אור ברסלב

בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהונתן אייבשיץ

פרק כב · הלכה ל

הלכה כט

הרי שנמצאו מעות או מטלטלין ביד האשה וכו' ואם אמרה על מנת כן נתנו לי שאין לבעלי רשות בהן אלא אעשה בהן כל מה שארצה עליה להביא ראיה וכו'. עיין במ"מ שכתב ויש חולקין בזה ואומרים שהיא נאמנת וכן דעת הרשב"א ז"ל ולא הזכיר המ"מ איך מתורץ לדעתם קושיית הרמב"ן דלמה לא יתנו לפלוני כשהיא מצוה בעת מיתה והרא"ש כתב אם מתה יחזיר לבעלה דאף אם נתן לה על מנת שאין לבעלה רשות בהן הרי הבעל יורשה עכ"ל וצריך לומר דאף דחיישינן דנתן לה על מנת שאין לבעלה רשות בו היינו שלא יהנה מפירות המתנה אבל לחוש דנתן לה ע"מ שאין בו רשות הבעל כלל אפילו ליורשה כולי האי לא חיישינן. ומעתה קושיית הרמב"ן מיושב דהיא שאמרה בשעת מיתה ליתן לפלוני להפקיע ירושת הבעל בזה אינה נאמנת וא"כ לא הוי ליה לרמ"א בסימן פ"ה סעיף י"ב לסתום הך דעה והוי ליה לפרש דנאמנת להפקיע הפירות אבל לא להפקיע הירושה כמ"ש לעיל ולכן נראה דס"ל לרמ"א הך חילוק לדוחק דממה נפשך אם אתה מאמינה שניתן לה ע"מ שלא יהנה הבעל מפירות אף אתה תאמין לה שניתן לה ע"מ שאין הבעל ירשנה ולכן ס"ל לחלק דכי אמרינן דנאמנת היינו באינם טמונים אבל בטמונים איתרע חזקתה כי אלו האמת אתה מה לה להסתיר עסקיה ולכך אינה נאמנת וברייתא דב"ב דף נ"א דבנתנה פקדון ביד אחר דאם מתה יחזיר לבעל מיירי במעות טמונים שהפקידה מעות ביד אחר בלי ידיעת הבעל ולכך אינה נאמנת לומר שניתן לה במתנה ע"מ שתעשה בו כרצונה. ובזה לא קשה מה שתמהו האחרונים על רמ"א דהביא שם סעיף י"ב דעת הרשב"א החולק על הרמב"ם והרמב"ן וס"ל דנאמנת לומר ניתן לי ע"מ שאין לבעלי רשות בו וכתב דוקא במעות שאינם טמונים נאמנת ותמהו האחרונים דבדברי הרשב"א לא נזכר הבדל בין טמונים לאינם טמונים ולעולם נאמנת לדעתו ולפי מ"ש לק"מ כי לתרץ קושיית הרמב"ן על כרחך צריך לומר דיש חילוק בין טמונים לאינם טמונים וכמ"ש.
אך לפי זה בסימן פ"ו סעיף א' כשכתב המחבר כשאמרה של פלוני הוא ומתה דאינו מועיל כשאינה נאמנת לו הוי ליה לרמ"א להגיה דדוקא במעות טמונים אבל באינם טמונים נאמנת במגו לדעת הרשב"א ואפשר דבשלמא לעיל שהאשה מוחזקת הביא דעת הרשב"א כדי דיכולה האשה לומר קים לי כדעת הרשב"א משא"כ הך דסימן פ"ו דהבעל מוחזק נגד אותו פלוני שאמרה שהוא שלו וא"כ ודאי דאין לחוש לדברי הרשב"א נגד הרמב"ם והרמב"ן במקום שהבעל מוחזק ובפרט שהרשב"א גופיה נסתפק בתשובה כמ"ש הב"י עיי"ש.
ולדעת הרשב"א תקשה הא דאמרינן בגמרא במעות שאינם טמונים קנתה והבעל אוכל פירות ולא מצית האשה לומר ולטעון המעות ניתן לי במתנה על מנת שאין לבעלי רשות בהן ומ"ש הבית שמואל סימן פ"ה ס"ק כ"ז דבגמרא מיירי דלא טענה כן הוא דוחק דסתמא נאמר בגמרא וגם מה שכתב דלכך נאמנת לומר כהנ"ל במגו דאמרה של פלוני הם וזה לא שייך בשדה שקנתה והמכירה על שמה גם זה לא נראה לענ"ד שיהיה טעם הנאמנות משום מגו דהא כל מה שהוא ברשות אדם הרי הוא בחזקת שהוא שלו ואיך תהיה נאמנת במגו דשל פלוני הוא והוי מגו במקום חזקה ועיין בחו"מ סימן ס"ב והדבר מבואר כמ"ש. לכן נראה לי בדעת הרשב"א דהא דאשה נאמנת היינו כל זמן שהמעות ברשותה אבל זאת שנתנה המעות לבעל בקנין קרקע כיון שהגיע המעות ליד בעל פקע נאמנות שלה כיון דהוא מוחזק במעות רק הואיל וכתב לה שטר והמעות גלוין אמרינן מסתמא נתן לה המעות במתנה או בקרקע וכתבו בלשון מכר כדי שלא יפסיד הפירות כדאמרינן בגמרא במתנה ביקש ליתנם וכו' ולכך לעולם אוכל פירות ולכך הוצרך הרשב"א לכתוב כפי מ"ש המ"מ בשמו בפרק ב' מהלכות מלוה ולוה דבלוה מן האשה וכו' הודה הבעל דניתן לה בעל מנת וכו' כמ"ש לעיל דהו"א אף דהיא טוענת ונאמנת מ"מ כיון שכבר בא המעות ליד בעל פקע נאמנות שלה ולזה קאמר הרשב"א דבלוה מהאשה לא אמרינן כן והוי כאלו לא בא לידו כלל.

תוכן העניינים

בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה