יחסי גומלין בין ההורים לתלמוד התורה · תפקיד התלמוד תורה
* תַּפְקִיד הַתַּלְמוּד תּוֹרָה לְלַמֵּד אֶת הַיֶּלֶד כֵּיצַד לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת וְעַל יְדֵי זֶה יֵקַל לַהוֹרִים לְהַפְנִים לַיֶּלֶד אֶת בִּצּוּעַ הַמִּצְווֹת. * אֵין זֶה פּוֹטֵר אֶת הַהוֹרִים לְהַשְׁקִיעַ מַאֲמָץ לְלַמֵּד אֶת הַנַּעַר. * יֵשׁ חֲשִׁיבוּת גְּדוֹלָה בִּבְחִירַת תַּלְמוּד תּוֹרָה אֵיכוּתִי.
כְּדֵי לָדַעַת אֶת הַמַּצָּב הַנּוֹרְמָלִי בַּתַּלְמוּד תּוֹרָה מִבְּחִינַת תִּפְקוּד הַתַּלְמוּד תּוֹרָה לִמּוּדִית וּמוּסָרִית, וְאֶת יַחֲסֵי הַגּוֹמְלִין בֵּין הַהוֹרִים לַתַּלְמוּד תּוֹרָה, עַל הַהוֹרִים לָדַעַת מַה מְהַוֶּה הַתַּלְמוּד תּוֹרָה עֲבוּרָם.
לְמַעֲשֶׂה, אִם הַהוֹרִים מִסְתַּכְּלִים בַּמַּבָּט שֶׁלָּהֶם עַל תַּפְקִיד הַתַּלְמוּד תּוֹרָה, יֵשׁ לָהֶם לִסְמֹךְ עַל הַמִּינִימוּם, וְגַם בָּזֶה אֵין לִסְמֹךְ בְּצוּרָה עִוֶּרֶת, אֶלָּא אַדְּרַבָּה, עֲלֵיהֶם לִשְׁאֹף לִבְנוֹת בְּעַצְמָם אֶת אָפְיוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד בְּכָל מַה שֶּׁיָּדָם מַשֶּׂגֶת.
וּבְכֵן, הַתַּלְמוּד תּוֹרָה מְשַׁמֵּשׁ כְּשָׁלִיחַ שֶׁל הַהוֹרִים לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה וְאֶת דֶּרֶךְ עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַב הִירְשׁ בְּסִפְרוֹ (יסודות החינוך הוצאת נצח ח"ב עמ' קיג), שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהַתַּלְמוּד תּוֹרָה מְלַמֵּד כֵּיצַד לְבַצֵּעַ אֶת הַמִּצְווֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת, זֶה סוֹלֵל לַהוֹרִים אֶת הַדֶּרֶךְ לְחִנּוּךְ לְמוּסָר, מִשּׁוּם שֶׁעַל יְדֵי הַלִּמּוּד, לַיֶּלֶד קַל לְבַצֵּעַ אֶת הַמִּצְווֹת שֶׁלָּמַד. כְּמוֹ כָּל פְּעֻלָּה שֶׁאַחֲרֵי תִּרְגּוּל מַסְפִּיק, הִיא קַלָּה לְבִצּוּעַ. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְקַרְקַע שֶׁצְּרִיכִים לַחֲרֹשׁ, לִזְרֹעַ, לְהַשְׁקוֹתָהּ וּלְשַׁמְּרָהּ. אִם כְּבָר הִיא נֶחֶרְשָׁה וְנִזְרְעָה, נוֹתְרָה לָנוּ מְלָאכָה קַלָּה לְעֻמַּת שָׂדֶה שֶׁעֲדַיִן לֹא נַעֲשָׂה בּוֹ דָּבָר. כָּךְ לְגַבֵּי הַמּוֹסָד הַלִּמּוּדִי, שָׁם הַיֶּלֶד מְקַבֵּל "חֲרִישָׁה וּזְרִיעָה", דְּהַיְנוּ לִמּוּד מֻשָּׂגִים וְהַפְנָמָתָם, וּמִמֵּילָא קַל יוֹתֵר לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַמְּלָאכָה, וְגַם שֶׁהוּא מְקַבֵּל מְסָרִים חִנּוּכִיִּים. אוּלָם אֵין לִסְמֹךְ שֶׁעַל יְדֵי הַמְּסָרִים הַחִנּוּכִיִּים הַיֶּלֶד יְעַצֵּב אֶת אָפְיוֹ, וּבָזֶה יָצָאנוּ יְדֵי חוֹבָה, אֶלָּא אַדְּרַבָּה, הַהוֹרִים הֵם הַיְסוֹד וְרֹב כְּכָל הַבִּנְיָן הַמּוּסָרִי שֶׁל הַיֶּלֶד, וַעֲלֵיהֶם לָתֵת אֶת הַדַּעַת כֵּיצַד לְחַנְּכוֹ, וְאִלּוּ הַתַּלְמוּד תּוֹרָה יִהְיֶה כִּמְסַיֵּעַ מְעַט.
וְאַף עַל פִּי כֵן, אֵין לַהוֹרִים לוֹמַר, כֵּיוָן שֶׁהַתַּלְמוּד תּוֹרָה הוּא רַק מְסַיֵּעַ מְעַט, אִם כֵּן, אֵין צֹרֶךְ לְהַקְפִּיד בְּאֵיזֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה יִלְמַד, הָעִקָּר שֶׁיֵּדַע מַה הֵן הַמִּצְווֹת וְיִלְמַד תּוֹרָה. זוֹ שְׁגִיאָה! אַדְּרַבָּה, יֵשׁ לְהַקְפִּיד שֶׁהַתַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁהַיֶּלֶד לוֹמֵד בּוֹ יִהְיֶה מֵהַמְעֻלִּים, הֵן מִבְּחִינַת תּוֹרָה וְהֵן מִבְּחִינַת יִרְאַת שָׁמַיִם, מִשּׁוּם שֶׁדֻּגְמָא אִישִׁית שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם חוֹדֶרֶת לַיֶּלֶד לִפְנִימִיּוּתוֹ, וְכַמּוּבָן שֶׁמְּהַוָּה עֶזְרָה לַהוֹרִים בְּמַטְּרָתָם. וּמַה גַּם, שֶׁצָּרִיךְ לָקַחַת בַּחֶשְׁבּוֹן שֶׁהַתַּלְמוּד תּוֹרָה אָמוּר לִשְׁמֹר עַל הַיֶּלֶד מִ"מַּרְעִין בִּישִׁין", שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "הַרְבֵּה יַלְדוּת עוֹשָׂה וְהַרְבֵּה שְׁכֵנִים עוֹשִׂים" (סוטה ז ע"א). וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לִסְמֹךְ בְּצוּרָה מֻחְלֶטֶת, וְאַדְּרַבָּה, יֵשׁ "לְחַסֵּן" אֶת הַיֶּלֶד מֵ"רוּחוֹת רָעוֹת", מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לִדְאֹג לְמָקוֹם שֶׁהַסִּכּוּן מִצְטַמְצֵם, וּלְצַעֲרֵנוּ, רָאִינוּ הוֹרִים שֶׁהָיוּ מְסוּרִים מְאֹד, אֲבָל בִּתְמִימוּתָם שָׁלְחוּ אֶת הַיֶּלֶד לְמוֹסָדוֹת שֶׁלֹא הִתְאִימוּ לְרוּחַ הַתּוֹרָה, וְזֶה הָיָה גוֹרֵם חָזָק לְדִרְדּוּר הַיְלָדִים עַד לַתְּהוֹם, רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְהַדְּבָרִים יְדוּעִים וּמוּבָנִים.