בני גרשון· רבי גרשון ליפשיץ
יו"ד · סימן פא
סעיף ח' דבש דבורים מותר, המחבר השמיט מה שמסיק הטור ע"ז ואין בו משום אבר מן החי, ואמרתי לחדודי דהנה הדרישה הקשה פשיטא שאין בו משום אמ"ה דהא כתב הטור לעיל בסי' ס"ב דאין איסור אמ"ה נוהג אלא בטהורה ולא בטמאה, ויש ליישב דהרמב"ם בהל' מלכים פ"ט פסק שב"נ חייב משום אמ"ה ומשום בשר מן החי על הטמאה כטהורה. וזהו קמ"ל הטור שדבש דבורים אין בו משום אמ"ה אף לבן נח ומותר לישראל להושיטו ואין בו משום לפני עור, והמחבר שהשמיטו אזיל לשי' שהניח שם בכ"מ הל' י"א דין דבשר הפורש לב"נ בצ"ע, משום דקיי"ל כר"י דאזהרת בשר מן החי הוא מקרא מלא דובשר בשדה טריפה ובני נח לא נצטוו על הטריפה, ואפילו אם נאמר דיש מציאות לאסור את הדבש דבורים משום שבא מן החי אינו אלא משום בשר מן החי אבל לא משום אמ"ה כיון שאינו אבר, וכדכתב מהרי"ט אלגזי בריש בכורות גבי חלב וז"ל ואם יש מציאות לאסור את החלב משום שבא מן החי אינו אלא משום בשר כיון שאינו אבר עכ"ד, ולפ"ז להמחבר ליכא שום רבותא לאשמעינן אף לבן נח. ובאמת נראה דאין כוונת הטור לאשמעינן דאין בו משום אמ"ה דפשיטא הוא, דהא דבורה הוא משרץ העוף ובשרצים תלמוד ערוך הוא בפרק ד' מיתות דאין בהם משום אמ"ה, אלא כפשטא דתלמודא בפ"ק דבכורות דהרבותא דאין בה משום דבר היוצא מן הטמא ועי' בב"י שפי' כלומר וגם לא משום דבר היוצא מן הטמא: