בני אהובה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק ג · הלכה ו
אמר לסופר וכו' מפני שלא היתה בת גירושין ממנו כשנכתב זה ונמצא שנכתב שלא לשם גירושין וכו'. ודעת התוס' ביבמות דף נ"ב ע"ב בד"ה ולאשה בעלמא וכו' משום דלא מצי למשויא שליח מידי דאיהו לא מצי עביד ואיהו לא מצי עביד משום דהוי דבר שלא בא לעולם ולכך ר' מאיר דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מהני גבי סופר לומר לו דהא איהו מצי עביד ויש נפק"מ בין זה בכותב בכתיבת ידו דהוי גט דבר תורה אם הטעם משום שליחות הא איהו כותב בעצמו ואין כאן צורך שליחות אבל אי הטעם משום שלא לשמה הא בכתב ידו ג"כ בעינן לשמה ובזו אפשר ליישב דברי הטור בסימן קל"ב דהביא בשם הרמב"ם דהכותב גט לאשה דעלמא דלא הוי גט והרא"ש כתב דלמאן דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הוי גט דהקשו עליו דלמה זכרו בשם הרמב"ם הלא גמרא ערוכה היא במסכת גיטין וגם מה נפק"מ בדברי הרא"ש לדעת ר"מ כיון דקי"ל הלכה כחכמים ולפי מ"ש יש נפק"מ ועיקר שמועתו בשם הרמב"ם משום כתיבה לשמה וקיצר בהעתקת דברי הרמב"ם וסמך על מקומו למעיין שם וא"כ יש נפק"מ בכותב בכתב ידו.
והנה המשנה למלך פרק ששי הלכה ג' ביקש עוד ליתן טעם לדברי הטור לומר דהמקדש אשה לאחר ל' יום יחולו הקידושין וגירשה בנתיים כיון דהזמן דממילא קאתי בלי מעשה אפשר דהוי דומה לדבר שבא לעולם ואפילו חכמים מודים וחזר בו מכח סברא דמה צורך לגירושין בחזרה בעלמא פקעה זיקתו ועוד מכח תשובת הרשב"א סימן ת"ז דכתב דאין יכול לגרש בתוך זמן עיי"ש ולא הבנתי דבריו דאם האמת ברור כדבריו דבמילתא דבזמן קאתא מיקרי דבר שבא לעולם א"כ יש לומר דקידשה לאחר שלשים יום ואח"כ אמר כתוב גט כשיהיו ל' יום ויחולו הקידושין אז תתגרש בו וא"כ מה זה קושיא דהא בחזרה בעלמא יכול לבטל הקידושין דהוא אינו רוצה לבטל קידושין רק רוצה שתהא מקודשת לו ואח"כ תתגרש וכן הרשב"א לא קאמר אלא אם הגט חל תיכף תוך ל' יום ולזה פסק דלא מהני כיון דאינה מקודשת אז איך תתגרש אבל האומר שינתן לה הגט לאחר שיחולו הקידושין והקידושין ממילא קאתין והוי בזמן א"כ לשיטת הרא"ש יש מקום למציאות הגט משא"כ לשיטת הרמב"ם דהא עכ"פ הוי שלא לשמה ודברי הטור נכונים דיש נפק"מ רבתא בין הרמב"ם להרא"ש איברא דבהך דינא גופא לומר הואיל וממילא הזמן קאתי יהיה כדבר שבא לעולם אני נבוך מאוד דאטו לא יקרה אסון ח"ו שימות הוא או אשתו תוך זמן המוגבל וא"כ לא יהיה לעולם מקום לקידושין לחול והדבר צריך תלמוד.
אבל אמר לו כתוב אותו לארוסתי לכשאשאנה אגרשנה וכנסה וגירשה בו כשר. והראב"ד נמשך לדעת ר"ת שהביא התוס' בגיטין דף כ"ו ע"ב דפוסל כשכתוב בו זמן דאירוסין משום חשש גיטה קודם לבנה אבל משום מוקדם ליכא למפסל אפילו לדעת הרא"ש והטור דפסלו הגט בנתאחר אחר כתיבתו לנתינתו דהא קול יוצא לנשואין כמ"ש התוס' שם דף כ"ו בד"ה הכא נמי וכו' וא"כ הרי מבורר דלא נתגרשה ביום הכתוב בגט והוי כמו גיטין הבאים ממדינת הים בגיטין דף י"ח ע"א וליכא כאן חיפוי וגם משום פירות ליכא דהיא לא תגבה פירות עד שתברר זמן נתינתה ולהפסד אשה ליכא למיחש דבשעה שיגיע הגט לידה תוכל להראותו לפני עדים ומאותו זמן תגבה והתוס' שהקשו כן דף כ"ו הקשו לר' שמעון בן לקיש דס"ל משעת חתימה וא"כ תפסיד האשה כמו בגט שאין בו זמן דהואיל וקול לנשואין תצטרך להביא ראיה על זמן הכתוב והיא לא תוכל לברר רק יום נתינה אבל לא יום חתימה והב"ח והפרישה והבית שמואל בסימן קל"ב נתקשו בזה ולפי מש"כ ניחא (וצ"ל דס"ל להתוס' דלרשב"ל לא אמרינן אקדומי פרענותא לא מקדימין או דהא חזינן דמקדים דהא כותב קודם נשואין על אחר הנשואין וכמהרש"א דגם בכתיבה לחוד איכא אקדומי אבל אי אמרינן דבכתיבה לא שייך אקדומי וגם דס"ל לרשב"ל לא מקדמי פרענותא רק דס"ל בגט שאין בו זמן לא שייך אקדומי לק"מ דודאי ביום נתינה יניח לעדים לחתום דלא יקדים ואין לאשה הפסד דיום נתינה תוכל לברר כהנ"ל).