בני אהובה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק ד · הלכה ד
היה הגט חקוק על ידו של עבד בכתיבת קעקע וכו' והיו העדים חקוקים על ידו הרי זו מגורשת וכו'. עיין בבית שמואל בסימן קכ"ד ס"ק ט"ז דהקשה הא העדים פסולים דאף דמיירי בלי דיו וצבע מ"מ פסולין מדרבנן ואפשר דהרמב"ם ס"ל דבמלתא דרבנן בעינן עד חמס כמ"ש התוס' בב"מ פרק איזהו נשך או דבעי הכרזה אפי' לאותו עדות ועל הגמרא גופיה בגיטין דף כ' לק"מ דלא מצריך לעדים לכתיבת קעקע דבשלמא גופו של הגט אם אינו בכתיבת קעקע יוכל להזדייף אבל עדים איך יוכל לזייף אם ימחוק כתיבת ידו ויכתוב כתב יד אחר הרי אין זה כתב יד עדים כלל ולא יתקיים כלל וכן כתב הב"ש גופיה ופשוט הוא ואם דלישנא דרמב"ם דכתב ועדים חקוקים בו דחיקן ליה להב"ש יש לומר כמו שכתבתי ועיין בחו"מ סימן ל"ד.
מיהו בגוף הדין לדעת רבינו דמצריך שיהיו ג"כ העדים חקוקין יפה כתב הב"ח דחיישינן אם אין העדים חקוקין אולי היה הגט והעדים הכל בכתיבה בלי חקיקה והוא זייף וחקק הגט בלי תנאי וכוונת הב"ח לדידן דקי"ל כר' אלעזר דעדי מסירה כרתי וכשר בגט שהוא יכול להזדייף וא"כ הכותב גט על ידו של עבד בלי חקיקה וחתם עליו עדים כשר דיתברר בעדי מסירה וא"כ יש כאן חשש אולי היה הגט כן על אופן הזה ועדים כדין חתמו ועכשיו זייף הוא התנאי ועשה חקיקה מגופו של גט למען לא יצטרך לע"מ כדי שלא יתברר זיופו ולזה צריך עדים ג"כ בחקיקה ולזה ליכא למיחש דלמא היה גופו של גט בכתיבה ועדים בחקיקה דזה אין העדים רשאין לעשות מחשש זיוף וא"כ חזקה על העדים שעשו כהוגן והבית שמואל בס"ק הנ"ל הקשה דהא אין חוששין לזיוף כמו דאין חוששין בשטר המסיים בחצי שטה ועדים חתומים עליו ולא דק דבשלמא התם כיון דאין העדים רשאין לחתום ולהניח חלק לפני חתימתן א"כ אמרינן חזקה על העדים שעשו כהוגן ולא היה חלוק לפני חתימתן אבל כאן העדים עשו כהוגן דחתמו אכתיבה בעלמא דכשר וסמכינן על עדי מסירה כמבואר בגמרא וא"כ דעדים עשו כהוגן שפיר יש לחוש לזיוף ולא מתכשר אלא בעדי מסירה וכאן דליכא ע"מ לא מתכשר עד שיהיו העדים גם כן חקוקים וזה ברור ונכון ולא קשה מידי.
שהגודרות אין להם חזקה. וכתב הב"י בסימן קכ"ד אבל לאחר ג' שנים דיש להן חזקה מגורשת היא למפרע דליכא למיחש דלמא כתב ליתן ולא נתן לה לשם גירושין ומשום דאשתו היא לא מיחה בה ואין לאשה חזקה בנכסי בעלה דלא מקדים אינש פורענותיה לנפשיה עכ"ל ולא הבנתי דבריו דאם נסמוך על זה א"כ אף בשנה אחת יהיה חזקה דודאי נתן לה דאל"כ איך הקדים פורענות לנפשיה ואם חוששין דלמא לא נתן לה ונמלך אח"כ א"כ אף בג' שנים יש חשש זה ואין לאשה חזקה בנכסי בעלה לכן נראה הואיל דפריך בגמרא גיטין דף כ' ע"ב מגודרות אין להן חזקה ולא פריך מהך דאין לאשה חזקה בנכסי בעלה מוכח דס"ל לגמרא בהך עבד דגיטה חקוק על ידו ודאי מקפיד ולולא דהיה באמת נותן לה לא היה מניח לה להחזיק בו ומקפיד עליה ומוחה ולא שייך כאן אין לאשה חזקה בנכסי בעלה וקושיית הגמרא הוא מגודרות דלמא אזיל העבד לגבי אשה בלי רצון ודעת בעלה ואתי שפיר.
איברא בגוף הדין שתהיה בחזקת ג' שנים מגורשת למפרע אני נבוך דלמא רצון הבעל היה למחות עד סוף ג' שנים ועכשיו דנמלך לגרשה ולהניח לה העבד להיות שלה ולכך לא מיחה וא"כ מגורשת מעכשיו ולא למפרע דמה ראיה יש לנו דהיה שלה מתחילה וכן במה שכתב הב"ח דאם הודה הבעל דשלה הוא העבד מגורשת יש לומר ג"כ מן שעת הודאתו והלאה דכיון דמודה הודאתו מחשב לעבד להיות שלה והרי היא מגורשת בו אבל שתהא הודאתו מועיל שתהא מגורשת למפרע בזה אני נבוך כי דלמא נמלך ליתן ולא נתן עד עכשיו ומה יועיל הודאות בעל בלי עדים ואפשר לומר דכי מספקא לן אי מסר לה העבד היינו משום דהיא בחזקת אשת איש משא"כ אם היא עכשיו מגורשת א"כ אזדא חזקת אשת איש דהרי היא גרושה לפניך וא"כ גם בהא לא מספקא לן כלל עיין בתוס' בגיטין דף י"ז ע"א בד"ה משום בת אחותו עיי"ש.