בני אהובה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק ז · הלכה יד
שנים שהביאו גט בחוצה לארץ וכו' שהרי אין הבעל יכול לערער בגט זה אע"פ שאינו מקוים שהרי שלוחיו הם עדיו. עיין במ"מ ובאמת מלישנא דרמב"ם משמע דדוקא שלוחים ממש וכן נראה דעת השו"ע בסימן קמ"ב סעיף י"ח שהביא דעת הרשב"א ותוס' אחר דעת הרמב"ם בשם ויש אומרים ש"מ דס"ל דדעת הרמב"ם דעה בפני עצמה היא והטעם נראה ודאי דדעת רבינו כדעת התוס' גיטין דף ב' ע"ב בד"ה דאתיוה בי תרי וכו' דאין הבעל מתכוון להכשיל לאשתו בידי שמים ולכך כל היכא דאינו יכול להכחיש השליחות אין לחוש לטענת מזויף וזהו שדייק הרמב"ם דהשלוחים הן העדים רק דס"ל כמ"ש רש"י בפרק ב' דלא פלוג רבנן בין בא יחידי לבא עמו אחר להעיד על שליחתו דאם אתה אומר דלא צריך לומר בפני נכתב במעיד אחד על שליחתו אף אתה תאמינהו בבא יחידי בלי צירוף אחר עמו משא"כ בשני שלוחים מינכר מילתא וגם בי תרי מילתא דלא שכיחא לא שייך למגזר כדאמרינן בגמרא דף ה' ע"א.
והנה הטור בסימן קמ"ב כתב דאף בשני שלוחים אם בא הבעל וערער צריך קיום והביאו רמ"א בהגה שם סעיף י"ח ונראה דס"ל להטור דהא דאמרינן בירושלמי דהבעל אינו מתכוון להכשילה בידי שמים היינו דלא חיישינן ליה ולכך לא תקנו לומר בפני נכתב אבל אם בא הבעל וצעק ככרוכיא מזויף הוא וידי היתה במעל להכשילה בידי שמים צריכין אנו לחוש לדבריו להצריך קיום וראיה לדברי הטור מתוס' דף ג' ע"א בד"ה הכא בפני וכו' ובד"ה מאן האי תנא וכו' דידענו לא מהני לרבה משום אחלופי וקשיא ליה לטור בשנים דעלמא היכי סלקא דעתך דידענו לא מהני הלא הקיום הוא בידענו דזה כתיבת יד של העדים ומשנה שלימה היא דאם אינו יכול לומר בפ"נ דיתקיים בחותמיו והוא הקיום הנהוג בכל השטרות ומה אחלופי שייך כאן ודוחק לומר ולחלק אם אומרים ידענו בשעה שמוסר השליח הגט לאשה אז איכא אחלופי ואז לא מהני אבל באומרים אח"כ הוה קיום ואז מהני וזה הדוחק מבואר ולכך ס"ל דמיירי בשלוחים האומרים ידענו וזהו לא מהני מטעם אחלופי דאם יראו דבשני שלוחים מהני יאמרו גם בשליח אחד דמהני ואתו לידי אחלופי ולכך לא קשה מקיום דבשלוחים יש לחוש יותר לאחלופי דלא ירגישו לחלק בין אחד לשנים אך קשה דבשלוחים הא אינן צריכין לומר כלל ואפילו ידענו אינן צריכין לומר לרבא ולכך ס"ל להטור דהא דשנים אינן צריכים לומר היינו דאין חוששין לערעור דבעל אבל בעומד וצוח חיישינן וא"כ מהני אמירת בפ"נ אפילו משנים דאם יבוא הבעל דלא יכול לערער ואף דאין צריכן אמירה מ"מ אי אתא הבעל ומערער מהני אמירת בפ"נ בזה תקנו דידענו לא מהני דלא ליתו לאחלופי כלל ויש לטור קצת ראיה.