בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק כג · הלכה ג
התנה עמה שלא יאכל פירות נכסיה הרי זה אינו אוכל פירותיהן וכו'. ואי כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירות נראה לכאורה סתירה בדברי התוס' דבמסכת כתובות דף נ' ע"א בד"ה הבעל מוציא וכו' דשם כתבו התוס' דמכרה קיים ובבבא קמא דף פ"ח ע"ב בד"ה באושא התקינו וכו' כתבו דמכרה בטל כמ"ש הבית שמואל סימן צ"ב ס"ק י"ב ומ"ש הב"ש במה דפליגו התוס' דהתוס' בב"ק ס"ל דפירות הוי דבר שלא בא לעולם ולא מהני סילוק אלא א"כ אמר מנכסיך ובפירות וכו' דברים נכונים הם בסברא אלא שלא מצאתי מי שיגיה המתניתין דקתני דין ודברים אין לי בפירות דיהיה צריך דוקא לומר נמי בנכסיך כל כי האי מלתא צריך הדבר להיות פומבי בפוסקים.
ומה שנראה לי דאין כאן סתירה בדברי התוס' כלל רק סברא זו מה שנחלקו בו מהרש"א ומהרש"ל תליא בפלוגתא דאמוראי בכתובות דף פ"ג ע"ב דפרכינן על הא דהכותב דין ודברים אין לי בנכסיך ואימא מפירי ומשני אביי בוצינא טבא מקרא ורב אשי משני בנכסיך ולא בפירות והנה לפי זה לאביי דס"ל דבנכסיך סובל הפירוש אף על פירות רק דלכך לא אמרינן דכיון לפירות דבוצינא טבא וכו' ויד בעל השטר על התחתונה ולפי זה באומר בנכסיך ובפירות נהפך הענין דאמרינן יד בעל השטר על התחתונה דלא נתכוון רק לפירות כיון דלשון נכסיך סובל ענין פירות ומכפילות דברים לא קשה דשיגריה דלישנא נקט כמ"ש כל הסוברים כדעת מהרש"ל אבל לרב אשי דס"ל דבנכסייך אין לפרש כלל על הפירות דאינו סובל הפירוש של פירות א"כ ודאי דבאומר בנכסייך ובפירות דכוונתו על שיכולה למכור דכי בשביל שהוסיף ובפירות נאמר במילת בנכסייך פירוש אחר מה שאין הלשון סובל כלל ובב"ק קושיות התוס' לאביי דאביי דאמר שם מה אינו דומה למשנותינו משום תקנת אושא וקושיית התוס' לאביי איך יובן לרבי יוחנן דודאי לא יחלוק על תקנת אושא ובזה נקט התוס' שפיר בלישנא דהאומר אין לי בנכסייך ובפירות מכרה בטל דלאביי בנכסייך יש לפרש על הפירות אבל במסכת כתובות דהקשו התוס' לסתמא דגמרא איך יובן לרבי יוחנן תקנת אושא ואנן קי"ל כרב אשי דבנכסייך ולא בפירות מודה התוס' דהאומר בנכסייך אף שהוסיף ולא בפירות מכרה קיים וזה ברור לענ"ד ויהיה הפירוש איך שיהיה מ"מ ברור דלפי מה דקי"ל כרב אשי ודאי דבנכסייך לא קאי על הפירות וכן דעת הרא"ש ועיין במהרש"א ודבריו צריכין ישוב.
אבל מוכרין את הפירות ולוקחין בהן קרקע והוא אוכל פירותיה וכו'. עיין במ"מ ובכ"מ שרבינו הרמב"ם כתב דצריכה למכור הפירות לקרקע אף דבגמרא דף פ"ג משמע בדשיירא הוא דילקח קרקע מ"מ רבינו סמך אתוספתא ואירושלמי עיי"ש ובאמת מירושלמי לא מצאתי ראיה לדברי רבינו ואדרבה בירושלמי משמע דהך דסילק עצמו מפירות הוי כנותן לה הפירות מתנה וא"כ תלוי בדין בנותן מתנה לאשתו אי הבעל אוכל פירות או לא ולפי"ז למה דקי"ל דאין הבעל אוכל פירות אף מן הפירות הללו אין לו פירות רק אם מפירות הללו היו פירי פירות כמו במתנה ולכן נראה לי דרבינו הוכיח זאת מגמרא דהך לישנא בדשיירא לאו דוקא רק מוכרחת היא לשייר דבהא דפרכינן בכותב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ואימא מכולהו סליקית נפשיך ומשנינן יד בעל השטר על התחתונה ופרכינן ואימא מפירי ופירש רש"י אבל אם תמכור לא יפסיד וקשה ומה קושיא דהא ודאי מתניתין קודם תקנת אושא נשנית כמבואר פרק החובל דטרחינן למצוא דתנינן לתקנת אושא ולא עלתה בידינו וכן מבואר בתוס' וברא"ש דהקשו למה ליה למכתב דין ודברים אין לי בנכסייך הא בלאו הכי מכרה ונתנה קיים בנפלו לה קודם שנשאת ועיי"ש דדחקו אי מתניתין אתי כרבותינו דחזרו ונמנו עיי"ש ואילו לתקנת אושא אפילו נכסים שנפלו לה קודם אירוסין מכרה בטל לעולם כמ"ש התוס' דף ע"ח ע"ב בד"ה לימא תנינא וכו' אלא ברור דמתניתין נשנית קודם תקנת אושא ולפי"ז הא דמכרה בטל הוא בחייה ולפירות דבאושא הוא דתקינו לאחר מיתה בגופה של קרקע כמבואר בגמרא דף ע"ח ע"ב ולפי"ז הוא דמסלק עצמו מפירות פשיטא דאשה יכולה למכור קודם תקנת אושא וא"כ אי אמרינן דמסלק עצמו מפירות מכ"ש דסילק עצמו דיכולה למכור דמאיזה טעם יכול לעכב בידה קודם תקנת אושא וא"כ עדיין תירוץ הנ"ל במקומו עומד דתפשת מרובה לא תפשת ולא סילק עצמו רק ממכירה ולא מפירות ולאין צורך השיב אביי בוצינא טבא מקרא דבסילק מפירות אף מגוף סילק עצמו.
וצ"ל דמ"מ יכול לעכב במכירת הקרקע אף דסילק עצמו מפירות דעכ"פ יהיה לו פירי פירות משא"כ אם תמכור הקרקע יהיה זכותו פקע מכל וכל ולכך יכול לעכב במכירה וקושיית הגמרא שפיר וזהו אי אמרינן דהיא מוכרחת ליקח בפירות קרקע אבל אי אמרינן דרשות בידה לאכול כל הפירות בלי שיור א"כ איך יכול לעכב בידה המכירה משום פירי פירות אף היא תאמר לו יהיה שכבר היה לי פירות ואני רוצה לאוכלן ולאבדן הרשות בידי א"כ אף אני אמכור הקרקע ויהיה כאלו היו פירות ואני אוכלתן דמאי שנא ועל כרחך צ"ל דבדשיירא לאו דוקא והיא מוכרחת ליקח קרקע בפירות וא"כ פשיטא דיכול לעכב על המכירה בשביל איבוד פירותיו ודברי הרמב"ם מוכרחים. ולדעת הרא"ש צ"ל דאף דקודם תקנת אושא האשה שמכרה ומתה אין הבעל מוציא אבל ודאי דאין לה לכתחילה למכור להפקיע ירושת הבעל ותקנת חכמינו ז"ל וכאן אמרינן דמותרת למכור לכתחילה דסילק עצמו ממנה ועל זה פרכינן דלמא לא סילק רק מפירות אבל לא שתהא מותרת למכור לכתחילה ואפשר דזה ניחא ליה לבעל דתעבור ותמכור בדיעבד לא חש הבעל דלא תעבור על תקנת חכמינו ז"ל ועל זה משני אביי בוצינא טבא מקרא ודוחק הוא ומכל זה מוכרח כמ"ש לעיל דלא כבית שמואל דהא דקתני מוכרת ונותנת לאו דוקא אלא מוכרת לכתחילה.
ובמה שמדמה הירושלמי הך דהכא לבעל שנתן מתנה לאשתו דאינו אוכל פירות ס"ל לרמב"ם דגמרא דילן מחלק דבנותן קי"ל הנותן בעין יפה נותן ולכך אף הפירות נתן משא"כ בסילק עצמו אמרינן דלא סילק עצמו מכל וכל.