אור ברסלב
בני בבת עיני ההרגל › איכות ההרגל

בני בבת עיני

ההרגל · איכות ההרגל

דוגמא אישית

יֵשׁ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַעֲמִיס עַל הַבֵּן יוֹתֵר מִיכָלְתּוֹ, אוֹ אֲפִלּוּ אִם הוּא יָכוֹל אַךְ בְּקֹשִׁי רַב

מוּבָא בַּגְּמָרָא (בבא בתרא כא ע"א): "אָמַר לֵיהּ רַב לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת: עַד שִׁית לָא תְקָבִיל. מִכָּאן וְאֵילָךְ קָבִיל וְאָסְפֵי לֵיהּ כְּתוֹרָא". עַד כָּאן [פֵּרוּשׁ: אָמַר לוֹ רַב לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת (רַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת הָיָה מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת): עַד גִּיל שֵׁשׁ שָׁנִים אַל תְּקַבֵּל אוֹתָם לִלְמֹד אֶצְלְךָ, אוּלָם מִגִּיל שֵׁשׁ וָמַעְלָה תְּקַבֵּל, וְתֵן עֲלֵיהֶם עֹל תּוֹרָה כְּמוֹ לְשׁוֹר].

מָה הַסִּבָּה שֶׁעַד גִּיל שֵׁשׁ לֹא יְקַבֵּל?

עוֹנֶה רַבֵּנוּ גֵרְשׁוֹם (שם): הַסִּבָּה הִיא, מִשּׁוּם שֶׁעַד גִּיל שֵׁשׁ הַיֶּלֶד אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל טֹרַח הַלִּמּוּד. דְּהַיְנוּ, אִם נִרְצֶה לְהַרְגִּילוֹ לִלְמֹד, שֶׁזֶּה יוֹתֵר מִכֹּחוֹתָיו בְּגִיל קָטָן, לֹא נִתָּן לְהַעֲמִיס עַל הַיֶּלֶד עֹל תּוֹרָה.

מִכָּאן יֵשׁ לָנוּ לִלְמֹד, שֶׁאִם רוֹצִים לְהַרְגִּיל אֶת הַיֶּלֶד בְּהֶרְגֵּל כָּלְשֶׁהוּ, עָלֵינוּ לָתֵת אֶת הַדַּעַת שֶׁאָכֵן זֶה בִּיכָלְתּוֹ, וְאִם יֵשׁ לָנוּ סָפֵק שֶׁמֶּא אֵין זֶה בִּיכָלְתּוֹ, עָדִיף שֶׁלֹא לְנַסּוֹת. הִנֵּה לָנוּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת, שֶׁהָיָה מְלַמֵּד מָסוּר וּמְנֻסֶּה, וּבְוַדַּאי הָיוּ לוֹ שִׁיטוֹת מֻצְלָחוֹת בְּהַקְנָיַת עֹל תּוֹרָה, וּמִסְתַּבֵּר שֶׁהָיָה יָכוֹל לְאַלֵּץ יֶלֶד פָּחוֹת מִגִּיל שֵׁשׁ לְקַבֵּל עֹל תּוֹרָה, וּבְכָל זֹאת רַב הוֹרָה לוֹ שֶׁלֹא יְקַבֵּל. וּמַדּוּעַ? הֲרֵי הָיוּ לוֹ שִׁיטוֹת כֵּיצַד כֵּן לְהַעֲמִיס!

הַתְּשׁוּבָה: גַּם אִם הָיָה מַצְלִיחַ לְהַעֲמִיס עַל הַיֶּלֶד אֶת עֹל הַתּוֹרָה, זֶה הָיָה בְּצוּרָה לֹא בְרִיאָה. הַיֶּלֶד הָיָה נִשְׁחָק פִיזִית וְרוּחָנִית. אִם זֶה מֵעַל כֹּחוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד, הַנֵּזֶק גָּדוֹל מֵהָרֶוַח [בִּפְרָט כַּאֲשֶׁר אֶפְשָׁר לְהַרְגִּיל אֶת הַיֶּלֶד בִּתְקוּפָה יוֹתֵר מְאֻחֶרֶת]. זֶה כְּמוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמַעֲלִית בְּעֹמֶס מֵעַל הַמֻּתָּר - גַּם אִם הַמַּעֲלִית תַּעֲלֶה, הַמָּנוֹעַ נִשְׁחָק בְּצוּרָה מְהִירָה. וְאִם לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת, שֶׁהָיָה מֵעֲנָקֵי הָרוּחַ וּמְחַנֵּךְ דָּגוּל אָמְרוּ כָּךְ - קַל וָחֹמֶר לָנוּ, שֶׁאִם מִסָּפֵק נְנַסֶּה לְהַעֲמִיס עַל הַיֶּלֶד הֶרְגֵּל יוֹתֵר מִכֹּחוֹ, הַתּוֹצָאוֹת עֲלוּלוֹת לִהְיוֹת יוֹתֵר חֲמוּרוֹת, וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא נַשִּׂיג תּוֹצָאוֹת הֲפוּכוֹת. לָכֵן, לִפְנֵי שֶׁמְּנַסִּים לְהַרְגִּיל אֶת הַיֶּלֶד לְהֶרְגֵּל מְסֻיָּם, יֵשׁ לָתֵת אֶת הַדַּעַת אִם זֶה בִּיכָלְתּוֹ.

לְדֻגְמָא: אִם אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְהַרְגִּיל אֶת הַיֶּלֶד לְהִתְפַּלֵּל בְּצוּרָה יָפָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, עָלֵינוּ לָקַחַת בַּחֶשְׁבּוֹן אֶת כֹּחַ הַיְכֹלֶת שֶׁלּוֹ לָשֶׁבֶת. אִם הַיֶּלֶד בְּגִיל חָמֵשׁ, לֹא נוּכַל לְהוֹשִׁיבוֹ לְהִתְפַּלֵּל כָּל תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, מִשּׁוּם שֶׁזֶּה מֵעַל כֹּחוֹ. וּבִפְרָט אִם הַיֶּלֶד תּוֹסֵס מִטִּבְעוֹ, עָלֵינוּ לְהַתְחִיל בְּפֶרֶק זְמַן קָצָר [יַחֲסִית לְכָל יֶלֶד לְפִי טִבְעוֹ], וּבְהַדְרָגָה יֵשׁ לְהַאֲרִיךְ אֶת הַזְּמַן.

כָּךְ גַּם לְעִנְיַן "שֻׁלְחַן שַׁבָּת". יֵשׁ שֶׁדּוֹרְשִׁים מֵהַיֶּלֶד לָשֶׁבֶת בַּשֻּׁלְחָן שְׁעָתַיִם בְּלִי לָקוּם [יוֹתֵר מִשִּׁעוּר!], וּמַה יַּעֲשֶׂה הַבֵּן וְלֹא יֶחֱטָא?! יֶלֶד לֹא יָכוֹל לָשֶׁבֶת הַרְבֵּה זְמַן בְּמָקוֹם אֶחָד, וְאִם מְאַלְּצִים אוֹתוֹ לָשֶׁבֶת מֵעַל הַזְּמַן שֶׁבִּיכָלְתּוֹ, אוּלַי תִהְיֶה הַצְלָחָה לִטְוָח קָצָר, אֲבָל אֶת "תַּכְלִית שֻׁלְחַן שַׁבָּת" לֹא הִשַּׂגְנוּ. הַיֶּלֶד לֹא יֹאהַב אֶת "שֻׁלְחַן שַׁבָּת", וְאוּלַי אַף יִסְלֹד מִמֶּנּוּ, מִשּׁוּם שֶׁזֶּה הָיָה בְּלַחַץ. הוּא יִזְכֹּר אֶת "שֻׁלְחַן שַׁבָּת" כְּמָקוֹר לִבְעָיוֹת וְאִי נְעִימוּת, וְנָקֵל לְשַׁעֵר עַד כַּמָּה הוּא יַעֲרִיךְ "שֻׁלְחַן שַׁבָּת" שֶׁכָּזֶה.

לָכֵן, בַּמִּקְרֶה הַנַּ"ל יֵשׁ לְשַׁעֵר זְמַן מִינִימָלִי שֶׁנִּדְרֹשׁ מִמֶּנּוּ לָשֶׁבֶת, וּשְׁאָר הַזְּמַן יֵשׁ לְמָשְׁכוֹ בַּעֲבוֹתוֹת אַהֲבָה וְלֹא בְּצוּרָה מְחַיֶּבֶת, דְּהַיְנוּ, לֹא לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ, אֶלָּא לְסַפֵּר סִפּוּרִים וְלָשִׁיר שִׁירִים. וְאִם הוּא נִמְשָׁךְ מֵעַצְמוֹ - הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים, וְאִם לֹא - הַנַּח לוֹ. וּכְבָר אָמְרוּ חֲזַ"ל: אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד! (תמיד לב ע"א).

תוכן העניינים

בני בבת עיני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה