בני אהובה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק ז · הלכה יב
נכתב מקצת הגט בפניו וכו' ואפילו שמע קול הקולמוס כותב וחתמו העדים בפניו הרי זה אומר בפני נכתב ובפני נחתם. נראה לי כשמעיד בפני נכתב צריך שיאמר כך היה מעשה ששמעתי קול קולמוס כותב ולא שיאמר בסתמא בפני נכתב דהא הרא"ש הביא בשם התוס' דסומא אם יאמר בפני נחתם והוא לא שמע רק קול קולמס נראה שקרן וא"כ הוא הדין לבפני נכתב דמאי שנא אלא ודאי דצריך שיאמר כך היה מעשה ולכך פסק הטור בסימן קמ"ב דבחתימה אינו מועיל שמיעת קול קולמס וצריך שיראה החתימה כי איך יאמר אם יאמר בפני נחתם סתמא הוא משקר ואם יאמר שמעתי קול קולמס אינו יכול לשנות הלשון דבפני נחתם עיקר התקנה לקיום ואפילו ידעתי לא מהני כי היכי דדייק ביותר כמ"ש הרא"ש ומכ"ש דאינו יכול לשנות הלשון בשמיעת קול וכמ"ש הרא"ש משא"כ בפני נכתב דהוא רק להכירא דלא ניתי להחליף בקיום שטרות דעלמא ובהכירא כל דהו סגי וזה ברור.
ומעתה קושיית הרש"ך והבית שמואל סימן קמ"ב ס"ק ל' שהקשו דא"כ דבחתימה לא מהני שמיעת קול מה הקשו התוס' מסומא מיושב בדברינו דהטור למד דינו מתירוץ של התוס' על הך קושיא דסומא דהתוס' בקושייתם ס"ל דבשמיעת קול אומר בפני נכתב ולא נראה כמשקר דהוי כאלו נכתב בפניו וא"כ הוא הדין בפני נחתם וא"כ אף סומא יכול לומר כן וקושיית התוס' שפיר למה סומא פסול להביא גט בחו"ל ועל זה תירצו כמ"ש הרא"ש בשמם דאינו יכול לומר סתם בפני נכתב דהוי שקרן רק דצריך לומר דשמע קול קולמס וזה אי אפשר גבי בפני נחתם דאי אפשר לשנות מטבע חכמים דאפילו ידעתי לא מהני אבל בפני נכתב יכול לומר כן כמ"ש לעיל. וא"כ הדין ברור דבכל אדם אפילו ברואים היטב דבפני נחתם אי אפשר בשמיעת קול ולתירוץ התוס' אין חילוק בין סומא לרואים ודברי הטור נכונים דמתירוץ התוס' למד הטור דינו והיה מקום לתרץ קושיית הב"ש ולומר דקושיית התוס' הוא דכי אמרינן דצריך שיראה החתימה הוא להטעם שאין עדים מצוים לקיימו וא"כ בשמיעת קול איך יכול לקיים שזהו חתימת העדים אבל למאן דאמר משום לשמה ודאי דשמיעת קול מהני כמו דמהני לגבי כתיבה דבעי יותר לשמה מהחתימה לר' אלעזר וא"כ קשה להס"ד דרבה לית ליה דרבא קשיא ליה הך מתניתין דלקמן דסומא פסול מ"ט אך כפי התירוץ שכתב הרא"ש בשמם אי אפשר לומר כך דודאי להס"ד לרבה אין חילוק והפרש בין בפני נכתב לבפני נחתם כלום דמאי שנא ולמה יצטרך ראיה יותר בחתימה מן כתיבה וגם אם נאמר דקושיית התוס' דקתני סתמא סומא פסול להביא גט אפילו אין עליו עדים כלל דלר"א אין צריך עדים כלל וא"כ בפני נכתב סגי וזה יכול להעיד בשמיעת קול ולמוסרה לה בעדי מסירה רק דגם בזה תירוץ התוס' כמ"ש הרא"ש בשמם לא קאי ולכן העיקר כמ"ש לעיל וברור הוא.
וכן אם יצא הסופר לשוק וחזר והשלים את הגט אינו חושש וכו'. עיין בחידושי רשב"א שהקשה למאן דאמר דאינו צריך לשמה משום דבקיאין א"כ מה חשש יש בהליכת סופר ועיין שם מה שתירץ ואינו מתיישב מה שכתב רבינו פה והב"י בסימן קמ"ב צידד לומר דבעי להעיד על בפני נכתב לשמה כי היכי דיהיה להכירא דלא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא וצ"ע בזה דהא לר' מאיר דבעי ג"כ לומר בפני נכתב ובפני נחתם כמבואר בברייתא גיטין דף ה' ע"ב דס"ל לר"מ דאי לא אמר דהולד ממזר ולר"מ לא בעי כתיבה לשמה וא"כ איך יאמר נכתב לשמה כיון דאינו מהצורך כלל ולשמה מה טיבו וא"כ על כרחך צריך לומר דבפני נכתב גרידא בלי אמירת לשמה הוי הכירא דלא ליתי לאחלופי וא"כ הוא הדין לדידן דבעי לשמה מ"מ באמירת בפ"נ לחודיה הוי הכירא וצריכין אנו לומר דכל טצדקי דאית לן למעבד להרבות ההיכר צריכין אנו לעשות ולר"מ אי אפשר יותר כי אם בפ"נ גרידא אבל לדידן דבעי לשמה צ"ל לשמה ג"כ להרבות ההיכר אך זה דוחק דמה בכך שרואה שכותב לשמה באמירתו אינו מזכיר כלל לשמה כמבואר בגמרא לרבא מי קתני לשמה ולרבא לכו"ע אינו אומר רק בפ"נ בלי הזכרת או שאלת לשמה וא"כ מה היכר יש כאן בראיתו כיון דאינו אומר כלום ולכן הדבר צ"ע.