אור ברסלב
בני גרשון יו"ד › סימן טז

בני גרשון· רבי גרשון ליפשיץ

יו"ד · סימן טז

סימן י

סעיף ט' רמ"א ואם אחרים רואין ששוחטין כראוי אסור לשחוט אחריהם (טור) כן נראה לי, רבים תמהו על תיבת כן נראה לי, והלא משנה שלמה היא בפרק כ"ה, ובספר דרך חיים ראיתי שכתב אולי הרמ"א השמיענו בזה דין מחודש דאשמעינן הטור, דאם אחרים רואין אותן ששוחטים כראוי אפילו לא ראו שחיטה זו, יצאו מכלל רוב מעשיהם מקולקלין ואסור לשחוט אחריהם וכן מסתבר לדינא להחמיר, וכן פי' הנחלת צבי, ודברים תמוהים הם, כי חוץ אשר הדעת אין סובלתו, דהחש"ו אשר אין דעת ואין תבונה להם, ומועדין לקלקל, ושחטו איזה פעמים שלא במתכוון שחיטה הגונה, בשביל זה יהיו יוצאין מהרוב אשר מעשיהם מקולקלין, הא בגמרא ריש מסכתין ללישנא בתרא דרבינא איתא דחש"ו אפילו הם מוחזקין ששחטו לפנינו ב' וג' פעמים דיעבד נמי לא שמא ישהו וכו' ופי' רש"י באוקימתא קמייתא שמא ישהו והוי נבילה, ומשמע דהוי וודאי נבילה אלמא דעדיין לא יצאו מהרוב מעשיהם מקולקלין, והנחלת צבי הוסיף בראי' מהא דאיתא בדף ט' ובדף י"ב באחד שאינו יודע ה"ש אפילו שחט בפנינו ד' וה' פעמים ושחט שפיר או כגון שחט קמן חד סימן שפיר אמרינן זימנין דשהי ודריס, אידך שמא שהה שמא דרס, ולכאורה הא גם בגדול שא"י ה"ש אמרינן רוב מעשיו מקולקלין וכמ"ש הט"ז ס"ק י"ג, וא"כ למה אמרו בלשון זימנין בלשון שמא משמע דספק יש בדבר, אלא וודאי אי לא ראינו מעולם ששחט יפה הוי רוב מעשיו מקולקלין, אבל כיון שראינו ששחט יפה נהי דראיה ברורה ליכא להכשיר גם שחיטה זו, דשמא איתרמי ליה, מ"מ מגרע כח הרוב ולא הוי אלא ספק ע"כ אמרו זימנין שהה ודרים שמא שהה שמא דרס, וא"כ ה"נ בחש"ו כיון שראו שבשחיטות אחרות שחטו יפה, כיון דמגרע כח הרוב ולא הוי אלא ספק, שמא לא שחטו יפה, הוה לן למיזל לחומרא באיסורא דאורייתא, ולומר שמא שחטו יפה, וא"כ אסור לשחוט השני אחריהם ע"כ. ולא הבנתי דבריו מכמה טעמים, חדא מאי ראי' היא מגדול שא"י לחש"ו, שרוב מעשיהם מקולקלין ביותר ומנבלין בידים וכמ"ש ג"כ הרב פ"מ במשבצות סי' א' ס"ק ט', ועוד מעיקרא דדינא פירכא דאפילו אם נאמר כהט"ז דגדול שא"י הוי רוב מעשיו מקולקלין עדיין אינו ראי' ממה שאמרו שמא שהה שמא דרס דמגרע כח הרוב היכא ששחט לפנינו איזה פעמים ושחט שפיר, ותדע שהרי בחש"ו היכא דאינם מומחין ומוחזקין לכ"ע הוי רוב מעשיהם מקולקלין, ואפ"ה אמרינן שם בכל האוקימתות שבש"ס חוץ מחש"ו דאפילו דיעבד נמי לא שמא ישהו וכו', אלא ע"כ מוכרחין אנו לומר דכל כמה דלא ידעינן בבירור ששהה ודרס, ואפילו בזה שוודאי רוב מעשיו מקולקלין יכול להיות לפעמים ששחט שפיר על פי מקרה ושלא במתכוון שייך למימר שמא:

ובאמת על עיקר דברי הט"ז שכתב כאן ולקמן גבי כסוי הדם, דבגדול שא"י ה"ש הוי רוב מעשיו מקולקלים, יש לפקפק בזה דמנ"ל לומר כן בפשיטות, הנה לעיל בסי' א' ס"ג הבאתי דברי הרשב"א דס"ל בהדי' דרוב מעשיו מתוקנים הן, גם הטור והמחבר שם פסקו כוותיה, ואפילו להרמ"א דפסק שם כהג"א דפליג על הרשב"א, י"ל היינו להחמיר דאסור ליתן לו לכתחילה לשחוט, אבל מנ"ל להט"ז לפסוק אף להקל ולומר דרוב מעשיו מקולקלים ומותר מדינא לשחוט השני אחריו, כיון דלהרשב"א וטור ומחבר הוי רוב מעשיו מתוקנים, ולכל הפחות מדי ספיקא דדינא לא נפקא והוה לן להחמיר דאסור לשחוט השני אחריו, ודומה לזה גבי ספיקא בגוף המעשה מצינו בתו' פרק כ"ה דפ"ו גבי חש"ו ששחטו בינן לבין עצמן דטעמייהו דרבנן דאסרי לשחוט אחריהן משום דמספקא להו אי רוב מעשיהם מקולקלין אי רוב מעשיהם מתוקנים. ועוד מהרמב"ם מבואר אפכא ממ"ש הט"ז, דכתב בריש פ"ד מה"ש ישראל שאינו יודע חמשה דברים המפסידין את השחיטה וכו' ושחט בינו לבין עצמו וכו' הרי זו קרובה לספק נבילה, ומדלא כתב הרי זו ספק נבילה משמע דאין צדדי הספק שקולין אלא יותר איכא למימר דשחט שפיר ומש"ה כתב הרי זו קרובה לספק נבילה, והיינו כדעת הרשב"א דגדול שאינו יודע רוב מעשיו מתוקנים הן. ואפילו בספק נבילה לבד נמי כתב להלן בפי"ב הלכה ה' השוחט את הראשון והרי הוא ספק נבילה אסור לשחוט את השני וביאר שם הכ"מ דאינו דומה לחש"ו דרוב מעשיהם מקולקלין הוי בודאי נבילה וכן כאן בש"ע כתב דוקא בחש"ו ששחטו את הראשון בינם לבין עצמם מותר לשחוט השני אחריהם לפי שרוב מעשיהם מקולקלין, אבל בגדול שאינו יודע וודאי להטור והמחבר אסור לשחוט השני אחריהם, ובפרט לפ"מ שפסקו לעיל כהרשב"א דרוב מעשיו מתוקנים הן, ולא כתבו בפירוש משום פשיטותא, והרמ"א דלא כתב כלום כאן מזה ולומר, דבגדול שאינו יודע ג"כ מותר לשחוט השני אחריהם ש"מ דס"ל ג"כ כהטור והמחבר דאסור, ולעיל בסי' א' לא הביא דעת הג"א אלא להחמיר דאין ליתן לו לכתחילה לשחוט, וזיל הכא לחומרא והכא לחומרא, שוב ראיתי בספר ראש יוסף שהשיג ג"כ על הט"ז מדברי הרמב"ם ריש פרק ד' וב"ה שכוונתי לדעתו הגדולה:

ומה שתמהו על תיבת כן נראה לי, אפשר דהיה כתוב בכ"י של רמ"א בר"ת כנ"ל, וכן ראיתי בדפוסי יו"ד הקטנים בר"ת כנ"ל, ופירושו כמו נתבאר לעיל, ור"ל לעיל בסי' א' נתבאר בש"ך ס"ק כ"ה דעת המחבר דמכשיר שחיטת חש"ו כשאחרים רואין אותן אפילו אינו יודע לאמן ידיו וגם אינו מומחה, ואף לפ"מ שכתב שם הש"ך דעת מהרש"ל דבזה אף בדיעבד אסור, מ"מ הכא יש להחמיר באיסורא דאורייתא וכמ"ש כאן הש"ך בס"ק כ"א, וכן אם קטן הוא מומחה ויודע לאמן ידיו, נתבאר שם דעת הטור דשחיטתו כשרה בדיעבד אף אם שחט בינו לבין עצמו, ואף להב"י שם דשחיטתו פסולה, מ"מ הכא יש להחמיר ואסור לשחוט השני, וכן בשמ"ח כתב כאן לעי' לעיל בדיני חש"ו אימת הוה נבילה דאורייתא לכ"ע בלא חולק אבל במקום שחלוקים הפוסקים יש להחמיר, וזהו כוונת רמ"א במ"ש כנ"ל, אלא שהמדפיסים טעו והדפיסו מאותיות כנ"ל כן נראה לי, אמנם הגם שהדין שכתבנו דין אמת, מ"מ הדרך המובחר כמ"ש הדרישה וז"ל דע שטעות נפל בדפוס, וגליון היה שהגיה אחד מן התלמידים, ור"ל שהמחבר ש"ע קיצר בלשונו והיה לו לכתוב ולסיים גם בהאי דינא דאם אחרים רואים וכו' כי דין זה עם הראשון שניהם משנה בפרק כ"ה הם, וכתב המגיה כן נ"ל ולא מלשון רמ"א הוא כי אין דרכו לכתוב כן אמה שהוא פשוט במשנה, גם ראיתי ש"ע כתיבת יד רמ"א ולא כתב שם הגה עכ"ד, ולפ"ז נראה ג"כ לומר דהמגיה כתב בר"ת כן נ"ל ופירוש כן נראה להגיה וטעו והדפיסו כן נראה לי:

תוכן העניינים

בני גרשון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה