אור ברסלב

בני אהובה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יהונתן אייבשיץ

פרק ז · הלכה כא

הלכה יח

חלה השני או נאנס עושה שליח אחר בבית דין וכו' אבל אם נתקיים הגט בחותמיו וכו' אפילו מאה בינם לבין עצמם עד שהגיע הגט לידה הרי זה כשר. ודאי לדעת רבינו דס"ל דיכול למנות שליח בינו לבין עצמו א"כ ודאי דס"ל היכא דהגט מקוים בידו דאינו יכול להכחיש השליחות דאמרינן גיטך בידי מה בעי ועל כרחך דעשהו שליח וכן בארץ ישראל דעדים מצוים לקיימו והרי הוא כאלו מקוים דלא חיישינן לזיוף וא"כ השליח נאמן שעשהו שליח דאמרינן גיטך בידו מה בעי וכן מבואר בריב"ש סימן נ"ג דבא"י במקום שעדים מצוים לקיימו השליח נאמן וזהו דעת הרמ"ה בטור סימן קמ"ב. והנה הרא"ש בפסקיו ריש גיטין כתב בחד אי לא אמר בפני נכתב מצי בעל לומר לא שלחתיו ומזויף הוא ונראה מדבריו דוקא אי טען מזויף הוא דאמרינן דמצי להכחיש השליחות אבל אי לא טען רק מכחיש סתם השליחות אינו נאמן כהנ"ל דכתבו מוכיח ואע"פ דס"ל להרא"ש דבעי לעשותו שליח בעדים וא"כ אין כאן ראיה מהכתב שמסרו בעדים דלמא מסרו בינו לבין עצמו מ"מ כיון דכתב מוכיח דמסרו לגט חזקה דעשה כדין ומסרו בעדים דאין עשוי לקלקלה בשום אופן והבית שמואל בסי' קמ"ב ס"ק ז' מדייק מהרא"ש בפסקיו דבארץ ישראל אין השליח נאמן על השליחות ולא ידעתי מאין הרגלים אדרבה הרא"ש כתב דיכול להכחיש להשליחות כשטוען מזויף הוא וא"כ בא"י לא יכול לטעון מזויף הוא דהא עדים מצוים לקיימו וא"כ אף השליחות אינו יכול להכחיש ואין כאן סתירה מדברי הרא"ש לדברי הרמ"ה כלל.
איברא בדברי הטור גופיה יש כאן עירוב הדעות דבסימן קמ"א כתב כדעת אביו הרא"ש ז"ל דשליח צריך שני עדים על שליחתו והוא השליח נחשב כעד אחד והשני שחתום עמו על השליחות צריך שיתקיים חתימתו קודם שיתן הגט לאשה במה דברים אמורים בא"י אבל בחו"ל אינו צריך הרי דס"ל דבא"י צריך ראיה על שליחתו ואלו בריש סי' קמ"ב הביא דעת הרמ"ה דאף בא"י אינו צריך ראיה על שליחתו ומדברי רמ"א בדרכי משה שכתב על הך דברי רמ"ה דהר"ן סוף פ"ב דגיטין כתב דהרשב"א פליג בזה ובדברי הר"ן לא נזכר רק דחמש נשים שאינן נאמנות בא"י להביא הגט ס"ל להרשב"א אף דאומרים בפני נכתב ובפני נחתם לא מהני ומה טיבו של זה לדברי הרמ"ה אלא ודאי דס"ל לרמ"א דהא דכתב הרמ"ה דאף בא"י דאין צריך לומר בפ"נ ובפ"נ דנאמן השליח על השליחות היינו כשאמר בפ"נ ובפ"נ דאף דאינו צריך לומר מ"מ אי אמר מהני ולזה דייק ליה לישנא דרמ"ה שכתב שאין צריך לומר ולא כתב שלא אמר אלא ודאי דמיירי באמר רק שאינו צריך לומר וס"ל לרמ"א דכי היכי דס"ל לרשב"א בחמש נשים דלא מהני בפ"נ בא"י הוא הדין היכא דמכחיש השליחות ואף כי זה באמת דחוק דבשלמא התם יש חשש דנתכוונו לשקר ואמרינן דלא ידעו דבא"י מהני ולא דייקי אבל כאן כיון דמהני עכ"פ לענין קיום הוא הדין דמהני לענין שליחות דהיא היא כמ"ש הרא"ש דאם אתה מזקיקו להביא ראיה על השליחות א"כ בפני נכתב למה לי ובהדיא אמרינן דבא"י אי אמר מהני ואי צריך להביא ראיה על השליחות מה מהני מ"מ אף שהוא דוחק נראה דזהו דעת רמ"א להדיא ומעתה אין כאן סתירה בדברי הטור.
אבל פשטא דלישנא דרמ"ה בטור לא משמע כן וכמ"ש הפרישה והב"ח והם סוברים דמה שכתב הטור בשם הרמ"ה כאן הוא חולק על מה שכתב הטור לעיל אך זה דוחק וגם בדברי הטור גופיה לעיל יש לדייק דאם בעי על השליחות ראיה וקיום בא"י א"כ מה קולא יש בא"י שאין צריך לומר בפ"נ הא צריך עכ"פ ראיה על השליחות וכיון שיש לו ראיה על השליחות א"כ אף בחו"ל אין צריך לומר בפ"נ דהא אינו עשוי לקלקל אותה בידי שמים ודוחק לומר דהטור אזיל לשיטתו דס"ל דאף דיש ראיה על שליחתו אי טען הבעל מזויף הוא נאמן וא"כ זהו קולא דא"י אך זה דוחק דיהיה כל קולא של א"י בטוען הבעל להדיא מזויף הוא ועוד אף בא"י אם טען בעל להדיא מזויף הוא צריך קיום וא"כ אין אני רואה שום קולא בא"י יותר מבחו"ל. ועוד לא ידעתי כיון דעל קיום הגט אין צריך קיום בא"י דהואיל ועדים מצוים לקיימו מחזקינן ליה בחזקת מקוים עד שיהיו עוררין כמבואר במשנה ואלו לקיים עד השליחות כתב הטור דלא יתן השליח הגט עד שיתקיים למה יהיה זה יותר חמור מקיום הגט דלא חיישינן לזיוף הואיל ועדים מצוים לקיימו ולקיים השליחות ניחש לזיוף.
לכן נראה דמה דכתב הטור דלא יתן השליח גט לאשה עד שיתקיים היינו בעומד הבעל ומכחיש השליחות ובזו שפיר יש לומר אולי מסרו בינו לבין עצמו ואין כאן ראיה גיטך בידו מה בעי. והא דאינו עשוי לקלקלה בידי שמים ס"ל להטור דאי טען נתכוונתי לקלקלה חוששין לטענתו ולכך בעי קיום השליחות אבל באינו מכחיש השליחות אף בא"י נאמן השליח על השליחות כהנ"ל והן הן דברי הרמ"ה בסימן קמ"ב וכאן בסימן קמ"א מיירי כשהבעל מכחיש השליחות ולכך בעי קיום והא דקתני אם יש עוררין יתקיים בחותמיו לא תקשה בממה נפשך אם טוען מזויף מה אומר בשליחות אי מודה בשליחות היכי טוען מזויף ולמה בעי קיום הא אינו עשוי לקלקלה בידי שמים ואם מכחיש בשליחות מה מועיל קיום הגט זה לא קשה מידי דהטור לשיטתו אזיל דאף דמודה בשליחות אי טען דנתכוון לקלקלה בידי שמים חוששין לו וצריך קיום ואדרבה יש לומר דהוכחת הטור בהך דינא היה מכאן אך גם זה דחוק דכתב דלא יתן הגט עד שיתקיים ואי מיירי דמכחיש הבעל השליחות קודם נתינה מה מהני הקיום אין לך ביטול שליחות גדול מזה אם לא דנאמר דס"ל להטור הואיל ואינו אומר בפירוש שהשליחות בטל רק מכחיש השליחות ויש כאן עדים על השליחות הוי רק גילוי דעת בגיטין דקי"ל דלא מהני אך זה צריך עיון אי בנדון כזה לא הוי ביטול שליחות גמור.
והיה אפשר עוד לומר כיון דהא דבא"י סמכינן אעדים מצוים לקיימו ולא מצרכינן קיום הוא משום דקיום שטרות דרבנן והקילו בגט אשה כמ"ש הרשב"א בריש גיטין עיי"ש וס"ל להטור בעד אחד החתום על הרשאה הוי הקיום דאורייתא כמו שאמרו בכתב יד דס"ל לגאונים דהוי הקיום דאורייתא וס"ל לטור דהוא הדין בעד החתום על הרשאה דדוקא לזייף שני עדים לא חציף אינש דאם יתברר יהיה מוכחש משני עדים אבל לזייף כתב יד או עד אחד הוי הקיום דאורייתא דבזה חציף אינש לזייף ולכך בהרשאה דחתים עליה רק עד אחד מצריך הטור קיום אבל בשני עדים פשיטא כמו דסמכינן בגט על עדים מצוים לקיימו הוא הדין דסמכינן בהרשאה והדבר צ"ע.
ובריב"ש סימן קכ"ז כתב בעד אחד בכתב יכול לחזור בו אפילו להרמב"ם דמכשיר עד אחד בכתב לא הוי כמי שנחקרה עדותו בבי"ד ע"ש וא"כ אף קיומו דבר תורה דהא לכך לא בעי בשנים קיום דבר תורה משום דהוי כמי שנחקרה עדותן בב"ד.
והנה בסימן קמ"ב סעיף י' הביא רמ"א בשם הריב"ש בלשון ויש אומרים דלא מהני שיאמר שליח בי"ד אני מאחר שלא שמע שהשליח אומר בפני נכתב אלא צריך שיהיה לו הרשאה או שיתקיים הגט בחותמיו עכ"ל ולא ידעתי למה זכרו בלשון ויש אומרים כאלו יש חולק על זה ובאמת אם אין הגט מקוים ואינו אומר בפ"נ ובפ"נ היכי יהיה נאמן ולא יהיה כח ביד הבעל להכחיש השליחות כיון דליכא כאן ראיה גיטך בידי מה בעי וכל הפוסקים שכתבו דאין הבעל נאמן אפילו בא"י היינו במקוים או בעדים מצוים לקיימו דהוי כמקוים אבל באינו מקוים פשיטא דיכול הבעל להכחיש השליחות ומאי שנא שליחות הראשון או השני ובמה יהיה השליח נאמן כיון שאין הגט מקוים ואפשר הואיל דלשון המחבר הוא סתום כתבו בלשון ויש אומרים אף דבאמת אין בו חולק.
גם מה שנראה מלשונו דאם אמר השליח השני ששמע מראשון שאמר בפני נכתב ובפני נחתם דנאמן לא ידעתי למה כיון דהגט אינו מקוים אולי משקר ודוחק לומר דאית ליה מגו דאי בעי אמר בפ"נ ובפ"נ דזה דוחק דמגו זו אינה בכל הגיטין דאפשר דידוע לן שהשליח הזה לא בא מעולם במדינת הים מקום כתיבת הגט ומה מגו יש לו ואם נאמר כמ"ש הריב"ש דגם זה מהתקנה כמו שתקנו שהשליח ראשון נאמן באמירת בפ"נ כן השליח השני נאמן באמירתו ששמע מהראשון והכל מהתקנה הא אסיק הריב"ש דאין צריך לומר רק שליח בי"ד אני וממילא ידעינן דאמר בפני בי"ד בפ"נ ובפ"נ דודאי הבי"ד לא עשו שלא כהוגן ולומר דשמא משקר לא אמרינן דהא היה הכל מהתקנה להאמין לו ואם אין אתה מאמינו אל תאמין לו גם בזה שאומר ששמע בפ"נ ובפ"נ לכן נראה להגיה מאחר שלא שמעו בי"ד שהשליח אומר וכו' וזהו מסכים לדברי הריב"ש והב"י בסימן קמ"א כשהוא אומר שליח בי"ד אני אין צריך כלום אבל כשאינו שליח בי"ד רק עשהו בינו לבין עצמו אפילו בעדים לא מהני דזהו לא היה בכלל התקנה ואולי משקר ולכך בעי הרשאה או קיום הגט וזה ברור.

תוכן העניינים

בני אהובה על משנה תורה, הלכות גירושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה