בני גרשון· רבי גרשון ליפשיץ
יו"ד · סימן עו
ש"ך סק"ה משא"כ לדידן דנהגינן לאסור אפילו במליחה בדם בס' כמו שנתבאר בדוכתי טובי כ"ש בצלייה, לכאורה לפ"ד הש"ך עצמו בסי' ק"ה דבאיסור דרבנן שאינו שייך בו שמנונית גם להרב אינו איסר רק כדי נטילה בצלי, והוא גופי' כתב שם בס"ק ט"ז דדם לא שייך בו שמנונית, א"כ האיך כתב הכא להרב אוסר בדם בצלייה עד ס', ואף להרב פ"מ שם שהעיר ג"כ דלפ"ז דדם אין שייך בו שמנונית אמאי מחמירין במליחה בס' הא דם שמלחו דרבנן, וכתב אולי כוונתו דם בעין כמו דם הקזה, משא"כ ציר ע"י מליחה חשיב הוא כדבר שיש בו סרך שמנונית, מ"מ הא הכא נמי בדם אחר בעין נטף על הצלי מיירי, ואפ"ה כתב דאוסר עד ס', וי"ל דמיירי דהצלי היה בשר שמן, וההיתר מפטם לאיסור, בצלי, ועי' שם בש"ך ס"ק כ"ח בשם מהרש"ל שלא השיג רק במליחה דלא אמרינן היתר מפטם לאיסור אבל בצלי מודה, עוד אפשר לומר דהכא מתחלה כשנתחמם הדם אפילו קודם שנתבשל נפלט ונבלע בחתיכה ואז הוי איסור דאורייתא ואוסר עד ס' אפילו אינו שייך בו שמנונית. וא"כ האיך תחזיר להכשירה אח"כ כשנתבשל הדם להקל ולומר דאינו אוסר אלא כדי נטילה, וכמ"ש התו' חולין דקי"א ד"ה דם דאורייתא אע"ג דאמר בהקומץ רבה דם שבשלו אינו עובר עליו מ"מ תחלה כשנפלט עד שלא נתבשל היה דאורייתא:
ובזה אמרתי ליישב נמי מה שתמה הט"ז לקמן סי' צ' סק"ב על דברי הת"ח לפי סברתו שהקילו גבי כחל מן המנין משום דכחל דרבנן הוא, מ"ש מדם שבחתיכה שגם הוא מדרבנן אחר שנתבשל או נמלח, די"ל דה"ק הת"ח דמתחלה כשנפלט היה דאורייתא משא"כ כחל גם תחלתו דרבנן, אח"כ ראיתי שגם הנה"כ שם תי' כן אולם מה שמשנה שם מלשון התו' וכתב וז"ל דה"ק דדם הוא כשנפרש קודם הבישול אסור מדאורייתא וכו' משום דהפ"מ בפתיחה להל' מליחה בד"ה וראיתי וכו' כתב מד"מ וש"ך דס"ל דכל פליטה ע"י כ"ר או ע"י מליחה מיד הוה דרבנן, ומתו' אין ראי' דה"ק תחלה כשנפלט ר"ל אם היה נפלט תחילה ע"י סחיטה קודם הבישול הוה דאורייתא הא ע"י בישול או מליחה בכל ענין הוה דרבנן ע"כ: