אור ברסלב
בני בבת עיני ענישה › האם יש גיל שאסור להעניש?

בני בבת עיני

ענישה · האם יש גיל שאסור להעניש?

האם ענישה במכות מותרת?

* הָעֲנִישָׁה מַתְאִימָה בְּכָל גִּיל אוּלָם צוּרַת הָעֲנִישָׁה שׁוֹנָה. * בְּכָל מִקְרֶה שֶׁל עֲנִישָׁה אֵין לְשַׁדֵּר שִׂמְחָה לְאֵיד.

תְּשׁוּבָה: הָאֶפְשָׁרוּת לְהַעֲנִישׁ בְּמִדַּת הַצֹּרֶךְ אֵינָהּ מֻגְבֶּלֶת בְּגִיל, אֶלָּא בְּכָל גִּיל נִתָּן לְהַעֲנִישׁ. אָמְנָם צוּרַת הָעֲנִישָׁה אֵינָהּ זֵהָה לְכָל גִּיל, דְּהַיְנוּ: בַּגִּיל הָרַךְ, שֶׁהֲבָנַת הַיֶּלֶד אֵינָהּ מְפֻתַּחַת, הוּא צָרִיךְ עֲנִישָׁה יְשִׁירָה וּבְצוּרָה בּוֹלֶטֶת לָעַיִן, וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁהֲבָנָתוֹ חַלָּשָׁה, וְאִם לֹא יַבְלִיטוּ דֵּי הַצֹּרֶךְ אֶת הָעֹנֶשׁ, הַיֶּלֶד לֹא יָבִין מַה קּוֹרֶה אִתּוֹ.

לְדֻגְמָא: יֶלֶד בְּגִיל 3-4 שֶׁלִּכְלֵךְ אֶת חַדְרוֹ, וַאֲנַחְנוּ רוֹצִים לְאַלְּפוֹ בִּינָה עַל יְדֵי שֶׁנַּשְׁאִיר אֶת חַדְרוֹ מְלֻכְלָךְ - הַיֶּלֶד לֹא יָבִין אֶת הָרֶמֶז שֶׁרוֹצִים לְהַעֲנִישׁוֹ, וְסָבִיר שֶׁגַּם לֹא יִתְיַחֵס לַמַּצָּב בּוֹ הוּא שָׁרוּי, וְזֹאת גַּם אִם נַרְאֶה לוֹ אִי־שְׂבִיעוּת רָצוֹן, הוּא לֹא יָבִין מַדּוּעַ הוֹרָיו זוֹעֲפִים הַיּוֹם. אוּלָם אִם נֹאחַז בְּיָדוֹ, וּבִנְזִיפָה נַרְאֶה לוֹ מַה לְּהָרִים, וְנַסְבִּיר שֶׁאָסוּר לִזְרֹק פְּסֹלֶת בַּחֶדֶר - הַיֶּלֶד יָבִין שֶׁזֶּה עֹנֶשׁ וְשֶׁזֶּה אָסוּר. לְעֻמַּת זֹאת, בַּגִּיל הַיּוֹתֵר בּוֹגֵר, יֵשׁ לְמַעֵט בְּהֶתְאֵם אֶת הָעֲנִישָׁה הַיְשִׁירָה, וּלְכַתְּחִלָּה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּעֲנִישָׁה עֲקִיפָה. מִשּׁוּם שֶׁבַּגִּיל הַבּוֹגֵר הַיֶּלֶד/נַעַר יָבִין גַּם בְּצוּרָה עֲקִיפָה, כֵּיוָן שֶׁשִּׂכְלוֹ מְפֻתָּח יוֹתֵר.

זֹאת וְעוֹד, כַּאֲשֶׁר הָעֲנִישָׁה עֲקִיפָה, זֶה מַרְאֶה שֶׁרוֹצִים לִשְׁמֹר עַל כְּבוֹדוֹ, וְלָכֵן לֹא הֶעֱנִישׁוּהוּ בְּצוּרָה יְשִׁירָה. וְכַמּוּבָן שֶׁרְאִיָּה כָּזֹאת תָּקֵל עַל הַיֶּלֶד לְקַבֵּל אֶת הָעֹנֶשׁ וִיצַמְצֵם אֶת הַגֵּרוּי לְהִתְנַגֵּד. בַּדֻּגְמָא הַנַּ"ל שֶׁל אִי סִדּוּר הַחֶדֶר, אִם נַשְׁאִיר אֶת הַחֶדֶר כְּמוֹת שֶׁהוּא, הַסִּכּוּיִים גְּדוֹלִים יוֹתֵר שֶׁהַיֶּלֶד יָבִין שֶׁהַסִּבָּה מִשּׁוּם שֶׁהוּא לִכְלֵךְ אֶת הַחֶדֶר, וְגַם סָבִיר לְהַנִּיחַ שֶׁהוּא יְקַבֵּל אֶת הָעֹנֶשׁ יוֹתֵר בַּהֲבָנָה לְעֻמַּת צוּרַת הָעֲנִישָׁה הַיְשִׁירָה, דְּהַיְנוּ לִנְזֹף בּוֹ מִשּׁוּם שֶׁלֹא סִדֵּר אֶת הַחֶדֶר, שֶׁזֶּה עָלוּל יוֹתֵר לִגְרֹם לְהִתְמָרְדוּת.

גַּם יֵשׁ לְהַדְגִּישׁ, שֶׁאֵין "אִסּוּר" לְהַרְאוֹת הִזְדַּהוּת עִם הַיֶּלֶד כַּאֲשֶׁר רוֹאִים שֶׁאִי הַסֵּדֶר מַפְרִיעַ לוֹ וְהוּא מְבַטֵּא זֹאת. כְּגוֹן לוֹמַר לַיֶּלֶד: אֲנִי רוֹצָה לְסַדֵּר אֶת הַחֶדֶר וּמְאֹד צַר לִי שֶׁאַתָּה מַרְגִּישׁ לֹא בְנוֹחַ, אוּלָם אֵינִי מְנַקָּה מִשּׁוּם שֶׁהַבָּלָגָן מַגְבִּיל אוֹתִי, וְגַם מִשּׁוּם שֶׁלְּטוֹבָתְךָ חָשׁוּב שֶׁתִּתְרַגֵּל לְסַדֵּר חֶדֶר בְּגִיל צָעִיר, שֶׁאִם לֹא כֵן - כַּאֲשֶׁר תִּגְדַּל, יִהְיֶה יוֹתֵר קָשֶׁה, וְאֵין עֲרֻבָּה שֶׁיָּבִינוּ אוֹתְךָ אוֹ יִסְבְּלוּ זֹאת וְכוּ'. וְאֵין לוֹמַר לַיֶּלֶד: "זֶה לֹא מְעַנְיֵן אוֹתִי", "תִּשְׁבֹּר אֶת הָרֹאשׁ לְבַד", "זֶה מַגִּיעַ לְךָ, אַתָּה תִּלְמַד לֶקַח" וְכוּ'. לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי זֶה לֹא רָצוּי. אֶלָּא אַדְּרַבָּה, אֶפְשָׁר לְהִזְדַּהוֹת אִתּוֹ, וְעִם זֹאת לַעֲמֹד עַל דַּעְתֵּנוּ כַּנַּ"ל. בְּצוּרַת דִּבּוּר כָּזֹאת נִמְנַע אֶת הַמְּחִצָּה וְהָרִחוּק שֶׁל הַיֶּלֶד מֵאִתָּנוּ, וְגַם אֶת הָרָצוֹן לְמֶרֶד נִמְנַע מֵהַיֶּלֶד, וְאַדְּרַבָּה, נְדַרְבֵּן אוֹתוֹ לְהִתְיַחֵס בְּאוֹר נָכוֹן לְעֹנֶשׁ.

וּמַה גַּם, שֶׁזּוֹ עֻבְדָּה שֶׁפְּעָמִים רַבּוֹת הַסִּבָּה שֶׁהַיֶּלֶד לֹא מְמַלֵּא אֶת חוֹבָתוֹ הִיא מֵחֹסֶר יְדִיעָה מַסְפֶּקֶת, אִם טֶכְנִית אוֹ מוּסָרִית, וְלֹא מִשּׁוּם עַצְלוּת, וְאִלּוּ הָיוּ מַסְבִּירִים לוֹ חָזוֹר וְהַסְבֵּר וְהָיָה נִקְלָט בְּשִׂכְלוֹ, הוּא הָיָה מְמַלֵּא אֶת חוֹבָתוֹ עַל הַצַּד הַיּוֹתֵר טוֹב. וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר נִצְטָרֵךְ לְהַעֲנִישׁוֹ, הוּא יַפְנִים אֶת הַמֶּסֶר שֶׁל הָעֹנֶשׁ, וּמִמֵּילָא הַסִּכּוּיִים גְּדוֹלִים יוֹתֵר שֶׁגַּם יִתְנַהֵג בְּהֶתְאֵם.

וְכֵן יֵשׁ לָנוּ לִתֵּן אֶל לִבֵּנוּ, שֶׁאֵין לְקַשֵּׁר בֵּין הָעֹנֶשׁ עַל אִי סִדּוּר הַחֶדֶר [לְדֻגְמָא] לְבֵין שְׁאָר הַפְּעִילוּת הַיּוֹמִית. לְמָשָׁל: אִם הִגִּיעָה שְׁעַת הָאֹכֶל, אֵין לְעַכֵּב אֶת הָאֹכֶל בְּדַוְקָא אוֹ לְהַפְגִּין קְרִירוּת וְכַדּוֹמֶה כְּדֵי שֶׁהַיֶּלֶד "יִזָּכֵר" בְּחַדְרוֹ, אֶלָּא אַדְּרַבָּה, יֵשׁ לְהִתְחַבֵּב וּלְהִתְקַשֵּׁר עִם הַיֶּלֶד כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְּאָמְנָה אִתּוֹ, וְאַל נַחְשֹׁב, שֶׁאִם אֲנַחְנוּ נַקְרִין לוֹ אַהֲבָה בִּשְׁאָר הַיּוֹם, אִם כֵּן הוּא יְזַלְזֵל בָּעֹנֶשׁ שֶׁנִּתַּן לוֹ עַל הַחֶדֶר, וּלְעֻמַּת זֹאת - אִם "נַטְרִיד" אוֹתוֹ בִּשְׁאָר הַיּוֹם, זֶה יַדְרִיךְ אֶת מְנוּחָתוֹ וְאָז "יִכָּנַע" וִיסַדֵּר. חָלִילָה לַחְשֹׁב בְּצוּרָה כָּזֹאת. אַדְּרַבָּה, זֶה עָלוּל לִגְרֹם לְתוֹצָאָה הֲפוּכָה - הַיֶּלֶד לֹא יָבִין אֶת הַמֶּסֶר, וְגַם אִם יְסַדֵּר אֶת הַחֶדֶר, זֶה יִהְיֶה מִתּוֹךְ טְרוּנְיָא בְּלִבּוֹ, וּבְיוֹם מִן הַיָּמִים עֲלוּלִים הַהוֹרִים לִמְצֹא אֶת עַצְמָם לִפְנֵי שֹׁקֶת שְׁבוּרָה, כִּי הַיֶּלֶד מְפַתֵּחַ מַנְגְּנוֹן הִתְנַגְּדוּת טִבְעִית, וּבְהִזְדַּמְּנוּת מַתְאִימָה זֶה עָלוּל לִפְרֹץ הַחוּצָה. לְעֻמַּת זֹאת, כַּאֲשֶׁר נַרְאֶה לוֹ פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת וְנַקְרִין לוֹ חֹם וְאַהֲבָה, צָפוּי שֶׁזֶּה יִהְיֶה כְּמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בְּחָכְמָתוֹ: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" (משלי כז, יט). הַיֶּלֶד נִקְשָׁר בַּעֲבוֹתוֹת אַהֲבָה, וּמִמֵּילָא הוּא בְּעַצְמוֹ יִרְצֶה לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְהוֹרָיו, וּמִתּוֹךְ רָצוֹן וַאֲפִלּוּ שִׂמְחָה הוּא יְסַדֵּר אֶת חַדְרוֹ.

וְכַמָּה נִפְלָא לְהִתְבּוֹנֵן, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יִשְׁתַּבַּח שְׁמוֹ לָעַד טָבַע בְּעוֹלָמוֹ, שֶׁכַּאֲשֶׁר שִׂכְלוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד אֵינוֹ מְפֻתָּח, בּוֹ זְמַנִּית גּוּפוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד אֵינוֹ מְפֻתָּח, וּמִמֵּילָא יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת לֶאֱכֹף עָלָיו אֶת רְצוֹן הַהוֹרִים, [אִם כִּי שְׁאִיפָתֵנוּ תִּהְיֶה לְהַמְעִיט בְּאֶמְצְעֵי עֲנִישָׁה]. לְעֻמַּת זֹאת, כְּכָל שֶׁהַיֶּלֶד גָּדֵל וְהַשְּׁלִיטָה עָלָיו פּוֹחֶתֶת, כָּךְ בְּהֶתְאֵם שִׂכְלוֹ גַּם מִתְפַּתֵּחַ, וְהָאֶפְשָׁרוּת לְהַפְנִים מְסָרִים אֵלָיו דֶּרֶךְ שִׂכְלוֹ גְּדֵלָה, וַהֲרֵי זֶה כְּעֵין רֶמֶז לְלַמְּדֵנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נֵלֵךְ בָּהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה. וְתֵן לֶחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד.

תוכן העניינים

בני בבת עיני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה