בני אהובה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק ז · הלכה יח
נתנו לה ולא הספיק לומר בפני נכתב ובפני נחתם עד שנשתתק הרי זה יתקיים בחותמיו וכו'. עיין בכ"מ ובגמרא בשמעתין דיכול בגיטין בתוס' ובמהרש"א ומכל דבריהם אין ראיה שלא יהיה אלם יוכל להעיד בכתיבת ידו זה היא חתימת עדים החתומים על הגט ויהיה עדותו מצטרף עם אחר להיות לו לקיום דאף דבשארי שטרות לא מהני קיום בכתב מאלם מ"מ בעדות אשה הקילו בזו רק דיהיה יוכל להעיד בכתב יד בפני נכתב ויועיל במקום קיום זה הוא דלא מהני דהא מדינא בפ"נ אינו קיום רק חכמים תקנו דיהיה במקום קיום הואיל ומידק דייק ואין לנו אלא כפי מה שתקנו להעיד בעל פה דמידק דייק ולא בכתב ואפילו ידעתי לא מהני ואין לשנות בזה תקנות חכמים כמבואר בתוס' וברא"ש ובפוסקים וכ"ש בזו דלא מהני להעיד בכתב יד בפני נכתב והגע עצמך במי שיכול לדבר דדעת הש"ע בחו"מ דיכול לקיים בכתב יד הואיל וראוי להעיד בעל פה כמ"ש הבית שמואל א"כ יעיד בפ"נ בכ"י ואם כן אף בחוצה לארץ ימנה שליח שליח אחר שלא בבי"ד רק ימסור לו כ"י הניכרת בפ"נ אלא ודאי דאין לנו אלא כפי מה שתקנו חז"ל לומר בפה ולא להעיד בכתב אבל לקיים כמו שאר שטרות שהוא אינו אלא לברר הענין אם מעיד בכתב הרי הוא כעד אחד דבעדות אשה הקילו להכשיר מפי כתבם. ומה שאמרו יתקיים בחותמיו היינו דלא יועיל להעיד בכ"י בפ"נ רק יצטרך קיום בשנים אבל באמת עדותו בכתב מצטרף לקיום והב"ש בסימן קמ"ב ס"ק י"א משוה אמירת בפ"נ לקיום בכתב וס"ל דחד דינא אית ליה ולענ"ד דיש הבדל גדול ביניהם כמ"ש.
אך קשה על רבינו דלפי מה שנראה מדבריו וכפי מה שפירש בו המ"מ פירש ואינו יכול לומר דקתני במתניתין היינו שנשתתק ונתחרש דאמר בגמרא לאו דוקא וכן כתב להדיא בפירוש המשנה ואינו יכול לומר היינו שנתחדש עליו חדוש שאינו יכול לדבר, וא"כ קשה קושית התוס' דף ה' ע"א מי דחקו לומר בדוחק רב דלא הספיק לתנו עד שנתחרש ולא משני באלם מעיקרא ועיין בריב"ש סימן ר"מ ונראה דס"ל לרמב"ם כיון דפסק בפרק א' הלכה י"א דצריך לומר בשעת מסירת הגט לידה הרי זה גיטך וכו' ואם נתן לה בשתיקה פסול וכן הדין בשליח העומד במקום בעל כמבואר בשו"ע בסימן ק"מ סעיף ב' וא"כ איך אפשר לאלם להביא גט ולכך מוקמי ליה בגמרא דנתן לה ולא הספיק לומר בפני נכתב עד שנתאלם וקודם נתינה אמר הרי זה גיטך וכו' והתוס' שהקשו כן אזלו לשיטתן דס"ל בפרק הזורק דף ע"ח ע"א בד"ה אינו גט וכו' דאם עדים אומרים לה אף שהוא אינו אומר דמהני ועיין במרדכי וא"כ דאינו אלא לחומרא בעלמא ודאי דמהני כתב יד של אלם להאשה הרי זה גיטך וכו' ויהיה בכלל כמדברים עמה על עסקי גיטין וכו' אבל הרמב"ם לא ס"ל כן.
ומה שהקשה הלח"מ דלמה לא קחשיב ליה במתניתין דף כ"ג גבי הנך דפסולים להביא הגט איכא למימר דכל הנך דקחשיב במשנה בעינן תחילתו וסופו בכשרות ואי תחילתו בפסול וסופו בכשרות אינו מועיל כמבואר במשנה הגדיל הקטן וכו' משא"כ באלם אם נתפקח בשעת הבאה כשר דהא יכול לומר בפני נכתב וכו' ולכך לא קחשיב ליה דלא דמיא לאינך ואע"ג דסומא ג"כ לא דמיא היינו בסיפא אבל ברישא דבעינן תחילתו וסופו בכשרות דמיא כי על זה סובב והולך עיקר המשנה ועוד סומא אינו הפוך מאינך השנוים במשנה משא"כ אלם הוא הפוך דבהך פסול ובאלם כשר לא קחשיב ליה ולולי דברי הנ"ל דאלם אינו פסול רק בחו"ל לא קשה קושייתו בלא"ה לפי הרמב"ם דהא קתני ליה בפ"ק ואינו יכול לומר דהיינו אלם וא"כ הא תו למה ליה למתני.