוא שם הדע"ת עיטרא דגבורות מסוגל לסער הים לכותבו על תורן הספינ' כמ"ש האריז"ל. והנה באמת ווי"ן החסרים שנים הם. אבל להיות האותיות שוים בא"ב כחד חשבינן להו. אבל אעפי"כ הסיהרא אינה באשלמותא עד ט"ו באב שהוא נגד הו' דאליה"ו החסרה ג"כ וכח מעשיו הגיד לעמו. הבן:
סעיף ט
מבואר בכתבי האריז"ל אשר בימים הללו נולדים נשמו' גרי"ם מייחודי' עליונים וביו' האחרון הוא ת"ב זמן לידת משיח הרמז בזה אין מקבלים גרי"ם לימות המשי"ח. כיון שנולד משי"ח כבר נפסק זמן לידת הגרים צ"ל (הרמז בפסוק גם אלה תשכחנה ואנכי וכו' גם אלה ר"ת אין מקבלין גרים לימות המשיח) וכן תמצא בברכות שמ"ע מתפללים בברכת על הצדיקים ועל גירי הצדק ואח"כ על בנין ירושלים. וצמיחת קרן לדו"ד. וזה משארז"ל קשים גרים לישראל כספחת דכתיב ונלוה הגר אליהם ונספח"ו על בית יעק"ב דהנה בימים הללו כוונת אלו השמות המבוארים לעיל דהיינו הו"י' טדה"ד כוז"ו מצפ"ץ רצ"ה אד"נ' בגי' תשמ"ח (חסר אחד כי בעוה"ר השמחה חסירה) ובמהרה בימינו תהיה שמחת עולם על ראשינו יגל יעקב ישמח ישראל יעקב במילואו בגי' תשמ"ח וזהו בית יעק"ב לכו ונלכה וכו' בית יעקב היינו הבתים של יעק"ב בהעשות מהאותיות שנק' אבנים. בתי"ם היינו תיבות והיינו יעק"ב במילואו וזה אשר כתבנו בפסוק ויעק"ב נסע סכת"ה (חג הסוכות) ויבן לו בית (היינו מילוי אותיותיו בגי' תשמ"ח. ושמח"ת בחגך ובמהרה תהיה שמחת הח"ג גם ביום שנולד ב"ן דו"ד (עיין כ"ז בס' הכוונות ותבין) והנה בימים האלה שאין הזמ"ג להולדת נשמות גבוהות ורמות רק לנשמות גרי"ם עד שיהי' בי"ת יעק"ב במילואו וטובו יהיה שמחה שלימה. דהיינו שיתגלה ב"ן דו"ד ב"ב וזהו שקשים גרי"ם לישראל. כ"ז שנולדים גרי"ם עדיין לא נשלם בי"ת יעק"ב. וז"ש ונלווה הגר אליהם ונספחו על בית יעקב ואתה תבין:
סעיף י
במדרש יש שלא לילך יחידי בימי בי"ן המצרים מן שעה ד' ביום עד שעה ט' (היינו בזמן שהחמ' בתגבורת) והובא בש"ע. ולדעתי יש לרמזו בפסוק בימי שמג"ר בן ענת וכו' חדלו ארחות בימי שמג"ר (ש"ם ג"ר בימים אשר שם נולדים נשמות גרי"ם כמש"ל) בן ענת (בסודי רזי הובא במג"ע המלאך של חדש תמו"ז שמו תע"נ ב"ן אותיו"ת ב"ן ענ"ת) הגה ר"ת של זה המלאך עיין במג"ע ר"ת נח"ש ברי"ח נח"ש עקלת"ן תני"ן והנה אומר לך זה המלאך בגימט' עקב"ת משיחא והנה בתמוז מתחילין הכ"ב ימים בהמ"צ אשר בהם כעת בעוה"ר בחי' הסתר פנים אתה סתר לי היינו שם הוי' כביכול בהסתר הלבושים כנ"ל לבד ב"ך נזכיר שמך והנה כ"ב פעמים הוי' בגי' עקב"ת משיחא מנין המלאך הנ"ל. והתבונן: בימ"י יע"ל (בזמן שיש עלי' לקו משווה היום היינו השעות הנ"ל שאז החמה בגבורתה אז) חדלו ארחות. והוא רמז נכון:
סעיף יא
כתיב בשליחות המרגלים והימים ימי בכורי ענבים כתב הרב הקדוש מהר"ש מאוסטירפאליע ז"ל סו"ד שהאותיות אשר הם בכורים וקודמים לאותיות ענבי"ם הם אותיות ס"מ כי אז שליטתו עכ"ד. רצ"ל זמן הליכתם הי' בתמו"ז וא"ב. ובהמ"צ כידוע והקשה הרב הגדו"ל חידא זלה"ה הרי ענבי"ם מלא י'. ונ"ל עפ"י מ"ש גורי האריז"ל בליקוטים כ' בשם האריז"ל. הטעם של קרי וכתיב כי התור"ה נדרשת בשתי ישיבות מתיבתא עילאה ותתאה בישיבה העליונה. אין שטן ואין פגע רע. ושם נק' כמו שהוא נכתב. וכן שאר התיבות א"צ לשנות בהם לאהדורי מלה לנרתיקה כמ"ש ר' ייבא סבא ע"ה. אמנם בישיבה של מטה צריך למסור רזי התור"ה בלחישה ושיהא פשט הדברים קרובים למושכל לרבים. עכ"ד. המשכיל יבין דהה"ד כל שארי העניינים דדרשו חז"ל בקצ' שינוי ממה שנמצא במסורת שלפנינו כגון כלו"ת מש"ה שדרשו חז"ל כל"ת כתיב ובמסו' שלפנינו מלא. אבל הם ידעו שבמתיבתא עילאה נכתב חסר (כ"ה בזהר) ויש לי לומר שבכאן ג"כ היא כך במתיבתא עילאה שם אין פחד מהחיצונים נכתב בכורי ענב"ם חסר. הכוונה על פ' הנ"ל משא"כ במתיבתא תתאה לא יתכן לרמזו בפירוש. והבן:
סעיף יב
האיש אשר קס"ת הסופר במתני' (המבואר ביחזקאל) קס"ת בגימ' ב"פ פ"ר (ממנצפ"ך כפולים) ולכן הוא במתני גבריאל עד כי הכינויים רצ"ל כי גבריאל נק' אי"ש כמד"א והאיש גבריא"ל וכו' ולדעתי הוא הנרמז אלה אזכרה ואשפכה וכו' כי אעבור בס"ך ס"ך בגי' קס"ת בך' רבתי דאי"ק בכ"ר:
סעיף יג
אתה תקום תרחם ציון כי עת וכו' יש להבין מהו את"ה הל"ל סתם תקום תרחם ציון וי"ל עפ"י מ"ש הקדוש מהר"ש מאוסטירפאלע בשם הפליאה שיש תת"ן חדרים בגיהנם והנה תק"ף חדרים אין שם חציפות כ"כ ויש להמחבלים בושה בפני ת"ח. משא"כ בשארי חדרים מנין ר"ע שם יש חציפות. והנה הצדיק ההולך לגן עדן דרך שם חוקקין על מצחו שם את"ה והוא מסוגל שהמחבלים החצופים יברחו ועיי"ש ענין נפלא (ועיין מ"ש במאמרי השבתות מאמר מנחת שבת) עכ"פ יוצא לך מזה שם את"ה מסוגל להגן בפני החצופים. וזה שיש לפרש את"ה (רצ"ל השם את"ה) תקום תרחם ציון (ואמר הטעם למה דוקא זה השם. הנה אמר) כי עת לחננה כי בא מועד (והנה הוא עקבות משיחא אשר חוצפא יסגי ע"כ מהראוי שיקום השם את"ה כדי שיברחו ויתבטלו החצופים) וימלא כבוד י"י את כל הארץ:
סעיף יד
ויש לפרש עוד דהנה המבקש איזה דבר מחבירו כשלא ימלא חבירו מבוקשו המניעה בא באחד משלשה פנים ונק' הדבר אצל הפלסופים. מה שממנ"ו. מה שאלי"ו. מה שבי"ן. והוא ממ"ה שממנ"ו היינו המניעה מחמת המבקש שאינו ראוי או לא מצא חן בעיני המתבקש וכיוצא. מ"ה שאלי"ו היינו המניעה לפעמים מצד המתבק"ש שאין בכחו למלאות מבוקשו או שהוא אכזרי ואינו רוצה ליתן וכיוצא. מה שבי"ן היינו דבר ממוצע שהמניעה הוא מחמת שאי"ן הזמן גורם לזה. וכשאין מניעה מצד הג' דברים הללו אזי בודאי מקובל תפלת המבקש ובזה יתפרש הפסוק הנ"ל את"ה (הוא המלך הרחום וחנון ואתה כל יכול למלאות מבוקשינו וא"כ אין מניעה בצד המתבקש) תקום תרחם ציון (אשר עלתה במחשבת הצור תם קודם בריאת העולם והוא משתיית תבל שמשם יסד הקב"ה את עולמו ועיני הש"י בה מראשית וכו' א"כ אין מניעה מצד המבקש) כי עת לחננה וכו' (א"כ אין מניעה גם מצד הזמן) א"כ מהראוי שהש"י ימלא מבוקשינו כן הוא טענות הכנס"י הקדושה והמחי' חיים ישמע לתפילתי' ב"ב:
סעיף טו
אמרו רז"ל כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו. יש לפרש דהנה אמרז"ל ביום שחרב ביהמ"ק נטלו ישראל איפופסון על עונותיהם היינו שנמחל להם עונותיהם והש"י שפך חמתו על עצים ואבנים כדי שיתקיימו ישראל. ויש לפרש כל מי שלא נבנה ביהמ"ק בימיו. הוה כאילו נחרב בימיו ומהראוי שימחול לו הקב"ה עונותיו:
סעיף טז
חזון ישעי' בן אמוץ אש"ר חז"ה על יהודה וירושלי' תיבות אש"ר חז"ה מיותרים. דהל"ל חזון ישעי' ב"א על יהודה וירושלים. וכבר כתבתי לך בזה דהנה קיי"ל דידיעתו ית"ש אינה מכרחת. והבחירה חפשית אבל דיבורו ית"ש מכריח כמ"ש הרב מהר"ם אלשיך זלה"ה בפסוק כן יהי' דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם וכו'. והנה בנבואה כמה דרגין אינון ועת לקצר רק הצורך לענינינו אות דרגא דנבוא"ה וא"ת דרגא דחזיו"ן והנה תראה בזמן אחד היו ב' נביאים. אחד נבי"א (נתן הנביא) ואחד חוז"ה (גד החוז"ה) והנרא' לפע"ד החילוק שבין נבוא"ה לחזיו"ן נבוא"ה הוא לשון דבור מגזירת ני"ב שפתים היינו שהנביא היה שומע דיבור מאת הש"י שאומר כך וכך יהיה. והחוז"ה הוא שרואה צירופי אותיות כך וכך יהיה. אבל אינו שומע בדבור והנה לפי הנראה לעיני כל משכיל. נבואה הוא מדריג' גדולה יותר מן חזיון. והנה עפ"י הדברים האלה תבין שזה שאמר חזו"ן ישעיה בן אמוץ (הנה ישעי' היתה מדריגתו גדולה כידוע מסוד שמו. וגם היה בן אמו"ץ מזרע מלוכה. ולמה לא היתה זאת לו בנבואה רק בחזיון. והנה בא הכתוב כמתרץ) אש"ר חז"ה (רצ"ל מה שבחת לו הנבואה הזאת בחזיו"ן ולא בנבואה. הוא להיות הדבר הזה סיפור פורעניות) על יהודה וירושלים (ובאם היה הדבר בדיבור שוב בהכרח הוא שתתקיים ע"כ לא אמר הש"י זה בדיבור רק בחזיון ואין כאן הכרח. ובאם ישובו. ישוב י"י וניחם על הרעה ויהפוך לטובה:
ועפ"י הדברים האלה יש לך להתבונן מה שדרשו חז"ל בפסוק וכל העם רואים את הקולות. רואי"ם את הנשמ"ע. דיש להתבונן לענין מאי הראה הפועל ישועות הפלא הזה בשעת מ"ת. דהנה כל הניסים שנעשה בשידוד המערכה ושלא כטבע היו לצורך איזה ישועה בשעתה משא"כ נס כזה מה היה מן הצורך לזה בשעת מתן תורה ועפ"י הדברים האלה. הנה הראה הפועל ישועות לבשר למקבלי התורה אשר לעת המצטרך חוש הראות ישתמש במקום חוש השמע. כי יחפוץ הש"י לטובתם וכמש"ל הכן הדבר:
מאמר ג
סעיף א
מאמר צום החמישי
בו ידובר כמה עניינים מן צום החמישי יהיה במהרה לששון ולשמחה וכמה גרגרים במגיל' במהרה תהפך לנחמה ולגילה ורנן:
שמעתי בשם הרב הקדוש מהר"פ מקארעץ זצוק"ל על הא דאמרז"ל בט' בא"ב נולד ב"ן דו"ד הטעם הוא להיות נשמת משיח בן דוד היא נשמה היותר גבוה וכוללת וא"כ צריכין ללידת זאת הנשמה זווג היותר עליון והנה נוכל להתבונן בענין אהבה גשמיות בעוה"ז בענין אהבת חברים ואיש עם אשתו בהיותם ביחד לא תוכר כ"כ האהבה. משא"כ כשרוצים להיפרד ולהרחיק נדוד לזמן רב אז יתפעלו הנפשות באהבה יתירה אהבה עזה. מגודל הגעגועו'. וע"כ חייב אדם לפקוד וכו' בשעה שיוצא לדרך וא"כ תתבונן לפי"ז דבשעת הפירוד אז הוא הזווג באהב"ה יתירה ביותר ומיקרי זווג היותר עליון ונולד מזה הנשמה היותר עליונה ע"כ להיות בעוה"ר הפירוד בין הדביקים נעשה בת"ב מיקרי בעוה"ר יו"ם יציא"ה לדרך נולד מזה הזיוג משי"ח הנשמה היותר עליונה וכוללת. הבן:
ועפי"ז תתבונן מה ששמעתי שהקשו תלמידי הרב הקדוש מהרד"ב נב"ם זצוק"ל על הא דאמרז"ל שמצאו האויבים ביום ההוא את הכרובים כמער איש וכו' הלא אמרז"ל שזה לא היה רק בזמן שישראל עושין רצונו של מקום ובהיפך ח"ו הכרובים הופכים פניהם זה מזה והשיב להם הקדוש הנ"ל חייב אדם לפקוד וכו' בשעה שיוצא לדרך וכו' ואתה הבן:
והנה ימי בי"ן המצרים הם כ"ב ח"י ימי החול ד' ימי קדוש היינו ג' שבתות ור"ח הלא יצרפו יחד הד' הוית ונמשך אלי' היסוד ח"י (עלמין) ונעשין כאחד יח"ד ב"ך יברך ישראל:
ותבין ותתבונן במזמור הנה מה טוב ומה נעים שב"ת אחים (מלשון שב"ת יצרו) גם יח"ד רצ"ל גם אותו השב"ת אשר באותן הימים כ"ב. גם יח"ד בגי' כ"ב וסיום המזמור כי שם צוה י"י את הברכה חיי"ם עד העולם שהוא הרמז כאלו הך"ב ימים. ח"י נמשך אל הד'. הבן:
ותתבונן לפי"ז תיבת יחו"ד שמשתמשים בו המקובלים בכ"מ היינו אות הך' נמשך מן הח"י אל הד' ונתהווה תיבת יחו"ד בשלימות הבן:
סעיף ב
ביקש רבי לעקור תשעה באב שחל להיות בשב"ת אמר כיון דאידחי אידחי. וחכמים לא הודו לו ונ"ל מה שרבינו הקדוש דוקא ביקש לעקור ת"ב שחל להיות בשב"ת דהנה אמרו בגמ' אחד מבני המשפחה וכו' תדאג כל המשפחה נולד ב"ז באותה המשפחה נתרפאה כל המשפחה והנה בת"ב לאחר חצות זמן לידת בן דוד והנה בת"ב שחל להיות בשבת הנה רבינו הקדוש דמדבית דוד קאתי הרגיש בשבת שכבר נולד בן דו"ד ונתרפאה כל המשפחה וביקש לעקור את התענית לגמרי אמר הואיל ואידחי אידחי משא"כ שאר החכמים שאינם מאותה המשפחה לא הרגישו בזה:
סעיף ג
אמרז"ל יום שנפטר רבינו הקדוש ע"ש הי' והתעסקו כולי עלמא בכבודו. ואח"כ באו כולם לביתם והי' עוד זמן לכ"א להחם חמין ולצלות דג ולהדליק את הנרות וכד ערבא שמשא קרא הגבר וידעו שנדחה שבת והמתין בעבור כבודו דרבינו הקדוש ולא מצא כן בשארי הצדיקים ולדעתי הי' זה להיות שהוא בסברתו דחה אבילות דת"ב בעבור קדושת שבת וכבודו והי' זה שכרו שנדחה שבת בעבור כבודו:
סעיף ד
אציין איזה דברים במגלה אשר ההפך במהר' לנחמ' פריש' א' פסוק א' רבת"י בגוים שרתי במדינו' הנה רבת"י שרת"י יודין נוספי' כפירש"י. ולא לחנם הוא. אבל לדעתי הנרמז הוא דהנה יו"ד מרמזת על חכמ"ה כנודע. שכל גדולתם וממשלתם של ישראל הוא בשביל חכמת"ם. וכן היו"ד מרמזת על המחשב"ה להיות שישראל עלו במחשבה הקדומה עד לא בראשית. המה היוצרים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו. והנה ירושלים עיר הקודש אשר משם הושתת עולם והוא עיקר דירת ישראל מקום עבודתם ליוצרם ע"כ היתה חכמת ירושלים יותר מכל העולם כמבואר במדרש. ע"כ אמר רבת"י בגוים בהוספת היו"ד מורה על החכמה וזה שאמרז"ל רבת"י בדעו"ת ובזה תבין למה ירושלי"ם חסר י' בעת הגלות עד ירחם הש"י למלאות חורבות ירושלים ב"ב:
סעיף ה
בפסוק ג' גלתה וכו' היא ישבה בגוים לא מצאה מנו"ח כל רודפיה וכו' יש לרמוז בדרך צחות. הנה דרשו רז"ל היו צרי' לראש כל המיצר לישראל נעשה ראש הנה יש לפרש דרך צחות דהק' כמעט כל הגוים יודעים זה ואין עם הארץ ביניהם שלא ידע מזה המאמר. ע"כ הם משתדלים להצר להם. וז"ש היא ישבה בגוים לא מצאה מנו"ח (ע"ד שאמרו מנוח ע"ה הי' לא מצאה מי מהגוים שיהי' ע"ה בדבר. ע"כ כל רודפי' וכו' בין המצרי"ם במקומות שהיו יכולין להיות מצירי"ם להם:
סעיף ו
בפסוק ו' וילכו בלא כ"ח לפני רודף. כ"ח היינו אותיו' החסרים בגלות בעוה"ר ו"ה מהשם א' מן כס"א י' מן ירושלי"ם ו' מן אליהו ס"ה בגימ' כ"ח עמש"ל בענין כ"ח ימים מן צו"ם הד' עד ט"ו מנח"ם שנעשית סיהרא באשלמותא עיי"ש:
סעיף ז
בפסוק ז' זכרה ירושלים וכו' כל מחמדי' אשר היו מימ"י קדם. יש לפרש זכר"ה ל' השפע' כי הזכ"ר הוא המשפיע והיינו משפעת לימי עני' ומרודי' את כל מחמדי' אשר היו מימ"י קדם. והוא עפ"י אשר שמעתי מאת כבוד מחו' הרב הקדוש המפורסם מהרצ"ה זצוק"ל בברייתא דר"י במדה הי"ג אמר התנא בסוף וכא"ן ב' כתובים המכחישים וכו' תיבת וכא"ן אין לו ביאור (והא ודאי לפי הפשט צריכנא למימר שהוא כמו וכ"ן. ולא דבר ריק הוא למה לא אמר התנא וכ"ן. וגם וכ"ן אינו מתיישב כ"כ) ואמר הוא ז"ל עפ"י מ"ש (אני ג"כ כמה פעמים) דהי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן הן המה מכונים נגד הי"ג מדות של רחמי' והנה מדה הי"ג מן המדו' של רחמי"ם הוא ונק"ה לא ינק"ה והנה בגמ' רמינן קרא נאמר ונק"ה ונאמר ל"א ינק"ה ומתרצו מנק"ה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים. וידוע ג"כ דהי"ג מדות שאמר מיכ"ה מי אל כמוך וכו' המה מכוונים ג"כ להמדות שבתורה א"כ מדה מימ"י קד"ם נגד ונק"ה לא ינק"ה. והנה במדת מימ"י קד"ם נרמז תשוב"ה שהיה מימי קדם מן הדברי' שקדמו לעולם כידוע:
ולפ"ז זה שרמז התנא בברייתא דר"י בסוף הי"ג מדות ושהמה מכוונים נגד הי"ג מדות של רחמים) וכאן (רצ"ל במדה הי"ג) שני כתובים המכחישים זא"ז (כי נאמר ונקה ונאמר לא ינקה) עד שבא הכתיב הג' ויכריע ביניהן) הכתוב הג' היינו מדה הי"ג שאמר מיכה שהוא מימי קדם מורה על התשובה כנ"ל הנה הכתוב ההוא הוא מכריע להורות מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים עכ"ד ודפח"ח. ולפי"ז יש לפרש זכרה ירושלים (משפעת ירושלים את) ימי עני' ומרודי' (משפעת להם כל מחמדי' אשר היו מימי קדם ומאות' המדה המרמזת לתשובה. ואז הש"י מנקה איתם והן היום) בנפול עמה ביד צר ואין עוזר להם כי אין מניחים אותם די השיב רוחם ליישב דעתם לתשוב' ראוה צרים שחקו על משבתי' (המה שוחקי' ולועגי' על שביתת שבתותי' כי גלוי לצרים מה שהוא קבלה ביד ישראל אלמלא שומרי' ב' שבתו' מיד נגאלין והנה המה רואים ישראל שובתין ואינם נגאלין. הנא המה שוחקים על שביתת שבתותי'. ירא י"י וישפוט ויגאלינו גאולת עולם ב"ב:
סעיף ח
בפסוק ח' חטא חטאה ירושלים ע"כ לנדה היתה הנה חטא הוא שוגג וא"כ מה זה שאומר על כן לנדה היתה כיון שהי' בשוגג וגם איך יתכן לומר שהיה שוגג וכל הנביאים ציוחו שהעוו במזיד. ונרא' דהנה כתב הרב הגדול בעל גו"א על הא דקיימו וקבלו חז"ל דבישראל מחשב' רעה אין הקב"ה מצרף למעשה ובגוי מחשב' רעה מצטרפת למעשה ובזכיות הוא בהיפך וקשה וכי משא פנים יש בדבר וכתב הוא ז"ל דהנה ישראל עצם שלהם הוא טו"ב (כי הם כביכול עמוסי' מני בטן משורש המרכב' הקדוש') ואוה"ע שרשם ועצמיותם הוא רע"ה (ממרכבה הטמא') ע"כ כשמחשב ישראל איזה דבר טוב ולא גמרו במעשה בפועל אנן סהדי מה שלא גמר הוא מחמת איזה מניעה דכיון שהעצם הוא טוב חפץ בטוב. וכשמחשב ישראל אזה דבר רע ח"ו. הנה דבר זה אין לו בעצם רק במקרה כעין שוגג כי המקרה אינו עצם ע"כ לא יוחשב לו לעון עד כי יגמור מעשיהו ח"ו וגם זה אין לו בעצם רק במקרה כעין שוגג רק אעפי"כ כיון שגמר מעשיהו יקבל עונשו (ובאוה"ע תוכל להתבונן ההיפך) והנה כל העריות שבתורה איסורין איסור עולם איסור עצמיי אבל הנדה איסורה לפי שעה ע"י מקרה הגוף שאירע לה ובעבור המקרה וספרה לה ז' ימים ואחר תטהר ומותרת לבעלה וזה שיש לפרש בכאן חטא חטאה ירושלים (כל עונותי' אינם רק כחטא שוגג כיון שאין הרע אצלה בעצם רק במקר') על כן (רק) לנידה היתה (לא כשאר עריות שאיסורין איסור עולם רק כנידה שלאחר עבור המקרה תטהר לבעל'). הבן:
סעיף ט
ומעין הנ"ל חטא חטאה ירושלים (כל עונותי' אינם רק כחטא שוגג מפני שאינן בעצם כנ"ל) ע"כ לנידה היתה דהנה כל העריו' שנאסר עמהם החיבור גם הייחוד נאסר עמהם משא"כ נידה הגם שנאסר עמה החיבור. עכ"ז מותר להתייחד עמה וז"ש כיון שכל עונותי' אינם רק כשוגג מפני שאינן בעוצם ע"כ גם בעת הפריש' בעוה"ר עכ"ז כביכול כבודו ית"ש מתייחד עם כנסת ישראל גם בארצות אויבינו ובעבדותינו לא עזבונו אלקינו:
סעיף י
בפסוק ט' טומאת' בשולי' וכו' יש לפרש אותיו' מנצפ"ך הבאים בשולי התיבות היינו בסופם המה מורים על הדין שהוא צמצום והנה מן שומרי הגבירו' בא בסופם רצועה לאלקא' כי יונקי' מהם החיצוני'. וכשישראל עושין רש"מ אזי ע"י הה"ח (בחי' דכורא) ממתקים הג' מנצפך אבל כשאין המתק' חיו. אזי ח"ו מתעוררת הקליפה סוד הטומא' מן שומרי הגבורו' ושולטו' על שונאי ישראל וזה שיש לפרש טומאתה בשולי' (הטומאה ח"ו מתאחזים בשולים היינו הג' מנצפך הבאים בשולי התיב') לא זכרה אחריתה (לא השתתפה להאחרית סוד הדכורא היינו הח' להמתיק הה"ג ע"כ) ותרד פלאים וכו' וסיים. ראה י"י את עניי כי הה"ח. ה"ס ה' הויות בגימ' עי"ן ובעוה"ר בעת הזעם מתהפך עין לעני וזה שמתפלל ראה י"י את עני ויתהפך עני לעין הרואה להשגיח עלינו לטובה ולרחמים ולחיים ולשלום:
סעיף יא
טבעו בארץ שערי' וכו' אמרו בדברי הימים של משה (הביאו הרב הגדול החיד"א זלה"ה) כשנטבעו השערים נפלו לידו של קרח ותפשם וז"ש בני קרח מי שיעלה את השערים הוא יעלה את אבא כמשארז"ל (וע' בס' דב"ש לפיו מהרב הנ"ל) ונרא' לי טבעו בארץ שער"י' אב"ד ושבר בריחי' ר"ת בגימ' זה קרח והנה נ"ל מה שהגיעו השערים לידו של קרח להורות דזה עבודתו עבודת הלוים ממונים על השערים והנה כתיב זה השער לי"י צדיקים יבואו בו וכן כתיב פתחו שערים ויבוא גוי צדיק וכו' ע"כ גם צדיק כתמר יפרח ס"ת קרח כמ"ש האריז"ל. כתיב בי' אח"כ שתולים בבית י"י וכו':
סעיף יב
נ"ל כשילמוד האדם איזה לימוד ואינו מבין יהרהר בתשובה ויתמרמר על הגלות ויתפלל על הגאולה עי"ז תתעורר דעתו להתבונן מה שלא ידע ומנא אמינא לה מן הדא דאיתא בת"ז כצפור נודדת מן קנה דא שכינת' דאיתקריאת צפור וכו'. כן איש נודד ממקומו דא משה וכו' דאתתרך רוחי' אבתרייהו. והנה תתבונן הדעת שבכל איש הישראלי המתבונן בתורה הוא ניצוץ מש"ה כמו שארז"ל משה שפיר קאמרת. וכאשר האדם אינו מבין איזה דעת בתורה הנה הוא מגודל הגלות של בחי' משה אשר בתוכו. ממילא כאשר מתפלל על הגאולה. כשמעורר בחי' גאולה הנה מתעורר בחי' גאולה גם לניצוץ דאתתרך רוחי' וכו' וישוב האדם להתבונן בתורה:
והנה תשכיל ותדע משארז"ל כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו וכו'. ומהראוי לעיין הלא רבים וכן שלמים יסודי עולם הלכו למנוחות ולא נבנה ביהמ"ק בימיהם אבל באמת הוא הצדיקים בכ"ז בונים בימיהם חלק מביהמ"ק כ"א חלקו השייך לנשמתו וכלמי שאינו נבנה ביהמ"ק בימיו כאלו וכו' ע"כ כאשר האדם אינו מבין בדעתו איזה ענין בלימוד תורתו הוא מפני כי חלק ביהמ"ק שלו עדיין לא נבנה בימיו מגודל חטאו הנה ישוב אל י"י על עונותיו ויתפלל על הגאולה ותתחזק דעתו ויראה פלאות מה שלא ידע עד עתה והוא לדעת סוד הפסוק כי יפלא ממך דבר וכו' וקמת (בשיעור קומה שלך) ועלית אל המקום אשר יבחר י"י ואתה הבן:
מאמר ד
סעיף א
מאמר בתולה במחול
בו ידובר מענין ט"ו באב שהוא יו"ט לישראל ובו בנות ישראל יוצאות וכו' ונק' המאמר בתולה במחול:
אמרז"ל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיוה"כ שבהן בנות ישראל יוצאות וכו' טרם בואי לומר מענין ט"ו באב. לא אכחיד אמרי קדוש קדוש ישראל אדו"מ הרב הקדוש מוה' אברהם יהושע העשי"ל מ"כ במעזיבוז זצוק"ל אמר ברמז דברי רז"ל הנ"ל לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב. דהנה אמרז"ל עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכו'. ענין המחול הוא ההולך במחול הולך סביב סביב בהיקף ואין שם מעלה ומטה ראש וסוף כן לא יהיה לצדיקים לעתיד קנאה ושנאה לו' זה גבוה ולמעלה מזה וכענין המזלות שכ"א עולה למעלה דרך אחוריו פניו נגד אחורי חבירו שלמטה ממנו ונדמה לכ"א שהיא עולה ראשונה נ"ל והוא הוא יו"ט לישראל כשאין ביניהם קנאה ושנאה ותחרו' וזהו הרמז לא היו י"ט לישראל כט"ו באב רמז כי אות הט"ו באלף בי"ת היא ס' שהוא עגול סביב סביב ואין בו ראש וסוף והוא בחי' המחול והוא היו"ט הגדול לישראל הנה כך שמעתי סתם ורשמתי למזכרת:
סעיף ב
ענין היום טוב ההוא. הנה לכל הטעמים שנאמרו בגמ' יקש' לנו למה דייקא אז יוצאת בנות ישראל לחול בכרמים ואומרת בחו"ר שא עיני"ך וכו' תנא מי שאין לו אשה יפנה לשם ויקשה לנו למה תקנו ביום הלזה להתעסק ולהשתדל בחיתונים ולא במועדים ורגלים המבוארים בתורה לשמחה: הגה בשלמא יוה"כ י"ל שהוא יום שניתנו בו לוחות האחרונות. והנה הלוחות הם קידושין מהקב"ה לכנ"י וכמשארז"ל ששיבר משה את הלוחות הראשונות בכדי שלא יהיו נידונין כארוסה רק כפנוי' והסכים הקב"ה וא"ל יישר כחך ששברת:
ועפי"ז אמרתי שהוא אשר רמז לו הש"י בשעת הזעם ועתה הניחה ל"י ויחר אפי בהם ואכלם א"א לומר אשר דבר אלקינו יהי' ח"ו לבטלה אבל הוא אלקים אמת ודבריו אמת. דהנה כבר כתבנו בספרינו אגר"א דכל"ה בפ' ויקחו ל"י תרומה מאת כל אי"ש אש"ר ידבנו וכו' נדרש ע"ז במדרש. נבחר שם מעושר רב וכו' ע"ש מש"ש. וכאן לקצר באתי רק הצורך לענינינו והוא עפ"י מ"ש מרן האריז"ל ע"י הקידושין נותן החתן אל הכלה אור מקיף וע"י הנישואין בייחוד וחיבור נותן לה אור פנימי והנה בשם ישרא"ל נרמזים גם שניהם דהנה אותיות הקצוות שהם מקיפים לשארי האותיות הם אותיות ל"י הם הנהוגי' לומר בקידושין עפ"י הדין. ידים מוכיחות לומר הרי את מקודשת ל"י (עיין במג"ע אותיות ל"י מרמזין לייחוד קוב"ה וכנ"י אות ל' גבוה. מכל האותיות מרמז על גבוה מעל גבוה שומר ישראל ואות י' קטנה מכל האותיות מרמזת על כנ"י כי אתם המעט וכו') והנה אותיות ל"י המה מקיפים בתיבת ישראל רמז רמז לאור מקיף הניתן מן החת"ן להכל"ה ע"י הקידושין ואותיות אשר באמצע תיבת ישראל רמז אל החיבור בשעת נישואין יחודא שלים דכר ונוק' כביכול הנה כן יסד המלך באדם רמ"ח איברין דדכורא ורנ"ב איברין דנוקבא בהוספת המפת"ח שאמר ר"ע בבכורות הם רנ"ג איברין ע"כ אם המלכו"ת באת אל בועז אל הגר"ן להעמיד מלכו"ת בי"ת דו"ד וכן המזבח נבנה בגר"ן. והנה רמ"ח רנ"ג בחיבור בגי' אש"ר ה"ס הנישואין בחיבת ביאה נאמר שמאלו תחת לראש"י (והנה תיבת אש"ר המה בתיבת ישרא"ל אתוון פנימיים דאז נותן החתן' להכלה אור פנימי) והנה בשעת מת"ן תור"ה שהי' רק אירוסין וקידושין (דעיקר הנישואין יהיה לעתיד ב"ב דעלי' נאמר כי בועלי"ך עושיך וכו') הנה נאמר ואתם תהיו ל"י ממלכת כהנים וגוי קדו"ש היינו קידושי"ן בחי' ל"י שהוא אותיות מקיפים שבישרא"ל אלה הדברים אשר תדבר (לעתיד בבחי' אש"ר נישואין ממש בחיבור הרמוז בתיבת אש"ר אור מקיף הם אתוון פנימיים בישרא"ל רמז לאור פנימי וזה שסיים אל בני ישרא"ל אשר יש בזה השם לי אש"ר וזה המתפרש ג"כ בנדבת המשכן בנין בית חתנות כביכול דבר אל בני ישרא"ל (דייקא) ויקחו ל"י תרומה (ל"י דייקא) מאת כל איש אש"ר ידבנו לבו וכו' (אש"ר דייקא) הבן הדבר הוא הנדרש ע"ז במדרש טוב שם מעושר רב היינו מה טוב ונעים שם ישרא"ל רמוז בזה השם אירוסין ונשואין פנימי ומקיף ל"י (מקיף) אשר (פנימי) הוא ששיבח הש"י את משה בשבירת הלוחות שהם הקידושין וא"ל יישר כחך ששברת. כי כן נרמז בדבריו ית"ש בשעת הזעם ועתה הניחה ל"י רצ"ל תניח מידך את הל"י היינו הקידושין המה הלוחות ויחר אפי בה"ם (היינו בלוחות שהם הקידושין) ואכלם (שיהיו אותיות פורחות למקומן) וממילא לא יוכלו הלוחות להתקיים. והבן הדבר:
וממילא רווחא לן שמעתתא הא דנהגו בנות ישראל לצאת במחול ביוה"כ ומי שאין לו אשה יפנה לשם כי הנה יום שניתנו בו לוחות הראשונות לקדש שוב כנ"י לדודה בבחי' ל"י היינו מ' יום האחרונים למ"ד ימים של אלול ועשרה ימים מר"ה עד יוה"כ וביוה"כ נתרצה הש"י לישראל בשמחה וניתנו בו לוחות אחרונות לקידושין כל ימי עולם ע"כ הוקבע אותו היום לחיתונים לשדך הבנות בנות ישראל הבן הדבר אבל מה שנהגו כן בט"ו באב צריך יישוב וטעם: (ע"כ הגה)
והנה לפי הטעמים שהוזכרו בגמ' יום שהותרו השבטים לבוא זה בזה ויום שהותר שבט בנימין הנה י"ל דלבעבור זה מהיום ההוא הוקבע לדורות להתעסק בחיתונים ביום הזה אבל גם ע"ז מהראוי לתת לב. למה דוקא ביום הזה אירעו המעשים הללו שהותרו השבטים והותר בנימין להתחתן ובודאי לא במקרה נפל הדבר הזה דוקא ביום הזה ט"ו באב:
ואומר לך את הנלע"ד דהנה בכ"ה באלול התחלת בריאת עולם והתחלת בריאת העולם היה בבחי' תואר מלכות בכדי להיקרא מלך כי אין מלך בלא עם והנה מלכות סוף מעשה במחשבה תחילה וישראל עלו במחשבה תחילה (בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית) אשר המה ימליכוהו והמה יתחתנו ויתחברו למלך הכבוד (ע"י התור' שנקרא ראשית) והנה אמרו רז"ל ארבעים יום קודם יצירת הוולד מכריזין ברקיע בת פלוני לפלוני וכדוגמא הלזו ארבעים יום קודם כ"ה אלול הוא זמן שלפנינו ט"ו באב ישראל עלו במחשבה להתרתן במלך הכבוד הג"ה והנה בריאת אדם בר"ה. הרי מ"ה ימים קודם היה כביכול עליית המחשבה מ"ה בגי' אדם והנה רק ישראל עלו במחשבה. ז"ש אתם קרויים אדם ואין וכו': על כן יום שהותרו שבטים להתחתן זה בזה וגם יום שהותר שבט בנימין להתחתן היה דוקא ביום הזה (כי הזמן גורם מבראשית הבן) וכמו כן תקנו בכל שנה בנות ישראל יוצאת במחו"ל משחקים ומי שאין לו אשה יפנה לשם ונתהווה החיתון לעורר הייחוד הקדוש אשר ישראל עלו במחשבה וע"י עליית מחשבתם כביכול נתהווה בריאת עולם ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:
סעיף ג
וכן הוא הענין בט"ו בשבט שעושין אותו יום טוב והוא ר"ה לאילנות (הנה הוא ג"כ ארבעים יום קודם כ"ה ניסן) נרמז כי האדם עץ השדה וכבר דעת פלוגתת ר"א ור"י. ר"א ס"ל בתשרי נברא העולם ור"י ס"ל בניסן (ותרווייהו קשוט לדברי מרן האריז"ל זה במעשה וזה במחשבה) והנה אנן פסקינן כר"א במנין שנות העולם ואנחנו אומרים בר"ה זה היום תחלת מעשיך. ולכאורה למה נצא מן הכלל המסור בידינו. ר"א ור"י הלכה כר"י ובפרט דר"א שמותי הוא ולדרכינו יונח. דהנה אבותינו ראו שמן השמים נתהווה יום שהותרו השבטים להתחתן זה בזה. וכן יום שהותר שבט בנימין. הכל נתהווה ואירע בט"ו באב. ולא בט"ו בשבט מזה היה להם הוכחה דמן השמים מסכימים לפסוק בזה הלכה כר"א (הגם דתרווייהו קשוט וכמש"ל ואעפי"כ גם בט"ו בשבט (שעולה השרוף באילנות) קבעוהו לקצת שמחת יו"ט וקבעוהו ר"ה לאילנות כיון דגם דברי ר"י אמיתיים הבן):
סעיף ד
אמרז"ל על אותן בנות ישראל שהיו יוצאת לחול בכרמים שהיו יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו עיי"ש. הנה טעמם נכון על מה שיצאו בשאולים דייקא אבל מה שיצאו בכלי לבן דייקא אינו בנותן טעם ובפרט שתכשיטי בגדי אשה היא דוקא בגדי צבעונין וכמ"ש המלבישכם שני עם עדנים ועוד קשה מהו הצורך להשמיענו במה היו יוצאת למחול ונ"ל עפ"י מה שפירשנו בפסוק לכו נא ונוכחה יאמר י"י אם היו חטאיכם שנים כשלג ילבינו וכו' דקשה אין נ"א אלא לשון בקשה למה מבקש הש"י דרך בקשה לבוא עמנו לויכוח במשפט. ועוד קשה התובע אם יבקש מהנתבע לירד עמו לדין הוא מפני שהתובע סובר בדעתו שבודאי יזכה עמו בדין אבל כשהתובע יודע שלא יזכה בדין או שגמר בדעתו למחול להנתבע למה יבקש ממנו שירד עמו לדין והנה בכאן אומר הש"י אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו והנה רוצה לוותר הכל א"כ למה יאמר לכו נ"א (בבקשה) ונוכחה ויתפרשו הדבר עפ"י דברי הרב הקדוש הרמ"ע מפאנו זצוק"ל שהקשה הלא קיי"ל כל האומר הקב"ה וותרן הוא וכו' וקיי"ל במשפט הקדוש לאל איום מי שרובו זכיות ומיעוט עונות נק' צדיק ויצא בדימוס. מחצה על מחצה הש"י כובש נושא מעביר ראשון ראשין וקש' הלא אפי' במיעו' עונו' נק' ויתו' כיון שמוותרין לו עונות שבידו ותירץ הרב הקדוש הנ"ל שאינו נק' ויתור רק כשמוותרין שלא כמשפטי התור'. אבל מה שנמצא כך משפטי התורה בעוה"ז לא נק' ויתור. והנה נמצא במשפטי התורה אחרי רבים להטות. א"כ גם למעלה במשפט הקדוש כשהרוב זכיות הולכין אחריהן (וכן במחצה על על מחצה נק' ספק ופסקינן ספק נפשות להקל א"כ גם בב"ד של מעלה עושין טצדקי לפטור) ולא מיקרי ויתור. אבל קשה במה שאנו אומרים אנו מלאי עון (לגמרי ואעפי"כ) אתה מלא רחמים. וא"כ זה בודאי ויתור אבל יצדק הדבר ג"כ עפ"י דברי הרב הקדוש הנ"ל שפי' הא דקאמר הש"י אם יהיו חטאיכם כשנים וכו' היא ע"ד מה דקיי"ל עני ועשיר באים לדין אומרים לעשיר לבוש כמוהו או הלבשיהו כמותך. והנה אנחנו ע"י העונות אנו מלובשים לבושים אדומים כשנים וכתולע (מורה על הדין כידוע) והיוצר כל הוא אלקינו כביכול נאמר ביי' לבושי' כתלג חוור. ע"כ אומר הש"י לכו נא ונוכחה וכו' נעמדה להתווכח בדין. ואז אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וכו' כי א"א לומר ח"ו להש"י לבוש כמוהו ע"כ עפ"י התורה הוא הלבישהו כמותך ואז יוסרו מאתנו הלבושי שנים שהם עונות עפ"י התורה ואין כאן ויתור. עכ"ד ולפי"ז יונח תיבת נ"א לשון בקשה: דהנה החפץ חסד המרחם על עמו ביום דין וחפץ להצדיקם אפי' ח"ו הם מלאי עון. אבל אי אפשר לוותר בדבר שהוא שלא כתורה כי מלך במשפט יעמוד ארץ מה עושה המלך המשפט ברצותו להמציא להם עזר ותרופה עפ"י משפטי התורה שזה לא נקרא ויתור הנה מבקש מהם בבקשה באומרו לכו נ"א (בבקשה מכם בני) ונוכחה (היינו לא אהי' לכם לדיין רק לבעל דין עמכם ונעמדה כביכול יחד למשפט לפני הב"ד שלמעלה אז יהיה לי באפשר לעזור לכם עפ"י משפטי התורה) אם יהיו חטאיכם וכו' ואם יאדימו כתולע וכו' (כי עפ"י משפטי התורה כביכול אני מחויב להלבישכם במלבושים לבינים כמוני אשר לבושי כתלג חיוור ויוסרו מעליכם כל עונותיכם ואלביש אתכם מחלצות):
וזה שפירשנו בהפטרה דנחמה פ' עקב. קרוב מצדיקי מי יריב אתי נעמדה יחד מי בעל משפטי יגש אלי. דקשה דמתחילה אמר אשר מצדיקי הוא קרוב לי ושוב לא יבא שום איש לרוב אתו ואחר כך שוב אמר מי בעל משפטי יגש אלי הרי יש שוב בעל משפט. ועפ"י הנ"ל יונח אומרת כנ"י קרוב מצדיקי (היינו המצדיק אותי היינו הש"י הוא קרוב לי כי אנחנו בניו העמוסים מני בטן. וכיון שהוא קרוב מי (הוא מהמסטינים אשר יבא) ירב אתי (לפני הש"י שיהי' הוא ית"ש הדיין הרי הוא ית"ש קרוב ואינו מהראוי ע"פ התור' להיו' דיין לקרובו אבל זאת יעש' היא ית"ש לנו) נעמד' יחד (ויהי' הוא ית"ש תובע לעמוד עמנו לדין. ממילא) מי בעל משפטי יגש אלי (היינו הוא ית"ש שהוא בעל משפטי יגש אלי כדומה לי ונעשנו שוה כמוהו במלבושים לבינים כתלג חיוור ואז יושלך ממילא כל חטאתינו במצולו' ים והוא עפ"י התורה ואין כאן ויתור) הבן הדבר:
וזה שביארנו בנוסח ההודאה דחנוכה ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם דלכאורה מהו לשון עמדת. ולדרכינו יונח להיות הדור ההוא לא היו בידם מצות ומע"ט כ"כ והי' בידם עונות רבים. ולא הי' באפשרי להושיע להם עפ"י משפטי התורה מה עשה הש"י עמד כביכול מלהיות דיין כי משפט הדיינים בישיבה ומשפט הבעל דין בעמידה וז"ש מדת להם וכו' עמדת להם בשיוו אליהם בדומה והלבשת אותם מחלצות:
וזה שיש לפרש ג"כ בהפטרה דנחמה פ' נצבים מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבישו וכו' אני מדבר בצדקה רב להושיע מדוע אדום ללבושיך וכו' פורה דרכתי לבדי וכו' ויז נצחם על בגדי וכו' דקשה אם כנ"י יכירו את הרב להושיע מה זו שאלה מי זה בא מאודם. ואם אינם מכירים מה זה שאלה מדוע אדום ללבושך אפשר זה דרכו כל היום. ועוד הלא הם דברים סותרים. אמר חמוץ בגדים היינו אדמים ותיכף אמר זה הדור בלבושו. ולדברינו הנ"ל יתכן דהנה הבנים העמוסי' מני בטן יודעי' את רבונם אשר זה דרכו כל היום להיות לבושי' כתלג חיוור ועי"ז נצמח תמיד ישועה לעם קרובו בהעביר מהם הלבושי' אדומים כתולעת שני בזמן המשפט. והנה ישראל ע"ק בראותם אז בזמן הגאולה בחזיון או במראה כביכול אשר הוא ית"ש חמוץ בגדי' (אדומים) ואין מלבושיו לביני' שאול ישאלו מי הוא זה הבא מאדום והוא חמוץ בגדים זה הדור בלבושו. הלא זה הוא אשר זה דרכו כל היום להיות הדור בלבושו בכדי שע"י יצמח ישועה לבניו והנה ישיב להם הוא ית"ש אני הוא המדבר בצדק' רב להושיע שאני מרבה להושיע ברב או במעט זכיות (ע"י מה שאני הדור בלבושי וכשאני בא למשפט עמכם אני עושה עפ"י התור' להלבישכ' לבינים כמוני וסרו עונותיכ') והנה שבים השואלים ישראל עם קרובו ושואלים א"כ מדוע אדום ללבושיך וכו' ומשיב להם הש"י זה הוא כעת מטעם אחר. פורה דרכתי וכו' ויז נצחם על בגדי וכו' אבל בעצם לבושי היא כתלג חיוור. והוא הנרצ' בנוסח לומר בשמחת תורה דובר צדקות הושיעה נא. הדור בלבושו הצליחה נא. ותיק וחסיד ענינו ביום קראינו. דובר צדקות ע"ש אני מדבר בצדק' הדור בלבושו ע"ש רב להושיע הוא ע"י שהוא הדור בלבושו כתלג חיור. והוא ותיק וחסיד ותיק פירש"י המדקדק במצות לעשותו כתורה וחסיד הוא העוש' לפנים משוה"ד. הנה הוא ית"ש חסיד להתנהג עמנו במדת החסד לפנים משוה"ד. אבל א"א לוותר כנ"ל והוא כביכול משתדל בחסדו לעשות כתורה וכמצותי'. הנה הוא ותיק וחסיד הבן הדבר:
ומעתה בין תבין את אשר לפניך אם בעל נפש אתה יום ט"ו בא"ב הוא התחלת הארה מן ימי המשפט אשר הווים בכל שנה בעת בריאת העולם היינו מר"ה עד יוה"כ. והנה יום ט"ו בא"ב היא התחלת המחשבה מן ישראל שעלו במחשבה להתחתן במלך הכבוד שהוא יום הנועד ארבעים יום קודם יצירת הוולד כמש"ל שמכריזין בת פלוני לפלוני. והנה יום ההוא הוא התחל' אשר הש"י רוצה וחפץ להצדיק עם זו יצרתי לי ואפ' אין בידם זכות ח"ו. וא"א להיות ויתור כי נק' מלך המשפט הנה עשה יעשה המשפט עפ"י התורה יעמוד עמהם לבעל דין וכביכול יחוייב עפ"י התורה להסיר מהם מלבושי תולעת שנ"י (שהם אדומים נעשו מן העונת) וילבש אותם במלבושים לבינים כביכול כמלבושיו אשר הם כחלג חיוור הנה תיכף בהתחלה ביום זה ט"ו באב בנות ישראל יוצאות למחול (והוא כפשוטו. וג"כ הוא לשון מחילה) בכלי לבן שאולים. והטעם שלא לבייש את מי שאין לו הנה הטעם הזה הוא על כלי לבן ועל שאולים להורות על כנ"י בימי המשפט אפי' אין בידיהם זכות ואין להם בגדי לבן הנעשי' מהמצות יוצאים בדומות בכלי לבן שאולים שהש"י מלבישם בבגדי לבן משלו להלבישם כמותו במשפט הקדוש כדת של תורה:
ומעתה יאירו עינינו בדברי הזהר פ' תרומה דף קל"ה ע"א בפ' וזאת התרומ' אשר תקחו מאתם זהב ברזא דיומא דר"ה דאיהו יומא דזהב יומא דדינא וכו' (זהב סומקא מה"ד) וכסף דא יו"כ דמתלבן חוביהון דישראל כתלגא וכו' (כסף לבן כשלג מורה על מדת החסד גוון לובן) ונחשת יומא דקרבנא דחג דאינון רתיכי דעמין ואינון איקרון רזא דהרי נחושת וכו' ותכלת דא פסח שולטנא דרזא דמה מנותא רזא דגיונ' תכלא וכו' וארגמן דא שבועות רזא דארגוונא דתורה שבכתב וכו' ותולעת שני דא איהו ט"ו בא"ב דבנות ישראל הוי נפקו במאני מילת כמד"א האמונים עלי תולע עכ"ל. הנה בכולם טעמם מובן בזהר אבל טעם שנק' ט"ו באב תולעת שנ"י אינו מובן. ומה שאמרו בזהר משום דבנות ישראל נפקו בכלי מלת הנה היו יוצאים בכלי לבן כמבואר בגמ' ולמה יקרא להיום ההוא תולעת שני הוא צבע אדום ולדרכינו הנ"ל יובן הדבר בטוב טעם יכונה להיות תולעת שני ע"ש שבנות שראל יוצאת בכלי לבן להורות אשר הש"י מתחסד עמנו ביום המשפט אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו והוא הנרצה ביום הזה יוצאין במחול ובוטחין בהש"י אשר יעשה מן תולעת שני שלג וצמר בגדי לבן לכבוד ולתפארת לכנ"י. ע"כ נק' יום זה תולעת שני ודי בזה הערה למבין דבר מת"ד:
סעיף ה
שם ומה היו אומרות בחור שא נא עיניך וכו' מהראוי ג"כ להתבונן למה לנו לידע מה אומרות הנשים במחול וגם למה אמרו בחור שא וכו' הלא כל מי שאין לו אשה יפנה לשם ואפי' לא הי' בחור. וגם אומרה שא נא עיניך. ונראה לבאר עפ"י מש"ל בדרושי בהמ"צ שאלו הכ"ב ימים בהמ"צ הם י"ג מן תמוז וט' מן א"ב כי בתמוז הי' המעשה דלוחות ואז הוצרך משה להזכיר י"ג מדות של רחמים. ובט' בא"ב הי' המעשה דלה"ר דמרגלים אז הזכיר משה הט' מדות בפ' שלח. ועד היום הכ"ב מדות הללו מגינים על ישראל רק שהם נעלמים בכ"ב ימים הללו בבחי' חסדים מכוסים. ושם דברנו רמז הפסוק מאת י"י היתה זאת (ר"ת תיקוני זעיר ארי"ך) היא נפלאת בעינינו רצ"ל המה מכוסים ומופלאים באלו הב' חדשים הנק' עינים. תמוז א"ב תמוז עין ימין א"ב עין שמאל. וכעת בעוה"ר נאמר על אלו הב' חדשים עינ"י עיני יורדה מים ודמעות המלוחים הרומזים על הדין) ולעתיד נאמר בהפטרת הנחמה בפ' תבא שאו סביב עיניך וכו' אשר הש"י יצו חסדו לכנ"י שתשא את העינים סביב כי כ"ז שהדמעות בעינים הנה מרוב הדמעות בעינים א"א לראות סביב. רק בדוחק במקום המעמד משא"כ כשהעינים יפים ומאירים. הנה רואים סביב סביב וז"ש הנביא בשם הש"י שא"י סביב עיניך היינו הב' חדשים תמוז א"ב שהם עינים (וזשארז"ל כלה שעיני' יפות אין כל גופה צריך בדיקה) וכבר ידעת שהי"ג ת"ד דאריך הם בחי' זקן והט' תיקונים דזעיר הם בחי' בחור. והנה בבחי' התיקון יתעלה בחי' זעיר (בחור) להיות י"ג תיקונים כתיקוני אריך (וז"ס אז תשמח בתול"ה במחו"ל בחורים וזקנים יחדיו והפכתי אבלם לששון וכו') וזה שאומרות הבתולות היוצאו' למחול בט"ו באב בחור דייקא שא נא עיניך וכו' וקצרתי כי יראתי לדבר ורמזתי למשכילים והשם הטוב יכפר בעדינו ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו (בחיבור' קדמאה נזדמן לנו הענין הזה בסי' ג"ל סימנא מילתא ג"ל עיני ואביטה וכו'):
סעיף ו
בסבא משפטים דף ק"ד ע"א. בכה כמלקדמין ואמר מארי דעלמא דילמא יימרון משריין עילאין דאנא סבא ובכי כינוקא עכ"ל. מהראוי להתבונן מהו החשש שיאמרו כך משריין עילאין והנראה לפרש דהנה ענין בכיות התינוק כתב החסיד בחובת הלבבות שהוא מועיל לחתך הליחות הרעות החזקות שבמוח התינוק ומתבטלים ע"י הורדת הדמעות עיי"ש וא"ת בכי' מחמת השפעה רבה בבוא לאדם שמחה ובשורה טובה ירדו דמעו' לתוך עיניו והוא בבחי' ונוזלי' מן לבנון. מן הארת המוחין כי רבה (ל"ב נתיבות חכמה נו"ן שערי בינה תרווייהו ל"ב נו"ן) ואותן הדמעות הם כשמן הטוב היורד על הזקן (י"ג מדות של רחמי') ומן הארת השפע מן מדות הרחמים באת הבכ"י' של שמחה (וזה הוא ג"כ שאמר הסבא שם דף ק" ע"ב כמה שפיראן דמעיק על דקנך כמה דהוה שפיר משחא טבא כד הוה נחית על דיקנא דסבא טבא דאהרן עכ"ל) וזה הוא לדעתי מ"ש הסבא דילמא יימרון משיריין עילאין דאנא סבא והבכי' שלו מהראוי להיות בבחי' יורד על הזקן התעוררת י"ג מדות של רחמים ובכי כינוקא הבוכה לחתך הליחות לבטל הדינים החזקים בהורדת המים מלוחים:
והן היום בגלותינו בימי בהמ"צ בכה תבכה בליל' ודמעת' על לחי'. הדמעות הן מן הדינים החזקים למתקם כענין בכיו' התינוק לחתך הליחות החזקות. ואחר עבור ימי בהמ"צ הנה מתעוררים ימי הרצון ומתגלים הי"ג מדות של רחמים (בימי אלול) לרחם עלינו הנה התעוררת הבכי' בימים ההם הוא מהתעוררות הרחמי' י"ג מדות וזה אז תשמח בתולה במחול בחורים וזקנים יחדיו בעת אשר יוצאת הבתול' במחול היינו בט"ו בא"ב אז בחורים וזקנים יחדיו כי אין הבכי' רק בבחי' ינוקא. רק להמתיק הדינים אבל הוא ג"כ להתעוררת הרחמים והרצון ובפרט בחדש אלול מזלו בתולה אז השמח בתולה במחול כשימחול השי"ת עונותיהם בל ישראל. כתבנו כן בשם אחד קדוש מדבר במאמר אלול:
סעיף ז
גמ' סוף תענית. פיסקא אמר ר"ש ב"ג לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיוה"כ. בשלמא יוה"כ משום דאית ביה סליחה ומחילה יום שנתנו בו לוחות האחרונות אלא ט"ו באב מאי היא. א"ר יהודה א"ש יום שהותרו שבטים לבא זה בזה (וכתבו התוס' פירוש דהיינו יו"ט עכ"ל) מאי דרש וכו' א"ר יוסף א"ר נחמן יום שהות' שבט בנימין לבוא בקהל וכו' אמר רבב"ח א"ר יוחנן יום שכלו בו מתי מדבר דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא הי' דבור עם משה וכו' (רש"י בד"ה דאמר מר וכו' לפיכך יו"ט הוא עכ"ל) עולא אמר יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם וכו' ר' מתיא אמר יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה ואמר ר' מתנה אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב וכו' רבה ור"י דאמרו תרווייהו יום שפסקו מלכרו' עצים למערכה תניא ר"א הגדול אומר מט"ו באב ואילך תשש כחה של חמה ולא היו כורתין וכו' א"ר מנשיא וקרו ליה יום תבר מגל (ותוס' בד"ה יום תבר מגל פי' שמונעין וכו' כדאמר במדות שהכהנים בעלי מומין הם מנגרים העצים וכו') מכאן ואילך דמוסיף (לילות על הימים לעסוק בתורה רש"י) יוסיף (חיים על חייו. רש"י) ע"כ דברי הגמ' הנה מה שיש לדקדק בשיטה הלזו הוא. א' המקשה ששאל ט"ו באב מאי הוא למה הוצרך לומר בשלמא יוה"כ וכו' כיון שהיא דבר ידוע לא ה"ל למימר רק ט"ו באב מאי הוא. ב' אומרו יוה"כ משום דאית בי' סליחה ומחילה. והנה זהו דבר הנהוג בכל שנה למה הוצרך שוב למימר יום שניתנו בו לוחות האחרונות שהוא מאי דהו'. ג' מאי שכתבו התוס' יום שהותרו וכו' פי' דהיינו יו"ט. אין לזה ביאור וכבר צווחו בזה קמאי דקמאי. ד' מהראוי להבין דכפי הנראה דהנך אמוראי לא פליגי וכולהו מודו דכל הנך מילי מעלייתא היו ביום הזה ומהו הענין שכ"א אומר שהשמחה הי' בשביל זה וזה אומר בשביל זה. ה' אומרו רבב"ח א"ר יוחנן יום שכלו בו מתי מדבר דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא הי' דבור וכו' הנה קשה למה הוצרך לומר דאמר מר וכו' הרי בלא זה יש לומר שעשו היום הזה ליו"ט על שכלו בו מתי מדבר הוכשרו ישראל לבוא לא"י. ו' מה שפירש"י לפיכך יו"ט הוא. הוא לפלא. והנרא' דקושיי' המקשה על מה שאמר התנא לא היו ימי' טובו' לישראל כט"ו באב וכיוה"כ הנה קרא התנא לאלו הימי' יו"ט מה שלא נמצא כן בכל הימי' הכתובי' במגל' תעני' (דלא קראום יו"ט רק דלא למספד דלא לאיתענאה רק בח' ימי חנוכה אמרו שם במג"ת קבעום ועשאום ימים טובים הנה הוסיפו בש"ס תיבות בהל"ל והודאה להורות מה שקראום ימים טובי' לא לענין איסור מלאכה רק לענין הל"ל והודאה. דכתיב טוב להודות לי"י. הודו לי"י כי טוב וכן קבעו בברכת שמ"ע הטוב שמך ולך נאה להודות הנה לבעבור זה קראום ימים טובים אבל ט"ו באב למה נקרא יו"ט הרי אין בו איסור מלאכה ואין בו הל"ל והודאה וגם על יוה"כ קשה דהגם שנאסר במלאכה (וכתיב וירא מנוחה כי טוב) עכ"ז מאי אולמי' משארי ימים טובים מ"ש בלשונם לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב כיוה"כ דמשמע שיש בהם צד טיבותא ביתר שאת וזה שהקשה בלשונ' בשלמא יוה"כ נוכל לתרץ שקראוהו בפרטות יו"ט יותר מכל המועדים משום דאית בי' טיבותא יתירתא דאית בי' סליחה ומחילה (וכתיב כי אתה י"י טוב וסלח כן נראה לכאורה אבל אין זה נכון כ"כ דהאי טוב נאמר על הש"י והנכון כאשר אבאר לך) יום שניתנו בו לוחות האחרונות דכתיב בי' למען ייטב לך וא"כ ב' הטעמים הם דבר אחד הואיל דניתנו בו לוחות האחרונות הוקבע ליום סליחה כמו שפירש רש"י ע"כ נקרא יוה"כ בפרטיות יו"ט אלא ט"ו באב למה נקרא יו"ט אר"י א"ש יום שהותרו שבטים ליקח נשים זה מזה וכתיב לא טוב היות האדם לבדו) וכתיב מצא אשה מצא טוב. ע"כ נקרא יו"ט וזה שכתבו התוס' פי' והיינו יו"ט וכ"ה הטעם של ר' יוסף יום שהותר שבט בנימין וכו' ג"כ כנ"ל. אמר רבב"ח אר"י יום שכלו בו מתי מדבר (והנה עדיין לא נדע למה נקרא בשביל זה יו"ט ע"כ הביא לראי') דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא הי' הדיבור עם משה. והנה אמרז"ל ותרא אותו כי טוב הוא ראתה שהוא הגון לנביאות א"כ דיבור הנבואיי נקרא טוב ע"כ נקרא יום טוב ששב דיבר הנביאיי. וזה שפירש"י דאמר מר וכו' לפיכך יום טוב הוא. הבן. עולא אמר יום שביטל הושע בן עלה פרוסדיאו' וכו'. והנה כתיב באבי' בן ירבעם שהספידו אותו כל קהל ישראל יען נמצא בו דבר טוב ודרשו חז"ל (וכן פירש"י) שביטל משמרתו ועלה לרגל הנה נק' הדבר הזה טוב ע"כ נק' היום ההוא יום טוב ר' מתיא אמר יום שניתנו הרוגי ביתר וכו' ואמר ר' מתנה שתקנו אז הטוב והמטיב ע"כ נק' היום ההוא יום טוב רבה ור"י וכו' יום שפסקו מלכרות עצים למערכה וכו' תשש כחה של חמה וכו' וקרו לי' יום תבר מגל וכתבו התו' פי' שמונעין וכו' כדאמר במדות שהכהני' בעלי מומין הם מנקרין העצים וכו' (נ"ל דבריהם דהנה במום כתיב כל מום רע. והנה ביום שפוסקין הבעלי מומין מלאכתם נק' יום טוב אבל יותר נ"ל שסמך על להלן שאמר) מכאן ואילך דמוסיף (לילות על הימים לעסוק בתורה וכתיב בתורה כי לקח טוב נתתי לכם תורתי וכו' יוסיף) חיים על חייו. וכתיב אצל החיים למען ייטב לך והארכת ימים. ע"כ יום ההוא יו"ט. הבן כי הדברים חמודים: