בני אהובה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק ז · הלכה כד
במה דברים אמורים כשהתנה עמה הבעל תנאי זה וכו'. עיין במ"מ ובכ"מ ודברי רבינו מבוארים כיון דהא דצריך בחו"ל קיום או אמירת בפני נכתב הוא משום ערעורו של בעל וכאן אם יבוא הבעל ויערער והאשה תאמר שהוא נתן לה הגט הרי האשה נאמנת שהאשה שאמרה בפני בעלה גרשתני נאמנת וא"כ כיון דנאמנת על הנתינה תו ליכא כאן חשש זיוף דהוי כאתיוהו ביה תרי והוא לא עשוי לקלקלה בידי שמים אך לפ"ז למדנו מדברי רבינו שני דברים האחד הוא דאשה שאמרה בפני בעלה גרשתני אף דאמרה כן מקודם שלא בפני בעלה נאמנת ולא אמרינן לאחזוקי שקרה קא מתכוונית דאל"כ עדיין יש כאן חשש ערעור דבעל כשיבוא והאשה לא תהא נאמנת הואיל ואמרה תחילה שלא בפני הבעל שנתן לה הגט והדרכי משה בסימן י"ז והבית שמואל שם ס"ק ג' הביאו מחלוקת בזו ומדברי הרמב"ם מוכח כמ"ש ובאמת בריב"ש שעליו סמכו הד"מ והב"ש שיחלוק בזה על הרמב"ם אין כאן משמעות גמור רק כמסתפק במקצת כנראה בתשובתו.
ועוד למדנו מדבריו דפסק בפרק י"ב דאם טען הבעל מזויף דצריך קיום אף דאשה נאמנת לומר גרשתני וא"כ הוא הדין דנאמנת לומר נתת לי הגט הזה וכיון דנתן לה אין עשוי לקלקלה בידי שמים ועל כרחך צ"ל דדעת רבינו כמ"ש לעיל בדעת הטור דודאי לא חיישינן לזיוף דאינו עשוי לקלקלה אבל בטוען מזויף מ"מ חוששין דלמא נתכון לקלקלה בידי שמים ולכך צריך קיום ומה שכתב רבינו כמו שנעמיד הגט בחזקת כשר כשיביא אותו השליח עד שיערער הבעל וכו' אף דבשליח בעינן בפני נכתב וכאן באשה לא בעי לומר בפ"נ כוונתו שתהא נאמנת קודם ערעורו של בעל שנתן לה הגט דבבא הבעל וערער אינו צריך טעם וראיה פשיטא דנאמנת שנתן לה הגט דהאשה שאמרה בפני בעלה גרשתני נאמנת רק דיש כאן מקום ספק אולי אנן ניחש לזיוף וא"כ אינו מועיל אמירת האשה דשלא בפני בעלה אינה נאמנת באומרת גרשתני ולזה החליט דכל עצמותו של החשש הוא שמא יערער הבעל אבל אנן לא חיישינן לזיוף דעדים החתומים בשטר הוי כמו שנחקרה עדותן בבי"ד ואין כאן חשש זיוף והביא ראיה לזה דהא אנו מאמינים לשליח ואלו היה חשש זיוף אצלינו בלי חשש ערעור דבעל ודאי דלא מהני אמירת השליח בפ"נ ובפ"נ כקושיית הגמרא פ"ק דף ג' ע"א ולבעי תרי אבל כיון דאנן לא חיישינן לזיוף ואין צריך אמירתו רק מחשש ערעור דבעל ובהא מהני אמירתו דמידק דייק ולא קאתא ומערער כמבואר בגמרא ובתוס' עיי"ש ודברי הרמב"ם נכונים והלח"מ נלחץ בזה ובמה שכתבתי ניחא.
והנה הראב"ד המשיג על רבינו בפרק י"ב וס"ל דצריך קיום אזיל לשיטתו דס"ל דאשה שאומרת גרשתני אינה נאמנת להנשא לכתחילה וא"כ נסתרים כל סברות הנ"ל דיש לנו לחוש אולי יבוא הבעל לערער כמו דחוששין בשליח ולכך יש לתמוה קצת על הרב המחבר בשו"ע אשר בסימן י"ז לא הביא בגרשתני רק דעת הרמב"ם דתנשא לכתחילה ואולם בסימן קמ"ב סעיף י"ד הביא גם כן דעת הראב"ד באשה המביאה גיטה דצריכה לומר בפני נכתב או דיתקיים הגט בחותמיו ובאמת הא בהא תליא ואפשר דחוכך להחמיר דאולי בהך דמביאה הגט לא דמיא לגרשתני כיון דהגט מסייע לה מעיזה אף דהוא טוען מזויף וכמ"ש הלח"מ ולכך חושש בסי' קמ"ב להחמיר.