בני בנימין על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים [האדר"ת]
פרק ח · הלכה ט
ובאחרונה אוכל מבשר הפסח אפילו כזית. לא הראו נו"כ רבינו מקור לדבריו דאוכל מן הפסח בתחילה ובסוף ולפ"ד הירושלמי פ"ו ה"ד דפסח נאכל באחרונה שלא יבא לשבירת עצם והביאו תוס' ק"כ א' ד"ה מפטירין מ' לפ"ז דאסור לאכול קודם ששבע כלל ומנ"ל לרבינו נגד הירושלמי שו"מ בגה"ש לירושלמי שם מש"ש בשם הכלבו ולא זכר דברי רבינו אלה מאומה וגם ראייתו מהא דבירך ע"ש עמש"ל פי"א ה"ו מברכות בס"ד ולמעלה ה"ז וע' בחי' מהר"ם חלאוה בסוף המס' ובצל"ח ואו"ח שם. ובאמת ילה"ק פסח הוא מקודש מן מצה מ"ט לא תקדום אכילת הפסח והזבח למצה ואולי מדכ' על מצות ומרורים מ' דמצה ומרור נאכלים קודם הפסח עי' בגמ' ס"ו א' דיליף מדכ' על עולת התמיד וביומא ל"ג א' דעולת תמיד ברישא ונראה דזהו דעת הלל שהיה כורך מו"מ משום דלא משמע לי' לפרש הכא על לקדימה ובהא דתמיד קודם למוסף נפ"ל מקרא אחרינא ע"ש ובירושלמי שם וא"כ לדידן הוא תרתי דסתרי דאם נאמר כחכמים הרי מצה ומרור קודם לפסח ואם נאמר כהלל אז צ"ל שלשתן ביחד ואם אינו כורך הפסח עמהם ה"ל להקדים אכילת הפסח והזבח להם ואולי על זה כיון הראב"ד שכ' בה"ו זה הסדר לא דייק ואפשר דלה"מ דקיי"ל אין קידוש אלא במקום סעודה א"כ צריך לאכול מצה מקודם משום שהוא שייך לקידוש שהקדים לו ואח"כ אוכל הפסח ויל"ע די"ל דבפסח דתקחז"ל ד' כוסות משום טעמים אחרים עי' בירוש' פ"י י"ל דא"צ כ"כ קידוש במ"ס וגם מה שיאכל אחר זמן מועט [אחר אכילת הפסח] מיקרי נמי במקום סעודה וצ"ע בזה: