אור ברסלב

בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהונתן אייבשיץ

פרק כב · הלכה י

הלכה ט

שומרת יבם יש לה למכור וליתן נכסים שנפלו לה כשהיא שומרת יבם ואין ליבם פירות אפילו בנכסי צאן ברזל שהכניסה לאחיו עד שיכנוס. עיין במ"מ שכתב שהרמב"ן סובר בכל הדברים האלה כדעת רבינו הרמב"ם זולת באכילת פירות בנכסי צאן ברזל דס"ל לרמב"ן דיש לו המחצית וכתב המ"מ שהוא תמה על רבינו דכיון דיש לו החצי בנכסי צאן ברזל למה לא יהיה לו החצי בפירות ולא ידע מאין הוציא דין זה עיי"ש. ונראה דהיה קשה ליה לרבינו הרמב"ם הא דפרכינן ביבמות דף ל"ט ע"א לאביי דמוקי למתניתין בפרק החולץ סיפא דנפלו לה נכסי מלוג כשהיתה תחתיו דבעל וידו כידה וקאמר רב פפא דקשיא ליה לאביי מתה אדמפלגי בגופה ולאחר מיתה ליפלגו בחייה ולפירות והיה קשה להרמב"ם דגם לרבא קשיא כן ותירוץ התוס' שם בד"ה אע"ג דקשיא וכו' דחוק כנראה שם להדיא ועוד דס"ל לרמב"ם בהחלט דבנכסי מלוג אין ליבם פירות כמ"ש המ"מ כיון שאין היבם חייב לפדותה וכבר אמרו שתקנו פירות תחת פרקונה וכן הוא בהרי"ף בכתובות פרק נערה שנתפתתה עיי"ש. וא"כ קשיא מה דאמרינן בגמרא דלפלגו בפירות כמו שנתקשו בהו הרמב"ן והר"ן ז"ל.
לכן ס"ל להרמב"ם דהא אמרינן בבבא בתרא דף קנ"ח נכסים בחזקתן דיחלוקו וס"ל להרמב"ם כפירוש רש"י במסכת כתובות דף פ' ע"ב דהך פלוגתא דהתם גם אהך מתניתין שומרת יבם נשנית ותני בר קפרא הטעם התם הואיל הללו באים לירש והללו באים לירש יחלוקו ומדקתני הטעם הואיל הללו באים לירש והללו באים לירש ולא קאמר סתם הואיל ושניהם מוחזקים בו ש"מ דוקא כי תרווייהו באים לירש וא"כ אין לאחד יותר ברי מהשני אבל באשה שהיא חיה א"כ הללו באים לירש והיא חיה פשיטא דיש לה נכסים כמבואר בגמרא דיבמות דף ל"ח ע"ב כשהיא קיימא לא אמרינן הללו באים לירש דהיא ודאי והיורש ספק ובמתה אמרינן הללו באין לירש כמבואר שם בגמרא ובתוס' להדיא ולכך פסק הרמב"ם בפירות דהאשה מוחזקת בו אין ליבם פירות נכסי צאן ברזל כל זמן שהיא חיה אך זה הוא אי הטעם משום דהללו באים לירש אמנם לרבא דס"ל שם ביבמות בנכסים שנפלו לה כשהיא תחת הבעל דכו"ע לא פליגי דידו עדיף מידה וזוכה בהן היבם וא"כ נכסי צאן ברזל ודאי דהן נכסים שנפלו לה כשהיא תחת הבעל כמ"ש הנמוק"י להדיא ופשוט הוא.
וא"כ הא דהיבם זוכה בהן לבית הלל אינו מתורת ספק הואיל הללו באים לירש רק מדינא הן שלו כיון דנפלו בתחת הבעל וידו עדיף מידה ולא יהיה אלא נכסי מלוג וזכה בהם היבם ומכ"ש נכסי צאן ברזל וא"כ פשיטא דיש לו ליבם פירות בנכסי צאן ברזל אמנם לאביי דס"ל בנכסי מלוג אפילו נפלו לה כשהיא תחת הבעל ס"ל לב"ה בחזקת יורשי האשה דידה כידו וכמ"ש רש"י עיי"ש וא"כ הא דקי"ל בנכסי צאן ברזל דיחלוקו על כרחך הטעם כנזכר בבבא בתרא הואיל והללו באים לירש וכו' וא"כ שפיר יש לחלק בין שהיא מתה בין שהיא חיה לענין פירות דאין לו דספק אינו מוציא מידי ודאי והיינו לבית הלל אבל לבית שמאי דס"ל בנכסי מלוג בנפלו כשהיא תחת הבעל דיחלוקו והוא הדין בנכסי צאן ברזל דודאי נפלו כשהיא תחת הבעל ולא מתורת ספק דהללו באים לירש וכו' רק מהדין דיד שניהם שוה בו דידו כידה וא"כ יש להיבם חצי פירות נמי בגוף הקרקע. ובזה דברי הגמרא נכונים דודאי לא על פירות נכסי מלוג כוונת הגמרא דנחלקו בו ב"ש וב"ה דבזה ודאי דלית להו דהא אינו חייב בפדיונה אמנם כוונת הגמרא על פירות נכסי צאן וברזל והוא דבשלמא לרבא דס"ל בנכסים שנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל מודים ב"ה לב"ש וא"כ כ"ש בנכסי צאן ברזל וא"כ בין לב"ש בין לב"ה היבם אוכל הפירות מחצי שלו וא"כ אין כאן פלוגתא בפירות אמנם לאביי דס"ל דאף בנכסים שנפלו לה כשהיא תחתיו פליגי דב"ש ס"ל דמדינא יחלוקו דידו כידה ולב"ה גרועה ידו ואין לו כלום בנכסי מלוג.
ולפי זה צריך לומר הא דיש לו בנכסי צאן ברזל החצי דהכי הלכתא בסוף בבא בתרא הוא משום דהללו באים לירש וכו' וא"כ לפי זה אין ליבם פירות כשהיא חיה דאין ספק מוציא מידי ודאי משא"כ לבית שמאי דס"ל בנכסי מלוג בנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל דיחלוקו מדינא מכ"ש בנכסי צאן ברזל וא"כ דיחלוקו מדינא ולא מתורת ספק יש לו להיבם חצי הפירות וא"כ ליפלגו בפירות דהיינו פירות נכסי צאן ברזל אם יש להיבם החצי דלב"ש יש לו כמו שיש לו בנכסי מלוג החצי אם נפלו לה כשהיא תחת הבעל ולבית הלל לית להו דאין ספק מוציא מידי ודאי בחייה דלא שייך הללו באין לירש וכו' אבל לרבא לק"מ כלל ולהרמב"ם הלכתא כאביי כמ"ש התוס' ביבמות בשם רב יהודאי גאון בהלכות פסוקות ולכך אינו מחלק בנכסי מלוג בין שנפלו תחת הבעל ובין שנפלו תחת היבם דאין ליבם זכות דהא בנפלו לה כשהיא תחת הבעל פליגי והלכה כב"ה וא"כ הטעם בנכסי צ"ב דיחלוקו הוא מטעם הללו באים לירש וכשהיא חיה לא שייך הללו באים לירש ואין ליבם בו כלום ופשוט ונכון הוא לענ"ד.
והנה דעת הראב"ד בהשגות הוא שנכסי צאן ברזל כולם ליבם הוא כשיטת התוס' דס"ל הכי גבי שומרת יבם הפירוש נכסים בחזקתן כמו בכתובה דהיינו בחזקת יורשי הבעל אמנם בנכסי מלוג דנפלו לה תחת הבעל ס"ל דיחלוקו והיינו כרבא וכמו שפירש רש"י ביבמות דף ל"ט דרבא דס"ל בנכסים שנפלו לה תחת הבעל ידו עדיף מידה היינו יד הבעל אבל יד היבם והיא שוין וא"כ יחלוקו. ודעה זו הביא הרמ"א בסימן ק"ס סעיף ו' עיי"ש אמנם המ"מ הביא דעה שלישית דבנפלה לה תחת הבעל יורשי הבעל יורשים הכל דידו עדיף מידה ואפילו יד היבם עדיף מידה וא"כ יורש הכל והשמיט רמ"א דעה זו ובאמת רש"י גופיה חזר בו כמ"ש הרמב"ן ובריש פרק הכותב דף פ"ג ע"א כתב להדיא דרבא ס"ל ידו עדיף מידה והיבם עומד במקום הבעל והרי הוא כמוהו וכשמתה אין ליורשיה בהן כלום.
איברא די"ל דלכאורה קשה א"כ רבי אלעזר דאמר כרבא כדאמרינן בהדיא ביבמות דף ל"ט דאתמר משמיה דר' אלעזר כוותיה דרבא ולפי זה בנכסים שנפלו לה תחת הבעל אין ליורשי אשה חלק בו כלל ומכ"ש לפי"ז בנכסי צ"ב דהן ודאי בנפלו תחת הבעל כמ"ש הנמוק"י וא"כ קשה איך כתב רש"י בכתובות דף פ' במתניתין בשומרת יבם וכו' נכסים בחזקתן דבבבא בתרא נחלקו בו בחזקת מי וא"כ ס"ל דהך פלוגתא דהתם שייכי נמי הכא כמ"ש התוס' לשיטת רש"י וקשה א"כ רבי אלעזר דאמר התם בב"ב בחזקת יורשי אשה מחלף שיטתו דנכסי מלוג שנפלו לה תחת הבעל כולם ליבם ואלו נכסי צאן ברזל שהיו תחת הבעל כולן לאשה ויציבא בארעא וכו' ודוחק לומר דמיירי בנכסי צ"ב שהכניסה היא ליבם במות בעלה כמ"ש הב"ח בטור סימן ק"ס עיי"ש דמלבד שהוא דוחק לפרש כן אף שיש לפרש כן בטור אמנם במשנה אי אפשר לפרש כן דלא הוי ליה לבית הלל לומר סתם נכסים בחזקתן דמאן דכר שמיה מנכסי צאן ברזל שהכניסה היא ליבם ואין זה נכלל במילת כתובה ששאל ברישא מה יעשה בו ואין זה תשובה מעין השאלה שדברה בה המשנה ואם לזה נתכוון הוי ליה למימר מה יעשה בנכסים שהכניסה היא ליבם ועוד מה קאמר אח אני יורש אשתו אין אני קובר דהא דתניא דחייב בקבורתה עלה דמתניתין קאי והא יורש נכסים שהכניסה היא לו אחר מיתת אחיו ואיך שייך לומר אח אני יורש וכו'. ועיין בתוס' שם דף פ"א בד"ה ולימא אח אני יורש וכו' דכתבו דודאי רבא הקשה קושייתו אליבא דדברי הכל ואי מתניתין מיירי בנכסים שהכניסה היא לו דיורש אותם אין מקום לקושיית הגמרא אלא ברור דאין זה מענין שדברה בו המשנה כלל.
ולכן נראה לי לומר דהא דכתב רש"י בריש פרק הכותב דידו עדיף אפילו ביבם היינו הכל לבית שמאי דס"ל יש זיקה וא"כ לב"ש על כרחך לא מיירי בנפלו תחתיו דידו עדיף אפילו יד היבם דיש זיקה אבל לבית הלל דס"ל דאין זיקה כיון שמת הבעל נתרוקן רשות יבם ואין ליבם כלל חלק אפילו בנפלו לה תחת הבעל ועיין ברז"ה ליבמות שכתב ג"כ כזה והמעיין ברש"י בריש פרק הכותב יראה מבואר דכתב הכל לב"ש דסיים שם ומתניתין דב"ש כשנפלו לה תחת יבם ולא כתב לב"ה ג"כ דאי נפלו לה כשהיא תחת הבעל איך יהיה ליורשי אשה ויותר מוכרח הדבר לכאורה לב"ה מלב"ש דלב"ה ס"ל דאין ליבם חלק כלל ואלו בנפלו לה תחת הבעל הכל ליבם והוא מהיפך להיפך אלא ודאי דלב"ה דס"ל דאין זיקה אפילו בנפלו לה תחת הבעל הכל ליורשי אשה רק לב"ש על כרחך צריך לומר בשנפלו תחת יבם דלדידיה יש זיקה ובנפלו לה תחת הבעל כולו ליבם ולא הוי ס"ל לב"ש דיחלוקו. ומעתה לא קשה לרבי אלעזר דלב"ה אפילו בנכסי צאן ברזל יש לומר דנכסים בחזקת יורשי אשה דבמת הבעל נתרוקן רשותו לגמרי ואין זיקה.
ובהכי ניחא מה שהקשו התוס' דף פ' בד"ה יורשי הבעל וכו' על רש"י בהא דקמבעי לן שומרת יבם שמתה מי חייב בקבורתה אי יורשי בעל דירשי כתובתה וכו' והקשו התוס' דהא לפירוש הקונטרס אינו יורש רק מנה ומאתים ולא בשביל זה יהיה מחויב לקוברה ותירצו שם דשומרת יבם היתה ראויה ליטול קצת מן מנה ומאתים כדמסקינן דיבם כאחר דמי וכו' והקשה המהרש"א דהא אכתי לא אסיק אדעתיה הך דיבם כאחר דמי עיי"ש דחילק בדוחק וגם בהא דאמרינן אח אני יורש אשתי אין אני קובר ואי משום כתובה לא נתנה כתובה לגבות מחיים ומשני מאן אית ליה מדרש כתובה בית שמאי ב"ש ס"ל שטר העומד לגבות כגבוי דמי והקשו התוס' דהא בית הלל נמי אית ליה מדרש כתובה וכו' ותירצו התוס' דלמסקנא דאמרינן יבם כאחר דמי לק"מ וזהו לגירסת התוס' דגרסי אלא יבם כאחר דמי והוא תירוץ בפני עצמו ואינו מוסב אדלעיל אבל לגירסת רש"י דלא גרסינן אלא ומוסב אדלעיל קושיית התוס' במקומו עומד.
ולפי מש"כ הכל ניחא דודאי לבית הלל דס"ל דאף דידו עדיפא מידה היינו בעל אבל כשמת נתרוקן רשותו דאין זיקת יבם כרשות בעל א"כ פשיטא דיבם כאחר דמי ולק"מ רק כל הפלפול לב"ש דס"ל דיד היבם כיד הבעל דהוא עומד במקומו לכל דבר כמ"ש רש"י בריש פרק הכותב להדיא בזה כל הספק בס"ד ובמסקנא אי יבם כאחר דמי דס"ד דלאו אחר מיקרי דהא אתה אומר דלא נתרוקן רשות הבעל כלל ויד היבם עדיף מידה ולכך לב"ה אף דאית ליה מדרש כתובה לק"מ דיבם כאחר דמי לב"ה וכן הקושיא דהיכי ס"ד דיתחייב בקבורה כיון דאינו יורש רק מנה ומאתים דזהו רק לב"ה אבל לב"ש יורש חצי נכסי מלוג וכ"ש חצי נכסי צ"ב ולב"ה לשיטת רש"י ודאי ידע נמי בס"ד דיבם כאחר דמי דהא לרש"י נתרוקן רשות הבעל ולק"מ.
ואחר שבררנו דגם רש"י לא ס"ל כן יפה עשה רמ"א שהשמיט דעה זו אמנם להבין דברי הטור דמשמע דאיכא נכסי צאן ברזל דנפלו לה בעודה יבמה והב"ח כתב דכן משמע בתוס' וברא"ש ואני תמה דא"כ מה מקשים התוס' לרש"י בבבא בתרא דף קנ"ח ע"א בד"ה נכסים בחזקתן לרש"י דפירש כי היכי דפליגו אמוראי הכא פליגי נמי התם בשומרת יבם בנכסים בחזקתן למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה א"כ תקשה למ"ד הכא בחזקת יורשי אשה א"כ התם נמי הוי נכסי צאן ברזל יותר בחזקת יורשי אשה לב"ש דלא פליגי בהא ונכסי מלוג יחלוקו א"כ הוי נכסי צ"ב יותר בחזקת אשה מנכסי מלוג וכו' ומה זו קושיא מאן שמעת ליה נכסים בחזקתן בחזקת יורשי אשה ר' אלעזר ואיהו ס"ל כרבא בנכסי מלוג שנפלו לה תחת הבעל ס"ל לב"ש דיחלוקו ונכסי צאן ברזל איירי בנכסים שנפלו לה אח"כ ולא שייך ידו עדיף מידה ואין מקום לקושיית התוס' ועל כרחך צ"ל דהא ליתא דנכסים בחזקתן קאי על השאלה מה יעשה בכתובה היינו נכסי צ"ב שהכניסה לבעל ונכתבים בכתובה כמ"ש רש"י ודא נדוניא דהנעלת ליה וכו' וא"כ לא ידעתי איה מקום התוס' שיהיה הטור נמשך אחריהם לומר דאיכא נכסי צ"ב שהכניסה ליבם ויותר מסתבר לומר דמיירי בשבח נכסים שהשביחו נכסי צאן ברזל לאחר מיתת הבעל ואותו השבח מיקרי נפלה לה בעודה שומרת יבם כמ"ש הרז"ה על פירות ומכ"ש בשבח ובאותו השבח קאמר הטור דיכולה למכור וכו'.
אמנם מי הם היורשים דיורשים חצי או כל נכסי צאן ברזל בזו נחלקו האחרונים דעת מהרי"ק בשורש צ"א דאם האב קיים האב הוא היורש וקודם ליבם שהוא מיוצאי יריכו ודעת מהר"י וייל דהיבם הוא היורש האמיתי והרמ"א בדרכי משה סימן ק"ס כתב דלשון יורשי הבעל משמע כדברי מהרי"ק דמשמע יורשיו דאורייתא ויורשיו הוא האב ולא הבנתי ראייתו דעד כאן קאמר מהרי"ק דהאב קודם היינו ליטול בנכסי צאן ברזל אבל בנכסי מלוג דס"ל לרבא דכוותיה קי"ל דלכך ס"ל לבית שמאי יחלוקו דמיירי דעשה בה מאמר ומאמר לב"ש עושה ספק נשואין ולכך יחלוקו וא"כ כאן ודאי דהחצי ליבם דהוא העושה מאמר ואצלו הנשואין בספק ולא אצל האב ומ"מ קתני במתניתין ב"ש אומרים יחלוקו יורשי הבעל וכו' הרי דקרא ליבם יורשי הבעל ודוחק לומר דאיידי דקתני לבית הלל יורשי הבעל קתני נמי לב"ש דאדרבה אם יורשי דב"ש אינם יורשי דב"ה דכאן מיירי מאב וכאן מיירי מיבם לא הוי ליה למיתני בחדא לישנא. ולכן צריך לומר דלישנא דיורשי הבעל לאו דוקא וס"ל למהרי"ק בנכסי מלוג דנוטל מחמת זיקת או מאמר היבם לב"ש היבם הוא היורש אבל נכסי צאן ברזל דנוטלים יורשי הבעל לב"ה מחמת דנכסים בחזקתן האב נוטלן דהוא היורש הקודם ליוצאי יריכו וקתני סתמא במתניתין יורשי הבעל דכל חד כדינו או הבעל או היבם.
ומעתה ראיית מהר"י וויל מהך דיבמות דתליא בזיקה אינה מוכרחת דכבר כתבתי בענין ירושת נכסי מלוג מודה מהרי"ק דהיבם הוא היורש רק בנכסי צאן ברזל דלאו מתורת זיקה או מאמר נוטלתן דלב"ה ליתא לזיקה וגם מאמר לא מהני רק מכח נכסים בחזקתן מהני דהואיל ואגידה ביה א"כ ס"ל דהאב הוא המוחזק ומה שהביאו ראיה לסתור דברי מהרי"ק מהא דאמרינן אח אני יורש וכו' דמבואר דהאח הוא היורש אין כאן ראיה דגמרא לישנא בעלמא נקט דאם אין כאן אב האח הוא היורש ולישנא דפרענות דיהיה הבן מת על פני אביו לא משתעי הגמרא כדאמרינן ריש פרק יש נוחלין עיי"ש ונקט אח אני יורש ובאמת אם יש כאן אב דהוא היורש נימא את בני אני יורש אשתו אין אני קובר וחדא מינייהו נקט והוא רק לשון המושאל.
אמנם אפשר להביא ראיה מזה לדברי מהרי"ק דהא רבא הוא דשאל ונימא אח אני יורש אשתו אין אני קובר ואי משום כתובה לא נתנה לגבות מחיים דס"ל יבם לאו כאחר דמי וא"כ איכא מדרש כתובה לכשתנשאי לאחר תטלי וכו' וקשה לרבא למה יהיה היבם יורש ולא האב דהא לא הגיע עדיין זמן כתובה לגבות דהא לא היתה מורשת להנשא לאחר ומתה וא"כ זכה הבעל בנכסים כאלו מתה בחייו וא"כ האב הוא היורש ויבם מה עבידתיה וכי בשביל דאגידה ביה יהיה הוא היורש הלא הוא אינו יורש אותה לשיטת רבא כקושיא שלו רק לאחיו ולמה יהיה הוא יורש ולא האב דלא נתנה כתובה לגבות מחיים ועל כרחך צריך לומר דס"ל לרבא באמת דהאב הוא היורש רק דאמר בלשון מושאל והיכא דליכא לאב וא"כ לפי זה אף במסקנא לא מצינו דמדין זה הדר ביה ובפרט שנאמר מחלוקת חדש אי האב או היבם יורש וכיון דס"ל לרבא בס"ד דהאב הוא היורש מנא לן לחלוק עליו ולומר דיבם הוא היורש ועל כרחך מוכרח לחלק בין נכסי צאן ברזל לנכסי מלוג דרבא גופיה קאמר בפרק החולץ דלכך ס"ל לב"ש דיחלוקו דמאמר ספק נשואה עושה וזהו ודאי דיבם ולא האב זוכה בו והרי הדברים מבוארים כמ"ש לעיל ודברי מהרי"ק מוכרחים קצת מגמרא ויש לו פנים בהלכה ולכן לדינא צריך ישוב רב להחזיק האח במקום אביו כי לפי מש"כ כל מה שהקשו עליו מוכרח בעצמו דלק"מ דעל כרחך אח אני יורש לאו דוקא ועל כרחך יש חילוק בין נכסי מלוג לנכסי צ"ב דלא תקשה דברי רבא אהדדי.

תוכן העניינים

בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה