אור ברסלב

בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהונתן אייבשיץ

פרק כג · הלכה ב

הלכה א

התנה עמה שלא יהיה לו דין ודברים בנכסיה אם מכרה ונתנה מכרה ומתנתה קיים. מדברי התוס' בפרק הכותב דף פ"ג ע"ב בד"ה רב אשי אמר וכו' משמע דלפי מה דקי"ל כרב אשי דאמר בנכסיך ולא בפירות הדין נותן דלכתחילה נמי תמכור וכמ"ש מהרש"א כיון דבנכסיך אין לסבול משמעות אחר רק דמסלק עצמו ממכירתה א"כ פשיטא דיש לה למכור לכתחילה כיון דסילק עצמו ממנו וצריך לומר באמת דאם מכרה דתני במתניתין לאו דוקא והוא הדין לכתחילה נמי וכן משמע ברא"ה והר"ן דהוכיחו דמכרה ונתנה קיים קאי אנכסים שנפלו לה לאחר שנשאת דליכא למימר בנפלו לה כשהיא ארוסה דהא רבן גמליאל ס"ל ריש פרק האשה שנפלו דבלי סילוק מוכרת לכתחילה משמע דס"ל דכאן בכותב לה אפילו לכתחילה מוכרת עיי"ש והא דהקשו התוס' בפרק האשה שנפלו דף ע"ח דמה מהני הסילוק הא בלא"ה בנפלו לה בעודה ארוסה קי"ל אם מכרה ונתנה קיים ולא תירצו דלענין זה מהני הסילוק שתהא מותרת למכור לכתחילה אין זה קושיא דא"כ דכל צורך הסילוק הוא דתהא מותרת למכור לכתחילה א"כ איך נקט במתניתין דהכותב בלישנא אם מכרה ונתנה לשון דיעבד מה שאין מהצורך כלל להסילוק ועיקר חסר מהספר ובלישנא דמתני' אלא ודאי דגם בדיעבד צריך תנאי הסילוק וא"כ ודאי יש לומר לאו דוקא כמו דנקט דבדיעבד אם מכרה אלא דהוא הדין לכתחילה תמכור וחדא מינייהו נקט משא"כ אם כל עיקר הדין הוא סובב על לכתחילה לא הוי ליה למינקט בלישנא לשון דיעבד וזה ברור לפענ"ד ובדברי הבית שמואל סימן צ"ב ס"ק א' משמע דלכתחילה לא תמכור ולענ"ד נראה כמ"ש.

ואם קנו מידו כשהיא ארוסה שאין לו דין ודברים בנכסיה וכו' ואין לו בנכסיה פירות לעולם וכו'. נראה ברור דוקא בקנו מידו בעודה ארוסה וכמ"ש המ"מ כיון דלא צריך לקנין ואעפ"כ קנו מיניה ש"מ לאסופי כח קאתי אבל כשקנו ממנו כשהיא נשואה ודאי דצריך לפרש ולא בפירותיהן ואם לא אמר כן אינו מועיל רק שאם מכרה ונתנה קיים דהא כאן הקנין צריך וצריך דלולא הקנין היו כל דבריו לבטלה בכל אופן וא"כ מהיכי תיתי נאמר בקנין מבטל כל זכות שלו והדבר מבואר ברמב"ם הלכה ז' התנה עמה אחר נשואין שלא יהיה לו דין ודברים לא בנכסיה ולא בפירותיה עד עולם בחייה ובמותה הרי זה אינו אוכל פירות כלל וברור דמיירי בקנו מיניה דלאחר נישואין בעי קנין וכמ"ש הראב"ד והמ"מ ומ"מ הצריך הרמב"ם שיכתוב ולא בפירות ובפירי פירות עד עולם ש"מ דקנין לחוד לא מהני.
ומה שכתב הב"ח ראיה הואיל והמ"מ למד הך דקנין בנשואין מהני מהך דבבא בתרא דאמרינן בשותף דקנו מיניה מהני ויליף הב"ח דהוי דומיא דשותף דבקנין לחוד הוא מסולק מכל וכל אני שואל ובא לפי דבריו א"כ הא דבעי בגמרא פרק הכותב קנו מידו מהו ונחלקו בהו רב יוסף ורב נחמן הא בפרק חזקת הבתים אמרינן בפשיטות לתירוצי הברייתא השותפין מעידין זה לזה בשקנו מידו ולא קשיא ליה להגמרא הניחא לרב נחמן לרב יוסף מה איכא למימר וגם מה קמבעי להו לפשוט מהך דברייתא דקנין מהני מכל וכל אלא ודאי דשאני בין שותף דשם אי בעי למיהב במתנה מצי יהיב ובשקנו מידו אמרינן דסילוק לאו דוקא ונתכוון למתנה בתוקף הקנין ולכך מהני לכל דבר משא"כ כאן בבעל אם אתה אומר במתנה יהיב א"כ בנכסים שנפלו לה לאח"כ לא מהני מתנה דאין אדם מקנה דבר שלב"ל ועל כרחך אתה אומר דלשון סילוק הוא דמסלק אדם מדבר שלב"ל וא"כ דלשון סילוק הוא הקנין הוא רק לתוקף הענין וחוזק הסילוק ולכך אמרינן בס"ד דלא מהני לכל מילי ובארוסה נחלקו אמוראי כיון דהקנין הוא מיותר ש"מ לאטפויי קאתא אבל בנשואה דהקנין הוא לצורך לא אמרינן דחל רק במה דהתנה והדבר מבואר וברור בלי ספק.

תוכן העניינים

בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה