יחסי גומלין בין ההורים לתלמוד התורה · המצב הרגיל
* הַיֶּלֶד אָמוּר לְתַפְקֵד חֶבְרָתִית וְלִמּוּדִית בְּצוּרָה נוֹחָה לְלֹא מַאֲמָץ אוֹ קֹשִׁי מְיֻחָד. * כַּאֲשֶׁר רוֹאִים שֶׁהַיֶּלֶד מִתְקַשֶּׁה, זֶה מְאוֹתֵת שֶׁיֶּשְׁנָהּ בְּעָיָה.
יֶלֶד צָרִיךְ לְהַרְגִּישׁ שַׁיָּכוּת וּמְחֻיָּבוּת לַתַּלְמוּד תּוֹרָה, דְּהַיְנוּ, שֶׁהַיֶּלֶד צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּפְעִילוּת עִם תַּלְמִידֵי כִּתָּתוֹ, אִם זֶה בְּהִשְׁתַּתְּפוּת בְּמַהְלְכֵי הַשִּׁעוּר, אִם זֶה בְּתוֹרָנֻיּוֹת, וְאִם זֶה בְּמִשְׂחֲקֵי חֶבְרָה. הַיֶּלֶד אָמוּר לְהַרְגִּישׁ בְּנוֹחַ וְלֹא בְּמֶתַח מֵתִישׁ כֹּחוֹת. הֱוֵי אוֹמֵר, שֶׁגַּם בַּלִּמּוּדִים הוּא אָמוּר לִלְמֹד לְלֹא מַאֲמָץ יֶתֶר. מַאֲמָץ יֶתֶר עָלוּל לְהוֹבִיל לִשְׁחִיקָה נַפְשִׁית לַיֶּלֶד, וּמִכָּאן הַדֶּרֶךְ סְלוּלָה לְמַשְׁבֵּר נַפְשִׁי מְסֻכָּן שֶׁאַחֲרִיתוֹ מִי יְשׁוּרֶנָּה. לָכֵן יֵשׁ לַעֲקֹב שֶׁאָכֵן הַיֶּלֶד מִשְׁתַּלֵּט עַל הַחֹמֶר בְּהִשְׁתַּדְּלוּת נוֹרְמָלִית וְלֹא מֵעֵבֶר לְכֹחוֹתָיו, וְעִם זֹאת, אָסוּר שֶׁהַיֶּלֶד יַרְגִּישׁ אֶת הַתַּלְמוּד תּוֹרָה כְּמוֹ קַיְטָנָה. עָלֵינוּ לְפַתֵּחַ אֶצְלוֹ מְחֻיָּבוּת לַנִּלְמָד וְלַנַּעֲשֶׂה בַּתַּלְמוּד תּוֹרָה.
כָּךְ הָעִקָּרוֹן גַּם בְּהִשְׁתַּלְּבוּת בַּחֶבְרָה. בְּאֹפֶן טִבְעִי, הַיֶּלֶד צָרִיךְ לְהַרְגִּישׁ בְּנוֹחַ שֶׁהוּא רָצוּי בַּחֶבְרָה, לִפְעָמִים מִסְתַּכְסְכִים עִם חָבֵר. וַאֲפִלּוּ שֶׁיֵּשׁ מַצָּב שֶׁל סִכְסוּךְ קָבוּעַ עִם אֶחָד מִיַּלְדֵי הַכִּתָּה, וְזֶה בְּהֶחְלֵט יָכוֹל לִהְיוֹת אֵצֶל כָּל יֶלֶד נוֹרְמָלִי [עִם זֹאת, רָצוּי בְּצוּרָה בִּלְתִּי מְחַיֶּבֶת לְכַוֵּן אֶת הַיֶּלֶד לְהִתְפַּיֵּס, וְלִבְרֹחַ מִמַּחֲלֹקֶת]. אוּלָם אִם רוֹאִים שֶׁהוּא מְסֻכְסָךְ עִם חֵלֶק גָּדוֹל מֵהַכִּתָּה, זֶה אִתּוּת בָּרוּר שֶׁיֵּשׁ שְׁגִיאָה בְּהִתְנַהֲגוּת הַיֶּלֶד שֶׁגּוֹרֶמֶת בְּמֵישָׁרִין אוֹ בַּעֲקִיפִין לְסִכְסוּךְ עִם חֲבֵרָיו. אֵין כַּוָּנָה לוֹמַר, שֶׁבָּטוּחַ שֶׁיַּלְדֵי הַכִּתָּה צוֹדְקִים - זֶה לֹא נָכוֹן, מִשּׁוּם שֶׁפְּעָמִים רַבּוֹת יֵשׁ מַצָּב שֶׁמִּסְפַּר יְלָדִים גּוֹרְמִים צַעַר גָּדוֹל לְאֶחָד מִיַּלְדֵי הַכִּתָּה בְּצוּרָה קְבוּעָה, וְזֶה מַה שֶּׁשּׁוֹמְעִים פְּעָמִים רַבּוֹת מֵהוֹרִים: "הַחֶבְרָה הָאַכְזָרִית".
אוּלָם עִם זֹאת, זֶה מְאוֹתֵת לָנוּ שֶׁיֵּשׁ טָעוּת בְּהִתְנַהֲגוּת הַיֶּלֶד בְּיַחַס לַחֶבְרָה הַקַּיֶּמֶת, וְגַם אִם אֵינָהּ צוֹדֶקֶת, צָרִיךְ לִדְאֹג שֶׁהַיֶּלֶד לֹא יִגְרֹם לְעַצְמוֹ לִהְיוֹת לְמַטָּרָה. וְגַם יֵשׁ לִבְדֹּק אוּלַי הַהַנְהָגָה בְּבֵית הַסֵּפֶר טְעוּנָה תִּקּוּן, לָכֵן יֵשׁ לִבְדֹּק בְּלִי לַחְסֹךְ מַאֲמָץ בְּצוּרָה זְהִירָה וִיסוֹדִית אֶת הַנְּתוּנִים בַּשֶּׁטַח וְלִפְעֹל בְּהֶתְאֵם, בְּמַטָּרָה לְהַגִּיעַ לְמַצָּב שֶׁהַיֶּלֶד לֹא יִהְיֶה בְּזִירַת הַסִּכְסוּךְ, וּלְהַחְדִּיר לַיֶּלֶד: אֲפִלּוּ שֶׁאַתָּה צוֹדֵק - כְּדַאי לְהִתְרַחֵק מִמַּחֲלֹקֶת. וְכָךְ לְעוֹדְדוֹ בְּדֶרֶךְ זוֹ, עַד שֶׁהַמַּטָּרָה תֻּשַּׂג.