בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק כה · הלכה ט
במה דברים אמורים כשהיתה כך מתחילת נשואיה ומבעילה ראשונה ראתה דם אבל וכו'. תמהני דלמה תפסיד כתובתה ולא נימא כאן נמצאו וכאן היו ואירע לה חולשא שפולטת דם בשעת תשמיש לאחר נשואין כמו דאמרינן בכל מומין וליכא למימר דכאן איכא חזקת הגוף דאין כאן שעה מבוררת דנימא דאית לה חזקת הגוף משום דאיכא למימר שנולדה תיכף מבטן כל כך מקולקל במעיה שאי אפשר לה להבעל ולא תפלוט דם דהא כתבו התוס' והרא"ש פרק קמא דחולין גבי גבינות היכא שנמצא בהמה טרפה דהשתא דאיכא רוב אמרינן חזקה מכח רובא והוי כאלו איכא שעה מבוררת וא"כ אף לענין זה כיון דרוב נשים אינן רואות דם מחמת תשמיש א"כ הוי לה לאשה חזקת הגוף מחמת רוב הנשים וגם ליכא למימר דוקא גבי מומין דהאשה טוענת ברי דנולדה לה לאחר נשואין ולכך אמרינן כאן נמצאו כאן היו לגרוע חזקת הבעל משא"כ כאן דהיא טוענת שמא דהא הר"ן כתב להדיא אפילו בטוענת שמא במומין אמרינן על הבעל להביא ראיה עיי"ש ועיין מ"ש לעיל ובאמת בגמרא לא נזכר זה רק במסכת נידה דף י"ב ע"ב באשה שאין לה וסת סובר הת"ק בברייתא דהפסידה כתובה וא"כ יכול להיות דקודם נשואין ואירוסין לא היה לה וסת אבל ברואה מחמת תשמיש דנתגלה המום בנשואין למה תפסיד כתובה.
וראיתי בהרי"ף סוף פרק אלמנה נזונית דמפרש כן על דברי ר' חנינא בן אנטיגנס דחולק שם במסכת נידה את"ק דאמר אשה שאין לה וסת אסורה לשמש ואין לה כתובה ועל זה קאמר רחב"א תשמש בשני עדים הן עותוה והן תקנוה ומפרש הרי"ף דאם תמצא ג' פעמים דם מחמת תשמיש הרי היא אסורה והפסידה הכתובה וכו' והיינו כיון דהוחזקה לאשה שאין לה וסת והת"ק ס"ל דהרי היא מוחזקת לרואה דם מחמת תשמיש ס"ל לרחב"א דשימוש ג' פעמים בעדי קינוח הן הן המגלים עוותיה אם היא מוחזקת לרואה או לא וכיון דראתה ג' פעמים איגלי מלתא למפרע דמה שאין לה וסת הוא הגורם לרואה דם בעת תשמיש וא"כ לק"מ דנימא כאן נמצאו וכאן היו דכיון דקודם אירוסין אין לה וסת ועכשיו דראתה ג' פעמים בתשמיש הוחזקה למפרע בקלקול שאין לה וסת והרי היא מוחזקת ברואה דם בתשמיש למפרע והא הת"ק ס"ל דבאין לה וסת לחוד הפסידה הכתובה ולא בא רחב"א להוסיף אלא שצריך נסיון בג' פעמים תשמיש ע"י הבעילה אבל כיון דראתה הוחזקה למפרע.
וכן כתב הטור להדיא בריש סימן קי"ז אשה שאין לה וסת לא תשמש אלא ע"י בדיקה כיצד היא הבדיקה וכו' אם נמצא דם בשלשה תשמישין זה אחר זה הוחזקה נידה הרי דמיירי מאשה שאין לה וסת דאל"כ למה הזכיר כאן ענין דאשה שאין לה וסת הלא מקומה בהלכות נידה והוי ליה למימר בקצרה דאשה שרואה דם מחמת תשמיש ג' פעמים דאסורה ואין לה כתובה אלא ודאי דוקא בכה"ג דאין לה וסת מקדם הוא דתצא שלא בכתובה דאיגלי בהותייה אבל באשה שיש לה וסת וראתה דם מחמת תשמיש ג' פעמים בזו יש לה כתובה דתולין דלאחר אירוסין קרה לה חולשא במעיה כהנ"ל וכן הרמב"ם כתב דין זה על אשה שאין לה וסת כמבואר בהלכה ז' וח' אבל באשה שיש לה וסת וראתה ג' פעמים כו"ע מודים דלא הפסידה כתובה ולכך יש קצת לתמוה על השו"ע דפתח בסימן קי"ז סעיף א' הנושא אשה ובדקה עצמה ונבעלה ובעת שקנחה עצמה היא והוא נמצא דם על עד שלה וכו' ותצא בלא כתובה וכו' ולא חילק בין יש לה וסת לאין לה וסת דלפי מ"ש יש חילוק בין אשה שיש לה וסת לאין לה וסת כמ"ש לעיל.