בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק כב · הלכה טו
האשה שמכרה וכו' בנכסי צאן ברזל לא עשתה כלום. והנה בשו"ע סימן צ' סעיף י"ג העתיק הך לישנא דרמב"ם ורמ"א הגיה עליו ויש אומרים דמ"מ כשתתאלמן או תתגרש מכרה קיים והוא מדברי נמוק"י פרק החובל ואני תמהני דהא גמרא ערוכה היא בפרק החובל דף פ"ט ע"א ותזבן כתובתה דהיינו נכסי צאן ברזל כמ"ש רש"י והרא"ש בטובת הנאה שאם תתאלמן או תתגרש שיזכה בו לוקח הרי דבידה למכרה על זמן אלמנות וגירושין ואם נאמר לחלק כמ"ש הבית שמואל בסימן הנ"ל ס"ק מ"ו דאם מכרה עכשיו המכירה בטלה אף לאחר זמן אבל אם מכרה לאחר גירושין המכירה קיימת ולא הבנתי דמ"ש אם יש לה לאשה יד למכור מאי שנא באמרה שמכרה מעכשיו הלא המכירה חל מהיום רק אין לו ללוקח זכות בו אלא לאחר מיתה ומזה דנתאנה לוקח דיוכל לומר אני לקחתי להיות הקרקע תיכף שלי אבל להמתין על זמן אלמנות וגירושין בזה לא חפצתי ודאי דמזה לא מיירו הפוסקים דפשיטא דיכול הלוקח לחזור ואין לך מום גדול מזה ועל כרחך מיירי דלוקח רוצה להמתין וא"כ בממה נפשך אי יש לה יד למכור תהיה מכורה ואי אין לה יד איך תהיה מכורה באמרה שיחול לאחר גירושין ולא הוה כשדה זו שאקחנה או שאירשנה מכור לך דאין במכירה כלום ועיין בכתובות דף נ"ט ע"ב בתוס' בד"ה שדה זו וכו'. ועוד דא"כ אין כאן חולק דהא הנמוק"י לא כתב כן רק דמדברי הגמרא למדנו דיכולה למכור נכסי צ"ב בטובת הנאה אבל למכור בהחלט לא שמענו.
לכן נראה לי לומר דס"ל לרמ"א דדעת הרמב"ם והמחבר כיון דאין לה יד בגוף הקרקע אף לאחר אלמנות וגירושין אינה יכולה למכור דהוי כשדה זו שאקחנו מכור לך ולכך כתב הרמב"ם לא עשתה כלום והא דפרק החובל איירי דנכסי צאן ברזל כתובין בכתובה והיא מכרה הכתובה לאחרים בכתיבה ומסירה בטובת הנאה וזה ודאי דיש לה יד למכור השטר לאחרים בכתיבה ומסירה דהא השטר בידה ויכולה ליתן שעבודה לאחרים אבל למכור נכסים וקרקעות שיש לה ונתנה לבעלה בתורת נכסי צ"ב ורוצה למוכרן לאחרים בלי מכירת השטר נדוניא רק גוף הקרקע בזה ס"ל למחבר דאינו מועיל מעשיה בשום אופן שבעולם כלל ומעתה צריך תלמוד מנ"ל להנמוק"י לומר דנכסי צ"ב נמכרים בטובת הנאה לאחר גירושין דלמא בגמרא מיירי דמוכרת השטר כתובה כמ"ש לעיל. וצריך לומר דדייק ליה מהא דאמרינן שם השתא דאיתא לתקנת אושא תזבן לנכסי מלוג בטובת הנאה וכו' ומה קושיא דלמא אלמוה באושא לשעבודא דבעל שיהיה דינן אחד לנכסי מלוג עם נכסי צ"ב וכמו שאין בידה למכור נכסי צ"ב רק שטר כתובה כך לא תהיה יכולה למכור קרקע מלוג ועל נכסי מלוג אין שטר כתובה ועל כרחך צ"ל דס"ל להגמרא לדבר מוחלט דקרקע נכסי צאן ברזל יכולה למכור בטובת הנאה וא"כ ודאי דלא תקנו באושא דיהיה לנכסי מלוג יתר עילוי מנכסי צ"ב ובנכסי צ"ב לא תקנו כלום באושא והמעיין בנמוק"י יראה דכיון לדברי דלמד נכסי צאן ברזל מנכסי מלוג עיי"ש וכל מה שכתב הבית שמואל ס"ק מ"ו ליתא לפי מה שכתבתי.