אור ברסלב

בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהונתן אייבשיץ

פרק כב · הלכה לא

הלכה ל

אמרה לו אתה נתתו לי במתנה נשבעת שבועת היסת שנתן לה הבעל ואינו אוכל פירותיהן. עיין במ"מ שכתב הטעם דנאמנת משום דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה דומיא דאומרת גרשתני ולדבריו מתורץ קושיית בעל התרומות שער ו' דהקשה על הרמב"ם דתהא נאמנת לומר במתנה ניתן לי מאחר על מנת שאין לבעלי רשות בו במגו דאמרה אתה נתתו לי במתנה ולפי טעם המ"מ ניחא דהא העיקר נאמנות שאנו מאמינין אותה לגבי בעלה הוא משום דאינה מעיזה וא"כ איך נאמין אותה במגו היכא שעתה בטענתה שאחר נתן לה על מנת וכו' איננה מעיזה במגו דמעיזה בפני בעלה ואע"פ דבעלמא אמרינן לענין ממון מגו דהעזה הכא שאני כיון דכל עצמותו שאנו מאמינין לאשה הוא דאינה מעיזה ואיך נאמין אותה במגו ודברי הש"ך בחו"מ סימן ס"ב ס"ק ו' אינם ברורים בזה כמ"ש הבית שמואל ג"כ סימן פ"ה ס"ק ל' עיי"ש. אך נראה דבעל התרומות דהקשה קושיא זאת לא ס"ל כטעם המ"מ דלא מצינו סברא זו נזכרת בש"ס ואם אמרינן כן בענין גירושין דאין אשה מעיזה איך נילף מיניה לענין מתנה ובפרט לפי דעת הפוסקים אף בטוענת גרשתני ותובעת כתובתה אינה נאמנת דחוששין דמעיזה בשביל ממון וכ"ש באומרת נתתו לי במתנה גרידא רק ס"ל דכיון דנתנו חכמים לאשה נאמנות לומר ניתן לי במתנה מאחרים אף באומרת שבעלה נתן לה במתנה נאמנת דמאי שנא רק באומרת שאחרים נתנו לה על מנת שאין לבעלה רשות בו בזו לא תקנו חכמים להאמין לה ודי שאנו מאמינים לה שנתנו אחרים לה מתנה ובפרט דלא שכיח שיתנו לה אחרים מתנה באופן הזה להפקיע כח בעלה מפירות ולעשות איבה וקטטה בין אשה לבעלה כמ"ש המפרשים משא"כ באומרת אתה נתתו לי ודאי דבזה נאמנת וכיון דאנו מאמינים אותה הרי הדבר ממילא דפקע הפירות מבעל ואין צריכין לתוספות אמירה דילה כלל רק הדבר הוא מעצמו כן ופשיטא דנאמנת זהו הטעם של בעל התרומות ולכך הקשה שפיר דתהיה נאמנת במגו.

תוכן העניינים

בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה