אור ברסלב
בני בבת עיני משמעת › לשמר על מצב של "שמאל דוחה וימין מקרבת"

בני בבת עיני

משמעת · לשמר על מצב של "שמאל דוחה וימין מקרבת"

להמנע מאיפה ואיפה

* כְּכָל שֶׁהַיֶּלֶד יַרְגִּישׁ וְיָבִין שֶׁהוֹרָיו אוֹהֲבִים וּמַעֲרִיכִים אוֹתוֹ וּכְכָל שֶׁיִּהְיֶה מְשֻׁכְנָע שֶׁהוֹרָיו מוֹלִיכִים אוֹתוֹ בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה - כָּךְ יִהְיֶה לוֹ חֹסֶן נַפְשִׁי לַעֲמֹד מוּל הָאֶתְגָּרִים וְהַבִּקֹּרֶת. * יֵשׁ לְהַקְפִּיד שֶׁכַּאֲשֶׁר הַיֶּלֶד נִכְנָס לַבַּיִת, קַבָּלַת הַפָּנִים תִּהְיֶה נְעִימָה גַּם אִם יֵשׁ סִבָּה לִכְעֹס.

תַּנְיָא: ר' שִׁמְעוֹן בֶּן אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יֵצֶר, תִּינוֹק וְאִשָּׁה - תְּהֵא שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת (סוטה מז ע"א). וּפֵרַשׁ רַשִׁ"י בְּדִבּוּר הַמַּתְחִיל "יֵצֶר", שֶׁהַחֲשָׁשׁ בְּתִינוֹק, פֶּן יִבְרַח וִיאַבֵּד אֶת עַצְמוֹ. וְיוֹצֵא מִדְּבָרָיו, שֶׁהַטַּעַם לַחֲשָׁשׁ הַנַּ"ל מִשּׁוּם שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל תִּינוֹק קַלָּה, וְלָכֵן יֵשׁ חֲשָׁשׁ. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁגַּעֲרַת הָרַב תִּהְיֶה מֻצְדֶּקֶת, מִכָּל מָקוֹם, מִתּוֹךְ שֶׁדַּעְתּוֹ קַלָּה, הוּא עָלוּל לְהִתְיַאֵשׁ בְּקַלּוּת וּלְאַבֵּד אֶת עַצְמוֹ. יֶלֶד אֵינוֹ שׁוֹקֵל אֶת מַעֲשָׂיו, אֶלָּא מַה שֶּׁעוֹלֶה בְּרַעְיוֹנָיו בְּאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁכְּדַאי לוֹ לַעֲשׂוֹת - הוּא עוֹשֶׂה. וּמוּבָן מֵאֵלָיו, שֶׁמַּה שֶּׁהִצְטַיֵּר מִכְּבָר בְּשִׂכְלוֹ יוֹתֵר חָזָק, זֶה מַה שֶּׁיַּעֲלֶה בְּשִׂכְלוֹ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה. וְלָכֵן, אִם הוּא מֵבִין שֶׁהוּא רָצוּי בְּכָל מְחִיר, וּבָרוּר לוֹ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה, מִכָּל מָקוֹם אוֹהֲבִים אוֹתוֹ וּמַעֲרִיכִים אוֹתוֹ, אָז, גַּם כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה בְּמַצָּב לֹא נָעִים, כְּגוֹן שֶׁעָשָׂה מַעֲשֶׂה לֹא טוֹב - יִהְיֶה לוֹ קַל לְקַבֵּל גַּם גְּעָרָה, כִּי זֶה נִרְאֶה לוֹ כְּדַאי וְגַם חָשׁוּב בְּעֵינָיו שֶׁמַּעֲרִיכִים וְאוֹהֲבִים אוֹתוֹ, וּתְמוּרַת זֶה הוּא מוּכָן "לְשַׁלֵּם אֶת הַמְּחִיר". מַה שֶּׁאֵין כֵּן לְהֵפֶךְ - אִם הוּא חוֹשֵׁשׁ שֶׁאֵין אוֹהֲבִים אוֹתוֹ אוֹ אֵין מַעֲרִיכִים אוֹתוֹ, הוּא עָלוּל לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים שֶׁלֹא יֵעָשׂוּ, כִּי הוּא מֵבִין שֶׁאֵין לוֹ מַה לְּהַפְסִיד, וְאִם כֵּן, בִּשְׁבִיל מָה לְקַבֵּל גְּעָרָה?! וּבְדַבְּרֵנוּ בְּעִנְיָן זֶה, יֵשׁ לְהַדְגִּישׁ, שֶׁחָשׁוּב מְאֹד בְּכָל מִקְרֶה וּבְכָל מַצָּב, שֶׁקַּבָּלַת הַפָּנִים [בְּמִקְרֶה שֶׁעָשָׂה הַיֶּלֶד מַעֲשֶׂה לֹא טוֹב] תִּהְיֶה רְגוּעָה, וְרַק אַחֲרֵי אֶתְנַחְתָּא כִּדְבָעֵי, אֶפְשָׁר לִגְעֹר אוֹ לְהַעֲנִישׁ.

וְהַטַּעַם לְכָךְ הוּא פָּשׁוּט: דֶּרֶךְ כָּל אָדָם לִהְיוֹת מֻשְׁפָּע מֵהַפְּתִיחָה, וְזֶה נִזְכָּר לוֹ בְּיוֹתֵר, וְלָכֵן, כַּאֲשֶׁר הַיֶּלֶד עָשָׂה מַעֲשֶׂה לֹא טוֹב, הוּא מְדַמְיֵן בְּשִׂכְלוֹ מַה יִּהְיֶה, וּמַה יַּעֲשׂוּ לוֹ כַּאֲשֶׁר יִכָּנֵס, וְהָרֶגַע הַקָּשֶׁה בְּיוֹתֵר עֲבוּרוֹ הוּא: אֵיךְ לַעֲבֹר אֶת הַמַּחְסוֹם הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ רֶגַע הַכְּנִיסָה לַבַּיִת - כֵּיצַד תֵּרָאֶה קַבָּלַת הַפָּנִים. וְלֹא מְעַנְיֵן אוֹתוֹ, אוֹ שֶׁהוּא אֵינוֹ נוֹתֵן אֶל לִבּוֹ מַה יִּהְיֶה אַחַר כָּךְ. מַה שֶּׁמַּטְרִיד אֶת רוּחוֹ הוּא הָרֶגַע הָרִאשׁוֹן. וְאִם הוּא יִזְכֹּר שֶׁכְּבָר בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן הוּא קִבֵּל "מִטְרוֹת־עֹז וּבְרָקִים וּרְעָמִים", זֶה עָלוּל לִגְרֹם לוֹ רְתִיעָה לַחֲזֹר הַבַּיְתָה, אוֹ שֶׁהוּא עָלוּל לַחְשֹׁב עַל דְּרָכִים אֲחֵרוֹת כֵּיצַד לֹא לִסְבֹּל אֶת "קַבָּלַת הַפָּנִים הַחַמָּה". וְהַרְבֵּה דְרָכִים יֵשׁ לַיֵּצֶר כְּדֵי לְפַתּוֹתוֹ, וּכְבָר הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם. לָכֵן, כָּאָמוּר לְעֵיל, יֵשׁ לְקַבְּלוֹ בְּצוּרָה רְגוּעָה, וּבְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא - אִם הוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לַחֲשֹׁשׁ בְּקַבָּלַת הַפָּנִים, הוּא יַרְגִּישׁ קַל יוֹתֵר לַחֲזֹר וּלְהָכִין אֶת עַצְמוֹ לְהִתְנַצְּלוּת, וַאֲפִלּוּ שֶׁיְּקַבֵּל אַחַר כָּךְ עֹנֶשׁ - אֵין זֶה בִּשְׁבִילוֹ סוֹף הָעוֹלָם.

וּכְמוֹ כֵן יֵשׁ לִדְאֹג, שֶׁיִּהְיֶה גַּם אִינְטֶרֶס גַּשְׁמִי. דְּהַיְנוּ, יֵשׁ לְהַעֲנִיק לַיֶּלֶד מִדֵּי פַּעַם מִינֵי מְתִיקָה וּפְרָסִים וְכַדּוֹמֶה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה קָשׁוּר לַהוֹרִים, וּכְכָל שֶׁהַקֶּשֶׁר וְהָרָצוֹן לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי הַהוֹרִים יִהְיֶה חָזָק - כָּךְ יִתְאַפְשֵׁר לִדְרֹשׁ מֵהַיֶּלֶד דְּרִישׁוֹת מְחַיְּבוֹת יוֹתֵר, זוֹהִי הַ"יָּמִין מְקָרֶבֶת" - יָד יָמִין, שֶׁהִיא הַיָּד חֲזָקָה, הִיא תְקָרֵב וּתְקַשֵּׁר אֶת הַיֶּלֶד לְהוֹרָיו, וְאָז נִתָּן לְהִשְׁתַּמֵּשׁ גַּם בְּדֶרֶךְ הַרִחוּק וְהַדְּחִיָּה. אוּלָם עָלֵינוּ לִדְאֹג שֶׁהַדְּחִיָּה תִּהְיֶה חַלָּשָׁה לְעֻמַּת הַקֵּרוּב וְהַקֶּשֶׁר, בִּכְדֵי שֶׁהַקֶּשֶׁר לַהוֹרִים לֹא יִתְנַתֵּק, חַס וְחָלִילָה, וַהֲרֵי זֶה כְּעֵין שְׂמֹאל שֶׁהִיא יָד כֵּהָה בְּיַחַס לְיָד יָמִין.

וְרָאִיתִי שֶׁהַמְּאִירִי (סוטה מז, ד"ה לעולם) כָּתַב, שֶׁיַּחַס זֶה אֵינוֹ רַק לְגַבֵּי הַנַּ"ל [יֵצֶר, אִשָּׁה וְתִינוֹק], אֶלָּא גַּם לְכָל אָדָם. אָמְנָם הַשְּׁלֹשָׁה הַנַּ"ל טְעוּנִים זְהִירוּת יְתֵרָה. אוּלָם יֵשׁ לְהַדְגִּישׁ, שֶׁאֵין לִלְמֹד מִכָּאן שֶׁצָּרִיךְ לָלֶכֶת לְפִי "הַנִּגּוּן" שֶׁל הַיֶּלֶד, אַדְּרַבָּה, הַהוֹרִים הֵם יַנְהִיגוּ אֶת הַיְלָדִים, וַעֲלֵיהֶם לִרְאוֹת אֶת הַמַּפָּה הַכְּלָלִית בָּהּ נִמְצָא הַיֶּלֶד. וְזֶה תָלוּי גַּם בַּסְּבִיבָה שֶׁבָּהּ הֵם גָּרִים - מָה הַיֶּלֶד רוֹאֶה וּמַה שּׁוֹמֵעַ, וּמָה אָפְיוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד [חַם מֶזֶג וְכוּ']. וּלְפִי הַתְּנָאִים הַקַּיָּמִים, יֵשׁ לִדְאֹג שֶׁהַמַּצָּב שֶׁל הַקֵּרוּב יִהְיֶה יוֹתֵר חָזָק, דְּהַיְנוּ יָמִין מְקָרֶבֶת. וְהַמְּשִׁיכָה לַצַּד הַשְּׁלִילִי, דְּהַיְנוּ הַמַּצָּב שֶׁעָלוּל לִהְיוֹת עַל יְדֵי הַדְּחִיָּה, יִהְיֶה חַלָּשׁ יוֹתֵר. דְּהַיְנוּ שְׂמֹאל דּוֹחָה.

עוֹד יֵשׁ לְהָעִיר אֶת רוּחַ הַקּוֹרֵא, שֶׁיֵּשׁ לְהִשְׁתַּדֵּל לְהָכִין קַרְקַע חֲרוּשָׁה הֵיטֵב עַל לוּחַ לִבּוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד, שֶׁיַּכִּיר בְּטוֹבַת דֶּרֶךְ הוֹרָיו שֶׁהִיא סְלוּלָה הֵיטֵב וִיקָרָה מְאֹד וְלֹא יִשְׁווּ לָהּ זָהָב וּכְלֵי פָּז, וּלְעֻמַּת זֹאת, צָרִיךְ לְחַזֵּק וּלְחַדֵּד בְּלִבּוֹ אֶת גְּרִיעוּת הַדֶּרֶךְ הַנּוֹגֶדֶת אֶת דֶּרֶךְ הַהוֹרִים, כַּמָּה הֶפְסֵד יֵשׁ בָּהּ, וּכְמוֹ כֵן לְהָבִין הֵיטֵב, שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר הוֹרִים כּוֹעֲסִים - הֵם אוֹהֲבִים, וְיוֹתֵר טוֹב לְקַבֵּל עֹנֶשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה גַּם בִּשְׁבִיל כַּפָּרָה עַל הַמַּעֲשֶׂה, וְגַם לִמְנֹעַ פִּתּוּיִים הַמִּזְדַּמְּנִים לָנוּ. כָּל זֹאת הַהוֹרִים יַעֲשׂוּ בְּעוֹד מוֹעֵד כְּמֵסִיחַ לְפִי תֻמּוֹ, בְּעוֹד שֶׁאֵין לַיֶּלֶד אִינְטֶרֶס הָפוּךְ, וְלֹא יְחַכּוּ עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַמַּצָּב שֶׁצָּרִיךְ לְהַעֲנִישׁ, כִּי אָז יִקְשֶׁה שִׁבְעָתַיִם לְהַסְבִּיר זֹאת, וְהַפֵּרוֹת לֹא יִתְּנוּ טַעְמָם, וְהַיֶּלֶד לֹא יִרְצֶה לְקַבֵּל אוֹ יְקַבֵּל בְּהִסְתַּיְּגוּת, כֵּיוָן שֶׁכָּעֵת לֹא נוֹחַ לוֹ לְהַסִּיק מַסְקָנוֹת שֶׁיַּכְאִיבוּ לוֹ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן כַּאֲשֶׁר אֵין זֶה בְּרֶגַע הָעֲנִישָׁה, הוּא לֹא יְפַתַּח מַנְגְּנוֹן הִתְנַגְּדוּת, כִּי הוּא לֹא מְדַמְיֵן בְּשִׂכְלוֹ שֶׁזֶּה יִהְיֶה לְ"רָעָתוֹ" אוֹ שֶׁ"יִּסְבֹּל" מִכָּךְ. הוּא רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ כְּאֶחָד שֶׁהוּא טוֹב וְיִהְיֶה טוֹב, זֶה "בֶּטַח מְדֻבָּר עַל אַחֵרִים שֶׁלֹא מִתְנַהֲגִים כָּרָאוּי, אֲבָל הוּא אַדְּרַבָּה - יִתְרֹם לְקַדֵּם חִנּוּךְ" וְכוּ', וּמִמֵּילָא הוּא יִזְדַּהֶה עִם דִּבְרֵי הַהוֹרִים וְיָבִין זֹאת, וּמִמֵּילָא יִהְיֶה לוֹ קַל לְשַׁנּוֹת אֶת מִנְהָגָיו הָרָעִים וּלְקַבֵּל גַּם עֳנָשִׁים, שֶׁהֲרֵי גַּם הוּא מֵבִין שֶׁהַמַּעֲשֶׂה רַע, וְהָעֹנֶשׁ בָּא לְטוֹבָתוֹ, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה: "תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה" (משלי יז, י). וּכְבָר אָמַר אָבִיו דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה בִּתְהִלִּים (קכו, ה): "הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ!"

תוכן העניינים

בני בבת עיני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה