אור ברסלב

בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהונתן אייבשיץ

פרק כה · הלכה ו

הלכה ד

בא על אשתו ושהה כמה ימים וטען שמום זה לא נראה לי עד עתה וכו' אין שומעין לו חזקה אין אדם שותה בכוס אלא א"כ בודקו וכו'. כתב המ"מ שלמד הך מטענת בתולים שאינו יכול לטעון אותו לאחר זמן וכו' ולדבריו צריך שהייה אחר ביאתו וכמ"ש הרמב"ם בא על אשתו ושהה כמה ימים אבל אם תיכף לאחר בעילה ערער אין כאן חזקה שנתפייס אמנם בדברי הכ"מ מבואר דאם לא שהה פשיטא דאין בטענתו ממש דודאי קודם בעילה הכיר בה וראיית המ"מ מטענת בתולים לא הבנתי דבשלמא התם בטוען פתח פתוח א"כ בבעילה ראשונה ודאי דהרגיש בפתח פתוח וא"כ למה שתק אלא ודאי או דמחיל או דשקר ענה בה משא"כ כאן הספק אולי לא ידע בביאתו מהמום שהוא במקום סתר עד עתה שנתוודע לו. ומהרי"ק בשרש ק"ה וק"ז כתב דלמד זאת מדיוקא דגמרא שם דקאמר ותנא תונא כלה בבית אביה ולא נקט לישנא דמתניתין עודה בבית אביה להורות נתן בלבנו דוקא כלה שנכנסה לחופה ולא נבעלה עדיין עיי"ש ולדבריו מבואר הדבר כמ"ש הכ"מ דבבעילה בלי שהייה כלל אמרינן דמחיל אמנם בירושלמי משמע כדברי המ"מ דהא פליגי רבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש בקידשה וכנסה סתם אי אית לה כתובה ופרכינן לרשב"ל דס"ל אית לה כתובה מדקתני על הבעל להביא ראיה הא הביא ראיה הפסידה כתובה ואת אמרת אית לה כתובה ומשני מתניתין בשלא בעל מילתא דרשב"ל בשבעל ולפי זה רבי יוחנן דפליג וס"ל דלית לה כתובה משמע אפילו בעל ולא אמרינן דמחיל וראה ונתפייס ורבי יוחנן ורשב"ל הלכה כרבי יוחנן ואיך יפסוק הרמב"ם דלא כוותיה אלא ודאי דס"ל לחלק כמ"ש המ"מ אי שהה אחר הבעילה או מחה תיכף וכן מורה לישנא דרמב"ם.
והנה אם הוא טוען לא בעלתי אותה ואין כאן מחילת מומין כתב הרמ"א בסימן קי"ז סעיף י' דעד שלשים יום נאמן והחלקת מחוקק ס"ק י"ח הקשה עליו דהא מני ר' מאיר היא דאמר ביבמות דף קי"א ע"ב טענת בתולים ל' יום אבל לפי מה דקי"ל כרבי יוסי נסתרה לאלתר א"כ כשנסתרה אינו נאמן לומר לא בעלתי והבית שמואל בס"ק כ' דחיק עצמו לומר דאולי אינו בועל שמיישב עצמו בדעת אם ימחול המומין ולכך מוקי אנפשיה למנוע הבעילה עד ל' יום ודבריו דחוקים וגם לפי זה באשה שיש לה מומין יהיה לו טענת בתולים עד ל' יום דבשביל מחילת מומין מוקי אנפשיה ולכן נראה לומר הא דאמרינן בנסתרה אפילו לאלתר הוא בחזקת שבעל היינו כמ"ש רש"י בכתובות דף ט' ע"ב דביהודה אינו יכול לטעון טענת בתולים מפני שמתייחד עמה ופירש רש"י דחיישינן מרוב חיבה שמא שכח והערה בה ושיבר בתוליה ואינו זוכר עיי"ש וכן הדבר פה דאמרינן כשנסתרה עמו לא מוקי אנפשיה ואולי הערה בה ושיבר בתוליה ואינו זוכר ולכך אין לו טענת בתולים וכן ביבמה בהעראה בעלמא קונה אותה ולכך גם היבמה בחזקת שנבעלה אבל כאן לענין מחילת מומין צריך להיות ביאה גמורה בישוב הדעת וכוונת בעילה עד שנאמר אין אדם שותה בכוס אלא א"כ בודקו אבל אם הערה בה ברוב חיבה וכו' בשביל כך אין כאן מחילת מומין ולכך צריך ל' יום והדבר צ"ע מנא ליה לרמ"א זאת הסברא.

תוכן העניינים

בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה