בני אהובה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק א · הלכה טו
תקנת חכמים וכו' בין בפני עדים החתומין עליו וכו'. עיין במ"מ שכתב על הך פסקא נראה והא מדאמרינן בפ"ק דגיטין דף י' שמות מובהקין איכא בינייהו ופי' שמות ידועים של גויים ולא אתא למסמך עליה לממסרה באפיה עכ"ל מזה יליף המ"מ דעדי חתימה יכולים להיות עדי מסירה ואני לא הבנתי מנלן הא דחיישינן בשמות שאינן מובהקין דלמא אתא לממסריה באנפייה ולא בפשוט דיכשירו להן לחתום על הגט ולרמב"ם בדעבד כשר אפי' בלי עדי מסירה ואף לשיטת החולקים מ"מ מודים אם בא גט לפנינו ועדי חתימה עליה מכשירינן דחזקה שהיה עדי מסירה וזהו לא שייך בעידי גויים וא"כ הרי כאן זיוף מתוכו דיחשבוהו דהן ישראלים ויסמכו דהיה ג"כ ע"מ ובאמת לא היה ורש"י והרא"ש כתבו ג"כ בהך לישנא דהוה מזויף מתוכו דחוששין אולי ימסרו לפניהם ואפשר ברש"י לומר דס"ל לת"ק דגזר מובהקין אטו אינן מובהקין פי' לפירושו דודאי לא מחליף שם גוי בישראל רק לכך חוששין דהרואה חותמין גויים על הגט ולא יקראו שמותן רק רואה חותמין יחשב שהן ישראלים ויבא למסור בפניהם גט ולכך ליכא חששא רק במסירה דבחתימה הרי יראה שחותמין עצמם במובהקין לשמות גויים ויפרוש מהן. אך זה א"א לכוון בהבנת דברי המ"מ דהא ביקש להביא ראיה מכאן דבגט אחד עידי חתימה וע"מ יכולין להיות אחד ודוחק לומר דס"ל להמ"מ אלו אין עדי חתימה נעשים עדי מסירה א"כ ליכא חשש קלקול בעדי גויים דעל כרחך ע"מ או ע"ח יהיו ישראלים ובחדא מנייהו סגי בדעבד והא ליכא למימר דלמא יהיה גוים עדי חתימה ולא יהיה לו לבעל עדי מסירה כלל דכיון דמתחילה צריך להיות ע"מ כמ"ש הרמב"ם הוי מלתא דלא שכיחי ובזו לא יתקנו חכמים ולא יחושו לו דחזקה דיעשו כהוגן אלא ודאי דע"ח נעשים ג"כ ע"מ וא"כ יש כאן חשש קלקול דהן הן ע"ח וע"מ והרי כל הגט בעדי גויים וצ"ע.