אור ברסלב
בני בבת עיני ההרגל › דוגמא אישית

בני בבת עיני

ההרגל · דוגמא אישית

הסברה להרגל

הַדֻּגְמָא הָאִישִׁית מְהַוָּה כְּעֵין מַרְאָה לַבֵּן אִם מַה שֶּׁלִּמְּדוּ אוֹתוֹ אָכֵן נָכוֹן.

הַגְּמָרָא (בבא בתרא ס ע"א) מְסַפֶּרֶת: לִפְנֵי רַבִּי יַנַּאי בָּאוּ לְדִין תּוֹרָה עַל אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ אִילָן שֶׁנּוֹפוֹ פָּנָה לְתוֹךְ רְשׁוּת הָרַבִּים, וְהָיָה מַפְרִיעַ לְרוֹכְבִים עַל גַּבֵּי גְמַלִּים וְכַיּוֹצֵא בָזֶה. אָמַר לָהֶם רַבִּי יַנַּאי: תָּבוֹאוּ מָחָר, כִּי הַיּוֹם לֹא אוּכַל לִפְסֹק. וּמַדּוּעַ רַבִּי יַנַּאי לֹא יָכֹל לִפְסֹק? מִשּׁוּם שֶׁלְּרַבִּי יַנַּאי בְּעַצְמוֹ הָיָה אִילָן שֶׁנּוֹפוֹ נוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהוּא חָשַׁב לְתֻמּוֹ שֶׁהָאִילָן לֹא מַפְרִיעַ, וְהָרְאָיָה לְכָךְ - שֶׁהֲרֵי בְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים לֹא הִתְלוֹנְנוּ. אוּלָם, מִשֶּׁבָּאוּ לְפָנָיו לָדִין עַל אָדָם אַחֵר בְּאוֹתוֹ עִנְיָן, הֵבִין רַבִּי יַנַּאי שֶׁאָכֵן הָאִילָן שֶׁלּוֹ מַפְרִיעַ לִבְנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים, וּמַה שֶּׁלֹא מְעִירִים לוֹ זֶה מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ, וְלָכֵן צִוָּה לִשְׁלוּחוֹ, שֶׁיָּבוֹא בַלַּיְלָה וְיִקְצֹץ אֶת הָאִילָן שֶׁלּוֹ, וְכָךְ נַעֲשָׂה.

וְהִנֵּה לַמָּחֳרָת, כַּאֲשֶׁר בָּאוּ בַּעֲלֵי הַדִּין, פָּסַק לָהֶם שֶׁעַל בַּעַל הָאִילָן לָקֹץ אֶת אִילָנוֹ. אָמַר בַּעַל הָאִילָן לְרַבִּי יַנַּאי: הֲרֵי גַם לִכְבוֹדוֹ יֵשׁ אִילָן בְּאוֹתָהּ צוּרָה. עָנָה לוֹ רַבִּי יַנַּאי: לֵךְ וְתִרְאֶה, אִם הָאִילָן שֶׁלִּי קָצוּץ - תִּקְצֹץ גַּם אֶת שֶׁלְּךָ, וְאִם לֹא - אָז אַל תִּקְצֹץ גַּם אֶת שֶׁלְּךָ!

הַגְּמָרָא מְסַיֶּמֶת, שֶׁהַסִּבָּה שֶׁרַבִּי יַנַּאי מִהֵר לִקְצֹץ אֶת הָאִילָן, מִשּׁוּם שֶׁרָצָה לְקַיֵּם מַה שֶּׁאָמְרוּ: קְשֹׁט עַצְמְךָ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ קְשֹׁט אֲחֵרִים. עַד כָּאן סִפּוּר הַגְּמָרָא (ועיין עוד דוגמאות בפרק משמעת וענישה).

מֵהַסִּפּוּר הַנַּ"ל נוּכַל לִלְמֹד עַד כַּמָּה חֲשׁוּבָה הַדֻּגְמָא הָאִישִׁית, שֶׁהֲרֵי רַבִּי יַנַּאי לֹא נִתְבַּע עַל אִילָנוֹ, וְלִכְאוֹרָה אֵין עָלָיו טַעֲנָה מַדּוּעַ לֹא קָצַץ אֶת אִילָנוֹ, אֲבָל בְּכָל זֹאת, כְּדֵי לְהַרְאוֹת עַד כַּמָּה אֱמֶת וְצֶדֶק הַדִּין, שֶׁצָּרִיךְ לִקְצֹץ אִם זֶה מַפְרִיעַ, לָכֵן בַּתְּחִלָּה שָׁלַח לִקְצֹץ אֶת אִילָנוֹ. וּלְפִי דִבְרֵי הַגְּמָרָא מוּבָן, שֶׁאִלּוּ הָיָה קוֹצֵץ אֶת אִילָנוֹ רַק לְאַחַר שֶׁהַנִּתְבָּע הָיָה קוֹצֵץ אֶת הָאִילָן שֶׁלּוֹ, הָיָה טַעַם לִפְגָם בִּפְסַק דִּינוֹ, כֵּיוָן שֶׁעֲדַיִן בַּזְּמַן הַקָּצָר, עַד שֶׁגַּם רַבִּי יַנַּאי יִקֹּץ, עֲדַיִן יֵשׁ טַעֲנָה שֶׁל "קְשֹׁט עַצְמְךָ".

וּמִכָּאן נִלְמַד לְעִנְיַן הַדֻּגְמָא הָאִישִׁית, שֶׁיֵּשׁ לָתֵת לַיֶּלֶד, עַד כַּמָּה הִיא מְחַיֶּבֶת אוֹתָנוּ. וְעוֹד, לִפְנֵי שֶׁנְּנַסֶּה לְהַרְגִּיל אֶת הַיֶּלֶד לְהֶרְגֵּל מְסֻיָּם, עָלֵינוּ לִבְדֹּק הֵיטֵב אִם אֵין עָלֵינוּ טַעֲנַת "קְשֹׁט עַצְמְךָ".

לְדֻגְמָא: אִם אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְהַרְגִּיל אֶת הַיֶּלֶד שֶׁלֹא לְדַבֵּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת - אִם אֲנַחְנוּ נְדַבֵּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, לַיֶּלֶד תִּהְיֶה טַעֲנָה חֲזָקָה: עַד שֶׁהוּא דּוֹרֵשׁ מִמֶּנִּי - יִדְרֹשׁ מֵעַצְמוֹ!

הַיֶּלֶד לֹא צָרִיךְ לְהוֹצִיא בְפִיו טַעֲנָה זוֹ, מַסְפִּיק שֶׁהוּא חוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ כָּךְ, אוֹ שֶׁהוּא מְתַרְגֵּם מִתּוֹךְ מַעֲשֵׂה הָאָב - שֶׁמַּה שֶּׁאָבִיו אָמַר שֶׁאָסוּר וְחָמוּר לְדַבֵּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כַּנִּרְאֶה זֶה רַק גֻּזְמָא בְּעָלְמָא, מֵהַשָּׂפָה וְלַחוּץ, וְהָרְאָיָה - שֶׁהֲרֵי אָבִיו מְדַבֵּר! וְאִם זֶה הָיָה חָמוּר, בְּוַדַּאי שֶׁאָבִיו הָיָה נִזְהָר. מַחֲשָׁבָה כָּזֹאת מְהַוָּה מַחְסוֹם בִּפְנֵי הַהֶרְגֵּל שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹצִים לְהַרְגִּיל.

כָּךְ גַּם בְּהֶרְגֵּל לְבָרֵךְ בְּצוּרָה נְאוֹתָה, בְּקוֹל, בְּשִׂמְחָה וּבְכַוָּנָה - אִם יַעֲשׂוּ הַהוֹרִים לְהֵפֶךְ, דְּהַיְנוּ, שֶׁיְּבָרְכוּ בְצוּרָה חֲטוּפָה, הַיֶּלֶד יְתַרְגֵּם אֶת דִּבְרֵיהֶם כְּמַס שְׂפָתַיִם. וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ בְּכָל הֶרְגֵּל שֶׁנִּרְצֶה לְהַרְגִּיל אֶת בָּנֵינוּ.

אָמְנָם חָשׁוּב מְאֹד לְבַצֵּעַ אֶת מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ דּוֹרְשִׁים, וְעִם זֹאת הָעִקָּר הוּא לְהַרְאוֹת בְּמַעֲשֵׂינוּ חֲשִׁיבוּת לְמַה שֶּׁאָנוּ דּוֹרְשִׁים.

נָכוֹן, מִתְעוֹרֶרֶת הַשְּׁאֵלָה: הוֹרִים שֶׁאֵינָם מֵחוֹבְשֵׁי סַפְסְלֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְהֵם רוֹצִים לְחַנֵּךְ אֶת בְּנֵיהֶם לִלְמֹד תּוֹרָה כָּל הַיּוֹם, הַאִם עֲלֵיהֶם לַעֲזֹב אֶת הַכֹּל וְלַחֲבֹשׁ אֶת סַפְסְלֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְרַק אַחַר כָּךְ לְהַרְגִּיל אֶת בְּנֵיהֶם כַּנַּ"ל?

אוּלָם בִּמְעַט הִתְבּוֹנְנוּת נָבִין שֶׁלֹא מְחַיְּבִים אוֹתָנוּ לְהַרְחִיק לֶכֶת. מַה שֶּׁנִּדְרָשׁ מֵאִתָּנוּ הִיא הַדֻּגְמָא הָאִישִׁית.

וְנַרְחִיב אֶת הַדְּבָרִים.

כַּאֲשֶׁר הוֹרֶה דּוֹרֵשׁ וּמַזְהִיר אֶת בָּנָיו שֶׁלֹא יְדַבְּרוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְהוּא מְדַבֵּר, זוֹ טַעֲנָה כְּלַפֵּי הָאָב, מִשּׁוּם שֶׁלֹא רוֹאִים שׁוּם סִבָּה מְיֻחֶדֶת וּמֻכְרַחַת שֶׁהָאָב יְדַבֵּר, וּמַה שֶּׁהַבֵּן יָכוֹל לַעֲשׂוֹת - בְּוַדַּאי שֶׁהָאָב יָכוֹל, לָכֵן תָּבוֹא טַעֲנַת "קְשֹׁט עַצְמְךָ". מַה שֶּׁאֵין כֵּן כַּאֲשֶׁר מְדֻבָּר בְּאָב שֶׁמֵּבִיא טֶרֶף לְבָנָיו לְמַעַן יוּכְלוּ לְהַמְשִׁיךְ לָשֶׁבֶת וְלִשְׁקֹד עַל הַתּוֹרָה, וְהוּא דּוֹרֵשׁ מִבְּנוֹ לִלְמֹד וְלִשְׁקֹד עַל הַתּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לֹא לוֹמֵד כָּל הַיּוֹם תּוֹרָה - אֵין זוֹ סְתִירָה לִדְרִישַׁת הָאָב, מִשּׁוּם שֶׁהַבֵּן מֵבִין שֶׁזֶּה כֹּרַח הַמְּצִיאוּת, וְאַדְּרַבָּה, כָּל הַמַּטָּרָה שֶׁל הָעֲבוֹדָה הִיא לְשָׁרֵת אֶת הָאִינְטֶרֶס שֶׁל לִמּוּד הַתּוֹרָה. וְלָכֵן הַבֵּן צָרִיךְ לִרְאוֹת זֹאת מִתּוֹךְ הַעֲרָכָה וְכָבוֹד לְאָבִיו שֶׁמִּתְאַמֵּץ עֲבוּרוֹ כְּדֵי שֶׁהוּא יֵשֵׁב וְיִלְמַד. וִיתֵרָה מִזֹּאת, זֶה עָשׂוּי לְדַרְבֵּן וּלְחַיֵּב אֶת הַבֵּן לִשְׁקֹד עַל הַתּוֹרָה בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּבְיֶתֶר עֹז כְּדֵי לְהַצְדִּיק אֶת הַמַּאֲמָץ שֶׁעוֹשִׂים עֲבוּרוֹ.

הַכְּלָל בָּזֶה - אִם רְצוֹנֵנוּ לְהַרְגִּיל אֶת הַיֶּלֶד בְּדָבָר מְסֻיָּם שֶׁהוּא לְדַעְתֵּנוּ חָשׁוּב, עָלֵינוּ לְהַרְאוֹת לַיֶּלֶד בְּצוּרָה מְשַׁכְנַעַת, שֶׁמַּה שֶּׁאֲנַחְנוּ מַרְגִּילִים אוֹתוֹ, זֶה "עֵרֶךְ" חָשׁוּב וַאֲמִתִּי, וְזֹאת אַף עַל פִּי שֶׁנִּבְצָר מֵאִתָּנוּ לְבַצֵּעַ אֶת הַהֶרְגֵּל הַהוּא, כִּי מִכָּל מָקוֹם, הַהִתְיַחֲסוּת לְאוֹתוֹ הַהֶרְגֵּל הִיא שֶׁתִּקְבַּע אֶת עֶרְכָּהּ בְּעֵינֵי הַיֶּלֶד.

אִם נִתְיַחֵס בְּכֹבֶד רֹאשׁ וּבַחֲשִׁיבוּת לְאוֹתוֹ "עֵרֶךְ", כָּךְ יַחְשֹׁב גַּם הַיֶּלֶד, וְכֵן לְהֵפֶךְ, חָלִילָה. וּכְבָר אָמְרוּ חֲזַ"ל: "כִּדְאָמְרֵי אִינְשֵׁי, שׁוּתָא דְיָנוּקָא בְשׁוּקָא - אוֹ דְאָבוּהָ אוֹ דְאִמֵּיהּ" (סוכה נו ע"ב) [כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים הָאֲנָשִׁים: מַה שֶּׁתִּינוֹק מְדַבֵּר בַּשּׁוּק, זֶה בָּא מֵאָבִיו אוֹ מֵאִמּוֹ].

(הַגְּמָרָא מְסַפֶּרֶת, שֶׁבִּזְמַן שֶׁהַיְּוָנִים שָׁלְטוּ בְּעַם יִשְׂרָאֵל, הָיְתָה בַּת אַחַת, וּשְׁמָהּ מִרְיָם, שֶׁהֵמִירָה אֶת דָּתָהּ וְנִשְּׂאָה לְאַחַד מֵהַיְּוָנִים, וּכְשֶׁנִּכְנְסוּ יְוָנִים לַהֵיכָל, הָיְתָה בּוֹעֶטֶת בְּנַעְלָהּ בַּמִּזְבֵּחַ, וְאוֹמֶרֶת בְּבִזָּיוֹן: זְאֵב, זְאֵב, עַד מָתַי אַתָּה מְבַזְבֵּז אֶת מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל? [כַּוָּנָתָהּ, שֶׁהָיוּ מַקְרִיבִים עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים וְכַדּוֹמֶה]. וְכַאֲשֶׁר נִצְּחוּ הַחַשְׁמוֹנָאִים וְהִכְשִׁירוּ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, קָנְסוּ אֶת הַמִּשְׁמָרָה שֶׁנִּקְרְאָה "בִּילְגָה", מִשּׁוּם שֶׁהַבַּת הַנַּ"ל הָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהַמִּשְׁמָרָה הַנַּ"ל. וְעַל זֶה אָמְרוּ חֲזַ"ל, הַדִּבּוּר שֶׁל הַתִּינוֹק בָּא מֵהוֹרָיו, וְאִם הִיא הִתְנַהֲגָה בְּבִזָּיוֹן כָּזֶה לַמִּזְבֵּחַ, כַּנִּרְאֶה שֶׁהַהִתְיַחֲסוּת שֶׁל הַהוֹרִים לַעֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיְתָה בְזִלְזוּל. מִכָּאן נָבִין עַד כַּמָּה קוֹבַעַת הִתְיַחֲסוּת הַהוֹרִים עַל נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד.)

תוכן העניינים

בני בבת עיני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה