אור ברסלב

בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהונתן אייבשיץ

פרק כג · הלכה יח

הלכה טו

ואם פסקו בשעת הקידושין ולא היה שם קנין הרי הם דברים שלא ניתנו ליכתב ואינה טורפת במזונותיה. הטור בסימן נ"א פירש דהרמב"ם ס"ל כפירוש רש"י בכתובות דף ק"ב ע"ב דלא ניתנו ליכתב פירושו דאף דשניהם רוצים שיכתבו אין שומעין להם כדי שלא תבוא לטרוף ממשעבדי והב"י תמה דהא הרמב"ם בפרק ו' מהלכות זכיה כתב ודברים אלו אינם ניתנן לכתוב לפיכך אינם כשטר עד שיטרוף משמע דאף אם כתב אינו טורף ובאמת אין זה קושיא דהרמב"ם ס"ל דשטר מדברי תורה פסול דהוה מפיהם ולא מפי כתבם רק מפני תקון עולם הכשירו חז"ל וא"כ זה שעושה שלא כדין וכותב שטר דהא לא ניתן לכתוב אין בשטר שום תוקף וחספא בעלמא הוא ורש"י מודה כיון דהדין שלא יכתבו בצווי שלהם אי עברו העדים וכתבו השטר השטר פסול לגבות בו והן הן דברי הרמב"ם ולא ידעתי מה קשיא להו להב"י ולהב"ח עיי"ש (עיין תומים סי' כ"ח).
והנה דעת הרמב"ם דכי אסקינן דלא ניתן לכתוב היינו בזמן נשואין אבל אח"כ יוכל לכתוב שטר וניתן לכתוב וזהו שדייק לשונו שכתב מתו אלו אם קנו מידו או שחייב עצמו בשטר הרי זו כבע"ח בשטר וטורפת ממשעבדי וכו' ואם פסקו בעת קידושין ולא היה קנין הרי הן דברים שלא ניתנו לכתוב הרי דמתחילה דמיירי שלא בשעת נשואין ס"ל דמהני שטר אבל פסיקת בעת קידושין בעי דוקא קנין ולא כתיבה דבעת קידושין לא מהני שטר דלא ניתן לכתוב והטעם דבעת קידושין שהוא עיקר הפסיקה לא תקנו חכמים שיהיה דברים אלו ניתנו לכתוב כי אין דעתו על הכתיבה כלל אבל אח"כ אם הוא פוסק הוי כמו מתנה בעלמא ואם רצונו לכתוב מי מעכב והרי הוא נשאר שטר חוב וזהו ברור והש"ך בחו"מ סימן ס' ס"ק י"ב האריך וכתב דתלמיד טועה הוסיף בדברי רבינו או שחייב עצמו בשטר והראיה דכתב בסיפא ולא היה שם קנין ולא כתב ולא היה שם שטר ודבריו הם שלא בדקדוק כי בסיפא דמיירי בעת קידושין איך אפשר לכתוב שטר הא מסיק דלא ניתן לכתוב ואיך אפשר לתלות טעות בדברי רבינו במה שמקודם בהלכה י"ז כתב אבל שלא בשעת קידושין עד שיקנו מידו או עד שיכתוב שטר ואלו היה דעת רבינו דקנו דאמרינן בגמרא דוקא א"כ מנא ליה דשטר מהני אפילו לגבות מבני חורין ובגמרא לא נזכר רק קנין ומנא ליה דלענין דבר שאינו קצוב מהני שטר אלא ודאי דס"ל דשלא בשעת קידושין הוי דין קנין ושטר אחד.
ומה שטען הש"ך ז"ל דהא הרמב"ם פסק בפרק כ"א מהלכות מלוה כרבי חנינא בפרק הנזקין לפי שאינן קצובין וא"כ מה מהני שטר הא הוי אינו קצוב נראה דלק"מ דבודאי ברור הוא כמ"ש הכ"מ דלהרמב"ם אינו יכול להתחייב בדבר שאינו קצוב כלל רק בשטרא פסיקתא ס"ל דיכול להתחייב והיינו בעת קידושין באמירה בעלמא מתחייב אבל אח"כ בעת נשואין צריך שטר או קנין אבל מ"מ לחיבת חיתון נשואין מהני דמתחייב אף באינו קצוב וזה ברור בדברי הרמב"ם וא"כ אף לענין משועבדים הוא כן אף דבעלמא אינו משתעבד בדבר שאינו קצוב כר' חנינא דאמר לפי שאינן קצובין מ"מ בשטרי פסיקתא דיש כאן חיבת נשואין אלים שעבודא דגובה אפילו ממשעבדי ועל כרחך אתה צריך לומר כן בלא"ה דהא בקנין מודה הש"ך לשיטת רבינו חננאל ורמב"ם וש"ע בחו"מ סימן ס' מזון ה' שנים מיקרי דבר שאינו קצוב ואמרינן במתניתין דגובה ממשעבדי וצ"ל דקנו מידו כמבואר בגמרא דגיטין פרק הניזקין ועיין בחידושי רשב"א.
וקשה א"כ המוכר שדה בקנין לגבי השבח ממשעבדי לר' חנינא דאמר לפי שאינן קצובים וזו לא שמענו דיגבה שבח במכירה שיש בו קנין ממשעבדי ועל כרחך צריך לומר דבעלמא אף קנין לא מהני לדבר שאינו קצוב רק כאן דאלים שעבודא מחמת אהבת חיתון ונשואין גמר ומקני ומשעבד בקנין לטרוף אף ממשעבדי וכיון שכן אף בשטר כן הוא דמאי שנא קנין משטר רק בשעת קידושין אי אפשר בשטר דהא לא ניתן לכתוב אבל בעת נשואין דניתן לכתוב כו"ע מודה דהוי כמו קנין והן הן דברי רבינו חננאל שכתב הרשב"א בשמו במסכת גיטין דכתב בכתובות במזונות בת אשתו דקנו מידו דסתם קנין לכתיבה עומד והרשב"א חשבהו לסותר דבריו דהא כתיבה לא מהני לדבר שאינו קצוב וקנין מהני וא"כ ש"מ דקנין אלים מכתיבה. ולפמ"ש ניחא דס"ל דלא אלים קנין כלל דהא בעלמא אפילו קנין לא מהני לדבר שאינו קצוב בחיוב ממשעבדי רק בפוסק מזון הבת דאיכא חיבת חיתון ונשואין בזו מהני קנין וכתיבה אי הוא שלא בשעת קידושין דבעת קדושין לא ניתן לכתוב ויפה כתב רבינו חננאל.
והא דמשני במסכת גיטין בקנו מידו ולא משני בדכתב לה מלבד דיש לתרץ דבאמת מצי לשנויי כן כמ"ש התוס' בכתובות דף ק"ב ע"ב בד"ה הכא במאי עסקינן וכו' אף גם דהמשנה הנושא אשה וכו' משמע דפוסק בעת קידושין ואז אי אפשר לשנויי דכתב לה דהא לא ניתן לכתוב ולכך משני בשקנו מידו. ובהכי ניחא מה דפריך בכתובות דף ק"ב למ"ד לא ניתן לכתוב מהך דבת אשתו נזונית ממשעבדי וקשה הא בלא"ה קשה לר' חנינא דס"ל לפי שאינן קצובין ועל כרחך צריך לומר בדקנו מידו וא"כ מה קושיא לרב אשי ודבר זה צריך ישוב לשיטת הש"ך אמנם לפי מ"ש ניחא דיש לומר בדכתב לה ושטר מהני כמו קנין ובשטר לא יקשה אי הכי בנות נמי דיש לומר כתובין הן אצל בני חורין ולא אצל משעבדי דכך היתה תקנת חכמים כמבואר במסכת גיטין וגם יש לומר בשכתב לזו ולא כתב לזו ולא קשיא מה פסקא דאורחיה דמילתא הוא דבת אשתו צריך כתיבה לראיה שפסק לה משא"כ בנות דאינן צריכין ראיה וכן כתב הש"ך שם עיי"ש משא"כ לרב אשי דאמר לא ניתן לכתוב וקשה שפיר דעל קנין הוא דקשיא ליה מה פסקא ומסיק דקנו ממנו ובבנות איכא חשש צררי וא"כ דברי הרמב"ם מבוררים.
ולזה נתכוון השו"ע דבסימן קי"ב סעיף ח' במזון הבנות דאינן נזונות ממשעבדי העתיק בשם יש אומרים דעת רמ"ה שהביא הטור דאם קנו ממנו לאחר נשואין על מזון הבנות טורפת ממשעבדי והשמיט מה שכתב הטור או כתב לה שטר באפי נפשיה אלא ודאי דהשו"ע ס"ל דהטור לשיטתיה הטעם מפני שאינן כתובין ולכך כשכתב אח"כ שטר בפני עצמו לא שייך לומר כתובין הן אצל בני חורין ולא אצל משעבדי ועיין בבית שמואל ס"ק י"ח אבל לפי מה דס"ל למחבר כרמב"ם והפוסקים דקי"ל כר' חנינא משום דאינן קצובין א"כ מה מהני שטר וכתב רק קנין והשמיט שטר ואלו בסימן קי"ד סעיף ד' במזון בת אשתו ס"ל כרמב"ם דאפילו שטר מהני ועל כרחך צריך לומר לחלק דשם חיבת חיתון שאני ואפילו שטר מהני והב"ש כתב שם ס"ק ח' לחלק בין שטר באפי נפשיה ובין שטר פסיקתא ולא עיין ברמב"ם שממנו מקור הדין דמיירי בשטר שלא בעת קידושין ואז ניתן לכתוב רק בעת קידושין בעי קנין ולא מהני שטר וגם העלה שם הב"ש דאף לענין שבח ופירי מועיל קנין ושטר בפני עצמו ולדבריו יקשה למה השמיט המחבר בסימן קי"ב דאי כתב שטר בפני עצמו דמהני. איברא מ"ש המחבר בסימן קי"ב קנו מיניה דמשמע דקנין מהני לכל דבר שאינו קצוב לגבות ממשעבדי אמת דכן משמע ברשב"א לגיטין אבל אין דעתי נוחה בזה כמ"ש לעיל דלא מצינו בשום דוכתי שיגבה שבח בקנין ממשעבדי רק לפי מ"ש ניחא דרק בחיבת חיתון אמרינן כן ולא בשאר מילי והשלחן ערוך לא ביאר יפה ועירב הדעות ונתן בזה מכשול למעיינים.
ואפשר דהרמ"ה למד דינו מהך דס"ל כרמב"ם וקשיא ליה במה דשני דקנו מידו לשני דכתב לה ולוקמי דמיירי שלא בשעת קידושין אלא ודאי דשלא בשעת קידושין מהני כתיבה אפילו לבנות נמי וא"כ יקשה מה פסקא וסברת הש"ך הנ"ל לא ס"ל לרמ"ה וליכא לשנויי דלמא צררי אתפסיה דהא בשטר שלא בעת קידושין לא מתפיס צררי לשיטת הרמ"ה כלל ועל כן מוכרח לשנויי דמיירי בעת קידושין וא"כ בנות חיישינן לצררי ובת אשתו אף דלא ניתן לכתוב איירי בדקנו מיניה ודברי הרמ"ה מוכרחין.
ומה שהקשה הראב"ד פרק י"א מהלכות מכירה הלכה ט"ז וגם המ"מ עמד בו דמה פריך לר' שמעון בן לקיש ריש פרק הנושא דס"ל דאינו מתחייב בחייב אני לך מנה בשטר מהך דבת אשתו ניזונית מנכסים משועבדים ומשנינן בשטרי פסיקתא דהא לרבי יוחנן צריך ג"כ לומר כן דלולא זאת הא הוי דבר שאינו קצוב והמ"מ כתב דבאמת הוי מצי למימר ולטעמיך עיי"ש ולפי דברי הרמב"ם בפרק זה לק"מ דודאי לא נעלם כל רז מהמקשן וידע דבעת קידושין באמירה בעלמא סגי אך בעת נשואין צריך שטר או קנין וקנין לא הוי ס"ל משום דהוי קשיא ליה בנות נמי וצררי אתפסהו לא שייך לאחר קידושין ועיין במהרש"א וס"ל כיון דתני הנושא אשה ופסק עמה ולא קתני המקדש אשה ופסק עמה וכו' משמע דפוסק עמה בעת נשואין וא"כ בשלמא לרבי יוחנן דמהני שטר יש לומר דכתב שטר ולא קשה בנות נמי דבנות סתמא דמלתא דלית לה שטר כמ"ש לעיל דבת אשתו צריכה שטר לראיה משא"כ בנות אבל לר' שמעון בן לקיש מה טיבו של שטר חספא בעלמא הוא וא"כ דמיירי בשקנו מידו קשה מה פסקא ומשני הגמרא דנושא לאו דוקא רק בעת קידושין וא"כ שם מיירי בשקנו מידו ולא קשה מה פסקא דבבנות חיישינן בעת קידושין לצררי כמ"ש לעיל ובזה מיושב קושיית מהרש"א דהקשה דלמה לא משני בקנין ואי דקשיא מה קמ"ל א"כ אף השתא דמשני בשטרי פסיקתא על כרחך דמיירי נמי בקנין וקשה עדיין מה קמ"ל דלפי מ"ש לא קשה מידי דבס"ד אי אפשר לאוקמי בקנין אבל במסקנא אמרינן דמיירי בקנין ולק"מ ודברים של טעם הן איברא דצריך לומר דס"ל לרמב"ם כדינו של רמ"ה וזה לא מצאנו בדברי הרמב"ם אף כי לא מצאנו סתירה להיפך.
מיהו אפשר לומר בדברי הרמב"ם בדרך פשוט דודאי אי קנו מיניה קשיא מה למימרא רק דאיכא למימר דקמ"ל דוקא בהך מהני קנין אבל במזון הבנות לא מהני קנין דאימר צררי אתפסהו ולפי זה בהסלקא דעתא דס"ל הנושא דוקא וא"כ ליכא למימר בשקנו מידו דא"כ מה קמ"ל כהנ"ל אלא על כרחך בשטר ובשעת נשואין מהני שטר וקמ"ל דשטר מהני וש"מ כרבי יוחנן דאי כר' שמעון בן לקיש שטר לא מהני רק קנין ומה קמ"ל וליכא למימר דקמ"ל דבמזון הבנות חיישינן לצררי ולא מהני קנין דאף השתא עדיין לא שמעינן זה ממתניתין דאיכא למימר דלכך הבנות נזונות מבני חורין דלא קנו מידו. ואי דקשיא מה פסקא זה אינו קושיא דבת אשתו לולא הקנין אינו מתחייב כלל דבמה ישתעבד וא"כ על כרחך דקנו מיניה אבל בנותיו דמשתעבד בתנאי בי"ד לאיזה צורך יהיה קנין ומתניתין אורחיה דמילתיה וסתמא דמילתיה נקט ולזה משני בשטר פסיקתא והיינו כהנ"ל דהנושא לאו דוקא רק דמיירי דפוסק בעת קידושין וא"כ הן הן הדברים הנקנים באמירה ומתניתין איירי בקנו מיניה וקשה שפיר מה פסקא דהא גם בת אשתו אין צריך למזון קנין ואי לתוקף הענין דלגבי ממשעבדי גם בבנות יש לומר כן ועל כרחך צריך לומר דלצררי חיישינן וא"כ טובא קמ"ל ואתי שפיר ומיושב בזה קושיית המהרש"א דהקשה דהא לרשב"ל בלא"ה צריך לומר דקנו מידו ולפי מ"ש ניחא ולק"מ ודברי הרמב"ם מוכרחים ליישב קושיית מהרש"א.
והנה הרב בעל כסף משנה מדייק מדברי הרמב"ם פרק י"א מהלכות מכירה שכתב חייב עצמו בדבר שאינו קצוב וכו' לא נשתעבד ומפני מה הפוסק דבר עם אשתו שיהיה חייב לזון את בתה שחייב לזונה מפני שפסק בשעת נשואין והדבר דומה לדברים הנקנים באמירה עכ"ל ודייק הכ"מ מדקאמר הדבר דומה לדברים הנקנים באמירה ולא קאמר הן הן הדברים הנקנים באמירה אלא ש"מ דמיירי מפסיקה בשעת נשואין ואז בעי שטר או קנין ולכך קאמר דדומה לדברים הנקנים באמירה שהוא הפסיקה הנעשה בעת הקדושין ויפה דיבר וראוי הדבר למי שאמרו אלא דיש לדייק ברמב"ם גופיה למה שאל על הפסיקה בשעת נשואין איך יתחייב בדבר שאינו קצוב מה שיש בו עכ"פ שטר או קנין ולא הוסיף לשאול איך יתחייב בשעת קידושין באמירה כל דהו בדבר שאינו קצוב. לכן היה נראה לי דודאי כי ס"ל לרמב"ם דאינו יכול להתחייב עצמו בדבר שאינו קצוב היינו כשאין לו מגיע מחבירו תמורתו והוא רק דרך מתנה אבל שמקבל מחבירו תמורתו דרך מו"מ והוא מתחייב עצמו בדבר שאינו קצוב ודאי דמתחייב.
ובהכי ניחא לן הך דהשוכר את הפועלים בבבא מציעא שאמר שם עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להן על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטניות וכו' שאם אתה נותן להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך וקשה הא בלא"ה אינו מתחייב לרמב"ם במזונות דהוי דבר שאינו קצוב ומה לי מזונות יום אחד או שנה אחת או שבוע אחד אלא ודאי דהואיל דמקבל תמורתו והפועלים אוכלים חלף עבודתם מתחייב במזונות ולכך הוצרך לחזור טרם יתחילו במלאכה.
ומעתה כל הקושיות שהקשה הרמב"ן כפי מה שהעתיקו בעל התרומות בשער ס"ד על הרמב"ם משבח קרקעות דגובה מבני חורין וממה שאירש מאבא מכור לך דהכל הוי דבר שאינו קצוב לא קשה מידי דבתורת מכר מודה הרמב"ם דמתחייב וזהו שאמר הרמב"ם שהוא כמו מתנה דייק דוקא כמו מתנה דאף דאמר בלשון חיוב מ"מ הענין הוא מתנה אבל בתורת מקח וממכר מודה דמתחייב ולזה לא שאל הרמב"ם על פסיקת בשעת קידושין דזה הוי כמו מכר דאדעתא דהכי נתקדשה לו שיזון את בתה ה' שנים והרי זה מקח וממכר. אמנם בפוסק בשעת נשואין קשיא ליה דכאן כבר עבר המכר דכבר נתקדשה לו והרי היא ברשותו לכונסה והרי זה מתנה חלוטה ועל זה שאל איך יתחייב ותירץ דזה דומה לדברים הנקנים באמירה דהיינו פסיקה בעת קידושין דאז נקנים באמירה ושמה מועיל בלי ספק כהנ"ל וא"כ אף בשעת נשואין עשו מבלי לחלק בין פסיקה לפסיקה שיהיה חיובו קיים וניצב לעד דומיא לדברים הנקנים באמירה בשעת קידושין ודברי הרמב"ם מדוקדקים.
ובהכי ניחא לן מה שתמה הריב"ש בסימן שמ"ה במה דמצריך הרמב"ם בהלכות זכיה ומתנה בדברים הנקנים באמירה שיהיה מצוי ברשותו דמה בין זה למתחייב עצמו בדבר שאינו קצוב דמועיל לדעת הרמב"ם בדברים הנקנים באמירה ולמה לא יועיל ג"כ בדבר שאינו ברשותו עיי"ש ודברי הגידולי תרומה דחוקים למאוד ואין להם על מי שיסמוכו דחושב דרמב"ם מיירי בפיסוק בשעת נשואין אבל בפיסוק בעת קידושין אינו צריך שיהיה ברשותו והרי הרמב"ם מיירי מדברים הנקנים באמירה והן הדברים הנפסקים בעת קידושין כהנ"ל וכן הש"ע סימן נ"א כתב להדיא בפסיקה בעת קידושין צריך להיות מצוי ברשותו אך לפי מ"ש ניחא דודאי בשביל חיבת נשואין לא עקרו חכמים אופן קנינים המועילים ושאינם מועילים רק דבשעת קידושין הדין נותן דיכול להתחייב בדבר שאינו קצוב דהוא דרך מקח וממכר דאדעתא דהכי נתקדשה לו ולכך אף פסיקה בעת נשואין סמכו ענין לו ועשהו כמו פסיקה דקידושין כמ"ש והדבר דומה לדברים הנקנים באמירה משא"כ דבר שאינו מצוי אצלו אף בעת קדושין אין בו דבר שיועיל דאף במקח וממכר אינו מועיל ודאי דהדבר כדינו הוא ואינו מועיל וזה ברור ופשוט. ובזה נסתלקה השגת הראב"ד במה שהשיג דבס"ד לא הוי מוקמינן בשטרי פסיקתא א"כ אף לרבי יוחנן קשה דהא הוי דבר שאינו קצוב דלק"מ דבס"ד אף דלא ידעינן מילתא דרב גידל הן הן הדברים וכו' אבל מ"מ הוי אמרינן דמתניתין איירי דפוסק כן בשעת קידושין והוי דרך מקח וממכר ומתחייב אף בדבר שאינו קצוב ומיירי לרבי יוחנן בשטר ולק"מ ואין צריך לדרב גידל דהן הן הדברים הנקנים באמירה ולמסקנא דאוקמיה בשטרי פסיקתא אמרינן דמתניתין דהנושא משמע בעת נשואין מדלא קתני המקדש ואמרינן בשקנו מידו ולמד הרמב"ם הוא הדין שטר וסבר דהואיל ועדיין חיבת נשואין מהני לדבר שאינו קצוב וזה לענ"ד ברור.
אמנם בטלה דעתי נגד דעת הרמב"ן וסייעתו שכולם הבינו בדעת הרמב"ם דאפילו דרך מקח וממכר ס"ל דאינו יכול לחייב עצמו בדבר שאינו קצוב ונראה דודאי אליבא דמ"ד דס"ל בפרק הניזקין מפני שאינן כתובין וס"ל כתובין אע"פ שאינן קצובין לא אמרה הרמב"ם מעולם דאינו יכול להתחייב בדבר שאינו קצוב דהא ס"ל אלו היו כתובים משתעבד אף דאינן קצובים רק למ"ד התם מפני שאינן קצובין אע"פ שכתובין ס"ל להרמב"ם דזהו טעמו אלו יכול לשעבד עצמו בדבר שאינו קצוב למה לא יועיל כשעשה שטר על עצמו ומשעבד נכסיו וליכא למימר מפני תיקון עולם דהא בגיטין דף נ"א ע"א בברייתא קתני רבי יוסי אומר וכי מה תיקון עולם יש במזון האשה והבנות והלא אינם קצובין ופירש רש"י ומהדין בלי תיקון עולם אין לגבות ממשעבדי וקשה למה כיון שהוא מתחייב עצמו ליתן ומשעבד כל נכסיו למה לא יחול ומה בין בני חורין למשעבדי אם אין אתה חושש לתיקון עולם ועל כרחך צ"ל דס"ל דלא חל חיובו כלל כיון דדבר שאינו קצוב הוא וא"כ אין כאן מקום לחול השעבוד והא דגובה במזון האשה והבנות מבני חורין הוא מתנאי בי"ד ושבח קרקעות הוא מהדין דהרי הזיק לו ומה איכפת לן בחיובו אנן דמחייבין אותו דהזיק ללוקח ובע"ח שלו נטל ממנו את שלו וכיצד יעשה הלה ריוח בדבר של חבירו ובזה היה אפשר מהדין ליטול אף ממשעבדי מידי דהוה מוכר שדהו בעדים דגובה מנכסים משועבדים אף דלא התחייב עצמו כלל רק חיובו ממילא חל והוא הדין לשבח קרקעות רק מפני תיקון עולם בטלוה והעמידוה על הדין דאין אדם מתחייב בדבר שאינו קצוב.
ובהכי ניחא לן הא דמשנינן דלכך גובה בת אשתו ממשעבדי אף דהוי אינו קצוב משום דקנו מידו וקשה התיקון עולם להיכן אזל סוף סוף יפסידו לקוחות דלא ידעו להזהר וכדומה ולפי מ"ש ניחא דודאי משום תיקון עולם לא עקרהו לדין רק העמידו הדין על בוריו ולא הלכו בו לפנים משורת הדין. (ובזו מיושב קושיית התוס' על רש"י בגיטין דף נ"א ע"א בד"ה וכי מה וכו' דר' חנינא קאי אמתניתין אשבח קרקעות ואכילת פירות והדין היה לגבות אפילו ממשעבדי אף שאינן קצובין אי לאו מפני תיקון עולם משא"כ רבי יוסי דקאמר אמזון אשה והבנות) ובקנו מידו דדין הוא להתחייב לא חששו לתיקון עולם ומהך דרבי יוסי למד הרמב"ם ורבותיו דינו בלי ספק לענ"ד.
והראב"ד כתב לא ידעתי מאין הורו ולענ"ד מזו הורו ויפה הורו לפירוש רש"י ולכך כתב הרמב"ם בפסיקת מזונות לבת אשתו בשטר נוטלת ממשעבדי והש"ך כמ"ש לעיל מקשה לדעת למה הא אינן קצובים ולפי מ"ש ניחא כיון דבהך מחמת חיבת נשואין יכול להתחייב וכמו שהש"ך גופיה מודה לזה א"כ אם יכול להתחייב אף ממשעבדי גובה דהיא היא דלכך אינו גובה ממשעבדי משום דאינו יכול להתחייב אבל בחיבת נשואין דיכול להתחייב אף ממשעבדי יכולה לגבות דהיא היא וזה ברור ונכון ואם כן הוא קושיית הראב"ד במה דפריך בגמרא הניחא לרבי יוחנן אלא לר' שמעון בן לקיש וכו' דהא גם לר' יוחנן לא ניחא דהא הוי דבר שאינו קצוב לק"מ דרבי יוחנן ורשב"ל תרווייהו ס"ל במסכת גיטין פרק הניזקין מפני שאינן כתובין ולדידהו אם הם כתובין אע"פ שאינן קצובין טריף ממשעבדי ולדידהו לא אמר הרמב"ם דינו דלר"י ורשב"ל יכול להתחייב בדבר שאינו קצוב ולא מצי להקשות בגמרא לר"י רק לרשב"ל דס"ל דשטר לא מהני ולא יפול בו קושיית הראב"ד כלל.
והנה דברי רמ"ה במזון הבנות דאי כתב שטר בפני עצמו דגובה ממשעבדי נראה דהוא מהירושלמי בריש פרק הנושא דאיתא התם כתובה שעשאהו בשטר והיינו מזון הבנות שהוא תנאי כתובה רבי יוחנן אמר לחיזוק כתבו ר' שמעון בן לקיש אמר למשעבדי כתבו מחליף רבי ירמיה והיינו דס"ל דרבי יוחנן אמר למשעבדי כתבו ורשב"ל אמר לחיזוק כתבו ופסק כרבי יוחנן אך זה הוא אליבא דרבי יוחנן ורשב"ל דס"ל מפני שאינן כתובין ולכך כי כתבו בפני עצמו מהני אבל לשיטת הרמב"ם והפוסקים דס"ל כרבי חנינא מפני שאינן קצובים מה מהני כתיבה ורבי יוחנן ורשב"ל אזלו לשיטתן דהם ס"ל מפני שאינן כתובין ולכך השו"ע סימן קי"ב סעיף ח' דהעתיק דברי הרמ"ה השמיט מלת שטר ונקט רק קנו מידו מ"מ צ"ע על השו"ע דעירב הדעות ונתן בזה מכשול למעיינים וכמ"ש לעיל.

תוכן העניינים

בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה